Parshat Ki Tavo 5769

Rabbi Ari Kahn

Lost and Found

First Fruits
As their time in the desert comes to a close, the Children
of Israel stand on the verge of the Promised Land and
Moshe teaches them a ritual which is designed to develop
historical consciousness: the Mitzva of Bikkurim. The
farmer, infinitely sensitive to the elements, acutely
attentive to even slight changes in climate and their
impact on his produce, gathers the first fruits of his year-
long toil. He makes his way to the Temple in Jerusalem,
fruit in hand, but not only to thank God for the produce or
for the food he and his family will eat throughout the
coming winter; the farmer is instructed to tell a story. The
text is precise; there is no room for improvisation. All the
farmers are commanded to recite the exact same
declaration. It is the story of all of the Children of Israel.

‫דברים פרק כו‬

‫(ה) וְעָנִיתָ וְאמַרְתָ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִי אֹבֵד אבִי וַיֵרֶד‬
)‫(ו‬:‫מִצְרַיְמָה וַיָגָר שָם בִמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָם לְגוי גָדול עָצום וָרָב‬
‫(ז) וַנִצְעַק‬:‫וַיָרֵעו אֹתָנו הַמִצְרִים וַיְעַנונו וַיִתְנו עָלֵינו עֲבֹדָה קָשָה‬
‫אֶל ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינו וַיִשְמַע ה’ אֶת קֹלֵנו וַיַרְא אֶת עָנְיֵנו וְאֶת‬
ַ‫(ח) וַיוצִאֵנו ה’ מִמִצְרַיִם בְיָד חֲזָקָה ובִזְרֹע‬:‫עֲמָלֵנו וְאֶת לַחֲצֵנו‬
‫(ט) וַיְבִאֵנו אֶל הַמָקום הַזֶה‬:‫נְטויָה ובְמֹרָא גָדֹל ובְאֹתות ובְמֹפְתִים‬
‫(י) וְעַתָה הִנֵה‬:‫וַיִתֶן לָנו אֶת הָארֶץ הַזֹאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב ודְבָש‬
’‫הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִית פְרִי הָאֲדָמָה אֲשֶר נָתַתָה לִי ה’ וְהִנַחְתו לִפְנֵי ה‬
:ָ‫אֱלֹהֶיךָ וְהִשְתַחֲוִיתָ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיך‬
And you shall speak and say before the Almighty,
your God, 'Arami oved avi (regarding the meaning of
this phrase, see below), and he went down into
Egypt, and sojourned there, small in numbers, and
became there a great, mighty, and populous nation;
And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us,
and laid upon us hard slavery. And we cried to the
Almighty, God of our fathers, and God heard our
voice, and looked on our affliction, and our labor, and
our oppression. And the Almighty brought us out of
 Egypt with a mighty hand, and with an outstretched
arm, and with great awesomeness, and with signs,
and with wonders; And He has brought us to this
place, and has given us this land, a land that flows
with milk and honey. 10. And now, behold, I have
brought the first fruits of the land, which you,
Almighty God, have given me.' And you shall set it
before the Almighty, your God, and worship before
the Almighty God. D’varim 26:5-9

While this text is familiar to us from the Passover Seder,

the Torah originally commanded us to recite this passage
on Chag Habikkurim - also known as Shavuot (Pentacost).
The Jewish way of celebrating the harvest involves more
than thanksgiving for the success of the agricultural cycle,
more than personal reflection on the long, arduous year of
plowing, planting, harvesting, and the myriad chores that
led to the bounty that is celebrated in the Temple. The
scope of the celebration is far broader than one long
winter that may have been too cold, or too dry. The farmer
of Israel is instructed to read a formal text which links his
accomplishments all the way back to the slavery and
Exodus from Egypt, and even beyond: The first three
words of the formula “Arami oved avi” refer to the
antecedents of the exile and the slavery.

