Parshat Chayei Sara 5770

Rabbi Ari Kahn

Death of a King
Advanced years
This week's parsha describes Avraham in his advanced
years; he is old, but blessed:

‫ א‬,‫ספר בראשית פרק כד‬

:‫כל‬
ֹ ַ‫הם ב‬
ָ ָ ‫את אבְר‬
ֶ ְ ‫מים ַוה' בֵר ַך‬
ִ ָ ‫בא בַי‬
ָ ‫קן‬
ֵ ָ ‫הם ז‬
ָ ָ ‫ְואבְר‬
And Avraham was old and advanced in years; and
God blessed Avraham in every way. (Bereishit 24, 1)

The portion from the Prophets read in conjunction with this

parsha (the Haftorah) has a very different opening
description of the elderly King David:

‫ א‬,‫ספר מלכים א פרק א‬

:‫חם לו‬ַ ‫לא י‬
ֹ ְ ‫דים ו‬
ִ ָ ‫סהו בַבְג‬
ֻ ַ ‫מים ו ַי ְכ‬
ִ ָ ‫בא בַי‬
ָ ‫קן‬
ֵ ָ ‫דִוד ז‬
ָ ְ ‫מלֶך‬
ֶ ַ‫ו ְה‬
And King David was old and advanced in years; and
they covered him with clothes, but he was not
warmed. (I Kings, Chapter 1:1)

While the first words of each of these verses are almost

identical (the only difference being the description of
David as “king”), the similarity seems to end right there.
Avraham is described as blessed in every way, despite his
advanced years, while David's 'golden years' seem far less
idyllic. David is depicted as an elderly monarch whose
body has rebelled against him; even simple body warmth
eludes him.

A Bed Warmer
David is old and cold, and a beautiful young woman
named Avishag the Shunamite is brought to attend to him
and keep him warm. She is described as a virgin, and the
text attests that David was not intimate with her. Many of
the details here are unclear: This seems like a very
strange modus operandi to bring heat. Additionally, why
was Avishag's physical beauty a factor? The commentaries
address these and other problems in their search for a
‫‪deeper understanding of the causes of King David’s chill‬‬
‫‪and the method used to dispel it.‬‬

‫‪The Sefer Haliqutim1 contrasts the ailments of David’s old‬‬

‫‪age with the later years of Avraham's life, raising some of‬‬
‫‪the questions we have already noted. He then suggests‬‬
‫‪that this was all part of a process of repentance that David‬‬
‫‪needed to go through. It is more than ironic that David,‬‬
‫‪who at one point in his life could have been accused of‬‬
‫‪being too “hot blooded,” now suffers from a sort of cold‬‬
‫‪that proves incurable. In his younger days, David took‬‬
‫‪many wives; now a beautiful virgin lies next to him, yet he‬‬
‫‪has no sexual contact with her. The Sefer Haliqutim links‬‬
‫‪all this to an earlier episode in David's biography: David‬‬
‫‪had set his eyes on another man's wife, a woman whom‬‬
‫‪he eventually married. In his later years, David‬‬
‫‪experiences a chill which comes from within; the warm‬‬
‫‪young woman brought to rekindle his own burning desire,‬‬
‫‪remains untouched. She is part of his rehabilitation.2‬‬

‫‪The Talmud addresses the questionable episode that lies‬‬

‫‪behind this discussion, and raises several technical points‬‬
‫‪to explain David’s actions and exonerate him from guilt.‬‬
‫‪Rather than accusing David of adultery, the Talmud's‬‬
‫‪conclusion is:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪Sefer Haliqutim Melachim 1:1.‬‬
‫ספר הליקוטים ‪ -‬ספר מלכים א ‪ -‬פרק א‬
‫והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו‪:‬‬
‫ענין מ"ש בא בימים‪ ,‬נדרש בזוהר בפ' ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬ע"ש ותבין‪ .‬ובמקום אחד בזוהר מביא‪ ,‬שמאותם הימים של‬
‫האדם שעושה בהם מצות ומעשים טובים‪ ,‬נעשה מלבוש לנשמה‪ .‬וענין זה המלבוש‪ ,‬תמצאה בפ' נח‪ ,‬וג"כ בהיכלות פ' פקודי‪,‬‬
‫ושם יעויין באורך‪:‬‬
‫ואמנם באלו הפסוקים‪ ,‬יש לשאול על השינוי הנמצא בין ביאת הימים של אברהם לשל דהע "ה‪ ,‬כי שם היה זקן ושבע ימים בן‬
‫קע"ה שנה‪ ,‬ודוד בן ע' שנה בלבד‪ .‬ועוד‪ ,‬אברהם נתברך בכל‪ ,‬ודוד ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו‪ .‬ועוד‪ ,‬להבין מה הם אלו‬
‫הבגדים וכסויה‪ .‬ולמה לא יחם לו‪ ,‬וכי הוא חסר בגדים כדי לכסותו כדי לחממו‪ .‬ועוד‪ ,‬להבין תקנת עבדיו להביא לו נערה בתולה‬
‫כדי שתחממהו‪ ,‬וכי חסר היה נערות או נשים‪ ,‬עד שבקשו בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג‪ ,‬שדרך מציאה מצאוה‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫להבין מלת סוכנת דנקט‪ ,‬ולא אמר ותהי למלך מחממת‪ ,‬כי כן אמר ולא יחם לו‪ ,‬ולמה שינה כאן ואמר סוכנת‪ .‬ועוד‪ ,‬למה היתה‬
‫בתולה ולא בעולה‪ .‬ועוד להבין למה לא ידעה‪ .‬וא"ת מבלתי יכולתו‪ ,‬כי זקן‪ ,‬כבר ידעת מ"ש רז"ל על ותבא בת שבע החדרה‪,‬‬
‫מלמד שקנחה בי"ג מפות‪ ,‬וטעם רז"ל ידוע‪ .‬ועוד להבין למה היתה יפה עד מאד‪ ,‬כי בלי זה איזו בתולה היא מחממת‪ .‬וכ"ש אם‬
‫לא תהיה יפה‪ ,‬כי טבעה חם יותר מהיפה‪ ,‬כי טבעו קר‪ ,‬כמו שידוע לבעלי הטבע‪ .‬ועוד להבין סמיכות ענין אדוניה בן חגית לזה‬
‫הענין‪ ,‬המתנשא לאמר אני אמלוך‪ ,‬וטעם רז"ל ידוע‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫ודרך התשובה שעשה‪ ,‬היא מדה כנגד מדה‪ .‬והיא זאת שאמרו לו עבדיו יבקשו למלך נערה בתולה טובת מראה ושכבה בחיקך‬
‫ותהי למלך סוכנת‪ ,‬כלומר‪ ,‬אעפ"י שעדיין הוא בתוקפו‪ ,‬יכניע יצה"ר ולא יגע בה‪ .‬וז"ש ותהי לו סוכנת‪ ,‬כלומר שיהיה עמה‬
‫בצער וסכנה להכניע יצה"ר‪ ,‬ובזה יתוקן אותו עון‪ .‬ולזה היתה בתולה‪ ,‬להראות העמים כי לא נגע בה‪ ,‬שאילו היתה בעולה מי‬
‫מעיד שלא נגע בה‪ .‬ועי"ז יתוקן המלבוש‪ ,‬וחם לאדוני המלך‪ .‬ולזה לא לקח מנשיו או מנערותיו‪ ,‬כי לבו גס בהם‪ ,‬אלא זו יפה עד‬
‫מאד ודרך מציאה‪ ,‬ואעפ"י שג"כ ושכבה בחיקך‪ ,‬ובחוזק התאוה היה מסוכן עמה בכל עת ובכל רגע‪ ,‬וזמ"ש וחם לאדוני המלך‬
‫בכח התאוה‪ ,‬ועי"ז תקובל תשובתך מדה כנגד מדה‪ .‬ולזה היה שמה אבישג השונמית‪ ,‬באותיות שמה יובן ענין התיקון‪ ,‬כי יש‬
‫באותיותיו‪ ,‬נשמת"ו הש"ג א"ב‪ ,‬כי בה נתקן והשיג נשמתו לצרור החיים את ה' אלהיו‪:‬‬
 ‫תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו עמוד א‬
‫אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪ :‬כל האומר דוד חטא ‪ -‬אינו אלא טועה‪ ,‬שנאמר‬
‫)שמואל א' יח( ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו'‪ ,‬אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?‬
‫‪R. Samuel b. Nahmani said in R. Yonatan's name:‬‬
‫‪Whoever says3 that David sinned is patently‬‬
‫‪mistaken, for it is said, 'And David conducted himself‬‬
‫‪wisely in all his ways: and God was with him.' Is it‬‬
‫‪possible that sin came to his hand, yet the Divine‬‬
‫)‪Presence was with him? (Talmud Bavli Shabbat 56a‬‬

