‫זי‬

‫יי‪ 4‬י‬
‫^י’‬ ‫‪V - S‬‬ ‫‪j!-- • -t e‬‬ ‫■ ‪s g ;#‬‬

‫והוא ספר כולל כמה ספורים‬

‫ומדרשי רד׳ ל על חמשה חומשי‬
‫תורה וקצת ספר יהו שע‬
‫ושופטים‪:‬‬
‫בלשון צח וערב מושך לבות בני האדם‬
‫להכיר נפלאות יי וחסדיו‬

‫יצא לאור ע״י‬

‫הרב עזרא בצרי שליט״א‬
‫אב׳‪ Y‬ירושלים ת״ו‬

‫הוצאת‬

‫‪Ti‬ס‪ 1‬ב‬
‫‪^k9^v imcicuce H 1/ V yV‬ץ^‬ ‫ז‬
‫ירושלים התשמ״ז‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪w w w iie b re w b o a k s .org‬‬
‫ע”י חיים תשס״ט‬
 ‫כמד־ז ספורים ^■ן‬ ‫והוא ספר‬
‫ומדרשי רדל על •המעה חומיסי‬
‫תורה וקצת ספר יהושע‬
‫ושופטים {‬
‫בלשון צח וערב מושך לבות בני האדם‬
‫להכיר נפלאות יי וחסדיו ;‬

‫יע׳א‬ ‫פה‬ ‫]‪c‬‬

‫ל‪5‬״ק‬ ‫כרתי ברית לבחירי‬ ‫••׳כת‬ ‫‪Cj‬‬

‫‪S\,‬‬ ‫כדפוס המשונח‬

‫הי״י‬ ‫סל שלמה כילפורטי וחברו‬

‫מדפיסים ומוכרי ספרים‬

‫שער הספר במהדורה ראשונה‬

‫ספר הישר‬
 ‫כל הזכויות שמורות‬

)‫^ן‬k9^v inscicure
foi^roj^h Kes^Rch /n d che publj9\c10n
or 01/\nuscRipcs /\nd p»y.nred worw
p.o.b. 60Aa jeRu^em, isyd
4 ‫עכ)ן ה פז‬
‫ יד ז׳זעיס‬t\jv /Twirti *‫טח‬1 ‫^עותץר‬
^‫ י׳ןור‬,‫ ירן^ים‬,60*»0 ‫ד‬.‫מ‬
 ‫הוצאת‬

‫‪)]Ak9w tnsacuce i nI N‬‬

‫‪tJ JjfDH‬‬
‫פכ‪1‬ן ז ט ס‪:‬‬

‫ק ב ר עז ר א ה ס ו פ ר ש נ ק נ ה ע״י ה מ ש פ ח ה‬
 ‫ספר זה יצא לאור‬
‫לעילוי נשמת‬
‫המנוח אבינו ר׳ אברהם אביכזר ב״ר עיישא‬
‫אביו ר׳ יצחק ר׳ חיים זריהן ז״ל‬
‫מראקש‬
‫תרומת בניו היקרים‪.‬‬
‫יהי רצון שזכות התורה תגן עליהם ובכל אשר יפנו‬
‫ישכילו ויצליחו בבריאות ואושר ועושר וכל טוב‪.‬‬

‫‪I‬‬

‫‪This book has been published in blessed‬‬

‫‪memory of our dear father Rabbi‬‬
‫‪Abraham Abikzer Bar Aisha, his father.‬‬
‫‪Rabbi Isaac, Rabbi Chaim Zrihan, z”l.‬‬
‫‪Mrakash‬‬
‫‪Donated by his dear sons.‬‬
‫א‬ ‫מברא‬

‫הרב עזרא בצרי שליט״א‬

‫הבר ביה״ד הגדול ירושלים‬

‫מבוא‬

‫ספר הישר‪ ,‬הוא אהד הספרים העתיקים ביותר בתולדות ישראל‪ .‬ומאחר ולא‬
‫כתוב שם המחבר נשאר הספר בגדר תעלומה‪.‬‬

‫בספר יהושע פרק י׳ פסוק י״ג נאמר; ״וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי אויביו‬
‫הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום‬
‫תמים״‪.‬‬

‫נדיר מאד למצוא בתנ״ך ציון לספר אחר‪ ,‬כאן לדעת קצת מפרשים אחד‬
‫המקומות המועטים ביותר ועדיין הכל בגדר תעלומה מהו ספר הישר? מי חברו?‬
‫מתי חובר? האם מהבר הספר שלפנינו קראו כן על שם הפסוק? האם זהו ספר הישר‬
‫שנתכוס הפסוק עליו? דומני שעל כל שאלות אלה אי אפשר להשיב והכל הוא בגדר‬
‫נעלם‪ ,‬עד שיבוא אליהו‪.‬‬

‫ועיין במפרשים והתרגום שיש מפרשים שהבונה לספר בראשית‪ ,‬או דברים‪ ,‬עיין‬
‫בכלי יקר שם‪ .‬והרלב״ג כתב ״אחשוב שהיה נקרא כך ואבד עם הגלות וכבר רבו בו‬
‫הפירושים לרבותינו ז״ל‪.‬״ ודבר אחד ברור שספר זה חובר בתקופה קדומה ועתיקה‬
‫מאד לא מאוחרת מתקופת הבית השני‪ .‬על המצאות הספר ראה בהקדמה‪.‬‬

‫פעם ראשונה נדפס הספר לפני כארבע מאות שנה בערך בויניציה שנת שפ״ה‪,‬‬
‫ועקב היותו ספר מדרשי אגדות השוה לכל נפש יצא לאור מאז במהדורות רבות‪.‬‬
‫בבית עקד ספרים מונה ארבעים מהדורות מאז‪ ,‬ואך תורגם ללאדינו ויצא לאור‬
‫בשאלוניקי תרי״ח תרנ״ג‪ .‬כן תורגם לאנגלית ויצא לאור בשנת תרמ״ז‪.‬‬

‫ידיעות רבות ומענינות וחדושים רבים יש בו‪ .‬וענינים שלא מצאנום בספרים‬
‫אחרים‪ ,‬וגדולי הדורות השתמשו בו‪ .‬ומצטטים ממנו בספריהם‪ .‬וכאחד ממדרשי‬
‫רבותינו ז״ל יחשב‪.‬‬

‫בחרנו להדפיס מהדורה זו משום האותיות היפות שבה וכן מהדורה זו נקיה‬
‫מטעויות‪.‬‬

‫בספר זה זכה ידידנו היקר והחשוב רודך צדקה וחסד ה״ה ג׳אק אביכזיר יצ״ו‬
‫עם אחיו היקר והחשוב רב פעלים לתורה ה״ה דוד אביכזיר יצ״ו כדי לזכות את‬
 ‫מבוא‬

‫הרבים‪ .‬זכות המצוה תגן עליהם ועל כל בני משפחותיהם היקרים ריזכו לרוב אושר‬
‫ועושר ובכל אשר יפנו ישכילו ויצליחו‪ ,‬ויגדלו דור ישרים יבורך‪.‬‬

‫ואסיים בברכה נאמנה לכל התורמים הנקובים בשמות ואלה שלא פורסם שמותם‬
‫אשר מחזיקים בידי המכון להמשיך פעליו הברוכים יהי ה׳ עמהם ויקויים בהם‬
‫מקרא שכתוב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה׳ עמו‪ .‬ישכילו ויצליחו בכל אשר יפנו‬
‫וברכת ה׳ תחול עליהם‪ .‬אנא ה׳ הושיענא אנא ה׳ הצליחה נא‪.‬‬
 ‫הקדמה‬

‫הקדמה‬
‫)ההקדמה היא מהמדפיסים הראשונים מכתב היד(‬
‫זה הספר הוא הנקרא ספר הישר‬

‫נמצא וכא לידינו כהיום הזה כי כאשר נחרבה יררשלם עיר הקדש על ידי טיטוס‬
‫הרשע ונכנסו כל ראשי החיילים לשלול שלל ולבוז בז היה שם הגמון אחד מהגמוני‬
‫טיטוס ועזמו סידרוס ויכנס ויבקש וימצא בית בירושלם גדולה ורחבה מאד ויקח לו את‬
‫כל הכזה והשלל אשר מצא שם וכשרצה ללכת מן הבית נסתכל בקיר‪ .‬וראה בעין שכלו‬
‫כעין הטמונים בקיר‪ .‬ויסתור את הקיר ואת הבנין וימצא בית אחת מלאה ספרים רבים‬
‫תורה נביאים וכתובים וגם ספרים ממלכי ישראל ולמלכי עמים וספרים אחרים רבים‬
‫לישראל‪ .‬וכן ספרי המשנה הנכונה והמתוקנת וכן מגילות רבות מונחים שם‪ .‬וימצא‬
‫מכל מיני מאכל יין רב מאד‪ .‬וימצא שם זקן אחד יושב והוא קורא בספרים האלה‪ .‬וירא‬
‫ההגמון את המראה הגדולה ויתמה תמיהה גדולה‪ .‬ויאמר לזקן למה אתה יושב במקום‬
‫הזה לבדך ואין אחד נצב עליך‪ .‬וישיבהו הזקן זה כמה ימים ושנים וזמנים שאני יודע‬
‫בחרבן ירושלם בפעמים שנים‪ .‬ובניתי הבית הזה ועשיתי לה אכסדרה והכנסתי עמי‬
‫הספרים האלו לקרות בהם והכנסתי עמי כדי מחיה ואמרתי אולי תהיה לי נפשי לשלל‪.‬‬

‫ויתן אלהים את הזקן ההוא לחסד ולרחמים בעיני ההגמון ההוא ויוציאנו משם‬
‫בככוד עם כל ספריו וילכו משם מעיר לעיר וממדינה למדינה עד הגיעם למדינת‬
‫שיביליא‪ .‬וימצא ההגמון כי הזקן ההוא הוא יודע ככל חכמה ותבונה ומדע‪ .‬ובראות אותו‬
‫כך נשאו וכבדו ויהי בביתו תמיד וילמדהו בכל חכמה ויבנו להם בית גדול בחכמתם‬
‫מחוץ לשביליא וימציאו שם את כל הספרים ההם‪ .‬והבית ההוא עודנו בשביליא עד‬
‫היום הזה ויכתבו שם את כל הדברים העתידים להיות במלכי העולם עד ביאת משיחנו‪.‬‬

‫ויהי כאשר טלטלנו השם טלטלה גבר על ידי מלכי אדום מעיר לעיר וממדינה‬
‫למדינה ברע ומר‪ .‬והגיע לידינו הספר הזה הנקרא תולדות אדם עם ספרים רבים כי‬
‫באו מהבית ההוא מאסביליא ויבואו אחר כך אל עירנו עיר נאפולי אשר תחת יד מלך‬
‫ספרד יר״ה‪ .‬ויהי כאשר ראינו הספרים האלו כי הם ספרים מכל חכמה שמנו מגמת‬
‫נפשנו בהם להדפיסם בעט ברזל ועופרת ככל הספרים הבאים לידינו‪ .‬והנה הספר הזה‬
‫הוא המשובח וגדול המעולה מכלם‪ .‬והנה הגיעו לידינו מהספר הזה י״ב נוסחאות‬
 ‫הקדמה‬

‫ונחקור בהם והנה כלם נוסחא אחת ואין ביניהם שינוי ולא תוספת ולא מגרעת ולא‬
‫אותיות ולא תיבות משונות או דברים שונים כי כלם בשוה ובנוסחא אחת‪ .‬ובעבור‬
‫שראינו בספר הזה תועליות רבות‪ .‬הטינו לבנו את התכלית‪ .‬על כן שמנו מגמת נפשנו‬
‫להדפיסו‪ .‬ונמצא כתוב שזה הספר הוא הנקרא ספר הישר‪.‬‬

‫ונמצא שהטעם שנקרא הספר הזה ספר הישר לפי שכל דבריו הם על הסדר כמו‬
‫שהיו בעולם בהקדמה ובאיחור‪ .‬בי לא תמצא בספר הזה שיאחר דברים שהם קדמו או‬
‫יקדים דברים המאוחרים אלא כל דבר ודבר במקומו ובזמנו נכתב‪ .‬ועל זה תמצא בכל‬
‫דבריו שיאמר שמת פלוני שנת כך לחיי פלוני וכן כל כיוצא בזה ועל זה קראוהו ספר‬
‫הישר‪ .‬ואמנם ההרגל שבפי כל האדם לקרותו ספר תלדות אדם‪ .‬והסיבה כי במה‬
‫שהתחיל קראוהו‪ .‬אבל עיקר שמו הוא ספר הישר מהטעמים והראיות שאמרנו והנה‬
‫נמצא שהספר הזה הוא היום ביד היונים מועתק קורין לו ליברוש די לוש דיריטוס גם‬
‫נמצא אצל הרומיים קורין לו די לאש פאלאבראס די לוש דואש די פאתוס די לוש‬
‫גראנדיש גיראש דיספואיס מוריר יהושע וגם נמצא היום ביד ערי מלכי אדום קוריו לו‬
‫איסטי ליברו די נאסימיינטו די אדם‪.‬‬

‫ונמצא כתוב בספר החשמונים שבאו לידינו כי בימי תלמי מלך מצרים צוה לעבדיו‬
‫ללכת לקבץ כל ספרי הדתות וכל ספרי דברי הימים שימצאו בעולם כדי להוזחכם מהם‬
‫ולבחון ולחקור מהם ענייני העולם ולחבר מהם ספר בכל משפטי הדברים ודת ודין על‬
‫כל צרכי העולם לעשות משפט על בוריו‪ .‬והלכו וקבצו לו תשע מאות וחמשה וששים‬
‫ספרים והביאום לו ואמר להם עוד שילכו לבקש לדזשלים אלף ספרים וכן עשו אחר כך‬
‫עמדו לפניו מפריצי ישראל ואמרו אדוננו המלך מה לך לטרוח בכל זה שלח לירושלם‬
‫אל יהודים והם יביאו לו ספר תורתם שנכתבה להם על פי יי ביד נביאיהם וממנה תוכל‬
‫להתחכם ולשפוט ממנה כל דין וכל דבר ברצונך וישמע המלך לדבריהם ושלח אל‬
‫היהודים על זאת ושלחו לו הספר הזה כי לא יוכלו לתת לו ספר יי כי אמרו לא נוכל‬
‫לתת ספר תורת יי לאיש נכרי‪.‬‬

‫ובשבא הספר הזה ליד תלמי קרא בו ויישר בעיניו מאד וחקר בו בחכמתו ובחן ומצא‬
‫בו מבוקשו ועזב מעליו כל הספרים שקבצו לו ובירך למי שיעץ עליו הדבר הזה‪ .‬לאחר‬
‫ימים הרגישו בזה פריצי ישראל כי לא שלחו ישראל ספר התורה למלך ובאו ואמרו לו‬
‫אדונינו המלך לעגו עליך ישראל בי לא שלחו אליך את ספר התורה שאמרנו לך כי ספר‬
‫ה‬ ‫הקדמה‬

‫אחר שהיה בידם שלחו לך אבל שלח להם וישלחו ספר תורתם כי ממנה תמצא מבוקשך‬
‫יותר ויותר מהספר אשר שלחו לך וכששמע המלך את דבריהם קצף כקצף גדול מאד‬
‫בישראל וחמתו בערה בו‪ .‬עד ששלח להם פעם אחרת לשלוח לו ספר התורה‪ .‬ונתיירא‬
‫שמא ילעיגו עליו עוד ונתחכם עליהם ושלח לשבעים זקנים שבהם שיבואו לו והושיבם‬
‫בשבעים בתים לכתוב כל אחד ואחד ספר תורה לבלתי ימצא שינוי ושרתה עליהם רוח‬
‫הקדש וכתבו לו שבעים ספרים והשבעים זקנים וכלם נוסחא אחת בלי תוספת ובלי‬
‫מגרעת ואז שמח המלך בזה שמחה גדולה וכבד את הזקנים ואת כל היהודים ושלח‬
‫מנחות ומתנות לירושלם ככתוב שם‪ .‬ובמותו נתחכמו ישראל על בנו ולקחו את ספר‬
‫התורה מאוצרותיו אך הספר הזה עזבו שם ולא לקחוהו בעבור יכיר כל מלך ומלך המולך‬
‫תחתיו את נפלאות השם יתברך וכי בחר ישראל מכל האומות וכי אין אלוה זולתו‬
‫יתברך‪ .‬על כן הספר הזה עודנו במצרים עד היום הזה‪ .‬ומהעת ההוא נתפשט בכל הארץ‬
‫עד הגיעו אל ידינו אנחנו בגלותינו בגירושנו היום אל עיר נאפולי אשר תחת יד מלך‬
‫ספרד‪ .‬והנה תמצא בספר הזה שנכתבו בו קצת מלכי אדום ומלכי כתים ומלכי אפריקא‬
‫שהיו בימים ההם ואף על פי שיראה שאינם מתכלית הספר וכוונתו‪.‬‬

‫והטעם בזה כדי להודיע לכל מוצא ספר זה‪ .‬מה בין מלחמת ישראל למלחמות‬
‫העכ״ום‪ .‬כי נצחון מלכי העכ״ום זה לזה הוא במקרה מה שאין כן בנצחון מלכי ישראל‬
‫עם העכ״ום שהם על ידי נס מאתו יתברך בעת שיבטחו ישראל בשם יתעלה‪ .‬והנה‬
‫הספר הזה תועלותיו רבים וכלם מביאים אותנו אל ההבטחה בשם יתעלה ואל‬
‫ההתדבקות בו ובדרכיו‪ .‬התועלת הראשון הוא מה שהוסיף לגו ביאור בענייני בריאת‬
‫האדם וענין המבול‪ .‬ושנות השני דורות וחטאתם‪ .‬ובאי זה פרק נולדו ובאי זה זמן מתו‪.‬‬
‫ובזה יתיישר לבנו להתדבק בשם יתעלה בראותנו הנפלאות והנוראות אשר עשה מימי‬
‫קדם‪.‬‬

‫השני מה שהוסיף לנו גם כן ענין לידת אברהם ודבקותו בשם יתעלה כיצד היתה‪.‬‬
‫והמקרים שאירעו לו עם נמרוד וכן ענין דור הפלגה איך טלטלם השם יתעלה לארבע‬
‫כנפות הארץ ואיך בנו להם כל הארצות והמדינות הנקרא בשמותם עד היום הזה ובזה‬
‫נקרב עצמנו לדעת בוראנו‪ .‬השלישי מה שביאר לנו דברות האבות בשם יתעלה איך‬
‫היתה וענין מקריהם שמורים לנו יראת השם‪ .‬הרביעי מה שאמר בענין סדום ופשעיהם‬
‫ומה היתה חטאתם ועונשם ובזה נתרחק מכל דבר רע‪ .‬וחמישי ענין דבקות יצחק ויעקב‬
‫בשם יתעלה‪ .‬ותפלת שרח ובכייתה בעקידת יצחק וזו תועלת גדולה שתטה לבנו לעבוד‬
‫את השם יתעלה‪.‬‬
 ‫הקדמה‬

‫הששי מה שהודיענו ענין מלחמות בני יעקב באנשי שכם ובשבעת ערי האמורי‪ .‬זה‬
‫יעורר לבנו במדת הבטחון השם יתעלה שבלבם‪ .‬השביעי מה שביאר לנו כל המקרים‬
‫שאירע ליוסף במצרים עם בוטיפר ועם אשתו ועם מלך מצרים כי זה יעורר לבנו גם כן‬
‫ביראת יי ולהרחיק עצמינו מכל חטא כדי שייטיב לנו באחריתנו‪ .‬השמיני מה שאירע‬
‫למשה רבינו עליו השלום בכוש ומדין כי בזה נתבונן נפלאות יי שהוא עושה עם‬
‫הצדיקים ונדבק בשם יתעלה‪ .‬התשיעי מה שאירע לישראל במצרים וכיצד היתה‬
‫התחלת עבודתם ואיך עבדו את מצרים בכל עבודה קשה‪ .‬וכיצד היתה סיבתם בכל זה‪.‬‬
‫אחר כך הצילם השם יתעלה בביטחם בו ואין ספק כי הקורא ענין מצרים בזה הספר‬
‫בלילי פסח יש לו שכר גדול מאד‪ .‬כמו שאמרו ז״ל כל המספר ביציאת מצרים הרי זה‬
‫משובח‪ .‬וגם זה בכלל כי זהו הספור האמתי‪ .‬שראוי לספר ולקרות בו אחר קריאת‬
‫ההגדה‪ .‬כי מובטח הוא שיש לו שכר גדול‪.‬‬
‫וכך אנו עושים היום בגלותנו בארצות ספרד‪ .‬אחר שאנו קורים ההגדה כולה‬
‫מתחילים לקרוא בספר הזה כל ענין מצרים‪ .‬מירידת ישראל למצרים עד ענים יציאתם‪.‬‬
‫כי בספר הזה ראוי אדם לקרות‪ .‬העשירי היא שקצת מפירושי רבותינו ז״ל וכל‬
‫המפרשים שפירשו התורה תמצאם בביאור בספר הזה‪ .‬כמלאכים שפגעו ביעקב בבואו‬
‫מארם שהלכו לעשו‪ .‬האחד עשר ענין גבריאל שלמד ליוסף שבעים לשונות‪ .‬וכן מה‬
‫שאמר המכה את מדין בשדה מואב וכל כיוצא בזה‪ .‬השנים עשר הוא שכל דורש‬
‫שידרוש ברבים יביא ממנו עניינים בדרוש מה שלא פירשו המפרשים‪ .‬ובזה ימשך לב‬
‫השומעים לדבריו‪ .‬השלשה עשר שכל הסוחרים והולכי דרכים שאין להם פנאי לתורה‬
‫יקראו בו ויקבלו שכרם‪ .‬כי בו שכר הנפש ותענוג הגוף שישמע דברים מחודשים שלא‬
‫נכתבו בכל ספר‪ .‬ומזה יתבונן האדם לדעת השם יתברך ולדבקה בו‪ .‬ומפני שראינו שבח‬
‫הספר הזה ומעלתו הגדולה השתדלנו להדפיסו ואין להוסיף בו ולא לגרוע ממנו‪ .‬ומעתה‬
‫התחלנו להדפיס ממנו המשים ספרים‪ .‬להיותם ביד אנשי בריתנו אנשי גאולתנו‬
‫להתפשט ממנו בכל דור ודור‪ .‬עיר ועיר משפחה ומשפחה‪ .‬מדינה ומדינה‪ .‬כדי‬
‫שיתבוננו נפלאות יי וטובותיו שעשה עם כל אבותינו מימי קדם‪ .‬ושבחר בנו מכל‬
‫העמים‪ .‬ובזה יזכו המתבוננים בו אשר נתנו אל לבם ליראת יי‪ .‬וביי אלהי האלהים אנו‬
‫בוטחים ובו אנו נשענים‪ .‬וממנו אנו מבקשים סמך ועזר לעזרנו במלאכה זו כי היא‬
‫מלאכת שמים ויצילחנו וידריכנו בדרך מישור ויצילנו משגיאות ומנסתרות ינקנו‪ .‬כמו‬
‫שאמר משיחו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני‪ .‬והאלהים יורנו דרך הטובה וידריכנו‬
‫בנתיב ההצלחה למען רחמיו וחסדיו‪ .‬וימלא משאלות לבנו לטובה‪ .‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫י‬ ‫א‬ ‫נ ה׳י‬
‫זת ספר תולדות אדם א׳ער ברא אלהים על‬
‫הארץ כיום עשות יי אלהים ארץ ושמים !‬
‫ויאמר אלהים ‪3; 1‬שה‪ 1‬אדם בצלמנו כדמותנו ‪ :‬ויברא אליהים‬
‫א ת האדם בצלמו‪ :‬וייצד יי אלהים א ת האדם עפר מן‬
‫האדמה ויפה באפיו נשמת היים־‪ .‬ויהי האדם לנפש היה מדבר ‪:‬‬
‫ויאמר יי לא טוב היות האדם לבדו אע שה לו עזר כנגדו ‪ :‬ויפל יי‬
‫תרדמה על האדם ויישן ויסר צלע אחת מצלעותיו ויבן עליה בשר‬
‫ויעש אותה לאשה ויביאה אל האדם־‪ .‬ויקץ אדם משנתו והנה אשה‬
‫עומדת לנגדו ; ויאמר זה ע צ ם מעצמי היא ולה יל‪,‬רא אשה כי‬
‫מאיש לוקחה זאת ‪ :‬ויקרא האדם א ת שמה חוה כי היא היתד‪ .‬אם‬
‫בל חי ; ויברך אותם אלהים ויקרא א ת שמם אדם ביום הבר<זם ‪:‬‬
‫ויאמר יי אלהים פרו ורבו בארץ ומלאו את הארץ ‪ :‬ויקה יי אלד‪,‬ים‬
‫א ת האדם ואשתו ויניחם בגן עדן לעבדה ולשמרה ‪ :‬ויצום ויאמר‬
‫אליהם מכל עץ הנן אכול תאכלו ‪ :‬ומעץ הדעת טוב ורע לא תאבלו‬
‫ממנו כי כיום אכלכם ממנו מוח חמות ‪ :‬ויהי כאשר ברכם אלהים‬
‫וכאשר צום ויעל מעליד‪,‬ם ! וישבו האדם ואשתו בתוך הגן במצות‬
‫יי אשר צוה אותם ‪ :‬ויבא אליהם הגחש אשר ברא אלהים אתם‬
‫בארץ ויבא אליד‪.‬ם להדיחם לעבור על מצות אלהים אשר צום ‪:‬‬
‫ויסת הנחש ויפתה א רז האשה לאכול את עץ הדער־ז ות שמע‬
‫האשה בקול הנחש ‪ :‬ותעבור את פי יי ותקח מעץ הדעת טוב‬
‫ורע ותאכל ותקח ממנו ותתן גם לאישה ממנו ויאכל ‪ :‬ויעברו‬
‫האדם ואשתו על מצות האלהים אשר צום וירעאלהים ויחר אפו‬
‫בהם ויקללם ‪ :‬ויגרשם יי אלהים ביום ההוא מגן ערן לעבוד א ת‬
‫האדמה אשר לוקחו משם וילבו וישכנו מקדם לגן עדן ‪ :‬וידע אדם‬
‫את חוה אשתו ותלד שני בנים ושלש בנות ‪ :‬ותקרא א ת שם הבכור‬
‫קין לאמר קניתי איש מעם יי ‪ :‬ואת שם השני קרא הבל כי אמרה‬
‫כהבל באנו בארץ ובהבל נוקה ממנו ‪ :‬ויגדלו הנערים ויחן להם‬
‫אביהם אחוזה בארץ ויהי קין עובד אדמה והבל רועה צאן ‪ :‬ויהי‬
‫מקץ ימים ושנים ויקרבו הנערים קרבן מנחה ליי ‪ :‬ויבא קין מפרי‬
‫האדמה‬ ‫א ‪1‬‬
 ‫פרשת כרא׳טית‬ ‫־‬
‫האדמה והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן ‪ :‬ויפן י׳ וישע אל‬
‫הבל ואל מנחתו ותרד אש מאת יי מן השמים ותאבדנה ‪ :‬ואל קין‬
‫ואל מנחתו לא פנה יי ולא שעה אליה כי הקריב לפני יי מרוע פרי‬
‫האדמה ‪ :‬ויקנא קין כהבל אחיו על הדבר הזה ויבקש למצוא אליו‬
‫דבר עלילה להמיתו ‪ :‬ויהי מימים ויצאו קין והבל אחיו בשדה ביום‬
‫לעשות מלאכתם ‪ :‬ויהיו שניהם ב שיה ויוזי אתר הצעיר פס וה •ונן ס״ש‬
‫קין עוכר וחורש אדמתו והבל רועה‬
‫ויעבור הצאן על מקום החרישה אשר חרש עיסק־ס בל אייר במלאכתי יה‬
‫קין בארץ ויחר לקין מאד על ה ר בי ייזה ”ג ‪ "f‬״ל‪-‬לה'ב■ זיקס^דאל״הבל‬
‫קין אל הבל אחיו בחמתו ויאמר אליו מה לי אהיו דהרבהי זבמו סעספר‬
‫והילן • דוק ‪:‬‬ ‫ולך כי ב אח א ח ה וצאנך לעבור ולרעוד‬
‫ארצי ; ויען נם הבל א ח קין אחיו ויאמר אליו מה לי ולך אשר תאכל‬
‫א ח פרי צאני ולובש א ת צמרם ‪ :‬ועתה הסר מעליך א ת צמרי‬
‫אשר לבשת ושלם א ת פרים ואת בשרם אשר אכלת ‪ :‬ויהי כאשר‬
‫תע שה א ת הדבר הזה נם אנכי אצא מארצך כאשר אמרח או‬
‫אעוף בשמים אם אוכל ! ויאמר קין אי^הבל אחיו הלא אם הרגתי‬
‫אותך היום מי יבקש דמך ממני ‪ :‬ויען הבל א ת קין לאמר הלא‬
‫האלהים אשר עשה אותנו בארץ הוא ינקום א ת נקמתי ו ה ו א‬
‫יבקש את דמי מאתך אם תמיתני ‪ :‬כי יי הוא השופט הוא הדיין‬
‫והוא המשיב לאיש רעדה מרעתו ולרשע כרשעתו אשר יעשה‬
‫כארץ ‪ :‬ועתה אם המת תמיתני כזה הלא אלהים יודע מסתריך‬
‫וישפוט אותך על הרעה אשר דברת לעשות לי היום ‪ :‬ויהי כשסוע‬
‫קין א ת כל דברי ה כ ד“ אחיו אשר דבר ויחר אף קין על הבל‬
‫אחיו בדבר א ת הדבר הזה ‪ :‬וימהר רקבז קין ויקח א ת ברזל כלי‬
‫המחרשה אשר לו ויכה בה את אחיו פתאום וימיתהו ‪ :‬וישפוך קין‬
‫א ת דמי הבל אחיו ארצה וירץ דם הכל לפני הצאן כארץ ‪ :‬ויהי‬
‫אחרי כן וינחם קין על אשר המית א ת אחיו ויתעצב מאד ויכבה‬
‫עליו ויחר לו מאר ‪ :‬ויקם קץ ויחפור חפירה כשדה ויחן כה א ח‬
‫גויית אחיו וישב העפר עליו ‪ :‬וידע יי א ח אמי הצעיר עם‪• 01‬ובן לפז‬
‫אתה מ‪,‬‬ ‫י!’! לאיי’י יייא ” אי* יח‪,‬יאמר‬ ‫אשר‬
‫את‬ ‫אליו‬
 ‫כ‬ ‫פרשת כראיטיח‬
‫אל*יו אי הכל אחיך אשר אתך ‪ :‬ויבחש קין את ‪9‬״! ‪ wpS‬זנז׳ נ• נס‬
‫ייי״י־״י־י‬ ‫'‬ ‫ייייטרלי*’י׳*־״’'״!יטי‬
‫אליו יי מה עשית קול ימי אחיך צועקים אלי‬
‫נחה ושקטה ולא דחתה העפר‬
‫סן הארמה אשר הרגת אותו ש‪ ! 0‬כי היג ״ מחש ‪ rrpT‬ז ת״ מ‪.‬‬
‫דוק ‪:‬‬ ‫ארת אחיך ותבחש א ‪4‬י ותחשוב בלבבך‬
‫לאמר לא ראיתיך ולא אדע כל מעשיך אשר תעשה ‪ :‬ותעשה את‬
‫הדבר הזה ותמית את אחיך חנם על אשר דבר אליך נכונה ‪:‬‬
‫ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת ארת‬
‫דמי אחיך מידך ואשר קברת אותו בה ‪ :‬והיה כי תעבוד אותה‬
‫לא תוסף תת בחח לך כאשר בתחלה ‪ :‬כי קוץ ודרדר תצמיח לך‬
‫האדמה ונע ונד תהיה בארץ עד יום מותך ; ויצא קין כעת ההיא‬
‫מלפני יי מן המקום אשר היה שם וילך נע ונודד בארץ קדמת‬
‫עדן הוא וכל אשר לו ; וידע קין את אשתו בימים ההם ותהר‬
‫ותלד לו בן ; ויקרא את שמו חנוך לאמר בעת ההיא החד־י יי‬
‫להניחו ולהשקיטו בארץ ‪ :‬וגם בעת ההיא החיל קין לבנות עיר‬
‫ויבנה את העיר ויקרא את שם העיר חנוך כשם בנו ; כי הנח‬
‫לו יי בארץ כימים ההם ולא נע ולא גד כבתחלה ‪ :‬ויולר לחנוך‬
‫את עירד ועירד ילד את מחויאל ‪ :‬ומחויאל ילד את מתו שאל‬
‫ומתושאל ילד את למך ‪ :‬ויהי בשנת שלשים שנה ומאת שנה‬
‫לחיי אדם בארץ וידע אדם עוד את חוה אשתו ותהר ותלד בן‬
‫בדמותו כצלמו ‪ :‬ותקרא את שמו שת לאמר כי שת לי אלהים‬
‫זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ; ויחי שת מאת שנה וחמש שנים‬
‫ויולד בן ‪ :‬ויקרא שת את שם בנו אנוש לאמר כעת ההיא החלו‬
‫כני האדם לרוב על פני האדמה ולהכאיב את נפשם ולבם ולפשוע‬
‫ולמרוד באלהים ; ויהי כימי אנוש ויוסיפו עוד כני האדם למרוד‬
‫ולפשוע כאלחים להוסיף חרון אף יי על בני האדם ‪ :‬וילכו בגי‬
‫האדם ויעבדו אלהים אחרים וישכחו את יי אשר כראם בארץ ‪:‬‬
‫רעשו בני האדם בימים ההם צלמי נחשת וברזל עץ ואכן וישתחוו‬
‫להם ויעבדום ‪ :‬ויעשו כל איש אלוה והשתחוה לו ויעזבו בני האדם‬
‫את ייכל ימי אנוש ובניו ; ויחר אף יי על מעשיהם ועל כי תועבותם‬
‫אשר‬
 ‫פרשת כר^^‪H‬ח‬ ‫״‬
‫אשר עעןו בארץ ‪ j‬ויצף יי עליהם א ת סי נהר גיחון וישחיתם ויכלה‬
‫ויאבד שליש הארץ ‪ :‬ובכל זאת לא שנו בני האדם סררכם הרעה‬
‫ועוד ידם נטויה לעשות הרע בעיני יי ‪ :‬ובימים ההם אין זרע ואין‬
‫קציר באדמה ואין אוכל לבני האדם ויהי רעב גדול מאד בימים‬
‫ההם ‪ :‬ויהי הזרע אשר הם זורעים באדמה לקוצים ולדרדרים‬
‫ולברקונים בימים ההם ‪ :‬כי מימי אדם היה הדבר הזה בארץ‬
‫מקללת אלהים אשר קלל את האדמה מחטאת האדם אשר חטא‬
‫לפגי יי ; ויהי כאשר הוסיפו כני האדם למרוד ולפשוע באלהים‬
‫ולהשחית א ת דרכם ותוסף נ ם האדמה להשחיתו ; ויחי •אנוש‬
‫תשעים שנה ויולד את קינן ‪ :‬ויגדל קינן ויהי בן ארבעים שנה ויחכם‬
‫וידעוישכל בכל חכמה ‪ :‬וימלוך על כל בני האדם וידרך את בני‬
‫האדם בחכמה ובדעת ‪ :‬כי היה האיש קינן חכם מאד ומבין בכל‬
‫חכמה וימשול בחכמתו גם ברוחות וכשדים ‪ :‬וידע קינן בחכמתו‬
‫כי ישחית אלהים את בני האדם עד־י חטאם בארץ וכי יביא יי‬
‫עליהם א ת מי המבול באחרית הימים ‪ :‬ויכתוב קינן א ת העתיד‬
‫להיות בימים ההם על לוחות אבן ויתנם באוצרותיו ‪ :‬וימלוך קינן‬
‫בכל הארץ וישב מבני האדם לעבוד את האלהים ‪ :‬ויהי כהיות‬
‫קינן בן שבעים שנה ויולד שלשה בנים ושתי בנות ‪ :‬ואלה שמות‬
‫בני קינן ש ם הבכור מהללאי^ ומשנהו עינן והשלישי מדד ‪:‬‬
‫ואחיותיהם עדה וצלה אלה בני קינן אשר יולדו לו בנים חמשה ‪:‬‬
‫ויתחנן למך כן מתושאל א ת קינן ויקה לו א ת שתי בנותיו לנשים ‪:‬‬
‫ותהר ותלד עדה ללמך כן ויקרא א ת שמו יבל ‪ :‬ותהר עוד ותלד‬
‫בן ותקרא א ת שסו יובל ‪ :‬וצלה אחותה היתה עקרה בימים ההם‬
‫אין לה ולד ‪ :‬כי בימים ההם החלו בני האדם לפשוע באלהים‬
‫ולעבור על מצותו אשר צוה את האדם לפרות ולרבות בארץ ‪:‬‬
‫וישקו מבני האדם א ת מקצת נשיהם משקה עקרות למען אשר‬
‫יעמדו בתוארם ולא יכחיש יופיין ומראיהן ‪ 1‬ויהי כהשקות בני‬
‫האדם את מקצת נשיהם ותשתה גם צלה עמהן ‪ :‬ויהי הנשים‬
‫היולדות בעיני בעליהן לתועבה כאלמנות חיות והעקדות ידבקו‬
‫כהן ‪ :‬ויהי מקץ ימים רכים ושנים לעת זקנת צלה ויפתח יי א ת‬
‫רחמה‬
‫ג ^‬ ‫פרשת בראשית‬
‫רחמה ‪ :‬ותהר ותלד כן ותקרא א ת שמו תובל קין לאמר אחרי‬
‫בלותי קניתהו מאל שדי ‪ :‬ותהר עוד ותלד בת ותקרא א ת שמה‬
‫נעמה כי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ונועם ‪ :‬ולמך זקן בא‬
‫בימים ותכהין עיניו ולא יכול לראות ותובל קין בנו רועה אותו ‪:‬‬
‫ויהי היום ויצא למך בשדה ותובל קין בנו עמו ‪ :‬ויהי הם הולכי‬
‫שנים יחד בשדה וקין בן אדם הולך ובא בשדה לקראתם כי היה‬
‫למך זקן מאד ולא יוכל לראורה מאד ותובל קין בגו נער קטן‬
‫מאד ; ויאמר תובל קין אל אביו למשוך בקשתו וימשוך למך א ת‬
‫הקשת ויך את קין בחצים מרחוק וימיתהו כי היה בעינם לחיה ‪:‬‬
‫ויבאו החצים בגויית קין והוא רחוק מפמהם ויפל ארצה וימת ‪:‬‬
‫וישלם יי לקין רעה כרעתו אשר עשה להבל אחיו כדבר יי אשר‬
‫דבר לו ‪ :‬ויהי כאשר מת קין וילכו למך ותובל קין בנו לראורת‬
‫את החיה אשר הרגו ויראו והנה קין זקנם נופל ארצה מת ‪ :‬ויחר‬
‫ללמך מאד בעשותו הדבר הזה ויכה כף על כף ויספוק את בנו‬
‫בכפיו וימיתהו ‪ :‬וישמעו נשי למך ארת הדבר אשר עשה למך‬
‫ויבקשו להרגו ; וישנאו נשי למך אותו מהיום ההוא והלאה על‬
‫אשר המית א ת קין ואת תובל קין ‪ :‬ויפרדו נשי למך ממנו ולא‬
‫אבו לשמוע אליו בימים ההם ‪ :‬ויבא למך אצל נשיו ויפצר בם‬
‫לשמוע אליו על הדבר הזה ‪ :‬ויאמר למך אמר הצעיר בזה מובן כסל הפסוק‬
‫לנשיו קדה וצד‪-‬ה ש ס ק קולי נ׳־‪ '.‬לסד ל;‪,',‬״‬
‫האזינה אמרתי ‪ :‬אך עתה הנה חשבתם התנצלות מיתת הילד ‪^ :‬‬
‫ואמרתם כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי על לא חמס ‪ :‬הלא‬
‫אתם ידעתם כי אני זקנתי ושבתי ועיני כבדו ^מזוקן ואעש א ת‬
‫הדבר הזה בלא דעת ‪ :‬וישמעו נשי למך אליו לדבר הזה וישובו‬
‫אליו בעצת אדם אביהם ‪ :‬אך לא ילדו לו בנים מהיום ההוא‬
‫והלאה כי ירעו כי חרון אף יי הולך ונדל בימים ההם על בני האדם‬
‫להשחיתם בימי המבול על רוע מעשיהם ‪ :‬ומהללאל בן קינן‬
‫חי ששים וחמש שנים ויולד את ירד ‪ :‬ויחי ירד שתים וששים שנה‬
‫ומאת שנה ויולד את חנוך ‪ :‬ויחי חנוך המש וששים שנה ויולד א ת‬
‫מתושלח ; ויתהלך חנוך א ת האלהים אחרי הולידו א ת מתושלח‬
‫ויעבוד‬
 ‫פרשת בראשית‬ ‫״‬
‫דעכוד א ת יי וימאס בדרכי בני האדם הרעים ‪ :‬ותדבק נפש חנוו‬
‫במוסר ובדעת ובבינה וידע א ת דרכי יי ‪ :‬ויפרד בחכמתו א ת‬
‫נפשו מבני האדם ויסתר א ת נפשו מהם ימים רבים ‪ :‬ויהי מקץ‬
‫ימים רבים ושנים בהיותו עובד לפני יי ויהי הוא מתפלל לפני יי‬
‫בבית וכחדר ‪ :‬ויקרא אייו מלאך יי מן השמים ויאמר חנוך חנוך‬
‫ויאמר הנני ‪ :‬ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת‬
‫שמה ‪ :‬ומלכת על כל בני האדם למען אשר תלמדם את הדרך‬
‫אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו ללכת בדרכי יי ‪ :‬ו ק ם‬
‫חנוך ויצא מביתו וממקומו ומן החדר אשר היה שם כדבר יי ‪:‬‬
‫וילך את בני האדם וילמדם דרך יי ‪ :‬ויאסוף את בני האדם בעת‬
‫ההיא ויודיעם את מוסר יי ‪ :‬ויצו ויעבירו קול בכל מקומות בני‬
‫האדם לאמר מי האיש אשר יחפוץ לרעת א ת דרכי יי ואת המעשה‬
‫הטוב יבא אל חנוך ‪ :‬ויתאספו אליו מכל בני א ד ם בעת ההיא‬
‫ויהי כל אשר יחפוץ א ת הדבר הזה וילך אל חנוך ‪ :‬וימלוך חנוך‬
‫על בני האדם בדבר יי ויבואו וישתהוו לו ארצה וישמע כלם יחד‬
‫א ת רבדיו ‪ :‬ותהי רוח אלהים אל חנוך וילמד את כל אנשיו חכמת‬
‫אלהים וררכיו ויעבדו בני האדם ארה יי כל ימי חנוך ויבאו בני‬
‫האדם לשמוע את חכמתו ‪ :‬וגם כל מלכי כני האדם הראשונים‬
‫והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך כשמעם א ת חכמתו‬
‫וישתחוו לו אפים ארצה ‪ :‬ויבקשו גם הם מאת חנוך אשר ימלוך‬
‫עליהם ויאבה ל ה ם לדבר הזה ‪ :‬ויתקבצו כלם כ של שים ומאת‬
‫מלכים ושרים וימליכו א ת חנוך עליהם ויהיו כלם תחת ידו ותחת‬
‫דבריו ‪ :‬וילמד אותם חנוך חכמה ודעת ודרך יי וישם שלום בין‬
‫כלם ויהי שלום בכל הארץ בימי חנוך וימלוך חנוך ע ^ כל בני‬
‫האדם מאתים וארבעים שנה ושרש שנים ויהי עושה משפט וצדקה‬
‫לכל עמו וידריכם כדרכי יי ‪ :‬ואלח תולדות חנוך מתושלח ואלישוע‬
‫ואלימלך בנים שלשה ואחיותיהם מלכה ונעמח ‪ :‬ויחי מתושלח‬
‫שבע ושמונים שנה ומאת שנה ויולד א ת למך ; ויהי בשנת חמשים‬
‫ושש שנים לחיי למך וימת אדם בן ת שע מאות ושלשים שנה היה‬
‫במותו ויקברו אותו שת ובניו וחנוך ומתושלח כנו בכבוד גדול‬
‫בהכורת‬
‫ד ״‬ ‫פרשת בראשית‬
‫בקבורת המלכים במערה אשר דבר להם יי ‪ :‬רעש) כדיי בני‬
‫האדם כמקום ההוא מספד ובכי גדול על אדם על כן היתר‪ ,‬להק‬
‫בבני האדם עד היום הזה‪ :‬וימת ארם על אשר אכל מעץ הדעת‬
‫הוא ובניו כאשר דבר אליהם יי ‪ :‬ויהי בשנת מות אדם היא שנת‬
‫מאתים וארבעים שנה ושלש שנים למלכות חנוך ‪ :‬ויהי בעת ההיא‬
‫וישם חנוך על לבו להפרר ולהכרל מבני הארס ולהסתר מ ה ם‬
‫כבראשונה לעכוד א ת יי ‪ :‬ויעש חנוך את הרבר הזה אך לא‬
‫הסתיר א ת נפשו מ ה ם כל הימים ‪ :‬ויסתר מבני ה א ד ם שלשת‬
‫ימים ויגלה להם יום אחד ‪ :‬ובכל שלשת הימים אשר הוא בחרר‬
‫מתפלל ומשבח אל יי אלהיו וביום אשר יצא אל עכריו להראות‬
‫להם ולמד להם דרך יי וכל אשר ישאלו ממנו דובר אליהם ‪ :‬ויעש‬
‫כמעשה הזה ימים רבים ושנים וישב אחרי כן ויסתר את נפשו ששה‬
‫ימים ויגלה לעמו יום אחר לשבעת ימים ואחרי כן יום אחר בחרש‬
‫ויום אחד בשנה עד אשר בקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל‬
‫בני האדם ויתאוו כלם לראות את פני חנוך ולשמוע א ת דבריו‬
‫ולא יבולו ‪ :‬כי יראו כ ^ בני ה א ד ם מחנוך יראה גדולה ויראו‬
‫מגשת אליו מאימת האלהים אשר על פניו על כן לא יוכל איש‬
‫לראות את פניו פן יוסר וימות ‪ :‬ויתיעצו כל המלכים ובל השרים‬
‫לאסוף א ת כל בני הארם יחד ולבא אל חנוך מלכם לדבר כלם‬
‫עמו כע ת אשר יצא אליהם ויעש כן ‪ :‬ויהי היום ויצא חנוך אליהם‬
‫ויתקבצו כלם ויבאו יחד אליו וידבר להם חנוך א ת כל דבריהם‬
‫וילמד להם חכמה ודעת ויורם את יראת יי ויתבהלו מאד כל כני‬
‫האדם ויתמהו ממנו על חכמתו וישתחוו לפניו כלם ארצה ויאמרו‬
‫יחי המלך יחי המלך ; ויהי מימים כהיות כל המלכים וכל השרים‬
‫וכל בני האדם מדברים עם חנוך וחנוך מלמד אותם את דרכי יי ‪:‬‬
‫ויקרא מלאך יי אל חנוך מן השמים בעת ההיא ויאמר להעלותו‬
‫השמים להמליכו על בני ה אל הי ם בשמים כאשר מלך על בגי‬
‫האדם כארץ ‪ :‬בעת ההיא כשמועחגוך א ת הדבר הזה ויצו ויקבצו‬
‫לו א ת כל יושבי הארץ וילמד אותם חכמה ורעת ומוסר יי ‪ :‬ויאמר‬
‫אליהם נשאול נשאלתי לעלות השמים לא ירעתי יום לכתי ‪ :‬ועתה‬
‫אלמד‬
 ‫פרשת כרא^צ‪£‬ית‬ ‫י‬
‫אלמד אתכם הכמה ומוסר לעשות בארץ א^‪85‬ר תהיו בה טרם א»צןר‬
‫אלך מאתכם ויעש כן ‪ :‬וילמד אותם חכמה ורעת ומוסר ויוכיח‬
‫אותם ‪ :‬וישם להם ה קי ם ומשפטים לעשותם בארץ וישם להכם‬
‫שלום ויורה אותם חיי עולם וישב אתם ימים אחדים וילמד ויורה‬
‫להם את כל הדברים האלה ; ויהי בעת ההיא ובני האדם יושבים‬
‫א ת חנוך וחנוך מדבר אליהם ‪ :‬וישאו עיניהם ויראו והנה דמות‬
‫סוס גדול יורד מן השמים וילך הסוס ברוח הארץ ‪ :‬ויגידו לחנוך‬
‫ארה אשר ראו ‪ :‬ויאמר ל ה ם חנוך בעבורי ד־זסוס ה הו ^ יורד‬
‫לארץ ‪ :‬כי הגיע העת והיום אשר אלך לי מאתכם ולא אראה עוד‬
‫אליכם ‪ :‬וירד הסוס ההוא בעת ההיא ויעמוד ל־* פני חנוך ו ב ^‬
‫בני ה א ד ם אשר את חנוך רואים אותו ‪ :‬ויצו עוד חנוך בער־]‬
‫ההיא ויעבירו ק ו ^ לאמר מי האיש אשר יחפוץ לדעת דרכי יי‬
‫אלהיו יבא ביום הזה אל חנוך טרם הלקהו ממנו ‪ :‬ויתקבצו כל‬
‫כני ה א ד ם ויבואו אל־־‘ חנוך ביו ם ההוא ו ג ם כל מלכי הארץ‬
‫ושריהם ורוזניהם לא סרו מאתו כיום ההוא ‪ :‬וילמד חנוך את כל‬
‫בני האדם חכמה ורעת ומוסר יי ביום ההוא ויצום מאד לעבוד‬
‫א ת יי וללכת בדרכיו כל ימי חייהם וישם שלום עוד בין כלם ‪:‬‬
‫ויהי אחרי כן ויקם וירכב על הסוס ויצא וילך ויצאו וילכו אחריו‬
‫כל בני האדם כשמונה מאות אלף איש‪ : .‬וילכו אותו מהלך יום‬
‫אחד ; ויהי ביום השני ויאמר א לי ה ם שובו לכם לאהליכם למה‬
‫תלכו פן תמותו וישובו מהם מעליו ‪ :‬וילכו איתו הנשארים מהם‬
‫מהלך ששת ימים וחנוך דובר אליהם בכל יום שובו לאהליכם פן‬
‫תמותו ולא אבו לשוב וילכו אתו ‪ :‬ויהי ביום הששי וידבר עוד‬
‫חנוך אליהם לאמר שובו לכם לאהליכם מאתי כי מחר אעלה לי‬
‫השמיטה והיה כל הנשאר מכם אתי ימות ‪ :‬וישובו עוד מהם ביום‬
‫הששי ויותרו עוד אנשים וידבקו עסו ‪ :‬ויאמרו אליו עמך נלך אל‬
‫ה מ קו ם אשר תד־^ך הי יי כי המות יפריד בינינו ובינך ; ויהי כי‬
‫מתאמצים הם ללכת אתו ויחדל לדבר אליהם וילכו אחריו ולא שבו‬
‫להם ‪ :‬והמלכים האלה בשובם ויפקדו כלם לרעת א ת מספר האנשים‬
‫הנשארים אשר הלכו אחרי חנוך ‪ :‬ויהי כיום השביעי ויעל חנוך‬
‫בסערה‬
‫ח י‬ ‫פרשת בראשית‬
‫בסערה השטימה כסוסי אש ורכבי אש ‪ :‬וישלחו כל המלכים אשר‬
‫היו עם חנוך בעם השמיני לקהת א ת מספר האנשים אשר נשארו‬
‫עם חנוך ב מ קו ם אשר עלת מ ש ם השמימדח ‪ :‬וילכו מלאכי כל‬
‫המלכים האלה אל ה מ קו ם ההוא וימצאו כל הארץ מלאה שלג‬
‫במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג ‪ :‬ויאמרו איש‬
‫אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר‬
‫נשארו עם חנוך תחת השלג הזה ‪ :‬ויעשו כן ויבקשו בכל השלג‬
‫ההוא וימצאו את מספר האנשים אשר היו עם חנוך מתים ת ח ת‬
‫השלג ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה אמר הצעיר בזה אני מבין מלת‬
‫ןן‪ ,‬והיננו כי לקח אותו הלהיס שר ל‬ ‫ףן^ןך‬ ‫השמימד־ז ‪ :‬ויהיו‬
‫וחינכו תחת השלב כמו התחריס‬ ‫‪I‬‬ ‫ו ו י י ע‪/‬‬ ‫‪• lu‬‬
‫ב א ר ץ שלש מאות שנה וחמש ו ש שים לפי שלקח אותו אלהיס אותו‬
‫דוקא ולא לאחרים ־ דוק ‪:‬‬ ‫^‬

‫למך בן מתושלח עלה חנוך השמיטה ‪ :‬ויהי בעלות חנוך השמים‬

‫וקומו כל מלכי דהארץ ויקחו או ת מ תו ש ל ח בנו וימשחו אותו‬
‫וימליכוהו עליהם תחת אביר ‪ :‬ויעש מתושלח הישר כעיני יי ככל‬
‫אשר הורהו חנוך אביו ‪ :‬וילמד ג ם הוא א ת בני האדם חכמד־ן‬
‫ורעת ויראת יי כל ימיו לא סר מן הדרך הטובה ימין ושמאל ; אך‬
‫כאחרית ימי מתושלח סרו בני האדם מאחרי יי וישחיתו את הארץ‬
‫ויגזלו ויחמסו איש את רעהו ‪ :‬וימרדו ב אל הי ם ויפשעו וישחיתו‬
‫את דרכם ולא אבו לשמוע בקול מתושלח וימרדו בו ‪:‬וי ק צו ך‪ v‬יי‬
‫מאד עליהם ויוסף יי וישחית את הזרע בימים ההם ואין זרע ואין‬
‫קציר באדמה ‪ :‬והיה כאשר יזרעו את האדמדה א ת אשר יאכלו‬
‫למחיי ת ם בארץ ויצמחו להם קוצים ודרדרים אשר לא זרעו ‪:‬‬
‫ובכל זאת לא שבו כני האדם בימים ההם מדרכם הרעה ועוד‬
‫ירם נטויה לעשות הרע בעיני יי ‪ :‬ויכעיסו את יי בדרכיהם הרעים‬
‫ויקצוף יי מאד וינ ח ם כי עשה ארת ה א ר ם ויאמר ל ה ש חי ת ם‬
‫ולהא בידם מעל פני האדמה ויעש ל ה ם כן ‪ :‬בימים ההם בהיות‬
‫למך כן מתושלח בן ששים ושמונה שנים ומאה שנה וימת שת בן‬
‫אדם ‪ :‬ויהיו כל ימי שת אשר חי ת שע מאות שנה ושתים עשרה‬
‫שנה וימת ‪ :‬ויהי למך בן שמונים ואחת שני ם ומאה שנה ויקח‬
‫את‬ ‫‪2‬‬ ‫כ‬
 ‫‪10‬‬
‫פרשת בראשית‬
‫א ת ־אשמוע בת אלישוע כן ׳חנוך דודו לא׳‪6‬ו־! ותהר לו ‪ :‬וכעת‬
‫ההיא זרעו בני האדם א ת תאדמה יימצאו אפר הצעיר סה אד ס‪5‬ץ ‪or‬״ ‪r‬‬
‫“נ״מין ״™מצאי‬ ‫אוכל מעט כאדמה ‪ :‬א ן לא שבו מי ה אי ם‬
‫מ ד ר כ ם הי ע ה י מ ע ^ ו י מ רדו ב אי מ ה ‪ :‬סימן סוב סמצאו מעט אוכל‬
‫ה־ה^‪0‬״־רל|‪.‬ק »?‪-‬דיק‪1‬‬ ‫ותהר א שת למך ותלד לו בן בעת‬
‫לתקופת השנה ‪ :‬ויקרא מתועןלח את שמ)‬
‫נח לאמר נחה האדמה ושקטה מתשחית בימיו ‪ :‬ולמך אביו קרא‬
‫לו מנרזם לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון אחר הצעיר בזה אני מבין י‪1‬ל‬
‫־פ‬ ‫אררד׳ ”= יי^דל י׳י לי‬ ‫ירינו מן האד ™‬
‫וינמל וילך בדרכי מתושלח אביו ויהי ת ם כי אס על שס מנחם• כי אביו‬
‫וישר עם יי ‪ :‬וכל בני האדם סיו מדרבי‬
‫כלם בימים ההם כאשר רבו על פני האדמה בימיואבל להמררוצה לומר מה‬
‫״ס'יאסי”‪ ^ 1 ^ 11>-‬י י ו‪1‬ה‬ ‫בבנים ובכנות ‪ :‬וילמדו איש א ת רעהי‬
‫דרכיהם הרעים וילכו ה א ך ופשועביי ‪ :‬ויעשו ינחמנו שהוא שס מנחם • או‬
‫בהפך כמו שנר^ץ מזק הספר •‬ ‫להם איש אלוהו וי מ א ויחבקו‬
‫*‬ ‫א ת רעהו ואיש את קרובו וישחיתו הארץ‬
‫ותמלא הארץ חמס ‪ :‬וילכו שופטיהם ושוטריהם אל כל בנות האדם‬
‫ויקחו להם נשים בחזקה מ תח ת בעליהן מכל אשר בחרו ‪ :‬ו ג ם‬
‫מבהמת הארץ ומחית השדה ומעוף ה שמי ם הביאו בני האדם‬
‫כימים ההם וילמדום ללכת מין לאשר איננו מינו למען הכעיס את‬
‫יי בדבר הזה ‪ :‬וירא אלהים את כל הארץ והנה נשחתה כי השחית‬
‫כל כשר את דרכו על הארץ כל האדם וכל הבהמה ‪ :‬ויאמר יי‬
‫אמחה את^האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם ועד עוף‬
‫השמים ועד בהמה ועד החיה אשר בשדה כי נחמתי כי עשיתים ‪:‬‬
‫ויהי כל איש אשר הלך בדרכי יי מת כימים ההם טרם הביא יי‬
‫על בני האדם את הרעה אשר דבר לעשות ל ה ם ‪ :‬כי מאת יי‬
‫היתד♦ זאת להם לבלתי הראוהם את הרעה אשר דבר יי על בני‬
‫האדם ‪ :‬ונח מצא חן כעיני יי ויבחר בו יי הוא ובניו לחיות מהם‬
‫זרע על פני כל הארץ ‪:‬‬