And yet, although this formula, invoking the formative

events of our national consciousness, is recited at such a
critical juncture in our calendar, and preserved as a
central element of our Pesach Seder, the precise meaning
of the opening phrase is less clear than we might have
expected. Many different interpretations are offered by the
commentaries, and none is universally accepted. In fact,
this phrase requires interpretation on several levels: Arami
is easily translated as "Aramean", one who came from
Aram (the biblical name for Mesopotamia). The second
word of the phrase is far less manageable: the word oved
is variously identified as an adjective, describing one who
has gone astray or lost his way, or as a transitive verb
describing the act of causing another's annihilation –
causing another to be 'lost'. The third and final word of
this phrase, avi, is translated as "my father". Essentially,
the first and third words, though easily translated, are the
source of the various interpretations of the phrase: Who is
the Aramean in question, and which of our forefathers is
invoked? The various interpretations of these two words
will necessarily color the translation of the word that
stands between them, oved. Additionally, we are forced to
contend with the issue of context as it may or may not
affect the interpretation of this phrase. Will the meaning
ascribed to each of the words, and to the phrase as a
whole, be different on Pesach than on Shavuot? And is the
Mishnaic formula, "begin with disparagement and
conclude with praise," regarding the Seder recitation
indicative of the meaning of the phrase itself?

To Read and Study

First, let us consider the context. While our present parsha
instructs us to recite the Arami oved avi section in the Beit
HaMikdash on Shavuot, the inclusion of the Arami oved
avi in the Haggada is neither arbitrary, random nor
accidental. These verses were an integral part of the
Pesach Seder from its very origins: The Mishna, in the
Tractate Pesachim which delineates the obligations of the
evening, includes the Arami oved avi. In the Pesach
context, we are commanded not to just read or recite the
text, but to expand and expound upon it as well.

‫משנה מסכת פסחים פרק י משנה ד‬

‫ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד‬
:‫שיגמור כל הפרשה כולה‬
And according to the son's intelligence his father
instructs him. He commences with disparagement
and concludes with praise; and expounds from
"Arami ove avi" until he completes the whole section.
Mishna Talmud Bavli Pesachim 116a

Unlike Shavuot, where the commandment is to read the

Arami oved avi verses, on Passover we are commanded to
expound ("doresh") upon the verses. A drasha is very
different from a reading or recitation: in a drasha,
associations are made, comparisons considered, and Torah
applied. In fact, Rabbi Yosef Soloveitchik1 stressed that
1
For a collection of Rabbi Soloveitchik's teachings on the Haggadah, see
http://rabbiarikahn.com/therav.html
learning Torah is, and always has been, an integral part of
the Seder as a whole, and this section of Arami oved avi in
particular. 2 Therefore, the Arami oved avi section is
preceded with a quasi- Birkhat HaTorah, echoing the
blessing recited before any Torah study.

The ritual prescribed for Shavuot does not involve drasha;

it is not a study of the verses, it is a recitation or reading
of the verses. A reading is a more formal and mechanical,
less cerebral experience. This particular reading is
intended to create an emotional state of joy.3 If, however,
the text is "borrowed" for use on Pesach, we must assume,
according to Rabbi Soloveitchik, that it is intended to bring
joy on this occasion as well. In other words, even though
different aspects of the text are brought into focus on each
of the holidays, and despite the fact that the text is used
differently on each occasion, the goal is shared: On
Pesach, we study the text and use it as a springboard to
better comprehend and identify with leaving Egypt, while
on Shavuot we recite the text to help focus our joy on