‫‪The Talmud seems to take the long view, to consider the‬‬

‫‪sum total of David's life. Nonetheless, even those sages‬‬
‫‪who defend David's innocence do so by citing legalisms‬‬
‫‪and technicalities. Clearly, the entire episode of David's‬‬
‫‪marriage to Batsheva involves moral grey areas, or, at the‬‬
‫‪very least, the perception of immorality. In fact, the‬‬
‫‪Prophet Natan lambasts David for his behavior:‬‬

‫שמואל ב פרק יב‪ ,‬א‪-‬י"ג‬

‫שיר ְוֶאָחד‬ ‫שים ָהיּו ְּבִעיר ֶאָחת ֶאָחד ָע ִׁ‬ ‫שֵני ֲאָנ ִׁ‬
‫שַלח ה’ ֶאת ָנָתן ֶאל ָּדִוד ַוָּיֹבא ֵאָליו ַוֹּיאֶמר לֹו ְׁ‬ ‫ַוִּי ְׁ‬
‫שר ָקָנה‬ ‫שה ַאַחת ְקַטָּנה ֲא ֶׁ‬ ‫ש ֵאין ֹּכל ִּכי ִאם ִּכְב ָׂ‬ ‫שיר ָהָיה ֹצאן ּוָבָקר ַהְרֵּבה ְמֹאד‪ְ :‬וָלָר ׁ‬ ‫ש‪ְ :‬לָע ִׁ‬ ‫ָרא ׁ‬
‫שָּכב ַוְּתִהי לֹו ְּכַבת‪:‬‬ ‫שֶּתה ּוְבֵחיקֹו ִת ְׁ‬ ‫ַוְיַחֶּיָה ַוִּתְגַּדל ִעּמֹו ְוִעם ָּבָניו ַיְחָּדו ִמִּפּתֹו ֹתאַכל ּוִמֹּכסֹו ִת ְׁ‬
‫שת‬ ‫שֹות ָלֹאֵרַח ַהָּבא לֹו ַוִּיַּקח ֶאת ִּכְב ַׂ‬ ‫שיר ַוַּיְחֹמל ָלַקַחת ִמֹּצאנֹו ּוִמְּבָקרֹו ַלֲע ׂ‬ ‫ש ֶהָע ִׁ‬ ‫ַוָּיֹבא ֵהֶלְך ְלִאי ׁ‬
‫ש ְמֹאד ַוֹּיאֶמר ֶאל ָנָתן ַחי ה’ ִּכי ֶבן‬ ‫ש ַהָּבא ֵאָליו‪ַ :‬וִּיַחר ַאף ָּדִוד ָּבִאי ׁ‬ ‫שָה ָלִאי ׁ‬ ‫ש ַוַּיֲע ֶׂ‬‫ש ָהָרא ׁ‬ ‫ָהִאי ׁ‬
‫שה ֶאת ַהָּדָבר ַהֶּזה ְוַעל‬ ‫שר ָע ָׂ‬ ‫שֵּלם ַאְרַּבְעָּתִים ֵעֶקב ֲא ֶׁ‬ ‫שה ְי ַׁ‬‫שה ֹזאת‪ְ :‬וֶאת ַהִּכְב ָׂ‬ ‫ש ָהֹע ֶׂ‬ ‫ָמֶות ָהִאי ׁ‬
‫שְחִּתיָך ְלֶמֶלְך‬ ‫שָרֵאל ָאֹנִכי ְמ ַׁ‬ ‫ש ֹּכה ָאַמר ה’ ֱאֹלֵהי ִי ְׂ‬ ‫שר ֹלא ָחָמל‪ַ :‬וֹּיאֶמר ָנָתן ֶאל ָּדִוד ַאָּתה ָהִאי ׁ‬ ‫ֲא ֶׁ‬
‫שי ֲאֹדֶניָך ְּבֵחיֶקָך‬ ‫שאּול‪ָ :‬וֶאְּתָנה ְלָך ֶאת ֵּבית ֲאֹדֶניָך ְוֶאת ְנ ֵׁ‬ ‫שָרֵאל ְוָאֹנִכי ִהַּצְלִּתיָך ִמַּיד ָׁ‬ ‫ַעל ִי ְׂ‬
‫שָרֵאל ִויהּוָדה ְוִאם ְמָעט ְוֹאִסָפה ְּלךָ ָּכֵהָּנה ְוָכֵהָּנה‪ַ :‬מּדּוַע ָּבִזיָת ֶאת ְּדַבר‬ ‫ָוֶאְּתָנה ְלָך ֶאת ֵּבית ִי ְׂ‬
‫שה ְוֹאתֹו‬ ‫שּתֹו ָלַקְחָּת ְּלָך ְלִא ָּׁ‬ ‫שֹות ָהַרע בעינו ְּבֵעיַני ֵאת אּוִרָּיה ַהִחִּתי ִהִּכיָת ַבֶחֶרב ְוֶאת ִא ְׁ‬ ‫ה’ ַלֲע ׂ‬
‫שת‬ ‫ָהַרְגָּת ְּבֶחֶרב ְּבֵני ַעּמֹון‪ְ :‬וַעָּתה ֹלא ָתסּור ֶחֶרב ִמֵּביְתָך ַעד עֹוָלם ֵעֶקב ִּכי ְבִזָתִני ַוִּתַּקח ֶאת ֵא ֶׁ‬
‫שה‪:‬‬‫אּוִרָּיה ַהִחִּתי ִלְהיֹות ְלָך ְלִא ָּׁ‬
‫שַכב ִעם‬ ‫שיָך ְלֵעיֶניָך ְוָנַתִּתי ְלֵרֶעיָך ְו ָׁ‬ ‫ֹּכה ָאַמר ה’ ִהְנִני ֵמִקים ָעֶליָך ָרָעה ִמֵּביֶתָך ְוָלַקְחִּתי ֶאת ָנ ֶׁ‬
‫שָרֵאל‬ ‫שה ֶאת ַהָּדָבר ַהֶּזה ֶנֶגד ָּכל ִי ְׂ‬ ‫שיָת ַבָּסֶתר ַוֲאִני אֱֶע ֶׂ‬ ‫ש ַהֹּזאת‪ִּ :‬כי ַאָּתה ָע ִׂ‬ ‫שֶמ ׁ‬ ‫שיָך ְלֵעיֵני ַה ֶּׁ‬ ‫ָנ ֶׁ‬
‫ש‪:‬‬
‫שֶמ ׁ‬ ‫ְוֶנֶגד ַה ָּׁ‬
‫ַוֹּיאֶמר ָּדִוד ֶאל ָנָתן ָחָטאִתי ַלה'‪.‬‬