‫ויהי‬
 ‫‪11‬‬
‫פרשת נח‬
‫ד ה י בשנת שמוגים וארבע שנים לחיי ‪ m‬זימת אנוש בן»צ‪ 1‬ת בן‬
‫ת שע מאות שנה וחמש שנים היה במותו ‪ :‬ובשנת שבעים‬
‫ות שע שנים ומאת שנה לחיי נח מ ת קינן בן אנוש ‪ :‬ויהיו כל ימי‬
‫קינן תשע מאות שנה ועשר שנים וימת ‪ :‬ובשנת ארבעה ושלשים‬
‫שנים ומאתים שנה לחיי נח מ ת מהללאל בן קינן ‪ :‬ויהי ימי מהללאל‬
‫שמונה מאות שנה וחמש ותשעים שנה וימת ‪ :‬וירד בן מהללאל‬
‫מת בימים ההם בשנת ששים ושש שנים ושלש מאות שנה לחיי‬
‫נח ‪ :‬ויהי כל ימי ירד ת שע מאות שנה ושהים וששים שנה וימת ‪:‬‬
‫וגם כל האדם אשר מלאו אחרי יי מתו כימים ההם טרם ראותם‬
‫את הרעה אשר דבר יי לעשות בכל הארץ ‪ :‬ויהי מקץ ימים רבים‬
‫ושנים עד שנת ארבע מאות ושמונים שנה לחיי נח ‪ :‬כאשר תמו‬
‫כל בני האדם אשר מלאו אחרי יי למות מקרב בני האדם וישאר‬
‫אך מתושלח בימים ההם ויאמר יי אל נח אל מתושלח לאמר ‪:‬‬
‫דברו וקראו אל בני האדם לאמר כה אמר יי שובו מדרכיככם‬
‫הרעים ועזבו את מעשיכם ונחם יי על הרעה אשר דבר לעשות‬
‫לכם כארץ ולא תהיה ‪ :‬כי כה אמר יי הנני נותן לכם מועד עשרים‬
‫ומאת שגה אם שוב תשובו אלי ועזבתם אה דרכיכם הרעים ושבתי‬
‫גם אני מן הרעה אשר דברתי אליכם ולא תקום אמר יי ‪ :‬וידברו‬
‫נח ומתושלח את כל דברי יי אל כל בני האדם יום יום ה ש כ ם‬
‫ודבר בכל הימים ההם ‪ :‬ולא שמעו כל בני האדם אליהם ולא הטו‬
‫את אזנם לדבריהם ויקשו את ערפם ‪ :‬וישם יי מועד להם עשרים‬
‫ומאת שנה לאמר אם שוב ישובו ונחם יי על הרעה לבלתי השחית‬
‫א ת הארץ ‪ :‬ונח בן למך חדל לקחת אשה להוליד בנים כי אמר‬
‫אך הנה יי משחית את בני האדם מעל הארץ למה לי בנים ‪ :‬ונח‬
‫איש צדיק תמים היה בדורותיו ויבחר בו יי לחיות מזרעו זרע על‬
‫פני כל הארץ ‪ :‬ויאמר יי לנח קח לך אשה והוליד בנים כי אותך‬
‫ראיתי צדיק לפני בדור הזרה ‪ :‬ואתה ובניך אתך קחיו בקרב‬
‫הארץ ‪ :‬וילך נח ויקח אשה ויבחר את נעמה אמר הצעיר זה הוא הפך דברי‬
‫‪ .‬רז״לסאמרוסנעמה אחות תובל‬ ‫י‬ ‫י ^‬ ‫י‬
‫י קין כת למך נשאה נח* ומזה‬ ‫בת חנוך והיא כ ת חמש ם^^ות ושטוג ^‬
‫נראה‬ ‫ונח‬
 ‫‪12‬‬
‫פרשת נח‬
‫ונח בן תש׳;ים ושמונה שנה וארב?! מאוח‬
‫ניאה סהיא נ ת יומו • ואולי‬
‫שנה בקחתו את נעמה לאשה ‪ :‬וההר נעמד■ ״אס״י^ל ״ ‪c‬״‪S-V r‬‬
‫ותלד בן ויקרא את ‪ 1D5T‬יפת לאמר יפרת לא מצאו בכתוכ סס נעמה כי‬
‫אלהים לי בארץ ‪ :‬ותהר עוד ותלד בן ויקרא ״‪ ^ ,‬״ ״ ״?ל זיליל^ ?״י‬
‫את שמו שם ל א מי שמני אלהים ^טאריס זה הספר סהוא אומר בפירוק‬
‫סנעמהה^ת ה^ת^ה והיהבת‬ ‫^‬ ‫ן(ךןץך^‬

‫‘‬ ‫ושתים שנה בלדת נעמה א ת ^טם ‪ :‬ויגדלו‬

‫הנערים וילכו בדרכי יי בכל אשר למדם מתושלח ונח אביהם ‪:‬‬
‫ולמך אבי נה מת ב^מים ההם כי אך לא הלך בדרכי אביו בכל‬
‫לבבו וימת בשנת חמש ותש עים שנה וחמש מאות שנה לחיי נח ;‬
‫ויהיו כל ימי למך שבע ושבעים שנד־•• ושבע מאות שנה וימרת ‪:‬‬
‫זגם כל בני האדם אשר ידעו א ת יי מתו כלם בשנה ההיא טרם‬
‫הביא יי א ת הרעה על כני ה א ד ם ‪ :‬כי הפץ יי להמיתם לבלתי‬
‫ראות איש אשר ידע א ת יי את אחיו ואת קרובו ברעה אשר דבר‬
‫^י לעשות ‪ :‬בעת ההיא אמר יי אל נח ואל מתושלח לאמר ; עמדו‬
‫וקראו באזני כל בני האדם את כל הדברים אשר דברתי אליכם‬
‫בימים ההם ‪ :‬אולי ישובו בני האדם ממעשיהם הרעים ונחמתי על‬
‫הרעה ולא אביאנה ‪ :‬ויעמדו נח ומתושלח ויקראו באזני כל האדם‬
‫א ת כל אשר דבר יי אליהם ‪ :‬ולא שמעו כל האדם ולא הטו את‬
‫^^זנם א ת כל הדברים האלה ‪ :‬ויהי אחרי כן ויאמר יי אל נח קץ‬
‫כל בשר בא לפני מפני רוע מעלליהם והנני משחיתם את הארץ ;‬
‫ואתה קח לך עצי גופר והלכת אל מקום פלוני אלמוני ועשית לך‬
‫תבה גדולה והעמדת אותה במקום ההוא ‪ :‬וזה אשר תעשה אותה‬
‫שלש מאות אמה ארכה וחמ שים אמדת רחבד־ז ושלשים אמד־־•‬
‫קומתד־־• ‪ :‬ועשית ^ ך פתח כצדה ואל אמה תכלנה טלמעלדת‬
‫וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר ‪ :‬ואני הנני מביא את המבול‬
‫מים על הארץ לשחת כל־־‘ בשר מתחת השמים כל א ש ר כארץ‬
‫ינוע‪ :‬ובאת אתה ובניך ואספתם מכל החי שנים שניט זכר ונקבה‬
‫והבאתם אתכם אל התבה לחיות מהם זרע על הארץ ‪ :‬וגם מכל‬
‫מאכל אשר יאכל לכל החי האסף אליך אל החכה והיה לך ולהם‬
‫לאכלה‬
 ‫‪f‬‬ ‫פרשת נח‬
‫לאבלה ‪ :‬ובחרת לבניך ׳עלש נערורת מ ב נ ^ האדם והיו ל בנ ך‬
‫לנשים ‪ :‬ויקם נח ויעש את״התבה כםקום אשר צוהו יי ויעש בה‬
‫בכל אשר צוה אורחו ‪ :‬בשנת חמש מאורז וחמש ותשעים שגה‬
‫החל נח לעשות את ה תבה ובשנת שש מאורח שנה כלה ^>ת‬
‫החבה לכל דבריה ולכל משפטה ‪ :‬ויעש א ח התבה חמש שני ם‬
‫כאשר צוהו יי ‪ :‬אז לקח נח את שלשת בנות אליקים בן מתושלח‬
‫לבניו לנשים כאשר צוה יי את נח ; ויהי בעת ההיא וימת מתושלח‬
‫בן חנוך כן ת שע וששים שנה ותשע מאורח שנה במותו ‪ :‬בעת‬
‫ההיא אחרי מות מתושלח ויאמר יי א ^ נח בא אתה וכל ביתך‬
‫אל התבה ‪ :‬הנני מאסף אליך א ת כל בהמת הארץ וחית השדה‬
‫ועוף השמים ובאו כלם וסבבו את התבדח ‪ :‬ויצאת אתה וישבת‬
‫לך תחת פתח התבה וכל החיות והבהמורח והעוף יאספו כ ל ם‬
‫ועמדו נגדך ‪ :‬והיה כל אשר יבוא מהם ורבץ לפניך אותו תקח‬
‫ונתת ביד בניך והביאום אל התבה וכל אשר יעמדו נגדך תעזוב ‪:‬‬
‫ריעש יי א ת הדבר הזה ממחרת ויבואו בהמות וחיודח ועופורח‬
‫הדבה מאד ויסובבו כלם א ת התבדח ‪ :‬ונח יצא וישב ^ ו תחת‬
‫הפתח ויהי כל הרובצים לפניו מכל הבשר הביא אל בניו אד־"‬
‫ה תכ ה וכל העומדים נגדו עזב בארץ ‪ :‬ותבוא לביאה אחת ושני‬
‫גוריה עסה זכר ונקבה ויבואו וירבצו נגד נח שלשתם ‪ :‬ויקומו שגי‬
‫בני הלביאה ההיא עליה ויכו אותה ויבריחוה ממקומם ותלך לה‬
‫משם וישובו הם אל מקומם וירבצו לארץ ד־״פני נח ‪ :‬והלביאדז‬
‫ברחה לה ותעמוד במקום האריודח ‪ :‬וירא נח א ת המעשה הזה‬
‫ויתמה מ אד ויקם ויקח א ת שגי גורי הלביאה ויביאם אל תהבה ‪:‬‬
‫זנח הביא אל התכה מכל החי אשר בארץ לא נשאר דבר אשר‬
‫לא הביא נח עמו אל התבה ‪ :‬שנים שנים באו אל גח לא התבה‬
‫זמן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור הביא שבעה שבעה כאשר‬
‫צוה אותו אלהים ז וכל הבהמורח והחיות והעוף עודם במ קו ם‬
‫ההוא כלם ‪ :‬ויסובכו כלם א ת התכה מפה מפה והגשם עודנו לא‬
‫היה כעת ההיא ער שבעת ימים ‪ :‬ויי הרעיש ביום ההוא את כל‬
‫הארץ ותחשך השמש וירגזו מוסדי תבל ‪ :‬ותגעש בל הארץ ויכרקו‬
‫ברקים‬
 ‫‪9‬רשח נח‬
‫ברקים וירעמו רעמים דגבר קול עצום בכל הארץ א^ןר לא נודע‬
‫ליושביה כמוהו ‪ :‬ויעש יי את הדבר הנורא הזה למען הבהיל א ת‬
‫בגי האדם לשוב אל יי לבלתי היורה רעה בארץ ‪ :‬ובכל זאת לא‬
‫שבו בני האדם מדרכם ויוסיפו על חרון אף יי כעת ההיא ול^ס‬
‫שתו איש לכו לכל זאת ‪ :‬ויהי לשבעת הימים כשנת שש מאות‬
‫שנה לחיי נח ומי המבול היו על הארץ ‪ :‬ויבקעו כל מעיינות תהום‬
‫ויפתחו ארובות השמים ויהי הנשם על הארץ ארבעים יום וארבעים‬
‫לילה ‪ :‬ויבא נח וביתו וכל החי אשר א ת ו אל התבדה מפני מי‬
‫המבול ויסגור יי ב ע ד ם ‪ :‬ויקוצו כל בני האדם הנשארים בארץ‬
‫מפני הגשם כי המים גברו מאד על הארץ והבהמות והחיות עודם‬
‫עומרים סביבות התבה ‪ :‬ויתקבצו כל בני חאדם יחד כשבע מאות‬
‫אלף איש ואשה ויבואו כלם אל ‪ m‬אל התבה ; ויקראו כלם אל‬
‫נח לאמר פתח לנו'ונבוא עמך אל ה תכ ה ו ל מ ה נמות אנחנו ‪:‬‬
‫ויען נח אותם לאמר בקול גדול מן התבה ויאמר אליהם הלא אתם‬
‫מרדתם כלכם ביי ותאמרו לא הו{>ס ‪ :‬ויבא יי עליכם א ת הרעה‬
‫הזאת להכחיד ולהאביד אתכם מעל פני האדמה ‪ :‬הלא זה הדבר‬
‫אשר דברתי אליכם זה עשרים ומאת שנה היום הזה ולא שמעתם‬
‫בקול יי ועתה תחפצו לחיות בארץ ‪ :‬ויאמרו כלם א ל נח ה נ נו‬
‫ושבנו כלגו עד יי אך פתח לנו ונחיה ולא נמות ‪ :‬ויען נח אותם‬
‫לאמר הנה אך עתה בראותכם את צרת נפשכם השובו א ה‘ יי‬
‫ולמה לא שבתם זה עשרים ומאת שגה אשר שם או ת ם לכם יי‬
‫למועד ‪ :‬ותבואו עתה ותדברו אלי את הדבר הזה מרעת נפשכם‬
‫גם יי לא ישמע אליכם ו ל א יאזין לכם ביום הזה ו ל א ה צלי חו‬
‫בדבריכם היום‪ :‬ויגשו כל בגי האדם לשבור התבה לבוא בתוכה‬
‫מפני הג ש ם כי ל א יכלו ל ס בו ה את הג ש ם עליהם ‪ :‬וישלח יי‬
‫עליהם את כל החיות וכל הבהמות אשר עומדים סביבות החכה ‪:‬‬
‫ויגברו עליהם ה חיו ה ויכום ויבריחום מעל התבה ‪ :‬וימיתו מהם‬
‫החיות רבים ויבריחום מן המקום ההוא וילכו איש לדרכו ויפוצו על‬
‫פני כל הארץ ‪ :‬והגשם עודנו יורד על הארץ וירד ארבעים יו ם‬
‫זארנעים לילה וינבח המים מאד מאד על הארץ ‪ :‬וימותו כל כשר‬
‫אשר‬
‫‪15‬‬
‫ח‬ ‫פרשת נח‬
‫אשר על הארץ במים מאדם ועד בהמה ועד חיה וער רמש ועד עוף‬
‫השטים וישאר אך נח ואשר אתו בחב ה ‪ :‬ויגברו המים וירבו מ אד‬
‫על הארץ וישאו א ת התבה ותרם מעל הארץ ‪ :‬ותלך התבה על פני‬
‫המים ותהפך על פני המים הלוך והפוך הנה והנה ויתהפך כל החי‬
‫אשר בה כהפוך את הנזיד בסיר ‪ j‬ויהי צעך גדול לכל היקום אשר‬
‫בתבה והתבה חשבה להשבר ‪ :‬ויתבהל כל החי אשר בתכה וינהמו‬
‫האריות ויגעו השוורים ויצעקו הזאבים ‪ :‬ובל היקום אשר ב ת נ ה‬
‫מדבר וצועק בלשונו וישמע קולם למרחוק ‪ :‬וגם נח ובניו צועקים‬
‫ובוכים בצרתם וייראו יראה גדולה מאד ויגיעו עד שערי מורז ‪:‬‬
‫ויתפלל נח אל יי ויצעק על‪-‬י הדבר הזה אל יי ויאמר ‪ :‬אגן>ה יי‬
‫הושיעה לגו כי אין בח בנו לסבול את הרעה הזאת אשר סבבתנו*‪.‬‬
‫כי אפפונו משברי מים ונחלי בליעל בעתונו קדמו אותנו מוקשי‬
‫מות ‪ :‬עננו יי עננו פדנו פנה אלינו וחננו פדנו והצילנו ‪ :‬וישמע יי‬
‫בקול־־‘ נח ויזכרהו יי ויעבר רוח על פני המר הצעיר בזה יובן מש״ה ויזכור‬
‫ה א ר ץ וישכו ה מי ט ור־‪ 1‬נח ה ה כ י’ • ב ״־ ה‪ -‬איוי ה‪.‬י ה הגו סנ‪-‬ני אי‪,‬נ‪-‬‬
‫ויסירו מעיינות תהום וארובות השמים מקומו הוא קודם הכנסס סם כמו‬
‫ך ‪ -‬ן ‪ ,‬ן שהות ץ ל מקום דוק • ועוד מהי‬ ‫‪» ID‬ה שמי ם ;‬ ‫ויכלא יהגשם‬
‫דסמיך ליה ויעבר חלהיס דוח וכו‬ ‫׳—‪ ! • 1‬י •‪-‬׳ »‪-‬י י‬ ‫׳‪-‬׳ן‬ ‫י ׳ ‪ /-‬יי*‬
‫הלוך וחסור בימים ה ה ם ותנח התבד־ז וישוכו המיס כי נראה דקאי אמאי‬
‫דקאמרויזכור אלהיס וכו׳ אלא שהוא‬ ‫‪..‬י‪♦-.-‬‬
‫כדברי הסכר הזה בעבור צערס‬ ‫בהר אררט י ו פתח נח את חלון‬
‫שהיה להם שס • דוק ‪:‬‬ ‫בעת ההיא ‪ :‬ויקרא ‪ m‬עוד אל יי בעת‬
‫ההיא ויאמר אנא יי אלהי כל הארץ והימים וכל־־־‘ אשר ב ה ם ‪:‬‬
‫הוציאה ממסגר נפשי ממאסריא שר שמתני בו כי יגעתי באנחתי‬
‫מ אד ‪ :‬וישמע יי בקול נח ויאמר אליו במלאהך שנה תמימה אז‬
‫תצא ‪ :‬ויהי לתקופת השנה עד מלאת לנח שנה תמימה לשבתו‬
‫ב ת כה חרבו המים מעל הארץ ויסד נח את מכסה ה הב ה‪ :‬בעת‬
‫ההיא כשבעה ועשרים יום לחדש השני יבשה הארץ אך לא יצאו‬
‫נה ובניו וכל אשר אתו מן התכה עד אשר אמר הצעיר בזה מובן במקומו‬
‫דבר אליהם יי ‪ :‬ויהי ביו ם י ב י ” אלי־’ ם נשואה ס‬
‫לצאת ויצאו כלם מן ה תכ ה וילכו וישבו איש ולמה יצטרך עוד לשבת שס •‬
‫לדרכו ואיש למקומו ‪ :‬ונח ובניו י׳טכו נארץ ^^פלא‪-‬״לי’״™ ™״ה ר '‬
 ‫‪16‬‬
‫פרשת נח‬
‫א ע ר דבר אליהם יי חג ב ת א ת יי בל ימיהם ‪ :‬ויי ברך א ת נח ו א ח‬
‫כניו בצאתם מן התבה ‪ :‬ויאמר אליהם י׳ פרו ורבו ומלאו א ת כל‬
‫הארץ ‪ :‬ועצמו ושרצו ככל הארץ ורבו כה ‪ :‬ואלה שמות כני נח‬
‫יפת חם ושם ויולרו להם בנים אחר המבול‪ :‬כי לקחו להם נשים‬
‫לפני הטכול ‪ :‬אלה בני יפת נוטר ומגוג ומרי ויון ורתובל ומשך‬
‫ותירס כנים שבעה ‪ :‬ויהיו כני נוטר אשכנז וריפת ותוגרמה ; ובני‬
‫מנוג אליחורף ולוכב ‪ :‬ובני מדי אחון וזילא וחוני וליטי ‪ :‬וכני יון‬
‫אלישה ותרשיש כתים ורודנים ‪ :‬וכני תוכל אריפי וכשד ותארי ‪:‬‬
‫ובני משך חרון וזדון ושיבשני ‪ :‬ובני ותירס בניוב וני ר א וכיזון‬
‫ולופריון ונילק ‪ :‬אלה הם בני יפת למשפחותיהם ויהיו פקודיהכם‬
‫ביטים ההם כארכע מאות וששים איש ‪ :‬ואלה בני חם כוש ומצרים‬
‫ופוט וכנען כנים ארבעה ‪ :‬ויהיו בני כוש סבא וחוילד־! וסבתד־!‬
‫ורעמא וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן ‪ :‬ובני מצרים לוד ו עונ ם‬
‫ולהב ונפתוח ופתרוס וכסלוח וכפתור ‪ :‬ובני פוט נכל וחדן ובנה‬
‫ו ע ק ‪ :‬ובני כנען צידון וחת ואמרי ונרגשי וחוי וערקי וסיני וארודי‬
‫וצמר וחמת אלה הם בני חם למשפחותיהם ופקודיהם בימים ההם‬
‫בשבע מאות ושלשים איש ‪ :‬ואלה כני שם עילם ואשור וארפכשר‬
‫ולוד וארם בנים חמשה ‪ :‬ויהיו כני עילם שושן ומחול וחרמון ‪ :‬וכני‬
‫אשור מירס ומוקיל ‪ :‬ובני ארפכשדשלח וענר ואשכול ‪ :‬ובני לוד‬
‫פתור ועזיון ‪ :‬ובני ארם עוץ וחול ונתר ומש ‪ :‬אלה הם בני ש ם‬
‫למשפחותם ומספרם בימים ההם כשלש מאות ושבעים איש ‪ :‬אלה‬
‫תולדות שם שם הוליד את ארפכשד וארפכשד הוליד א ת שלח‬
‫ושלח הוליד א ח עבר ‪ :‬ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלנ בי‬
‫בימיו נפלנו חיי בני האדם ובאחרית ימיו נפלגה הארץ ‪ :‬ואת שם‬
‫השני קרא יקטן לאמר המעטו והקטנו חיי בני האדם כימיו ‪ :‬אלה‬
‫בני יקטן אלמודד ושלף וחצרמוות וירח ; והדורם ואוזל ודקלות‬
‫ועוכל ואבימאל ‪ :‬ושבא ואופיר וחוילה ויובב כל אלה בני יקטן ‪:‬‬
‫ופלנ אחיו הוליד א ת רעו ורעו הוליד א ת שרונ ‪ :‬ושרוג הוליד א ת‬
‫נחור ונחור הוליד את תרח ‪ :‬ויהי תרה שלשים ושמנה שנה ויולד‬
‫א ת הרן ואת נחור ‪ :‬וכוש בן חם בן נח לקח אשה כימים ה ה ם‬
‫לעת‬
‫‪17‬‬ ‫‪D‬‬ ‫פרשח נח‬
‫לעת זקנתו ותלד בן ויקראו את שמו נמרוד לאמר בעח‬
‫החלו בני האדם למרוד ולפשוע באלהים עוד ‪ :‬ויגדל הילד ואביו‬
‫אהבו מאד בי בן זקונים הוא לו ‪ :‬ויתן לו כוש א ת כתנות העור‬
‫אשר עשה האלהים לאדם ולאשתו בצאתם מן הגן ‪ :‬ויהי אחרי מות‬
‫אדם ואשתו ויתנו את הכתנות לחנוך בן ירד ובחלקה חנוך אל‬
‫האלהים ויתנם אל מתושלח בנו ; ובמות מתושלח לקח אותם נח‬
‫ויביאם אהו א ^ התכה ויהיו אתו עד צאתם מן הרהבה ‪ :‬ויהי‬
‫בצאתם ויגנוב חם א ת הכתנות ההם מנח אביו ויקחם ויסתירם‬
‫מאחיו ובלדת חם־ את כוש בכורו נתן ל־־^ו את הכהנות בסתר ‪:‬‬
‫ויהיו עם כוש ימים רבים ויסתירם גם הוא מאת בניו ואחיו ‪ :‬ויהי‬
‫כאשר ילד כוש א ת נמרוד ויתן לו את הבגדים ההם באהברתו‬
‫אותו ‪ :‬ויגדל נמרוד ויהי כן עשרים שגה וילבש את הבגדים ההם ;‬
‫ויתחזק נמרוד כאשר לבש א ת הבגדים ויתן לו האלהים כה וגבורה‬
‫ויהי גבור ציד בארץ ‪ :‬הוא היה גבור ציר בשדה ויהי צורה א ת‬
‫החיות ויבן מזבחות ויקרב עליהן את החיות ^ פ ני יי ‪ :‬ויתחזק‬
‫נמרוד ויקם מאחיו וילחם מלחמות אחיו מכל אויביהם מסביב ויתן‬
‫יי את כל אויבי אחיו בידו ‪ :‬ויצליחהו יי כפעם בפעם בכל מלחמותיו‬
‫וימלוך בארץ ‪ :‬על כן היה למשל בימים ההם כאשר יריק איש א ת‬
‫חניכיו להלחם ויאמרו אליו כנמרוד אשר היה גבור ציד בארץ‬
‫והצליח במלחמותיו ‪ :‬אשר גבר מאחיו ויצילם מכף אויביהם כן‬
‫יהזקנו ויצילנו יי היום הזה ‪ :‬ויהי בהיות נמרוד בן ארבעים שנה‬
‫ובעת ההיא היתה מלחמה בין אחיו ובין בני יפת ויהיו אחיו‬
‫הדזת יד אויביהם ‪ :‬ויתחזק נמרוד בעת ההיא וילך ויקבוץ א ת‬
‫כל בני כוש וכל משפחות חם כארבע מאות וששים איש ‪ :‬וישכור‬
‫גם את כל אוהביו וכל יודעיו לפנים כשמונים איש ויתן שכרם וילך‬
‫עמהם למלחמה ‪ :‬ויהי בדרך ויחזק נמרוד את לב כל העם אשר‬
‫הלכו אתו ויאמר אליהם אל תיראו ואל תערצו כי נתון ינתנו כל‬
‫איבינו בידנו ועשיתם להם כטוב בעיניכם ‪ :‬וילכו כל ה אנ שי ם‬
‫האלה כחמש מאות וארבעים איש וילחמו על אויביהם וישחיתום‬
‫ויכניעום תח ת ירם וישם נמרוד עליהם נציבים במקומותם ‪ :‬ויקח‬
‫מבניהם‬ ‫ג ‪3‬‬
 ‫‪18‬‬
‫פרשת נח‬
‫מבניהם לערבון ויהיו כלם עבדים לנמרוד ולאחיו ויפנו וישובו‬
‫נמרוד וכל העם אשר אתו לסקוסותם ‪ :‬ויהי כאשר שב נמרוד‬
‫מהמלחמה בשמחה כאשר נצח את כל אויביו ‪ :‬ויועדו כלם יחד‬
‫כל אחיו וכל יודעיו לפנים וימליכוהו ע לי ה ם וישימו את כתר‬
‫מלכות בראשו ‪ :‬וישם שרים ושופטים ומנהיגים על עבדיו ועל כל‬
‫עמו כמשפט המלכים ; וישם שר צבאו את תרח בן נחדד ויגדלהו‬
‫וינשאהו מעל כל השרים אשר לו ‪ :‬ויהי כאשר מלך בכל אות נפשו‬
‫וכאשר נצח את כל אויביו מסכיב ‪ :‬ויתיעץ עם כל יועציו לבנות‬
‫לו עיר לבית מלכותו ויעשו כן ‪ :‬וימצאו בקעה גדולה מנגד למזרח‬
‫השמש ויבנו לו שם עיר גדולה ורחבה מאד ; ויקרא נמרוד א ת‬
‫שם העיר אשר בנה שגער כי נער יי את אויביו מפניו וילכדם ;‬
‫וישב נמרוד בשנער וימלוך לבטח וילחם עם כל אויביו ויכניעם‬
‫ויצליח בכל מלחמותיו ותגדל מלכורתו מאר ‪ :‬וכל הגוי ם וכל‬
‫הלשונות שמעו א ת שמעו ויתקבצו כלם יחד אליו ויבין^ו ל־״ו‬
‫מנחות וישתחו לו ארצה ויודו לאדון ומלך עליהם וישבו כ ל ם‬
‫אתו בעיר שנער ‪ :‬וימלוך נמרוד בארץ על כל בני נח ויהיו כלם‬
‫תחת ידו ותחת עצתו ‪ :‬ותהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ‪:‬‬
‫אך לא הלך נמרוד בדרכי יי וירשיע מכל האדם אשר היו לפניו‬
‫מימי המבול עד הימים ההם ‪ :‬ויעש אלהי עץ ואבן וישתחו להם‬
‫וימרוד ביי וילמד את כל עבדיו וכל אנשי הארץ את כל דרכיו‬
‫הרעים וגם מרדון בנו הרשיע מאד מאביו והיה כל אשר ישמע‬
‫א ת מעשהמרדון בן נמרוד וענה ואמר עליו מרשעים יצא רשע‪:‬‬
‫על כן היה למשל בכ?‪ ‘-‬הארץ ?‪ ‘-‬אמר מרשעים יצא ר שע ויהי‬
‫למשל בדברי כל ה א ד ם מהיום ההוא והלאה עד היו ם הזה ;‬
‫ותרח בן נחור שר צבא נמרוד היה גדול מאד בימים ההם בעיני‬
‫המלך ובעיני כל עבדיו ויאהבוהו המלך והשרים וינשאוהו מאד ‪:‬‬
‫ויקח תרח אשה ושמה אמתלאי בת כרנבו ‪ :‬׳ותהר א שת תרח‬
‫ותלד כן בימים ההם ; בן שבעים שנה היה תרח בלדת אותו ;‬
‫ויקרא תרח את שם בנו הנולד לו אכרם לאסר כי הרימו למלך‬
‫כימים ההם וינשאהו מעל כל השרים אשר אתו‪.‬״‬
‫פרשה‬
‫‪19‬‬
‫פרשת נח‬
‫פר׳»ה ויהי בלילה ההוא ע ח הולדת א ת אבדם רבואז בל עברי‬
‫תרח ובל חכמי נמרוד וכל הרסומיו ויאכלו וישתו בבירת‬
‫תרח וישמחו עמו בלילה ההוא ; ויהי בצאת כל החכסים והחרטומים‬
‫מבית תרח וישאו את עיניד ‪ a‬השמימה בלילה ההוא אל הכוכבים‬
‫ויראו והנה כוכב אחד גדול מאד בא ממורח שמש וירץ בשמים‬
‫ויבלע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים ‪ :‬ויתמהו כל חכמי‬
‫המלך וכל החרטומים מהמראה ההוא ויבינו החכמים את הדבר‬
‫ההוא וידעו אודותיו ‪ :‬ויאסרו איש אל רעהו אין זה כי אם הילד‬
‫אשר גולד בלילה הזה לתרח ‪ :‬אשר יגדל ויפרה וירבה מ אד ויירש‬
‫את כל הארץ הוא ובגיו עד עולם ויהרוג הוא וזרעו מלכים גדולים‬
‫ויירשו א ת ארצם ‪ :‬וילכו ויבאו כל החכמים וכל החרטומים בלילה‬
‫ההוא איש לביתו ‪ :‬ויהי בבוקר וישכימו כלם יחד כל החכמים‬
‫וכל החרטומים ויודעו כולם בבית מועדם ‪ :‬וידברו ויאמרו איש אל‬
‫רעהו הגה המראה אשר ראיגו אמש געלם מהמלך לא נודע אליו ‪:‬‬
‫והיה א ם יודע הדבר למלך באחריות הימים ואמר אליגו למה‬
‫העלמתם את הדבר ממני וימיתנו כלנו ‪ :‬ועתה לכו ונגידה למלך‬
‫א ת המראה אשר ראינו ואת פתדון הדברים ונקינו אנחנו ‪ :‬ויעשו‬
‫כן וילכו כלם ויבאו אל המלך וישתחוו לו ארצה ויאמרו יחי המלך‬
‫יחי המלך ; אנחנו שמענו אשר נולד בן לתרח בן נחור שר צבאך‬
‫ונבוא אמש בלילה אל בירתו ונאכל לחם ונשתה ונשמח עמו‬
‫בלילה ‪ :‬ויהי כאשר יצאו עבדיך מבית תרח ללכתלביתינו ללון‬
‫איש בבית מלונו ‪ :‬ונשא א ת עינינו השמימה ונראה והנה כוכב‬
‫אחד גדול מאד בא ממזרח השמש ‪ :‬וירץ הכוכב ההוא במרוצה‬
‫גדולה ויבלע ארבעה כוכ בי ם גדולים מארבע רוחורת השמים ‪:‬‬
‫ויתמהו עבדיך על המראה ההוא אשר ראינו ויתבהלו מאד ‪:‬‬
‫ונשפוט א ת המראה ונד ע כחכמתנו א ת פתרון המראה ה הו א‬
‫על נכונה ‪ :‬כי על הילד היולד לתרח היה הדבר ההוא אשר ינדל‬
‫וירבה מאד ועצם וימית א ת כל מלכי הארץ ויירש א ת כל ארצם‬
‫הוא ובניו וזרעו עד עולם ‪ :‬ועתה אדוננו המלך הנה הורענוך את‬
‫אשר ד אינו על הילד הזה על נכונה ‪ :‬אם על המלך טוב לתרת‬
‫לאביו‬
 ‫פחעת נח‬
‫לאביו מחיר בילר ההוא ונהרגהו ‪ :‬טרם א׳צ‪ 1‬ר יגדל וירבה באר^ן‬
‫ותרבה רעתו עלינו ב ארץ ואבדנו כלנו אנחנו ובנינו וזרענו‬
‫ברעתו ‪ :‬וישמע המלך א ת דבריהם וייטבו בעיניו וי׳מלח ויקרא אל‬
‫תרח ויבא תרח לפני המלך ‪ :‬ויאמר המלך אל תרח הגד הוגד‬
‫לי אשר נולד לך בן אמש וכזאת וכזאת נראה בשמים במולדו ‪:‬‬
‫וע תה תנה לי את הילד ההוא ונהרגהו טרם תצמח עלינו רעתו‬
‫ואתן לך מחירו מלא ביתך כסף וזהב ‪ :‬ויען תרח את המלך ויאמר‬
‫אליו שמעתי אדוני המלך א ה דבריך כל אשר יחפוץ אדוני המלך‬
‫יעשה עבדו ‪ :‬אולם אדוני המלך אגיד אליך אה אשר קרה לי‬
‫אמש עד אשר אראה את עצת המלך אל עבדו ואחר אשיב א ת‬
‫המלך על דבריו ויאמר המלך דבר ‪ :‬ויאמר הרח אל המלך כי‬
‫אעיון בן מורד בא אלי אמש אל ביתי בלילה לאמר ‪ :‬הנה לי א ת‬
‫הסוס הגדול הטוב אשר נתן לך המלך ואתן י ך מחירו כסף וזהב‬
‫ומלוא ביתך תבן ומספוא ‪ :‬ואומר אליו עד אשר אראה את אדוני‬
‫המלך על דבריך והיה הדבר אשר ידבר אלי המלך אותו אעשה ‪:‬‬
‫ועתה אדוני המלך הנה גליתי את אזנך עד־‘ הדבר הזה והיה‬
‫העצה אשר יתן אדני המלך א ת עבדו אותה אעשה ‪ :‬וישמע‬
‫המלך את דברי תרח ויחר אפו ויחשבהו לכסיל ; ויען המלך א ת‬
‫תרח ויאמר אליו הכסיל ובער א תה או חסר תכונה כי רתעשה‬
‫א ת הדבר הזה ‪ :‬כי תתן א ת סוסך הטוב בכסף או בזהב ואף אם‬
‫בתבן ומספוא ‪ :‬החסר כסף וזהב אתה עד אשר אין ^ ך רזבן‬
‫ומספוא למאכל סוסך כי תע שה את הדבר הזה ‪ :‬ומה לך בכסף‬
‫או בזהב ואף בתבן ומספוא כי תתן א ת סוסך הטוב אשר נ תתי‬
‫לך אשר אין סוס כמוהו ככל הארץ ז ויכל המלך לדבר ויען תרח‬
‫א ת המלך לאמר כדבר הזה דבר אדוני המלך אל עבדו ‪ :‬כי‬
‫אדוני המלך מח הדבר הזה אשר דברת אלי לאמר רתנה בנך‬
‫ונמיתהו ואתן י^ך מחירו כסף וזהב מה אעשה בכסף או כזהב‬
‫אחרי מות בני כי מי יירשני אחרי ; והיה במותי ושב הכסף והזהב‬
‫ההוא אל אדוני המלך אשר נ תנו ‪ :‬ויהי כשסוע המלך א ת דברי‬
‫הרח ואת המשל אשר הביא על המלך ויחר למלך ס אד ויקצוף‬
‫על‬ ‫'‬
‫‪21‬‬
‫יא‬ ‫פח‪2‬ת נח‬
‫ן ל הדבר הזה וחמתו בערה בו ‪ :‬וירא תרח בי חרה אף המלך‬
‫עליו ויען ויאמר אל המלך הנה בל אשר לי ביד המלך ; ‪^ 4‬שר‬
‫יחפוץ אדוני המלך לעשות לעבדו יעשה ואף כני הנה הוא ביד‬
‫המלך בלא מחיר הוא ושני אחיו הגדולים ממנו ‪ :‬ויאמר המלך אל‬
‫בנך הקטן במחיר*‪ .‬ויען הרח א רז‬ ‫תרח לא כי קנה אקנה‬
‫המלך לאמר כי אדוני המלך ידבר נא עבדך דבר לפניך ‪ :‬וישמע‬
‫המלך את דבר עבדו ויאמר המלך דבר בי שוסעאני ‪ :‬ויאמר תרח‬
‫יתן לי אדוני המלך זמן שלשה ימים עד דברי אל נפשי ואל ביתי‬
‫אה דברי אדוני המלך ואפצר בם על הדבר הזה ‪ :‬וישמע המלך‬
‫אל תרח רעש כן ויתן לו זמן שלשת ימים ‪ :‬ויצא הרח מאת פגי‬
‫המלך וילך וי בוזו אל ביתו וידבר אלי ה ם את כל דברי ה מ ל ך‬
‫וייראו האנשים מאד ‪ :‬ויהי ביום השלישי וישלח המלך‪ .‬אל תרח‬
‫לאמר שלח לי א ת בנך במחיר כאשר דברתי לך ׳‪ .‬והיה אם לא‬
‫תעשה את הדבר הזה ושלחתי והמיתו גם את כל אשר בביתך‬
‫ולא ישאירו לך עד משתין בקיר ‪ :‬וימהר הרח כי היה דבר המלך‬
‫נחוץ אליו ויקח את הילד א חד מעבדיו אשר ילדה לו שפחרתו‬
‫כיום ההוא אשר יולד א ת אכרם ‪ :‬ויבא תרח את הילד ה הו א‬
‫אל המלך ויקח את מחירו ‪ :‬ויהי יי א ת תרח בדבר הזה לבלתי‬
‫המית נמרוד אה אברם ‪ :‬והמלך לקח א ת הילד מיד תרח וינפץ‬
‫את מוחו ארצה בידו וימת אותו כי חשב כי אכרם הוא ‪ :‬ויפתר‬
‫הדבר מהיום ההוא והלאה וישכח מלב המלך כי מא ת יי היה זה‬
‫לבלתי מות אכרם ‪ :‬ותרח לקח את אכרם בנו בסתר ואת אמו‬
‫ואת מניקתו ויחביאם במערה ויתן להם מחייתם מדי חדש בחדשו ‪:‬‬
‫ויהי יי א ת אברם במערה ההיא ויגדל ויהי אברם במערה עשר‬
‫שנים ‪ :‬והמלך וכל שריו ועבדיו וכל החרטמים וחכמים אשר למלך‬
‫חשכו כי המית המלך את אכרם ‪ :‬והרן בן תרח אחי אברם הגדול‬
‫ממנו לקח אשה בי מי ם ההם כי שלשים ות שע שנים היה ד־;רן‬
‫בקחתה ; ותהר אשת הרן ותלד לו בן ויקרא את שמו לוט ; ותהר‬
‫עור ותלד בת ותקרא את שסה מלכד־ז ‪ :‬ותהר עוד ותלד ב רז‬
‫ותקרא א ת שמה שרי ; כן ארבעים ושתים שנים היה הרן בלדתו‬
‫את‬
 ‫פרשת נח‬ ‫‪22‬‬

‫את שרי היא שנת עשר לחיי אכרם ‪ :‬םמים ההם יצאו ^>ברם‬
‫ואמו ומניקתו מהמערה כאשר שכחו המלך ועבדיו א ת אורוות‬
‫אכרם ; דהי כצאת אבחם מהמערה וילך לו אל נ ח ושם בנו וישב‬
‫עמהם כביתם ללמוד א ת מוסר יי ואת דרכיו ואיש לא ידע א ת‬
‫אכרם ‪ :‬וישרת אכרם א ת נח ואת שם בנו ימים רבים ‪ :‬ויהי אכרם‬
‫בבית נח שלשים ות שע שנים ‪ :‬וידע אכרם את יי מבן שלש שנים‬
‫וילך בדרכי יי עד יום מותו כאשר הורהו נח ושם בנו ‪ :‬וכל בני‬
‫הארץ פשעו ביי מאד בימים ההם וימרדו בו ויעבדו אלהים אחרים‬
‫וישכחו א ת יי אשר בראם בארץ ‪ :‬ויעשו להם כל בני הארץ איש‬
‫אלוהו בימים ההם אלהי עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא‪.‬ידברו ולא‬
‫יצילו ויעבדום בני האדם ויהיו להם לאלהים ‪ :‬והמלך וכל עבדיו‬
‫ותרח וכל ביתו היו ראשונה בימים ההם לכל העובדים עץ ואבן ‪:‬‬
‫ויהיו לתרח שנים עשר אלהים גדולים אלהי עץ ואבן לשנים עשר‬
‫חדשים ויעבוד כל אחד חדשו ‪ :‬ויהי מדי חדש בחרשו יקריב תרח‬
‫מנחה ונסכים לאלהיו וישתחוה להם ויעבוד או ה ט ככה יעשה‬
‫תרח כל הימים ‪ :‬וגם כל הדור ההוא רע בעיני יי ויעשו ככה איש‬
‫אלהיו ואת יי אשר בראם עזבו ‪ :‬ולא נמצא איש בימים ההם ככל‬
‫הארץ אשר ידע א ת יי כי עבדו כלם איש א ת אלהיו ‪ :‬זולתי נח‬
‫וביתו וכל אשר היה החת עצתם ידעו א ת יי בימים ההם ‪ :‬ואברם‬
‫בן תרח הולך וגדל בימים ההם בבית נח ואיש לא ידע ויי עמו ‪:‬‬
‫ויתן יי לאכרם לב שומע ותבונה ידע א ת כל אשר יעשו כל הדור‬
‫ההוא שהוא הבל ‪ :‬וגם א ת כל אלהיהם אשר יעבדו להם הבל‬
‫הם ואין בם מועיל ‪ :‬וירא אברס א ת השמש בארץ ויאמר אכרם‬
‫אל לבו אך עתה השמש הזאת אשר זרחה על כל הארץ הוא‬
‫האלהים ולו אעבוד ‪ :‬ויעבוד אכרם א ת השמש ביום ההוא ויתפלל‬
‫אליו ביום ההוא ‪ :‬ויהי בערב ותבוא השמש כמשפט ויאמר אכרם‬
‫בלבו אך עתה אין זה אלוה ; וידבר א כ ר ס עוד בלבו מי הוא‬
‫אשר עשה את השמים וא ת הארץ ומי אשר ברא כל האדם הזה‬
‫על הארץ איפה הוא ‪ :‬ויחשך עליו הלילה וישא עיניו ימה וצפונה‬
‫ונגבה ומזרחה וירא והנה קול השמש שקטה מעל הארץ ויחשך‬
‫היום‬
‫‪23‬‬
‫‪y‬‬ ‫פרשת נח‬
‫היום‪ :‬דרא אי ר ם א ת הירח ואת הכוכבים לפניו ויאמר אך עתה‬
‫הנ ה זה אלוה זדםר ברא כל הארץ וכל האדם והגה עבדיו אלה‬
‫הם לפניו ‪ :‬רעבד אברם א ת הירח דתפלל אליו בל הלילה ההוא ‪:‬‬
‫ויהי בבקר ויאר היום ותזרח השמש על הארץ כמשפט ‪ :‬וי ר א‬
‫אבדם את כל הדברים האלה אשר ע שהייאלהים כארץ ‪ :‬ויאמר‬
‫אברם בלבו אך עתה אין אלה אלוהות אשר עשו אח הארץ וכל‬
‫האדם כי א ם עבדי אדהים המדת ‪ :‬וישב אבדם בבירת נח וידע‬
‫אבדם שם א ת יי ואת דרכיו ו הי אכרם עובד א ת יי כל ימי חייו י‪.‬‬
‫וכל הדור ה הו א שכחו את יי ויעברו א ד הי ם א ח רי ם עץ ואבן‬
‫וימרדו ביי כל הימים ; והמלך נמרוד מל ך לבטח ותהי כל הארץ‬
‫ה ח ת ידו ‪ :‬ויהי כל הארץ שפח א ח ת ודברים אחדים ‪ :‬ויתיעצו כל‬
‫שרי נמרוד וכל נדולורתיו בעת ההיא פוט ומצרים וכוש וכנען‬
‫למשפחותיהם ‪ :‬דאמרו איש אל רעהו הבה נבנה דנו עיר ובתוכה‬
‫מגדל ומבצר חזק וראשו בשסיםונעשה לנו שסלמען היותנו מושלים‬
‫על כל העולם ; ולמען תחדל רעת אויבינו מעלינו ונמלוך עליהם‬
‫בחזקה ולא נפוץ על פני כל הארץ ממלחמותיהם ‪ :‬וילכו ויבאו‬
‫כלם לפני המלך ויגידו א ת הדברים האלה אל המלך והודה להם‬
‫המלך על הדבר הזה ויעשו ‪ : p‬ויתקבצו כל אמד הצעיד לנ״אהכתוב‬
‫המשפחות כשש מאות אלן? איש וילכו לבק^ט וימצאו בקעה כי מבקשים‬
‫ארץ רחבה מאד לבנות את העיר ואת המגדל ויבקשו בכל הארץ‬
‫ולא מצאו כי אם בקעה אחת מקדם בארץ שנער מהלך שנתים‬
‫ימים ויסעו כלם אליה וישבו שם ‪ :‬ויחלו דלבון הלבנה זל־ישרוף‬
‫לשריפה לבנות את העיר ואת המגדל אשר זממו ‪ :‬ויהי להם בנין‬
‫המגדל לפשע וחטאה ויחלו לבנותו ויהי הם בונים וימרדו כיי אלתי‬
‫השמים ויחשבו כלבבם להלחם בו ודעלורת השמימה ‪ :‬ויתחלקו‬
‫כל ה אנ שי ם האלה וכל המשפחורת לשלשה חלקי ם ותאמר‬
‫האחת נעלה השמימה ונלחם בו ‪ :‬והשנית אמרה נעלה השמים‬
‫ונעמיד שם א ת אדהינו ונעבדם שם ‪ :‬והשלישית אמרה נעלה‬
‫השמים ונכה אורחו בקשתורת ורמחים ‪ :‬ו ‪ T‬ע ה א ל הי ם א ת כל‬
‫מעשיהם זאת כל מחשבותס הרעה וירא א ה העיר ואת המגדל‬
‫אשר‬
 ‫‪24‬‬
‫פחמתנח‬
‫הם נוגים ‪ :‬ויהי בהיותם בודם ויבגו להם עיר גדולה ומגדל‬
‫כתובה גבוה וחזק מאד מאד ‪ :‬כי מרוב הגבהות לא יגיעההומר‬
‫זהלבנים אצל־* הבונה בעלותם אליו עד מי א רז לעולי ם שגדה‬
‫תמימה ‪ :‬ואחרי כן יגיעו אל הבונים ויתנו להם החומר והלבנים‬
‫ככה יע׳עו להם בכל יום ‪ :‬ויהיו אלה עולים ואלה יורדים כד־‘‬
‫היום ‪ :‬ויהי כאשר תפול לבנה מי ד ם ותשבר ויבכו כ ל ם עליד־ן‬
‫וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם ‪ :‬וידע יי את מחשבותם‬
‫ויהי עת בונים ויזרקו החצים אל השמים ויפלו כל החצים עליהם‬
‫מלאים דם ‪ :‬ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו אך הנה הרגנו‬
‫א ת כל אשר כשמים ‪ :‬כי מ א ת יי הידה זה למען ה ת ע ם ולמען‬
‫הכחידם מעל פני האדמה ‪ :‬ויבנו את המגדל וארה העיר ויעשו‬
‫כדבר הזה יום יום עד מלאת להם י מי ם ר בי ם ו שני ם ‪ :‬ויאמר‬
‫האלהים אל שבעים המלאכים העומדים ראשונה לפניו הקרובים‬
‫אליו לאמר ; הכה נרדה ונכלה שם שפתם אשר לא ישמעו ולא‬
‫יבינו איש שפת רעהו ויעש להם כן ‪ :‬ויהי מהיום ההוא והלאה‬
‫שכחו איש שפת רעהו ולא יבינו לדבר כלם יחד בשפה אחת ‪:‬‬
‫ויהי כאשר יאמר איש אל רעהו תנ ה לי אבן לבנות ויתן לו חומר‬
‫וכאשר יאמר תנה חוסר ויתן לו אבן ‪ :‬ויהי כאשר יקה הבונה‬
‫^ ר ע ה ו את החומר או את אבן אשר לא אמר וישליכם הבונה‬
‫מידו ויפילם על רעהו וימת ‪ :‬ויעשו כדבר הזה ימים רבים וימותו‬
‫מהם הרבה בדבר הזה ‪ :‬ויי הכה את שלשת החלקים אשר היו‬
‫שם וייסרם כמפעלותם וכמחשבותיהם ‪ :‬אשר אמרו נעלה השמים‬
‫ונעבוד א ת אלהינו שם היו לקופים ושנהבים ואשר אמרו נכדה‬
‫השמים בחצים המיתם יי איש ביר רעהו ‪ :‬והשלישית אשר אמרה‬
‫נעלה השמים ונלחם בו הפיצם יי בכל הארץ ‪ :‬והנשארים בהם‬
‫כאשר ידעו והכינו א ת הרעה אשר באה עליהם ויעזבו את הבנין‬
‫ויפוצו גם הם על פני כל הארץ ‪ :‬ויחדלו לבנות את העיר ואר־ז‬
‫המגדל ‪ :‬על כן קרא למקום ההוא בבל כי שם בלל יי שפה כל‬
‫ד^א ‪ p‬הנה מקדם לארץ שנער ו ה מג ד ל דז הו א אשר כנו בני‬
‫האדם פתחה הארץ את פיה ותבלע את שלישיתו וחרר גם אש‬
‫מן‬
‫‪25‬‬ ‫ע‬ ‫פרשת נח‬
‫»ן העמים ות״שרוף א ת הש‪^ h‬שי\^ האחרת ‪ :‬וה׳עלישץ־ת ממנו‬
‫נשאר עד היום הזח ויחי ממנו אע ר תלוי ברוח העמיס ויה♦ מהליך‬
‫צלו ע ל ע ה ימים ‪ :‬וימותו רבים מבני האדם במגדל ההוא ב ענ ה‬
‫ההיא עם אער אין להם מספר ‪ :‬ופלג בן עכר מרת בימים ההם‬
‫זכענת עמונח ו ארבעי ם ד־יחיי א ב ר ה ם בן נחור ; ויהיו כל ימי‬
‫פלג ת שע ושלשים שנה ומאתים שנה וימת ‪ :‬ויהי כאער חפיץ יי‬
‫את בני האד ם בעון המגדל על פני כד־‘ הארץ ויפוצו לחלקי ם‬
‫רבים ‪ :‬ויתפרדו בל בני האדם לארבע רוחות כל הארץ ויהיו כל‬
‫המ שפחות משפחה ומשפחה ללשונה ולארצה ועריה ‪ :‬ויבנו בני‬
‫האדם ערים רבים למשפחותיהם בכל המקומות אשר הלכו שמה‬
‫ובכל הארץ אשר הפיצם יי ‪ :‬ויהי מהם אשר בנו עריהם במקומות‬
‫אשר נוטשו שמה ויקראו לערים ההם על שמותם או על שמורת‬
‫ביניהם או ע ^י שם אודותיהם ‪ :‬וילכו בני יפת בן נח ויבנו להם‬
‫ערים במקומורת אשר נפוצו שם ויקראו א ת כל ע רי ם בשמותם‬
‫ויתחלקו בני יפת על פני הארץ לחלקים וללשונות רבים ‪ :‬ואלה‬
‫שמות כל משפחותיהם לכל עריהם אשר בנו להם בימים ההם אחר‬
‫המגדל ‪ :‬ואלה בני יפת למשפחותיהם גומר דמגוג ומדי ויון ותובל‬
‫ומשך ותירס אלה בני יפת לתולרותם ‪ :‬ויהיו בני גומר לעריהם הם‬
‫פרקנוס היושבים בארץ פרנצה על נהר פרנצה על נהר סינה ‪ :‬ובני‬
‫ריפת הם ברטונים היושבים בארץ ברטניה על נהר לידה השופך‬
‫את מימיו בים הגדול גיחון הוא אוקינוס ‪ :‬ובני תוגרמה הם עשר‬
‫משפחות ואלה שמותם בוזר ופרצינך ובולגר ‪ :‬ואליקנוס ורגביב‬
‫וטורקי ‪ :‬ובוז וזביך ו אונג ^ וטילמץ ‪ :‬ויהי מ ה ם בוזר ואליקנוס‬
‫ורגביב וטורקי ‪ :‬ובוז וזביך וטילמץ כד־‘ אלדת נפוצו ויחנו צפונה‬
‫ויבנו להם ערים ‪ :‬ויקראו את שמות הערים על שמותם הם החונים‬
‫על נהרי היתלדתו ואטלך עד היום ‪ :‬אך אנגרי ובולגר ופרצינך‬
‫הם חונים על הנהר הגדול נהר ת בני ושמות עריהם גם הם עי‬
‫שמותם ‪ :‬ובני יון ה ם היוני ם היושבים בארץ קנדיא ומדי ה ם‬
‫ארזלוס היושבים בארץ מרסן ‪ :‬ובני תובל הם היושבים על ארץ‬
‫תו שקנהעל נהר פשיאה ‪ :‬ובני משך הם שובשני תירס הם רושש‬
‫מ שני‬ ‫ד ‪4‬‬
 ‫פרשת נח‬ ‫‪26‬‬