2
See http://rabbiarikahn.com/therav.html
"Sipur Yetziat Mizrayim, simply put, is a Mitzvah of Torah Study. We are obligated to study not only
the events of the Exodus, but the laws of the festival as well. The Tosefta quotes a slightly different
version of the story in [that appears in the] Haggadah of the sages that were gathered in Bnay Brak and
were involved all night in Sipur Yetziat Mizrayim. The Tosefta states that they were studying the laws
of Pesach that night. The study of this night requires us to immerse ourselves in Torah SheBaeal Peh
)Oral Law(, to examine and interpret each and every word of Arami Oved Avi. This Parsha is examined
not as an abstract event in the past but as something that impacts us here and now. With this approach
we can understand many aspects of the structure of the Haggadah. For example, why do we introduce
many of the sections with questions, such as "Matzah Zu?" Because Talmud Torah )the study of Torah(
is conducted through a process of question and answer.
The Rambam says that anyone who devotes extended time to interpreting the Parsha of Arami Oved
Avi is praised because this is the essence of Torah study, it is not simply a time of story telling. Even
though the Mitzvah of Talmud Torah applies all year, on Pesach night there is an extra Mitzvah to study
all the aspects of Yetzias Mitzrayim )the Exodus from Egypt(.
3
See the Sefer Hachinuch, Mitzva 91.
‫ מצוה צא‬- ‫ספר החינוך‬
‫ ונזכור ונדע כי מאיתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות‬,‫ כדי להעלות דבר השם יתברך על ראש שמחתינו‬,‫משרשי המצוה‬
‫ ומתוך הזבירה וקבלת מלכותו והודאתינו לפניו‬,‫ על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנותיו‬,‫בעולם‬
:‫ נהיה ראויין לברכה ויתברכו פירותינו‬,‫כי הפירות ויתר כל הטובה מאיתו יבואו‬
having merited the Land of Israel.4 In both cases, the
narrative leads us to feel tremendous joy.

Yet the Mishna points out another aspect of the use of this
passage on Pesach which is somewhat curious: Our Torah
study surrounding this section must begin at a negative
point in our collective narrative, and end with praise, as
we expound the entire section. The language of this
Mishnaic formula is somewhat unclear, leaving us
uncertain whether these two statements are independent
of one another. In other words, is the very reading of the
Arami oved avi passage a fulfillment of the commandment
to "begin with disparagement and end with praise", or are
we given two separate commandments to fulfill during the
part of the Seder involved with Torah study – first, to
expound on these verses, and second, to begin with the
negative and end with the positive? The resolution of this
seemingly arcane halachic point will, in fact, influence the
interpretations offered by the various commentaries on
the phrase Arami oved avi itself.

Lost
In his comments to the verse, the Rashbam translates the
word oved as "lost": The Arami of our verse was Terach,
father of Avraham, who had wandered, leaving the place
of his birth. Oved is translated as an adjective, describing

4
See http://rabbiarikahn.com/therav.html
The Rav explained: "Arami Oved Avi is related to the Mitzvah of Bikurim )bringing the first fruits to
the Temple(. There were 2 Mitzvos associated with Bikurim: 1( the actual bringing of the Bikurim; 2(
the recitation of the Parsha of Arami Oved Avi. Apparently, Chaz"al felt that there was a common
denominator between Bikurim and Sipur Yetziat Mizrayim.
The Rambam and the Chinuch explain that the main theme behind Mikra Bikurim )recitation of the text
of Bikkurim( is to express gratitude, Hakaras Hatov, to Hashem who gave us the gift of the land.
Hakaras Hatov is also the central theme of Sipur Yetziat Mizrayim, as we recite Lfikhach Anachnu
Chayavim Lhodos )"therefore we are obligated to thank Hashem..."(. In order to express thanks to
Hashem for all the miracles that He performed for us, we have to tell the story of the Exodus. The gift
of the land was the fulfillment of the fifth form of Geulah )Redemption(, V'heveysi )and I will usher
you in to the Land(. The Jew is obligated to thank Hashem not only for the fulfillment of the fifth form
of Redemption, but for the other 4 as well, Vhotzaysi )and I will take you out of Egypt(, V'hitzalti )and I
will rescue you(, V'goalti )and I will redeem you(, V'lokachti )and I will take you unto me as a nation(,
which refer to the events of the exodus.
The obligation to thank Hashem as part of Mikra Bikurim is equated with the obligation to thank
Hashem for the Exodus on the night of Pesach. If the Torah formulated the Parsha of Arami Oved Avi
as the proper format to express gratitude to Hashem for the Exodus and the gift of the land, then the
Parsha must be recited in both cases, on the night of Pesach and upon bringing Bikurim. However,
there is a difference in emphasis between the 2 recitations. For Mikra Bikurim, we stress the aspect of
having been brought into the land and receiving it as a gift, while for Sipur Yetziat Mizrayim, we focus
on the aspects surrounding our enslavement and redemption from Egypt.
Terach's displaced or "lost" state.5 According to this
approach, the two Mishnaic commandments, to “start with
disparagement and end with praise”, and the command to
expound Arami oved avi, are one and the same.6