‫‪And God sent Natan to David. And he came to him,‬‬

‫‪and said to him, 'There were two men in one city; the‬‬
‫‪one rich, and the other poor. The rich man had very‬‬
‫‪3‬‬
‫‪It is possible to explain, that once David repented as is evidenced by scripture, he is considered a‬‬
‫‪penitent, and it is deemed improper to remind a ba’al Teshuva of their past transgressions, hence we‬‬
‫‪may not say “David sinned”.‬‬
 many flocks and herds; but the poor man had
nothing, save one little ewe lamb, which he had
bought and nourished up; and it grew up together
with him, and with his children; it ate of his own food,
and drank of his own cup, and lay in his bosom, and
was to him as a daughter. And there came a traveler
to the rich man, and he was unwilling to take from
his own flock and of his own herd, to prepare for the
traveler who came to him; but took the poor man’s
lamb, and prepared it for the man who came to him.'
And David’s anger was greatly kindled against the
man; and he said to Natan, 'As God lives, the man
who has done this thing shall surely die; And he shall
restore the lamb fourfold, because he did this thing,
and because he had no pity.' And Natan said to
David, 'You are the man. Thus said the Almighty God
of Israel, "I anointed you king over Israel, and I
delivered you from the hand of Shaul; And I gave you
your master’s house, and your master’s wives to your
bosom, and gave you the house of Israel and of
Yehuda; and if that had been too little, I would
moreover have given to you many other things. Why
have you despised the commandment of God, to do
evil in His sight? You have killed Uriah the Hittite with
the sword, and have taken his wife to be your wife,
and have killed him with the sword of the
Ammonites. And therefore the sword shall never
depart from your house; because you have despised
Me, and have taken the wife of Uriah the Hittite to be
your wife." Thus said God, "Behold, I will raise up evil
against you from your own house, and I will take your
wives before your eyes, and give them to your
neighbor, and he shall lie with your wives in the sight
of the sun. For you did it secretly; but I will do this
thing before all Israel, and before the sun.' And David
said to Natan, 'I have sinned against God.' (II Shmuel
12: 1-13)

According to the Sefer Liquitim, as David lies beside a

young, beautiful woman, his physical passions are
suppressed and his soul reigns supreme, allowing him to
fully repent for his earlier moral lapse.
Rebellion
The main thrust of the Haftorah is the insurgence of
Adoniya, who attempts to usurp the kingdom while David
is old but still quite alive.

‫ו‬-‫ ה‬,‫ספר מלכים א פרק א‬

‫שים‬ִ ָ ‫כב ופָר‬ ֶ ֶ ‫עש לו ר‬ַ ַ ‫לך ְ ו ַי‬ ֹ ‫מ‬ְ ֶ‫ני א‬ ִ ֲ‫מר א‬ ֹ ‫לא‬ ֵ ‫שא‬ ֵ ׂ ַ ‫מתְנ‬ִ ‫גית‬ ִ ‫ח‬
ַ ‫בן‬ֶ ‫דנ ִָיה‬ֹ ֲ‫ו ַא‬
ָ‫שית‬ִ ‫ע‬ָ ‫כה‬ָ ָ‫ע כ‬ַ ‫מדו‬
ַ ‫מר‬
ֹ ‫לא‬ ֵ ‫מיו‬ ָ ָ ‫מי‬ִ ‫ביו‬
ִ ‫צבו א‬ ָ ‫ע‬ ֲ ‫לא‬ ֹ ְ ‫ו‬:‫ניו‬ ָ ָ‫צים לְפ‬ִ ָ ‫איש ר‬ִ ‫שים‬ִׂ ‫מ‬ִ ‫ח‬ֲ ַ‫ו‬
:‫שלום‬ ָ ְ‫רי אב‬ ֵ ‫ח‬ ֲ ‫דה א‬ ָ ְ‫אתו י ָל‬ ֹ ְ ‫אד ו‬ ֹ ‫מ‬ְ ‫תאר‬ ֹ ‫גם הוא טוב‬ ַ ְ‫ו‬
Then Adoniyah the son of Haggit exalted himself,
saying, 'I will be king'; and he set up chariots and
horsemen for himself, and fifty men to run before
him. And his father had not displeased him at any
time by saying, 'Why have you done so? And he also
was a very handsome man; and his mother bore him
after Avsalom. (I Kings, Chapter 1:5-6)

The closing editorial comment, that Adoniyah was born

after Avshalom, is instructive:4 Like Adoniyah, Avshalom,
too, had declared himself king. The memory of Avshalom’s
ill-conceived rebellion and tragic death must surely have
haunted David and made him hesitant to give Adoniya the
rebuke he deserved. He could not bear to confront his
rebellious son - again.