‫כושני ואנגלים ‪ :‬כל אלה הלכו ויבנו להם ערים הם הערים היושבים‬
‫על ים יבוס ‪ :‬על נהר בירא השופך על נהר טורגאן ‪ :‬ובני אלישה‬
‫הם אלמנייא וילכו גם הם ויבנו להם ערים הם הערים היושבים‬
‫כין הרי יוב ושיבתמו ‪ :‬ויהיו מהם אנשי לומברדי היושבים מעבר‬
‫לנהרי יוב ושיבתמו ויכבשו א ת א ‪ p‬איטלייא וישבו בה עד היום ‪:‬‬
‫ובני כתים הם הרומיים החונים בבקעה כנפיא על ים תיבראיו ‪:‬‬
‫ובני דודנים הם היושבים תוך ערי ים גיחון בארץ בארדנה אלה‬
‫הם משפחות בני יפת לעריהם וללשוגותם אחר המגדל אשר נפוצו‬
‫שם ‪ :‬ובני חם בן נח הלכו גם הם ויבנו להם ערים במקומות אשר‬
‫נפוצו שם ‪ :‬ויקראו גם לשמות עריהם על שמותם ועל אודותם ‪:‬‬
‫ואלה שמות כל עריהם לכל משפחותיהם אשר בנו להם בימים ההם‬
‫אחר המגדל ‪ :‬ויהיו בני חם כוש ומצרים ופוט וכנען לתולדותם‬
‫ולעריהם ‪ :‬כל אלה יהלכו ויבנו להם ערים באשר מצאו ויקראו‬
‫א ת עריהם על שמות אבותם כוש ומצרים ופוט וכנען ‪ :‬ויהיו בני‬
‫מצרים חם לודים וענמים ולהבים ונפתוחים ופתרוסים וכסלוחים‬
‫וכפתורים שבעה משפחות ‪ :‬כל אלה הם חונים על יאור שיחור‬
‫הוא נחל מצרים ויבנו להם ערים ויקראו לעריהם על ש מו ת ם ‪:‬‬
‫ויתחתנו בני פתרוס ובני כסלוח זה ארת זה ויצאו מ ה ם אר־ז‬
‫הפלשתים ואת הגררים ואת העזתים ואת הגתים וא ת העקרונים‬
‫כל משפחות חמשה ‪ :‬גם אלה בנו להם ערים ויקראו את עריהם‬
‫בשמות אבותם עד היום הזה ‪ :‬ובני כנען גם הם בנו להם ערים‬
‫ויקראו לעריהם בשמותם אחת עשרה ערים רחצריהם אין מספר ‪:‬‬
‫וילכו ארבעה אנשים ממשפחת חם ויבאו כלם ארץ הככר ‪ :‬ואלה‬
‫שמות האנשים סדום ועמורה אדמה וצבויים ‪ :‬ויבנו האנשים האלה‬
‫להם ארבעה ערים בארץ הככר ויקראו את שמות עריהם על‪-‬‬
‫שמותם ‪ :‬וישבו בערים האלה הם ובניה ם וכל אשר להם ויפרו‬
‫וירבו מאד וישבו לבטח ‪ :‬וילך שעיר בן חור בן חוי בן כנען וימצא‬
‫בקעה נגד הר פארן ויבן ש ם עיר וישב ש ם הוא ושבעה בניו‬
‫וביתו; ויקרא לעיר אשר בנה שעיר על שמו היא ארץ שעיר עד‬
‫היום הזה ‪ :‬אלה הם משפחות כני חם ללשונותם ולעריהם אשר‬
‫נפוצו‬
‫‪27‬‬ ‫♦ד‬ ‫פרשת נח‬
‫נפוצו שם לארצותם אחר המגדל ‪ :‬ובני ש ם כן חם אבי כל בגי‬
‫עכר הלכו מהם גם הם ויבגו עריהם במקומות אשר נפוצו שכם‬
‫ויקראו לעריהם בשמותם ; ויהיו בני שם עילם ואשור וארפכשד‬
‫ולוד וארם ויבנו להם ערים ויקראו את שמות כל עריה ם עד‪-‬‬
‫שמותם ‪ :‬ויצא אשור בן שם הוא ובניו ובני ביתו בעת ההיא עם‬
‫רב מאד וילכו ויתרחקו אל ארץ אשר מצןאןו ; וימצן^זו בקעה‬
‫רחבה מאד בארץ אשר הלכו שם ויבנו שם ערים ארבעה ויקראו‬
‫להם שמות על שמותם ועל שמות אודותיהם ‪ :‬ואלה שמות כל‬
‫הערים אשר בנו להם בני אשור ארת נינוה וארח רסן ואת כלח‬
‫ואת רחובות עיר וישבו שם בני אשור עד היום הזה ‪ :‬בני ארם‬
‫הלכו גם הם ויבנו ל ה ם עיר ויקראו ארת שם העיר עוץ כ ש ם‬
‫א חי ה ם הבכור וישבו בה היא ארץ עוץ עד היום ‪ :‬ויהי ב שנדז‬
‫השנית אחר המגדל ויצא איש מארץ נינוה מבית אשור ושמו בלע‪:‬‬
‫וילך לגור באשר ימצא הוא וביתו ; ויבואו עד נגד ערי הככר מול‬
‫סדום וישבו שם ‪ :‬ויקס האיש ויבן עיר קטנה שם ויקרא שמה בלע‬
‫על שמו היא ארץ צוער עד היום הזה*‪ .‬אלה הם כל משפחורת‬
‫בני שם ללשונותם ולכל עריהם אשר נפוצו שם בארץ אחר‬
‫המגד?־־• ‪ :‬וכל־־* מדינה ומדינה עיר ועיר משפחה ומשפחה מכל‬
‫משפחות בני נח כנו להם ערים רבים אחרי כן ‪ :‬וימליכו עליהם‬
‫מלכים ככל עריהם להתנהג על פיהם ככה יעשו כל משפחות בני‬
‫נח עד עו ל ם ; ונמרוד בן כוש עודנו בארץ שנער וימלוך עליה‬
‫וישב שם ויבנה שם ערים בארץ שנער ; ואלה שמות הערים אשר‬
‫בנה ארבע ערים ויקרא להן שמות על אותרה אשר ‪p‬ר<‪ t‬להן‬
‫בכנין המגדל ‪ :‬ויקרא את שם האחת בבל לאמר כי שם כלל יי‬
‫שפת כל הארץ ‪ :‬ואת שם השנית קרא ארך אתר הצעיר אפשר כי ארך‬
‫לאמר כי מ׳שם הפיצם ” וה׳־‪ 1‬ל’׳»‪ ’1‬ח א=י‬
‫?־‘ אמר מלחמה ג תל ה הי ת ה במקום ההו^^ ‪ :‬סמסכו אזת׳ כלפי חוזואכל‬
‫והרביעית כלנה לאסר כי שם תמו וכלו כל‬
‫שריו וגכוריו ויפוצו הם מעליו וימרת בו ויהי היא כאם בוערתקנאה ושנאה‬
‫™ ‪ p f‬על‘; ת־אכי״‪:‬‬ ‫כאשר בנה נמרוד א ^ הערים הה ‪; 0‬‬
‫שנער‬
 ‫פרשת נח‬
‫^נער ויושב נ ה ם א ת יתר עמו ושריו וגבוריו אשר נשארו אתו‬
‫במלכותו ‪ :‬ונמרור ישב כבבל ויחרש שם ‪^ 4‬ת מלכותו ע ם יתר‬
‫עכדיו וימלוך ?־יבטח ‪ :‬ויקראו כד־ עכרי נמרור ושריו א ת שמו‬
‫^^מרפל לאמר כי נפלו כל שריו וכל־* אנשיו בכנין הסנדל ועל‬
‫אודותיו ‪ :‬ובכל זא ‪ 0‬לא שב נמרוד אל יי א״ה מ״ש ועל אודותיו הוא‬
‫ויוסף עוד להרשיע וללמד רשעי■ לכל בני ל;״‪ .‬האש^עז;"־־ק"‪°‬‬
‫האדם ‪ :‬וגם מרדון בנו הרע^יע מאביו ויוסף‬
‫לעשות ולהוסיף על כל תועבות אביו ‪ :‬ויחטיא את בני האדם על‬
‫כן יאמרו מרשעים יצא רשע כן בעת ההיא נהיתה מלחמד־־ו בין‬
‫מ ש פ חו ח בני חם כאשר ישבו בארצותם אשר כנו להם ‪:‬וי צ‪^st‬‬
‫כדרלעמר מלך עילם מתוך משפחות בני חם וילחם את משפחות‬
‫כני חם ויכניעם תח ת ידו ‪ :‬וילך אל חמשת ערי הככר וילחם בם‬
‫ויכניעם ויהיו תחת ידו ‪ :‬ויעבדוהו שתים עשרה שנה ויתנו לו מס בכל‬
‫שגה ‪ :‬בעת ההיא מ ת נחור בן שתג בשנה ההיא היא שנת ת שע‬
‫וארבעים שנה לאבדם בן תרח ‪ :‬ויהיו כל ימי נחור שמונה וארבעים‬
‫שנה ומאת שנה וימת ‪ :‬ויהי בשנת החמשים שנה לחיי אבדם בן‬
‫תרח ויצא אברם מבית נח וילך בירת אביו ‪ :‬ראברם ירע ארת יי‬
‫וילך כדרכיו ובמוסר יי ויי אלהיו עמו ‪ :‬ותרח אביו עודנו שר צבא‬
‫למלך נמרוד בימים ההם ועודנו הולך אחרי דרכי נמרוד לעבוד‬
‫אלהים אחרים עץ ואבן ‪ :‬ויבוא אכרם בית אביו וירא א ת אלהי‬
‫אביו שנים עשר אלוהות עומדים כלם בבית אביו בהיכליהם ‪ :‬ויחר‬
‫אף אברם בראותו א ת הצלמים האלה בבית אביו ‪ :‬ויאמר אברם‬
‫חי יי אם יעמדו הצלמים האלה במעמדם בבית אבי ‪ :‬כה יעשה‬
‫לי אלהים אשר כראגי וכה יוסיף אם לא לשלשת ימים אשבר את‬
‫כלם ויצא אכרם מאתם וחמתו בערה בו ‪ :‬וימהר אכרם ויצא מן‬
‫החדר אל חצר אביו החיצונה וימצא א ת אביו יושב בחצר וכד־*‬
‫עבדיו אתו ויבא אכרם וישב לפני אביו ‪ :‬וישאל אבדם א ת אביו‬
‫לאמר הודיעני אבי איה האלהים אשר ברא את השמים ואת כל‬
‫הארץ ואשר ברא א ת כל בני האדם על הארץ ואשר בראך ואשר‬
‫בראני גם אני בארץ ‪ :‬ויען תרח א ת אכרם בנו ויאמר אליו הנה‬
‫אשר‬
‫‪29‬‬
‫‪ID‬‬ ‫פרשת נח‬
‫אשר ברא כל אלה אתנו כבית ; ויאמר אבדם אק* אביו הראכ‪£‬‬
‫נא לי אדוני ויבא תרח א ת אברם בנו אל החצר הפנימית אד־*‬
‫החדד ‪ :‬וידא אברם והנה בל החדר מלא אלוהות עץ ואבן שנים‬
‫עשר צלמים גדולים ואחרים קטנים עמהם אין מספר ‪ :‬ויאמר תרח‬
‫אל בנו הנה אלה הם אשר עשו א ת כל אשר ראיתי בכל הארץ‬
‫והם אשר בראו אותי ואותך וכל האדם בארץ ‪ :‬וישתחוה הרח‬
‫לכל אלהיו ויצא משם ו אב ר ם בנו יצא אתו מ ש ם ‪ :‬ויהי בצאת‬
‫אברם משם וילך וישב לפני אמו ‪ :‬ויאמר לאמו הנה אבי הראני‬
‫את אשר עשו א ת השמים ואת הארץ ואת בני האדם ‪ :‬ועתה מהר‬
‫וקח נא לי גדי עזים מן הצאן ועשית אותו מטעמים ‪ :‬והכאתי א ת‬
‫המטעמים ההם לאלהי אבי למנחה לאכול אולי ארצה לפניהם ;‬
‫ותעש אמו כן ותקח גדי עזים ותעשהו מטעמים ותביא אותם אל‬
‫אברם ‪ :‬ויקח אברם את המטעמים מיד אמו ויביאם לפני אלהי אביו ‪:‬‬
‫ויגש אליהם לאכול ותרח אביו לא ידע ‪ :‬ויהי הוא יושב אתם ביום‬
‫ז־־‪.‬הוא וירא אותם אברהם והנו‪ .-‬אין קו ^ להם ואין קשב ואין‬
‫תנועה ואין אחד מהם שולח יד לאכול ‪ :‬ויהתל בד‪.‬ם אכרם ויאמר‬
‫אך עתה כי המטעמים אשר עשיתי לא הטיבו בעיניהם או מעט‬
‫הם להם על כן ד־־א יאכלו ‪ :‬וערהה אעשה להם מחר מ ט ע מי ם‬
‫אחרים טובים ורבי ם מזה עד אשר אראדה מה א ח רי ת ם ‪ :‬ויהי‬
‫ממחרת ויצו אברם אל אמו אל המטעמים ותקם אמו ותקח ש^ש‬
‫גדיים טובים מן הצאן ותעש אותם מטעמים טובים כאשר א ה ב‬
‫בנה ‪ :‬ותתן א ת המטעמים ביד אברם בנה ותרח אביו לא ידע ‪:‬‬
‫ויקח אברם את המטעמים מיד אמו וי ביא ם החדרה לפני אלהי‬
‫אביו ‪ :‬ויגש א לי ה ם לאכול וי הן לפני כלם וישב אברם לפניהם‬
‫כל היום ההוא אולי יאכלו ‪ :‬וירא אכרם אותם והנה אין קול להם‬
‫ואין קשב ואין שולח יד מהם אל המטעמים לאכול ‪ :‬ורוח אלהים‬
‫לבשה את אברם אחרי כן ביום ההוא בערב בתוך הבית ההוא ‪:‬‬
‫ויקרא ויאמר אוי והוי על אבי ועל כל הדור הרע הזה אשר נטו‬
‫להם יחד אחרי ההבל ; ויעבדו להם אלילים כאלה עץ ואבן אשר‬
‫לא יאכלח ולא יריחון ולא ישמעו ולא ידברו ג פה להם ולא ידברו‬
‫עינים‬
 ‫פרשת נח‬ ‫‪30‬‬

‫עינים להם ולא יראו ב ה ם אזנים להם ו^א ישמעו י די ה ם ולא‬

‫ימישון לאכול רגליהם ולא יהלכו ‪ :‬כמוהם יהיו כל עושיהם וכל‬
‫אשר בוטח בהם וכל אשר יעבדם וישתחוה להם ‪ :‬ויהי כראורת‬
‫אברם את כל הדברים האלה ואת כל המעשים הרעים ויחר אפו‬
‫מאד על אביו ‪ :‬וימהר וילך ויקה א ת הקרדומות בי ת ויבוא החדרה‬
‫אל אלהי אביו וישבר את כל אלוהות אביו ‪ :‬ויהי אחרי כן ככלותו‬
‫לשבר את הצלמים ויתן את הקרדומות ביד האלוה הגדול אשר‬
‫היה שם לפניהם ויצא‪ :‬ותרח אביו בא אל ביתו וי שמע את קול‬
‫מכת הקרדומות מפתח הבית ויבא הרח הביתה לדעת מה זה‬
‫ועל מה זה ‪ :‬וי שמע תרח א ת קול הקרדומות כחדר הצלמים וירץ‬
‫הרח החדרה אל הצלמים וימצא א ת אברם בנו בצאתו משם ‪:‬‬
‫ויבא תרח החדרה וימצא את כל האלילים נופלים כלם נשברים‬
‫והקררומות ביד הגדול בהם כי לא נשבר והמטמעים אשר עשה‬
‫אברם בנו עודנו לפניהם ‪ :‬וירא תרח את המעשה הזה ויחר אפו‬
‫מאד וימהר ויצא מן החדר אל א כ ר ם ‪ :‬ויצא אר־ז א ב ר ם בנו‬
‫עידנו יושב בבית ויאמר אליו מה המעשה הזה אשר עשית אל‬
‫כל אלהי ‪ :‬ויען אכרם את תרח אביו ויאמר לא אדוני כי מטעמים‬
‫הבאתי לפניהם ‪ :‬ויהי כאשר הגשתי את המטעמים לפניהם לאכול‬
‫וישלחו כלם ידם לאכול טרם ישלח ידו הגדול מהם לאכול ‪ :‬וירא‬
‫הגדול א ת מעשיהם אשר עשו לפניו ויחר אפו מאד עליהם ‪ :‬וילך‬
‫ויקה הקרדומות אשר בבית ויבא אליהם וישבר את כלם והנה‬
‫הקרדומות עודנו כידו כאשר ראית ‪ :‬ויחר אף תרח על אברם כנו‬
‫כרכרו הדבר הזה ויאמר תרח אל אברם בנו בחמתו מה הדבר‬
‫הזה אשר דברת שקר א ת ה דובר אלי ‪ :‬היש באלהים האלה רוח‬
‫ונפש וכה לעשות את כל אשר דברת אלי והלא עץ ואבן המה‬
‫ואני עשיתי אותם ‪ :‬ואיך תדבר אלי כזבים לאמר האלוה הגדול‬
‫אשר אתם הכה אותם ותתן א ת הקרדומות בידו לאמר הוא הכה‬
‫אותם כלם ‪ :‬ויען אכרם א ת אביו ויאמר אליו ואיך תעבוד ארת‬
‫האלילים האלה אשר אין בהם כח לעשות רבר ‪ :‬ההצד־" יצילוך‬
‫ה אלילי ם האלה אשר אתה בוטח בהן א ם שסוע ישמעו א ^‬
‫תפלהך‬
‫‪31‬‬ ‫טז‬ ‫פרע‪8‬ת נח‬
‫'חפלתך כע ת קראך אליהם ‪ :‬המלט ימלטוך מיד כל ‪ y n m‬אם‬
‫לחום ילחמו לך א ת מלחמותיך באויביך כי תעבוד עץ ואבן אשר‬
‫לא ידברו ולא ישמעו ‪ :‬ועתה לא טוב לכם לעשות את הדברים‬
‫האלה אתה ובל בני אדם הרעים הנלוים אליך ‪ :‬הכסילים א ת ם‬
‫או אולים אתם אשר אין בכם תבונה לעבוד את העץ ואת האבן‬
‫ולעשות כדבר הזה ‪ :‬ותשכחו את יי ה אל הי ם אשר עשה ארת‬
‫השמים ואת הארץ ואשר ברא אתכם בארץ ותביאו רעה גדולה‬
‫על נפשותיבם בדבר הזה לעבוד עץ ואבן ‪ :‬הלא בדבר הזה חטאו‬
‫אבותינו מימי קדם ויביא יי אלהי כל הארץ עליהם את מי המבול‬
‫וישחית את כל הארץ ‪ :‬ואיך אתם תוסיפו לעשודת הדבר הזה‬
‫ותעבדו אלהים אחרים עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא ידברו ולא‬
‫יצילו מצרה לספות חרון אף אלהי בל הארץ עליבם ‪ :‬ועתה אבי‬
‫הדל לך מזה ולא תביא רעה על נפשך ועל נפש בירתך מזה ‪:‬‬
‫וימהר אברם וידלג לפני אביו ויקה את הקרדומות מיד אלוה אביו‬
‫הגדול וישברהו כהאברם וירץ לו ; וירא תרח את כל אשר עשה‬
‫לו אברם בנו וימהר ויצא מביתו וילך אל המלך ‪ :‬ויבא לפני נמרוד‬
‫ויעמוד לפניו"וישתחו למלך ויאמר לו המלך מה לך ‪ :‬ויאמר בי‬
‫אדוני ילד יולד לי היום המשים שנה וכזאת וכזאת וכזה עשה לי‬
‫מאלהי וכזה וכזה דבר ‪ :‬ועתה אדוני המלך שלח נא ויבא לפניך‬
‫ושפטהו במשפטיך למען נוצל מרעדתו ; וישלח המלך שלשד־ז‬
‫אנשים מעבדיו וילכו ויביאו א ת אברם לפני המלך ‪ :‬ונמרוד וכל‬
‫שריו ועבדיו יושבים לפניו ביום ההוא ותרח ישב לפניהם ‪ :‬ויאמר‬
‫המלך אל אבדם מה המעשה הזה אשר עשית לאביך ואל כ ^‬
‫אלהיו ‪ :‬ויען אברם את המלך כדברים אשר דבר אל אביו ויאמר‬
‫האלוה הגדול אשר היה אתם בבית עשה להם את אשר שמעת ‪:‬‬
‫ויאמר המלך אל אברם היש בהם כח לדבר ולאכול ולעשות ככל‬
‫אשר דברת ‪ :‬ויען אכרם את המלך לאמר ואם אין בהם בתלמה‬
‫תעבדם ולמה תתעה א ת כל בני האדם בהבליך ‪ :‬התחשוב לך‬
‫כי הצל יצילוך או יעשו דבר מקטון ועד גדול כי תעבדום ולמה‬
‫לא תעבדו אלהי כל הארץ אשר ברא א ת כ ם ובשר נפשותיכם‬
‫בידו‬
 ‫פרשת נח‬ ‫‪32‬‬

‫בידו להמית ולהחיות ‪ :‬הוי מלך אויל כסיל ובער אוי לך עד‬
‫אמרתי כי אתה תורה דרך הישר אל כל עבדיך ‪ :‬ו או ל ם אתה‬
‫לא כן עשית ותמלא בל הארץ בעונותיך ובעונות כל אי שץ אשר‬
‫הלכו בדרכיך ‪ :‬הלא ידעת אם לא שמעת כי כמעשה הזה הרע אשר‬
‫אתם עושים בו חטאו אבותינו מימי קדם ויביא אלהי כל העולם‬
‫ע לי ה ם א ת מי המבול ‪ :‬וישחית את כלם וגם כל הארץ שחרה‬
‫בעבורם ‪ :‬ותקם אתה ואנשיך אלה היום תרבות אנשים חטאים‬
‫ותעשו כמעשה הזאת לספות על חרון אף יי אלהי עולם ולהביא‬
‫רעה עליכם ועל כל הארץ ‪ :‬ועתה הסר מעליך את כל המעשה‬
‫הרע הזה אשר אתם עושים ועבדו את אלהי עולם אשר נפשך‬
‫בירו וטוב לך ‪ :‬ואם אין לבך הרע יאבה לשמוע את דברי לעזוב‬
‫א ת כל דרכיך הרעים ולעבוד את אלהי עולם ‪ :‬בחרפה תמורה‬
‫באחרית הימים אתה וכל אנשיך וכל הנאים אליך וכל השומעים‬
‫את דבריך וכל ההולכים בדרכיך הרעים ‪ :‬ויכל אברם לדבר את‬
‫כל דבריו לפני המלך וה ש רי ם וישא אברם את עיניו השמימד־ז‬
‫ויאמר ירא יי את כל הרשעים וישפוט ‪ :‬ויהי כשמוע המלך א ת כל‬
‫דברי אברם ויצו ויתנוהו אל בית הסוהר ויהי אכרם בבית הסוהר‬
‫ימים עשרה ‪ :‬ויהי מקץ הימים ההם וישלח המלך ויקבצו א ת כל‬
‫דהשרים אשר למלך וכל שרי המדינורת וה חכ מי ם ויבאו כ ל ם‬
‫לפני המלך וישבו כ ל ם לפניו ואברם עודנו ש ם בבירת ה כ ^ א‬
‫ויאמר המלך אל כל השרים ואל כל החכמים השמעתם ארת כל‬
‫אשר עשה בן תרח לאביו כזה וכזה עשה לו וא שלח ויביאורתו‬
‫לפני וכזאת וכזאת דבר אלי ולא פחד ולבבו לא נע ממני והנה‬
‫הוא אסור בבית הסוהר ‪ :‬ועתה שפטו נא מה משפט יש לאיש‬
‫הזה אשר קלל את המלך ואשר דבר ואשר עשה את כל הדברים‬
‫האלה אשר ש מע ת ם ‪ :‬ויענו כלם א ת המלך ויאמרו איש אשר‬
‫יקלל א ת המלך יתלה על העץ ואולם בעבור אשר עשה את כ ^‬
‫הדברים האלה אשר דבר ויבזה ארת אלהינו באש ישרוף כי כן‬
‫המשפט על הדבר הזה ‪ :‬אם על המלך טוב לעשות ארת הדבר‬
‫הזה ישלח נא את עבדיו ויבערו את כבשן הלבנים אשר לך שלשת‬
‫ימים‬
‫‪33‬‬ ‫‪V‬‬ ‫פדצ{ת נח‬
‫המלך בן‬ ‫ימים לילה ויום ואחר נ^עליך א ת ח א מ‪ 1‬ההוא בו !‬
‫ויצו א ת ^בדיו ויתנו אש בכבשן המלך אשר בכשרים שאמה ימים‬
‫ושלשד־•״ לילור־ז ‪ :‬ויצו המלך ל הו צי א א ת אברכם מבית הכלא‬
‫ולהביאו לשורפו באש ‪ :‬וכל עבדי המלך וכל השרים והגבורים‬
‫אשר למלך וכל הפחות והשופטים כת שע מאות אלף איש ו כ ^‬
‫יושבי הארץ נצבים שם נגד הכבשן לראות א ת אכרם ‪ :‬וכל הנשים‬
‫וכל הטף נאספו כלם אד־‘ הגגות ואל המגדלים לראות באברם‬
‫ויתיצבו כלם יחד מרחוק לא נותר אדם אשר לא בא ביום ההוא‬
‫לראות ‪ :‬ויהי בבוא אכרם רראו אותו חרטומי המלך וכל החכמים ‪:‬‬
‫ויצעקו אל המלך ויאמרו אדוני המלך הלא זה האיש ידענו כי הוא‬
‫הילד אשר בלע הכוכב הגדול ארבעדה כוכבים במולדתו <&שר‬
‫דברנו אל המלך זה חמשים שנה היום ‪ :‬ועתה הגה אביו גם הוא‬
‫מרה א ת פיך ויהתל בך בהכיאו אליך ילד אהר ותהרגהו ‪ :‬ויהי‬
‫כשמוע המלך א ת דבריהם ויחר אפו מאד ויצו ויבא תרח ?־*פני‬
‫המלך ‪ :‬ויאמר המלך השמעת א ת אשר דברו החכמים ועתה הגד‬
‫נא לי נכונה א ץ עשירת והיה אכם אמ ת תדבר ונמלטת אתה ‪:‬‬
‫וירא תרח <‪ 6‬ת המלך כי חרה אפו מאד ויאמר תרח אל המלך‬
‫אמת שמעת אדוני המלך ואשר דברו חכמיך נכונה הוא*‪ .‬ויאמר‬
‫המלך ואיך תעשה הדבר הזה ותמרה א ת פי ותתן לי את הילד‬
‫אשר לא ילדת ולקחת מחירו ‪ :‬ויען תרח א ת המלך ויאמר כי נכמרו‬
‫רחמי על בגי בעת ההיא ואקח את בן שפחתי ואביאהו אל המלך ‪:‬‬
‫ויאמר המלך ומי אשר יעץ עליך הדבר הזה הגד נא לי אל תכחד‬
‫ממני דבר ולא תמות ‪ :‬ויירא תרח מאר מלפני המלך ויאמר אל‬
‫המלך הרן בני הגדול הוא אשר יעצני הדבר הזה והרן היה בימים‬
‫ההם אשר יולד אברם בן שלשים ושתים שנה ‪ :‬והרן לא יעץ א ת‬
‫אביו מאומה כי תרח דבר אח הדבר אל המלך בעבור הציל את‬
‫נפשו מן דהמלך כי ירא מאד ‪ :‬ויאמר המלך אל ותרח הרן בנך‬
‫אשר יעצך הדבר הזה ימות באש עם אברם כי משפט מות עליו‬
‫על איער מרה את פי המלך בעשותו הדבר הזה ‪ :‬והרן נטה בעת‬
‫ההיא אוזרי אברם אך הסתיר א ת הדבר בלבו ; ויאמר הרן אל‬
‫לבו‬ ‫ה ‪u‬‬
 ‫‪34‬‬
‫פרשת נח‬
‫לבו אך עתה הנה המלך חפש א רז אכרם על הדברים האלדד‬
‫אשר ע שה אכרם והיה אם יגבר אברם מן המלך והלכתי אחריו‬
‫ואם יגבר המלך עליו והלכתי אחרי המלך ‪ :‬ויהי כאשר דבר תרח‬
‫ע רי הרן בגו א רז הדבר הזה אל המלך ויצו המלך ויתפשו ג ם‬
‫א ח הרן עם אבדם ‪ :‬ויביאו את שניה ם לפני המלך רצו ר*‪.‬מלך‬
‫לאסור א ת שניהם א ת אברם ואת הרן אחיו ולהשליך אותם אל‬
‫הא ש ‪ :‬וכל יושבי הארץ ועבדי המלך והשרים וכל הגשים והטף‬
‫עומדים שם ביו ם ההוא עליהם ‪ :‬רקחו עבדי המלך את א ב ר ם‬
‫ואת הרן אחיו ויפשיטום מכתנוהיהם ומכל בגדיהם רק מכנסיהם‬
‫היו עליהם ‪ :‬ויאסרו א ח ידיהם ואת רגליהם בחבלי ב ק וישאום‬
‫עבדי המלך וישליכו אותם יחד אל הכבשן ‪ :‬ויקנא יי על אכרם‬
‫ויחמול עליו וירד יי ויצל את אכרם מן האש ולא נשרף ‪ :‬אך כל‬
‫החבלים אשר אסרוהו בהם נשרפו כלם ויוותר א כ ר ם וי ת הל ך‬
‫בתוך האש ‪ :‬והרן בהשליכו אותו באש מ ת רשרף ויהי לאפר בי‬
‫לא היה לככו שלם א ת יי ‪ :‬והנ שי ם אשר השליכו או ת ם א רי‬
‫האש עלה להב הא ש אליהם וישרפו כלם בשביב ה א ש וימותו‬
‫מהם בשנים עשר איש ‪ :‬ויהי אברהם מתהלך כתוך האש שלשה‬
‫ימים ושלשה לילות ויראו אותו בל עברי המלך מתהלך ב הו ך‬
‫הא ש ‪ :‬ויבאו כל עבדי המלך ויגידו למלך לאמר הנה ראינו א ת‬
‫אכרם הולך ובא בתוך האש וגם המכנסים אשר עליו לא נשרפ־‬
‫באש אך ח ב ה מאסרו נשרף וניתר ‪ :‬וי הי כשמוע המלך א ה‬
‫דבריהם ויפג די בו בדבריהם ולא האמין אליהם וישלח שרי ם‬
‫אחרים נאמנים לראות א ח הדבר הזה וילכו ויראו ויגידו למלך‬
‫ויקם המלך וילך לראות וירא את אברם הולך ובא בתוך דזא ש‬
‫וירא א ח גווית הרן שרופה באש ויתמה המלך מאד מזה ‪ :‬ויצו‬
‫המלך להוציא את אברם מתוך האש ויגשו עברי המלך להוציאו‬
‫ולא יכלו כי שביב האש והלהב עולה לקראתם מן הכבשן וינוסו‬
‫עברי המלך ממנו ‪ :‬ויגער המלך בבל עבדיו לאמר מהרו והוציאו‬
‫א ת אכרם מן האש ולא תמותו ‪ :‬ויגשו עבדי המלך להוציא את‬
‫אכרם ויעל הלהב אליהם וייפרוף א ת פניהם וימותו מהם שמונה‬
‫אנשים‬
‫‪3s‬‬
‫חי‬ ‫פחצ‪1‬ת נח‬
‫אנ שי ם ג ויהי בראות ה מ לן בי לא יבלו עבדיו * ש ת אל הא׳מ‬
‫פן ישרפו דקרא המלך אל אכרם לאטד ‪ :‬צא אבדם עבד האלהים‬
‫אשר בשמים מתוך האש ובא הנה לפני‪ :‬וישסע אכרם בקול המלך‬
‫ויצא אכרם מחוך האש ויבא ויעסד לפני המלך ‪ :‬ויהי כאשר יצא‬
‫אכרם ויראו המלך וכל עכריו א ח אכרם כא כמכנסיו עליו לפני‬
‫וזסלך כי לא נשרפו אך הכל מאסרו נשרף ; ויאמר המלך אד־‘‬
‫אכרם איך לא נשרפת באש ויאמר אכרם אל המלך אלהי השמים‬
‫והארץ אשר בטחתי כו ואשר הכל כי ח הוא אשר הצילני מן האש‬
‫אשר נתתני בו ‪ :‬והרן אחי אכרם נשרף באש ויהי לאפר ויבקשו‬
‫א ת גוייתו וימצאוה שרופה כאש ‪ :‬והרן כן שמונים שנה ושתים‬
‫שנה במותו באור כשרים ‪ :‬ויראו המלך והשרים וכל יושבי הארץ‬
‫כי ניצול אכרם מן האש ויבאו כלם וישתחוו אל אכרם ‪ :‬ויאמר‬
‫אליהם אכרם אל תשתחוו אלי אך השתחוו לאלהי העולם אשר‬
‫עשה אתכם ועברוהו ולכו בררכיו כי הו<>[ אשר הצילני מ חו ך‬
‫האש הזאת ‪ :‬והוא אשר ברא א ת נפש כל ארם ואת רוחו ויצר‬
‫האדם בבטן אמו והוציאו לארץ ‪ :‬והוא יציל כל הבוטח בו מכל‬
‫מחלה ‪ :‬ויפלא הדבר הזה מאר בעיני המלך והשרים כי חו צ ל‬
‫אברם סן האש והרן נשרף ‪ :‬ויתן המלך לאברם מתנות רבות ויתן‬
‫לו שני עבדים הגדולים כבית המלך שם האחר עוני ו ש ס השני‬
‫אליעזר ‪ :‬וגם כל שרי המלך ועכדיו נתנו לאברם מתנות ר בו ח‬
‫כסף וזהב וברולח וישלחוהו המלך והשרים וילך מאתם לשלום ‪:‬‬
‫ואברם יצא מ א ת המלך כשלום וילכו אחריו אנשים רבים מעבדי‬
‫המלך ו ‪T‬בקו בו כשלש מ או ח איש ‪ :‬וישב אכרם כיום ההו<>נ‬
‫דלך כית אביו הוא ובל האנשים אשר הלכו עמו ‪ :‬ויעבוד אכרם‬
‫א ת יי אלהיו כל ימי חייו וילך בדרכיו ובתורתו ויטה אכרם א ת לב‬
‫בני האדם כימים ההם לעכור א ת יי מהיום ההוא והלאה ‪ :‬ויהי‬
‫בעת ההיא ויקחו נחור ואברם אחיו להם נשים בנות הרן אחיהם‬
‫שם א שת נחור מלכה ושם א שת אברם שרי ‪ :‬ושרי א שת אכרם‬
‫היתד‪ .‬עקרה אין לה ולד בימים ה ה ם ‪ :‬ויהי מקץ שנתים י מי ס‬
‫לצאת אכרם מן האש היא שנת שתים וחסשים שנה לחיי אברם‬
‫והמלך‬
 ‫פד^טת נח‬ ‫‪36‬‬

‫^^מל‪f‬״ נ מ ה ר משב על כסא המלוכה בבבל ‪ :‬וישן המ^ך ויחלוכו‬

‫זהנה עומד עם חייליו ו צ ב או תיו כע!‪:‬זק נגד כבשן האש <‪ 8‬שר‬
‫למלך ; וישא עיניו וירא והנה איש דמות אכרם יוצא מתוך הכבשן‬
‫ויבא ויעמוד לפני המלך וחרבו שלופה כי ה דרץ האיש ההוא אל‬
‫המלך בחרבו ‪ :‬וינס המלך מהאיש ההוא כי ירא ויהי בנוסו וישלך‬
‫האיש על ראש המלך ביצה ותהי הביצה לנהר גדול ‪ :‬ויטבעו כל‬
‫חילו בנהר ההוא וימותו כלם והמלך בדה עם שלשה אנשים אשר‬
‫היו לפניו וימלט ; ויבט המלך באנשים ההם והנה לבושם לבוש‬
‫מלכות כבגדי המלך והם ב חו א ר ובקומה כתואר המלך ‪ :‬ויהי‬
‫בברחם וישב הנהר ההוא לביצה כבתהלד־י‪ .‬נגר המלך ‪ :‬וי צ א‬
‫מהביצה ההיא אפרוח קמן דכא לפני המלך ויעף על ראש המלך‬
‫וינקר א ת עין המלך ; דחרר המלך מהמראה ההוא ויקץ משנתו‬
‫ותתפעם רוחו ויירא יראה גדולה מאד ‪ :‬ויהי בבקר ויקם המלך‬
‫ממשכבו בבהלה ויצו ויביא לפניו כל החכמים ו ב ^ החרטומים‬
‫ויספר להם המלך את החלום ‪ :‬ויען חכם אחד מעבדי המלך ושמו‬
‫אנו קו א ת המלך לאמו־ אין זח כי אם רעת אברם וזרעו א ש ר‬
‫תצמח על ארוני המלך באחרית הימים ‪ :‬הנה ימים באים אשר‬
‫יבוא אברם וזרעו ובני ביתו להלחם עם אדוני המלך ויכו א ת כל‬
‫צבאו ת המלך וחייליו ‪ :‬ואשר ראית אשר ברחת עם שלשת אנשים‬
‫א ש ר כמוך ונמלטרה זה אשד רהוצל לבדך עם שלשה מלכי ם‬
‫ממלכי הארץ אשר יהיו עמך במלחמה ‪ :‬ואשר ראית את הנהר‬
‫אשר שב לביצה כבחחלה וינקר אפחחה א ת עין המלך ‪ :‬אין זה‬
‫כי אם זרעאברם אשר יהרוג את המלך באחרית הימים ‪ :‬זה חלום‬
‫אדוני המלך וזה פתרונו ואמת החלום ונכון הפתרון אשר פתר‬
‫לך עבדך עתה אדוני המלך הלא ידעת בי זה ש תי ם וחמ שים‬
‫שנה היום אשר ראו חכמיך א ת הדבר הזה במולד אברם ולמה‬
‫יחיה אדוני המלך את אכרם בארץ לרעת א דוני המלך ‪ :‬כי כל‬
‫הימים אשר א ב ר ם חי בארץ ל א תכון אתה ומלכותך כי ט ר ם‬
‫נודע זדה במולדו ולמה ל א ימיתהו המלך ותחדל רעתו מעליך‬
‫באחרית הימים ; ד שמע נמרוד כקול אנוקו וישלח המלך מעבדיו‬
‫בסהר‬
‫‪37‬‬
‫יט‬ ‫פרשת נח‬
‫בסתר ללכת לתפוש א ת אכרם ולהביאו לפני המלך להמיתו !‬
‫ואלי׳;זר עכר אכרם אשר נתן לו המלך היה כז‪ ^u‬ההיא שם לפני‬
‫המלך ד שמע אר־ו אשר יעץ אנוקו א ^ המלך ו א ^ אשר רבר‬
‫המלך להמית א ת אכרם ‪ :‬וימהר אליעזר ויצא משם וירץ וילך אל‬
‫אכרם טרם הגיע עכרי המלך אל אכרם ‪ :‬ויאמר אליעזר לאכרס‬
‫מהר קום המלט על נפשך ולא תמות כיר המלך ‪ :‬כי כזה וכזה‬
‫ראה המלך כתלום על אודותיך וכזה וכזה פתר לו אנוקו וכזאת‬
‫וכזאת יעץ אנוקו א ת המלך עליך ‪ :‬וישמע אכרם בקול אליעזר‬
‫וימהר אכרם וירץ כנפשו אל בית נח ושם כנו ויתחבא שם וימלט ‪:‬‬
‫ועבדי המלך באו בית אכרם ויבק שואתאברם ולא מצאוהו ויבקשו‬
‫בכל הארץ ואין וילכו ויבקשו בכל הדרך ואין ‪ :‬ויהי כאשר ל א‬
‫מצאו עבדי המלך ארח אכרם דשובו אל המלך לדרכם ותשכך‬
‫חמת המלך מ א ת אכרם כאשר לא מצאוהו ‪ :‬וישכח המלך א ת‬
‫דבר אכרם מלבו ‪ :‬ויסתר אכרם בבית נח חדש ימים עד שכוח‬
‫המלך א ת דברו ואברם עודנו ירא מן המדך על הדבר ההוא ;‬
‫ויבא תרח לראות א ת אכרם בנו כבית נח בסתר ותרח גדול בעיני‬
‫המלך מ אד; ויאמר אכרם אל אביו הלא ידעת כי המלך מתנחם‬
‫להרגני ולאבד א ת שמי מן הארץ בעצ ת יועצי הר שע אשר לו ‪:‬‬
‫ע ת ה מי לך פה ומה לך פה בארץ הזאת קומו ונלכה כלנו יחד‬
‫ארצה כנען ונמלטנו מידו פן חספה גם אתה ברעתו כאחריות‬
‫הימים ; הלא ידעת אם לא שמעת כי לא מאהבה נתן לך נמרוד‬
‫א ח כל הככור הזה אשר אחה כו כי אם לטוב לו עשה לך א ת‬
‫כל הטובה הזאת וגם אם יעשה לך עוד טובה הרכה כהנה וכהנה‬
‫אין זה כי אם הבלי העולם כי לא יועיל הון ועושר ביום עברה‬
‫וזעם ‪ :‬ע ת ה שמע כקולי ונקומה ונלכה ארצה כנען מרעת נמרוד‬
‫ועכור את יי אשר בראך בארץ וטוב לך ועזוב מעליך א ח כל‬
‫ההבל אשר א תה רודף אחריו ‪ :‬ויכל אברם לדבר ויען נח ושם‬
‫בנו ויאמרו אל תרח אמת הדבר אשר אמר אכרם אליך ‪ :‬וי שמע‬
‫תרח כקול אכרם בנו ויעש תרח א ת כל אשר דבר אכרם כי מיי‬
‫היתה לו לבלתי המית המלך א ת אכרם ‪ :‬ויקה תרח א ת אכרם‬
‫כנו‬
 ‫‪38‬‬
‫פרשת נח‬
‫בנו ואת לוט בן הדן בן בנו ואת שרי כלתו א שת אכרם בנו ואת‬
‫כל נפשות ביתו ויצאו אתם מאור כ שדי ם מבבל ללכת ארצה‬
‫כנען ויבואו עד ארץ הרן וישבו שם כי מצאו הארץ טובה מאד‬
‫ורחבת ירים לכל האדם אשר ברגליהם ‪ :‬ויראו אנשי ארץ ח ק‬
‫א ת אברם טוב וישר עם אלהים ואנשים ויי אלהיו עמו ‪ :‬ויבאו אליו‬
‫גם מאנשי חרן וידבקו באכרם וילמדם את מוסר יי ואת דרכיו‬
‫וישבו האנשים עם אברם בביתו וידבקו בו ‪ :‬וישב אכרם בחרן‬
‫שלש שנים ‪ :‬ויהי מקץ שלש שנים וירא יי אל אברם ויאמר אליו‬
‫אני יי אשר הוצאתיך מאור כשדים ואשר הצלתיך מכף כל אויביך ‪:‬‬
‫ועתה אם שמוע ת שמע כקולי ושמרת את מצותי וחוקותי ותורותי‬
‫והפלתי את אויביך לפניך ‪ :‬והרביתי את זרעך ככוכבי ה שמי ם‬
‫והשלחתי א ת ברכתי בכל מעשה יריך ולא תחסר דבר ‪ :‬עתה‬
‫קום קח את אשתך ואת כל אשר לך ולך לך ארצה כנען וישבת‬
‫שם כארץ כנען ושם אהיה לך לאלהים ואברכך ‪ :‬ויקם אברם‬
‫ויקה א ת אשתו ואת כל אשר לו וילך ארצה כנען כאשר דבר‬
‫אליו יי ‪ :‬ואברם בן חמשים וחמש שנים כצאתו מ ח ק ; ויבא אכרם‬
‫ארצה כנען וישב כתוך העיר ויט שם אהלו ברתוך בני הכנעני‬
‫יושבי הארץ ‪ :‬וירא יי אל אכרם בבואו ארצה כנען ויאמר אליו‬
‫זאת הארץ אשר נתתי לך ולזרעך אחריך עד עולם ‪ :‬ושמתי את‬
‫זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך א ת כל הארצות האל אשר‬
‫א תה רואה לרשת אותם ; ויבן אכרם מזבח במקום אשר דבר‬
‫אתו יי ויקרא שם אברם בשם יי בעת ההיא מקצה שלש שנים‬
‫לשבת אברם בארץ וימת נח בשנה ההיא שנת חמשים ושמונה‬
‫שנה לחיי אברם ‪ :‬ויהיו כל ימי נח אשר חי ת שעמאות שגה וחמשים‬
‫שגה וימת ‪ :‬וישב אכרם בארץ כנען הוא ואשתו וכל אשר לו וכל‬
‫האדם אשר כרגליו וכל הנלוים אליו מכני הארץ ‪ :‬רק נחור אחי‬
‫אכרם ותרח אביו ולוט בן הרן וכל אשר להם ישבו בחרן ‪ :‬ב שנת‬
‫חמש שנים לשבת אכרם בארץ כנען פשעו אנשי סדום ועמורה‬
‫וכל ערי הכבר מתחת יד כדרלעמר מלך עילם ‪ :‬כי שתים עשרה‬
‫שנה עבדו כל מלכי ערי הכבר את כדרלעסר ויתנו לו מס שנה‬
‫כשנה‬
‫כ ”‬ ‫פח‪ 15‬תנח‬
‫כשנה דמרדו בו‪.‬ביטים ההם שלש עשרה שנה ‪ :‬וב שנות עשר‬
‫שנים ד־ שבת א ב ד ם באדץ כנען היתד‪ .‬סלחסה בן נמרוד מלך‬
‫שנעד ובין כדרלעמד מלך עילם ! כי שמע נסדוד כי פשעו אנשי‬
‫סדום מתחת ‪ T‬כדדלעטד ויבא נמדוד לדילחם עם כדדלעמר‬
‫להכניעו תחת ידו ‪ :‬כי משרי צבאות נמרוד היה כדדלעמר בימים‬
‫ההם וכאשר נפלו כל אנשי המגדל ונפוצו הנשארים על פני כל‬
‫הארץ וילך כדרלעמר ארץ עילם וימלוך עליה וימרוד באדוניו ;‬
‫ויהי כימים ההם כ שמוע נמרוד כי פשעו בו ככדרלעמר כל ערי‬
‫הככר ויבוא להלחם עם כדרלעמר בנאוה ונוז ‪ :‬ויקכוץ נמרוד‬
‫א ת כל שריו ועבדיו כ שבע ת אלפי איש וילך לקראת כדרלעסר‬
‫וכדרלעטר יצא לקראתו כחמ שת אלפי איש ויערכו מלחמה‬
‫בבקעת בבל אשר בין עילם ובין שנער ‪ :‬וילחמו כל ה מלכי ם‬
‫האלה במקום ההוא וינגף נמרוד וכל עמו אנשי כדרלעמר ‪:‬‬
‫ויפול מאנשי נמרוד במלחמה הד‪.‬יא כשש מאות איש ויפול גם‬
‫מרדון בן המלך עמהם ‪ :‬ויברח נמרוד וישב אד־• ארצו בבו שה‬
‫וכלימד‪ .‬ויכנע לפני כדרלעמר ימים רבים ‪ :‬וכדרלעסר שב אל ארצו‬
‫וישלח א ת שרי צבאותיו אל המלכים אשר סביבותיו אל ארעך‬
‫מלך אלסר ואל תדעל מלך גוים ויכרות עמם ברית ויסירם כלם‬
‫אל משמעתו ‪ :‬ויהי ב שנת חמש עשרה שנה לשבת אברם בארץ‬
‫היא שנת שבעים שנה לחיי אברם ‪ :‬וירא יי אל אכרם בשנה ההיא‬
‫ויאמר אליו אני יי אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ‬
‫הזאת לרשתה ‪ :‬ע תה התהלך ד־יפני ור‪.‬יה תמים ושמרת ארת‬
‫משמרתי כי לך ולזרעך אתן את הארץ הזאות לרשתה מנהר‬
‫מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת ‪ :‬ואתה תכוז^ז אד־■ אבותיך‬
‫בשלום ובשיבה טובה ‪ :‬ודור רביעי ישובו הנה בארץ הזא ת‬
‫ויירשוח לעולם ‪ :‬ויכן אכרם מזבח ויקרא בשם יי הנראה אליו ויעל‬
‫עולות במזבח ליי ‪ :‬בעת ההיא שב אברם וילך הרנה לראות את‬
‫אביו ו א ת בית אביו ואח אמו ‪ :‬וישב אכרם הוא ואשתו וכל אשר לו‬
‫חרנה וישב שם בחרן חמש שנים ‪ :‬וילכו עור אחרי אכרם אנשים‬
‫רכים מאנ שי ח ק כשבעים ושנים איש ‪ :‬וילמדם אכרם א ח מוסר יי‬
‫ואת‬
 ‫פרשת נח‬ ‫״י■‬
‫ו א ת דרכיו וילמד אותם לדעת א ת יי ‪ :‬בימים ההם נראה יי אל‬
‫אבדם בחרן ויאמר אליו הלא דברתי אי ‪ 7‬זה עשרים שנה לאמר‪:‬‬