Attempted Murder
The Targum Unkolus7 deviates from his normal approach of
literal translation, and reveals the identity of the “Arami”:
This passage refers to an old adversary last seen in
Bereishit, Yaakov's wily father-in-law Lavan.8 Rashi follows
this reading of the Targum9. The phrase, then, resembles
the interpretation familiar to us from the Mishnaic passage
:recited on the Eve of Pesach

‫ נוסח ההגדה‬- ‫הגדה של פסח‬

‫ שֶפַרְעֹה לֹא‬.‫צֵא ולְמַד מַה בִקֵש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשֹות לְיַעֲקֹב אבִינו‬
‫אֲרַמִי‬:‫ שֶנֶאֱמַר‬.‫גָזַר אֶלָא עַל הַזְכָרִים וְלָבָן בִקֵש לַעֲקור אֶת הַכֹל‬
… ‫אֹבֵד אבִי‬
Go and learn what Lavan the Aramean wanted to do
to Ya’akov our Patriarch. For Paroh only legislated
against the males, while Lavan wished to uproot
everything, as it says: Arami oved avi… Passover
Haggadah

In the context of Parshat Ki Tavo, this passage frames the

ritual of Bikkurim and sets the scope of our historical

5
Rashbam, on Dvarim 26, 5.
‫רשב"ם דברים פרק כו פסוק ה‬
‫ וכדכת' ויהי כאשר התעו אותי‬,‫ כדכת' לך לך מארצך‬.‫ אובד וגולה מארץ ארם‬,‫ אבי אברהם ארמי היה‬- ‫(ה) ארמי אובד אבי‬
‫ צאן אובדות היו עמי רועיהם‬,‫ לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה כדכת' תעיתי כשה אובד בקש עבדך‬.‫אלהים מבית אבי‬
:‫ כלומר מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו‬.‫התעום‬
6
In the Talmud )Pesachim 116a( we find a debate between Rav and Shmuel as to what the
"disparagement" is - the idolatry of our ancestors, or our enslavement.
‫א‬/‫תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטז‬
.‫מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו ]ושמואל[ אמר עבדים היינו‬
7
This tradition is also found in the Sifri Ki Tavo Piska 301
‫ספרי דברים פרשת כי תבוא פיסקא שא‬
‫ מלמד שלא ירד אבינו יעקב לארם אלא על מנת לאבד ומעלה על לבן הארמי כאילו‬,‫ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי‬
.‫איבדו‬
8
Targum Unkolus D’Varim 26:5
‫אונקלוס דברים פרק כו פסוק ה‬
‫(ה) ותתיב ותימר קדם יי אלהך לבן ארמאה בעא לאבדא ]לאובדא[ ית אבא ונחת למצרים ודר תמן בעם זעיר והוה תמן לעם‬
:‫רב תקיף וסגי‬
9
Rashi, ibid., follows this approach.
‫רש"י דברים פרק כו פסוק ה‬
,‫ ובשביל שחשב לעשות‬.‫ כשרדף אחר יעקב‬,‫ לבן בקש לעקור את הכל‬,‫ מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי‬- ‫ארמי אבד אבי‬
:‫ שאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה ]רעה[ כמעשה‬,‫חשב לו המקום כאלו עשה‬
consciousness: Our forefather Yaakov was forced to flee
the land of his fathers, to live in exile in Aram, where
Lavan mistreated and enslaved him, even plotted to
harm10 or kill him11. Our own story of slavery and
liberation, of exile and redemption, begins with the peril
Yaakov faced, and the challenges he survived.12 This entire
narrative is what has led to the joyous celebration of the
bounty of our land, to our joyous return to the land
promised to our forefathers, to our ability to celebrate the
fruition of the covenant God made with Avraham, Yitzchak
and Yaakov. The phrase, then, reads as follows: "An
Aramean (Lavan) sought to eradicate my father (Yaakov)."
This interpretation would necessarily mean that the
section itself does not begin with any disparaging
comments; it fulfills only one of the two independent
commandments enumerated in the Mishna. Therefore, the
Haggada introduces a “negative” section immediately
prior to the Arami oved avi: "Our ancestors were