The Sefer Liquitim casts David's woes against a different

backdrop altogether: David himself had behaved
inappropriately to a king – to Saul, and the various
attempts at rebellion he was forced to contend with in his
later years were punishment:

‫ז‬-‫ ד‬,‫שמואל א פרק כד‬

‫שיָת‬ ִׂ ‫שר ָאַמר ה’ ֵאֶליָך ִהֵּנה ָאֹנִכי ֹנֵתן ֶאת ֹאִיְבָך ְּבָיֶדָך ְוָע‬ ֶׁ ‫שי ָדִוד ֵאָליו ִהֵּנה ַהּיֹום ֲא‬ ֵׁ ‫ַוֹּיאְמרּו ַאְנ‬
‫ ַוְיִהי אֲחֵרי ֵכן ַוַּיְך‬:‫שאּול ַּבָּלט‬ ָׁ ‫שר ְל‬
ֶׁ ‫שר ִיַטב ְּבֵעיֶניָך ַוָּיָקם ָּדִוד ַוִּיְכֹרת ֶאת ְּכַנף ַהְּמִעיל ֲא‬ ֶׁ ‫ּלֹו ַּכֲא‬
‫ ס‬:‫שאּול‬ ָׁ ‫שר ְל‬ֶׁ ‫שר ָּכַרת ֶאת ָּכָנף ֲא‬ ֶׁ ‫ֵלב ָּדִוד ֹאתֹו ַעל ֲא‬
‫שֹלַח ָיִדי ּבֹו ִּכי‬ ְׁ ‫שיַח ה’ ִל‬ ִׁ ‫שה ֶאת ַהָּדָבר ַהֶּזה ַלאֹדִני ִלְמ‬ ֶׂ ‫שיו ָחִליָלה ִּלי ֵמה’ ִאם ֶאֱע‬ ָׁ ‫ַוֹּיאֶמר ַלֲאָנ‬
‫שאּול ָקם‬ ָׁ ‫שאּול ְו‬
ָׁ ‫שיו ַּבְּדָבִרים ְוֹלא ְנָתָנם ָלקּום ֶאל‬ ָׁ ‫שַּסע ָּדִוד ֶאת ֲאָנ‬ ַׁ ‫ ַוְי‬:‫שיַח ה’ הּוא‬ ִׁ ‫ְמ‬
:‫ֵמַהְּמָעָרה ַוֵּיֶלְך ַּבָּדֶרְך‬
And the men of David said to him, 'This is the day of
which God said to you, 'Behold, I will deliver your

4
See II Shmuel, 3: 3 - 4.
 enemy into your hand, that you may do to him as you
shall see fit.' Then David arose, and cut off the skirt
of Shaul’s robe secretly. And it came to pass
afterward, that David’s heart struck him, because he
had cut off Shaul’s skirt. And he said to his men, 'God
forbid that I should do this thing to my master, God's
anointed one, to stretch forth my hand against him,
seeing he is the anointed emissary of God. So David
scolded his servants with these words, and did not
allow them to rise against Shaul. And Shaul rose up
from the cave, and went on his way. (I Shmuel, 24: 4-
7)

The Talmud clarifies the connection between these two

episodes: David's disrespect toward King Shaul was an act
of rebellion against the symbolic expression of Shaul's
status, his royal clothing. In his old age, this very same
symbol betrays David: his clothing brings him no
protection, no warmth.

‫תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סב עמוד ב‬

‫ כל המבזה‬:‫ אמר רבי יוסי ברבי חנינא‬:"‫"ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט‬
‫ א'( "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו‬,'‫ שנאמר )מלכים א‬,‫את הבגדים סוף אינו נהנה מהם‬
".‫בבגדים ולא יחם לו‬
"Then David arose, and cut off the skirt of Shaul’s
robe secretly." R. Yose son of R. Hanina said:
Whoever treats garments contemptuously will in the
end derive no benefit from them; for it says, "Now
King David was old and advanced in years; and they
covered him with clothes, but he was not warmed."
Talmud Bavli Brachot 62b

David's disrespect for the trappings of the monarchy

rebounds against him, when his son Adoniya takes a page
from David's book and outfits himself with an entourage
and declares himself heir to the throne. As David
supplanted Shaul, so Adoniya begins his "reign" while
David still lives and occupies the throne.5

5
See Sefer Haliqutim Melachim 1:1.
‫ ואדניהו מתנשא לאמר אני‬.‫ לזה כאן נצטער דוד‬,‫ ונגע בכבוד המלכות‬,‫וג"כ ע"י הצער שציער לשאול בכריתתו כנף מעילו‬
.‫אמלוך‬
Adoniya was apparently fully aware of the power of the
symbols of monarchy: Although his attempted rebellion
fails and Shlomo eventually becomes king, Adoniya
attempts to gain legitimacy by exploiting the very same
symbols. He approaches Batsheva and asks to relay what
he presents as an innocent request: He asks that Avishag
the Shunamite, the beautiful young woman brought to
warm his father, be given to him as a wife and
"consolation prize".

‫י"ז‬-‫ י"ג‬,‫ספר מלכים א פרק ב‬

ָ ‫באֶך‬ֹ ‫שלום‬ ָ ֲ‫מר ה‬ ֶ ‫תא‬ ֹ ַ ‫מה ו‬ ֹ ‫ל‬ ֹ ‫ש‬ ְ ‫אם‬ ֵ ‫בע‬ ַ ‫ש‬ ֶ ‫בת‬ ַ ‫אל‬ ֶ ‫גית‬ ִ ‫ח‬ ַ ‫בן‬ ֶ ‫דנ ִָיהו‬ ֹ ֲ‫בא א‬ ֹ ָ ‫ו ַי‬
‫לי‬ִ ‫כי‬ ִ ְ ‫עת‬ ַ ‫ד‬ַ ָ ‫מר אתְ י‬ ֶ ‫ ו ַֹיא‬:‫בר‬ ֵ ‫ד‬ַ ‫מר‬ ֶ ‫תא‬ ֹ ַ ‫ליך ְ ו‬ ָ ֵ‫לי א‬ ִ ‫בר‬ ָ ‫ד‬ ָ ‫מר‬ ֶ ‫ ו ַֹיא‬:‫שלום‬ ָ ‫מר‬ ֶ ‫ו ַֹיא‬
‫הי‬
ִ ְ‫כה ו ַת‬ ָ ‫מלו‬ ְ ַ‫סב ה‬ ֹ ִ‫לך ְ ו ַת‬ ֹ ‫מ‬ְ ִ‫הם ל‬ ֶ ‫ני‬ ֵ ְ‫אל פ‬ ֵ ָ ‫שר‬ ְ ‫כל י‬ ָ ‫שמו‬ ָ ‫לי‬ ַ ‫ע‬ ָ ְ ‫כה ו‬ ָ ‫מלו‬ ְ ַ‫תה ה‬ ָ ְ ‫הָי‬
‫בי‬ִ ‫ש‬ִ ָ‫מאִתָך ְ אל ת‬ ֵ ‫אל‬ ֵ ‫ש‬ ֹ ‫כי‬ ִ ‫חת אֹנ‬ ַ ‫לה א‬ ָ ֵ ‫שא‬ ְ ‫תה‬ ָ ‫ע‬ ַ ְ ‫ ו‬:‫תה לו‬ ָ ְ ‫מה' הָי‬ ֵ ‫כי‬ ִ ‫חי‬ ִ ‫לא‬ ְ
‫שיב‬ ִ ָ ‫לא י‬ ֹ ‫כי‬ ִ ְ ‫מלֶך‬ ֶ ַ‫מה ה‬ ֹ ‫ל‬ ֹ ‫ש‬ ְ ִ‫נא ל‬ ָ ‫רי‬ ִ ‫מ‬ְ ִ‫מר א‬ ֶ ‫ ו ַֹיא‬:‫בר‬ ֵ ‫ד‬ ַ ‫ליו‬ ָ ֵ‫מר א‬ ֶ ‫תא‬ ֹ ַ ‫ני ו‬ָ ָ‫את פ‬ ֶ
:‫שה‬ָ ׂ ִ‫מית לְא‬ ִ ַ ‫שונ‬ ׂ ַ‫שג ה‬ ַ ‫בי‬ ִ ֲ‫את א‬ ֶ ‫לי‬ ִ ‫תן‬ ֶ ‫ניך ְ ְוי‬ ָ ָ‫את פ‬ ֶ
And Adoniya, son of Haggit, came to Batsheva the
mother of Shlomo. And she said, "Do you come in
peace?" and he said, "Peace." And he said, "May I
speak with you?" and she said, "Speak." And he said,
"You are aware that the kingdom was mine and all of
Israel looked to me to rule, and the kingdom was
taken from me and went to my brother, for it was
God's decision to give it to him. And now I have one
request of you; do not turn me away." And she said
to him, "Speak." And he said, "Please tell King
Shlomo that he should not turn down your request
and that he give me Avishag the Shunamite for a
wife." (I Kings, 2: 13-17)