‫פרשת לך לך‬
‫לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אע‪1‬ר הראיתיך‬
‫לתת אותה לך ולבניך כי שם בארץ ההיא אברבך ו׳טם‬
‫א^;שך לגוי גדול ואגדלה שמך ונכרכו בך כל משפחות האדמה ‪:‬‬
‫עתה קום צא לך מן המקום הזה אתה ואשתך וכל אשר לך וגם‬
‫כל ילידי ביתך וכל הנפש אשר עשית בחרן הוצא אתך מזה וקום‬
‫שוב ארצה כנען ‪ :‬ויקם אכרם ויקח א ת שרי אשתו ואת כל אשר‬
‫לו ואת כל ילידי ביתו ואת כל הנפש אשר עשו בחרן ויצא ללכת‬
‫ארצה כנען ‪ :‬וילך וישב אברם ארצה כנען כדבר יי וילך ארתו‬
‫לוט בן הרן אחיו ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה כצאתו מחרן‬
‫לשוב ארצה כנען ‪ :‬ויבאו ארצה כנען כדבר יי אל אברם ויט‬
‫אברם אהלו וישב באלוני מורה ולוט בן אחיו וכל אשר לו עמו ‪:‬‬
‫וירא יי אל אברם עוד ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם‬
‫מזבח ליי הנראה אליו עודנו באלוני מורדז עד היום ‪ :‬בימים ההם‬
‫היה בארץ שנער איש חכם ומשכיל בכל חכמה רפה תאר מאד אך‬
‫היה איש עני ורש אין כל ושמו רקיון ‪ :‬וייצר לאיש מאד על מחייתו‬
‫ויועץ ללכת מצרימה אל אשוירש כן ענם מלך מצרים להראות‬
‫למלך א ת חכמתו אולי ימצא חן בעיניו לגדלו ולתת לו א ת מחייתו‬
‫ויעש רקיון כן ‪ :‬ויהי כבוא רקיון מצרימה וישאל א ת יושבי מצרים‬
‫בעבור המלך ויגידו לו יושבי מצרים את משפט מלך מצרים ‪ :‬כי‬
‫משפט מצרים בימים ההם שלא יצא המלך מהיכלו מארמון המלך‬
‫רלא יראה בארץ כי אם יום אחד בשנה ואחרי כן יבוא עוד המלך אל‬
‫היכלו לשבת שם ‪ :‬והיה ביום אשר יצא המלך ושפט את כי הארץ‬
‫ביום ההוא וכל איש אשר לו דבר יבוא לפני המלך ביום ההוא‬
‫ועשה לו א ת כל אשר ישאל מאת המלך ‪ :‬רהי כ שמוערקיון את‬
‫מ שפט מצרים וכי לא יוכל לבוא לפני המלך רתעצב מאד ויחר לו‬
‫על ככה ‪ :‬ויהי בערב וילך רקיון וימצא בית חרב מכתי האופים‬
‫אשר‬
‫ו‪4‬‬
‫פא‬ ‫פרשת לך לך‬
‫א״ער למצרים וילן שם במר נפש ובדעג וחדד שנתו מ;ןיגיו ‪ :‬דדבר‬
‫רקיון עם ד־יכו מה יעשו “״ כעיר עד ראורת המלך ואיכה יו ב ^‬
‫לכלכל א ת נפשו בעיר ‪ :‬וי ק ם בבקר ויתהלך בעיר ויקר מקרהו‬
‫במוכרי הירק וישאל אלי ה ם ויגידו לו אשר ה ם מכלכלים אר־ז‬
‫נפשם בירק ובזרעונים אשר יקנו וימכרו ליושבי ו־זארץ ‪ :‬ויחפוץ‬
‫רקיון לעשות כמעשיהם בעבור החיות א ת נפשו בעיר אך לא יד ע‬
‫א ת משפט אנשי הארץ ויהי כסומא בר־זוכם ‪ :‬וילך ויקה ירק גם‬
‫דזוא למכור למחייתו ויתקבצו עליו בני בליעל וילעגו בו ויחטפו‬
‫ממנו את ר ^ הירק לא ה ש אי רו לו דבר ‪ :‬ויקם מ ש ם במד נפש‬
‫ואנחה וילך אל בית האופים אשר לן בו וישכב שס בלילה השנית ‪:‬‬
‫ויתיעץ עוד בחכמתו בלילה ההוא איכה יוכל להמלט את נפשו‬
‫וימצא עלילה מה לעשות על ככה ‪ :‬וישכם בבקר ויעש בדזכמה‬
‫וילך וישכור שלשים איש גכורי חיד־י וכני כליעל וכלי מלחמתם‬
‫בידם ויוליכם אל מערות קבר מצרים ויושיבם שם ‪ :‬ויצום לאמר כה‬
‫אמר המלך התחזקו והיו לבני חיל ואל תעזבו כל איש מת להקכר‬
‫פה עד נותנם עליו מאתים כסף ואחרי כן יקבר ‪ :‬ויעשו האנשים‬
‫כדבר רקיון לכל־* אנשי מצרים כל השנה ההיא ‪ :‬ויהי ל ש מונ ה‬
‫חד שי ם ויאספו רקיון ואנשיו עושר רב וכסף וזהב ואבני שו ה ם‬
‫ובדולח לאין מספר ‪ :‬ויקח רקיון סוסים ובהמות לרוכ וישכור עוד‬
‫אנשים ויתן להם סוסים ויהיו עמו ‪ :‬ויהי לתקופת השנה לעת צאת‬
‫המלך אל העיר ויתקבצו כל יושבי מצרים ויועדו יחד אל יום צאת‬
‫ה מ ל ך לדבר אליו על מ ע ש ה רקיון ואנשיו ‪ :‬ויצא המלך ביו ם‬
‫המועד ויבאו לפניו כל מצרים ויצעקו אליו לאמר ‪ :‬יחי המלך לעולם‬
‫מה הדבר הזה אשר תעשה לעבדיך בעיר לבלתי תת איש מת‬
‫להקכר עד נתון עליו כסף וזהב ; הנהיה כדבר הזה בכל הארץ‬
‫גם כימי המלכים הראשונים אשר היו לפנינו בארץ מימי אדם עד‬
‫היום הזה לבלתי קבור את המת כי אם במחיר ‪ :‬ידענו כי משפט‬
‫המלך ליקח מס מן החיים שנה שנה ואה ה לא כן הע שה כי אם‬
‫גם מאת המתים תקח המס יום יום ; ועתה המלך לא נוכל עוד‬
‫לדבר הזה כי נ שחתה כל העיד כדבר הזה ואתה לא ידעת ‪ :‬ויהי‬
‫כשמוע‬ ‫ו ‪6‬‬
 ‫פדפת ‪*7‬ך לך‬
‫כעןמוע המלך א ת בל דבריהם ויקצוף מאד ותבער בו חמרתו‬
‫כדבר הזה כי לא ידע דבר ‪ :‬ויאמר המלך מי הוא זה ואיזה הוא‬
‫אשר מלאולבו לעשות הדבר הרעהזה בארצי א^מר לא צויתיו הלא‬
‫תגירו לי ‪ :‬ויגידו לו א ת כל מעשה רקיון ואנשיו ויחר אף המלך‬
‫וישלח להביא רקיון ואנשיו לפניו ‪ :‬ורקיון לקח כאלף ילדים בנים‬
‫ובנות וילבישם שש ומשי ורקמה וירכיבם על סוסים וישלחם למלך‬
‫ביד אגשיו ‪ :‬ויקח גם חוא מנחה למלך כסף וזהב ואבני שוהם ובדולח‬
‫לרוב וסוס עצום מאד וטוב ויבא לפני המלך וישתחו למלך ארצה ‪:‬‬
‫ויתמה המלך ועבדיו וכל יושבי מצרים ממעשה רקיון ויראו את‬
‫כל עושרו ואת מנחתו אשר הביא למלך וייטב בעיני המלך מאד‬
‫ויפלא ממנו ‪ :‬וישב רקיון לפני המלך וישאלהו המלך על כל מעשיו‬
‫וידבר רקיון א ת כל דבריו בחכמה לפני המלך ואנשיו ובל יושבי‬
‫מצרים ‪ :‬ויהי כשמוע המלך א ת דברי רקיון וחכמתו וישא רקיון‬
‫חן וחסד לפניו וגם כל עבדי המלך ויושבי מצרים נשא חן וחסד‬
‫לפניהם על חבמתו ועל טוב דבריו ‪ :‬ויאהבוהו אהבה עזה מהיום‬
‫ההוא והלאה ‪ :‬ויען המלך ויאמר לרקיון לא יקרא עוד שמך רקיון‬
‫כי אם פרעה יהיה שמך אחרי אשר פרעת מס מן המתים ויקראו‬
‫א ת שמו פרעה‪ :‬והמלך ועבריו אהבו את רקיון על חכמתו ויתיעצו‬
‫עם כל יושבי מצרים להמליכו תחת יד המלך ‪ :‬ויעשו כן כל יושבי‬
‫מצרים וחכמיה ו תנ תןד ת במצרים וימליכו עליהם את רקיון פרעה‬
‫תחת יד אשוירוש מלך מצרים ; וימלוך רקיון פרעה על מצרים‬
‫כל השנה לשפוט א ת כל העיר יום יום ואשוירוש המלך ישפוט‬
‫א ת הארץ יום לשנה בעת אשר יצא להראות ; ויקח רקיון פרעה‬
‫א ת מלכות מצרים בחזקה ובערמה ויפרע את כל יושבי מצרים‬
‫על כן קראו שמו פרעה ‪ :‬ויאהבו מאד כל יושבי מצרים את רקיון‬
‫פרעה ויכתבו מכתב וחוק לקרות לכל מלך אשר ימלוך עליהם‬
‫ועל זרעם במצרים פרעה ‪ :‬על כן כל מלכי מצרים אשר ימלכו‬
‫במצרים מהיום ההוא והלאה יקראו שמם פרעה עד היום הזה ;‬
‫ויהי בשנה ההיא ויהי רעב ככד בכל ארץ כנען ולא יכלו יושבי‬
‫הארץ לשכת כה מפני הרעב כי כבד הוא מאד ; ויקם אכרם‪.‬‬
‫הוא‬
 ‫כב‬ ‫פרשת לך דך‬
‫הוא ובל אשר לו וילכו וירדו מצריסה ספני החגב ויודו בנ ח ד ‘‬
‫מצרים י ש בו על הנחל ימים לנוח ספני הדרך ‪ :‬י ת הל כו אברם‬
‫ושרי א שתו על שפח נחל מצחם ויכט אכרם אר המים וירא א ת‬
‫שרי אשתו כי יפה היא מאד מאד ‪ :‬ויאמר אכרם אל שרי אחרי‬
‫אשר בראך האלהים במראה הטוב הזה ירא אני א ת המצריים‬
‫פן יהרגוני ולקחו אותך בי אין יראת אלהים במקומם ‪ :‬אך זה אשר‬
‫תעשי עמי אמרי נא לי אחותי א ת לכל אשר ישאלו אותך עלי‬
‫למען ייטב לי ונחיה ולא נמות ‪ :‬ויצו אכרם גם לבל האנשים אשר‬
‫באו א תו מצרימה מפני הרעב ונם אל לוט כן אחיו צוה לאמר כי‬
‫ישאלו אתכם המצריים אל שרה ואמרתם אחות אברם היא ‪ :‬ובכל‬
‫זאת לא בטח אכרם בהם ברברים האלה אך לקח את שרי ויתנה‬
‫בתיבה ויסתירנה תחת הכלים אשר להם כי ירא מאד אל שרי‬
‫מפני רעת המצריים ‪ :‬ויקם אכרם וכל אשר אתו מנחל מ ע רי ם‬
‫ויבואו מצרימה ‪ :‬הטה באו בשערי העיר וכל שוערי העיר עמדו‬
‫עלי ה ם לאמר תנו מעשר המלך על אשר בידכם ואחר רהבואו‬
‫העירה ויעש אכרם והאנשים אשר אתו כן ‪ :‬ויבוא אכרם והאנשים‬
‫אשר אתו מצרים ויהי בבואם וישאו את התבה אשר שרי בחובה‬
‫ויראו המצרים א ח התכה ‪ :‬ויגשו כל עבדי המלך אל א כ ר ם‬
‫לאמר מה יש אתך כתבה הזאת אשר לא ראינו עתה פתח נא א ת‬
‫התכה ונ ת ת את מעשר המלך מכל אשר בתוכה ‪ :‬ויאמר אכרם‬
‫התכה הזאת לא תפתח אך כל אשר תאמרו אלי ארתן עליה ‪:‬‬
‫ויענו שרי פרעה אה אכרם לאטר ת ב ת אבני שוהם ובדולח היא‬
‫תנה לנו א ח מעשרה ויאמר אכרם בל אשר תאמרו אלי אתן רק‬
‫פתוח לא תפתחו א ת ה תכה ‪ :‬ויאיצו כל שרי המלך באברם ויגשו‬
‫אל התכה ויפתחו א ת ה תכ ה בחזקה ויראו והנה אשה יפת תאר‬
‫מאד כתבה ‪ :‬ויהי כראות שרי המלך א ת שרי ויתמהו מאד מיופיה‬
‫ויתקבצו יחד כל השרים ובל עכדי פרעה לראות ארת שרה כי‬
‫יפה היא מאד ‪ :‬וירוצו שרי המלך ויגידו אל פרעה א ת כל הדברים‬
‫אשר ראו ויהללו א ח שרי אל המלך וישלח פרעה ויקחה ותבוא‬
‫האשת לפני המלך ‪ :‬וירא פרעה ™ שרי ותיטב מאד בעיניו‬
‫ויתמה‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪44‬‬
‫פ ד ש ת ^ ך ? *] *‬
‫ד ת מדז מ א ד מיופיה תשמח המלך בה כ«יןד ויחן מ תנות לכל‬
‫המבשרים אותו בה ‪ :‬ותר‪,‬ח הא שה בית פרעה בימים הי « דחר‬
‫לאבהם מ אד על או ת ת א שתו ויחפרל אל יי ?הצילה מיד פרעה ‪:‬‬
‫ותתפלל גם שרי בע ת ההיא וחאמד יי אלהים אתה אסרת לאדוני‬
‫אבדם ללכת מארצו ומבית אביו א ר צ ה מ ען ותבטיחהו להטיב‬
‫לו כי יעשה א ת דבריך ז ע ת ה הנה עשינו א ת אשר צויתנו ונעזוב‬
‫א ת ארצנו ואת משפוזוהשו ונד־יך אל א ‪ p‬נכריה ואל עם אשר‬
‫לא ידענו חמול שלשום ז ונבואה בא ‪ p‬הזאת להציל א ת בתינו‬
‫מן הרעב ויבא עך־יי הפגע והמקרה הרע הזה ‪ :‬ועתה יי אלהים‬
‫הצילני ‪ s^ti‬והושיעני סיד ה צ ר הצורר הז ה ועשה ז>ןתי טובה‬
‫למען חסדך ; וי שמעיי בקול שרי י של ח יי מלאך להציל את שרי‬
‫סיד פ ר ע ה ‪ :‬והמלך בא וישב ?־‘ פני שרי ו הנ ה מלאך יי עומד‬
‫עליהם וירא אל שרי ויאמר אליה אל תירא בי שמע יי את תפלהך ‪:‬‬
‫ויגש המלך אל שרי ויאמר אליה האיש אשר הביאך הנה מה הוא‬
‫לך ו ה א ס ר אתי הוא ‪ :‬ויאמר המלך ועלינו לגדלו ולנשאו מאד‬
‫ו ל ע שו ה לו בכל הטוב אשר ה צווז א ת ה ערינו ‪ :‬וישלח המלך‬
‫לאברם בעת ההיא כסף וזהב ואבני שו ה ם ובחל ח הרבה מ אד‬
‫וצאן ובקר ועכתם ושפחות ‪ :‬ויצו המלך ויביאו א ת אכרם וישב‬
‫בחצר בית המלך ויגדדי המלך את אבדם בלילה ההוא מאד ‪:‬‬
‫והמלך ננש לדבר א ת שרי דשלוז ידו לגעת אליה ויכהו המלאך‬
‫מכ ה רבה ויבהל ויחדל מנע ת אליה ‪ :‬ויהי כאשר יקרב המלך אל‬
‫שרי ווזכהו המלאך על הא ‪ p‬רעש א כמעשה הזה כד־ הלילה‬
‫ויבהל ויחרד המלך מזה ! ונם כד־‘ עבדי פרעה וכל כי סו הכה‬
‫המלאך בלילה ההוא מכה רכה על דבר שרי ותהי צעקה גדולה‬
‫בכל אנשי בית פרעה ב לי ל ס ד תו א ‪ :‬וירא פרעה א ת כל הרעה‬
‫הבאה עליו ויאמר אך הנה על הא שה הזאת בא אלי הדבר הזה‬
‫ויתרחק ממנה וידבר על לבה דברים טובים ‪ :‬ויאמר המלך אד־■‬
‫שרי הגד נא לי או דו ס האיש אשר בא ת עמו הנה ותאמר שרי‬
‫ד־יאיש ההוא אישי הו‪ 6«4‬ואומרה אליך אחי סו א כי י ר א סי פן‬
‫תמיתוהו ברעתכם ‪ :‬תחדל המלך מעל שרי ויחדלו ממנו ומביתו‬
‫מכות‬
‫‪45‬‬
‫כג‬ ‫פרשת ל*ך‬
‫מכות ס ^ א ך יי וידע פרעה כי בעבור שרי הוכה וירזמה המלך‬
‫מאד מזה ‪ :‬ויהי בבקר ויקרא המלך לאברם ויאמר סה זאת עשית‬
‫לי למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה ותביא עלי ועל‬
‫ביתי מכה רבה מאד ; עתה הנה אשתך קח ולך לך מארצנו פן‬
‫נמות כלנו בעבורה ; ויקח פרעה עור צאן ובקר ועבדים ושפחות‬
‫וכסף וזהב ויתן לאברם וישב לו א ת שרי א שתו ‪ :‬ויקה המלך גם‬
‫א ת נערה אחרת אשר לו אשר ילדה לו פילגשו ויתנה א ^ שרי‬
‫לשפחה ; ויאמר המלך אל בתו טוב לך כתי אשר תהיה לשפחה‬
‫בבית הא שה הזאת מהיותך גבירה בביתי אחרי אשר ראינו א ת‬
‫הרעה הבאה עלינו בעבור האשה הזאת ‪ :‬ויקם אברם ויעל ממצרים‬
‫הוא וכל אשר לו ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת כ רי‬
‫אשר לו ‪ :‬וישב אברם ארצה כנען אל מקום המזבח אשר עשה‬
‫אשר נטה שם אהלו בתחלה ‪ :‬וגם לוט בן הרן אחי אכרם הידה‬
‫לו מקנה כבד צאן ובקר ואהלים כי הטיב יי לו בעבור אברם ‪ :‬ויהי‬
‫כ שבת אברם כארץ ויריבו רועי מקנה לוט עם רועי מקנה אברם‬
‫כי היה רכושם רב משבת בארץ ולא יכלה הארץ ל שאת אותם‬
‫מפני מקניהם ; וגם כל רועי מקנה אברם כאשר ילכו לרעות לא‬
‫יגעו ב שדות אנשי הארץ ורועי מקנה לוט לא כן יעשו כי יעזבום‬
‫לרעות בשדות אנשי הארץ ‪ :‬ויראו אנשי הארץ א ת הדבר הזה יום‬
‫יום ויבאו אל אברם ויריבו עמו על אודות רועי מקנה לוט ‪ :‬ויאמר‬
‫אכרם אל לוט מה המע שה הזה אשר עשית לי להבאישני ביושבי‬
‫הארץ אשר תצוה ארת רועי מקנך לרעות בשדות אחריכם הלא‬
‫ידעת כי אגי גר בארץ הזאת בתוך בני כנען ולמה תע שה להם‬
‫זה ‪ :‬וירב א ב ר ם כלוט על הדבר הזה יום יום ‪ :‬ו ל א שמע לוט‬
‫בקול אכרם ויוסף לעשות כדבר הזה ‪ :‬ויבאו יושבי הארץ ויגידו‬
‫לאכרם ‪ :‬ויאמר אברכם אל לוט עד מתי תהיה לי א ת ה למוקש‬
‫עם יושבי הארץ ; עתה אל נא תהי מריבה ביני א״ה בזה מובן למה רצה‬
‫וביניךכיאנ׳»’ ם א חי ם אנ חנו‪ :‬אך הפ רדג א ם ע לי ‪ 5‬״״״ ל״י’ ״'‪ ,‬״‪X‬‬
‫לך נא ובחר לך מקום אשר ת׳‪ 8‬כ נו א ת ה וסקנך אלא כ• היה לי למיקש‬
‫מס •ושני האיז‬ ‫ן ‪,2‬ף^‪,‬ך ‪.‬‬ ‫ן ך א ך ךן‪ ,‬ק‬
‫ואתה‬
 ‫‪46‬‬
‫פ ^ צ { ת ?*ך ‪f j‬‬
‫ואתה אל תירא כי תלך מאתי והיה אשר יעשה לך רעה והגדת‬
‫לי ונקמתי ממנו אך רחק נא מעלי ‪ :‬ויחי כדבר אברם אל לוט‬
‫א ת כל הדברים האלה ויקם לוט וישא עיניו נגד ככר הירדן וירא‬
‫את המקום ההוא כלו משקה וטוב לאדם ולמרעה המקנה ‪ :‬וילך‬
‫לוט מעם אברם אל המקום ההוא ויט שם אהלו ויגר בסדום ויפרדו‬
‫איש מעל אחיו ‪ :‬ואברם ישב לו באלוני ממרא אשר בחברון ויט‬
‫שם אהלו וישב אברם ב מ קו ם ההוא י מי ם רבים ושנים ‪ :‬בערת‬
‫ההיא שלח כדרלעמר מלך עילם אל כל המלכים אשר סביבותיו‬
‫אל נמרוד מלך שנער אשר היה תחת ידו ואל תדעל מלך גוים‬
‫ואל אריוך מלך אלסר אשר כרת אתם כרית לאמר ‪ :‬עלו אלי‬
‫ועזרוני ונכה את כל ערי סדום ואת יושכיה כי פשעו בי היום שלש‬
‫עשרה שנה ‪ :‬ויעלו ארכעה מלכים האלה עם כל מחגיה ם יחד‬
‫כשמונה מאות אלף איש ויתהלכו כאשר הם ויכו את כל האדם‬
‫אשר מצאו על דרכם ‪ :‬ועל מלכי סדום ועמורה חמשת מלכיהם‬
‫שגאב מלך אדמה ושמאבר מלך צבויים וברע מלך סדום וברשע‬
‫מלך עמורה ובלע מלך צוער ‪ :‬יצאו לקראתם ויתחברו כלם יחד‬
‫עמהם בעמק השדים ‪ :‬וילחמו ת שעה מלכים האלה בעמק השדים‬
‫וינגפו כל מלכי סדום ועמורה לפני מלכי עי ל ם ; ועמק השדים‬
‫מלא בארות בארות חמר וירדפו מלכי עילם את מלכי סדום וינוסו‬
‫כל מלכי סדום עם מחניהם ויפלו בבארות החמר וכל הנשארים‬
‫עלו אל ההר לה מלט‪ :‬ויבאו אחריהם חמ שת מלכי עילם וירדפום‬
‫עד שער סדום ויקחו את כל אשר בסדום ויבוזו א ת כל ערי סדום‬
‫ועמורה ‪ :‬וגם את לוט בן אחי אכרם לקחו אותו ואת רכושו וישבו‬
‫את כל רכוש ערי סדום וילכו להם ; ויבא עוני עבד אברם אשר‬
‫היה במלחמה ההיא ויגר לאברם א ת כל אשר עשו המלכים‬
‫האלה אל ערי סדום ואת אשר נשבה לוט בן אחיו עמהם ‪ :‬וישמע‬
‫אכרם הדבר הזה ויקם הוא והאנשים אשר אתו כשלש מאורה‬
‫ושמונה עשר איש וירדוף אחרי ארבע המלכים האלה בלילה‬
‫ההוא ‪ :‬וירדפם ויכם ויפלו כלם לפני אברם ולפני אנשיו ולא נותר‬
‫מהם איש כי אם ארכעה מלכים לבדם כרחו וילכו איש לדרכו ;‬
‫וישכ‬
‫כד י״‬ ‫פרשת לך לך‬
‫וישב אכרם א ת כל רכוש סדום וגם א ת לוט ורכושו השיב ונשיהם‬
‫וטפם וכל אשר להם לא נחסר דבר ללוט ‪ :‬ויהי בשובו מהכו ת‬
‫א ת המלכים האלה ויעבור הוא ואנשיו מעמק השדים‪ :‬אשר‬
‫נלחמו שם כל המלכים ‪ :‬ויצא ברע מלך סדום ויתר אנשיו ואשר‬
‫אתו מבארות החסר אשר נפלו שם לקראת אכרם אנשיו ‪:‬‬
‫וגם אדוני צדק מלך ירושלם הוא שם יצא עם אנשיו לקראת‬
‫אברם ואנשיו בלחם ויין וישבו שם יחד כעסק המלך ‪ :‬ויברך‬
‫אדוני צדק א ת אברם ויתן לו אברם מעשר מכל אשר הביא‬
‫משלל אויביו כי היה אדוני צדק כהן לפני אלהים ‪ :‬ויגשו מלכי‬
‫סדום ועמורה אשר היו שם הם ועבדיהם אל אברם ויתחננו אליו‬
‫לאמר לתת להם השבי אשר שבה מעבדיהם ולקחת לו א ת כל‬
‫הרכוש ‪ :‬ויען אבדם א ת מלכי סדום לאמר‪ :‬חי יי אשר ברא א ת‬
‫השמים ואת הארץ ואשר פדה נפשי מכל צרה ואשר הצילני‬
‫מאויבי היום ויתנם בידי ‪ :‬אם אקח דבר מכל אשר לכם ולא‬
‫תתהללו מחר לאמר מרכושנו אשר הציל אברם העשיר ‪ :‬כי יי‬
‫אלהי אשר בטחתי בו דבר אלי לאמר ‪ :‬לא תחסר דבר כי ברך‬
‫אברכך בכל מעשה יריך אשר תע שה עתה הנה כל אשר לכם‬
‫קחו ולכו חי יי לא אקח מכם מנפש ועד שרוך נעל ועד חוט זולתי‬
‫אשר אכלו הנערים היוצאים אתי למלחמה וגם חלק האנשים‬
‫אשר הלכו עמי ענר אשכול וממרא הם ואנשיהם וגם אשר ישבו‬
‫על הכלים לשמור הם יקחו חלקם מהשלל ‪ :‬ויתנו מלכי סדום‬
‫לאנשי אכרם ככל אשר אמר ויפצרו בו לקחת הוא מכל אשר‬
‫יבחר ולא אבה ; וישלח א ת מלכי סדום ואת יתר אנשיהם ‪ :‬ויצום‬
‫אל לוט וילכו למקומם וגם א ת לוט בן אחיו שלח עם כל קנינו‬
‫וילך עמהם ; וישב לוט למקומו סדומה ואברם ואנשיו שבו אל‬
‫מקומם אל אלוני מורה אשר בחברון בעת ההיא נראה יי אל‬
‫אברם עוד בחברון ויאמר אליו אל תירא שכרך הרכה מאד לפני ‪:‬‬
‫כי לא אעזבך עד אם הרביתי אותך ואברכך ו שמתי את זרעך‬
‫ככוכבי השמים אשר ‪ n S‬ימד ולא יספר ‪ :‬ונתתי לזרעך א ת כל‬
‫הארצות אשר אתה רואה בעיניך להם נתתי אותם לרשתם עד‬
‫עולם‬
 ‫‪48‬‬
‫פרשת לך לך‬
‫זןןלם אך תזרן ואל תירא התהלך לפני והיה הסים ‪ :‬ויהי ב שנ ^‬
‫שנעי ם שנה ושמונה שנים לחיי אכרם וימת רעו כן פלג כשנה‬
‫ההיא ויהיו כל ימי רעו מאתים ש;ה ות שע ושלשים שנה רמת ‪:‬‬
‫ושרי כת הרן א שת אכרם עודנה עקרה כימים הר& ולא י ל ד ה‬
‫לאכרם לא כן ולא כ ת ‪ :‬ויהי כראותה כי לא ילדה ותקח את הנר‬
‫שפחתה אשר נתן לה פרעה ותחן אותה לאכרם אישה לאשה ‪:‬‬
‫כי הגר למדה א ת כל דרכי שרי כאשר למדה או ת ה שרי ל א‬
‫חכרה מכל דרכיה הטובים מ או מ ה ‪ :‬ותאמר שרי לאברם ה נ ה‬
‫שפתחי הגר בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה ‪ :‬ותתן‬
‫שרי א ת הגר לאכרם מקץ עשר שנים לשבת אכרם בארץ כנען‬
‫היא שגת חטש ושמונים שנה לחיי אכרם ‪ :‬וישמע אכרם לקול שרי‬
‫אשתו ויקח א ח הגר שפחתו ויבא אליה אכרם ותהר לו ‪ :‬וחרא‬
‫הגר כי הרתה ותשטח מ אד ותקל גברתה א״ה ולפי וס אומר ותיא נ•‬
‫כי היתה כעיניה ונערכה ~‬
‫שרי‬ ‫אין זה כי אם אנכי ״‬
‫י‬ ‫בעיניה» ותאמר כלנ ה‬
‫טובה לפני יי מיערי גבירתי ; כי כל הימים כאחת הקלות והריקות שאיז‬
‫זכות בידן ‪:‬‬ ‫א ש ר ג ב י ר תי‬
‫אהדים נתן לי הריון ממנו ‪ :‬ותרא שרי כי הרתה הגר ל א ב ר ם‬
‫ותקנא שרי בשפחתה ותאמר שרי בלבה אין זה כי אם היא טובה‬
‫ממני מ א ד ‪ :‬ותאמר שרי ל א ב ר ס חמסי עליך כי בערת א ש ר‬
‫התפללת לפני יי על הזרע למה לא התפללת עלי לתת יי לי זרע‬
‫ממך ‪ :‬וגם כי אדבר אל הגר בפניך ותבזה את דברי בעבור אשר‬
‫הרתה ולא תדבר אליה מאומר־־ו ישפוט יי ביני וביניך על א ש ר‬
‫עשית לי ‪ :‬ויאמר אכרם אל שרי הנה שפחתך ב ‪T‬ך עשי לה הטוב‬
‫בעיניך ותענה שרי ותברח הגר מפניה א ^ המדבר ‪ :‬וימצאד־ז‬
‫מלאך יי במקום אשר ברחה שמה ויאמר א לי ה אל תי ר אי כי‬
‫הרבה ארבה א ת זרעך ‪ :‬כי הנך יולדת בן וקראת את שמו ישמע^‬
‫ע תה שובי אל שרי גבירתך והתעני ת ח ת ידיה ‪ :‬ותקרא הגר למקום‬
‫הבאר ההוא באר לחי רואי הנה בין קדש ובין ברר ‪ :‬ותשב הגר‬
‫בעת ההיא בית אבדם אדוניה ‪ :‬ויהי מקץ ימים ותלד הגר לאברם‬
‫ג ן ; ויקרא אבדם את שמו ישמעאל ואברם בן שמונים ושש שנים‬
‫בלדתה‬
‫‪49‬‬ ‫כד‪.‬‬ ‫‪3‬רשת לך לך‬
‫בלדות אותו ‪ :‬ויהי ביטים ההם בשנת אחת ותשעים ׳שנה לחיי‬
‫אכרם וילחמו בני בתים א ת בני תובל כי בהסיץ יי א ת בני האדם‬
‫על פגי כל הארץ יצאו בני בתים ויהיו לאגודה וילכו בקעת כנפיא‬
‫ויבנו ע ם ל ה ם ערים ויע‪ 1‬כו ש ‪ a‬על נהר תיבראיו ‪ :‬ובני תוב ‪4‬‬
‫יעבו בתועכנה ויהיו גבולם עד נהר תיבראיו ; רבנו בני תובל עיר‬
‫בתועכנה ויקראו את ע מ ה סבינה על עם סבינה בן תובל אביהם‬
‫וישבו כה עד היום הזה ‪ :‬ויהי בעת ההיא וילחמו בני כתים א ת‬
‫בני תובל וינגפו בני תובל לפני בני בתים ויפילו בני בתים מבני‬
‫תוכל כשלש מאות ושבעים איש ‪ :‬וישבעו בני תובל בעת ההיא‬
‫אל בגי בתים לאמר לא יתחתנו בנו ואיש אל יתן בתו אל בני‬
‫בתים ‪ :‬כי כל כנות תובל היו נערות יפות בימים ההם כי לא נמצאו‬
‫שם נשים יפות בימים ההם כבנות תובל ככל הארץ ‪ :‬והיה כל איש‬
‫אשר יחפוץ בתואר ה א ע ה והלך אל בנות תובל ולקח מהם אשה‬
‫מכל אשר יחפוץ ‪ :‬וכל בני האדם והמלכים והשרים לוקחים מבנות‬
‫תובל כימים ההם כל אשר יחפוץ בתואר הא שה מ אד‪:‬וי הי מקץ‬
‫על ש שנים אחרי אשר נשבעו בני תובל על בני כתים לבלתי ת ת‬
‫להם כנותם לנשים ולכו מבני בתים כעשרים איש לקחת מבנות‬
‫תובל ולא מצאו ‪ :‬כי שמרו בני תובל את שבועתם לבלתי התחתן‬
‫בם ולא אבו להפר את שבועתם ‪ :‬ויהי בימי הקציר וילכו בני תובל‬
‫אל שדותיהם לקצור קצירם ; ויתקבצו כל בחורי בני כהים וילכו‬
‫אל עיר סביגה ויחטפו כל איש נערה מבנות תובל ויביאוכם אל‬
‫עריהם ‪ :‬וישמעו כני תובל ויבואו עליהם למלחמה ולא יכלו להם‬
‫כי ענ ב מהם ההר מאד ‪ :‬ויראו כי לא יכלו עליהם וישובו ל ה ם‬
‫לארצם ‪ :‬ויהי לתקופת השנה וילכו בני תובל וישכרו להם מבני‬
‫ה א ד ם ומכל הערי ם הקרובים אלי ה ם כעשרה אלף איש דלכו‬
‫אל בני כ תי ם למלחמה ‪ :‬וילכו כני תובד־‘ ל הל ח ם בבני כרתים‬
‫ולהפיל א ה כל ארצם ולהצר עליהם ‪ :‬ויגברו בני תובל על “ בני‬
‫כהים בפעם הזאת ‪ :‬ויראו בני בתים כי צר להם מאד ויעלו את‬
‫כל הילדים אשר ילדו בני בתים מבנות תוכל על החומה אשר בנו‬
‫לעיני בני תוכל ‪ :‬זיאמרו אליהם בני בתים הבאתם למלחמה עם‬
‫בניכם‬ ‫ז‪7 .‬‬
 ‫פד‪8‬ת?*ךלך‬ ‫‪°‬־‬
‫ננו תיכ סזל א עעמכם וכש־כם אנחנו מאז זקר עתה ‪:‬‬ ‫בניכם ועח‬
‫דהי כ ע מו ע בני תוכר א ת הדבר הזה ויחדלו להלחם בבני כתזם‬
‫וילכו וישובו אליהם אל עריהם דתקבצו בני כתים כעת ה הי א‬
‫רבנו להם ערים שתים על הים דקראואת שם ה אח ת פורטו ושם‬
‫השנית אריצה ‪ :‬ואברם בן תחת היה בימים ההם בן תשעים ות ‪ r‬ע‬
‫שנים ‪ :‬בעת ההיא נראה אליו יי ראמר א או ואחנה כריתי ביני‬
‫וביניך וארבה א ח זרעך במאד מ אד ‪ :‬חאת הברית אשר נתתי‬
‫ביני ובינץ ד&ול לכם כל זכר א ח ה וזרעך אחריך ‪ :‬וכן שמונת‬
‫ימים ימולו והיתה זאת בריתי בבשרם לברית עולם ‪ :‬ואהה לא‬
‫יקרא עוד שמך אכרם כי אם אברהם וגם ש ח א שתך לא תקרא‬
‫שמה שרי כי אם שרה ‪ :‬מ ברך אברך אתכם והרביתי א ח זרעכם‬
‫אחריכם והייתם לגוי ג ח ל ומלכים מכם יצאו ז ויקם אברהם ויעש‬
‫אח כל אשר צוה אותו אלהים ויקח א ת כל אנשי ביתו ומקנת‬
‫כספו וימל אותם כאשר צוהו יי ‪ :‬ולא נשאר אחד מהם אשר לא מל ‪:‬‬
‫וגם אברהם וישמעאל בנו מלו כשר ערלתם בן שלש עשרה שנה‬
‫היה ישמעאל כהמולו בשר ערלתו ‪ :‬ויהי ביום השלישי ויצא אברהם‬
‫מאהלו וישב פתח האהל ד^זתחמם כחום השמש מכאב כשרו ‪:‬‬
‫פרשת זירא‬
‫ן » ר א א ל ע יי באלוני מ ט ר א וישלוז א ליו שלשה מל<>כיכם‬
‫ממשרתיו לבקרו‪ :‬דהי הוא יושב פתח אהלוד שא עיניו‬
‫וירא והנה שלשה אנשים באים מתזוקויקם וי ‪ p‬לקראתם וישתחו‬
‫להם ויביאם אל ביתו ‪ :‬ויאמר אליהם אל נא אם נא מצאתי חן‬
‫כעעיכם סורו נא ואבלו פת לחם ; דפצר בם ויסורו אלע ויתן מים‬
‫וירחצו רגליהם מושיבם תחת העץ פתח האהל ‪ :‬רו ץ א ב ר ה ם‬
‫ויקח עגל־* בן בקר רך וטוב וימהר וישחטהו ד תנ הו א ל ע ב ח‬
‫אליעזר לעשותו ‪ :‬ויבא אברם אל האהל אל שרה ויאמר א לי ה‬
‫מהרי שלש סאים ועשי קמח סלח לושי ועשי עעו ת לכסות ציר‬
‫הכשר ותעש בן ‪ :‬מנזהר אברהם מבא לפניהם ח ט א ת בקר וחלב‬
‫צאןמתןלפניהםלאבולסהםכשלאתכשרהע^למאכלו‪ :‬ואחרי‬
‫‪P‬‬
 ‫בו •^‬ ‫‪3‬רשת דדא‬
‫בן ה ב » א ת כ שד הע‪:‬ל אשר עמה דשם לגוניהם ד א ב ^ ‪ :‬זידד‬
‫כאשר כלו לאכול דאסרו אליו שוב אשוב א אך כעת חיה והנה‬
‫כן לשרה א שתך ואחרי כן קמו משם האנשים דלכו להם לדרכם‬
‫אשר נשלחו אליה ‪ :‬בימים ההם היו כל אנשי סדום ועסורה וכל‬
‫חמשת הערים האל רע ם וחטאים ליי מאד ויכעיסו א ת יי בכד־‘‬
‫תועבותיהם ‪ :‬ויגבהו דעשו תועבות ונאצות לפני יי והגדל רעתם‬
‫וצעקתם מאד לפני יי בימים ההם ; ותהי להם בקעה בארצכם‬
‫רחבה מאד כמהלך יום וחצי ובה עינות מים ודשאים הרבה על‬
‫המים ‪ .:‬והלכו שמה כל אנשי ״רום ועמורה ארבעה ימים בשנה‬
‫הם ונשיהם ובניהם וכל אשר להם ושמחו שסה בתופים ובסחולות ‪:‬‬
‫ויהי בעת שמחתם ו ע ט ח יחד והחזיקו איש באשת רעהו ואיש בכת‬
‫רעהו הבתולה והתעללו כהן ושככו ן^תהן וראה כל איש א רז‬
‫אשרהו ו^פת בתו ביד רעהו ואין אומר דבר ‪ :‬ויעשו להם ככרה‬
‫מהבקר עד הערב ושבו אחרי כן איש לביתו ואשת לאהלה בערב‬
‫ככה יעשו להם כל הימים ארבעה ימים כשנה ‪ :‬גם כאשר יבוא איש‬
‫נכרי בעריהם והביא את סחורתו אשר יקנה אותה או אשר יחפוץ‬
‫למוכרה והתקבצו עליו בל אנשי הערים האלה אנשים ונשים וטף‬
‫נערים וזקנים ‪ :‬וננשו כלם אל האיש ולקחו בחזקה מכל הסחורה‬
‫מעט מעט לאחד עד תום כל הסחורה מיד בעלה אשר הביאה‬
‫בארץ ‪ :‬והיה כאשר יריב בעל הסחורה אתם לאמר מה המעשה‬
‫הזה אשר עשיתם לי‪ :‬וננשו כלם אליו אחד אחד והראה לו אחד‬
‫אחד א ת המעט אשר לקח ויאמר לא לקחתי מאתך מאומה כי‬
‫אםסע^שאשר נ ת תלי‪ :‬וכ שמועהסוחר א ת הדבר הזה וקם והלך‬
‫‪ u n m‬בעצב וכמר נפש ועמדו כלם עליו והלכו אחריו וגרשו אותו‬
‫והוציאוהו מן העיר בצעקה ומהומה רבה‪ :‬ויהי איש אחר מארץ‬
‫עילם ויבוא כדרך ללכת אל חפצו ‪ :‬ועמו חמור אחד חבוש נושא‬
‫שמיכה אחת טובה צבועה בבל סין ממעי הצבע והשמיכה קשורה‬
‫בחבל על החמור ‪ :‬ויעבור האי ש לדרכו ותבא לו השמש בערב‬
‫ברחוב סדום וישב שמה ללון ואין איש מאסף אותו הביתה ‪ :‬ושם‬
‫היה כסדום בימים ההם איש רעובליעל וערום לרע ושמו הידור ‪:‬‬
‫וישא‬
 ‫פרשת וירא‬ ‫‪52‬‬

‫ד שא עיניו ויר»>{ א ת ה אי׳ פ האורח ברחוב ה עי ר ויבוא לפניו‬

‫ויאמר לו מאין תבוא ואנה תלך ‪ :‬דאטר אליו האיש עובר אנכי‬
‫מחברון עד עילם משם אנכי ‪ :‬ואעבור עד פה ותבא עלי השמש‬
‫פה ואשב ברחוב ואין איש מאסף אותי הביתה ‪ :‬וגם לחם ומים‬
‫יש לי וגם תבן ומספוא יש לחמורי אין מחסור דבד ‪ :‬דען הידור‬
‫ויאמר לו רק כל מחסורך עלי אך ברחוב אל ת אן ‪ :‬ויביאהו הידור‬
‫ל בי הו ויורידו ה ש מיכ ה מעל ה ח מו ר ע ם החבל ויקחם הידור‬
‫ויחביא ם בכיתו ‪ :‬וי הן תכן ומספוא לחמור ויאכל וי ש ה האיש‬
‫האורח בבית הידור בלילה ההוא וילן שם ‪ :‬ויהי בבקר ויקם האורח‬
‫וישכם ללכת לררכו ויאמר אליו הידור שב סעד לבך פת ל ח ם‬
‫ואחר תלך ויע שהאי ש כן ‪ :‬וישב עמו ויאכלו שניהם יחדו וישתו‬
‫ביום ההוא ויקם האיש ללכת ‪ :‬דאמר אליו הידור הנה נא פנה‬
‫היום לערוב הואל־* נא ולן וייטב לבך ויפצר בו וישב וילן ש ם ‪:‬‬
‫וישכם ביום השני ללכת ויחזק בו הידור לאמר סעד לבך פת לחם‬
‫ואחר ה ל ך וישב ויאכל עמו גם ביו ם השני ויקם האיש ל ל כ ה‬
‫לדרכו ‪ :‬ויאמר לו הידור הנה נא פגה היו ם ע תה לין פה וייטב‬
‫לבך ובבקר השכם והלכת לדרכך ‪ :‬ולא אבה האי ש ללון וי ק ם‬
‫ויחבוש א ה חמורו ‪ :‬ויהי הוא חובש א ה החמור ותאמר א שת‬
‫הידור אליו הנ ה זה האיש ישב בבית שני ימים א תנו אוכל ושותה ‪:‬‬
‫ולא נתן לנו מאומה את דמי מאכלו ומשקהו ‪ :‬עתה ילך מאתנו‬
‫בלא דבר ויאמר לה הידור דום די ך ‪ :‬ויחבוש האיש א ת חמורו‬
‫ללכת ויאמר אל הידור לתת לו את ד ^ כלו א ת השמיכה לקשרם‬
‫על החמור ‪ :‬ויאמר אליו הידור מה תאמר ויאמר אליו האיש כי‬
‫יתן לי אדוני החבל והשמיכה הצבועה בבל צבע אשר דיי אי!ור‬
‫החבאת אתך בכית לשמרם ‪ :‬ויען הידור ויאמר אד* האיש זה‬
‫פותרון חלומך אשר ראיות את החבל־ חייך יאריכו בא ‪ p‬מ אד‬
‫כחבל ! ואשר ראית שמיכה צבועה בבל צב ע כרם יהיה לך ונטעת‬
‫בו עץ בל פרי ‪ :‬וי ק האיש האורח ויאמר ד־ א אדוני כי כהקי׳ן‬
‫נתתי לך הכל ושמיכה אחת ארוגה ככל מיני הצבע אשר נ שאת‬
‫מעל החמור להחביאה ‪ :‬וי ק הידור ויאמר הלא אמרתי לך פתרון‬
‫חלומך‬
‫‪53‬‬
‫ם‬ ‫פרשה זירא‬
‫חלומך לטוב הוא ובזאת וכזאת פתרונו ‪ :‬עתה נני האדם יתנו לי‬
‫ארבעה כסף בשכרי על פתרי חלומותיו ואני לא בקשתי מידך מ‬
‫א ם שלשה כסף ‪ :‬ויקצוף האיש על דברי חירור ויצעק צעקד־ו‬
‫גדולה ומרה ‪ :‬רבא האיש את הידור אל שופט סדום אל שרק‪:‬‬
‫וידבר האיש את דבריו לפני שרק השופט ויענהו הידור ויאמר לא כ׳‬
‫כזה וכזה היה הדבר ; ויאמר השופט אל האיש האורח אמת יאמר‬
‫לך האיש ה ‪T‬ור כי ידוע הוא בערים האל כי מפותרי חלומות על‬
‫נכונה הוא ‪ :‬דצעק האיש מדברי השופט ויאמר לא אדוני כי כיום‬
‫נתתי לו הכל ושמיכה אחת היתה על החמור להחביאה בביתו ‪:‬‬
‫ויריבו שניהם לפני השופט זה או מ ר כבה היה הדבר וזה או מ ר‬
‫ככה היה הדבר ‪ :‬והידור אומר אל האיש עתה תנה לי ארבעה‬
‫כסף אשר אני לוקח על פתרי חלומות לא אניח לך דבר ותן לי‬
‫א ת דמי כל ארבע הסעודות אשר אכלת בכיתי ‪ :‬ויאמר האיש‬
‫אל הידור אמת תאמר אני אשלם לך א ת אשר אכלתי בביתך‬
‫אך תנה את החבל ואת השמיכה אשר החבאת בביתך ‪ :‬ויען‬
‫הידור לפני השופט ויאמר אל האיש הלא אמרתי לך זה פתרון‬
‫חלומך חבל יאריכו ימיך כחבל והשמיכה כרם יהיה לך ונטעתכו‬
‫עץ כל פרי ‪ :‬זה פתרון חלומך על נכון אך חנה לי ארבעה כסף‬
‫אשר אני לוקח בשכרי כי לא אניח לך דבר ‪ :‬ויצעק האיש עד“‬
‫דברי הידור ויריבו שניהם עוד לפני השופט ויצו השופט את עכדיו‬
‫ויגרשום ויוציאום מאתו בבהלה ‪ :‬ויצאו מ א ה השופט כאשר הם‬
‫מריבים וישמעו אותם בל אנשי סדום ויתקבצו עליהם ויצעקו כלם‬
‫על האיש האורח ויגרשוהו בבהלה מן העיר‪ :‬וילך האיש לדרכו‬
‫עד‘ חמורו במר נפש ובעצב ובבכיה הלוך ילך ובכה על א ש ר‬
‫נעשה לו כ סדו ם החרכדז ‪ :‬ויחי לערי ס דו ם שופטים ארבעה‬
‫לארבעת הערים ואלה שמותם את שרק לעיר פרום ואת שרקד‬
‫לעמורה זבנך לאדמרה מנון לצבויים ‪ :‬וישם להם אליעזר עבד‬
‫אברהם שמות וישם לשרק שקרא ולשרקר שקרורא ולזבנךבזבן‬
‫ולמטן מצלי דין ‪ :‬ויעשו להם כל אנשי סדום ועטורה על פי ארבעה‬
‫שופטיהם מטות בנויות כרחוב העיר ‪ :‬והיה בל איש אשר י ב א‬
‫הלו‬
 ‫»דשתויח>‬ ‫‪54‬‬

‫ה ^י אל העדים ה אל ת מ ת ^ י ו והחדקו נ ו ו הני או אוותו א ד•‬

‫א ח ת מהמטות הוק תמזכיכוהו עליהןכחזקה ‪ :‬והיה בשכבו ועמדו‬
‫עלץ שלשה אנשים ע‪ *:‬ראשו ושלשה אנשים על תליו וההויקו מ‬
‫וטרדו אותו על הטסה ההיא והיה אם האיש ההוא קצר מהמטה‬
‫ההיא ןמשכוהו ששת האנשים ההם אלו; מזה ואלה מוה מצעק‬
‫יעלוהו ‪ :‬ואם יהיה הא״‪5‬ז ההוא ארוך כקומה םד&טה‬ ‫אליהם‬
‫ומשכוהו משתי צלעורז הספזה מצריה אלת מזה ואלה מזה עד‬
‫הגיע ה א ש ה ת א ל׳‪:8‬ע־י מות ‪ :‬והיה כצעקו אליהם וענו ניווהו‬
‫ואמרו לו ככה יעשה לאיש אשר יבוא בארצנו ‪ :‬ויחדלו מעליהם‬
‫בל האדם לבלתי בוא אל עריהם בשמעם א ח כל הדברים אשר‬
‫יעשו כל אנשי ערי סדום ‪ :‬והיה כבוא אביון אל ארצם ונתנו לו‬
‫כסף וזהב והעבירו קול בכל העיר לבלתי ח ת לו פת לחם ל א טל ‪:‬‬
‫והיה אם ש ב האביון בארץ ימים ומת ברעב כי ד־יא ימצא פר־ז‬
‫ל א טל ! ובמותו יבואו כל אנשי העיר ולקחו את כספם ואת זהבם‬
‫אשר נחנו לו ‪ :‬והיה כל איש אשר ‪ T‬ע את כספו ו אח זהבו אשר‬
‫נתן לו יקה והלך לו ‪ :‬וגם כל כנרי העני וכל לבושו יפשיטו מעליו‬
‫במוחו ונלחמו כלם עליהם והיה אשר יחזק על רעהו יקח אותם‬
‫ואחרי כן ישאוהו ויקכרוהוערום תחת אחד השץזים אשר במדברות‬
‫בכה יעשו כל הימים לכל הבא אליהם אשר ימות כארצם ‪ :‬ויהי‬
‫סימים וה שלח שרה א ת אליעזר סדומה אל לוט לפקדו ב שלו ט‬
‫ולראותו ‪ :‬וילך אלעזר סדומה וימצא איש אחד מסדום נלחם עם‬
‫איש נכרי עני ויפשוט הסתמי א ה העני מכל בגדיו וילך לו ‪ :‬ויצעק‬
‫העני ההוא לפני אליעזר דהחנן אליו על אודות אשר ע מה ל־יו‬
‫האיש הסדומי ‪ :‬וירץ אליעזר אל האיש הסתמי ויאמר לו למד־ו‬
‫תעשה כה לאיש האביון אשר בא בארצכם ‪ :‬ויען הס ת מי א ת‬
‫אליעזר לאמרהאחיך הוא ה א ש ההוא אוהר שופט נתנוך אנשי‬
‫סדום היום בי הדבר על האיש ההוא ‪ :‬וירב אליעזר עם דחאיש‬
‫תסדומי על אודות העני ויגש אליעזר לקחת מ אח האיש הסדומי‬
‫א ת בגדי העני וימהר האיש ויך את אליעזר‪ ,‬באבן במצחו ‪ :‬ויצא‬
‫דם רב ‪ 0‬מ «ז אדיעזד וידא האיש הדם במצח אליעזר ויחזק האיש‬
‫כאליעזר‬
 ‫כח ”‬ ‫פרישת דרא‬
‫הדם חתוא הדעא שר ז ‪ m‬תי‬ ‫באליעזר או מ ד ‪ :‬תנה א ת ‪♦W‬‬
‫‪ n )1‬ססצחך כי כן החוק נהתורה באמונו ‪ :‬ויאסר אליו אאעזר‬
‫הפצוע פצעתני וגם א תן לך שכר ולא אבה אליקןר לשמוע אידי‬
‫דברי הסתמי ‪ :‬דחזק האיש באליעזר דביאהו אל שופט סדום אל‬
‫שקרא ל^שפט ‪ :‬וידבר האיש אל השופט ויאמר בי אדוני כזאת‬
‫וכזאת ע שה לי האיש הזה ואכהו באבן דצא דם רע ממצחו ולא‬
‫אבה לתת שכרי ‪ :‬ויאמר השופט אל אליעזר אמה יאמר לך האי ש‬
‫הזח תנ ה לו שכרו כי כן המשפט אתנו כארץ ‪ :‬וישסע איך^יעזר‬
‫א ת דברי השופט וישא אליעזר אבן אחת ויכה א ת השופט ו תטבע‬
‫האבן במצחו ויצא ד ם רב ממצח השופט ‪ :‬ויאמר אד‪-‬יעזר וכן‬
‫משפטכם בארץ אשר אתן לאיש הזה תנהו אתה לו כי כן משפטיך‬
‫אתה חרצת ‪ :‬ויעזוב אליעזר א ת האיש הסתמי עם השופט ויצא‬
‫וילך א לדרכו ‪ :‬ויהי כאשר נ ^ ח מו מלכי עילם א ת מלכי סדום‬
‫וישבו מלכי עילם א ת כל רכוש סתם ‪ :‬וישבו גם את לוט ואת כל‬
‫רכושו ע ס ה ם ויוגד לאברהם וילך וילחם א ת מלכי עילם ויצד־י‬
‫מידם את כל רכוש לוט עם רכוש סדום ‪ :‬בעת ההיא ילדה א שת‬
‫לום לו בת ויקרא א ח שמה פלטית כי אמר כי פלטו אלהים ואת‬
‫כל ביתו ממלכי עילם ‪ :‬ותגדל פלמית בת לוט ויקחה אחד מאנשי‬
‫סדום ותהי לו דליאשה ‪ :‬ויבא בעיר איש עגי לבקש את מחייתו‬
‫וישב כ^רר ימים‪ :‬דעכירו כל אנשי סדום קול כמשפטם לבלתי ת ת‬
‫לאיש ההוא פת לחם לאכול עד ימורה בארץ ויעשו כן ‪ :‬ו ת ר א‬
‫פלטית כ ת לוט א ת האיש ההוא מושלך ברחוב העיר ברעב ואץ‬
‫נותן לו מאומה למחייתו ונפשו קרבה לצאת ‪ :‬ותמלא נפשה חנינה‬
‫על האיש העני ההוא ותכלכרהו בלחם בסתר ימים ר בי ם ותחי‬
‫נפש האיש ההוא ‪ :‬ויהי מדי צאתה לשאוב מים ותשם א ת הלחם‬
‫בכד המים ויחי כבואה אר מקום העני ותוציא א ת הלחם מכרה‬
‫ותתן לעני ויאכל ככה עשתה לו ימים רבים ‪ :‬דתמהו כל אנ שי‬
‫סת ם ועסורה על האיש ההוא מדוע חיה ברעב ימים רבים ‪ :‬ויאמרו‬
‫איש אל רעהו אין זה כי אם אוכל ו שותה הוא כי לא יוכל האדם‬
‫ידדות מן הדעב ימים רכים כאשר חיה זה ופניו לא סרו ‪ :‬ויתחבאו‬
‫שלשה‬
 ‫» ‪ rm‬וירא‬ ‫‪56‬‬

‫שלשה אנשים פטקום מושב העני ההוא נסתר לדעת טי י נ י א‬

‫הלחם לאיש ההוא לאכול ‪ :‬ותצא פלטיה נ רז א ט ביום לשאוב‬
‫מים ותחן א ח הלחם בבד המים ותלך ל שאוג מים ותט אל מקום‬
‫האיש העני ותוציא א ת הלחם מבדה וחתן לעני ויאבל־* ‪ :‬ויראו‬
‫שלשת האנשים את הדבר אשר עשתה פלטיה לאיש העני ההוא‬
‫ויאסרו אך עתה הנה היא בלבלחהו על כן לא הרעיב ופניו לא‬
‫סרו ולא ט ח כראשונים ‪ :‬ויצאו שלשת האנשים מן הטקום אשר‬
‫התחבאו שטה ויחפשו א ת פרטית ואת הלחם ביר העני ההוא ‪:‬‬
‫ויקהו את פלטירת ויביאו אותה ל־יפני שופטיהם ויאסרו א לי ה ם‬
‫כזאת ובזאת תעשה והיא אשר בלבלה את האיש ההוא בל ח ם‬
‫על כן ל־יא ט ת יטיס רכים ‪ :‬עתד‪ .‬דברו ד“ נו סד‪ .‬טשפט האשד‪.‬‬
‫הזאת על אשר עברה אח דתינו ‪ :‬ויתקבצו בל אנשי ס ת ם ועטורה‬
‫ויבערו א ת דאש ברחוב העיר ויניאו את האשה וישליכוה באש‬
‫וחשרף ותהי לאפר ‪ :‬וגם בעיר ארמה היתה נערה אח ת בת אי׳נז‬
‫עשיר מאנשי אדמה ויעשו לה כרכר הזה ‪ :‬ויבא הולך בעיר אדמה‬
‫ללון כעיר וסחר ילך לביתו דשב נגד פתח בית אבי הנערה ללון‬
‫שם כי בא לו השמש במקום ההוא ‪ :‬ותראהו הנערה הד‪,‬יא יושב‬
‫בפתח הכית וישאל לד‪ ,‬מים לשתות ותאמר לו טי אחה ‪ :‬ויאמר‬
‫אליה אנכי באתי היום מדרכי והבא לי השמש פה ואלץ בזד‪ ,‬ער‬
‫ד*מחר והשבטתי נבקר והלכתי לדרבי ‪ :‬ורתבא הנערה ההיויז‬
‫הביתה ותוציא לאיש ההוא ל ח ם ומים לאכול‪ -‬ולשתות ‪ :‬ויודע‬
‫ה דנ ד ההוא לאנשי אדמה ויקכצו כלם ויביאו א ^ הנערד‪ .‬לפני‬
‫השופטים לשפט על הדבר הזה ‪ :‬ויאמר השופט יש לנערה הזאת‬
‫משפט מות על אשר הפרה א ת דתינו וכזה וכזה טשפטד‪ : ,‬ויתקבצו‬
‫בל אנשי הערים ד‪,‬ר‪,‬ם ויוציאו א ת הנען־ה הד‪.‬יא ‪ :‬וימשחו אותה‬
‫בדבש מכף רנלה ועף קדקדה באשר דבר השופט ‪ :‬ויתלו אותה‬
‫לפני עדת הדבורים כמקום מ ק ב צ ם ויבואו עליה בל ה רנו רי ם‬
‫זיעקצו אותודרצבו א ח כל בשרה ! ותצעק הנערה מפני הדבורים‬
‫ואץ מביט אליה ואין מרחם עליה ותעל צעקתה השטימה ‪ :‬ויקנא‬
‫יי על הדבר הזה ועל בל מעשה ערי סדום אשר יעשו יען שנ ע ת‬
‫לחם‬
‫‪57‬‬
‫בט‬ ‫פרישת וירא‬
‫‪ a h‬ושלוח השקם ‪ ; m‬להם ובכל זאת ‪ t‬ע י ואביון לא החזיקו*‪.‬‬
‫והגדל ר ע ז ם וחטאתם לפני יי מאד ניטים ההם וישלח יי או‪#‬׳‪8‬ני‬
‫המלאכים אשר באו בית אברהם אל סדום ואל בל עריה לשחתם ‪:‬‬
‫ויקומו הםל*«»כים ההם מפתה אהל א ב ר ה ס כאשר אביו ושר־זו‬
‫ויבואו סדומד־‪ .‬כערב ולוט יושב כשער ס דו ם ב ע ת ההיא וי ר א‬
‫אותם ויקם לקראתם וישתהו להם ארצה ‪ :‬ויפצר בם מאד ויביאם‬
‫אל ביתו וישם להם לחם ויאכלו וילינו כביתו ‪ :‬ויאמרו ד ‪a‬לאבים אל‬
‫לוט קום צא מן המקום הזה א ת ה וכל אשר ד־־ך פן הספה בעון‬
‫העיד כי משחית יי א ת המקום הזה ‪ :‬ויחזיקו המלאכים ביד לוט וביד‬
‫אשתו וביד בנותיו וכל אשר לו וישלחוהו ויניחוהו מ ח ק לערים ‪:‬‬
‫ויאמרו לו המלט על נפשך וינס ויכרה הוא וכל אשר לו ‪ :‬כ ע ת ההיא‬
‫המטיר יי על פ ח ם ועטורה ועל כל הערים האל גפרית ואש מ א ת‬
‫יי מן השמים ‪ :‬ויהפוך א ת כל הערים ו אח כל הככר ואח כל יושכי‬
‫הערים ואח צמח האדמה ‪ :‬ותבט עירית א שת לוט בהפיכת הערים‬
‫לראות כי נכמרו רחמיה אל בנותיה הנשארות בסדום כי לא יצאו‬
‫עטת ‪ :‬ויהי כאשר הביטה אחריה ותהי נציב טלה ‪ :‬עודנו כמקום‬
‫ההוא עד היום הזה ‪ :‬וילחכו אותה כל השוורים העוברים במקום‬
‫ההוא יום יום עד אצבעות הרגלים ובבקר יצמח אשר לחכו ב ה‬
‫עד היום הזרז ‪ :‬וינוסו לוט ושתי בנותיו הנשארות עטו וימלטו אל‬
‫מערת עדולם וישבו שם ימים ‪ :‬וישכם אברהם בבקר לראות א ת‬
‫ערי סדום מה נעשה בם וישקף וירא והנה עלה עשן כל העריכם‬
‫בעשן הכבשן ‪ :‬ויזחי ב שנ ת לוט כמערה עם שתי כנור־זיו וישקו‬
‫א ת אביהן יין וישכבו עמו כי אמרו אין איש בארץ לחיות זרע מהן‬
‫כ׳ חשכו כי אבדה כל הארץ ‪ :‬וישכבו שתיהן עם אביהן ותהרן‬
‫שתיהן מאביהן ותלדנה כנים ‪ :‬ותקרא הבכירה א ח שם כנו מואב‬
‫לאמד כי מאביה ילדתו הוא אבי מואב עד היום הזה ‪ :‬והצעירה‬
‫קראה גם היא א ת כנה כן עסי הוא אבי בני עמון עד היום הזה ‪:‬‬
‫ויהי אחרי כן ויסע לוט הוא ושתי בנותיו'משם וישב ב עכר הי ר ק‬
‫עם שחי בנותיו ובניהן ‪ :‬ויגדלו כני לום וידיכו ויקחו להם נשים‬
‫מארץ כנען וילדו להם כנים ויפרו וירבו מ א ד ‪ :‬ויהי ב ע ת ההיא‬
‫ויסע‬ ‫ח ‪8‬‬
 ‫פרשת וירא‬ ‫‪58‬‬