10
See Rabi Eliezer Mizrachi Sefer Maaseh Hashem, who claims that Lavan did not wish to kill Yaakov,
rather he wished to convert him. Also see Rabbi Avraham of Slonim in his Yesod Havoda 2:10 for a
similar statement.
‫ פרק כד רב אלעזר אשכנזי‬- ‫ חלק מעשה מצרים‬- ‫ספר מעשי השם‬
‫ כי כן נאמר‬,‫ ולכך אמר ארמי אובד אבי‬,‫והנה לבן היה משתדל להעביר את יעקב על הדת ולפתותו אחרי עבודת אלילים‬
‫ שפירושו לעבודת‬,‫ והוא אומרו אח"כ והנדחים‬,‫ שפירושו שהועברו על דת‬,‫ יג) ובאו האובדים מארץ אשור‬,‫(ישעיהו כז‬
‫ ל) נכסוף נכספתה לבית אביך למה גנבת את‬,‫ אומרו (בראשית לא‬,‫ ובא האות שלבן היה מבקש מאד להעביר את יעקב‬,‫אלילים‬
‫ בשגם לא הלך כלל או הלך למקום אחר תפול התלונה למה יגנוב‬,‫ שיפלא מאד שהלא תלונתו אליו למה גנב את אלהיו‬,‫אלהי‬
‫ כיון שנכספת‬,‫ אבל אמר לו טענה מופלגת לאמר‬,‫ שלבן היה שמח שיעקב ידבק באלהיו ויגנבנו‬,‫ אבל נראה באר היטב‬.‫את שלו‬
‫ והיו‬,‫ וכן ראינו שלא הסיר יעקב אלהי הנכר מביתו‬.‫ אם כן למה גנבת את אלהי‬,‫לבית אביך שהם שונאים הפסילים והתרפים‬
:‫ ב) הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם‬,‫ ששם צוה אל ביתו ואמר (בראשית לה‬,‫בני ביתו אדוקים בהם עד בואו לבית אל‬
‫ חלק ב פרק י‬- ‫ספר יסוד העבודה‬
,‫כי על לבן נאמר ארמי אובד אבי ומחז"ל לבן ביקש לעקור את הכל שרצה לפגום ח"ו אמונת יעקב ובניו ע"כ קראם יעקב אחיו‬
.‫והנה כח של הסט"א היא ע"י גניבה מה שגונבים מהקדושה ע"י חטאי הדור‬
11
While the text does not explicitly state that Lavan tried to kill Yaakov, he did chase Yaakov down, at
which point God interceded and instructed him to be careful how he speaks to Yaakov )Bereshit 31:24(,
Lavan then says to Yaakov “it is my hand to hurt you, but God spoke with me…” )31:29(. It can be
deduced that he had in mind to harm Yaakov. See Chizkuni 31:29.
12
The Ben Yehodaya commentary to Talmud Bavli Sotah 32b points out that the nefarious deed
perpetuated by Lavan – switching Rachel for Leah, planted the seeds of envy and jealousy which
eventually led to the sale of Yosef and the Egyptian exile.
‫ב‬/‫ספר בניהו בן יהוידע על סוטה דף לב‬
‫ אלא קאי על המרמה שעשה לו שהחליף לאה‬,‫ לאו על אשר בקש לעקור את הכל קאי‬,‫ונ"ל בס"ד מה שאומר ארמי אובד אבי‬
‫ וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשת כי תבא בטוב‬,‫ שזו המרמה היתה גרמא וסיבה שירדו אבותינו מצרימה‬,‫ברחל‬
‫ והיה לבן יכול לרמותו‬,‫ דהיה חכם גדול ופקח גדול‬,‫ ועל כן זו המרמה קרי לה גנות לגבי יעקב אבינו ע"ה‬,‫טעם ודעת ע"ש‬
‫ וא"כ זה גנותו של‬,‫ ולכך הזכרת מרמה חשיבה גנות מצד יעקב אבינו ע"ה‬,‫ דאפילו קטן דלא חכים אינו מתרמה בכך‬,‫בדבר זה‬
‫ מכל מקום לעיני‬,‫ והגם שבאמת שאם לא היה רצון מאת ה' לא היה יכול לבן לרמות‬,‫איש ישראל האומר ומזכיר הדבר הזה‬
‫ אשר לבן היה יכול לו בכך‬,‫הרואין נחשב זה גנות חס ושלום מצד יעקב אבינו ע"ה‬
‫‪idolaters,"13 referring to Terach, father of Avraham.14‬‬