Adoniya was very clever, his plan well-considered. He

knew that he could never take one of King David's wives;
this is clearly a symbol of succession and monarchy. Kings
inherited the entire household of their predecessors, as
did David himself. Instead, Adoniya attempts to step into
the grey area. He asks for Avishag, who never had the
status of a royal wife. Her position was far more utilitarian.
Like the clothes with which David had been covered,
Avishag was brought to the palace to warm him. King
Shlomo, whose wisdom was legendary, saw through
Adoniya's subterfuge. He understood full well that
granting this woman to Adoniya as a wife would be
tantamount to dressing his rebellious brother in the robes
of the king. The plot comes full circle: David showed his
disrespect for Shaul by defacing his royal garments;
David's clothing rebelled against him, failing to provide
warmth in his old age. Finally, David's son Adoniya tried to
rebel by "inheriting" the stand-in for clothing, Avishag the
Shunamite - a very powerful symbol of legitimacy indeed.
Clearly, Adoniya had not abandoned his rebellious
aspirations; he is put to death.6

This episode requires that we consider more carefully the

meaning and significance of "clothing" as a concept. We
recall that clothing was introduced only after Man sinned
in the Garden of Eden; such coverage only became
necessary when Man became vulnerable, weakened by
sin. In fact, the word for 'clothing', begged, signifies
b'gida, betrayal or rebellion; the very necessity for
clothing is a sign of man’s rebellion against God.

The catalyst and instigator of that sin in Eden was the

Serpent. He was the first to cast his eyes upon a woman
who was not his spouse, to desire another man's wife.
While the Serpent may have been the first, he was most
surely not the last: This behavior became the perceived
privilege of many powerful men throughout history, most
especially among rulers and kings. Rather than subjecting
themselves to the will of the King of the Universe, they
simply took what was not theirs. They felt that their
status, the power which they amassed, was sufficient
proof of the morality of their actions. In fact, this was the
attitude that brought about the flood7:

:‫ג‬- ‫בראשית פרק ו פסוק ב‬

‫ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו‬

6
See Yalkut Shimoni, I Kings, chapter 1 remez 166
‫ רמז קסו‬- ‫ פרק א‬- ‫ילקוט שמעוני מלכים א‬
‫ אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן אבישג מותרת לשלמה ואסורה‬.‫ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית‬
:‫ ואסורה לאדוניה הדיוט הוא‬,‫ מותרת לשלמה מלך הוא ומלך משתמש בשרביטו של מלך‬,‫לאדוניה‬
7
For a discussion of this topic, see my article “In Search of the Serpent”
http://arikahn.blogspot.com/2009/10/parshat-bereshit-5770-in-search-of.html
 ‫‪And the sons of the rulers saw that the daughters of‬‬
‫‪man were good, and they took themselves wives‬‬
‫)‪from whomever they chose. (Bereishit 6, 2-3‬‬

‫‪The flood did not put an end to this warped nexus of‬‬
‫‪power and adultery: Avraham suffered repeatedly when‬‬
‫‪confronted by this very same philosophy. His concerns‬‬
‫‪regarding the intentions of the powerful men with whom‬‬
‫‪he interacted were borne out on at least two occasions:‬‬
‫‪Both Paroh and Avimelech regarded it as their right to‬‬
‫‪take Sarah, for they were kings, and in their minds,‬‬
‫‪women were for the taking.‬‬

‫‪Avraham's defense against these advances seems quite‬‬

‫‪strange to modern readers:‬‬
‫בראשית פרק יב פסוק יג‬
‫שי בְִּגָלֵלְך‪:‬‬
‫ִאְמִרי ָנא ֲאֹחִתי ָאְּת ְלַמַען ִייַטב ִלי ַבֲעבּוֵרְך ְוָחְיָתה ַנְפ ִׁ‬
‫‪Say, I beg you, that you are my sister; that it may be‬‬
‫‪well with me for your sake; and my soul shall live‬‬
‫)‪because of you. (Bereishit 12:13‬‬

‫‪Sarah is instructed to say that she is his sister. We are not‬‬

‫‪alone in finding this strategy peculiar, to say the least:‬‬
‫‪Numerous commentaries8 take umbrage at Avraham's‬‬
‫‪seeming willingness to save himself at the expense of his‬‬
‫‪wife’s wellbeing.9 However, Avraham's tactic contains‬‬
‫‪8‬‬
‫‪See Ramban Bereishit 12:10, I have previously written about this episode see my essay “Acts of the‬‬
‫‪Fathers” http://www.aish.com/tp/i/moha/48932052.html‬‬