‫ויפע אברהם סאלוני ממרא וילך א ‪ p‬פלעתים ויגר נגרר ‪ :‬כ ענ ת‬

‫חם* ועשרים שגה לשבת א ב מ ס כארץ בנע; היא ענ רז מאדה‬
‫שנה לחיי אברהם בא אברהם ארץ פלשתים גררה ‪ :‬ד הי בבואם‬
‫אל הארץ ויאמר אל שרה אשתו אסר• לי אחותי את לבל אשר‬
‫ישאל אותך ‪ yfcb‬נצול מרעת יושבי הארץ ‪ :‬ויהי כשבת אברהם‬
‫בארץ פלשתים ויראו עבדי אכימלך מלך פלשתים א רז שרה בי‬
‫יפה היא מאד ‪ :‬וישאלו עליה לאברהם ויא מהאחו תי היא ‪ :‬רלכו‬
‫עבדי אבימלך ויהללו א ת שרה אל המלך לאמר בא איש מא ‪p‬‬
‫בנ ק לגור בארץ ואחות לו יפה מאד ; וישסע אכימלך א ת דברי‬
‫כל עבדיו אשר הללו א ת שרה אליו וישלח אבימלך א ת שריו‬
‫ויקחו א ח שרה ויביאוה למלך ‪ :‬ותבוא שרה בית אביטדי^ך וירא‬
‫המלך א ת ש ר ת בי יפה היא ותיסב בעיניו מאד ‪ :‬וינש א לי ה‬
‫ויאמר לה מה הוא לך האיש אשר כא ת עסו אל ארצנו ותען שרה‬
‫ותאמר אחי חוא ונבוא מא ‪ p‬כנען לגור באשר מצאנו ‪ :‬ויאמר‬
‫אביסלך אל שרה הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך הושב א ת אחיך‬
‫בארץ אך עלינו לנשאו ולגדלו על כל הארץ אחרי אשר הוא אחיך ‪:‬‬
‫וישלח אבימלך ויקרא אל א ב ר ה ם ויבוא א ב ר ה ם לפני המלך ‪:‬‬
‫ויאמר אבימלך אל אברהם הנה צויהי לככדך בארץ כטוב בעיניך‬
‫בעבור שרה אחותך ויצא אברהם מ א ת המלך ותצא אחריו מ שאת‬
‫המלך ‪ :‬ויהי לעת העדב טרם ישכב האדם והמלך יושב על כסאו‬
‫ותפול תדדמה עליו וישכב על הכסא וירדם עד הבקד ‪ :‬ויחלום‬
‫והגה מלאך יי בא אליו וחרבו שלופה ‪ m‬ויעמוד המלאך ע רי‬
‫אבימלך ויבקש להרגו בחרב ‪ :‬ויחרד אבימלך בחלום ויאמר אל‬
‫המלאך מה חטאתי לך כי באת אלי להמיתני בחרבך ‪ :‬ויען המלאך‬
‫ויאמר אל אבימלך הנר מ ת על האשה אשר הכא ת אמש לביתך‬
‫כי היא בעולת כעל א שת אברהם אשר בא לביתך ‪ :‬עתה השב‬
‫א שת האיש ההוא בי אשתו היא ואם אינך משיב ד ע בי מוח ח מו ת‬
‫א ת ה וכל אשר לך ‪ :‬ובלילה ההוא היתה צ ע ק ת ג דו ל ת בארץ‬
‫פלשתים ויראו כל יושבי הארץ בצורת איש עומד וחרכו שלופה‬
‫בידו ויך א ת בל יושבי הא ‪ p‬בחרב הלוך ו ה בו ת או ת ם ‪ :‬וי ע ע‬
‫מלאך‬
‫”‬ ‫‪h‬‬ ‫פדשת דדא‬
‫מלאך יי א ת כל א ‪ p‬פלשתים כלילה ההוא ותהי בהם מהומה‬
‫ג ת ל ה מ אד בלילה ה הו א ומחרדתו ‪ :‬ויעצר להם כל כחם ו כ ^‬
‫מוצאם ותהי בם יד יי על דבר שרה אשרת א ב ר ה ם אשר לקח‬
‫אבימלך ; ויהי בבקר רשבם אבימלך בר?;דה ובבהלה ובחרדה‬
‫גדולה וישלח ויקרא לכל עבדיו ויספר ל ה ם ארה ח ^ו מו וייראו‬
‫האנשים מאד ‪ :‬ויען •איש אחד הנצב ער עבדי המלך ויאמר אל‬
‫המלך אדוני המלך השב האשה הזאת אל בעלה כי אישה הוא ‪:‬‬
‫כן קרה גם כן לפרעה מלך םצ^ם בבוא האיש הזה מצרימה ויאמר‬
‫על אשתו אהותי היא כי כן דרכו לעשות בבואו לגור בארץ אשר‬
‫ילך שמה ‪ :‬וישלח פרעה ויקה א ת האשה הזאת לאשה ויבא יי‬
‫עליו מכות נמרצות עד אשר השיבו את האשה אל אישה ‪ :‬ועתה‬
‫אדוני המלך הלא ידעת מה קרה אמש לכל הארץ כי היו במהומה‬
‫גדולה מאד וכאב גדול וצעקה ונד ע כי זה הוא על דבר הא שה‬
‫אשר לקחת ‪ :‬ע תה השב את הא שה הזאת אל אישה פן יקדה‬
‫לנו כמקרה פרעה מלך מצדים ועבדיו ולא נמות ; וימהר אבימלך‬
‫ויקרא אל שרה ותבוא ן^פניו וישלח ויקרא גם ל א ב ר ה ם ויב<^‬
‫לפניו ‪ :‬ויאמר אכימלך אליהם מה המעשה הזה אשר עשיתם לי‬
‫ב אמ רכ ם אחים אר־זם ואקח ארת האשה הזאת לאשה ‪ :‬ויאמר‬
‫אברהם כי אמרתי פן אמות על אשתי ‪ :‬ויקח אבימלך צאן ובקר‬
‫ועבדים ושפחות ואלף כסף ויתן לאברהם וישב לו אר־ז שרה ‪:‬‬
‫ויאמר אבימלך לאברהם הנה כד־‘ הארץ לפניכם כטוב כעימכם‬
‫תשבו ‪ :‬ויצא אברהם ושרה אשתו מאת פני המלך בכבוד ויקר‬
‫וישבו כארץ גרר ‪ :‬וכל־* יושבי ארץ פלשתים ועבדי המלך עודם‬
‫נכ א בי ם מ אי גמכורת המלאך אשר הכה ב ה ם כל הלילה על‬
‫דבר שרה ‪ :‬וישלח אבימלך אל אברהם לאסר א״ה בזה מוכן במקומו כי‬
‫התפל ‪ 4‬נא כעד ע ב דיו א ל יי א ל היו ייסי‬
‫מעלינו אר־ז דז מות הזד־״ ‪ :‬וי ת פל א א ב ר ה ם עוד להתפלל אברהס‬
‫נ׳; ד «י‪ 6‬בי מ ^ ך ובעד עבריו וישמזג ״ א ח‬
‫תפלת אברהם וירפא יי א ת אבימלך ואת כל כאב המכוח סכבר הוכו‬
‫”״ל®‬ ‫עבריו ‪ :‬ויהי נ ע ה ההיא מקץ יטיס וארבעה‬
‫חרשים‬
 ‫‪60‬‬
‫‪trrin trra‬‬
‫חדשים ל שבת אברהם בארץ פלשתים בגרד ג ויפקוד אלהים א ת‬
‫שרה ויזכרה יי ותהר ו תלד לאברהם בן ‪ :‬דקרא אברהם א ת שם‬
‫בנו הנולר לו אשר ילדה לו שרה ^יצחק‪:‬זיסל אברהם א ח יצחק‬
‫בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אלהים לאברהם לעשורז לזרעו‬
‫»'ןחריו ‪ :‬ואברהם בן מאת שנה ושרה א שתו כ ת תשעים שנדה‬
‫בהולד להם א ת יצחק ‪ :‬ויגדל הילד וינמל ויעש אברהם פדצזתה‬
‫גדול כיום הגמל את יצחק ‪ :‬ויבמיזו שם ועבר וכל גרולי הארץ‬
‫ואכימלך מלך פלשתים וכל ע כ ^ו ופיכל שר צכאו לאכול ורשתות‬
‫ולשמוח כמ שתה אשר עשה אברהם ביום הגמל א ת יצחק בנו ‪:‬‬
‫וגם תרח אבי אברהם וגחור אחיו באו מהרן ה ם וכל אשר להם‬
‫וישמחו מ א ד בשמעם כי דזולד בן לשרה ‪ :‬דכאו אל־* אברהם‬
‫ויאכלו וישתו במ שתה אשר ע שז אברהם ביום הגמל א ת יצחק ‪:‬‬
‫וישמחו תרח ונחור עם אברהם וישבו עמו בארץ פל ש תי ם ימים‬
‫רכים ‪ :‬בעת ההיא מת שרוג בן רעו כ שנה הראשונה ללדת יצחק‬
‫בן אברהם ‪ :‬ויהיו כל ימי שרוג מאתים שנה והשעושלעזים שנה‬
‫וימת ‪ :‬ד שמעאל בן אברהם גדל בימיכם ההם בן ארבע עזזרד־ו‬
‫שנדה היה בלרדת שרה א ת יצוזק ל אב רה ם ‪ :‬ויהי א ל הי ם ארת‬
‫י שמעאד• בן א ב ר ה ם ת ד ל וילמד קשת ויהי רובה ק שת ‪ :‬ויהי‬
‫בהיות יצחק בן אברהם כן חמש שנים וישב עם ישמעאל בפתח‬
‫האהל ‪ :‬דרא ישמעאל א ח יצחק עשב לנגדו דקה הק שת וימשוך‬
‫ב ה ויתן אליה א ת החץ ויאמר להבות את יצוזק ‪ :‬ותרא שרה א ת‬
‫המע שה א ש ר בקש י ש מע אל לעשות ליצחק בנה וירע בעיניה‬
‫מ אד על כנה ‪ :‬ותשלח ותקרא ל אב רה ם ותאמר לו גרש האמה‬
‫הזאת ואת בנה כי לא יירש בנה עם בני כי כזה וכזה כקש לעשות‬
‫לו היום ‪ :‬וישמע א ב ר ה ם בקול שרה וישכם בבקר דקה ש תי ם‬
‫עשרה ככרי לחם וחמת מים ויתן אל הגר וישלחה עם בנה ‪ :‬ותלך‬
‫לה הגר עם כנה המדברה דשבו במדבר פארן עם יושבי המדבר‬
‫ויהי ישמעאל רובה קשת וישב במדבר ימים רבים ! וילכו אחרי‬
‫כן הוא ו א מו לארץ מצ רי ם וישבו שם וחקה הגר לבנדת א שה‬
‫ממצרים ושטה סריסדת ‪ :‬וחהר א שת ישמעאל ותא־ לו ארבעה‬
‫כנים‬
‫‪61‬‬
‫דא‬ ‫® ‪ ntr‬דרא‬
‫בנים ובת א ח ת ‪ :‬ויסע ^עסעאל אחרי כן חוא ואמו ואישתו ובניו‬
‫זבל אשר לו ו לכו וישובו המדברה ‪ :‬ויע׳שו להם אהלים כמדברות‬
‫א שר ישבו בהן ויהיו נוסעים וחונים תמיד מדי חדש ומדי שנה ;‬
‫ובקר ואהלים בעבור א ב ר ה ם אביו‬ ‫ויתן אלהים לישמעאל‬
‫ויפחץ האיש מאד מאד במקנה ‪ :‬וישב ישמעאל במדברות באהלים‬
‫נוסע וחונה ימים רבים ופני אברהם אביו לא ראה ‪ :‬ויהי מי מי ם‬
‫ויאמר אברהם אל שרה אשתו אלך לי ואראה א ת ישמעאל בני‬
‫כי התאויתי אליו לראותו כי לא ראיתיו זה ימים ‪ :‬וירכב אברהם‬
‫על ג מ ^ אחד מגמליו וילך המדבר לבקש א רז ישמעאל בנו כי‬
‫שמע כי הוא יושב באהל במדבר עם כל אשר לו ‪ :‬וילך אברהם‬
‫המדברה ויגיע אל אהל ישמעאל בחצות היום ‪ :‬וישאל על ישמעאל‬
‫וימצא א ת אשת ישמעאל יושבת באהל עם בניה וישמעאל אישה‬
‫ואמו אין עמה ‪ :‬וישאל אברהם א ת א שת ישמעאל לאמר א נ א‬
‫פנה ישמע^ ותאמר הלך השדה לצוד ציד ‪ :‬ואברהם עודנו רוכב‬
‫על הגמל ולא ירר מעליו ארצה כאשר נשבע לשרה אשתו אשר‬
‫לא ירד מעל הגמל ארצה ‪ :‬ויאמר אברהם אל א שת ישמעאד־•‬
‫בתי תנ ה לי מעט מים ואשתד־ז ני יגע ועיף אני מהדרך ‪ :‬ותען‬
‫אשת ישמעאל ותאמר לאברהם אין לנו לא מים ולא לחם ותשב‬
‫באהלה ולא הביטה אל אברהם ולא שאלה אוהו מי הוא ; אך מכה‬
‫א ת בניה באהל ותקללם ותקלל גם את ישמעאל בעלה ותחרפהו ‪:‬‬
‫וישמע אברהם א רז כל דברי אשרת ישמעאל אל בנידה ויחר לו‬
‫מאד וירע בעיניו ‪ :‬ויקרא אברהם אל האשה לצאת אליו מאהלה‬
‫ותצא האשה ותעמוד נגד אברהם ואברהם עודנו רוכב על הגמל ‪:‬‬
‫ויאמר א ב ר ה ם אל א שת ישמעאל־• בבוא ישמעאל אישך הנ דז‬
‫ורכרת אליו כ ד ב רי ם האלדז ‪ :‬בא הנה אי ש זקן מאד מ ^ ר ץ‬
‫פלשתים לבקש אותך וכזה וכזה מראהו ותארו ולא שאלתיהו מי‬
‫דהוא ‪ :‬וירא כי אינך פה וידבר אלי ויאמר בבוא ישמעאל אישך‬
‫ואמרת אליו כה אמר האיש ההוא בבואך הסר א ת יתד האהל‬
‫הזה אשר נתרת פה ושמרת תחתיה יתד א ח ר ת ‪ :‬ויכל א ב ר ה ם‬
‫לצוות א ת הא שה ויפן וילך על ת מ ל וישב לדרכו ; ויהי אחרי כן‬
‫ויבוא‬
 ‫פרשת ףרא‬ ‫‪62‬‬

‫זיבוא ♦שמ^;אל מצירו הוא ואמו וי^נןב אל אתלו ‪ :‬ותדבר אליו‬

‫אשתו כדברים האלה בא הנה איש זקן מאד מארץ פלשתים לבקש‬
‫עליך וכזה וכזה מראהו ולא שאלתיהו מי הוא וירא כי אינך הנה‬
‫ויאמר אלי לאמר ‪ :‬ככוא אישך הנה ואמרת אליו כה אמר האיש‬
‫הזקן הסר א ת יהד האהל אשר נ ת ת פה ושמרת תהתיה ירתד‬
‫א הדת ‪ :‬וישסע ישמעאל את דברי אשתו וידע כי הוא אכיו ואשר‬
‫לא כבד ה אותו אשתו ‪ :‬ויבן ישמעאל א ת דברי אביו אשר דבר‬
‫אל אשתו וישמע ישמעאל בקול אביו ויגרש ישמעאל את האשה‬
‫הדדא ותלך לה ‪ :‬וילך ישמעאל אחרי כן ארצה כנען ויקה אשה‬
‫אחרת ויביאה אל אהלו כמקום אשר היה שם ‪ :‬ויהי'מקץ שלש‬
‫שנים ויאמר אברהם אלך רי עוד ואראה את ישמעאל בני ואבואה‬
‫כי לא ראיתיהו זה ימים רבים ‪ :‬וירכב על גמלו וילך המדבר ויגיע‬
‫אל אהל ישמעאל בחצי היום ‪ :‬וישאל על ישמעאל ותצא לו אשתו‬
‫מן האהל ותאמר איננו פה אדוגי כי הלך לצוד השדה ולרעות א ת‬
‫הגמלים ותאמר האשה אל אברהם סורה אדוני אל האהל ואכלת‬
‫פת לחם כי עיפה נפשך מן הדרך ‪ :‬ויאמר אליה אברהם לא‬
‫אשב כי מהר אנכי ללכת לדרכי אך תני נא לי מעט מים ושתיתי‬
‫כי צמאתי ‪ :‬ותמהר האשה ותרץ ותבוא האהלה ותוציא מים ולחם‬
‫אל אברהם ותתן לפניו ותפצר בו מאד לאכול ויאכל וישת וייטב‬
‫לבו ויברך א ת ישמעאל בנו ‪ :‬ויכל לאכול ויברך א ת יי ויאמר אל‬
‫אשת ישמעאל בבא ישמעאל ואמרת אליו כדברים האלה ‪ :‬בא‬
‫הנה איש זקן מאד מארץ פלשתים וכזה וכזה מראהו ‪ :‬ויאמר אלי‬
‫בבוא ישמע^ הנה ואמרת אליו כה אמר האיש הזקן היתד ששמת‬
‫פה ב א הל טובה מאד אל הסירנה מן האהל ‪ :‬ויכל אברהם לצוות‬
‫א ת האשה וירכב וילך לו לדרכו ארץ פלשתים ‪ :‬ו בוא ישמעאל‬
‫אל אהלו ותצא אשרתו לקראתו בשמחה ובטוב לבב ‪ :‬ותאמר‬
‫אליו בא הנה איש אחד זקן מארץ פלשתים וישאל עליך ואין *•‬
‫ואוציא לו לחם ומים ויאכל ויישת ויטב לבו וידבר אלי כדברים‬
‫ה אלה ‪ :‬כבוא ישמעאל אישך הנה ואמרת אליו יתד האהל אשר‬
‫לך טובה מאד אל תסירנה סן ה א הל ‪ :‬וידע ישמעאל כי הוא‬
‫אבץ‬
‫‪63‬‬
‫דב‬ ‫פרשת דרא‬
‫אביו וכי כבדה אותו אשתו ויברך י׳עמעאזד‘ א ת יי ‪ :‬ויקם כ ע ת‬
‫ההיא ישמעאל ויקח א רז אשרתו ואת בניו ואת מקנהו ואה כל‬
‫אשר לו ויסע משם וילך ארץ פלשתים אל אביו ‪ :‬ויספר אברהם‬
‫לישמעאל בגו על אודות האשה הראשונה אשר לקח ישמעאל‬
‫שכזאת וכזאת ע שתה ‪ :‬וישב ישמעאל ובניו עם אברהם ימים רבים‬
‫בארץ ‪ :‬ואברהם ישב בארץ פלשתים ימים רבים ‪ :‬וירבו הימים‬
‫ויהיו עשרים ושש שנים ‪ :‬ויהי אחרי כן וילך אברהם עם עבדיו וכל‬
‫אשר לו ויצאו מארץ פלשתים וירחיקו ממנה מאד ויבואו עד קרוב‬
‫לחברון וישבו שם ‪ :‬ויחפרו שם עבדי אברהם בארות מים וישב שם‬
‫אברהם וכל אשר לו על המים ‪ :‬וישמעו עבדי אבימלך מלך פלשתים‬
‫לאמר חפרו עברי אברה ם בארוה מים בגבול הארץ ‪ :‬ויבואו ויריבו‬
‫עם עבדי אברהם ויגזלו להם א ת הבאר הגדול אשר חפרו*‪ .‬וישמע‬
‫אבימלך מלך פלשתים א ת הרב הזהר ויבוא הוא ופיכול שר צבאו‬
‫ועשרים מאנשיו אל א ב ר ה ם ‪ :‬וידבר אכימלך אל אברהם ע ^‬
‫אודות עבדיו ויוכיח אברהם א ת אבימלך על אודות הבאר אשר‬
‫גזלו עבדיו ממנו ‪ :‬ויאמר אבימלך אל אברהם חי יי אשר ברא א ת‬
‫כל הארץ לא שמעתי א ת הדבר אשר עשו עבדי לעבדיך בלתי‬
‫היום ; ויקח א ב ר ה ם שבע כבשות ויתן לאבימלך לאמר קח נא‬
‫מירי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי א ת הבאר הזה ‪ :‬ויקחאבימלך‬
‫א ת שבע כבשות הצאן אשר נתן לו אברהם וגם צאן ובקר נהן‬
‫לו הרבה וישבעאבימלך לאברהם על אודות הבאר ‪ :‬על כן קרא‬
‫לבאר ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם עליו ‪ :‬ויכרתו ברית‬
‫שני ה ם בב אר שבע ו ק ם אבימלך ופיכל שר צבאו וכל אנשיו‬
‫וישובו ארץ פלשתים ‪ :‬ואברהם וכל אשר לו ישבו ל ה ם בבאר‬
‫שבע ויהיו שם בארץ ההיא ימים רבים ויטע אברהם אשל גדול‬
‫בבאר שבע וישם לו שם ארבעה שערים ל ארב ע רוחות העולם‬
‫ויטע בו כרם ; למען כאשר יבוא הולך אל אברהם ובא לו משער‬
‫אשד יהיה נגד דרכו וישב שמה ואכל ושתה ושבע והלך לו ‪ :‬כי‬
‫בית אברהם פתוח תמיד לכל בני האדם לעוברים ולשבים אשר‬
‫יבואו יום יום לאכול ולשתות כבית אברהם תמיד ‪ :‬ויהי כל איש‬
‫רעב‬
 ‫‪64‬‬
‫פחשת דר«‬
‫אשר יבוא בכית אברהם ונתן לו ^‪ l‬ברהם ?^חם ואב^ ו שחה‬
‫ו שכע ‪ :‬וכל הבא אל כיתו קרום יכסנו בנגריס כרצונו ונתן דלו‬
‫ככף ווהב והוריקו א ת יי אשר בראו בארץ ככה יקשה אברהם כל‬
‫הימים ‪ :‬וישבו אברהם ובניו וכל אישר לו ככאר שבק ויאהל קד‬
‫ח ביון ‪ :‬ונחות אחי אברהם ואביו וכל אשר להם ישבו להם ב ה ק‬
‫כי לא באו קם אברהם ארצה כנקן ; ויולח לנחור כנים בחרן אשר‬
‫ילרה לו מלכה כ ת הרן אחות שרה א שת אברהם ‪ :‬ואלה שמות‬
‫הילודים לו ק ק ובוז וקמואל וכשד וחזו ‪ :‬פלרש ו ‪T‬לף ו ב תו א ר‬
‫בנים שמונה אלה כני מלכה אשר ילדה לנחור אחי אברהם ‪ :‬ותהי‬
‫לנחור פילגש ושמה ראוטה ותלד גם היא לנחור טבח ונחם ותחש‬
‫ומקנה כנים ארבקה ! ויהיו כל בני נחור אשר יולרו לו בנים שנים‬
‫קשר מלבד בנותיו ויולדו גם להם כנים בחרן ‪ :‬ויהיו כני ק ק בכור‬
‫נחור אביחרף וגדין ומילום ודבורה אחותם ‪ :‬ובני כוז א״ה א‪ ■»5‬נ> וה מ א‬
‫ברכ אד‘ ונקמת ושוח וסדני ־• ובני קטוא^‘ א ר ט‬
‫ורחוב ‪ :‬ובני כ שד קנמלך ומישר ובנון ויפקי ‪ :‬ובני רס ‪ WD‬ל‪» 1‬י ס די‬
‫חזו פלדש ומיכי וקם ר ‪ :‬ובני פלד׳ן! ז ן ר ן ך ן א ט ן ף ס לינאש■ ד• אניה ם ‪:‬‬

‫ומריר ומלוך ‪ :‬ובני ‪ T‬לף מו שן וכישן ומוצא ‪ :‬ובני כתואל שחר‬

‫ולבן ורבקה אחותם ‪ :‬אלה מ שפחות בני נחור אשר נולדו ל ה ם‬
‫בחרן ! וילך ארם בן קמואל ורחוב אחיו מהלאה חרנה וי מ צ או‬
‫בקקה בא ‪ p‬קל נהר פרת ‪ :‬ויכנו שם קיר ויקראו א ת שם הקיר‬
‫כשם פתור בן ארם הוא ארם נחרים קד היום הזה וכני כשד הלכו‬
‫גם הם לגור כאשר ימצאו וילכו וימצאו בקעה מנגד לארץ שנקר‬
‫וישבו שם ‪ :‬ויבנו שם להם קיר ויקראו א ח שם הקיר כשד כשם‬
‫אביהם היא ארץ כשרים קר היום וישכו הכשרים כארץ ה הי א‬
‫ויפרו וירבו מאד ‪ :‬ותרח אבי נחור ואבי אברהם הלך ויוסף ויקח‬
‫א שה אחרת לקת זקנתו ו שמה פלילה ! ותהר ותלד לו כן ויקרא‬
‫א ת שמו צובא ויחי תרח אחרי הולידו א ח צובא חמש וקשרים‬
‫שנה ‪ :‬וימת תרח בשנה ה היא היא שנח חמש א׳ה מכאן ראיה לטעם הנקרא‬
‫ושלשים שנה ללירת יצחק בן אכרה “ ויהיו‬
‫ההקדמה■ ילוק ‪:‬‬ ‫ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת ויקבר‬
‫בחרן‬
‫‪bS‬‬
‫לג‬ ‫‪ rena‬דרא‬
‫ב ח ח ‪ :‬מו ב א נן חרוז חי?<א«יום י‪ 8‬נה דולר א ת ארם \את ^אכא‪1‬‬
‫ז א ת מ ר ק ‪ :‬ותהיינה לארם ‪» p‬ובא בן תרח שלש נשים דולר ׳‪8‬נים‬
‫עשר בנים ושלש בנות ‪ :‬וירון יי לארם כן צו טין עושר ונכסינם‬
‫ומקנה רב וכבד צאן ובקר דפרוץ האיש מ אד מאד ; ויסע ארם‬
‫בן צובא הוא ואחיו וכל ביתו סחרן וילכו לנור באשר ימצאו ‪ :‬כי‬
‫היה רכושם רב משבת בחרן ולא יבלו ל שכת בחרן עם בני נתור‬
‫אחיהם י חד ‪ :‬וילך ארם בן צוכ«»ן ואחיו וימצאו בקעה מהל אדז‬
‫לארץ קדם וישבו שם ‪ :‬ויבנו שם גם הם עיר ויקראו א ת ששה ארם‬
‫כשם א חי ה ם הבכור היא ארם צובא עד היו ם הזה ‪ :‬ויצחק בן‬
‫אברהם הולך וגדל בימים ההם וילטרהו אברהם אביו א ח דרך יי‬
‫לדעת א ת יי ויי עמו ‪ :‬ויהי כהיות יצחק כן של שים שנה ו שבע‬
‫שנים וישמעאל אחיו הולך ובא עמו כאהל ‪ :‬ויתפאר ישמעאל על‬
‫יצחק לאשר כן שלש עשרה שגה הייתי כאשר דבר יי א די אבי‬
‫למול אותנו ‪ :‬ואעש א ת דבר יי אשר דבר אל אבי ואתן א ת גפשי‬
‫אל יי ולא עכרתי את דברו אשר צוה א ת אבי ‪ :‬ויען יצחק א ת‬
‫ישמעאל לאמר למה חתפאר עלי כדבר הזה על מעט בשר מבשרך‬
‫אשר צוך יי להסיר אותו מעליך ; חי יי אלהי אברהם אבי כי אם‬
‫יאמר יי לאבי קח נא א ת יצחק והעלהו לפני עולה לא מנעתי א ת‬
‫נפשי בי אע שה א ח הדבר בשמחה ‪ :‬וישמע יי את הדבר אשר דבר‬
‫יצחק אל ישמעאל וייטב כעיני יי ויאמר לנסות את אברהם בדבר‬
‫הזה ; ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על יי ויבא גם השטן‬
‫בתוכם להתיצב על יי להשטין א ת בני הארס לפני יי ‪ :‬ויאמר יי‬
‫א די השטן מאין ת בו א רען השטן ארח יי ויאמר משוט ב א ר ץ‬
‫ומהתהלך כה ‪ :‬ויאמר יי א ל דחשטן מה דברך אלי על כל בני‬
‫הארץ וי ק השטן א ח יי ויאמר כי ראיתי א ת כל כני הא ‪ p‬אשר‬
‫יעבדוך ויזכרוך בעת בקשם מלפניך דבר ‪ :‬והיה באשר תהן להם‬
‫ארח הרבר ה הו א אשר יבקשו מלפניך ושבו ל ה ם ועזבוך ולא‬
‫יוסיפו אבור אותך ק ד ‪ :‬הראית א ת אברהם בן תרח אשר בחחלה‬
‫לא היו לו בנים ייעכדך וי ט ה אליך מזכחות בכל אשר ילך שם‬
‫והקריב עליהן קרכנות ויקרא בשמך למי בני הא ‪ p‬תמיר ‪ :‬ועתה‬
‫כאשר‬ ‫מ ‪9‬‬
 ‫פרשת וירא‬ ‫‪66‬‬

‫משתד־י• גדול לכ?*‬ ‫באעזר נולד לו ♦צחק נ נו ויעזוב»>ותך‬

‫יושבי כארץ ואת יי שכח ‪ :‬כי מכל א׳טר עע‪ 1‬ה לא הקריב לפניך‬
‫קרבן עולה או שלמים שור אחד או כשב או ״עז אחד מכל אשר‬
‫שחט ביום הגמל א ת כנו ‪ :‬גם מיום אשר נולד בנו היום שלשים‬
‫ושבע שנה לא בנה לפניך מזבח ולא הקריב אליך עליו קרבן כי‬
‫ראה כי נ ת ת לו אשר בקש מלפניך ויעזבך ‪ :‬ויאמר יי אל השטן‬
‫ה שמת לבך אל עבדי אברהם כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר‬
‫לפני וירא אלהים וסר מרע ‪ :‬חי אני כי אם אמרתי לו הקרב נא‬
‫א ת יצחק בניך לפני לעולה לא ימנעהו ממני ואף כי אומר אליו‬
‫הקרב לפני עולה מן הצאן או מן הבקר ; ויען השטן א ת יי ויאמר‬
‫בי אדני דבר נא אל אברהם כדבר הזה אשר דב ר ת אם לא יעבור‬
‫וימיר א ת דבריך היום ‪ :‬בעת ההיא היה דבר יי אל אברהם ויאמר‬
‫אליו אברהם ויאמר הנני ויאמר קח נא א ת בנך א ה יחידך אשר‬
‫א הב ת א ת יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על‬
‫אחד ההרים אשר יראה לך בו שם ענן וכבוד ‪ :‬ויאמר א ב ר ה ם‬
‫בלבו איך אעשדז עד א ש ר <?פריד ארה יצחק בני משרה אמר‬
‫להעלותו לפני יי לעולה ‪ :‬ויבא אברהם האהלה וישב לפני שרה‬
‫אשתו וידבר אליה כדברים האלרה ‪ :‬בננו יצחק גדל ו ל א למד‬
‫עבודת אלהיו זה ימים עתה אלך לי למחר ואביאנו אל שם ואל‬
‫ע ב ר בנו ושם ילמד א ת דרכי יי ‪ :‬כי ילמדוהו לד עת את יי ולדעת‬
‫באשר יתפלל לפני יי בכל עת ויענהו ולדעת שם א ת דרך עבודת‬
‫יי אלהיו ותאמר שרה טוב דבררה ד־״ך אדוני ועשה לו כ א ש ר‬
‫דב ר ת ‪ :‬ואולם אל תרחיק א ת בני מעלי ולא ישב שם ימים רבים‬
‫כי נפשי קשורה בנפשו מאד ; ויאמר אברהם אל שרה בתי חלה‬
‫נא א ת פני יי אלהינו אשר יעשה עמנו טובה ‪ :‬ותקח שרה א רז‬
‫יצחק בנה וילן א ת ה בלילה ההוא ותשקהו ותחבקהו ותצוהו עד‬
‫הבקר ‪ :‬ותאמר ד־״ו בני איך רתוכל נפשי להפרד ממך ותשקהו‬
‫ותחבקהו עור ותבך עמו ותצוה א ת אברהם אביו עליו ; ותאמר‬
‫שרה לאברהם כי אדוני השמר נא בבנך ושים א ת עיניך עליו כי‬
‫אין לי בן אחר וי א כ ת כי אם הוא ‪ :‬אד־‘ נא תעזבנו אם ירעיב‬
‫האכילהו‬
‫‪67‬‬
‫לד‬ ‫פדיצ{ת וירא‬
‫האכילתו לחם ואם יצמא השקהו סים ואל תניחהו ללכת ברגליו‬
‫ו די א לישכ כשמש ‪ :‬וגם אל ת^זכהו לל ™ כדרך ‪ m S‬ול*^‬
‫תאנסהו מכל אשר ידכר ועשית לו ככל אשר יאמר אליך ‪ :‬ו תנ ך‬
‫שרה עוד כני גדול אל יצחק כלילה ההוא ותצוהו עד הבקר ‪ :‬ויהי‬
‫כבקר ותקח שרה בגד טוב וגאו־! מאד מן הבגדים אשר א ת ה‬
‫כבית מאשר נתן לה אבימלך ‪ :‬ותלבש א ח יצחק כנה ותשם לו‬
‫מצנפת על ראשו ותשם אבן יקרה על המצנפת ‪ :‬ותתן להם צרה‬
‫לדרך וי צ א וילכו יצחק ואברד־‪.‬ם אביו וי דינו עמהם מעבדיהם‬
‫לשלחם בדרך ‪ :‬ותצא גם שרה עסהם ותלך בדרך אתם לשלחם‬
‫ויאמרו לה שוב לך האהלה ‪ :‬ות שמע שרה א ת דברי יצחק בנה‬
‫ו תנ ך בכי גדול ויבך נם אברהם אישה עטה ‪ :‬ויבך גם יצחק בנח‬
‫עמה בכי גדול מאד וגם אשר הלכו לשלחם בכו בכי גדול עד מאד ‪:‬‬
‫ותחזק שרה ביצחק בנה ותאחזהו נין זרועותיה ותחבקהו ותשקהו‬
‫ותוסף עוד לבכות עסו ‪ :‬ותאמר שרה מי יודע אם אראה אותך‬
‫עור בני מהיום הזד־‪ : .‬ויבכו עור בכי גדול ואברהם ושרה ויצחק‬
‫וגם אשר הלכו עסהם בדרך לשלחם בכו בכי גדול עטהם־‪ .‬ותשב‬
‫לה אחרי כן שרה מעל יצחק בבכיה רבה וישוכו כל שפחותיה‬
‫ועבדיד‪ .‬עטה האהלה ואברהם הלך עם יצחק בנו להעלותו עולה‬
‫לפני יי כאשר צוהו ‪ :‬ויקה א ב ר ה ם גם את שני נעריו עסו ארת‬
‫ישמעאל בן הגר ואת אליעזר עבדו וילכו יחד עטהם ‪ :‬ויד‪.‬י ה ם‬
‫הולכי ם בדרך וידברו הנע רי ם ביניהם כדברים האלה ‪ :‬וי א מ ר‬
‫ישמעאל אל אליעזר הנה אברהם אבי הולך את יצחק להקריבו‬
‫עולה ליי כאשר צוהו ‪ :‬והיה בשובו ונתן לי את כל אשר רו לרשתו‬
‫אחריו כי אני בנו בכורו ‪ :‬ויען אליעזר א ת ישמעאל ויאמר אליו‬
‫הלא אברד‪.‬ם גירש אותך ואת אמך וישבע לבלתי הוריש לך מכל‬
‫אשר לו מאומה ‪ :‬ולמי יתן א ת כל אשר לו ואת בל ח טו דו חיו‬
‫ודלא לעבדו הנאמן בביתו אשר עברחיו יו מ ם ולילה ואעש כל‬
‫אשר יאמר אלי כי לי יוריש א ת כל אשר לו אחרי מותו ‪ :‬וידוי‬
‫כלכת אברהם עם יצחק כנו כדרך ויבא השטן וידמה ל א ב ר ה ם‬
‫בתואר איש זקן מ אד עניו ו שפד“ רוח מאד ‪ :‬ויגש אל א ב ר ה ם‬
‫ויאמר‬
 ‫‪ 3‬ד &ת דרא‬ ‫‪68‬‬

‫זיאטר אליו הכסיל אז נ ע ר א ת ה אשר אתה הולך לעשות הדבר‬

‫הזח חיום מבנך יחידך ‪ :‬כי גתן לך האלהים בן כאחרית י ס ץ לעת‬
‫זקנתך ■ותלך ותשחטהו היוט על לא חם‪ 0‬והאבדח א ח נפש כנך‬
‫^חירך סן ה א ‪ : p‬הלא ‪ T‬עת אם לא שמעת כי אין הדבר הזד־‪.‬‬
‫צזאת יי כי לא יעשה יי לאיש כדעה הוארז בארץ לאמר לו לך‬
‫שחוט א ת בנך ‪ :‬וישמע אברהם א ת הדכר הזה וידע כי דבר השטן‬
‫הוא אשר נ ק ש להתעור‪.‬ו סדרך יי ‪ :‬ולא אבא א ב ר ה ס לשמוע‬
‫בקול השטן ויגער בו א כ ר ה ט וילך לו ‪ :‬וישב השטן ויבא אצד־*‬
‫יצחק וירמו‪ .-‬ליצחק כר״ואר אי ש בחור יפר‪ .‬תואר ויפה סראד־־‪.‬‬
‫ס אד ‪ :‬ויגש אל יצחק ויאמר אליו הלא ‪ T‬עת א ם לא שמעת כי‬
‫א ב ץ הזקן והכסיל הזה מביאך לשחטך היום חנם ‪ :‬עתה בני לא‬
‫ת שמע אליו ולא ת אנ ה לו כי הזקן הוא כסיל־• ולא ת אכד או ת‬
‫נפשך היקרה ואח תארך הנאה מן ד‪.‬א ‪ : p‬וישמע יצחק אח הדבר‬
‫הזה ויאמר לאברהם אביו ה שמעת אבי א ת אשר דבר אלי האיש‬
‫דהזה כזה וכזה דבר ‪ :‬ויען א ב ר ה ם את יצחק בנו ויאמר אד־ייו‬
‫ה שמד לך מטנו ואל ת שמע אל דבריו ואל תאבד‪ .‬לו כי שטן הוא‬
‫לנו להעבירנו ממצודת אלהינו היום ‪ :‬ויגער אכרד‪.‬ם עוד בשטן‬
‫וילך לו השטן מעליהם ‪ :‬וירא כי לא י מל לו ש ויסתר לו מפניהם‬
‫וילך ויעבור לפניד‪.‬ם אל הדרך ףד‪.‬י להם כנחל גדול מלא מים על‬
‫הדרך ויגיעו אברהם ויצחק ושני נקריו עד דשקום ד‪.‬ד‪.‬וא ויראו נחל‬
‫גדול ועצום מאד במים אדירים ‪ :‬ויבואו בתוך הנחל־• ויעברו נו‬
‫והמים עוברים לרגליהם ‪ :‬וילכו בנחד־‘ ההוא ה ל ץ וטבוע ויגיען‬
‫המים ער צואריהם ויבהלו ב ל ם יחד מהמים ‪ :‬ויהי הם עוברי ם‬
‫בנחל ויכר אברהם א ת המקום ההוא וידע כי אין שמה מים במקום‬
‫ההוא ‪ :‬ויאמר אברהם אל יצחק בנו יורע אני את ה מ קו ם הזה‬
‫אשר אין בו לו נחל ולא מים ‪ :‬עתר‪ .‬השטן הוא אשר יעשה לנו‬
‫א ת כד־‘ אלד‪ .‬לר‪.‬עכיר אותנו ממצות אלהינו היו ם הזה ‪ :‬ויגער‬
‫א ב ר ה ם בשטן ויאמר אליו יגער יי בך השטן ד' ך גא מעלינו בי‬
‫במצות אלהיט הלבנו ‪ :‬ויפחד השטן מקול אברהם וילך לו מעליהם ;‬
‫וישב המקום הד‪.‬וא ליבשה כאשר היה בהחלה רלך אברהם ויצחק‬
‫אל‬
‫‪69‬‬
‫לח‬ ‫פרשתדרא‬
‫ד־^ו ה א ל הי ט ‪ :‬ויהי ביום השלישי דישא‬ ‫אל המקום אשר‬
‫אברהם א ת עיניו וירא א ת המקום אשר אמר מ האלהים מרחוק ‪:‬‬
‫וירא עליו עמוד אש מן הארץ ועד ה ש מים וענן כבד על ההר‬
‫וכבוד יי כענן ; ויאמר אברהם אל יצחק בנו הראית כהר ההוא‬
‫אשר אנחנו רואים מרחוק א ת אשר אני רואה עליו ‪ :‬ויען יצחק‬
‫ויאמר אל אביו ראיתי והגה עמוד אש וענן וכבוד יי נראה בענן‬
‫עליו ‪ :‬וידע א ב ר ה ם כי יצהק בנו נרצה לעולה לפני יי ‪ :‬ויאמר‬
‫אברהם אל אליעזר ואל ישמעאל בנו הראיתם גם אתם א ת אשר‬
‫ראינו בהר ההוא מרחוק ‪ :‬ויענו ויאמרו לא ראינו דבר רק הר‬
‫כהרי כל הארץ ראינו וידע אברהם כי לא נרצה לפני יי ל ל כ ת‬
‫עמהם ‪ :‬ויאמר אליהם אברהם שבו לכם פה עם החמור ואני ויצחק‬
‫בני נלכה לנו עד ההר ההוא ונשתחוה שם לפגיא״העלננוןאח״לסם‬
‫שלא* רא?דב^נמשלו‬ ‫יי ונשובה אליכם ‪ :‬וישבו שמה אליעזי‬
‫במקום ההו<ן כא שר צו ם א ב ר ה ם ; ו א ב ר ה ם כבהמות דוק ‪:‬‬
‫לקה עצים לעולה וישימם על יצחק בנו ויקחו א רז האש וארת‬
‫המאכלת וילכו שניהם אל המקום ההוא ‪ :‬ויהי בלכתם ויאמר יצחק‬
‫אל אביו הנה אש והעצים אתנו ואיה השה להקריב לפגי יי לעולה*‪.‬‬
‫ויען אברהם א ת יצחק בנו לאמר בני בך בחר יי להיות לו לעולה‬
‫תמימה ת ח ת השה ‪ :‬דאמר יצחק אל אביו בל אשר דבר אליך יי‬
‫אבי אעשה בשמחה ובטוב לב ‪ :‬ויאמר אברהם עור אל יצחק‬
‫בגו בני היש כלבך מח שבת דבר כזה או עצה אשר איננה נכונה‬
‫הגד נא לי כני אל תכחד ממני ‪ :‬ויען יצחק א ת אברהם אביו ויאמר‬
‫אליו חי יי אבי וחי נפשך אם יש בלבי להימין ולהשפיל על הדבר‬
‫אשר דבר אליך יי ‪ :‬וגם עצם מעצמי ובשר מבשרי לא זע ולא נד‬
‫מהדבר הזה וגם מח שכת כל דבר או עצה רעה אין בלבי בדבר‬
‫הזה ‪ :‬כי אם לב שמח וטוב נפש אני בדבר יי אך אמרתי ברוך יי‬
‫אשר חפץ כי היום לעולה לפניו ; וישמח אברהם מאד בדברי‬
‫יצחק וילכו ויבואו שניד& אל המקום ההוא אשר דבר יי ‪ :‬ויגש‬
‫אברהם לבנו ת א ת המזבח במקום ההוא ויהי אברהם בונה ויצחק‬
‫יתן כידו אבנים זחומר עך אשר כלו לבנות המזבח ; ויקרז אב ר ה ם‬
‫את‬
 ‫פרשת דרא‬ ‫‪70‬‬

‫א ת העצים דערכם עלי המזבח ההוא אשר בנ ה ‪ :‬ו ק ח א ת יצחק‬

‫בנו ויאסרהו לשומו על העצים אשר על המזבח לשוחטו רעולה‬
‫לפני יי ‪ :‬ויאמר יצחק אל אביו אבי עקרני מאד וקשור אותי ואחר‬
‫תשימני על המזבח ‪ :‬פן אשוב ואנוע ואנתק מחזקת המאכלרת‬
‫אשר בבשרי ואחלל א ת קרבן העולה ויעש אברהם כן ‪ :‬ויאמר‬
‫עוד יצחק אל אביו אבי כ ע ת אשר תשחטני ותשרפני לעולה קח‬
‫עמך הנ שאר מאפרי והבאת לשרה אמי ואמרת אליה זה ליצחק‬
‫ריח ‪ :‬אך לא תדבר אליה את הדבר הזה כ שבתה לפני באר או‬
‫במקום גבוה פן תשליך א ת נפשה עלי ותמות ; וישמע אברהם‬
‫א ת דברי יצחק וישא אברהם את קולו ויבך בדבר יצחק הדברים‬
‫האלה וירדו דמעות אברהם על יצחק כנו ; וגם יצחק בכה מאד‬
‫ויאמר אל אביו מהרה חושה אבי ועשה בי רצון יי אלהינו כאשר‬
‫צוך ‪ :‬ויהי לב אברהם ויצחק שמה בדבר הזה אשר צום יי אך עין‬
‫במר תבכה ולב שמח ‪ :‬ויעקוד אברהם את יצחק בנו וישם אותו על‬
‫המזבח ממעל לעצים ויפשוט יצחק את צוארו לפני אביו על המזבח ‪:‬‬
‫וישלח אברהם א ת ידו לקחת א ת המאכלת לשחוט את בנו לעולה‬
‫על המזבח ; ויגשו מלאכי רחמים ב עת ההיא לפני יי וידברו אליו‬
‫בעבור יצחק לאמר‪ :‬אנא יי מלך רחום וחנון אתה על כל אשר ב ר א ת‬
‫בשמים ובארץ ואתה מחיה את כלם ‪ :‬תנה כופר ופדיון תחת יצחק‬
‫עבדך וחון ורחם על אברהם ועל יצחק בנו אשר עשו א ת דברך‬
‫היום ‪ :‬הראית יי אשר יצחק בן אברהם עבדך עקוד וקשור לזבח‬
‫על המזבח כבהמה עתה יהמו נא רחמיך יי עליהם ‪ :‬ב ע ת ההיא‬
‫נראה יי אל אברהם ויקרא אליו מן השמים ויאמר אליו אל תשלח‬
‫ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים‬
‫אתה בעשותך א ת הדבר הזה ולא ח שכת א ת בנך א רז יחידך‬
‫ממני ‪ :‬וישא אברהם א ת עיניו וירא והנה איל נאחז בסבך בקרניו‬
‫הוא האיל אשר ברא יי אלהים בארץ ביום עשותו ארץ ושמים ‪:‬‬
‫ויכן יי אלהים א ת הכבש ההוא מהיום ההוא והלאה להיותו ת ח ת‬
‫יצחק לעולה ; והאיל ההוא הלוך וקרב לפני אברהם ויאחז בו‬
‫השטן ויסכן א ת קרניו כסכך לבלתי קרב אל אברהם למען אשר‬
‫ישהט‬
‫‪71‬‬
‫‪\h‬‬ ‫פד‪8‬ת וירא‬
‫♦שחט אברהם א ת בנו ‪ :‬וירא אברהם א ת האיל ההוא הולך ‪inpi‬‬
‫לפני אברהם והשטן יחרלנו ‪ :‬וילך אברהם ויקההו ויביאהו לפגי‬
‫המזבח רתר א ת יצחק בנו ממאסרו רשם תחתיו את האיל ההוא ‪:‬‬
‫וישחט אברהם את האיל על המזבח ויעלהו לעולה תחת יצחק‬
‫בנו ‪ :‬ויז אברהם מדם האיל על המזבח ויקרא ויאמר זה תחת בני‬
‫וזה יחשב היו ם כ ד ם בני לפני יי ‪ :‬והיה בל הדבר אשר יעשה‬
‫אברהם בכבש ההוא על המזבח וקרא ואמר זה תחת בני וזה‬
‫יחשב היום לפני יי על בני ‪ :‬ויכל אברהם ארת כל העבודה על‬
‫המזבח ותרצה העכורה לפני יי ורתחשב כיצחק ויבר ך יי ארת‬
‫אברהם ואת זרעו ביום ההוא ‪ :‬וירך השטן אל שרה וידמה אליה‬
‫כתואר איש זקן שפל ועניו מאד ואברהם עודנו מקריב העולה ליי ‪:‬‬
‫ויאמר אליה הלא ידעת את בל המעשה אשר עשה אברהם ליצחק‬
‫בנך היום ‪ :‬כי לקח את יצחק ויבן מזבח וישחטהו ויקריב אותו‬
‫על המזבח ויהי יצחק צועק ובוכה לפני אביו ואין מביט אליו ואין‬
‫מרחם עליו ‪ :‬וידבר השטן את הדברים האלה עוד לשרה פעמים‬
‫וילך לו מלפניה ; ות שמע שרה את כל דברי השטן ותחשב כי איש‬
‫זקן הוא מבני האדם אשר היה אצל בנה ויבא ויגד לה כדברים‬
‫האלה ‪ :‬ותשא שרה א ת קולה ותבך ותצעק צעקה גדולה ומרה‬
‫על בנה ותפל את נפשה לארץ ותזרוק עפר על ראשה ‪ :‬ותאמר‬
‫בני יצחק כני מי יתן מותי אני תחתיך היו ם הזה ‪ :‬ותוסך‪ v‬עוד‬
‫לבכות ותאמר צר לי עליך כי גדלתיך וטפחתיך ויהפך ששוני עליך‬
‫לאבל ‪ :‬בי היתה תאותי אליך לצעקה ותפלה עד אשר ילדתיך‬
‫לתשעים שנה ועתה היית למאכלת ולאש היום הזה למנה ‪ :‬אך‬
‫מתנחמת אנכי עליך בדבר יי בני כי מצות אלהיך עשית כי מי‬
‫יוכל לעבור א ת דברי אלהינו אשר נפש כל חי כידו ‪ :‬צדיק‬
‫א תה יי אלהינו כי כל מעשיך טובים וישרים כי שמחה גם אני‬
‫כדברך אשר צוית אך עיני במר תבכה ולב שמח ‪ :‬ותתן שרה‬
‫את ראשה בחיק אחת משפחותיה אחר כן ותדום כאבן ‪ :‬ותקם‬
‫אחרי כן ותלך הלוך ושאלה ותלך עד חברון ות שאל א ת כל הולכי‬
‫הדרך אשר ת פג ע כדרך ואין'דובר אליה דבר לאמר מה נעשה‬
‫בכנה‬
 ‫‪72‬‬
‫פרשת וירא‬
‫כבנה ‪ :‬ותבוא עם שפחותיה ועבריה נקרית א רבע היא ח ב תן‬
‫ות שאל על בנה ותשב שמה ותשלח מעבריהא״הנוהסינזמש״הותמת‬
‫״אי^נ‪5‬‬ ‫לבקש אנה הלכו אברהם ויצחק ‪ :‬ויינו לכק׳־!‬
‫אותם בית שם ועבר ולא מצאי ויבלן^טו בכל אלא סהלכה לבקסס גס‬
‫הא ‪ p‬ואין ‪ :‬והנה השטן בא אל שרה בך^ןן; במקוס ההוא ושם סתה ‪:‬‬
‫איש ויבא ויעמור ‪ S‬פניה ויאמר איי ה שקר דברתי אליך כי לא‬
‫שחט אברהם את יצחק בנו ולא מת ‪ :‬ויהי כשמ^;ה הדבר וששה‬
‫ותשמח מאד מאד אל בנה ותצא נפשה משמחתה ותמת ותאסף‬
‫אל עמיה ‪ :‬ואברהם בכלותו את עבודתו וישב עם יצחק בנו אל‬
‫נעריו ויקומו וילכו יחדו בארה שבע אל ביתם ‪ :‬ויבקשו את שרה‬
‫ולא מצאוה וישאלו עליה ויאמרו אליהם הלוך הלכה עד חברון‬
‫לבקש אתכם אנה הלכתם כי כזה וכזה הוגד לה ‪ :‬וילכו אברהם‬
‫ויצחק אליה חברונה וימצאוה כי מתה וישאו כלם א ת קולם ויבכו‬
‫עליה בכי גדול ‪ :‬ויפול יצחק על פני אמו ויבך עליה ויאמר אמי‬
‫אמי איך עזבתני ותלך אנה ואנה ואיכה עזבתני ויבכו אברהם‬
‫ויצחק ככי גדול וכל עבדיהם בכו אתם אל שרה ויםפדו עליה‬
‫מספר גדול וכבד ‪:‬‬
‫פרשת חיי שרה‬
‫ויהץ חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וכר ותמת‬
‫שרה וכר ויקם אברהם מעל פני מתו לבקש קכר לקכור‬
‫א ת שרה אשתו וילך וידבר אל כני חת יושבי הארץ לאמר ‪ :‬גר‬
‫ותושב אנכי עמכם תנו ^ י אחוזת קבר בארצכם ואקברה את‬
‫סרתי מלפני ‪ :‬ויאמרו בני חרת א ל א ב ר ה ם הנה הארץ ^ פני ך‬
‫במבחר הארץ קבור מתך כי לא ימנעך איש מהכור מתד ‪ :‬ויאמר‬
‫א לי ה ם אברהם אם יש ארת נפשכם בדבר הזרה לכו ובקשו לי‬
‫מעפרון כן צוהר לאמר ‪ :‬ויתן לי א ת מערת המכפלה אשר בקצה‬
‫שדהו ואקנה אותה ממנו כאשר חפץ ג ה ‪ :‬ועפרון יושב בתוך בני‬
‫ח ת וילכו ויקראו אליו ויבא לפני אברהם ‪ :‬דאמר עפרון אל אברהם‬
‫הנ ה כל אשר תחפוץ לפניך אותו יעשה עבדך ויאמר אברהם לא‬
‫כי‬
‫‪73‬‬
‫לז‬ ‫פרשת חיי שרה‬
‫בי קנה אקגה המערה והשרה אשר לך כמחיר לאחוזת קבר ער‬
‫עילם ‪ :‬דען עפרק ויאמר רעה השדה והמערה לפניך ארח אשר‬
‫תחפוץ‪.‬תן ; ויאמר אברהם בי בכסף מלא אקנה אותה מידך ומיד‬
‫ב ^ י שער עירך ומיד זרעך עד עולם ; וישמע עפרון וכל א חיו‬
‫לדבר הזה וישקול אברהם לעפרון ארבע מאות ש ק ^ כסף ביד‬
‫עפרון וביד כל אחיו ; ויכתוב אברהם א ת הדבר הזח כספר ויחתום‬
‫ויער ארבעה עדים ; ואלה שמות העדים אמיגל בן ■אכישוע החתי‬
‫אליחורף בן אשונה החוי עתן בן אחירעהגרדי עקדיל בן אבודיש‬
‫הצידוני ; ויקח א ב ר ה ם אות ספר המקנה וישימהו באוצרותיו ‪:‬‬
‫ואלה ה דב רי ם אשר כותב א ב ר ה ם בספר לאמר ‪ :‬כי המערות‬
‫והשדה קנה אברהם מאת עפרון החתי וזרעו ויוצאי עירו וזרעם עד‬
‫עולם ‪ :‬לאברהם למקנה ולזרעו וליוצאי יריבו לאחוזות קבר עד‬
‫עו ל ם ויחתום ויעד ע די ם ‪ :‬ויקם השדה והמערה אשר בו וכל־־•‬
‫המקום ההוא ל א ב ר ה ם ולזרעו אחריו מאת בני חת הנזת לפני‬
‫ממרא בחברון אשר בארץ כנען ‪ :‬ואחרי כן קבר אברהם את שרה‬
‫אשתו ב מ קו ם ההוא ‪ :‬ויהי ה מ קו ם ההוא וכל גבולו ל א ב ר ה ם‬
‫ולזרעו לאחוזת קבר ‪ :‬ויקבור אברהם את שרה בכבוד כקבור א ת‬
‫המלכים ותקבר בבג די ם טובים ויפים עד מאד ‪ :‬ויהיו שם ער־*‬
‫מטתה שם בן נח ועכר בנו ואבימלך וענד ואשכול וממרא וכד‪-‬‬
‫גדולי הארץ הולכי ם אחרי דתמטה ‪ :‬ויהיו ימי שרה מ א ת שנות‬
‫ועשרים ושבע שנים והמת ‪ :‬ויעש אברהם לשרה אשתו מספד גדול‬
‫וכבד מאד ויעש אבל שבעת ימים ‪ :‬וינחמו כל יושבי הארץ א ת‬
‫אברהם ואת יצחק בנו על שרה ‪ :‬ויעברו ימי בכיתה וישלח אברהם‬
‫את יצחק בנו וילך בית שם ועבר ללמוד את דרכי יי ואת מוסרו‬
‫וישב שם יצחק שלש שנים ‪ 1‬ויהי בעת ההיא ויקם אברהם וכית‬
‫עבדיו וילכו וישובו ל ה ם בארה שבע אל ביתם ‪ :‬וישב א ב ר ה ם‬
‫וכל עבריו בבאר שכע ‪ :‬ויהי לתקופת השנה וימת אבימלך מלך‬
‫פל ש תים בשנה ההיא בן מאות שנה ושלש ותשעים שנה היות‬
‫במותו ‪ :‬וילך אברהם עם אנשיו ארץ פלשתים וינחמו א ת כל בתי‬
‫אבימלך וכל עבדיו ויפן וישב אל ביתו ‪ :‬ויהי אחרי מות אבימלך‬
‫ויקחו‬ ‫יוד ‪10‬‬
 ‫פרשת חיי ין{דה‬ ‫‪74‬‬

‫ויקחו כל אנשי גרד א ת כנסלך בנו והוא בן שתים עערה ענ ד!‬

‫ויטליכוהו ת ח ת אביו ‪ :‬ויסכו א ^ שטו אכיסלך כשם אכיו כי כן‬
‫משפטם לעשות בנדר ‪ :‬וימלוך אביטלך ת ח ת א״ה גוז ‪ pw‬גי למה נ ‪fe‬מר‬
‫’לא ‪ T‬ג•^־ני^ה ‪t‬ני?‪S‬‬ ‫אביטלך אביו וישב על כסאו ‪ :‬וגם לוט כ!‬
‫מ ת בימים ההם כשנת תשע ושלשים שנה אביו לו לעצמו אלא כי הוא‬
‫נט •‬ ‫לחיי יצחק בן אברהם ‪ :‬ויהיו ‪1^3‬‬
‫אשר חי מ א ת שנה ושהים וארבעים שנה וימת ‪ :‬ואלה בני לוט‬
‫אשר יולרו לו מבנותיו שם הבכור מואב ושם השני בן עמי ‪ :‬וילכו‬
‫שני בני לוס וקחו להם נשים מארץ כנען ויולדו להם בנים ‪ :‬ויהיו‬
‫בני מואב ער ומעיון ותרסיון וקנויל בנים ארבעה הם אבות לבני‬
‫מואב עד היום ‪ :‬ובני בן עמי גרים ועישון ורבה וצלון ועינון ומיוב‬
‫בנים ששה הם אבות לבני עמון עד היום הזה • וילכו כל משפחות‬
‫בני לום לגור באשר ימצאו כי פרו ורבו מאד ‪ :‬וילכו ויבנו להם‬
‫ערים בארץ אשר ישבו שם ויקראו את שמות הערים אשר בנו‬
‫על שמותם ‪ :‬ונחור בן תרח אחי אברהם מת בימים ההם בשנת‬
‫ארבעים שנה לחיי יצחק ‪ :‬ויהיו כל ימי נחור מאת שנים ושבעים‬
‫ושתים שגה וימת ויקבר בחרן ‪ :‬וישמע אברהם כי מת אחיו ויחר‬
‫לו מאד ויתאבל על אחיו ימים רבים ‪ :‬אז קרא אברהם אל אליעזר‬
‫עבדו הגדול הפקיד על ביתו ויבא לפניו ויעמוד לפניו ‪ :‬ויאמר‬
‫אליו אברהם הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי כי באתי כימים ‪:‬‬
‫עתה קום לך ולקחת אשה לבני ממשפהרתי ומכירת אבי מחרן ;‬
‫ואשביעך ביי אלהי השמים אשר לא הקח אשה לבני מן המקום‬
‫הזה ומן הארץ הזאת מבנות הכנעני אשר אנחנו יושבים בקרבם ‪:‬‬
‫כי אם אל ארצי ומולדתי תלך ולקחת אשה לבני משם ‪ :‬ויי אלהי‬
‫השמים ואלהי הארץ אשר לקחני מבית אבי ויביאני אל המקום‬
‫הזה ‪ :‬ויאמר אלי לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה עד עולם‬
‫דתוא ישלח מל^ןכו לפניך והצליח דרכך ולקחת ן^שה ^ בני‬
‫ממשפחתי ומבית אבי ‪ :‬ויען העבד א ת אברהם אדוניו ויאמר הנה‬
‫אנכי כא אל מולדתך ואל בית אביך ולקחתי לבנך משם אשד‪: .‬‬
‫והיה אם לא ת אב ה האשה ללכה אחרי אל הארץ הזאתהה שב‬
‫אשיב‬
 ‫‪rh‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬
‫אשיב א ת בנך אל א ‪ p‬מולרתך ‪ :‬ויאמר אליו אברהם ומומר ליך‬
‫פן תשיב א ת כני שמה ‪ :‬כי יי אשר התהלכתי לפניו הוא ישלח‬
‫מלאכו לפניך והצליח ררכך ‪ :‬ויעש אלי עז ר כ»«השר צוה אורהו‬
‫אברהם וישבע אליעזר אל אברהם אדוניו על הדבר הזה ‪ :‬ויקם‬
‫אליעזר ויקה עשרה גמלים מגמלי אדוניו ועשרה אנשים מעבדי‬
‫אדוניו עמו ‪ :‬ויקומו וילכו הרנה עיר נחור והרה לקחרז א ש ה‬
‫ליצחק כן אברהם משם ‪ :‬ויהי בלכ ת ם וישלח אברהם כיר־ו שם‬
‫ועבר ויביאו משם את יצחק בנו ־‪ .‬ויבוא יצחק א׳ה אפחר נ• זס״ה מצחק‬
‫פנ׳ת ^’ ו״נ^ל נאי‬ ‫בית אביו בארה שבע ‪ :‬ואליעזר ואנשיו‬
‫שבע‪:‬‬ ‫הרנה וישבו מהוץ לעיר לפני המיטה ויברך את‬
‫הגמלים על המים וישבו שם ‪ :‬ויתפלל אליעזר עבד אברהם ויאמר‬
‫יי אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום טוב ועשה חסד עם‬
‫ארוני אשר תכין היום אשה לבן אדוני ממשפחתו ‪ :‬וישמע יי בקול‬
‫אליעזר בעבור אברהם עבדו ‪ :‬ויקר מקרהו בית בתואל בן מלכה‬
‫אשת נחור אחי א ב רה ם ויבא אליעזר א ל בירהם ‪ :‬ויספר להם‬
‫אליעזר את כל אורותיו וכי הוא עבד אברהם וישמחו עליו מאד‬
‫מאד ‪ :‬ויברכו כלם א ת יי אשר עשה את הדבר הזה ויתנו לו א ת‬
‫רבקה ברת בתואל ליצחק לאשה ‪ :‬והנערה טובת מראה מ א ד‬
‫בתולה ואיש לא ידעה בת עשר שנים היתה רבקה בימים ההם ‪:‬‬
‫ויעשו כתואל ולבן ושרה ובניו משתה בלילה ההוא ויבאו אליעזר‬
‫ואנשיו ויאכלו וישתו וישמחו שם בלילה ההוא ‪ :‬ויקם אליעזר בבקר‬
‫הוא והאנשים אשר אתו ויקראו אל כל בית בתואל לאמר שלחוני‬
‫ואלכה לאדוני ‪ :‬ויקומו וישלחו את רבקה וארת דבורה בת עוץ‬
‫מניקתה ויתנו לה כסף וזהב ועבדים ושפחות ויברכו אותה ‪ :‬וישלחו‬
‫את אליעזר עבד אברהם ואת אנשיו ויקח העבד את רבקה וילך ‪:‬‬
‫וישב ארצה כנען אל אדוניו ‪ :‬ויקח יצחק את רבקה ותהי לו לאשה‬
‫ויאהבה ויביאה והאהלה ‪ :‬ויצחק בן«>ןרבעים שנה בקחתו א ת‬
‫רבקה בת בר־זואל דודו לאשה ‪ :‬ויהי בעת ההיא וילך אברהכם‬
‫ויוסף ויקה אשה אחרת לעת זקנתו ושמה א״ה לס^ בא על נכון חלת ויוסף‬