‫‪Wandering‬‬
‫‪There are, however, many commentaries who are of the‬‬
‫‪opinion that the subject of the Arami oved avi is neither‬‬
‫‪Lavan nor Terach. They focus instead on a figure much‬‬
‫‪closer to home. The Ibn Ezra, Hizkuni, Rabenu Bachya and‬‬
‫‪Seforno all believe that the Arami was Yaakov, and the‬‬
‫‪term oved means "destitute", for when Yaakov escaped to‬‬
‫‪Aram, he left his home with nothing but the shirt on his‬‬
‫‪back.15 We should note that the commentaries who offer‬‬
‫‪this reading were not concerned that it is far less germane‬‬
‫‪to the Pesach context. Perhaps this was why the Mishna‬‬
‫‪called for a drasha of the text, an exegesis rather than a‬‬
‫‪recitation: The original meaning of the text was not‬‬
‫‪necessarily of a piece with the themes of the Haggadah.‬‬

‫‪13‬‬
‫‪In the Haggadah the proof text offered is from the Book of Joshua.‬‬

‫הגדה של פסח ‪ -‬נוסח ההגדה‬

‫מִתְחִלָה עובְדֵי עֲבודָה זָרָה הָיו אֲבותֵינו‪ ,‬וְעַכְשָיו קֵרְבָנו הַמָקום לַעֲבודָתו‪ .‬שֶנֶאֱמַר‪ ,‬וַיֹאמֶר‬
‫יְהושֻעַ אֶל כָל הָעָם כֹה אמַר ה’ אֱלֹהֵי יִשְרָאֵל‪ ,‬בְעֵבֶר הַנָהָר יָשְבו אֲבותֵיכֶם מֵעולָם תֶרַח אֲבִי‬
‫אבְרָהָם וַאֲבִי נָחור וַיַעַבְדו אֱלֹהִים אֲחֵרִים‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫‪The Malbim )D’varim 26( suggests that the negative section is the “Covenant of the Pieces”, when‬‬
‫‪Avraham was told of the impending exile:‬‬
‫מלבי"ם דברים פרק כו‬
‫ארמי אובד אבי‪ .‬כמ"ש חז"ל מתחיל בגנות ומסיים בשבח‪ ,‬פי' שיספר התחלת הגלות שאמר ה' לאברהם בברית בין הבתרים כי‬
‫גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם (בראשית טו יג)‪ ,‬והנה גר יהיה זרעך התחיל מיד שנולד יצחק כי אברהם‬
‫ויצחק היו גרים בארץ פלשתים‪ ,‬אבל הגירות של אברהם ויצחק לא היה בהם שום גנות כי נתקבלו במקום מגורתם בכבוד גדול‬
‫כידוע מענין אברהם ויצחק עם אבימלך‪ ,‬אבל ועבדום‪ ,‬התחיל מיעקב שעבד את לבן וזהו גנות‪ ,‬ואף שלא עבדו בחנם כמ"ש‬
‫ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך‪ ,‬עכ"ז היה מפני ההכרח כמ"ש חז"ל שאליפז נטל ממנו כל אשר נתן לו יצחק‬
‫ורק במקלו עבר את הירדן והוכרח לעבוד את לבן‪ ,‬וא"כ הל"ל אבי עבד ארמי‪ .‬אך דא"כ היה משמעו דיעקב היה עבד לבן‪ ,‬כנה‬
‫הדבר בשם אובד שפירושו נודד כמ"ש צאן אובדות היו עמי (ירמיה נ)‪ ,‬תעיתי כשה אובד (תהלים קיט)‪ ,‬והיה ראוי לומר אבי‬