‫רמב"ן בראשית פרק יב פסוק י‬

‫ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ‪ ,‬והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר )שמות א כב(‬
‫וכל הבת תחיון‪ ,‬והקב"ה ינקום נקמתם‪:‬‬
‫ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו‪ ,‬והיה לו לבטוח בשם‬
‫שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו‪ ,‬כי יש באלהים כח לעזור ולהציל‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪See Ohr Hachaim Bereshit 12:11,12 where he raises the same question as the Ramban and provides‬‬
‫‪an answer.‬‬
‫אור החיים בראשית פרק יב פסוק יא‬
‫ויהי כאשר הקריב וגו' הנה נא ידעתי וגו'‪ .‬רז"ל אמרו )ב"ב טז א( להגיד צניעות שהיה ביניהם‪ .‬וצריך לדעת לאיזה ענין אמר‬
‫לה כן אברהם‪:‬‬
‫אכן להיות כי רצה לצוות עליה לומר אחי הוא חש שתאמר שרה למה הכניסה בגדר סכנה שעל כל פנים היא מסתכנת או תמסר‬
‫בעל כרחה ביד הטמאים על ידי הריגת הבעל או ברצונה ולא היה לו להביאה למקום כזה‪ ,‬והגם שבטוחים הצדיקים בהקב"ה אף‬
‫על פי כן כלל זה בידינו שאין סומכין על הנס ומה גם לגבי בחירת האדם‪ ,‬וצא ולמד )קידושין לט ב( משמואל שאמר )ש"א טז(‬
‫ושמע שאול והרגני‪ ,‬לזה אמר אליה הנה נא וגו' נתן התנצלות על הדבר כי עתה נודע לו ולא מקודם שאם היה יודע מה שידע‬
‫עתה לא היה מביאה אל מצרים והיה הולך למקום אחר‪ .‬וטעם נתינת לב לדעת לצד קרבתו לבא למצרים ראה פנים כעורות‪ .‬או‬
‫ידע בקריבת העיר כי המלך יקח היפה בנשים ונתן דעתו והכיר בה‪ .‬ואומרו כי אשה יפת וגו' ולא הספיק לומר כי יפת מראה‬
‫את‪ ,‬נתכוין לומר כי אחת היא בעולם אשה יפת מראה היא ואין דומה לה והבן‪:‬‬
‫ואל יקשה בעיניך שהלך עמה לארץ פלשתים אחר שידע כי אשה יפת מראה היא‪ ,‬כי ארץ פלשתים לא היו כעורות כל כך‬
‫כמצרים‪ .‬ולזה תמצא שלא הוצרך לצוות עליה שתאמר היא אלא הוא אמר עליה אחותי היא כי לא היה בית מיחוש כאנשי‬
‫מצרים שהיו בתכלית הכיעור והיא בתכלית היופי‪:‬‬
‫‪within it a deep understanding of the mindset of those‬‬
‫‪with whom he is in conflict. His plan may actually be a‬‬
‫‪statement aimed at and only fully understood by the‬‬
‫‪morally corrupt monarchs themselves, in the broader‬‬
‫‪context of their respective societal mores.‬‬

‫‪The Torah often holds Egypt up as the representative of‬‬

‫‪morally corrupt social systems. In fact, when the Torah‬‬
‫‪lists all of the forbidden sexual perversions, the section is‬‬
‫‪introduced with a general prohibition to shun Egyptian‬‬
‫‪practices and mores:‬‬

‫ספר ויקרא פרק יח‪ ,‬א‪-‬ו‬

‫ני ה'‬ ‫הם אֲ ִ‬ ‫מר ְתָ אֲלֵ ֶ‬ ‫אל ְוא ַ‬ ‫שר ָ ֵ‬ ‫ני י ְ‬ ‫אל בְ ֵ‬ ‫בר ֶ‬ ‫ד ֵ‬ ‫מר‪ַ :‬‬ ‫לא ֹ‬ ‫שה ֵ‬ ‫אל מ ֶ‬ ‫בר ה' ֶ‬ ‫ד ֵ‬ ‫ו ַי ְ ַ‬
‫שה‬ ‫ע ֵ‬ ‫עשו וכ ְמַ ֲ‬ ‫לא תַ ֲ‬ ‫בה ֹ‬ ‫תם ָ‬ ‫שבְ ֶ‬ ‫שר י ְ ַ‬ ‫רים אֲ ֶ‬ ‫מצ ְ ַ‬ ‫רץ ִ‬ ‫שה אֶ ֶ‬ ‫ע ֵ‬ ‫מ ֲ‬‫כם‪ :‬כ ְ ַ‬ ‫הי ֶ‬‫ל ֵ‬ ‫אֱ ֹ‬
‫לכו‪:‬‬ ‫לא תֵ ֵ‬ ‫הם ֹ‬ ‫תי ֶ‬ ‫ק ֵ‬‫ח ֹ‬
‫עשו ובְ ֻ‬ ‫לא תַ ֲ‬ ‫מה ֹ‬ ‫ש ָ‬ ‫כם ָ‬ ‫ביא אֶתְ ֶ‬ ‫מ ִ‬ ‫ני ֵ‬‫שר אֲ ִ‬ ‫ען אֲ ֶ‬ ‫רץ כ ְנ ַ ַ‬ ‫אֶ ֶ‬
‫כם‪:‬‬ ‫הי ֶ‬ ‫ל ֵ‬‫ני ה' אֱ ֹ‬ ‫הם אֲ ִ‬ ‫כת בָ ֶ‬ ‫מרו לָלֶ ֶ‬ ‫ש ְ‬ ‫תי תִ ְ‬ ‫ק ַ‬ ‫ח ֹ‬‫את ֻ‬ ‫עשו ו ְ ֶ‬ ‫טי תַ ֲ‬ ‫שפ ָ ַ‬‫מ ְ‬ ‫את ִ‬ ‫ֶ‬
‫ני‬
‫הם אֲ ִ‬ ‫חי בָ ֶ‬ ‫דם ו ָ ַ‬ ‫הא ָ‬ ‫תם ָ‬ ‫א ָ‬
‫שה ֹ‬ ‫ע ֶ‬
‫שר י ַ ֲ‬ ‫טי אֲ ֶ‬ ‫שפ ָ ַ‬ ‫מ ְ‬‫את ִ‬ ‫תי ו ְ ֶ‬‫ק ַ‬‫ח ֹ‬ ‫את ֻ‬ ‫תם ֶ‬ ‫מר ְ ֶ‬ ‫ש ַ‬ ‫ו ְ‬
‫ני ה'‪:‬‬ ‫ער ְָוה אֲ ִ‬ ‫גלות ֶ‬ ‫רבו לְ ַ‬ ‫ק ְ‬ ‫לא תִ ְ‬ ‫שרו ֹ‬ ‫אר בְ ָ‬ ‫ש ֵ‬‫כל ְ‬ ‫אל ָ‬ ‫איש ֶ‬ ‫איש ִ‬ ‫ה'‪ִ :‬‬
‫‪And God spoke to Moshe, saying, Speak to the People‬‬
‫‪of Israel, and say to them, 'I am the Almighty your‬‬
‫‪God. Do not adopt the behaviors of the land of Egypt,‬‬
‫‪where you dwelt, and do not adopt the behaviors of‬‬
‫‪the land of Canaan, where I bring you, nor shall you‬‬
‫‪walk in their ordinances. You shall do my judgments,‬‬
‫‪and keep my ordinances, to walk with them; I am the‬‬
‫‪Almighty your God. You shall therefore keep my‬‬
‫‪statutes, and my judgments; which if a man does, he‬‬
‫‪shall live in them; I am God. None of you shall‬‬
‫‪approach to any who is near of kin to him, to uncover‬‬
‫)‪their nakedness; I am God. (Vayikra 18: 1-6‬‬