‫= ו ״ לי יי י טיי י’יו׳®!‬ ‫קטורה מ אי ץ‬

‫והביאה‬ ‫ומק‬
 ‫פרשת חיי שדה‬ ‫‪76‬‬

‫צי מל‬ ‫ומדן וסדק וישבק ושוח בנים ששח ! זיהיו בני והני ‪f‬ה לו •‬
‫סתיהן קאמי^ הפלגסיס •‬ ‫ן^ןן^;‪,‬ך‬

‫ודדן ‪ :‬ובני דדן אמיח! ויוב זגוחי ואליעגע ונותה ; ובני מדין עיפה‬
‫ועפר וחנוך ובידן ו ח ע ה ‪ :‬ובני י^עכע סבירי ובידוד! וסתור ‪ :‬ובני‬
‫שוח בלדד וחמדד מו׳ען ומיכן ‪ :‬כל אלה מ׳עפחוה א״ה אפשר כי זה‬
‫‪ .‬הואבלדדהסוחי ‪:‬‬ ‫בני קטורה הכנענית אשר ילדה לאברהם‬
‫וי׳סלח אברהם את כל אלה ויתן להם מתנות וילכו מעד׳‘ יצחק‬
‫בנו לגור כאשר ימצאו ‪ :‬וילכו כל אלה הר הקדם ויבנו להם שש‬
‫ערים וישבו בהם עד היום הזה ‪ :‬אך בני שכה ודדן ובני יוקשן עם‬
‫בניהם לא ישבו עם אחיהם בעריהם ויהיו נוסעים וחונים בארצות‬
‫ומדברות עד היום הזה ‪ :‬ובני מדין בן אברהם הלכו מזרחה לארץ‬
‫כוש וימצאו שם בקעה גדולה בארץ הקדם ‪ :‬וישבו שם ויבנו עיר‬
‫וישבו בה היא ארץ מדין עד היום ‪ :‬וישב מדין בעירו אשר בנה‬
‫הוא וחמשת בייו וכל אשר לו ; ואלה שמות בני מדין לשמותם‬
‫בעריהם עיפה ועפר וחנוך ואבידעואלדעה ‪ :‬ויהיו בני עיפה מיחה‬
‫ומישר ואוי ואצלוע ‪ :‬ובני אפר עפרון וצור ואליהן ומירון ; ובני‬
‫חנוך רעואד־י ו ר ק ם ועזי ואליושב וחלד ‪ :‬ובני בירע הור ומויר‬
‫וקרויל ומלחי ‪ :‬ובני דועה ויכיר ורבעומלחום וגבל ‪ :‬אלה משפחות‬
‫המדינים למשפחותם ואחר נפוצו משפחות מדין בארץ מדין ‪ :‬ואלה‬
‫חולדות ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר ה מ צ רי ח שפחרת‬
‫שרה לאברהם ‪ :‬ויקח ישמעאל אשד• מארץ מצרים ושמה ריבה היא‬
‫מריסה ‪ :‬ותלד ריבה לישמעאל את גביות ואת קדר ו א ח אדביאל‬
‫ואת מבשם ואת בשמת אחותם ‪ :‬ויגרש ישמעאל א ת ריבה ותלך‬
‫מאתו ותשב מצרימה בית אביה כי היתה רעה מאד בעיני ישמעאל‬
‫ובעיני אברהם אביו ‪ :‬ויקח ישמעאד* א ת בניו ויקם וילך ארצה‬
‫בנען אל א ב ר ה ם אביו וישב שם ‪ :‬ואחר לקח ישמעאל אשרה‬
‫מארץ כנען ושמה מלכית ‪ :‬ותלד לו א ת משמע ואת דומה ואת‬
‫משא ; ואת חדד ואת תימא ואת יטור ואת נפיש וארת קדמה ‪:‬‬
‫אלה הם בני ישמעאל ואלה שמוחם שנים עשר נשיאים לאומותם‬
‫ואחר נפוצו משפחות ישמעאל ; ויקה ישמעאל א ח כניו ואת כל‬
‫רכושו‬
‫‪77‬‬
‫טד‬ ‫פרשת חיי שרה‬
‫רכושו אשר רכש ו א ח נפ׳‪ 8‬ו ת ביתו ואת כל א ע ר לו וילבו ליטר‬
‫כאשר י ט צ או ‪ :‬ו ל כו וישכנו אצד־י טי ב ר פ א רן ויהי סו ש ב ם‬
‫מחוילה עד שור אשר ^‪5‬ל פני ט צ רי ם כו א כ ה אשורר־‪ : .‬וישב‬
‫ישמעאל ובניו בארץ ההיא ויולדו להם בנים ויפרו וירכו מאד ‪:‬‬
‫ואלה שמות בני נביוות בכור ישמעאל מיעוד וסועד ומעיון ובני‬
‫קדר עליון וקצם וחסר וערי ‪ :‬ובני אדביאל חמוד ויוכין ‪ :‬ובני‬
‫מבשם עבדיה ו ענ ד מלך ויעוש אלד‪ .‬ם ש פ חו ^ בני ריכה א שת‬
‫ישמעאל ‪ :‬דדויו בני משמע בן ישמעאל שסוע א”ה עוד היוס נט‬
‫וזבריון ועובד ‪ :‬ובני דומה קצם ועלי ומי׳מי ”ס״״מ״‪/‬ע ”'‪rron‬‬
‫ועמאר ‪ :‬ובני משא מלון ומולה ועבד אדון ‪ :‬ועבדיה אפשר כי הוא הנק׳‬
‫^‬ ‫ובני חדד נאצד ומינצאד ועבד מלך‪ :‬ובני תימא‬
‫סעידוסעדו;ויבול‪ :‬ובנייטודמריקויעישועלוי קצםומחמד• נצל ותנצוד‬
‫‪ .‬סעיד ויעיש וכליפה ‪:‬‬ ‫ופחית ‪ :‬ובני נפיש עבד תמיר וא ביוסף‬
‫ובני קדמה כליף ותחתי ועמיר אלה היו בני טלכית א שת ישמע^‬
‫למשפחותם ‪ :‬כל אלה משפחות ישמעאל לתולדותם וישבו להם‬
‫בארצות אשר בנו להם עד היום ‪ :‬ורבקה ב ת ב תו אלא שת יצחק‬
‫בן אברהם עקרה כימים ההם אין לה ולד ‪ :‬וישב יצחק א ת אברהם‬
‫אביו ארצה כנען ויהי יי א ת יצחק ואת אברהם אביו ‪ :‬וארפכשד‬
‫בן שם בן נח מ ת כימים ההם בשנת ארבעים ושמונה לחיי יצחק‬
‫ויהיו כל ימי ארפכשד אשר חי ארבע מאות שנה ושלשים ושמונה‬
‫שנה וימת ‪:‬‬

‫פדטת ‪ nnSin‬יצחק‬
‫וי הי ב שנת ת שע וחמשים שנה לחיי יצחק בן אברהם ורבקה‬
‫אשתו עודנה עקרד‪ .‬בימים ההם ‪ :‬ותאמר רבקה אל יצחק‬
‫הלא שמעתי אדוני כי גם שרה אמך היתד‪ .‬עקרה בימיה ער אשר‬
‫התפלל עליה אדוני אברהם אביך ותד‪.‬ר לו ‪ :‬עתד‪ .‬עמוד והתפלל‬
‫א ל האלהים נ ם אתר‪ .‬וישמע את תפלתך ויזכור או תנו למען‬
‫חסדיו‪:‬ויען יצחק א ח רבקר‪ .‬אשתו לאמר ככר התפלל עלי ‪»1‬כרהם‬
‫אבי אל אלהינו לד‪.‬רכות זרעי עתד‪ ,‬ממך היה העקרות הזה אלינו ?‬
‫ותאמר‬
 ‫פרשת תולדות‬
‫ותאמר לו רבקה אך עתה קום והתפלל עלי ג ם א ת ה וישמע ״‬
‫את תפלתך ונתן לי בנים ‪ :‬וישמע יצחק אל דברי אשתו ויקומו‬
‫וילכו יצחק ורבקה ארץ הסדריה להתפלל שם ולדרוש שם את יי ‪:‬‬
‫ויבואו עד המקום ההוא ויעמוד יצחק ויתפלל א״ה ולכ״א הכתוב ייפתר לו‬

‫^י‪ 1‬י י' ייי ^*‬

‫י‬ ‫יי אלהי השמים והארץ <זשר טובך וחסדך‬
‫מלאו כל הארץ ‪ :‬אתה אשר לקחת א ת אבי מבית אביו ומארץ‬
‫מולדתו ותביאהו אל הארץ הזאת ותאמר לו לך ולזרעך אתן א ת‬
‫הארץ ; ותבטיח אותו ותאמר לו ארבה את זרעך ככוכבי השמים‬
‫וכחול הים עתה יאמנו דבריך אשר דברת אל אבי ‪ :‬כי אתה יי‬
‫אלהינו עינינו עליך לתת לנו זרע אנשים כאשר הבטחתנו כי א הה‬
‫אלהינו ועליך עינינו ; וישמע יי אל תפל ת יצחק כן אברהם ויעתר‬
‫לו יי ותהר רבקה אשתו ‪ :‬ויהי בשבעה חדשים ויתרוצצו הבנים‬
‫בקרבה ויצר לה מאד מאד ותקץ מפניהם ‪ :‬ותאמר אל כל הנשים‬
‫אשר היו אתה בארץ הנהיה לכם כדבר הזה אשר נעשה לי ראמרו‬
‫אליה רא ‪ :‬ותאמר אליהן למה זה אנכי היה לי הדבר הזה מכל‬
‫הנ שים אשר היו בכל הארץ ‪ :‬ותלך ארץ המוריד• לדרוש א ת יי‬
‫על הדבר הזה ‪ :‬ותלך אל שם ואל עבר בנו לשאול ולדרוש מאתם‬
‫על הדבר הזה ולבקש עליה מלפני יי בדבר הזה ‪ :‬ותשאל גם א ת‬
‫א ב ר ה ם לבקש ולדרוש א ת יי על כד־ הדבר אשר קרה ^*ה ‪:‬‬
‫וידרשו כלם אות יי על הדבר הזד• וישיבו אליה דבר מארת יי ‪:‬‬
‫ויאמרו אליה שני ילדים בבטנך ושני לאומים יקומו מהם ו ל א ם‬
‫מלאם יאמץ ורב יעבור צעיר ‪ :‬וימלאו ימיה ללדת ותכרע והנה‬
‫תאומים בבטנה כאשר דבר אליה יי ‪ :‬ויצא הראשון אדמוני כלו‬
‫כאדררת שער ויקראו כ^י הארץ שמו עשו ל א מ ר כי שלם זדת‬
‫מהבטן ; ואחרי כן יצא אחיו ותאחז ידו בעקב עשו על כן קרא‬
‫שמו יעקב ‪ :‬ויד^י יצחק בן אברהם בן ששים שנה בלדת אותם ‪:‬‬
‫ויגדלו הנערים עד חמש עשרה שנה ויבאו באנשים ‪ :‬ויד‪,‬י עשו איש‬
‫מחשבות ומרמות ויודע לצוד ציד בשדר• ‪ :‬ויעקב היה איש ת ם‬
‫וחכם יושב אהלים ורועה צאן ולומד מוסר יי ומצות אביו ואמו ‪:‬‬
‫ויגר‬
‫‪79‬‬ ‫מד‬ ‫פרשת תולדות‬
‫דגר יצחק ‪ a y‬בניו וביתו ע ם אברהם אביו ב א ר ץ כנעז כא׳טר‬
‫צוה אותם אלהים ‪ :‬וישטעא?־* בן אברהם ובניו וכל א׳טר להכ‪£‬‬
‫הלכו וישכנו שם בארץ החוילה וישבו שם ‪ :‬וגם כל כני הפילגשים‬
‫אשר לאברהם הלכו באשר יגורו אל ארץ הקדם כי שלחם אברהם‬
‫מעל יצחק בנו ויתן להם מתנות וילכו להם ‪ :‬ויתן אברהם א ת כל‬
‫אשר לו אל יצחק כנו וגם את כל חמודותיו נתן לו ‪ :‬ויצוהו לאמר‬
‫הלא ידעת ושמעוה כי יי הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד‬
‫מלברו ‪ :‬והוא אשר לקחני מבירה אבי וממולדתי ויצילני מן^ור‬
‫כשדים ומעצת רשעים כי בטחתי בו ‪ :‬ויביאני אל המקום הזה ויהן‬
‫לי את כל חמדת הארץ הזאת לא חסרתי דבר ג ויבטיחני ויאמר לי‬
‫לזרעך אתן א ת כל הארץ הזאת והמה יירשוה בשמרם את מצותי‬
‫ואת חקותי ואת תורותי וארה משפטי אשר צויתי אותך ו א ש ר‬
‫אצות אותם ; ועתה בני שמע בקולי ושמור את מצות יי אלהיך‬
‫אשר צויתי אותך ל א תסור מן הררך ד־זישר ימין ושמאל למען‬
‫ייטב לך ולבניך אחריך ער עו ל ם ‪ :‬וזכור את נפלאות יי וחסדיו‬
‫אשר עשה עמנו ואשר הצילנו מכף אויבינו ויפילם יי אלהינו בידינו ‪:‬‬
‫ו ע ת ה כל אשר צויתיך רהשמור וממצות אלהיך לא תסור ו ל א‬
‫תעבוד אחר זולתו למען ייטב ל־־ך ולזרעך אחריך ‪ :‬ולמדת א ת‬
‫בניך ואת זרעך א ת מוסר יי ואת מצותיו ו הורי הם הדרך הישרה‬
‫אשר ילכו בה למען ייטב ל ה ם עד עולם ‪ :‬ויען יצחק ארה אביו‬
‫ויאמר א ^יו אשר צוה אדוני אעשה וממצות יי אלהי לא אסור‬
‫ככל אשר צויתני אשמור ‪ :‬ויברך אברהם את יצחק בנו ואת בניו‬
‫וילמד אברהם את יעקב מוסר יי ודרכיו ‪ :‬ויהי בעת ההיא וימת‬
‫אברהם בשנת חמש עשרה שנה לחיי יעקב ועשו בני יצחק ; ויהיו‬
‫כל ימי אברהם שבעים וחמש שנים ומאת שנה ‪ :‬וימת ויאסף אל‬
‫עמיו בשיבה טובה זקן ושבע ימים ויקברו אוהו יצחק וישמעאל‬
‫בניו ‪ :‬ויהי כאשר שמעו כל יושבי ארץ כנען כי מת אברהם ויבאו‬
‫כלם עם מלכיהם ושריהם וכל אנשיהם לקבור את אברהם ‪ :‬ויבאו‬
‫כל יושבי ארץ חרן וכל משפחות בית אברהם וכל השרים והגדולים‬
‫וכל בני הפלגשים אשר לאברהם כי שמעו כי מת אברהם ויגמלל‬
‫חסד‬
 ‫‪80‬‬
‫‪9‬רשת תולדות‬
‫חסד ל א ב ר ה ם וינחמו כלם א הז יצחק בנו ויקברו א ת א ב ר ה ם‬
‫במערה א׳פר קנה מאת עפרון החתי ובניו לאחזזרת קבר ‪ :‬ויבכו‬
‫כל יושבי ארץ כנען וכל יורעי אברהם א ת אברהם שנה תמימה‬
‫ויספרו עליו אנשים ונשים ‪ :‬וגם כל הילדים קטנים וכל יושבי הארץ‬
‫בכו כ ל ם על א ב ר ה ם כי היה א ב ר ה ם טוב ע ם כלם וכי היד‪-‬ו‬
‫ישר עס אלהים ועם אנשים ‪ :‬ולא קם עוד ירא אלהים כאברהם‬
‫אשר ירא את אלהיו מנעוריו ויעבוד יי וילך בכל דרכיו מעורו קטן‬
‫כל ימי חייו עד יום מותו ‪ :‬ויהי יי עמו ויצילהו מעצת נמרוד ואנשיו‬
‫וילחם עם ארבעה מלכי עילם וינצחם ‪ :‬ויקרב א ת כל בני הארץ‬
‫לעבודת האלהים וילמד את דרכי יי לכל בני הארץ ויודיעם א ת‬
‫יי ‪ :‬ויעש אשל רטע בו כרם ויערוך לחם באחלו תמיד לכל באי‬
‫הארץ ל א כו ^ ולשתות ולשבוע בביתו ‪ :‬ויצל־־ יי א ת כל הארץ‬
‫כעבור אברהם ויושיעם יי מחרון אפו אשר חרה אפו עליהם בימים‬
‫ההם כעבור אברהם ‪ :‬ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את‬
‫יצחק בנו ואת בניו ויהי יי עם יצחק כאשר היה עם אברהם אביו ‪:‬‬
‫כי שמר יצחק את כל מצות יי באשר צוהו אברהם אביו לא נטה מן‬
‫הדרך הישר אשר צוהו אביו ימין ושמאל ‪ :‬וילך עשו בעת ההיא‬
‫אחרי מות אברהם לצוד ציד בשדה כפעם בפעם להביא ; ונמרוד‬
‫מלך בכל הוא אמרפל הלך כפעם בפעם עם גבוריו לצוד ציד גם‬
‫הוא בשדה ולהתהלך לרוח היום עם אנשיו ‪ :‬ויהי נמרוד עויין את‬
‫עשו כל הימים כי נפלה קנאה בלב נמרוד אל עשו כל הימים ‪:‬‬
‫ויהי ביום ההוא וילך עשו לצוד כשדה וימצא את נמרוד מתהלך‬
‫במדבר עם שני אנשיו ‪ :‬וכל גבוריו ואנ שיו היו עמו במדבר אך‬
‫רחקו ממנו וילכו מעליו הנה והנה לצוד ‪ :‬ויתחבא עשו אל נמרוד‬
‫ויארוב לו במדבר ונמרוד והאנשים אשר אתו לא ידעו ‪ :‬ויתהלך‬
‫נמרוד ואנשיו בשרה לרוח היום כפעם כפעם ולרעת איפה אנשיו‬
‫צורים בשרה ‪ :‬ויבא נמרוד ושני אנשיו אשר היו אתו עד המקום‬
‫אשר עשו שם ‪ :‬ויקם עליו עשו פ ת או ם מהמארב אשר ארב לו‬
‫שם וישלוף חרבו וימהר וירץ אל נמרוד ויכרות את ראשו מעליו ;‬
‫וילחם עשו עם שני ה אנ שים אשר היו עם נמרוד מלחמה רבדה‬
‫ויצעקו‬
‫טא י®‬ ‫פרשת תולדות‬
‫וי‪-‬צ;;קו;;ליו ויפן עש^ אליהם ויכם וימיתם כחרבו ‪ :‬וי׳עמעו כל גבורי‬
‫נמרוד איןןר הלכו מאתו ה מ ד ב ר ה א ת קולהצעקח מרחוק ויכירו‬
‫א ת קוי^ שגי האנשים ההם ‪ :‬וירוצו לדערת מה זה ועל מה זה‬
‫וימצאו את מלכם ושני אנשיו אשר עמו נופלים מתים במדבר ‪:‬‬
‫ויהי כאשר ר אח עשו ארח כל גבורי נמרוד ב אי ם מרחוק ויגס‬
‫ויברח וימלט ‪ :‬ויקח עשו א ת בגדי נמרוד החמודות אשר לנמרוד‬
‫אשר הורישו אביו אשר בהם גבר נמרוד על כל הארץ וירץ בהם‬
‫עשו ויחביאם בביהזו ‪ :‬ויקח עשו את הבגדים ההם וירץ העירה‬
‫מפני אנשי נמרוד ויבא בירת אביו עיף ויגע מפני הפחד ותקצר‬
‫מאד נפשו למות ויצר לו מאד ; וירא עשו כי קצרה נפשו למרת‬
‫וכי צר לו ויגש אל יעקב אחיו וישב לפניו ‪ :‬ויאמר אל יעקב אחיו‬
‫הגה אנכי הולך למות היום הזה ולמה זה לי א״ה בזה מובן מש״ה הכה אנכי‬
‫בכורה ‪ :‬ויתחכם ^ ק נ א ל ׳;׳‪ 115‬ב ד בי ה ״ מ ה״י ת ?ל״; ^ א״ ‪4‬ת;‬
‫וימכור א ת בכורתו ליעקב כי מיי היתה לו ; אלא כי נתיירא פן יהרג בסבת‬
‫וגם חלק׳;שוא׳‪ 1£‬רלו במערת שדה המכפלה ‪rib Z l‬־‪.‬‬
‫אשר קנה אברהם מ את בני ח ת לאחוזת בלכתו לצוד ציד ולכ״א הנה‬
‫קבר מכר עשו ליעקב ויקנה יעקב א ת כל ב־’‪i‬י״יי^־ן״״ה™־'' ‪t‬‬
‫אלה מ את עשו אחיו במחיר ‪ :‬ויכתוב יעקב אנכי בי אותו עייפות באה לו‬
‫א ת כל אלה בספר ויעד עדים עלזה ויחתום‬
‫ויהי הספר ביר יעקב‪ :‬ונמרוד בן כוש כ א שי א״ה הואיל ולא נזכר פה הלחס‬
‫מת וישאו אותו אנשיו ויביאוהו ב ב ל ה והכזיד ני' ב׳ לא היתה המנייה‬
‫בהם ולפי זה התי שפיר מש׳ ה‬
‫ויקברוהו בעירו‪ I‬ויהיו כל ימי נמרוד אשרחי ויעקב נתן לעשו לחס וכו׳ אחר‬
‫חמש עשרה שנה ומאתים שנה וימת‪ :‬והימים שכבר זכר נתר המכירה דוק‬
‫אשר מלך נמרוד על כל אנשי הארץ ח ‪0‬ש מחיר הבכורה כי לא יעבור על‬
‫ושמונים שנה ומאת שנה ו מ ת‪:‬נ מ ת ד ב ח ר ב אל תונו איש אל אחיו שגס כן‬
‫השכצ יחייבהו דוק ‪:‬‬
‫עשו כחרפה ובוז וימיתהו זרעאברהסכא שר‬
‫ראה בחלומו ‪ :‬ויהי כאשר מת נמרוד ותחלק מלכותו ל ח ל קי ם‬
‫רכים ‪ :‬ויוסבו כל ממשלות נמרוד לכל מלכי הארץ ויקחום אחרי‬
‫מות נמרוד ויהיו כל אנשי בית נמרוד עבדים לכל מלכי הארץ‬
‫ימים רכים ‪ :‬ויהי בימים ההם אחרי מות אברהם ויביא יי על הארץ‬
‫נ שגה‬ ‫‪11‬‬ ‫יא‬
 ‫פרשת תו‪S‬דות‬ ‫‪82‬‬

‫ב״ענה ההיא רעב גדול וכבד ‪ :‬ויהי בהיות הרעב בארץ כנען ויקס‬
‫יצחק לרדת מצרימה מפני הרעב כ<זשר עשה אברהם אביו ‪:‬‬
‫וירא יי אל יצחק בלילה ההוא ויאמר אליו אל תרד מצרימה קום‬
‫לך גררה אל אבימלך מלך פלשתים ושב שם עד תם הרעב ‪ :‬ויקם‬
‫יצחק וילך גררה באשר צוה אותו יי וישב שם יצחק שנה תמימה ‪:‬‬
‫ויהי כבוא יצחק גררה ויראו אנ שי הארץ או־ז רבקה אשתו כי‬
‫טובת מראה היא ‪ :‬וישאלו כל אנשי גרר א ת יצחק לאשתו ויאמר‬
‫אחותי היא בי ירא לאמר אשתו פן יהרגוהו עליה אנשי הארץ ;‬
‫וילכו שרי אבימלך ויהללו את האשה אל אבימלך ולא ענה אותם‬
‫אבימלך דבד ולא שת לבו אל דבריהם ‪ :‬אך שמע כי הגידו לו‬
‫בי אמר האיש אחותי היא וידע המלך א ת הדבר הזה בלבו ‪ :‬ויהי‬
‫מקץ שלשה חרשים ל שבת יצחק בארץ וישקן? אבימלך בער החלון‬
‫וירא והנה יצחק מצחק א ת רבקה אשתו ‪ :‬א״ה כל ימי נצטערתי ע״ז הפסוק‬

‫י ט ל ד י י' צ י נ י י י ?’‬ ‫כי ’׳‪!:‬ב יצחק‬

‫מצחק את רבקה אשתו ועוד היאך‬ ‫בית יצחק נגר בית המלך ‪ :‬ויאמר המלך‬
‫לני נד־‪'.‬גטת’ ג״^‪°‬י א^ א^!‬ ‫אל יצחק מה הי כ ר הזה א שי‬
‫באמרך על אשתך אחותי היא ‪ :‬כמעט להיות בבית המלך החיצונה ובית‬
‫נגד נ;ת א‪-‬ן סז הת‪-‬מה ס־יאי־‬
‫‪ P‬והוח יושב בתוך הבית • והפשר‬
‫יי*!״חי ה״ם מגיו לי ה ם‬
‫׳‪ v-j!» u -‬מ! *‬
‫שכב א‬
‫והבאת עלינו אשם ‪ :‬ויאמר יצחק א ^ כי החלון ההוא כמנהג שיש חלון‬
‫׳*•ל ’‘״ימ‪0‬סיא״״ןדס ’ ז ״ סס?'י‬ ‫אכימלך כי יראתי פן א מוי‘‬
‫כן אמרתי אחותי היא ‪ :‬ב ע ת ההיא צוה‬
‫ן^בימלך לכל שריו וגדוליו ויקחו א ת יצחק ואת רבקה אשויזו‬
‫ויביאום לפני המלך ‪ :‬ויצו המלך וילבישו א ת שניהם לבוש מלכות‬
‫וירכיבום כרחוב העיר ‪ :‬ויקראו לפניהם בכל הארץ ל א ס ר זה‬
‫האיש וזאת אשתו כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת ‪ :‬וישב‬
‫יצחק ואשתו בית המלך ויהי יי א ת יצחק וילך הלוך וגדל לא חסר‬
‫דבד ‪ :‬ויתן יי א ת יצחק לחן כעיני אכימלך ובעיני כל עבדיו ויעש‬
‫אבימלך עם יצחק טובה ; כי זכר אבימלך א ת השבועה וארת‬
‫הכרית אשר היה בין אביו וכין אברהם ‪ :‬ויאמר אבימלך אל יצחק‬
‫הנה כ ל הארץ לפניך כטוב בעיניך שב עד אשר תשוב אל ארצך ;‬
‫ויתן‬
‫‪83‬‬ ‫מב‬ ‫פרשת תולדות‬
‫דתן אבימל‪^-‬ך ביד יצחק שדורת וכרמים ומיטב ארץ גרר לזרוע‬
‫ולקצור ולאכול א ת פרי האדמה עד אשר יבלו ימי הרעב ‪ :‬ויזרע‬
‫יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו יי ;‬
‫ויגדל האיש ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודרה רבה ‪ :‬ויהי‬
‫כאשר כלו ימי הרעב וירא יי א ^ יצחק ויאמר אליו קום צא מן‬
‫המקום הזה ושוב אל ארצך ארצה כנען ‪ :‬ויקם יצחק וישב חברונה‬
‫אשר בארץ כנען הוא וכל אשר לו כאשר צוהו יי ‪ :‬ויהי אחרי כן‬
‫רמת שלח בן ארפכשד בשנה ההיא שנת שמונה עשרה שנה לחיי‬
‫יעקב ועשו ‪ :‬ויהי כל ימי שלח אשר חי שלש ושלשים שנה וארבע‬
‫מ אות שנה וימת ‪ :‬בעת ההיא שלח יצחק אר־ז יעקב כנו הקטן‬
‫ביתה שם ועבר ללמוד א ת מוסר יי ואת תורתו לדעת א ת יי ‪:‬‬
‫וילך יעקב בית שם ועבר וילמור א ת מוסר יי וישב יעקב בבירת‬
‫שם ועכר שלשים ושתים שנה ‪ :‬ועשו אחיו לא הלך כי לא אבה‬
‫ללכת וישב בכית אביו ארצה כנען ‪ :‬ויהי עשו הולך השדה כל‬
‫הימים לצוד ציד בשדה להביא ככה יעשה עשו כל הימים ‪ :‬ועשו‬
‫היה איש מחשבות ומרמות וצודה את לב כל האדם וגונב ארת‬
‫דעתם ויהי עשו גכור חיל בשדה ‪ :‬ויהי מימים וילך עשו ארץ שעיר‬
‫לצוד כפעם בפעם וילך ויבא עד שדה שעיר הוא שדר• א דו ם ‪:‬‬
‫וישב שם עשו בארץ שעיר לצוד בשדה ימים וארבעה חדשים ‪:‬‬
‫וירא שם עשו כארץ שעיר ב ת איש כנעני ושמה יהודית ב ת בארי‬
‫בן עפר ממשפחת ח ת בן כנען ‪ :‬ויקחה עשו לאשה ויבוא אליה‬
‫בן ארבעים שנה היד־*‪ .‬עשו בקחתו אותה ויביאה חברונד־ז ארץ‬
‫מגורי אביו וישב שם ‪ :‬ויהי בימים ההם כ שנת מאה ועשר שנים‬
‫לחיי יצחק היא שנת חמשים שנה לחיי יעקב ‪ :‬בעת ההיא מרת‬
‫שם בן נח בשנה ההיא בן שש מאות שנד• היה שם במותו ‪ :‬ויהי‬
‫כאשר מ ת שם וישב יעקב אל אביו חברונה אשר בארץ כנען ‪:‬‬
‫ובשנת חמשים ושש שני ם לחיי יעקב באו אנ שי ם מהרן ויגידו‬
‫לרבקה על אודות לבן בן בתואל אחיה ‪ :‬כי אשת לבן היתה עקרה‬
‫כימים ההם ולא ילדר• וגם כל אמהותיו לא ילדו לו ‪ :‬ויזטר יי א ת‬
‫עדינה א שת לבן אחרי כן ותהר ותלד שתי בנות תאומות ‪ :‬ויקרא‬
‫לכן‬
 ‫‪84‬‬
‫פרשת תולדות‬
‫לבן א ת שמורת בנותיו ארת שם דזבכירה ל^יהה ו ש ם הקטנד־ז‬
‫רחל ‪ :‬ויבואו האנשים ה ה ם ויגידו לרבקה ארת הדברים האלה‬
‫ותשמח רבקה מאד כי פקד יי א ה אחיה ויהיו לו בנים ‪ :‬ויצחק בן‬
‫אברהם זקן בא בימים ועיניו כ ב ח מזוקן ותכהין ולא יכול לראות ‪:‬‬
‫ב ע ת ההיא קרא יצחק אל עשו לאמר שא נא כליך תליך וקשהך‬
‫וקום צא השדה וצודה לי צידה ‪ :‬ועשה לי מטעמים והכאות לי‬
‫ואכלה בעבור אברכך בטרם מותי כי אני זקנתי ושבתי ‪ :‬ויעש עשר‬
‫כן וישא א ת כליו ויצא השדה לצוד ציד כפעם בפעם להביא אל‬
‫אביו כאשר צוהו בעבור אשר יברך אותו ‪ :‬ותשמע רבקה א ת כל‬
‫ה ד ב רי ם אשר דבר יצחק אל עשו ותמהר ותקרא ליעקב בנדה‬
‫לאמר ‪ :‬כזה וכזה דבר אביך אל עשו אחיך וכה וכה שמעתי עתה‬
‫מהר אהה ועשה א ת אשר אדבר אליך ‪ :‬קום ולך נא אל הצאן‬
‫ולקחת לי מ ש ם שני גדיי עזי ם טובים ואעשה א ו ת ם מ ט ע מי ם‬
‫לאביך ‪ :‬והבארת א ת המטעמים לאביך ואכל בטרם י ב א אחיך‬
‫מ צי ת בעבור אשר יברכך אביך ‪ :‬וימהר יעקב ויעש כאשר צותה‬
‫אותו אמו ויעש מטעמים ויביאם לפני אביו טרם יבא עשו מצירו ;‬
‫ויאמר יצחק אל יעקב מי אתה בני ויאמר אני בכורך עשו עשיתי‬
‫כאשר צויתני ‪ :‬עתה קו ם נא שכה ואכלת מצירי בעבור א ש ר‬
‫תברכני נפשך כאשר דברת אלי ‪ :‬ויקם יצחק ויאכל וישת וייטב‬
‫לבו ויברך א ת יעקב ויצא יעקב מלפני אביו ; ויהי כאשר כרך יצחק‬
‫א ת יעקב ויצא מאתו והנה עשו אחיו בא מצית מן השדה ‪ :‬ויעש‬
‫גם הוא מטעמים ויבא לאביו לאכול ולברכו ‪ :‬ויאמר יצחק אל עשו‬
‫ומי איפה הצד ציד ויבא לי בטרם תבוא א ת ה ואברכהו וירע עשו‬
‫כי יעקב אחיו עשה את הדבר הזה ; ויחר אף עשו ביעקב אחיו‬
‫כי עשה ל־*ו את הדבר הזה ‪ :‬ויאמר עשו הכי ק ר א שמו יעקב‬
‫ויעקבני זה פעמים א ת בכורתי לקח ויבך עשו בכי גדול ‪ :‬וישמע‬
‫יצחק א ת קול עשו בנו בוכה ויאמר יצחק אל עשו מה אעשה לך‬
‫בגי בא אחיך במרמה ויקח ברכתך ‪ :‬וישטום עשו א ת יעקב אחיו‬
‫על הכרכרה אשר כרכו אביו ויחר אפו עליו מאד ‪ :‬ויי ר א יעקב‬
‫מאד מפני עשו אחיו ויקס ויברח כיח עכר כן שם ויסתר שם מפני‬
‫אחיו‬
‫‪85‬‬ ‫מג‬ ‫פרשת תולדות‬
‫^טנים בצאתו מ ^ ר ץ כנען‬ ‫א חיו ‪ :‬דעקב בן ששיס ׳ענה‬
‫מחברון ויתחבא יעקב ב ב ת עכר מפני ע׳טו אחיו ארבע ע׳ערד־ז‬
‫׳ענה וילמוד ׳עם עוד יעקב א ת דרכי יי ואת מצותיו ‪ :‬וע׳עו ראה‬
‫כי ברח יעקב וימלט מידו וכי לקח יעקב ארה הברכה בערמה ‪:‬‬
‫ויתעצב מאד ע^עו ויחר לו גם על אביו ועל אמו ויקם גם הוא‬
‫ויקח א ת א׳עתו וילך ארצה ׳עעיר מפני אביו ואמו וי׳טב שם ‪ :‬וירא‬
‫׳עם ע׳עו עוד א׳צה מבנות חת ^שמח כ׳עמת בת אילון החתי ויקחה‬
‫לו לאשה על א׳עתו ‪ :‬ויקרא ע׳עו את ׳עמה עדה לאמר עדה ממנו‬
‫הברכה בעת ההיא ‪ :‬וישב עשו בארץ שעיר ששה חרשים ופני אביו‬
‫ואמו לא ראה ‪ :‬ויהי אחרי כן ויקה עשו את נשיו ריקם וישב ארצה‬
‫כנען ‪ :‬ויושב עשו את שתי נשיו חברונה בית אביו ‪ :‬ותהיינה נשי‬
‫עשו מכעיסים ומקציפים א ת יצחק ואת רבקה כמעשיהם ‪ :‬כי לא‬
‫הלכו בדרכי יי ויעבדו אלתי אביהן עץ ואבן אשר למדום אביהן‬
‫וירש״יעו מאד מאכותם וילכו ן^חרי שרירורת לבם ה ר ע ויזבחו‬
‫ויקטרו לבעלים ויקוצו מפניהם יצחק ורבקה ‪ :‬ותאמר רבקה אל‬
‫יצחק קצתי בחיי מפני בנות ח ת אם לוקה יעקב אשה מבנות ח ת‬
‫כאלה מבנות הארץ למה לי חיים ‪ :‬ויהי בימים ההם ותהר ערה‬
‫אשת עשו ותלד לו בן ‪ :‬ויקרא עשו א ת שם בנו הנולד לו אליפז‬
‫ועשו בן ששים וחמש שנים בלררת אותו ‪ :‬וישמעאל בן אברהם‬
‫מת בימים ההם בשנת ששים וחמש שנים לחיי יעקב ‪ :‬ויהיו כל ימי‬
‫ישמע^ אשר חי שבע ושלשים שנה ומאת שנה וימת ‪ :‬וישמע יצחק‬
‫כי מ ת ישמעאל ויספרהו ויתאבל עליו יצחק ימים רבים ‪ :‬ויהי מקץ‬
‫ארבע עשרה שנה לשבת יעקב בית עבר ויתאוה יעקב א ת פני אביו‬
‫ואמו ויבא יעקב לבית אביו ואמו חברונה ועשו שכח בימים ההם‬
‫א ת אשר עשה לו יעקב אחיו על הברכה אשר לקח מאתו בימים‬
‫ההם ‪ :‬ויהי כראות עשו כי בא יעקב אל אביו ואל אמו ויזכור א ת‬
‫אשר עשה לו יעקבויחר אפו עליו מאד ויבקש להרגו ‪ :‬ויצחק כן‬
‫אברהם זקן מאד בא כימים ויאמר עשו עתה הנה ימי אבי קרבו‬
‫למות והיה במותו ואהרגה ארה יעקב אחי ‪ :‬ויוגד לרבקה ארת‬
‫הדבר הזה ותטהר ותשלח ותקרא ליעקכ כנה ותאמר אליו קום‬
‫ברח‬
 ‫פרשת תולדות‬ ‫‪86‬‬

‫ברח לך חרנה אל לבן אחי ; וישבת עמו ימים אחרים עד שוב חמת‬
‫אחיו מסך ואחר תבוא ‪ :‬ויקרא יצחק אל יעקב ויצוהו ויאמר רו‬
‫לא תקח אשד• מבנורת כנען ‪ :‬כי כה צוה ן^ברהם אבינו אותנו‬
‫בדבר יי אשר צוהו לאמר לזרעך נתתי א ת הארץ הזאת ‪ :‬א ם‬
‫ישמרו בניך כריתי אשר כרתי אתך ושמרתי ג ם אני לבניך א ת‬
‫אשר דברתי אליך ולא אעזבם ‪ :‬ועתה בני שמע כקולי לכל אשר‬
‫אצוך וחדל לך לקחת אשה מבנות כנען קום לך לך חרנד• ביתה‬
‫ב תו אל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ‪ :‬ולכן‬
‫השמר לך פן ת שכח את יי אלהיך ואת כל דרכיו בארץ אשר א ת ה‬
‫הולך שמה ; ונלוית אל אנשי הארץ וררפת אחרי ההבל ועזברת‬
‫את יי אלהיך ‪ :‬אך בבואך אל הארץ ועבדת שם א ח יי לא תסור‬
‫מן הדרך אשר צויתיך ואשר למרת לנטות ימין ושמאל ‪ :‬ואל שדי‬
‫יתן לך רחמים לפני אנשי הארץ ולקחת אשה כחפצך שמד‪ ,‬טובה‬
‫וישרה בדרכי יי ‪ :‬ויתן לך האלהים א ת ברכת אברהם אביך לך‬
‫ולזרעך ויפרך וירבך והיית לקהד־* עמים בארץ אשר אתה הולך‬
‫שם ‪ :‬והשיבך יי אל הארץ הזאת ארץ מגורי אביך בבנים ובעושר‬
‫רב בשמחה ובטובה ‪ :‬ויכל יצחק לצוות א ת יעקב ולברכו וירתן‬
‫לו מתנות רבות וכסף וזהב וישלחהו ‪ :‬וישמע יעקב אל אביו ואל‬
‫אמו וישק להם ויקם וילך פדנה ארם ; ויעקב בן שבעים שנה ושבע‬
‫שני ם בצאתו מארץ כנען מכאר שבע ‪ :‬ויהי בצאת יעקב ללכת‬
‫חרנד• ויקרא עשו אל אליפז בנו וידבר אליו בסתר לאמר עתרה‬
‫מהר וקח חרבך בידך וררפת אחרי יעקב ו עבר ה לפניו אל הדרך‬
‫וארבת לו והרגהו בחרבך באחד ההרים ולקחת את כל אשר לו‬
‫ובאת ‪ :‬ואליפז בן עשו איש מהיר ויודע ק שת כאשר הורהו אביו‬
‫ויודע לצוד ציר בשדה וגכור חיל ; ויעש אליפז כאשר צוהו אביו‬
‫ואליפז בן שלש עשרה שנה בעת ההיא ‪ :‬ויקם אליפז וילך ויקה‬
‫עשרה ״אנשים אחי אמו אתו וירדוף אחרי יעקב ‪ :‬וידבק א ת יעקב‬
‫ויארוב לו בגבול ארץ כנען מול עיר שבם ‪ :‬וירא יעקב א ת אליפז‬
‫רודף אחריו הוא ואנשיו ויעמוד יעקב כמקום אשר הלך בו לרעת‬
‫מה ‪ m‬כי לא ידע הדבר ‪ :‬וישלוף אליפז ‪ h k‬חרבו וילך הלוך‬
‫וקרב‬
‫‪87‬‬ ‫מד‬ ‫פריטת תולדות‬
‫וקרב הוא ואנ^ןיו מול יעקב ‪ :‬וי א מ ר אליהם יעקכ מה ל כ ם כי‬
‫באתם ער הלום ומה תרדפו ב ח ר ב כ ם ‪ :‬ויקרב אליפז מול יעקב‬
‫ויען ויאמר אליו כה וכה צוה לי אבי ועתה לא אעבור על טעותו‬
‫א^טר עוני וירא יעקב כי דבר ע׳עו חזקה אל אליפז בנו ויגש יעקב‬
‫ויתחנן לאליפז ולאנשים אשר אתו לאמר ‪ :‬הנה כל אשר לי וא׳טר‬
‫נתנו לי אבי ואמי קח לך ולך מעלי ואל תמיתני והיה לך הדבר‬
‫הזה אתי לצדקה ; ויתן יי א ח חן יעקב בעיני אליפז בן עשו ואנשיו‬
‫וישמעו בקול יעקב ולא המיתוהו ‪ :‬ויקחו אליפז ואנשיו ארת כל‬
‫אשר ליעקב ואת הכסף ואת הזהב אשר הוציא עמו מבאר שבע‬
‫ל א השאירו לו דבר ‪ :‬וילכו מעליו אליפז ואנשיו וישובו ב ^ ר ה‬
‫שבע אל עשו ; ויגידו לו א ת כל אשר קרה להם עם יעקב ויתנו‬
‫לו את כל אשר לקחו מאת יעקב ‪ :‬ויקצוף עשו ע ^ אליפז בנו‬
‫רעל האנשים אשר אתו על א שר לא המיתו את יעקב ויענו ויאמרו‬
‫אל עשו כי התחנן לנו יעקב על הרבר הזה לבלתי המירת אותו‬
‫ויכמרו רחמינו אליו ונקה א ת כל אשר לו ונבוא ‪ :‬ויקה עשו א ת כל‬
‫הכסף ואח הזהב אשר לקח אליפז מיד יעקב ויתנם בביתו ‪ :‬בעת‬
‫ההיא בראות עשו כי ברך יצחק את יעקב וכי צוהו לאמר לא הקח‬
‫אשה מבנות כנען וכי רעות בנות כנען כעיני יצחק ורבקה ‪ :‬וילך‬
‫הוא אל בית ישמעאל דודו ויקח א ת מחלת ב ת ישמעאל אחות‬
‫נביות על נשיו לו לאשה ‪:‬‬

‫פחטת ויצא יעקב‬

‫וי צ א יעקב וילך אל דרכו חרנה וישב ויבא עד הר המוריה וילן‬
‫שם אצל עיר לוז ‪ :‬וירא יי אל יעקב שמה בלילה ההוא‬
‫ויאמר אליו אני יי אלהי אברהכם ואלהי יצחק אביך הארץ אשר‬
‫אתה שוכב עליה לך אתננ ה ולזרעך ‪ :‬והנה אנכי עמך אל תירא‬
‫ושמרתיך בכל אשר תלך והרביתי אר־ז זרעך ככוכבי ה ש מי ם‬
‫והפלתי א ת כל אויביך לפניך ונלחמו אליך ולא יוכלו לך והשיבותיך‬
‫אל הארץ הזאת ב שמחה בבנים ובעושר רב ‪ :‬וייקץ יעקב משנתו‬
‫וישמח מ אד על המראה אשר ראה ויקרא א ה שם המקום ההוא‬
‫בית‬
 ‫פרשת ויצא‬
‫בית אל ‪ :‬רקם י>;קכ מן המקום ההוא שסח ויקלו רגליו ‪^h‬כ ‪n‬‬
‫•י‪ 1‬קנ רנליי כאלו לא‬ ‫מהשמחה וילך מ׳צם ארצה בני קדם ויבוא‬
‫א״ה ז״א‬
‫הרנה וישב על באר הרו׳גים ‪ :‬וימצא שם‬
‫אני^‪5‬ים יוצאים מ ח ק לרעות הצאן וי^עאלם‬
‫יעקב מאין אתם ויאמרו מהרן אנחנו ‪ :‬ויאמר אליהם הידעתם א ת‬
‫לבן בן נחור ויאמרו ידענו והנה רחל בתו באה עם הצאן אשר‬
‫לאביה לרעות‪ :‬עודנו מדבר עמם ורחל ב ת לבן באה עם הצאן אשר‬
‫לאביה לרעות כי רועה היא ‪ :‬וירא יעקב א ת רחל ב ת לבן אחי‬
‫אמו וירץ וישק לה יעקב וישא את קורו ויבך ‪ :‬ויגד יעקב א ת רחל‬
‫כי בן רבקה אחות אביה הוא ותרץ רחל ותגד לאביה ויוסף יעקב‬
‫לבכות על אשר אין בידו מאומה להביא בית לבן ‪ :‬וישם?; לבן כי‬
‫בא יעקב בן ןי>חותו וירץ וינשק לו ויחבק לו ויביאהו אל בירתו‬
‫ויתן לו לחם ויאכל ‪ :‬ויספר יעקב ללבן ארת אשר עשה לו עשו‬
‫אחיו ואת אשר עשה א אליפז כנו כדרך ‪ :‬א״ה בזה נבין מש״ה כי ויאמר‬

‫^״^ש!־יא״ול‪.‬ס־י ״־‪r f ,‬‬ ‫י א רי‬ ‫וישב יעקב בבית לב!‬

‫יעקב בבית לבן ‪ :‬ויהי אחרי ‪ p‬ויאמר לבן כל הדברים האלה ומה שייכות‬
‫ליעקבהגדנאלי מה משכורתך ואיךתעבדני ^^^^^^^^ליישליי^׳זחמזבז?‬
‫חנם ; וללבן אין בנים כי אם בנות כי נשיו בקונטריס אחרון ולפי זה מובן‬
‫ואמהותיו עקרות עוד בימים ההם = יאלה מאת?■ ‪ b‬ה״ ‪4‬י‬
‫שמות בנות ל ק אשר ילדה א עדינה אשתו עמו ופל כן השיבו אך עצמי‬
‫שם הכבירה לאה ושם הצעירה רח^"= י^יט אץז‪?%‬ל‪1‬ס''כ‪^'-‬מ? ת??‬
‫לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מר א ה לאכול ולשתות ולכול מחסורך‬
‫ל מ ת ^ ״״ רלז‬ ‫רעקב אהבה ויאמר יעקב אל לבז א ע כ י ו‬
‫שבע שנים ברחל ב תך הקטנה‪ :‬ויאכהלכן‬
‫‪ 4‬דבר הזה ויעבד יעקב את לבן ב ר חל בתו שבע שני ם ‪ :‬ויהי‬
‫בשנה השנית לשבת יעקב בחרן היא שנת שבעים ות שע שנים‬
‫לחיי יעקב וימת ע כ ר בן שלח בשנה ההיא בן ארב ע וששים שנה‬
‫וארבע מאת שנה היה במותו ‪ :‬וישמע יעקב כי מ ת עבר ויתעצב‬
‫מאד עליו ויספרהו ויתאבל עליו ימים רבים ‪ :‬ובשנת שלש לשבת‬
‫יעקב ב ה ק ילדה בשמת כ ת י ש מ ע אל א שת עשו לו בן ויק ר ^‬
‫עשו‬
 ‫מה‬ ‫פרשת דצא‬
‫עשו א ת שמו רעואל ‪ :‬ובישנה הרביעית ל׳טבת יעקב בבית לבן‬
‫פקד יי א ת לבן ויזבדהו יי בעבור יעקב ויולדו לו בנים ‪ :‬ואלדת‬
‫שמורת בגי לבן <ןשר יולדו לו בי טי ם ההם ‪ :‬וידהי בכורו בעור‬
‫ומשנהו אלוב והשלישי מורש ‪ :‬ויתן יי ללבן עושר וכנוד ו בני ם‬
‫וכנות ויפרוץ האיש מאד מאד כ ע מ ר יעקב ‪ :‬ויעקב ה י ה עובד‬
‫את לבן אחי אמו בימים ההם בכל מ ל א כ ה ובכל עבודה ב כ י ה‬
‫ובשדה ויהי ב רכ ת יי ב כ ל ן‪>-‬שר ללבן בבית ובשדה ‪ :‬ו ב שנ ה‬
‫החמישית מתה יהודי ה ב ת בארי א שת עשו בארץ כנען ובנים‬
‫לא היו לה כי אם כנות ‪ :‬ואלה שמות בנותיה אשר ילדה לעשו‬
‫שם הגדולה מרצית ושם הקמנה פועית ‪ :‬ויהי כאשר מת ה יהודית‬
‫וינחם עשו ויקס וילך שעירה לצוד ציד בשדה כפעם בפעם ‪ :‬וישב‬
‫עשו בארץ שעיר י מי ם ר כי ם ; ובשנה הששית לקח עשו א ה‬
‫אהליבטה כ ת ענה ב ת צבעון החוי על נשיו לו לאשה ויביאה עשו‬
‫‪>8‬הרצה כנען ותהר אהליבמה ותלד לעשו א ה יעוש ואת י ע ל ם‬
‫ואת קרח בנים שלשה ‪ :‬ותהי מ ל ח מ ה כימים ה ה ם בארץ כנען‬
‫בין רועי מ ק נ ה עשו ובין רועי מקגה^יו׳־^כי ן^רץ ה כנ עני ‪ :‬כי‬
‫היה מקנה עשו ורכושו רב מאד משנת• בארץ כנען בבית אביו‬
‫ולא יכלה ארץ כנען לשאת אותו מפני קנינו ‪ :‬ויהי כראות עשו‬
‫כי גדולה מלחמתו עם יושבי הארץ הכנעני ויקם ויקה א ת נשיו ואת‬
‫בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו ואת מקנה קנינו ואת כל רכושו‬
‫אשר רכש בארץ כנען*‪ .‬וילך אל ארץ שעיר א״ה בזה מוכן מש״ה וישב עשו‬
‫מפני יושכי הארץ ד׳‪ 15‬כ ‪ m‬הוא וכל א׳“ י‬
‫לו בארץ שעיר‪ :‬אך מיום ליום ומחדש לחדש עשי באיז כנען אלא שהוא‬
‫‪ .‬כדברי הספר הזה • דוק ‪:‬‬ ‫יבוא עשו ארצה כנען ל רא ו ה‬
‫ויתחנן עשו א ת החורים ויתן א ת בנותיו לבני שעיר ההורי ; ויתן‬
‫א ת מרצית בתו הגדולה לענה בן צבעון אחי אשתו ואת פועית נתן‬
‫לאצר בן כלהן ההורי ‪ :‬וישב עשו כהר שעיר הוא ובניו ויפרו וירבו‬
‫מאד ‪ :‬ויהי בשנה השביעית ותתום עבודת יעקב אשר עבד א ת‬
‫ל־יבן ויאמר יעקב אל לבן תנה א ת אשתי כי מלאו ימי עכוררתי‬
‫ויעש ד־יבן כן ‪ :‬ויאספו לבן ויעקב א ת כל אנשי ה מ קו ם ה ה ו א‬
‫ויעשו‬ ‫יב ‪12‬‬
 ‫‪90‬‬
‫פרשת ויצא‬
‫ויעשו להם מ שתה ‪ :‬ויהי בערב ויבא לכן אל הבית אשר ב א יעקב‬
‫שמה עם אנשי המ שתה ויכבה לבן א ת כל הנרות אשר היו שם‬
‫בכית ההוא ‪ :‬ויאמר יעקב אל לבן למה תעשה א״ה נוה מונו ־• )‪ f<1‬׳‪5pr‬‬
‫לנו הדבר הזה ויען לבן ויאמר כר‪ .‬מ^פט’ ״ ‪ 1‬נקדזנ־’ ת מסת״״״י־ת‬
‫לעימות בארץ הזאת *‪ .‬ואחרי ‪ p‬לקח לבן א ת מתנים אין ספק כי •היו כמה‬
‫לאה בתו ויבא אותה אל יעקב ויבא א לי ה‬
‫ויעקב לא ירע כי לאה היא ‪ :‬ויתן לבן ללאה כבה אותם לכן כל הנרות‪:‬‬
‫בתו א ת זלפה שפחתו לשפחה ‪ :‬וכל בני המ שתה ידעו א ת כל‬
‫אשר עשה לבן ליעקב אך לא הגידו הדבר ליעקב ‪ :‬ויבואו כד־•‬
‫המרעים האלה בלילה ההוא בית יעקב ויאכלו וישתו וישמחו ‪:‬‬
‫ויצחקו לפני יעקב בלילה ההוא בתופים ובמחולות ויאמרו במענם‬
‫לפני יעקב היללה הילדה ‪ :‬וישמע יעקב ארח דבריהם ולא הבין‬
‫א ת לשונם אך אמר בכה משפטם לעשות בארץ הזאת ‪ :‬וידברו‬
‫המרעים כדבר הזה כל הלילה ההוא לפני יעקב וכל הנרות אשר‬
‫בכית כבה אותם לכן כלילה ההוא ‪ :‬ויהי בבקר ויאר היו ם ויפן‬
‫יעקב אל אשתו וירא והנה לאה שוככת בחיקו“‪ :‬א״ה בזה מובן מש״ה ויה•‬
‫ויאמר יעקב הנה ע תה ידוע ידעתי א ת אשר‬
‫י א מ רו ה מר עי ם אמש היא לאה היא לאד! דר״ל כ• בבקר הבין דבר•‬
‫יאמרו ואני ל א ‪ T‬עתי ‪ :‬ויקרא יעקב אל לכן‬
‫' י‬ ‫ויאמר אלי מה ז א רז עשית ד“י הלא ברחד*‬
‫עבד תיך ולמה רמיחני ותתן לי לאה ‪ :‬ויען לבן א ת יעקב לאמר‬
‫לא יעשה כן במקומנו ל ת ת הצעירה ד־יפני הבכירה ‪ :‬ועתה אם‬
‫תחפוץ לק חת גם א ת אחותה קח לך בעבורו! אשר תעכדני עוד‬
‫•שבעשגים אחרות ‪ :‬ויעש יעקב כן ויקה גם את רחל לאשה ויעבוד‬
‫א ת לבן עוד שבע שנים אחרות ; ויבא יעקב גם אל רחל ויאהב גם‬
‫א ת רחל מל א הויתןל ה לכן א ת בלהה שפחתו לשפחה ‪ :‬וירא יי‬
‫בי שנואה לאה ויפתח א ת רחמה ותהר ותלר ליעקב כימים ההם‬
‫כנים ארבעה ‪ :‬ואלה שמותם ראובן שטעון לוי ויהורה ורתעמוד‬
‫מלדת א ח ד כן ‪ :‬ותהי רחל עקרה בע ת ההיא ולא ׳לרה ותקנא‬
‫רחל כלאה אחותה ‪ :‬ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקח ארע‬
‫בלהה‬
‫‪91‬‬ ‫מ‪1‬‬ ‫פרשת רצא‬
‫בלהה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאע‪ 6‬ה ; ‪1‬יבזא יעקב אל בלהה‬
‫ותהר ותלד ליעקב שני בנים א ת דן ואת נפתלי ‪ :‬ותרא גם לאה‬
‫בי עמדה מלדת ותקח גם היא א ת זלפח שפחתה ורתתן או רז ה‬
‫ליעקב לאשה ‪ :‬ויבא יעקב גם א ת זלפה ותלד גם היא ליעקב שני‬
‫בנים א ת גד ואת אשר ‪ :‬ותוסף עוד ל א ה וההר ותלד ^'יעקב‬
‫בימים ההם שגי בנים ובת א ח ר; ‪ :‬ואלה שמותם יששכר וזבולון‬
‫ורינה אחותם ‪ :‬ורחל עודנה עקרה בימים ה ה ם ‪ :‬ותתפלל רחל‬
‫אל יי ב ע ת ההיא ותאמר יי אלהים זכרני נא ופקרגי נא כי עתה‬
‫יגרשני אישי כי לא ילדתי לו בנים ‪ :‬ע ת ה יי אלהים שמע נא א ת‬
‫תחנתי לפניך וראה עניי ונ ת ת לי בנים כ א ח ת השפחות ולא אשמע‬
‫חרפתי עוד ‪ :‬וישמע אלהים בקול רחל ויזכרה אלהים ויפתח א ת‬
‫רחמה ; ותהר רחל ו ת ל ד בן ותאמר אסף אלהים ארח חרפתי ‪:‬‬
‫ותקרא א ת שמו יוסף לאם ר יוסף יי לי בן אחר ויעקב כן תשעים‬
‫ואחת שנה בלדת אותה ב ע ת ההיא שלחה רבקה אם יעקב מארץ‬
‫כנען א ת דלורה ב ת עוץ מניקתד‪ .‬ושני אנשים א״ה בזה מובן מש״ה ותמת‬
‫מ׳גכדי יצחק א ל יעקב ‪ :‬י ב או אל יעל‪,‬נ ח ת ה ■מלנ״^דמנאיחינע‬
‫ויאמרו אליו כי רבקה שלחתנו אליך לשוב ייזידי ואז עדין לא בא אצל‬
‫לדמיה סס״עס ■עק‪%‬א«‬ ‫־ וישם׳; לחם‬ ‫בית אביך ארצח‬
‫שהוא כדברי הספר ‪:‬‬ ‫לדבר הזה אשר דברה אמו ובעת ההיא תמו‬
‫שבע שנים האחרות אשר ע ב ד יעקב א ת לבן ברחל ; ויהי מקץ‬
‫ארבע עשרה שנה אשר ישב יעקב בחרן ויאמר יעקב אל ל־יבן‬
‫תנ ה א ת נשי ושלחני ואלכה אל ארצי כי הנה אמי ש ל ח ה אלי‬
‫מארץ כנען לשוב לי אל בית אבי‪ :‬ויאמר אליו א״ה בזה תוב! כי למה יעקב רצה‬
‫לבז אל נא אם נא מצאתי חן ב ^ניו אל נא‬
‫תעזוב אותי נ קנ ה שכרך עלי ואתנח וישנת נ• לה־ית ססליזה או אמו נעלי‬
‫‪ , t ,‬לכן אמו^ של״־^^יאלכז הל‬