‫אובד בארם רק בא הכתוב ללמד שלבן בקש לאבד את יעקב‪ ,‬וזה שאמרו בספרי מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא להאבד‪.‬‬
‫]ויותר היה נכון לגרוס להעבד[ ומעלה על לבן הארמי כאילו אבדו‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫‪Ibn Ezra ibid.‬‬
‫אבן עזרא דברים פרק כו פסוק ה‬
‫והקרוב‪ ,‬שארמי הוא יעקב‪ .‬כאילו אמר הכתוב‪ :‬כאשר היה אבי בארם‪ ,‬היה אובד‪ ,‬והטעם ‪ -‬עני בלא ממון‪ .‬וכן תנו שכר לאובד‬
‫(משלי לא‪ ,‬ו)‪ .‬והעד‪ :‬ישתה וישכח רישו (שם שם‪ ,‬ז)‪ .‬והנה הוא ארמי אובד היה אבי‪ ,‬והטעם‪ ,‬כי לא ירשתי הארץ מאבי כי עני‬
‫היה כאשר בא אל ארם‪ .‬גם גר היה במצרים‪ ,‬והוא היה במתי מעט‪ ,‬ואחר כן שב לגוי גדול‪ ,‬ואתה ה' הוצאתנו מעבדות ותתן לנו‬
‫ארץ טובה‪ .‬ואל יטעון טוען‪ ,‬איך יקרא ארמי? והנה כמוהו יתרא הישמעאלי (דה"א ב‪ ,‬יז) והוא ישראלי‪ ,‬כי כן כתוב‪ .‬במתי ‪-‬‬
‫סמוך‪ ,‬כי לא נמצא לשון יחיד‪ ,‬ו'מתים' ‪ -‬לשון רבים‪ .‬ורבי יונה דקדק אותה כולה באר היטב בערך 'מתה'‪:‬‬
‫חזקוני דברים פרק כו פסוק ה‬
‫(ה) ארמי אבד אבי סרסהו יעקב אבי הארמי כשהיה הוא בארם היה אובד פי' עני בלא ממון שלא היה מוחזק בארץ‪ .‬אבד לשון‬
‫עני כמו תנו שכר לאובד ישתה וישכח רישו‪ ,‬ואין לתמוה איך נקרא יעקב ארמי שהרי דוגמתו מצינו יתרא הישמעאלי והוא היה‬
‫ישראלי‪.‬‬
‫רבינו בחיי דברים פרק כו פסוק ה‬
‫(ה) ארמי אובד אבי‪ .‬קרא ליעקב "ארמי"‪ ,‬ושעור הכתוב‪ :‬ארמי היה אבי‪ ,‬ובאור "אובד" עני‪ ,‬זה דעת הראב"ע ז"ל ולא כדעת‬
‫רז"ל‪ .‬ויאמר‪ :‬כאשר היה אבי בארם אובד היה‪ ,‬כלומר עני היה בלא ממון‪ ,‬וכן‪( :‬משלי לא‪ ,‬ו) "תנו שכר לאובד"‪ ,‬כי כן מצינו‬
‫שהיה לו צער גדול בעבודתו של לבן‪ ,‬כמו שאמר (בראשית לא‪ ,‬מ) "הייתי ביום אכלני חורב" וגו'‪:‬‬
‫ספורנו דברים פרק כו פסוק ה‬
‫(ה) ארמי אובד אבי‪ .‬הנה אבי שהיה יעקב היה זמן מה ארמי אובד שלא היה לו בית מושב ובכן לא היה מוכן להעמיד גוי ראוי‬
‫לרשת ארץ‪:‬‬
The commentaries were more concerned that the basic
reading of the text be in line with the Shavuot ritual of the
first fruits, and the theme of Yaakov's life, his progress
from destitute exile to successful founder of the Nation of
Israel on its homeland, is quite a powerful narrative for the
celebration of the First Fruits. When the text is "borrowed"
for use on Pesach, a certain amount of drash is required to
bring the message into focus.