‫אור החיים בראשית פרק יב פסוק יג‬

‫עוד ירצה בדקדוק עוד אומרו כפל ענין בעבורך ובגללך שהיה לו לומר ייטב לי וחיתה נפשי בגללך או בעבורך‪:‬‬
‫אכן נתכוון לב' דברים הא' למען יטיבו לו בעבור אחותו טובה גשמיית‪ .‬ועוד וחיתה נפשי וגו' על דרך מה שדרשו ז"ל )ברכות‬
‫לא ב( בפסוק )ש"א א( אם ראה תראה שאם לא יפקידה תעשה שעל כרחך יראה לתת לה זרע ע"י שתלך ותסתר וכו' ותבדק‬
‫כסוטה ונזרעה זרע‪ .‬כמו כן חשב אברהם כי על ידי סתירת האשה עם האיש והיא נקיה ה' יפקדנה בבנים בדומין לו והוא אומרו‬
‫וחיתה נפשי בפקודת הזרע בגללך פירוש בדברים המתגלגלים ממך על דרך מה שדרשו ז"ל )שבת קנא ב( בפסוק בגלל הדבר‬
‫וגו'‪ ,‬ולזה הפסיק בתיבת בעבורך לומר כי הם ב' דברים‪ .‬גם אומרו וחיתה בתוספת וא"ו לומר שהוא פרט חדש ואינו ענף ייטב‬
‫לי כי הם ב' בחינות ההטבה אחד לגוף ואחד לנפש‪ .‬ודבר זה הושג אצלו בסתירה שנסתרה עם אבימלך ולא בפעם הזאת עם‬
‫פרעה לטעם כי שם לא היה חשד כי גירשו מארצו גילה כי לא עשה דבר‪ .‬או אפשר כי באמצעות ב' פעמים נתפרסם הקול על‬
‫שרה כי נסתרה ועל ידי זה נפקדה‪ .‬שוב בא לידי מאמר רז"ל )ב"ר פנ"ג( וזה לשונם אמר רבי יצחק אמר הקב"ה כתיב )במדבר‬
‫ה כח( ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע וזו שנכנסה לבית פרעה ולבית אבימלך ויצתה טהורה אין דין‬
‫שתפקד עכ"ל‪ ,‬והם דברינו עצמם והבן‪ .‬הרי שחיתה נפשו של אברהם בבנים בגלל שרה‪:‬‬
First and foremost among proscribed sexual behaviors is
incest. Rav Naftali Zvi Yehuda Berlin (the Netziv) in his
commentary Haamek Davar, stresses that the entire
monarchial system of Egypt was based on incest: As a
"privilege" of monarchy, the Pharos married their own
sisters.10 It is in this milieu that Avraham is forced to
maneuver. When he instructs Sarah to say that she is his
sister, Avraham speaks to Paroh in his own language, as it
were, addressing him as one monarch to another. He
hopes that Paroh will treat him as a significant leader, and
afford him the protection given to a visiting monarch.

In fact, this subtext may be the key to understanding

more than the episode of Avraham and Sarah in Egypt;
this may be the crux of the entire relationship of the
Haftorah to the parsha. While we see Avraham as “avinu”,
our Forefather Avraham, that is our own familial, familiar
perspective. To others, to the people with whom he came
into contact during his later life, Avraham was seen as
king. The text itself gives us many "snapshots" of
Avraham's interactions that indicate this status: For
example, when Avraham returned from the battle in which
he vanquished the confederacy of five kings led by his old
nemesis Nimrod/Amrafel,11 there was a move to anoint
Avraham king of the entire region:

‫ י"ז‬,‫בראשית פרק יד‬

‫את‬
ֶ ְ ‫מר ו‬
ֶ ‫ע‬
ֹ ָ‫דר ְל‬
ָ ְ ‫את כ‬
ֶ ‫הכות‬ ַ ‫מ‬ֵ ‫רי שובו‬ֵ ‫ח‬
ֲ ‫ראתו א‬
ָ ‫ק‬ְ ִ‫דם ל‬ ֹ ‫ס‬
ְ ְ ‫מלֶך‬ֶ ‫צא‬ֵ ֵ ‫)יז( ו ַי‬
:ְ ‫מלֶך‬ֶ ַ‫מק ה‬
ֶ ‫ע‬
ֵ ‫שֵוה הוא‬
ָ ‫מק‬ֶ ‫ע‬ֵ ‫אל‬ֶ ‫אתו‬ ִ ‫שר‬ ֶ ֲ‫כים א‬ ִ ָ ‫מל‬
ְ ַ‫ה‬
And the King of Sodom went out to meet him after
his return from the victory over Kedorlaomer and the
kings who were with him, at the valley of Shaveh,
which is the king’s valley. (Bereishit 14: 17)

10
See Hamek Davar Vayikra 18:3.
‫העמק דבר על ויקרא פרק יח פסוק ג‬
'‫ א‬.‫ הקדים אזהרות הללו לפ' עריות באשר אדם עושה עבירה זו בשני אופנים‬.‫)ג( כמעשה וגו' לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו‬
‫ אבל זה האופן לא מיקרי הליכה אלא מעשה משום‬.‫מראש פרעות התאוה פרץ גדר חקי התורה וחקי הדעת של האדם ג"כ‬
‫ והעובר על חקי התורה אינו מצד תאוה אלא כך‬.‫ ב' מחקי המדינה שכך הנהיגו להתהלך באופנים הללו‬.‫שאינו בא אלא במקרה‬
‫ ותגדרו‬. ‫ "כ הקדים הכתוב כמעשה ארץ מצרים שראיתם רגילים לפרוץ בתאותם כל חקי ודעת אנושי אתם לא תעשו כן‬.‫המנהג‬
:‫בפני התאוה הבא במקרא‬
:‫ שחקקו מדעת גדוליהם שראוי לנהוג כך להיות אח נושא אחותו וכדומה‬.‫ובחקתיהם‬
11
See Rashi Berishit 14:1 where Amraphel is identified with Nimrod.
‫רש"י בראשית פרק יד פסוק א‬
:‫ הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש‬- ‫)א( אמרפל‬
 ‫ה‬:‫בראשית רבה )וילנא( פרשה מג‬
‫רבי ברכיה ורבי חנינא בשם רבי שמואל בר נחמן ששם השוו כל עובדי‬
‫כוכבים וקצצו ארזים ועשו בימה גדולה והושיבו אותו בתוכו למעלה והיו‬
,‫ אמרו לו מלך את עלינו‬,'‫מקלסין לפניו ואומרים לו שמענו אדוני וגו‬
‫ אמר להם אל יחסר העולם מלכו ואל‬,‫ אלוה את עלינו‬,‫נשיא את עלינו‬
.‫יחסר אלוהו‬
R. Berekiah and R. Helbo in the name of R. Samuel b.
Nahman said: It was so called because there all
peoples of the world became unanimous, and said to
Abraham: ‘Be thou king over us.’ But he replied: ‘The
world does not lack its King and its God. (Bereishit
Rabbah 43:5)

Long before, Avraham had come to fully understand that

the world has a King. He therefore had little use for the
trappings of power and monarchy. In his experience,
monarchs caused war, bloodshed and the corruption of
morals. As far as he was concerned, the world had the
only King it needed. In fact, Avraham's attitude is deeply
embedded in the Jewish ethic: While Avraham was,
according to the midrash, the first to express his
reservations,12throughout the generations, the Jewish
attitude toward monarchy has always been ambivalent.