‫בשכרי אשר אעבור היום בבל צאנך ואסיר‬

‫מהם כל שה נקור וטלוא וחום בכשבים ובעזים והיה שכרי ‪ :‬והיה‬
‫אם תע שה לי הרבר הזה אשובה לי ארעה צאנך אשמור כאשר‬
‫כ ת הל ה ! ויעש לבן כן ויסר לבן מצאנו בל אשר אמר יעקב ויתן‬
‫לו‬
 ‫‪92‬‬
‫‪3‬רשח דצא‬
‫; ויתן יעקב א ת כל א׳ער הסיר מצאן ^בן ביד בניו ויעקב רועה‬
‫א ת צאן לבן הנותרות ‪ :‬ויהי כאיטר ראו ע בדי יצחק א^‪ 1‬ר ^{לח‬
‫א ל יעקב כי לא שב יעקב אתם בעת ההיא אר צה כנען אל אביו‬
‫וילכו הם מאתו וישובו אל ביתם ארצה כנען ‪ :‬ודבורה ייטבה עם‬
‫יעקב בחרן ולא שבה עם עבדי יצחק ארצה כנען ותשב דבורה‬
‫עם נשי יעקב ועה בניו בחרן ‪ :‬ויעבוד יעקב א ת לבן בצאן שש‬
‫שנים אחרות ‪ :‬והיה בעת לדת הצאן ויסר יעקב מהן א ה הנקורות‬
‫ואת הטלואות כאשר דבר עם לכן ‪ :‬ויעש יעקב כן אל צאן לבן‬
‫שש שנים ‪ :‬ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן ושפחות וגמלים‬
‫וחמורים ‪ :‬ותהיינה ליעקב מ א תי ם אלף עדרי צ‪4‬־הן וצאנו היו‬
‫גדולות קומה ויפות תואר מאד ונותנות א ת פריין הרבה מאד ‪:‬‬
‫ויתאוו כל מ שפחות בני האדם לקה ת להם מצאן יעקב כי טובות‬
‫ומצליחות מאד מאד ‪ :‬ויבואו מכל בני האדם ל ק ח ת מצאן יעקב‬
‫ויתןלהם יעקב צאן אחד בעבד או באמה או ה״ה בזה מובן מהיכן באו לו‬
‫בחמור או בגמל ככל אשר יחפוץ י׳;קכ מהם ‪V w ^ »m‬לא^״ לד״סל‬
‫ונתנו לו ‪ :‬ויהי ליעקב עושר וכבוד ונכסים לבן רק צאן לבי אלא סהיה‬
‫במעשה הז ה אשיר יעשה א ת בני ה אי ם ר ל ״י ״ ״י ^ז ל ח ״ ״ ^‬
‫ויקנאו אותו בני לכן מהכבוד הזה ‪ :‬ויהי ואפשר כי לג״א ויהי לו צאן‬
‫מימים וישמע א ת דברי בני לב! אופיים ’'יויי להי^ת'ס^רבות ’ה ‪”’1‬ל^ כי‬
‫יעקב א ת כל אשר לאבינו ואשר לאבינו עשה הותירו לו לכן היהימחליף ‪rt‬‬
‫•‬ ‫א ת כל הכבוד הזה ‪ :‬וירא יעקב א ת פני לבן‬
‫ובניו והנה איננו עמו כתמול שלשום ‪ :‬בימים ההם מקץ שש שנים‬
‫וירא יי אל יעקב ויאמר לו קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ‬
‫מולדתך ואהיה עמך ‪ :‬ויקם יעקב כעת ההיא וישא א ת בניו ואת‬
‫נשיו ואת כל אשר לו על הג מ לי ם ויצא ללכ ת ארצה כנען אל‬
‫יצחק אכיו ‪ :‬ולבן לא ידע כי הלך יעקב מאתו כי הלך לבן ביום‬
‫ההוא לגזוז ארת צאנו ‪ :‬ורחל גנבה ארה התרפים אשר לאביה‬
‫ותקחם והחביאם על הגמל ותשב ותלך לה ; וזה מעשה התרפים‬
‫אשר יקחו איש אשר יהיה בכור וישחטו אותו וימרטו א ת ראשו ‪:‬‬
‫ולקחו א ה המלח והמליחו אח הראש ומשחו אותה בשמן ‪ :‬ולקחו‬
‫לוח‬
‫‪93‬‬
‫מז‬ ‫פרשת דצא‬
‫לוח נח׳טת קטנה או לוח זהב וכתבו עליה א ת השס ונתנו ארת‬
‫הלוח ההיא ת ח ת לשונו ‪ :‬ולקחו א ת הרא^‪ 2‬ההיא וארת הלוח‬
‫אשר תחת הלשון ושמו בבית והדליקו לו נרות והשתחוו לו והיה‬
‫בעת אשר ישתחוו לו וידבר אליהם ככל אשר ישאלו מאתו בכח‬
‫השם אשר כתוב בה ‪ :‬ויש אשר יעשו אותם כצורת אדם מזהב‬
‫ומכסף בשעות ידועות אליהם ; וקבל התואר ההוא את כח הכוכבים‬
‫ודבר אליהם עתידות וכמעשה הזה היו התרפים אשר גנבה רחל‬
‫מאביה ‪ :‬ותגנוב רחל את התרפים ההם אשר ת״ה מכ^ן ידפנו טעם גניבת‬
‫לאכיה כעבור א שר לא ידע לכן מהם אנה‬
‫דרך הלך יעקב ‪ :‬ויבא לכן אל ביתו וישאל על וקשה כי חי ספשה אותם‬
‫הלו‬ ‫יעקכ וביתו ואין ושקש לכן א ת תיפיי ל י ע י‘‬
‫אנה הלך יעקב ולא ‪ 0‬צא ‪ :‬וילך אל תרפים יעקב בחושבה כי אז בעת‬
‫ההיא אין לה עוד תרסיס‬ ‫« ך ך ן‬ ‫ף ן ^ ‪ ,‬ך ן‬ ‫אחרים‬
‫אחרים וביני ביני ימלט יעקב‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י׳‪-‬י י‬ ‫ייי״י‬
‫מאתו ארצה כנען אל אביו‪ :‬ויקם לבן בעת‬
‫ההיא ויקח א ת אחיו ואת כל עבדיו ויצא וירדוף את יעקב וידבק‬
‫אותו בהר גלעד ‪ :‬ויאמר לבן ליעקב מה זאת עשית לי לברוח‬
‫ותגנוב א ת לבבי ותנהג א ת בנותי ואת בניהן כשבויות חרב ‪ :‬ולא‬
‫נטשתני לנשק להם ולשלהם בשמחה ותגנוב ארה אלהי ותי^ך ‪:‬‬
‫ויען יעקב א ת לבן לא מר כי יראתי פן תגזול א ת בנותיך מאתי‬
‫ועם אשר תמצא ארה אלהיך ימורה ‪ :‬ויבקש לבן א ת ה ת ר פי ם‬
‫וימשש בכי־־‘ ה א ה לי ם אשר ליעקב ובבד־־‘ כ לי ה ם ולא מצא ‪:‬‬
‫ויאמר לבן ליעקב לכה ונכרתה יחד ברית והיה לעד ביני וכימך ‪:‬‬
‫אם תענה א ת בנותי ואם תקח נשים על בנותי אלהים יהיה עד‬
‫כיני וכיניך בדבר הזה ‪ :‬ויקחו אבנים ויעשו גל ויאמר לבן הגי^‬
‫ד־זזה עד כיני וביניך היום על כן קרא שמו גלעד ‪ :‬ויזבחו יעקב‬
‫ולבן זבח בהר ויאכלו ש ם על הגל וילינו שם בהר ‪ :‬וישנם לבן‬
‫ויקם בבקר ריכך עם בנותיו וישק אתהן וילך למקומו ו ג ם יעקב‬
‫הלך לררכו ‪ :‬ויהי כאשר שב לבן אל ארצו וימהר וישלח א ת בעור‬
‫כנו והו^‪ 6‬בן שבע עשרה שנה ועמו ^>ביחורף בן עוץ בן נחור‬
‫ע מ ה ם עשרה אנשים ‪ :‬וימהרו וילכו ויעברו‪.‬הדרך לפני יעקב‬
‫ויבאו‬
 ‫פרשת ויצא‬ ‫‪94‬‬

‫א״ה יוה מ‪-‬ן יס״ה ונם‬ ‫ויבאו כררך אחר ארצה ?‪1‬עיר ‪ :‬ויבאו אל ע׳‪ 6‬ו‬
‫ויאמרו לו כה אמר אחיך וקרוגך ואחי אמך לבן ‪ w t b‬סילא^‪-‬ה‬
‫בן בתואל י א מ ר ‪ :‬השמעת א ת א שי עשה לי עשו^!דעת כי יעקב באא^‬
‫יעקב אחיך אשר כא אלי כ ה חל ה ערום וריק■ ״’’ לק ‪’ MPwfpJ'o‬י‬
‫ואצ^ן לקראר־זו ואביאהו אל־• ביתי בכבוד‬
‫ואגדלהו ואתן לו את שתי בגותי לנשים ואת שתי שפחותי ; ויברך‬
‫ויהיו לו בנים ובנות ושפחות ‪:‬‬ ‫אלהים אותו לרגלי ויפרוץ‬
‫וגם צאן ובקר וגמלים וחמורים היו לו מאתי הרבה מאד עד אין‬
‫מספר ג ם כסף וזהב הרבה ‪ :‬ויהי כראותו כי עצם חיד־יו ויעזוב‬
‫אותי כאשר הלכתי לגוז צאני ויקם ויברח בהחבא ‪ :‬וישא א ת נשיו‬
‫ואת בניו על הגמלים וינהג א ת כל מקנהו ואת כל רכושו אשר‬
‫רכש בארצי וישם פניו ללכת אל יצחק אביו ארצה כנען ‪ :‬ו ^ א‬
‫נטשני לנשק לבני ולבנותי וינהג א ת בנותי כשבויות חרב ויגנוב‬
‫גם א ת ארהי ויברח ‪ :‬ועתה הנה עזברזיהו בהר נחל יבוק ה ו א‬
‫וכל אשר לו לא חסר דבר ‪ :‬אם יש א ת נפשך ללכ ת אליו לך ושם‬
‫תמצאהו ועשית לו כאשר תאוה נפשך ‪ :‬ויבאו מלאכי לבן ויגידו‬
‫לעשר א ת כל הדברים האלה ‪ :‬וישמע עשו א ת כל דברי מלאכי‬
‫לבן ויחר אפו על יעקב מאד ויזכור את שנאתו וחמתו בערה בו ‪:‬‬
‫וימהר עשו ויקח א ת בדו ואת עבדיו ו את כל נפשות ביתו ששים‬
‫איש ‪ :‬וילך ויקכוץ ארת כל בני שעיר החורי וכל אנ שי ה ם שלש‬
‫מאות וארבעים איש ‪ :‬ויקח את כל המחנה הזאת ארבע מאורת‬
‫איש שולף חרב דלך לקר את יעקב להכות אותו ‪ :‬ויחלק עשו א ת‬
‫כל המחנה הזאת לשבעה חלקים ‪ :‬ויקח א ת בניו ואת כל נפשות‬
‫ביתו ששים איש לראש אחד ויתנם ביד אליפז בנו הבכור ‪ :‬ואת‬
‫ששה ראשים הנשארים נתן ביד ששה בני שעיר החורי וישם כל‬
‫איש ואיש מהם על תולדותיו ועל בניו ‪ :‬ותלך כל המחנה הזאת‬
‫כאשר היא וילך עשו בתוך כלם לקר את יעקב ויוליכם במרוצה ‪:‬‬
‫ומלאכי לבן יצאו מאת עשו וילכו ארצה כנען ויבאו בית רבקה‬
‫אם יעקב ועשו ‪ :‬ויגידו לרז לאמר הנה עשו בנך ערך לקרארת‬
‫יעקב אחיו ארב ע מאות איש בי שמע אשר הוא בא וילך להלחם‬
‫עמו‬
‫‪95‬‬
‫מח‬ ‫פרשת ויצא‬
‫עמו ולהכותו ולקחת ב‪ S‬אשר לו ‪ :‬ותמהר ותשלח רבקה אניצןים‬
‫מעכדי יצחק שבעים ו ש תי ס איש לקראת יעקב בררך כי אמרה‬
‫ןיסולי י ל ח ם עשו בררך במוצאו אורהו ‪ :‬וילכו המלאכים האלה‬
‫לקראת יעקב בררך ויפגעו בו בדרך הנחל נגד מעבר נחל יבוק ‪i‬‬
‫ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה זה מאת האלהים לעזור לי ויקרא‬
‫יעקב א ת ש ם המקום ההוא מ חגי ם ‪ :‬ויכר יעקב א רז כל אנשי‬
‫אביו וישק להם ויחבק להם ויבך עמהם וי שאלם יעקב על אביו‬
‫ועל אמו ויאמרו ש לו ם ‪ :‬ויאמרו המלאכים ה א ^ ה אל יעקב כי‬
‫רבקה אמך שלחה אותנו אליך לאמר ‪ .‬שמעתי כני כי עשו אחיך‬
‫יצא לקראתך בדרך עם אנשים מבני שעיר החורי ‪ :‬בני שמע בקולי‬
‫וראה בעצתך מה תעשה והיה בבואו אליך התחנן לו ואל הדבר‬
‫אליו קשות ותן לו ברכ ה מאשר תמצא ידך ומאשר חנן אלהים‬
‫אותך ; והיה כאשד ישאלך על כ ^ דברך ואודותיך אל הס תר‬
‫ממנו דבר ‪ :‬אולי ישוב מחרון אפו עליך והצלת את נפשך אהה וכל‬
‫אשר לך כי עליך הדבר לגדלו כי הוא אחיך הגדול ‪ :‬ויהי כשמוע‬
‫יעקב א ת דבדי אמו אשד דברו אליו המלאכים ויוסף יעקב דשא‬
‫א ת קולו ויבך בכי גדול ‪ :‬ויעש כאשר צוה אותו אמו ב ע ת ההיא ‪:‬‬

‫יעקב‬ ‫פרשת‬
‫א״ה בזה מובן כי איזר ססגעו‬ ‫ו י ש ל ח יעקב ב ע ת ההיא מלאכים אל עשו‬
‫אחיו ארצה ש^יי ליויאתי וליב ר מל™ ‪t o‬״ ‪ t f i‬מ״?‬
‫אליו דברי החנונים ‪ :‬ויצו אות□ לאמר כה באזני כלבאלא כי כגרהיה בא‬
‫תאטרון לאדוני ר׳;׳שו כה אמר ע ב י ו י ע ק נ‬
‫אל יחשוב ארוני כי ע מ ד ה לי ברכת *יןבי צואת רנקה יזמו על ‪0‬ל‪1‬מ׳ ‪:‬‬
‫אשר ברך אותי ‪ :‬כי עם לבן הייתי זה עשרים שנה וירימני ויחלף‬
‫א ת משכורתי עשרת מונים ככל אשר הוגד לאדוני ‪ :‬ואעבוד אוהו‬
‫כביתו עבודה קשה מאור וירא אלהים עניי ועמליי ועיעכפי אחרי‬
‫כן ויתננו ל ר ח מי ם ולחן בעיניו ‪ :‬ויהי לי שור וחמור צ אן ועבד‬
‫ושפחה אחרי כן מח מלת אלהים עלי ומחסור הגדול ‪ :‬ועתה הנני‬
‫באתי אל ארצי ואל מקומי אל אבי ואל אמי אשר בארץ כנען ־‪.‬‬
‫ושלחתי‬
 ‫פרשת וישלח‬ ‫‘י‬
‫ו סלחתי להגיד א ת כל אלה לאדוני למצוא חן בעיניו ‪ :‬ו^מען א׳‪ 8‬ר‬
‫ל א יחשוב אדוני כי קניתי חיל או עמדה לי כדכת אבי אשד בדך‬
‫אותי ‪ :‬ולכו המלאכים ההם אל עשו וימצאו א״ה נזה מינן ^‪1‬מי‪ 1‬עס לגן‬
‫מ־״יאית^יל^ ה' ה ד »י‬ ‫אותו בקצה ארץ אדום י׳ילו ייוי א ״‬
‫ועסו ארבע מאות אי׳צ‪ 8‬שול־*ף חרב מבד וחמור אמר כמה וכמה זמן‬
‫״^יק ‪ f‬״’י‬ ‫׳^עיר החורי ‪ :‬ויגידו מלאכי יעקב לעשו את‬
‫כל דברי יעקב אשר דבר אליהם אל עשו ‪ :‬ויען ע׳שו אותם בגאות‬
‫ובוז ויאמד אליהם הלא שמעתי והלא הוגד לי א ת אשר עשרת‬
‫יעקב אל לבן אשר גדלו בביתו ויתן לו א ת בנותיו לנשים ויולד‬
‫בנים ובנות ויפרוץ בחיל ובעושר מאד בבירת לבן מאתו ‪ :‬וירא‬
‫כי עצם חילו וכי רב עושרו ויברח הוא וכל אשר לו מכירת לבן‬
‫וינהג בנות לכן כשכויות חרב מאת פני אביהן ולא הגיד לו ; וגם‬
‫לא ללבן עשה זאת יעקב כי גם לי עשה כזאת ויעקכני פ ע מי ס‬
‫ואדום ‪ :‬ועתה הנני באתי היום בסחנותי לקראתו ועשיתי לו א ת‬
‫אשר היה עם לבבי ‪ :‬וישובו המלאכים ויבאו אל יעקב ויגידו לו‬
‫לאסר באנו אל אחיך א ^ עשו ונגד לו ארת כל דבריך וכזארת‬
‫וכזאת השיבנו והנה הוא בא לקר אתך ב ארב ע מאות איש ‪ :‬ע תה‬
‫ד ע וראה מה תעשה והתפלל לפני אלהיך להצילך ממנו ‪ :‬וידתי‬
‫כשמוע יעקב את דברי אחיו אשר דבר אל מלאכי יעקב ויי ר א‬
‫יעקב מאד ויצר לו ‪ :‬ויתפלל־־" יעקב אל יי אלהיו ויאמר א נ א יי‬
‫אלהי אבי אברהם ויצחק את ה אמרת לי בצאתי מבית אבי לאמר ‪:‬‬
‫אני יי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק לך אתן א ת הארץ הזאת‬
‫ולזרעך אחריך ‪ :‬ושמתי א ת זרעך ככוכבי השמים ופרצה לארבע‬
‫רוחות השמים ונכרכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך ‪ :‬ותקם‬
‫א ת דבריך ותתן לי עושר ובנים ומקנה ככל אשר היה עם לבכי‬
‫נ ת ת לעבדך וכל אשר שאלתי ממך נתרת לי לא חסרתי דבר ‪:‬‬
‫ותאמר אלי אחרי כן שוב אל אבותיך ולסולררחך ואיטיבה עוד‬
‫עמך מאד ‪ :‬ועתה הנני באתי ותצילני מלבן ואפול ביד עשו אחי‬
‫ויהרגני אם על בנים ‪ :‬עתה יי אלהים הצילני נא גם מיד עשו אחי‬
‫בי ירא אנכי סמנו מאד ואם אין צדקה כי עשה עסי למען אברהם‬
‫אבי‬
‫מט ”‬ ‫פחעת וישליח‬
‫אבי ‪ i prcn‬בי אני יד;ןתי בי בחסדך וברחמיך קניתי את החיל‬
‫הזהו עהה הצילני נא היום הזה בחסדך וענני ‪ :‬ויכל יעקב להתפלל‬
‫אל יי דהץ א ת העם אשד אתו והצאן והמקנה לשתי מחנות ‪ :‬ויתן‬
‫החצי כיד דמשק בן אליעזד עבד אבדהם למחנה עם בניו ‪ :‬ואת‬
‫החצי נתן ביד אלינוס בן אליעזד אחיו למחנה עם בניו ‪ :‬ויצו אותם‬
‫לאמר התרחקו במחנותיכם זה מזה מאד ואל תתקרבו זה לזה‬
‫מאד ‪ :‬והיה אם יבא עשו אל מחנה אחת והכה אותה והיה המחנה‬
‫האחרות הרחוקה ממנה לפליטה מי ת ‪ :‬וילן א״ה בזהמובןמס״ה והיה‬
‫יעקב‬
‫כד־י הלילה ההוא על החיל ועל בניו ‪ :‬וישמע הנשאר לפליטה והרי‬
‫^^^^^וע״כ פ^^ר^׳^ל‬ ‫יי את תפל ת יעקב ביום ההוא‬
‫בעות חחיא מיד עשו אחיו ‪ :‬וישלח יי שלשה על ברחו שאלחם עמו‬
‫ע^באצריו^אלא כיש‪2‬‬ ‫מלאכים ממלאכ' ‪°‬יי ^‬
‫אליו ׳‪ .‬וידמו המלאכים האלה לפני עשו ואנשיו ב׳ המחנות זה רחוק מזה‬
‫כאלפים ומאות אנשים רוכבים על סוסים ויחגרו‬
‫כל כלי מלחמה ויתחלקו לארבעה מחנות לארבעה ראשים בעיני‬
‫עשו ובעיני כל אנשיו כאשר נדמה בעיניהם ; ותלכנה אליהם המחנה‬
‫האחת וימצאו א ת עשו וארבע מאות איש אשר אתו הולך ובא‬
‫לקראת יעקב אחיו ‪ :‬ותרץ המחנה ההיא לקר את עשו ואנשיו ויבהלו‬
‫או ת ם וי פו ^ עשו מעל הסוס בבהלה ויפוצו מעליו כל־*• אנשיו‬
‫במקום ההוא כי יראו מאד ; ותצעק ע^יהם כל המחנה בברחם‬
‫מעל עשו ‪ :‬ויענו כל אנשי המלחמה בקול רם לאמר ‪ :‬הלא אנחנו‬
‫עבדי יעקב ע ב ד האלהים ומי יובל־• לעמוד נגדנו ‪ :‬ויאמר עשו‬
‫אליהם אהה אדוני יעקב אדוניכם אחי הוא וזה לי עשריםי שנדה‬
‫ד־״א ראיתיו ואלך לראותו היום הזה ותעשו אלי כלכם כמעשדה‬
‫הזה ‪ :‬ויענודהו המלאכים לאמר חי יי כי לולי יעקב אשר אמרת‬
‫אחי הוא לא השארנו ממך ומאנשיך איש אולם בעבור יעקב לא‬
‫נעשה לכם דבר ‪ :‬ותעבור המחנה הזאת מאת עשו ואנשיו ותלך‬
‫לה ‪ :‬ועשו ואנשיו הלכו מאתם כמהמלך פרסה והנה המחנה השנית‬
‫ב^‪ 1‬ה לקראתו בכל כלי חרב ויעשו גם הם לעשו ואנשיו כ^^שר‬
‫ע״‪ 2‬תה‬ ‫יג ‪13‬‬
 ‫פרשת וישל*ח‬ ‫‪98‬‬

‫ע׳שתה להם המחנה הראעןונה‪ :‬ויעזבוהו עוד ללכת והנה המחנה‬

‫השלישית באה לקראתו ויבהלוהו ויפול עשו עוד מעל והסוס ‪:‬‬
‫ותצעק עליו כל המחנד־ן ויאמרו הל^ה ן^נחנו עבדי יעקב ע ב ד‬
‫אלהים ומי יוכל לעמוד נגדנו ; ויעש עש‪ 1‬עוד אותם לאמר אהה‬
‫אדוני יעקב אדוניכם אחי הוא וזה עשרים שנה לא ראיתי פניו ‪:‬‬
‫ואשמע היום כי בא ואלך לראותו היום ותעשו אלי כמעשה הזה ‪i‬‬
‫ויענו אוהו ויאמרו אליו חי יי כי לולא יעקב אשר אמררת אחיך‬
‫הוא לא השארנו ממך ומאנשיך שריד‪ 1‬ואולם בעבור יעקב אשר‬
‫א מ ר ת אחיך הו<ס לא נעשד־ו לך ולאנשיך דבר ‪ :‬ותעבור גכם‬
‫המחנה השלישית מאתם וילך עוד לדרכו הוא ואנשיו ל ק ר א ת‬
‫יעקב ‪ :‬והנה המחנה הרביעית באה לקראתו ויעשו גם הם ד־יו‬
‫ולאנשיו כאשר עשו לו הרא שונות ‪ :‬וירא עשו א ת כל הרעה‬
‫אשר עשו לו ארבעה המלאכי ם ההם ולאנשיו ויירא מאד מפני‬
‫יעקב אחיו וילך לקראתו ב שלו ם ‪ :‬ויכס עשו את שנ א ת יעקב‬
‫ממנו כי ירא מאד לנפשו מפני יעקב אחיו ‪ :‬כי חשב כי הארבעה‬
‫המחנות אשר פגע כי עבדי יעקב הם ‪ :‬ויעקב לן בלילה ה הו א‬
‫עם עבדיו בטחנותיו ויתיעץ עם עבדיו לתת לעשו א חיו מנחה‬
‫מכל הבא בידו ומכיה׳* מקנהו ויעש כן ; ויקם יעקב בבקר ה ו א‬
‫ואנשיו ויבחרו מכל המקנה מנחה לעשו ‪ :‬ואלה מהפר כל המנחה‬
‫אשר בחר יעקב ממקנהו לתת לעשו אחיו ‪ :‬ויבחר מכל ה צ אן‬
‫ארבע מאות וארבעים צאן ‪ :‬ויבחר מן הגמלים והחמורים שלשים‬
‫ושלשה ומן הבקר בחר חמשים בקר ‪ :‬וישם א ת ה ב ^ לעשרה‬
‫עדרים וית! כל מין אל מינו ויתנם ביד עשרה מעבדיו עדר עדר‬
‫?־־‘ בדו ‪ :‬ויצום ויאמר אליהם הרחיקו לכם זה מזה ושמתם ריוח‬
‫בין עדר ובין עדר ‪ :‬והיה כי יפגש אתכם עשו ואשר אתו ושאלו‬
‫אתכם לאמר למי אתם ואנה תלכו ולמי כל אלה אשר לפניכם‬
‫ו אמ ר ת ם אליה ם עבדי יעקב אנ חנו ונלך ל ק ר א ת עשו א חיו‬
‫לשלום והנה יעקב בא אחרינו ‪ :‬ואשר לפנינו מנחה היא שלוחה‬
‫מאת יעקב אל עשו אחיו ‪ :‬והיה כי יאמרו אליכם למה יאחר הוא‬
‫אחריכם ללכת לקראת אחיו לראות א ת פניו ‪ :‬ואסרהם אליהכי‬
‫אך‬
‫‪99‬‬
‫נ‬ ‫פרשת דשלח‬
‫אך הנה הוא בא אחרינו לקראת אחיו כשמחה כי אמר אכפרה‬
‫פניו במנחה ההולכת אליו ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני ‪:‬‬
‫ותעבור כל המנחה הזאת ביד עבדיו ותלך לפניו ביום ההוא והוא‬
‫לן בלילה ההוא ע ם מחנותיו על שפת נחל יבוק ‪ :‬וי ק ם בחצי‬
‫הלילה ויקח את נשיו ואת שפחותיו וארה כל אשר לו ויעבירם‬
‫בלילה ההוא את מעבר יבוק ‪ :‬ויהי כאשר העכיר את כל אשר‬
‫לו אל הנחל ויותר לבדו ויפגשהו איש ויאבק האיש עמו בלילדה‬
‫עד עלות השחר ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו ‪ :‬ויהי בעלות‬
‫השחר ויעזוב האיש את יעקב שם ויברכהו וילך לו ‪ :‬ויעקב עבר‬
‫את הנחל בעלות השחר והוא צולע ע ^ ירכו ‪ :‬ויזרח לו השמש‬
‫כאשר כלה לעבור א ת הנחל ויבא עד מקום מקנהו ובניו ‪ :‬וילכו‬
‫עד חצות היום ויהי ה ם הולכים והמנחה עברה לפניהם ‪ :‬וישא‬
‫יעקב א ת עיניו וי ר א והנה עשו ב א מרחוק ועמו אנשים ר בי ם‬
‫א ר ב ע מאורח איש ויירא יעקב מאד מאחיו ‪ :‬וימהר יעקב ויחץ‬
‫א ת בניו על נשיו ועל שפחותיו ואת דינה בתו נתן בתיבה א ח ת‬
‫ויתנה ביד עבדיו ‪ :‬ויעבור והוא ד־יפני בניו ונשיו י^קראת אחיו‬
‫וישתחו ארצה הלוך והשתחוה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו ‪:‬‬
‫ויתן אלהים את יעקב לחן ולר ח מי ם בעיני עשו ואנשיו כי שמע‬
‫אלהים אל תפלת יעקב ‪ :‬ותפול יראת יעקב ופחדו על עשו אחיו‬
‫כי ירא עשו מיעקב מאד ע ^ אשר עשו מד־״אכי אלהים ל׳־־־עשו‬
‫ותהפך ח מת עשו ל ר ח מי ם על יעקב ‪ :‬וירא עשו ארח יעקב רץ‬
‫לקראתו וירץ גם הוא לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו‬
‫ויבכו ‪ :‬וגם כל־־־ האנשים אשר באו עם עשו נתן האלהים יראה‬
‫ורחמים בלבם על יעקב וישקו א ת יעקב גם הם ויחבקוהו ‪ :‬ו ג ם‬
‫אד־ייפז בן עשו וארבערת אחיו בני עשו בכו■ ע ם יעקב וישקוחו‬
‫ויחבקוהו כי נפלרח ירארח יעקב עד־־‘ בלם ‪ :‬וישא עשו את עיניו‬
‫וירא א ת הנ שי ם ואת היל די ם כני יעקב הולכי ם ^ןחרי יעקי‬
‫ומשתחוים בדרך אל עשו ‪ :‬ויאמר עשו אל יעקב מי אלה לך אחי‬
‫הבניך ה ם או עבדיך ‪ :‬ויען יעקב א ת עשו ויאמר בני הם אשר‬
‫חנן אלהים ארת עכדיך ‪ :‬ויהי כדבר יעקב אל עשו אחיו וותגיע‬
‫מחנה‬
 ‫פרשת ד^עלח‬ ‫“״י‬
‫טחנה יעקב לפני עשו ואנשיו וירא עעו א ת כל ה מחנ ה ויאמר אל‬
‫יעקכ מאץ לך כל המחנה הזאת ואשר פגשתי א״ה נו? אני מנין מס״ה נל‬
‫” ™^הי ‪ 1‬״י' ”צנע‬ ‫אמש ‪ :‬ויען יעקב א ת עשו י א מ ר ל ט ״ ״‬
‫בעיניך א תני הוא אשר חנן אלהים א ת עבדך‪ :‬ואומרו אשר פנסתי ר״ל‬
‫ותכא ה מ נ ח ה לפני עשו ויפצר יעקב כע׳»ו ”’ י כ “ ‪;".‬״' ‪4‬‬
‫דוקה ‪:‬‬ ‫לאמר קח נא את מנחת' אשר הובאת לאדוני‬
‫מאתי ‪ :‬ויאמר עשו למה זה אחי יהי לך אשר לך ‪ :‬ויאמר יעקב עלי‬
‫אנכי ל ת ת לך א ת כל אלה אחרי אשר ראיתי את פניך כי עודך חי‬
‫בשלום ‪ :‬וימאן עשו לקחת המנחה ויאמר אליו יעקב בי אדוני אם נא‬
‫מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות‬
‫פני אלהים ותרצני ‪ :‬ויקה עשו א ת המנחה ההיא ונם כסף וזהב‬
‫וברולח נתן יעקב לעשו ויפצר בו ויקח ‪ :‬ויחלק עשו את כל המקנה‬
‫אשר במנחה ויתן חציה לאנשיכם אשר באו אתו כי בשכר באו‬
‫וחציה נתן ביד בניו ‪ :‬וג>ה הכסף ואת הזהב ואת הבדולח נתן‬
‫ביר אליפז בנו בכורו ‪ :‬ויאמר עשו ליעקב נעמוד אתך ונלכה לנו‬
‫לאט אתך עד בואכה עמי אל מקומי לנור שם שנינו יחד ; ויען‬
‫יעקב ארח אחיו ויאמר כן אעשה כאשר ן>עדוני דובר אלי ‪ :‬אף‬
‫אדוני יודע כי הילדים בני רכים והצאן והכקר ועולליהם אשר אתי‬
‫לאט ילכו ‪ :‬והיה כי ילכו במרוצה ומתו כלם כי א ת ה ידעת א ת‬
‫משאם ואת טרחם ‪ :‬ולכן יעכור נא אדוני לפגי עבדו ואני אלכה‬
‫לי לאט בעבור הילדים והצאן עד אשר אבוא אל אדוני אל מקומו‬
‫שעירה ‪ :‬ויאמר עשו אל יעקב האצינה עמך מן העם אשר אתי‬
‫לעזרך בדרך ולשאת א ת טרחך ואת משאך ויאמר למה זה אדוני‬
‫אמצא חן בעיניך ‪ :‬הנה אנכי בא אליך שעירה ל שבת ש ם יחד‬
‫כאשר דברת ואתה לך לך עם אנשיך כי הנני בא אחריך ‪ :‬ויעקב‬
‫אמר כדבר הזח אל עשו למען הרחיק מעליו ארח עשו ואת כל‬
‫אנשיו ואחר ילך יעקב בית אביו ארצה כנען ‪ :‬וישמע עשו בקול‬
‫יעקב וישב עשו עם ארבע מאות איש אשר אתו לדרכם אל שעיר ‪:‬‬
‫ויעקב וכל אשר לו הלך ביום ההוא ער קצה ארצה כנען בגבולה‬
‫רי׳צב שם ימים ‪ :‬ויהי מימים ויסעיעקב מגבול הארץ ויבאו כארץ‬
‫שלם‬
‫נא י״י‬ ‫לפח‪6‬ת‬
‫שלם היא עיר שכם א^צ‪ 8‬ר בארץ כנען ויחן א ת פני העיר ‪ :‬ויקן א ת‬
‫חלקת השרדה אשר שם מארת בני השור אנשי הארץ בחסשר־ן‬
‫שקלים ‪ :‬ויבן לו יעקב בית שם ויט שם אהלו ולמקנהו עשה סוכרת‬
‫על כן קרא שם המקום ההוא סוכות ‪ :‬וישב יעקב בסוכות ימיכם‬
‫שנה וששה חר שי ם ‪ :‬בעת ה ה י א יצאו מנשי יושבי הארץ עיר‬
‫שכם לחול במחולות ולשמוח ב שמחת בנות אנשי העיר ‪ :‬וירהי‬
‫בצאתן ותצאן רחל ולאה נשי יעקב עם שפחותיהן לראות ב שמחת‬
‫בנוה העיר ‪ :‬ותצא גם דינה ב ת יעקב עמהן א״ה בזה מתורצת קוסיא ת׳ כי‬
‫ויראו א ת בנות העיר וישבו שם לפני בניי‘ ל־יהזהי ’‬
‫ד־־׳עיר ‪ :‬וכל־־" אנשי העיר עומדים עליהם בנזיקין כ״ס להניחה לראות את‬
‫’;״‪°‬‬ ‫י“ ״‬ ‫לראות בשטחתם וכל גדולי העיר שם ; וגם‬
‫ש כ ם בן חמור נ שי א ה א ר ץ עומד ש ם וכמעט שאין להאשים כ״כ‬
‫ל ר או ס ‪ :‬וירא ש כ ם א ת דינה ב ״‬
‫יושבת עם א מ ה לפני בנות העיר ותישר כ• אס לראות מכנותיהס הלא‬
‫יעיי הל״ ע״ה ^י־ ״״ ‪C n n‬‬ ‫הנערה בעיניו מאד ‪ :‬וישאל שכם‬
‫ואת אנ שיו לאמר ב ת מי הנ ע ר ה ההיא שעושים ברחוב העיר בפומבי *‬
‫־‬ ‫היושבת בין הנשים אשר לא ירעתי אותה‬
‫בעיר הזאת ‪ :‬ויאמרו אליו זאת ב ת יעקב בן אברהם העברי היושב‬
‫בעיר הזאת זה ימים ‪ :‬ותשמע כי בנות הארץ יצאו לשמוח ותצא‬
‫עם אמה ועם שפחותיה ותשב בתוכם כאשר ראיתי ‪ :‬וירא שכם‬
‫א ת דינה ב ת יעקב ויהי הוא רואה אותה ונפשו נקשרה ברינה‬
‫וישלח ו ק ה ה בחזקה ‪ :‬ותבא דינה בית שכם ויאחוז בה כחזקה‬
‫וישכב אותה ויענה וי א ה ב ה מאד ויושיבה בביתו ‪ :‬ויבאו ויגידו‬
‫ה ד ב ר ליעקב וישמע יעקב כי ט מ א שכם א ת דינה בתו וישלח‬
‫יעקב שנים מעבדיו להביא א ת דינה מבית שנם וילכו ויבאו בית‬
‫שכם לקחת את דינה משם ‪ :‬ויהי בבואם ויצא שכם אליהם ע ם‬
‫אנשיו ויגרשום מביתו ולא נתנום לבא לפני דינה אך ישב שכם‬
‫א ת דינה וינשקה ויחבקה לעיניהם ; ויבאו עבדי יעקב ויגידו לו‬
‫לאמר בבואנו וינרשנו הוא ואנשיו וכזאת וכזאת עשה שכם לרינה‬
‫לעינינו ‪ :‬וידע עוד יעקב כי ט מ א ש כ ם את בתו אך ד־״א דבר‬
‫מאומה‬
 ‫פרשת וישלח‬ ‫‪102‬‬

‫מאומה ובניו היו רועים א ת מקנהו בשדה ויחריען יעקב עד בואם ‪:‬‬
‫וישלח יעקב טרם באו בניו שת♦ נערות מבנות עבדיו לשמור א ת‬
‫דינה בבית שכם ולשבת א ה ה ‪ :‬ושכם שלח שלשה אנשים מרעיו‬
‫אל חמור כן חדקם בן פרד אביו לאמר קח לי א ת הנערה הזאת‬
‫לאשה ; ויבא חמור בן חדקם החוי בית שכם בנו וישב לפניו ‪:‬‬
‫ויאמר חמור אל שכם כנו האין בבנות עמך אשה אשר הקח אשה‬
‫עב רי ת אשר לא מעמך היא ‪ :‬ויאמר שכם אליו אותה קח לי כי‬
‫ד־זיא ישרה בעיני ‪ :‬ויעש חמור כדבר בנו כי ד־זוא נכבד מן>כד‬
‫בעיניו ‪ :‬ויצא חמור אל יעקב לדבר אתו בדבר הזה ‪ :‬ויהי בצאת‬
‫המור מבית שכם בנו טרם בואו אל יעקב לדבר אתו והנה בני‬
‫יעקב באו מן השרה כאשר שמעו א ת הדבר הזה אשר עשה שכם‬
‫בן חמור ‪ :‬ויתיעצו האנשים מאד על הדבר הזה ויחר להם מאד‬
‫על אודות אחותם ויבואו כלם בהרי אף טרם עת האסף המקנה ;‬
‫ויבאו וישבו לפני אביהם וידברו אליו בחרי אף לאמר הלא משפט‬
‫מות לאיש ההוא ולביתו ‪ :‬כי יי אלהי כל הארץ צוה את נח ואת‬
‫בניו לבלתי יגזול ולבלתי ינאף איש עד עולם והנה שכם גזל ונאף‬
‫א ת אחותנו ואין דובד אליו דבר מכל אנשי העיר ‪ :‬הלא ידעתם‬
‫אס לא שמעתם כי משפט מות לשכם ולאביו ולכל העיר בדבר‬
‫אשר עשה ‪ :‬ויהי הם מדברים לפני אביהם א״ה בזה מתורצת קושיא אחת‬
‫בדכר הזה והנה חמור אגי שכ ם בא יייבי ‪1‬־ע‪.‬י‬
‫להם למחות ‪:‬‬ ‫אל יעקב אל דברי שכם בנו על או ת ת דינה‬
‫וישב לפני יעקב ולפני בניו ‪ :‬וידבר חמור אליהם לאמר שכם בני‬
‫חשקה נפשו בכתבם תנו נא אותה לו לאשה ; והתחתנו אותנו‬
‫אדת בנותיכם תתנו לנו וארח בנותינו ניתן לכם וי שבת ם אתנו‬
‫בארצנו והיינו לעס אחר בארץ ‪ :‬כי הנה ארצנו רחבת ידים היא‬
‫שבו וסחרוה והאחזו בה ועשיתם בה כל חפצכם ואין דובר אליכם‬
‫דבר ; ויכל חמור לדבר אל־* יעקב ואל בניו והנה שכם בנו ב א‬
‫אחריו וישב לפניהם ; וידבר שכם לפני יעקב ובניו לאמר אמצא‬
‫חן בעיניכם אשר ת תנו אלי בתכם ואשר תאמרו אלי אעשה לה ‪:‬‬
‫הרבו עלי מאד מוהר ומתן ואתנה ואשר רתאמרו אלי אעשדיו‬
‫ואשר‬
‫‪103‬‬
‫נב‬ ‫פרשת וי׳‪8‬לח‬
‫ואשר ימרה א ת פיכם ימות ותנו לי את הגערה ל־יא׳טה ‪ :‬ויענו‬
‫שמעון ולוי את חמור ון>ןת שכם בנו במרמדז ^ א מ ר כל אשר‬
‫דברתם אלינו כן נעשה לכם והנה אחותיגו כביתכם ; אך הרפו‬
‫ממנו ער אשר נשלח אל יצחק אכינו על הדבר הזה ‪ :‬כי לא נוכל‬
‫לעשות דבר בלתי דברו ‪ :‬כי הוא ידע את דרכי א ב ר ה ם אבינו‬
‫והיה הדבר אשר יאמר אלינו והגדנו אליכם לא נכחד מכם דבר ‪:‬‬
‫ושמעון ולוי דברו את הדבר הזה אל שכם ואל אביו למען מצוא‬
‫עלילה ולבקש עצה מה לעשות אל שכם ואל עירו בדבר הזד־; ‪:‬‬
‫ויהי כשטוע שכם ואביו את דברי שמעון ולוי אליהם וייטב בעיניהם‬
‫ויצאו שכם ואביו וילכו אל ביתם ‪ :‬ויהי בלכתם וידברו בני יעקב‬
‫אל אביהם לאמר ‪ :‬הנה ידעתי כי משפט מות יש לרשעים האלה‬
‫ולעירם כי עכרו את אשר צוה אלהינו ן ^ ת נח וג^הת בניו וזרעו‬
‫אחריו ; וגם אשר עשה דהדבר הזה לדינה אחותינו אשר טמי^?‬
‫אותה כי לא תעשה הנבלה הזאת בתוכנו עד עולם ‪ :‬עתה דעו‬
‫וראו מה תעשו ובקשו עצה ועלילה מה לעשות להם להמית את‬
‫כל יושבי דתעיר הזאת ; ויאמר אליה ם שמעון הנה ל כ ם עצד־־־‬
‫נכונה אשר ר־זאמרו אלי ה ם להמול ל ח ם כל זכר כאשר אנחנו‬
‫נמולים ‪ :‬ואם לא יחפצו להם בדבר הזה ולקחנו את בתנו מאתם‬
‫והלכנו ‪ :‬והיה כאשד יאבו ריעשות הדבר הזה ועשו אותו והיה‬
‫בהיותם כואבים ובאנו בחרבנו עליהם על עם שוקט ובוטח והרגנו‬
‫להם כל זכד ‪ :‬ותיטב עצת שמעון בעיניהם ויאמדו שמעון ולף‬
‫לעשות להם כדבר הזה ‪ :‬ויהי ממחרת ויבאו שכם וחמור אביו‬
‫עוד אל יעקב ואל כניו לדבר על אודות ד נה ולשמוע מה ישיבו‬
‫אותם בני יעקב על דבריהם ‪ :‬וידברו אליה ם בני יעקב במרמה‬
‫לאמד הגד הגדנו את כל דבדיכם לאבינו ליצחק וייטבו דבדיכם‬
‫בעיניו ‪ :‬אך דבד אלינו לאמר כה צוה אכדהם אביו אותו מאת‬
‫אלהינו אדון כל הארץ ; כי כל איש אשר לא מכניו אשד יחפוץ‬
‫לקחת מבנותיו ומל לו כל זכר כאשר אנחנו גמולים ואחר ניתן לו‬
‫את בתנו לאשר• ‪ :‬עתה הודענו לכם את כ ^ דרכינו אשר דבר‬
‫‪?^:‬לינו אבינו כי לא נוכל לעשות הדבד הזה אשד דברתם אלינו‬
‫לתת‬
 ‫‪104‬‬
‫פרשת וישלח‬
‫לתת א ת נ תנו לאיש איפר לו ערלה כי חרפה היא לנו ‪ :‬אך מ א ת‬
‫נאות לכם רחת ל ב ם א ח בתנו ולקחת לט א ח כנותיבם וישכנו‬
‫אתכם והיינו לעם אחד כאשר דברתם ‪ :‬אם תשמעו ותאבו אלינו‬
‫להיות כמונו לחמול לכם כל זכר כאשר אנחנו נמולים ‪ :‬ואם לא‬
‫רזשמעו אלינו ל ה מו ^ כמונו כ<זשר צוינו אנחנו ובאנו אליכם‬
‫ולקחו את בתנו מאתכם והלכנו ‪ :‬וישמעו שכם וחמור אביו את‬
‫דברי בני יעקב וייטב הרבר בעיניהם מ<ןר ‪ :‬וימהר שכם וחמור‬
‫אביו לעשות אה דברי בני יעקב כי חפץ שכם בדינה מאד ונפשו‬
‫דבקה בה ‪ :‬וימהרו שכם וחמור אביו וילכו אל שער עירם ויאספו‬
‫את כל אנשי עירם וידברו אליהם דברי בני יעקב לאמר ‪ :‬באנו אל‬
‫האנשים ההם בני יעקב ונדבר אליהם אה כל אורות בתם ויאותו‬
‫לנו האנ שים ההם לעשות את כל דברינו וגם הם הגה ופרצנו‬
‫רחבת ידי ם לפניהם וישבו בה ויסחרו אורתה והיינו ל ע ם אחד‬
‫עמהם בנותם נקח לנו ובנותינו ניתן להם לנשים ; אך בזאת יאותו‬
‫לנו האנשים ההם לדבר הזה להטול לנו כל זכר כאשר הם נטולים ‪:‬‬
‫כאשר צוו מאלהיהם והיה בעשוהינו את כל דבריהם להמול לנו‬
‫וישבו אתנו וכל מקניהם וקניינם לנו הוא והיינו לעם אחד אתם ‪:‬‬
‫ויהי כשמוע כל אנשי העיר את כל דברי שכם וחמור אביו ויאותו‬
‫להם כל אנשי עירם בדבר הזה ‪ :‬וישמעו להם להמול כי היו שכם‬
‫וחמור אביו נכבדים בעיניהם מ א ר כי ה ם נשיאי הארץ ‪ :‬וידזי‬
‫ממחררת וישכימו בבקר שכם וחמור אביו ויקבצו את כל ‪^ i‬נשי‬
‫עירם אל תוך העיר ויקראו אל בני יעקב וימולו להם כל זכר ביום‬
‫ההוא ומחרתו‪ :‬ואת שכם ואת חמור אביו מלו ואת חמשה אחי‬
‫שכם ויקימו וילכו וישב כ ^ ן>ןחר בבירתו ‪ :‬כי מיי היד־־‪ .‬הדבר‬
‫הזה לעיר שכם ומאת יי היתה עצת שמעון כדבר הזד‪ .‬למען ת ת‬
‫יי את עיר שכם כיד שני בני יעקב‪ :‬ויהי מספר כל זכר אשר היו‬
‫בעיר אשר נ מו ^ו שש מאורת וארבעי ם וחמשה איש והילדים‬
‫מאתים ושבעים וששה ‪ :‬אך חדקם בן פרד אבי חמור וששה אחיו‬
‫לא שמעו אל שכם ואל חמור אביו ולא מלו כי היה דבר בני יעקב‬
‫נמאם בעיניר‪.‬ם ‪ :‬ויחר אפם מאד על הדבר הזה כי לא שמעו לר‪.‬ם‬
‫אנשי‬
 ‫נג‬ ‫פרשת רשלרו‬
‫אנ״טי העיד ‪ w‬ביום השני ב^;רב וימצאו שמונה ילדי ם קטנים‬
‫אשר לא מלו אותם כי החביאוכם אמותם מפני חמור ושכם כנו‬
‫ומפני אנשי העיר ; וישלחו אד‪-‬יהם שכם וחמור אביו ל ה בי א ט‬
‫לפניהם ולמולם וידלגו עליהם חדקם וששת אחיו בחרבותיהם‬
‫ויבקשו להמיתם ‪ :‬ויבקשו להמית גם את שכם ואת חמור אביו‬
‫ויבקשו להסית גס דינה עסהם על הדבר הזה ‪ :‬ויאמרו א לי ה ם‬
‫מה המעשה הזה אשר עיעיתם האין בבנות כל אחיכם חבנענים‬
‫אשה כי תקחו ל כ ם מבנות העברים אשר ל ‪ ^ i‬יד ע ת ם תמוד־״‬
‫שלשום ; ותעשו את כל המעשה הזה את אשר לא צוו א ת כ ם‬
‫אבותיכם עד עולם ‪ :‬התחשבו כי תצליחו לכם במעשה הזה אשר‬
‫עשיתם ומה תשיבו ותענו בדבר הזה לאחיכם הכנענים כי יבאו‬
‫מחר וישאלו ^התכם בדבר הזה ‪ :‬והיה אם ^ א יישר ולא ייטב‬
‫בעיניהם את מעשיכם ומה תעשו לכם על נפשותיכם ועל נפשותינו‬
‫אנחנו אשר לא שמעתם בקולנו*י וכי ישמעו כל יושבי הארץ וכל‬
‫אחיכם בני חם את מעשיכם לאמר ‪ :‬בעבור אשה עברית ע״טו‬
‫שכם וחמור אביו וכל יושבי עירם את אשר לא ידעו ולא צוו ם‬
‫אבותיהם עד עולם ‪ :‬אנה תנוסו ואנה ר־זוליכו את חרפתכם כל‬
‫הימים לפני יושבי א ‪ p‬כנען אחיכם ‪ :‬ועתה לא נוכל לעמוד בדבר‬
‫הזה אשר עשיתם ולא נוכל לסבול ולשאת את העול הזה עלינו‬
‫אשר לא צוו אבותינו לנו ‪ :‬הנה אנחנו למחר והלכנו ואספנו את כל‬
‫אחינו הכנענים היושבים בכל הארץ ובאנו כלנו יחד ונכה אחכם‬
‫ואת כל אשר אתם בוטחים עליהם ולא נשאיר להם ולכם שריד ‪:‬‬
‫ויהי כשמועחמור ושכם בנו וכל אנשי העיר את דברי חדקם ואחיו‬
‫ויפחדו ויראו מאד לנפשם מדבריהם וינחמו על כל אשר עשו ‪ :‬ויענו‬
‫שכם וחמור אביו את חדקם אכיהם ואחיו ויאמרו אליהם כל הדברים‬
‫אשר דברתם אלינו נכונה הוא ‪ :‬עתה אל תאמרו ותחשבו בלבבכם‬
‫כי מאהבת העברים עשינו את המעשה הזה אשר לא צוו אותנו‬
‫אבותינו ‪ :‬אך על כי ראינו כי לא היה לבם וחפצם לעשות דברינו על‬
‫אודות כתם לקחתה לנו כי אם בדבר הזה ‪ :‬ונשמע בקולם ונעש‬
‫אח המעיג‪ 6‬ה הזה אשר ראיתם עד אשר נמצא את מבוקשנו מהם ‪:‬‬
‫והיה‬ ‫‪t‬‬ ‫‪14‬‬
 ‫פח‪8‬ת ד׳טלח‬ ‫‪106‬‬

‫והיה כא^^ר נמצא א ת חפצנו א׳ער ^עאלנו מ ה ם ו^ןכנו עלי ה ם‬

‫וע״טינו ל ה ם ארת הדבר אי ט ר רתאמרו אלינו ‪ :‬ועתה חכו‬
‫והתמהמהו עד אשר ירפא בשרנו ונתחזק והלכנו עליהם יחד וע^טינו‬
‫להם את אשר היה עם לבבינו ולבבכם ‪ :‬ויינה א״ה בזה מתוק כי איד בני‬
‫י ״ ל א’נ^^‪ 0‬יל־ה‬ ‫ב ת יעקב שסעה א ת כל הדברים האלה א׳״י‬
‫דברו ח ד ק ם ואחיו ואת אשר השיבו אותם המיתום אחר שמלו ורצו‬
‫חמור ושבם בנו ואנשי עירם ‪ :‬ותמהר ות־עלח ‪0‬־״" ‪1‬״אלא״ ״״ ‪X‬‬
‫נערד־ז אחרת מנערותיה א ש ר ש ‪ S‬ח אביה לרע וחזרו בהם תמה שמשו‬
‫והבא להרגך השכם להרגו ‪:‬‬ ‫ל שמרה‬