This, then, is the underlying narrative that informs our

collective memory, frames our collective historical
consciousness: Yaakov’s wanderings began when he left
the Land of Israel and made his way to Padan Aram, to his
mother's hometown, to the house of his uncle Lavan, the
man who later became his father-in-law. Yaakov retraced
his mother's route out of Aram; he returned to the place of
his grandfather and was, for that period of time, an
Aramean himself. It is to this period that the verse Arami
oved avi refers: Our forefather Yaakov was wandering and
destitute, exiled to Aram. He was alone and vulnerable, far
from the source of his physical and spiritual sustenance.
He was abused and enslaved. Yet he returned to the
Promised Land after having amassed great physical and
spiritual wealth by the sweat of his brow and without ever
losing faith in the Covenant. So, too, the exile of his
children in Egypt has now come to an end: The first fruits
offered up in the Beit HaMikdash are the last link in this
chain. Reading this passage spreads the canvas wide; a
man without a nation, a man without a homeland, a
wandering pauper, is transformed into a nation enslaved,
who in turn, morph into a free nation living in their own
land. The farmer is far more than an individual enjoying
the fruits of his labor. His joy is far greater when his own
success is placed in context, and he becomes part of this
great story of triumph. And as he gazes at his fellow
farmers, each of whom is part of this same narrative, he
sees that his family has become a great nation. They
share a homeland that is acutely attentive to their prayers
and responsive to their touch. At such a moment of joy,
thanksgiving and love, can there be any doubt that all
present also pray there will be no more wandering, no
more slavery?
‫‪The Jews have come home.16 They have reclaimed their‬‬
‫‪Land – and their dignity. All that remains is to rejoice in all‬‬
‫‪the good that God has given us.17‬‬

‫‪16‬‬
‫‪See Rav Yitzchak Karo, Toldot Yitzchak, Dvarim Chapter 26‬‬
‫תולדות יצחק דברים פרק כו‬
‫וזה שאמר ואמרת לפני יי' ארמי אובד אבי‪ ,‬כלומר איני חושב שהארץ שממנה הוצאתי אלו הביכורים‪ ,‬שירשתיה מאבותי‪,‬‬
‫שיעקב אבינו איש נאבד ועני היה‪ ,‬וקראו ארמי ליעקב לפי שגר בארם‪ ,‬ואובד הוא כמו תנו שכר לאובד ]משלי לא ו[‪ ,‬ואיני‬
‫אומר שירשנוה מאבותינו‪ ,‬אלא וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהיה שם לגוי גדול עצום ורב‪ ,‬ועם כל זה וירעו אותנו‬
‫המצרים ויענונו‪ ,‬ואבינו לא נתנה לו הקב"ה‪ ,‬וגם הוא לא לקחה בחרב וכידון‪ ,‬אלא הקב"ה הוציאנו ממצרים ביד חזקה‪ ,‬ויביאנו‬
‫אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת‪ ,‬ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה‪ ,‬הנה בזמן הטובה וההשפעה זוכר ימי הרעה‬
‫שעברו עליו ובזה לא יחטא‪ ,‬ובזה הותרו כל הספקות‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪This essay is dedicated to my wife Naomi in celebration of 25 years of marriage, and 25 years‬‬
‫‪together in the Land of Israel.‬‬