These reservations notwithstanding, "outsiders" saw

Avraham as a king, and he was often confronted with
many of the issues with which kings are faced: waging
war, accepting or rejecting payment or homage from
peoples vanquished or rescued in war, economic
management and trade, foreign relations – and
succession. Here, then, is the connection between the
parsha and the Haftorah: The Haftorah recounts a tale of
palace intrigue surrounding the question of succession to
the throne. Conversely, the parsha tells of the courtship of
a wife for Avraham's son, Yitzchak - a strange courtship,
conducted by proxy through Avraham’s trusted aide. At
face value, these are two very different stories, yet they
are woven with a common thread: continuity. The new
leader, the replacement for the father who is almost
larger-than life, is the topic. The contrast in the resolution
12
See D’varim 17:14 and commentaries.
of the problem of succession is striking: Avraham’s trusted
servant marches with fidelity to fulfill his master's quest to
procure a proper wife for Yitzchak, thus assuring that
Avraham's line will carry on. On the other hand, David’s
son Adoniya takes steps to circumvent his father and
become king, despite the fact that David is still alive, and
has expressed his choice of Shlomo to inherit the throne.

Both King David and "king" Avraham led lives in which

they built and solidified great empires, both physical and
spiritual. Both were willing and able to fight, when
necessary, but Avraham's preferred tactic was to reach
out with love. His following grew as he exposed others to
the hesed of the God of the Universe whom he had
discovered. In our present parsha, and in the Haftorah
reading associated with it, both Avraham and David were
planning their respective departures from the stage of
history, making provisions for the smooth transmission of
their respective empires to their successors. It is therefore
with a great deal of irony and no small measure of poetic
justice that the Targum Pseudo-Yonatan identifies two of
Avraham's better known disciples/followers, Eliezer and
Hagar, within this context of monarchy and succession.

Eliezer, the man whom Avraham saw as a potential heir,

was in a sense "the man who would be king," the man
passed over in favor of Yitzchak. According to tradition,
Avraham entrusts Eliezer with the task of finding a wife for
Yitzchak,13 effectively entrusting the displaced heir with
insuring the succession of the true heir. The trust that
Avraham places in him is all the more impressive in this
light, and the servant's scrupulous fulfillment of his
master's wishes all the more significant. And yet, that is
not all; according to Targum Pseudo-Yonatan, Eliezer was
in fact the son of Nimrod!14 Here, then, is the son of
13
See for example Targum Pseudo Yonatan Bereishit 24:2
‫כתר יונתן בראשית פרק כד פסוק ב‬
:‫)ב( ויאמר אברהם לאליעזר עבדו זקן של ביתו ששולט בכל אוצרות שלו שים עתה ידך בברית מילתי‬
14
See Targum Pseudo Yonatan Bereishit 14:14, this teaching is based on various Midrashim, see
Midrash Aggada chapter 16, Yalkut Shimoni Chaya Sarah remez 109. Pirkei D'rebbi Eliezer chapter
16, says that Eliezer was Nimrod’s slave.
The Chizkuni Bereishit 15:2 identifies Eliezer as Nimrod’s grandson.
‫כתר יונתן בראשית פרק יד‬
‫)יד( וכאשר שמע אברם כי נשבה אחיו חימש את בחוריו שחינך למלחמה מגידולי ביתו ולא רצו ללכת עמו ויבחר מהם את‬
:‫אליעזר בן ִנמרוד שהיה דומה בגבורתו ככולם שלש מאות ושמונה עשר וירדוף עד דן‬
Avraham's arch-enemy, the man who had tried to burn
him alive in Ur Kasdim and to defeat him on the battlefield
years later. Eliezer rejected his own father, turning his
back on the empire that would rightfully be his own, in
order to join Avraham. And when he is passed over by
Avraham, when it is clear that Yitzchak will inherit the
empire Avraham has built despite his own years of faithful
service, Eliezer remains loyal to Avraham and everything
he stands for. He faithfully seeks out the means for
continuing Avraham's spiritual and physical legacy -
through Yitzchak!

Hagar was the female equivalent of Eliezer, so to speak.

She served Sarah, and for a time it appeared that her own
son would inherit Avraham's empire. The Torah identifies
her as Egyptian, and the Targum Pseudo- Yonatan fills in
the details of her biography: she was the daughter of
Paroh, the granddaughter of Nimrod.15

What did they see in Avraham? What led them to reject

Nimrod and everything he stood for and cling to Avraham
and his household? Avraham was a different kind of king.
He did not take people by force; they followed him
because of love. Nimrod was the first person in history
described as a king; he amassed power in order to enable
him to use force. Avraham taught the world about a
different King, an ethical King of love. Nimrod’s own
descendents chose Avraham and his message of decency;
in him, and through him, they had found a true leader and
the real King.

‫מדרש אגדה )בובר( בראשית פרק טז‬

:‫ בשעה שניצל מכבשן האש‬,‫וכן נתן נמרוד אליעזר בנו לאברהם‬
‫ "חורב" פרק טז‬- (‫פרקי דרבי אליעזר )היגר‬
‫ומהיכן היה עבדו אלא שכיון שיצא מאור כשדים באו כל גדולי הדור ליתן לו מתנות ולקח נמרוד עבדו אליעזר ונתנו לו עבד‬
,‫עולם‬
‫ילקוט שמעוני תורה פרשת חיי שרה רמז קט‬
‫אמר הקב"ה מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד אמר למלאכי השרת הכניסוהו חי בגן עדן הוא אליעזר בן נמרוד והוא תמיה‬
:‫גדולה יצחק יצא מגן עדן חי ואליעזר נכנס לגן עדן חי‬
‫חזקוני בראשית פרק טו‬
.‫הוא דמשק אליעזר בן בנו של נמרוד הרשע היה‬
15
Targum Pseudo Yonatan Bereishit 16:5
‫כתר יונתן בראשית פרק טז ה‬
‫ותאמר שרי לאברם כל עלבוני ממך שהייתי בטוחה שתעשה דיני שאני עזבתי ארץ ובית אבא ובאתי עמך לארץ נכריה ועתה‬
‫בעבור שלא הייתי יולדת שחררתי שפחתי ונתתיה בחיקיך ותרא כי הרתה ויתבזה כבודי בפניה ועתה יתגלה לפני יי עלבוני‬
:‫ויפרוס שלום ביני ובינך וִתתמלא הארץ ִממנו ולא נצטרך לבניה של הגר בת פרעה בן נמרוד שהטילך לכבשן האש‬