‫לאמר ‪ :‬ותלך השפחה ותגר א ת כל דבריהם אל יעקב ואל בניו‬

‫^ א מ ר כזה וכזה יעץ חדקם ואחיו עליכם וכזאת וכזארת השיבו‬
‫להם חמור ושכם ואנשי עירם ‪ :‬ויהי כשמוע יעקב ובניו את הדברים‬
‫האלה וימלאו חמה וקצף עליהם ויתר אפם עליהם מאד ‪ :‬וישבעו‬
‫שמעון ולוי ויאמרו חי יי אלתי כל הארץ כי כעת מחר לא ישאר‬
‫בכל עיר שריר ופליט ‪ :‬ויתחבאו עשרים בחורים ולא מלו וילחמו‬
‫הבחורים ההם עם שמעון ולוי ויהרגו שמעון ולוי מהם שנים ‪ :‬ושנים‬
‫ברחו מהם וימלטו וילכו ויבאו אל בארות החמר אשר כעיר ויבקשו‬
‫שמעון ולוי ול<ין מצאום ‪ :‬ויוסיפו עוד שמעון ולוי ויתהלכו בעיר‬
‫ויהרגו כל אנשי העיר לפי חרב לא השאירו שריד ‪ :‬ותהי מהומה‬
‫גדולה בתוך העיר ותעל צעקת כל אנשי העיר השמימה ויצעקו‬
‫כל הנשים וכל הילדים ‪ :‬ושמעון ולוי הרגו כל העיר לא השאירו‬
‫זכר בכל העיר ‪ :‬ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויוציאו‬
‫א ת דינה מבית שכם ויצאו משם ‪ :‬וילכו וישובו בני יעקב ויבאו‬
‫על החללים ויבוזו א ת כל חילם אשר בעיר ואת אשר ב ש ד ה ‪:‬‬
‫ויהי הם בוזזים א ת כל השלל ויעמדו עליהם כשלש מאות נשים‬
‫וישליכו עליהם עפר ויכום באבנים ויפן אליהם שמעון ויהרוג את‬
‫כלם לפי חרב ; וישב שמעון לפני לוי ויבוזו את העיר ‪ :‬ויבוזו גם‬
‫א ת צאן ואת הבקר וכל הבהמה בזזו וגם א ת יתר הגשים ואת‬
‫הטף ‪ :‬וינהגו א ת כל אלה ויפתחו שער העיר ויצאו ויבואו אד־‘‬
‫יעקב אביהם בגבורה ‪ :‬ויהי כראורת יעקב אביהם א ת כל אשר‬
‫עשו‬
‫‪107‬‬
‫נד‬ ‫פרשת ו«צ{ל*ח‬
‫עשו אל העיר וירא א ת הבזה א ע ר לקחו מ ע ם ויקצוף ע לי ה ם‬
‫יעקב מאד ‪ :‬ויאמר אליהם יעקב מה המעשה הזה אשר עעיתם‬
‫לי אשר מצאתי לי מנוחה עם יושבי הארץ הבנעני ואין דובר אלי‬
‫מהם דבר ; ועתה עשיתם הדבר הזה ^הבאי שני ביושבי הארץ‬
‫בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי כלם והכוני בי ישמעו‬
‫את מעשיכם לאחיהם ונשמרתי אני וכל ביתי ‪ :‬ויענו שמעון ולוי‬
‫וכל אחיהם אתם את יעקב אביהם ויאמרו אליו הנח חיים אנחנו‬
‫בארץ ויעשה שכם א ת כל זאת לאחותינו ‪ :‬ולמה תחריש אהדה‬
‫על כל אלה אשר עשה ש כ ם כי הכזונה בחוץ יעשה ש כ ם א ת‬
‫אחותנו ‪ :‬ויהי מספר הנשים אשר שבו שמעון ו ^וי מעיר ש כ ם‬
‫אשר לא הרגו אותם שמונים וחמשה אשר לא ידעו איש ‪ :‬ותהי‬
‫בהן נערה קטנה ויפת תאר ויפת מראה מאד ושמה בונה ויקחה‬
‫שמעון לקחת ה לו לאשה ‪ :‬ומספר כל זכר אשר שבו ולא דהרנו‬
‫ארבעים ושבעה איש והיותר הרגו ‪ :‬ויהיו כל הנערים וכל הנשים‬
‫אשר שבו שמעון ולוי מעיר ש כ ם ע ב די ם לפני יעקב ו ל בני ה ם‬
‫אחריהם עד יום צאת בני יעקב מארץ מצרים ‪ :‬ויהי כאשר יצאו‬
‫שמעון ולוי מן העיר ויקומו שני ה ב חו רי ם ^ ש ר נשארו ן>השר‬
‫התחבאו בבורות העיר כי לא מתו עם אנשי העיר ‪ :‬ויעלו הבחורים‬
‫ההם אל העיר ויתהלכו בה וימצאו א ת העיר הרבה ואין איש כי‬
‫אם הנשים בוכות ויצעקו החבורים ההם ויאמרו הנה זאת הרעה‬
‫אשר עשו בני יעקב העברי לעיר הזארת אשר השמידו היום עיר‬
‫מערי הכנעני ולא יראו לנפשם מכל־• יושבי ארץ כנען ‪ :‬ויצז^ו‬
‫האנשים ההם מהעיר וילכו אל עיר תפוח ויבאו שמה ויגידו ליושבי‬
‫תפוח א ת כל הקורות אותם ואת אשר עשו כני יעקב לעיר שכם ‪:‬‬
‫והגיע הדבר לישוב מלך תפוח וישלח אנשים אל עיר שכם לראות‬
‫האמת דברי הבחורים ההם ‪ :‬כי לא האמין להם המלך לדבר הזה‬
‫לאמר איך שני אגשים יחריבו עיר גדולה בשכם ‪ :‬ויבאו מל ^כי‬
‫ישוב ויגידו לו לאמר באנו אל העיר חרבה אין איש כי אם נשים‬
‫בוכות ‪ :‬ונם צאן ומקנה אין שם כי כל אשר בעיר בזזו להם בגי‬
‫יעקב ; ויתמה ישוב על הדבר הזה לאמר א'ך שגי אנשים יוכלו‬
‫לעשות‬
 ‫פרשת ו״‪8‬לח‬ ‫‪108‬‬

‫גדולה וליא יוכל‘ ‪ !?*D't‬מהם‬ ‫ילעשורת דז ד בר הזה ד‪-‬יהשטיד‬

‫^ ה תי צ ב נגדם ‪ :‬כי לא דדה כדבר הזה מימי נמדוד ואף מימי‬
‫קדם לא היתה כזאת ‪ :‬ויאמד י^וכ מלך תפוח אל כל עסו חזקו‬
‫דנלכה להלדזם בעבדים ההם ולעשות להס כאשד עשו לעיד‘שבם‬
‫זננקמה מהם נ ק מ ת כל אנשי העיד ‪ :‬ויהיעץ ישוב ‪f70‬־ תפוח עם‬
‫כליועציו ע ל ה ד ב ר הז ה‪ .:‬ד א ס דו אליו בל ץעציולא תובל לעברים‬
‫האלה לבדך כי גבודה להם בעשותם המעשה הזה לכל העיד ‪i‬‬
‫ה שנים מהבם הרגו את כל הז^ר ולא עמד איש נ ג ד ט ואף אם‬
‫תבוא אתה עליהם כלם יקדמו עלינו והשמידונו ג ס אנחנו ‪ :‬אך‬
‫שלח אל כ ^ המלכים אשר סביבותינו דבאו יחד ונלכה ע מ ה ם‬
‫ונלחמה בבני יעקב אז הובל להם ‪ :‬וישמע ישוב אל דברי יועציו‬
‫וייטבו דבריהם בעיניו ובעיני עמו רעש כן ‪ :‬רשלה ישוב מלך תפוח‬
‫א ל כל סלבי האמורי אשר סביבות שכם ותפוח לאמר ‪ :‬עלו אלי‬
‫רעזרוני ונכה את יעקב העברי ואת כל בניו ונשמ ‪ T‬ם ‪ p‬הארץ‬
‫כי כזה וכזה עשו לעיר שכם ואתם לא ידעתם‪ :‬וישמעו כל מלכי‬
‫האמורי אה כל הרעה אשר עשו בני יעקב ל־^עיר שכם ויתמהו‬
‫מאד מהם ‪ :‬ויתקבצו כלם שבעה סלבי האמורי עם כל מחנותם‬
‫יהד כע שרת אלפים איש שולף הרב ויבאו להלחם בבני יעקב ‪:‬‬
‫וישסע יעקב כי התקבצו יחד מלכי האמורי להלהם עם בניו ויירא‬
‫יעקב מאד וייצר לו ‪ :‬ויצעק יעקב על שסעק ועל לוי לאמד מה‬
‫המעשה הזה אשר עשיתם למה הרעותם לי להביא עלי א ת כל‬
‫בני כנען להשמיד אותי ואת ביתי ‪ :‬כי במנוחה הייתי גם אני גם‬
‫כל ביתי ותעשו לי הדבר הזה והקציפו עלי א ת כל יושבי הארץ‬
‫במעשיכם ‪ :‬ויען יהודה את אביו לאמר החנם הרגו שמעון ולוי אחי‬
‫את כל יושבי שכם ‪ :‬הלא על אשר ענה שכם את אחותינו ויעבור‬
‫על מצות אלהינו את נח ואת בניו כי גזל ונאף שכם א ה אחותינו‬
‫ויעש ש כ ם ארת כל־־* הרעה אשר עשה ואין ג^יש מיושבי עירו‬
‫דובר אליו דבר למה תעשה זאת ; הלא על זאת הלכו אחי ויכו‬
‫א ת העיר ויתנה יי בי ד ם על אשר עברו כל יושביה א ת מצורת‬
‫א^היגו הוזנס עשו אחי את כל אלד־ז ‪ :‬ועתה למה תירא ולמרת‬
‫יצר‬
‫‪109‬‬ ‫נה‬ ‫פדשת וישל^ח‬
‫אליהער‬ ‫יצר י ך ולםח יידע ל ב ב ך ‪ V‬אחי ויחר אפך בהם ‪:‬‬
‫אעזר נתן בידם א ת ע ‪ T‬עכם ו את אג׳‪5‬ויה הוא יתן כירגי גם א ת‬
‫בל סלבי הכנעני הבאים עליני ורטיגו להם ב א ער ^טו או‪ T‬לשכם •י‬
‫עתה דום לך מעליהם וחדל ל^־־ ואל תירא אך בטח ביי אלהיגו‬
‫והתפלל אליו בעדנו להדטיענו ולהצילנו ולתת א ת אויביגו בידנו ‪:‬‬
‫ויקרא ♦הודה אל עבד מ עבדי אבץ לאמר לך נא דאה איפה הם‬
‫המלכים הבאים עלינו נצבים עם מחנותם ‪ :‬וילך העב ד ויבט מרחוק‬
‫ויעל אל נגד ד־זר ׳טיאון וידא את כל־־' מחנות המלכים עומדיכם‬
‫בשדה ‪ :‬וישב אל יהודה ראמר הנה המלכים נצבים בשדה עם כל‬
‫מחנותם עם רב מאד כחול אשר על שפת הים ; ויאמר יהודה אל‬
‫שמעון ואל לוי ואל כל אחיו התחזקו לכם והייתם לבני חיל כי יי‬
‫ן^‪5‬להינו אתנו אל תיראום ‪ :‬עמדו לכם וחגרו איש ארח כל כלי‬
‫מלחמתו ואת קשתו ואת חרבו ונלכה ונלחמה הערלים האלה ויי‬
‫אלהיגו יושיענו ; ויקומו ויחגרו איש כלי מלחמתו גדולים וקטנים‬
‫אחד ע׳טר כני יעקב וכל עברי יעקב עסהם ‪ :‬וגם כל עבדי יצחק‬
‫א ש ר עס יצחק בחברון באו כ ^ ם א לי ה ם מלוב שים בכל כלי‬
‫מלחמה וילכו בני יעקב זעכדיהם לקראת המלכים שנים עשר ומאה‬
‫איש וילך גם יעקב עמהם ‪ :‬ובני יעקב שלחו אל יצחק בן אברהם‬
‫אביהם חבדונה קרית הארבע לאמר ‪ :‬התפלל נא בעדינו אל יי‬
‫אלהינו להציל אותנו מיד הכנענים הבאים עלינו ולתתם בידינו ‪:‬‬
‫רתפלל יצחק בן אכרהש אל יי בעד בניו ויאמר ‪ :‬יי אלהים אתת‬
‫הבטחת א ת אברהם אבי לאמר ארבה את זרעך ככוכבי השמים‬
‫ותבטיח גם אותי ותקם את דבריך ‪ :‬ועתה הגה מלכי כנען באו‬
‫יחד להלחם עם בני על אשר לא חמס בכפיהם ‪ :‬ועתה יי האלהים‬
‫אלהי כל ד־זארץ סכר נא אה עצרת כל ה מלכי ם האלה לבלתי‬
‫הלחם בבני ‪ :‬ונתת את פחד בני בלב כל המלכים האלה ו כ ^‬
‫אנשיהם והשפלת את גאותם וישובו מעל בני ‪ :‬והצלת את כל כני‬
‫ו עב די ה ם מ ה ם בידך החזקות ובזרועך הנטויות כי בירך ה כ ח‬
‫והגבורה ל ע טות את כל אלה ‪ :‬ובני יעקב ועבדיהם הלכו לקראת‬
‫המלכים האלזת ויבטחו ביי א ל הי ה ם ‪ :‬ויהי כלבתם ויתפלל ג ם‬
‫יעקב‬
 ‫פרשת וישלח‬ ‫‪110‬‬

‫יעקב א בי ה ם אל יי ויאמר ‪ :‬יי אד־יהים ואלהי ה אל הי ם הנשגב‬

‫והנורא אשר מש^ח מימי קדם ומאז ועד עתה לעולם ‪ :‬ואתד־יו‬
‫מעורר מלהמות ומשביתם ובידך הכה והגבורה לרומם ולהשפיל ;‬
‫ועתה הפול נן^^ תחנתי לפניך להפנות אלי כרחמיך לתרת פחד‬
‫בני בלב כל המלכים האלה לבלתי הלחם בם ‪ :‬והשפלת את גאון‬
‫לב המלכים האלה עם אנשיהם והחרדות אותם ואת מחנותם ‪:‬‬
‫והצלת את כל הבוטחים עליך בחסדך הגדול כי אתה אשר הדבר‬
‫עמים תחתינו ולאומים תחת ידינו ‪ :‬וכל מלכי האמורי באו ויתיצבו‬
‫כשדה להתיעץ עס יועציהם מה לעשות עם בני יעקב כי עו ד ם‬
‫יראים מהם לאמר שנים מהם המיתו כל עיר שכם ‪ :‬וישמע יי אל‬
‫הפלת יצחק ויעקב ויתן יי פחד גדול ויראה בלב כל יועצי המלכים‬
‫האלה וייראו מאד מפני בני יעקב וימס לבבם בקרבם ‪ :‬וידברו‬
‫היועצים אל כל המלכים האלה לאמר פה אחד ‪ :‬הכסילים אתם‬
‫היום אם אין לכם תכונה כי תלחמו עם העברים ולמה ה פ צ ת ם‬
‫במות כלבם היום ‪ :‬הנה שנים מהם באו אל עיר שכם באין יראה‬
‫ופחר ויהרגו כל יושבי העיר ולא עמד איש בפניהם ואיך תוכלו‬
‫אתם להלחם עם כלם ‪ :‬והלא ידעתם כי אלהיהם חפץ בם מאד‬
‫ויעש להם נוראורת אשר לן>‪ 5‬נעשו מימי קדם ואין בכל אד־־הי‬
‫העמים יוכל לעשוות כנוראותיו ‪ :‬והלא הוא הציל את אברדהם‬
‫אביהם העברי מיד נמרוד ומיד כל עמו אשר בקשו להמיתו פעמים‬
‫רבים ‪ :‬וגם מהאש הצילו אשר השליך אותו נמרוד המלך אליו‬
‫ויצילהו אלהיו ממנו ומי יוכל לעשות את כל אלה ‪ :‬אברהם אביהם‬
‫הוא אשר המית חמשת מלכי עילם בנגעם בבן אחיו אשר היה‬
‫יושב בסדום ביטים ההם ‪ :‬ויקה את עבדו הנאמן בביר־זו ומעט‬
‫אנשיו וירדפו אחרי מלכי עילם בלילה אחת וימיתום כלם וישב‬
‫לבן אחיו את כל רכושו אשר לקחו לו ‪ :‬והלא יד ע ת ם כי אלהי‬
‫העברים האלה חפץ בם מאד וגם הם חפצו בו מאד כי ידעו כי‬
‫הצילם מכל אויביהם ‪ :‬והנה באהבתם את אלהיהם לקח אברהם‬
‫אביהם את בנו יחידו וחמורו ויאמר להעלותו עולה לאלהיו ; ולולי‬
‫אלהיו אשר מנעו מלעשות הדבר ההוא אז עשהו באהבתו ארת‬
‫אלהיו‬
‫‪111‬‬
‫נו‬ ‫פרשת ויעלת‬
‫אלהיו ‪ :‬וירא אלהיו א ת כל מעשיו וישבע לו ויבטיח אותו אשר‬
‫יציל את בניו ואת כל זרעו מכל צרה אשר תבא עליהם על אשר‬
‫עשה א ת הדבר ההוא על אשר לא חמל על בנו מאהבת אלהיו ‪:‬‬
‫והלא שמעתם אשר עשה אלהיהם לפרעה מלך מצרים ולאבימלך‬
‫סלך נרר בלקח ם את אשת אברהם ‪ :‬א ש ר אמר עליה אחותי‬
‫היא כי ירא פן יהרגוהו עליה ויאמרו לקחתה לאשה ויעש ל ה ס‬
‫א ל היו ולאנשיהם את כל אשר ש מע ת ם ‪ :‬והנה ראינו בעינינו‬
‫אנחנו אשר בא עשו אחי יעקב אליו ועמו ארבע מאות איש ויאמר‬
‫להשמידו ; כי זכר לו ארת אשר לקח ברכתו מיד א ביה ם וילך‬
‫לקראתו בבואו מפדן ארם להמרת לו אם על בנים ; ומי דהצילו‬
‫מידו הלא אלהיו אשר בטח בו הוא הצילו מיד א חיו ואף מיד‬
‫אויביו הלא יוכל להצילו ‪ :‬ומי יורע כי אלהיהם הוא אשר הגביר‬
‫ארת שני בני יעקב לעשורת לעיר שכם הרעדת אשר ש מ ע ת ם ‪:‬‬
‫הבגבורתם יוכלו שנים להמית עיר גדולה כשכם אם לא אלהיהם‬
‫אשר בטחו בו הוא אשר עשה להם את כר זאת להמית את כל יוש‪:‬י‬
‫העיר בעירם ‪ :‬ואף אתם אשר יצאתם כלכם מעירכם יחד ותבואו‬
‫להלחם עם כלם התוכלו עליהם ואף אם יאספו לעזרתכם ככם‬
‫אלך^ פעמים ‪ :‬הלא תדעו הלא תשמעו כי לא עמהם באתם להלחם‬
‫כי אם עם אלהיהם אשר בחר בם באתם להלחם ותבאו להאביד‬
‫כלכם היום‪ :‬ועתה חדלו לכם מהרעה הזאת אשר חפצתם לעשות‬
‫לנפשותיכם וטוב לכם כי לא תוכלו להלחם בם ואף אם הם מתי‬
‫מספר כי אלהיהם עמהם ‪ :‬ויהי כאשר שמעו מלכי האמורי א ת‬
‫כל דברי יועציהם וימלא לבבם פחד ויראה מבני יעקב ולא אבו‬
‫להלחם כם ‪ :‬וגם אל דברי יועציהם הטו את אזנם וישמעו את כל‬
‫דבריהם וייטבו דברי היועצים בעיני המלאכים מאד ויעשו כן ; וישובו‬
‫רחרלו המלאכים האלה מעל בני יעקב כי לא יכלו לגשת אליהם‬
‫למלחמה כי יראו מהם וימס לבבם בקרבם מאד מיראתם אותם ;‬
‫כי מאת יי היתה זארח להם כי שמע יי אל תפלת יצחק ויעקב‬
‫עבדיו כי בטחו בו ‪ :‬וישובו כל המלאכים האלה עם מחנותם איש‬
‫ד עי רו כיום ההוא ולא הלחמו ע ם בני יעקב בעת ההיא ‪ :‬ובני‬
‫יעקב‬ ‫*‬
 ‫פרשת דשלח‬ ‫‪112‬‬

‫יעקב עמדו במעמדם ע ד הר שיאק ביזם ההוא עד הערב ויראו‬

‫בי רא ב?^ו לקראתם המלכים האלה וישובו להם בני יעקב א ^י‬
‫מקומם ‪ :‬בעת ההיא נראה יי אל יעקב לאמר קום עלה בית אל‬
‫ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך המציל אותך ואת בל‬
‫בניך מצרה ‪ :‬ויקם יעקב ובניו וכל אשר לו ויעלו ויבאו בית אל‬
‫כדבר יי ‪ :‬ויעקב בן תשעים ותשע שנים בעלותו בית אל ‪ :‬וישב‬
‫יעקב •ובניו וכל העם אשר אתו בבית אל בלוז ויבן שם יעקב מזבח‬
‫ליי הנראה אליו ‪ :‬וישבו יעקב ובניו בבית אל ימים וששה חדשים ‪:‬‬
‫בעת ההיא מתה דבורר‪ .‬בת עוץ מינקת רבקה אשר היתד• עכם‬
‫יעקב ויקברה יעקב מתחת לבית אד תחת הא^ון אשר שם ‪ :‬וגם‬
‫רבקה בת בתואל אם יעקב מתה בעת ההיא בחברון היא קרית‬
‫הארבע ותקבר במערת המכפלה אשר קנה אברהם מאת בני חת ‪:‬‬
‫ויהיו חיי רבקה מאת שנה ושלשים שנה ושלש שנים ותמת ‪ :‬וישמע‬
‫יעקב כי מתה רבקה אמו ויבך מאד על אמו ויעש לה מספד גדול‬
‫הוא ודבורה מניקתה תחת האלון ויקרא שם המקום ההוא אלון‬
‫בכות ‪ :‬ולבן הארמי מת בימים ההם כי נגפו אלהים על אשר עבר‬
‫הברית אשר היה בינו ובין יעקב ‪ :‬ויהי יעקב בן מ א ת שנה וירא‬
‫אליו יי ויברך אותו ויקרא את שמו ישראל י‪ .‬ורחל אשרת יעקב‬
‫הרה בימים ההם*י ויסע יעקב וכל אשר לו בעת ההיא מבית אל‬
‫לבא אל יצחק אביו חברונה ‪ :‬וילכו בדרך ויהי עוד קברת ארץ‬
‫לבא אפרתה ותלד רחל בן ותקש בלדתה ותמת ‪ :‬ויקברה יעקב‬
‫בדרך אפרת בבית לחם ויצב מצבה על קבורתה עד היום ; ויהי‬
‫ימי רחל חמש שנים וארבעים שנה ותמת ‪ :‬ויקרא יעקב את שם‬
‫בנו הנולד לו אשר ילדה רחל בנימין כי בארץ הימין נ ו ^ ד לו ;‬
‫ויהי אחרי מות רחל ויתן יעקב את אהלו באהל בלהה שפחתה ‪:‬‬
‫ויקנא ראובן אל לאד־• אמו עד־* הדבר הזה וימלא חטה ‪ :‬ויקכש‬
‫בחמתו וילך ויבא אל אחל בלהה וינתק את משבב אביו משם ‪:‬‬
‫בעת ההיא הוסרה מכני ראובן חלק הבכורה והמלכות והכד^ונה‬
‫כי ח ל ^ יצועי אביו ותנתן הבכורח ^יו ס ף והמלכורת ד־ייד^ודה‬
‫והכהונה ללוי על אשד ^*ל ראובן תוועי אביו ; ואלה תולדורת‬
‫יעקב‬
‫נז ג״‬ ‫פרשת וישלח‬
‫יעקנ אשר ע ל ח לו נפרן ארם ויהיו כ ד יעקר ש ד ם עשר ‪ :‬נ ד‬
‫ל‪-‬יאה ה ב מ ר ראובן דממעון ולוי ויהודדת רששכר הבלון ודינדה‬
‫אחותם ‪ :‬ובני רחל יוסף ובנימין ‪ :‬ובני זלפה ׳שפחת לאה גד וא^שר ‪:‬‬
‫וכני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי ‪ :‬אלה בני יעקב אשר יולדו לו‬
‫כפרן א ר ם ‪ :‬דסע יעקב ובניו וכד־־‘ אשר לו ויבן>‪ 8‬ממרא קרית‬
‫הארבע אשר בחברון אשר גרו שם אברהם ויצחק וישב יעקב ובניו‬
‫וכל אשר לו עם יצחק אביו בחברון‪ ;.‬ועשו אחיו ובניו וכל אשר‬
‫ל־*ו הלכו ארץ שע ר וישבו שם ויאחזו בארץ שעיר ויפרו וירבו‬
‫כני עשו בארץ שעיר ; ואלה תולדות עשו אשר יולרו לו בארץ‬
‫כנען ויהיו בני עשו חמשה ‪ :‬ותלד עדה לעשו את אליפז בכורו ;‬
‫ובשמת ילדה לו את רעואל ‪ :‬ואהליבמה ילרה לו את יעוש ואת‬
‫יעלם ואת קרח אלה בני עשו אשר יולדו ד־יו בארץ כנען ‪ :‬ויהיו‬
‫בניאליפז בן עשו תימן אומר צפו וגעתם וקנז ועמלק ; ובני רעואל‬
‫נחת וזרה שמה ומזה ; ובני יעוש תמנע עלוה יתת ‪ :‬ובני י ע ל ם‬
‫אלה ופינון וקנז ; ובני קרח רזימן מבצר מגדיאל עי ר ם ; א ל ה‬
‫משפחות בני עשו לאלופיהם בארץ שעיר‪ :‬ואלה שמות בני שעיר‬
‫החורי יושבי ארץ שעיר לוטן ושובל וצבעון וענה ‪ :‬ודישון ואצר‬
‫ודישן בנים שבעה ‪ :‬ויהיו בני לוטן חורי והימם ותמנע א חו ת ם‪:‬‬
‫היא תמנע אשר באה אל יעקב ואל בניו ולא שמעו אליה ותלך‬
‫ותהי פילגש לאליפז בן עשו ותלד לו א ת עמלק ‪ :‬ובני שובל עלון‬
‫ומנחת ועיבל שפו ואונם ‪ :‬ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר‬
‫מצא את הימים במדבר העמים ברעותו ארת החמורים לצכעון‬
‫אביו ‪ :‬ויהי בהיותו רועה א ת החמורים לאביו ויוליכם הסדברה‬
‫כפעם כפעם לרעותן ‪ :‬ויהי היום ויוליכם אל מדבר אחת על שפת ים‬
‫סוף נגד מדבר העמים ‪ :‬ויהי הוא רועה שם והנה רוח סערה חזקה‬
‫מאד באה מעבר הים ותנח על החמורים הרועים שם ויעמדו כלם ‪:‬‬
‫ואחרי כן יצאו מעבר הים מן המדבר כעשרים ומאה חיות גדולות‬
‫ונוראות ויבאו כלם אל מ קו ם החמורים ויתיצבו ש ם ‪ :‬והחיורת‬
‫ההמה מחצים ולמטה כתואר בני דהאדם ומחצים ולמעלה מהם‬
‫כדמות דובים ומהם כדטורת קופים ‪ :‬ולהן זנבורז אחוריהן מכין‬
‫כתפיהן‬ ‫טו‬
 ‫‪114‬‬
‫פרשת רשל\ז‬
‫כתפיהן ומטה לארץ כזנב הדוכיפת ‪ :‬ויבאו החיורז האלה ויעלו‬
‫דרכבו על החמורים ההם ויוליכום כלם וילם להם עד היום הזה ‪:‬‬
‫ואחרת מהחיות החמה נג^עה לפני ענה ותכהו בזנבה ותבריחהו‬
‫מן ה מ קו ם ההוא ‪ :‬וירא המעשה הזה ויירא מאד לנפ^עו ויברח‬
‫וימלט וינס שעירה ‪ :‬ויספר לאביו ולאחל את כל אשר קרהו וילכו‬
‫אנשים רבים לבקש א ת החמורים ולא מצאו ‪ :‬ולא יסף עוד ענה‬
‫ואחיו ללכרת א ^ המקום ה ה ו א מהיום ההוא והלאה כי י ר או‬
‫ד־ינפשותם מאד ‪ :‬ובני ענה בן שעיר דישון ואהליבמה אחותו ‪:‬‬
‫ובני דישון חמרן ואשבן ויתרן וכרן ‪ :‬ובני אצר בלהן וזעוון ועקן ‪:‬‬
‫ובני דישן עוץ וארן ‪ :‬אלה משפחות כני שעיר החורי לאלופיהם‬
‫בארץ שעיר ‪ :‬וישב עשו ובניו בארץ שעיר ד־זחורי יושבי דתארץ‬
‫ויאחזו כה ויפרו ו ‪ T‬בו מאד ‪ :‬ויעקב ובניו וכל אשר להם ישבו עם‬
‫יצחק אביהם כארץ כנען כאשר צוה יי את אברהם אביהם ‪ :‬ויהי‬
‫בשנת מאה וחמש שנים לחיי יעקב היא השנה התשיעית לשבת‬
‫יעקב ובניו בארץ כנען בבואם מפדן ארם ‪ :‬ויסע יעקב ובניו בימים‬
‫ההם מחברון וילכו וישובו עיר שכם הם וכל אשר להם דשבו שם ‪:‬‬
‫כי מצאו להם בני יעקב בעיר שכם מרעה טוב מאד ושמן למקניהם‬
‫ועיר שכם שבה ונבנתה בעת ההיא ויהי בה כשלש מאות איש‬
‫ואשה ‪ :‬ויבאו יעקב ובניו וכל אשר להם וישבו בחלקת השדה אשר‬
‫קנה יעקב מאת חמור אבי שכם בבואו מפדן ארם טרם הכות שמעון‬
‫ולוי את העיר ‪ :‬וישמעו כל המלכים האלה מלכי הכנעני והאמורי‬
‫אשר סביבות עיר שכם כי באו עוד בני יעקב שכמה וישבו בה ‪:‬‬
‫ויאמרו העוד בני יעקב העברים יבאו העירה וישבו שם ‪ :‬אחרי אשר‬
‫הכו א ת יושביה ויירשום ועתה ישובו ויירשו גם את אלה היושבים‬
‫בעיר ויהרגום; ויתקבצו כל מלכי כנען עוד ויבאו כלם יחד להלחם‬
‫עם יעקב ועם בניו ; וישלח ישוב מלך תפוח גם אל כל המלכי ם‬
‫אשר סביבותיו אל אילון מלך געש ו א ^ איהורי מלך שילה ואל‬
‫פרעתון מלך חצור ואל סוסי מלך סרטן ואל לבן מלך בת חורון‬
‫ואל שכיר מלך מחנימה לאמר ‪ :‬עלו אלי ועזרוני ונכה את יעקב‬
‫העברי וארת בניי ו א ^ בל אשר א כי באו עוד שכמה לרשרת‬
‫אותה‬
‫‪115‬‬
‫נח‬ ‫פחמזדשלח‬
‫או ת ה ולהרוג א ת יושביה כבראשונה ״‪ .‬דתקכצו י ח ד ד ב או כד־י‬
‫המלכים האלה עם כל מחגיהם עס רב מאר כחול אשר על שפת‬
‫הים ויחנו כלם נגר תפוח ‪ :‬ויצא ישוב מלך תפוח אליהם עם בל‬
‫חילו דחן עמהם נגד תפוח מחוץ ^ עי ר ‪ :‬ויהחלקו כל ה מ ל כי ט‬
‫האלה לשבעה חלקים לשבע מחנות על בני יעקב ‪ :‬וישלחו ספר‬
‫אל יעקב ואל בניו לאמר ; צאו אלינו כלכם ונתראה עמכם פנים‬
‫במישור וננ ק מ ה מכם נקמות אנשי ש כ ם אשר ה ר ג ת ם א ו ת ם‬
‫בעירם ‪ :‬ותוסיפו עתה ותשובו אל עיר שכם ותשבו בה להרוג א ת‬
‫כל אנשיה כבראשונה ‪ :‬וישמעו בני יעקב א ת הדבר הזה ויחר אפם‬
‫מאד מדברי מלכי כנען ‪ :‬וימהרו ויקימו כל בני יעקב עשרה ויחגרו‬
‫איש כלי מלחמתו ועמהם מאה ושנים עשר איש מעבדיהם מלובשים‬
‫כלי מלחמה ‪ :‬וילכו כל ה אנ שי ם האלה בני יעקב עם ע ב די ה ם‬
‫לקראת כל המלכים ההם ויעקב אביהם עמהם ויעמדו כלם בתל‬
‫שכם ‪ :‬ויתפלל יעקב בעד בניו אל יי ויפרוש כפיו אל יי ויאמר ‪:‬‬
‫יי אלהים אתה אל שדי אבינו אתה ואתה יצרתנו ומעשרה ידך‬
‫אנחנו ‪ :‬הצר נא א ת בני ברחמיך מיד אויביהם הבאים היום להלחם‬
‫בם והושעת אותם מי ד ם כי בידך הכח והגבוררה להושיע מעם‬
‫מיד רב ‪ :‬ונתת לעבדיך בני חוזק לב וגבורה להלחם מאויביהם‬
‫להכניעם ת ח ת ידם והפלת א ת כל אויביהם ל פני ה ם ולא ימותו‬
‫בני ועכדי ב ‪ T‬כנען ‪ :‬אך אם טוב בעיניך לקחת את נפשות בני‬
‫ועבדי קחם נא ביד מלאכיך ברחמיך הרבים ולא ימותו היום כיד‬
‫מלכי האמורי ‪ :‬ויהי ככלורה יעקב להתפלל אליי ותרעש הארץ‬
‫ממקומה ותחשך השמש ויתכהלו כל המלכים האלה ותבא בהם‬
‫מהומה גדולה ‪ :‬וישמע יי אל תפלת יעקב ויתן יי פחד בני יעקב‬
‫ומוראם בלב כל המלכים ובלב צבאותיהם ‪ :‬כי השמיע יי אותם‬
‫קול רכב רב וקול סוס עצום מ את בני יעקב וקול מחנה כבד אתם ‪:‬‬
‫וייראו המלכים האלה יראה גדולה מכני יעקב ויהי הם עו מדי ם‬
‫במעמדם והנה כני יעקב באים עליהם במארה ו שנים עשר איש‬
‫בקול עצום וכבד ‪ :‬ויהי בדאות כל המלכים האלה א ת בני יעקר‬
‫באים לקראתם ותוסף להם יראה בלבם ויאמרו לשוב מ ע ^ בגי‬
‫יעקב‬
 ‫ערשת דשלח‬ ‫‪116‬‬

‫׳יעקב כבראשונה לבלתי הלחם בם ‪ :‬אך לא שב^ להם כי אמדו‬

‫הנה חרפה היא לנו לשוב מפני העברים זה פעמים ‪ :‬ובני יעקב‬
‫קרבו ויגשו נגד כל המלכים ה אלה ומחנותיהם ויראו והנה ע ט‬
‫כבד מאר כחול הים ‪ :‬ויקראו בני יעקב אל יי ויאמרו הושיעה יי‬
‫לנו הושיעה ועננו כי בך בטחנו ולא נמות ביד הערלים ה כ אי ט‬
‫עלינו היום ‪ :‬ויחגרו בני יעקב את כלי מלחמתם ויקחו את המגינים‬
‫בי די ה ם ואיש כידונו כידו ויגשו ל ה ל ח ם ‪ :‬וירץ וילך יהודד־ז בן‬
‫יעקב ראשונה לפני אחיו ועשרה אנשים מעבדיו עמו וילך לקראת‬
‫המלכים האלה ‪ :‬וישוב מלך תפוח גם הוא יצא ראשונה עם חילו‬
‫לקראת יהודה ‪ :‬וירא יוצרה א ת ישוב ואת חילו יצאו ראשונדה‬
‫לקראתו ויחר אף יהודה מאד וחמתו בערה בו ויגש להלחם ויתן‬
‫יהודה א ת נפשו למות ‪ :‬וישוב וכל חילו הולך ובא לקראת יהודה‬
‫והוא רוכב על סוס חזק ועצום מאד ‪ :‬וישוב איש גכוד חיל מאד‬
‫ויתכסה מראשו ועד רגליו כברזל ונחיטת ‪ :‬והוא מורה חצים בשתי‬
‫ידיו מ על הסוס לפניו ולאחריו כמשפטו בכל מלחמותיו ולא יחטיא‬
‫במקום אשר יורה עליו החצים ‪ :‬ויהי כי בא ישוב להלחם ביהודה‬
‫ויורה חצים רבים ‪ k‬יהודה דקשור יי א ת יד ישוב וישוב כל החצים‬
‫אשר ירה ע ^ אנשיו ‪ :‬ובכל זארז ישוב הולך וקרב לפני יהודה‬
‫להכותו בחצים אך היה מרחוק בין שניהם כשלשים אמה ‪ :‬וירא‬
‫יהודה א ת ישוב מורה בחצים לפניו וירץ אליו יהודה בחמת כחו ‪:‬‬
‫וישא יהודה אבן גדולה מן האדמה ויהי משקלה כששים שקלים ‪:‬‬
‫‪t‬י ‪ p‬יהודה לקראת ישוב ויכהו כאבן ההיא על מנינו ויתבהל ישוב‬
‫מן המכה ויפול מעל הסוס לארץ ; וינתק המגן מיד ישוב וילך לו‬
‫מחוזק המכה ההיא כסו חמש עשרה אמה ד ^ ל המגן לפני המחנה‬
‫דהשנית ‪ :‬והמלכים אשר באו עם ישוב ראו מרחוק א ת גבוררת‬
‫יהודה בן יעקב ואשר עיטר• לישוב ויתבהלו מאד מפני י הורדה ‪:‬‬
‫ויהודה רץ אל מחנה ישוב בבהלו אותו וישלוף יהודה א ח חרבו‬
‫ויך ממחנה ישוב ארבעים ושנים איש ‪ :‬וינוסו כל מחנה ישוב מפני‬
‫יהודה ואין <יןיש עמד נגרו ויעזבו ארה ישוב וינוסו מעליו וישוב‬
‫עודנו נופל לארץ ‪ :‬וירא ישוב כי ברחו מעליו כל אנשי ם חנ ^ו‬
‫וימהר‬
‫‪117‬‬
‫נט‬ ‫פרשת וישלח‬
‫ץימהר־ויקם נבהלה לקר את יהודה ויעסוד על רגליו מול יהודה;‬
‫־ויערוך ישוב לבדו מלחמה א ת יהודה וישם מנינו מול מנינו ואנשי‬
‫‪:‬ישוב ברחו כלם כי יראו מפני יהודה מאד ‪ :‬ויטל ישוב את הכידון‬
‫בידו ויכה את יהודה על ראשו ‪ :‬וימהר יהודה וישם מנינו על ראשו‬
‫לננד כידון ישוב ויקבל מנן יהודה א ת מ כ ת כידון ישוב דכרורת‬
‫את המנן לשנים ‪ :‬וירא יהודה כי נכרת מנינו וימהר וישלוף חרבו‬
‫ויכה א רז ישוב בקרסולי ד־זרנלים ויכרוות א ת רנליו ויפול ישוב‬
‫לארץ ויפלל הכידון מידו ‪ :‬וימהר יהודה וישא א ת כידון ישוב ויכרות‬
‫בו א ת ראשו וישליכה אצל רנליו ‪ :‬ויהי כראות כל בני יעקב א ת‬
‫אשר עשה יהודה לישוב וירוצו כלם אל מערכות המלכים ההם ‪:‬‬
‫וילחמו בני יעקב במחנה ישוב ובמחנות כל המלכים אשר שם ‪:‬‬
‫ויפלו מהם בגי יעקב חמשה עשר אלף ן^יש ויכו כהכם כהכורת‬
‫בקשואים ואת היותר ברחו לנפשם ‪ :‬ויהודה עודנו עומד ער גויית‬
‫ישוב ויפשוט א ת שריון ישוב מעליו ונם את הברזל ואת הנח שת‬
‫אשר על ישוב פשט יהודה ; והנה תשעה אנשיו שרי ישוב באו‬
‫לבדם ננד יהודה להלחם בו ‪ :‬וימהר יהודה ויקח אבן מהארץ ויך‬
‫בה א ת האחד על ראשו והבקע ראשו ורהפול חציה על דהסוס‬
‫זתפול ג ם הגויה מעד־־‘ הסוס לארץ ‪ :‬ויראהו דזשמונה ה שרים‬
‫הנשארים את גבורת יהודה וייראו מאד וינוסו ‪ :‬וירדוף אחריהם‬
‫יהודה ועשרה אנשיו וידבקו אותם ויהרגו אותם ‪ :‬ובני יעקב עורם‬
‫מכים במחנות המלכים ויהרגו מהם רבים ויברחו מהם רבים ‪ :‬אך‬
‫ה מ ל כי ם האלו־־‪ .‬בנפשותם עמדו עם כל־־‘ שריהם במעמדם ולא‬
‫ברחו ממקומם ויצעקו על כל מ חנו ת ם הבורחים מפגי בני יעקב‬
‫ואין שומע אליהם כי יראו מאד לנפשותם פן ימותו ‪ :‬וישובו כל‬
‫בגי יעקב אחרי הכות במחנות המלכים ויבואו לפני יהודה ויהודה‬
‫עודנו הורג א ת שמונת שרי ישוב ופושט א ת בגדיהם ‪ :‬וירא לה‬
‫א ת אילון מלך געש הו ^ ך וקרב נגדו ע ם ‪^ i‬רבעה עשר שריו‬
‫להכותו ולוי לא ידע‪ :‬ויגש עוד אילון עם שריו ויפן לוי אחריו וירא‬
‫והנה לו המלחמה לאחור ‪ :‬וירץ לוי עם שנים עשר מעבדיו וילכו‬
‫ויהרגו את אילון ואת שריו לפי חרב ‪ :‬ואיהורי מלך שילה נגש לעזור‬
‫את‬
 ‫פרשת וישלח‬ ‫‪118‬‬

‫‪ m‬דף‬ ‫א ת אילון ת ש מול יעקב וימשוך ^ ק כ א ת הק שת‬

‫בחץ א ת איהורי וימיתהו ‪ :‬ויהי כאשר מ ת איהורי מלך שילה וינוסו‬
‫א ר ב ע ת המלכים הנשארים עס יתר ש רי ה ם ממקום מ ע מ ד ם ‪:‬‬
‫ויבקשו לברוח להם ויאמרו אק לנו עוד גבורה עם העברים אחרי‬
‫אשר המיתו א ת שןי שת המלכים ושריהם ה חז קי ם ממנו ־‪ .‬ובני‬
‫יעקב כאשר ראו כי נתקו המלכים הנשארים ממעמדם וירדפו להם‬
‫אחריהם ‪ :‬ויצאו בני יעקב מתל שכם מן המקום אשר עמדו שם‬
‫וילכו <ןחרי המלכים ויגשו אליהם עם עבדיהם ‪ :‬והמלכים וכל־*‬
‫השרים ויתר מחנותם ראו כי נגשו בני יעקב אליהם וייראו לנפשם‬
‫וינוסו ויברחו וילכו עד עיר חצור ‪ :‬וירדפו אחריהם כני יעקב עד‬
‫שער עיר חצור ויכו במלכים האלה ובמחניהם מכה רבה כארבעת‬
‫אלפי איש ‪ :‬ויהי הם מכים במחנה המלכים ויעקב משך עוד בק שת‬
‫ויכה במלכים לבדם ויהרגם כלם ‪ :‬ויהרוג א ת פרעתון מלך חצור‬
‫כשער עיר חצור ‪ :‬ואחרי כן הכה א ת סוסי מלך סרסן ואת לבן מלך‬
‫בית חותן ואת שכיר מלך מהנימה ויהרגם כלם כחצים חץ לאחד‬
‫ומתו ‪ :‬ויוסיפו בני יעקב ויערכו מלחמה עם מחנות המלכים האלה‬
‫נגד שער חצור ‪ :‬והמחנות בראותם כי מתו כל מלכיהם וישברו‬
‫ויתנו עורף לנוס ויכו מהם בני יעקב עוד כ ארבע מ או ת איש ‪:‬‬
‫ויפלו מעבדי יעקב במלחמה ההיא שלשה אנשים ‪ :‬וירא י הו ד ה‬
‫בי מתו שלשה אנשים מעבדיו ויחר לו מאד ותבער בו חמתו על‬
‫האמורי ‪ :‬וכל האנשים הנ שארים ממחנות ה מ ת כי ם יראו מאד‬
‫לנפשם וירוצו וישברו א ת שער חומת עיר הצור ויבאו כלם בתוך‬
‫העיר להמלט ‪ :‬ויתחבאו כלם בתוך עיר חצור כי עיר חצור גדולה‬
‫מאד מאד ורחבת ידים ‪ :‬ויהי בבוא כל המחנות האלה בתוך העיר‬
‫וירוצו אחריהם בני יעקב אל העיר ; ויצאו מהעיר ארבעה גכורים‬
‫מלומדי מ ^ ח מ ה ויעמדו נגד פ ת ח העיר וחרבותי הם ש לו פו ת‬
‫וחניתותיהם בידיהם ויתיצבו נכח בני יעקב ולא יכלו לבא העירה ‪:‬‬
‫וירץ אליהם נפתלי ויבא בתוכם ויכה בחרבו שנים מהם וי כ רו ת‬
‫א ת ראשם בפעם א ח ת ‪ :‬ויפן אל השנים האחרים והנה נסו וירדוף‬
‫אחריהם רדביקס ויכם וימיתם ‪ :‬ובני יעקב באו העירה ויראו והנה‬
‫חומה‬
‫ס ’יי‬ ‫‪r h m‬‬ ‫פרשת‬
‫חומה א חר ת לעיר ויבקשו או ת שער החומה ולא מצאו ‪ :‬וידלג‬
‫יהודה ויעל על קיר החוסה דעלו אחריו שמעון ולוי ד ר ת שלשתם‬
‫מעל החומה אל תוך העיד ‪ :‬דהרנו שמעון ולוי א ת כל האנשים‬
‫הנמלטים אל העיר וגם א ת כ ל יושבי העיר תשיהם וטפם ד־*<רגו‬
‫לפי חרב ‪ :‬׳ותעל צעקת דזעור השמימז‪-‬ז דדלגו דן ונפתלי עי־־*‬
‫החומה לראות מה קול הצעקה כי ייראו כני יעקב אל אחיהם ‪:‬‬
‫וישמעו א ת קול יושבי העור דוברים כבכי ובתחנונים לאמר הנ ה‬
‫א ש ר לנו בעיר קחו ולכו אך המת ‪4‬י?ל תמיתנו ; ויהי ככלור־ז‬
‫יהודה ואחיו להכות א ת כל יושבי העיר ויעלו על החומה ויקראו‬
‫אל דן ואל נפתלי אשר על החומה ואל יתר אחיהם ‪ :‬ויודיעו להם‬
‫שמעון ולוי את שער העיר ויבאו כל בני יעקב העירה לקחת את‬
‫כל השלל ‪ :‬ויקחו בני יעקב א ת כל שלל עיר הצור הצאן והבקר‬
‫והרכוש וישבו א ת יתר השביה דצאו מן העיר ביום ההוא ‪ :‬ויהי ביום‬
‫השני וילכו כני יעקב סרטנה כי שמעו כי אנשי סרטן אשר נשארו‬
‫בעיר נאספו בעיר להלחם אתם על אשר הרגו את מלכם ‪ :‬וסרטן‬
‫היתה עיר נכוהה מאד ובצורה ולה חיל עמוק סביב לעיר ; ועומק‬
‫החיל כחמשים אמה ורחבו כארבעים אמה ולא היה לאיש מקום‬
‫לבא אל העיר מפני התיל ‪ :‬ויראו בני יעקב א ת חיל העיר ויבקשו‬
‫בו דרך ולא מצאו ‪ :‬כי היה דרך העיר מאחריה והיה כד־‘ איש‬
‫אשר יבא לעיר ובא מן הדרך ההוא וסבב א ה כל העיר ואחר יבא‬
‫העירה ; וייראו בני יעקב כי לא מצאו דרך העיר ויחד אפם מאד ‪:‬‬
‫ויושבי העיר כראותם כי באו אליהם בני יעקב וייראו מאד מהם‬
‫כי שמעו א ת אשר עשו לעיר חצור ‪ :‬ולא יכלו יושבי העיר סרטן‬
‫לצאת לקראת בני יעקב אחרי ^^^שר נתקבצו כעיר לתלחכם בם‬
‫כי יבאו כעיר ‪ :‬אך כאשר ראו כי באו אליהם יראו מאד מפניהם‬
‫כי שמעו א ת גכורתס ואת אשר עשו לחצור ‪ :‬רמהרו יושבי סרטן‬
‫וישאו <^ת נשר דרך העיר ממקומו ט ר ם באו בני יעקב ויביאו‬
‫אותו כתוך העיר ‪ :‬ויבאו בני יעקב ויבקשו א רז דרך ה ע ר ו ל א‬
‫מצאו‪ :‬ויושבי העיר עלו מעל לחומה ויראו והנה כני יעקב מבקשים‬
‫א ת מבוא העיר ‪ :‬ויחרפו יושבי העיר א ת בני יעקב מעל לחומת‬
‫ויקללו‬
 ‫פר׳טת ויעןלח‬ ‫‪120‬‬

‫ויקלחו אותם ויעמעו בני יעקב א ת החרפה רחר אפם מאד ותבער‬
‫כם חמתם‪ :‬ויקצפו עליהם בני יעקב ויקומו דדלגו כלם את ה ח ל‬
‫כחוזק נבורתם ויעברו א ת הארבעים אמה רוחב ה ח ל בגבורתם ‪:‬‬
‫ריחי בעוברם א ת החיל ויעמדו תחת חומת העיר וימצאו את כל‬
‫שערי העיר סגורים בדל ת ברזל ‪ :‬ויגיפו בני יעקב ל׳מבור א ת דלתי‬
‫שערי העיר ולא עזבום יושבי העיר כי היו משליכים עליהם אבנים‬
‫וחצים ממעל לחומה ‪ :‬ויהי מספר האנשים אשר היו על החומה‬
‫כארב ע מאורת איש ‪ :‬וי ר או כני יעקב כי לא עזבום אנשי העיר‬
‫לפתוח שערי העיר וידלגו ויעלו עיל קיר והחומה ויעד־י יהודרת‬
‫ראשונה מזרחה העירה ; ויעלו אחריו גד וא׳טר מפאת העיר ימה‬
‫ושמעון ולוי צפונה ודן וראובן נגבה ‪ :‬והאנשים אשר מעל לחומה‬
‫יושבי העיר בראותם כי עלו אליהם בני יעקב ויברחו כלם מעל‬
‫דהחומה וירדו העירוה וירתחבאו בעיר ‪ :‬ויגשו יששכר ו נ פ ת ל י‬
‫הנשארים ת ח ת החומה וישברו א ת שערי העיר וידליקו אש בשערי‬
‫העיר וימס הברזל ויבאו כל כני יעקב העירה הם וכל אנ שי ה ם‬
‫וילחמו עם כל יושבי עיר סרטן ויכום ל־־יפי חרב ולא עמד אי ש‬
‫בפניהם ‪ :‬וינוסו כמאתים איש מן העיר וילכו כלם ויתחבאו במגדל‬
‫אחד בעיר ‪ :‬וירדוף יהודה אחריהם עד המגדל ההוא ויתוץ א ת‬
‫המגדל ויפול על האנשים וימותו כ ל ם ‪ :‬ויעלו בני יעקב דרך גג‬
‫המגדל ההוא וישקיפו ויראו והנה מגדל אחר מרחוק בעיר גבוה‬
‫וחזק מאד וראשו בשמים ‪ :‬וימהרו וירדו בני יעקב וילכו עם כל‬
‫אנשיהם אל המגדל ההוא וימצאוהו מלא אנשים ונשים וטף כשלש‬
‫ס או ת איש ואשה ‪ :‬ויכו כני יעקב כאנשים ההם מכה גדולה בתוך‬
‫המגדל ויכרחו וינוסו מהם ‪ :‬וירדפו א ח רי ה ם שמעון ולוי וי צ או‬
‫אליהם שנים עשר אנ שי ם גבורים מאד וחזקים מ ה מ קו ם אשר‬
‫התחבאו שם ‪ :‬ויעריכו השנים עשר האנשים ההם מלחמה עצומה‬
‫מול שמעון ולוי ולא יכלו שמעון ולוי עמהם ויכרתו הגבורים ההם‬
‫א ת מגיני שמעון ולוי ‪ :‬ויכה אחר מהם א ת לוי בחרבו על ראשו‬
‫דמהר לוי וישם ‪T‬ו על ראשו כי ירא מן החרב ו תך החרב ביד‬
‫לוי וכמעט אשר לא נחתך יד לוי ‪ :‬ויתפוש לוי ארת חרב הגכור‬
‫בידו‬
‫סא י^י‬ ‫פרשת וישלח‬
‫ב ‪T‬ו ה א ח ר ת ויקחנה בחזקה מיד האיש ויכהו ב ה על הראש ויסר‬
‫א ת ראשו ‪ :‬ואחד עשר האנשים נגיטו להלחם עם לוי כי ראו כי‬
‫מרת אחד מהם וילחמו עם בני יעקכ ולא יכלו להם בני יעקב כי‬
‫חזקים האנשים מהם מאד ‪ :‬ויראו בני יעקב כי לא יכלו ע לי ה ם‬
‫האחד‬ ‫ויצעק שמעון צעקדת גדולה ומרה עד מ אד ויתבהלו‬
‫עשר הגבורים מקול צעקת שמעון ‪ :‬ויכר יהודה מרחוק א ת קול‬
‫צעקת שמעון ן>ןחיו וירוצו נפתלי ויהודה במגיניהם א ^ שמעון‬
‫וימצאו אותו נלחם בגבורים ההם ולא יכול להם כי נכרתו מגעיהם ‪:‬‬
‫וירא נפתלי כי נכרתו מניני שמעון ולוי וירץ ויקה שני מגינים מ את‬
‫ע כ די ה ם ויב^־ן אותם א ^ שמעון ואל לוי ; וילחמו שמעון ולוי‬
‫ויהודה שלשתם באחר עשר הגבורים ההם ביום ההוא עד ערת‬
‫נטות היום ולא יכלו להם ויוגד הדבר הזה ליעקב ויחר לו מאד‬
‫ויתפלל אל יי וילך הוא ונפתלי בנו נגד הגבורים ההם ‪ :‬ויגש יעקב‬
‫וימשוך בק שת ויקרב אל הגבורים ההם ויהרוג א״הכןדבררש״יז״לעל‬

‫כחרכי וכקשתי •‬
‫מ ה ם ב ‪1‬ק ש ה של ״ש ה אנ שי ם ויפנו ה ש מונ ה‬
‫הנשארים והנה המלחמה להם פנים ואחור וייראו‬
‫מאד לנפשם ולא יכלו לעמוד לפני בני יעקב ויברחו מ פני ה ם ‪:‬‬
‫ויהי כברחם ויפגעו א ת דן ואת אשר באים לקראתם ויפלו עליהם‬
‫פתאום וילחמו בהם ויהרגו מהם שנים אנשים ‪ :‬ויהודה ואחיו רדפו‬
‫אחריהם ויכו את הנשארים מהם וימיתום ‪ :‬וישובו כל בני יעקב‬
‫ויתהלכו בעיר ויחפשו בה א ם ימצאו ב ה איש ‪ :‬וי ה כו וימצאו‬
‫כעשרים כהורים במערה א ח ת בעיר ויהרגום כלם גד ואשר ‪ :‬ואת‬
‫יתר האנשים אשר נסו וימלטו מהמגדל השני פגעו בהם רן ונפתלי‬
‫וילחמו בם ויהרגום כ ל ם ‪ :‬ויהרנו כני יעקב א ה כי־‘ יושבי עיר‬
‫סרטן אך הנשים והטן? עזבו בעיר ולא הרגו אותם ‪ :‬וכל יושבי עיר‬
‫פרטן גבורים כ ל ם אחר מהם ירדוף אלף‪-‬ו שנים לא ינוסו מפני‬
‫רבבה מיתר האדם ‪ :‬ויהרגום בני יעקב כלם לפי חרב ולא עמד‬
‫איש מהם בפניהם ויעזבו את הנשים בעיר ‪ :‬ויקחו בני יעקב א ת‬
‫כל שלל העיר ומהשבי אשר בחרו ‪ :‬ויקחו א ת הצאן ואת הבקר‬
‫ואת כי^ רכוש העיר ‪ :‬ויעשו בני יעקב לסרטן וליושביה כאשר‬
‫עשו‬ ‫טז ‪10‬‬
 ‫פ^טת דשלח‬ ‫‪122‬‬

‫עשו להצור וליושביה ויפנו ויצ‪*4‬ןו זילכו מ׳‪ 8‬ם ‪ :‬ויהי בצאת בני‬
‫יעקב מעיר כרטן וילכו להם כמהלך מ א תי ם אמה ‪ :‬ויפגעו ^‪nc‬‬
‫יושבי הפוח יוצאים לקראתם כי יצאו להלחם את ם על אשר הבו‬
‫א ת סלך תפוח ואת כל *ימשיו‪ :‬ויצאו כ די הנשאר בעיר תפוח‬
‫‪ 6‬זלחם א ת בני יעקב ראסדו להציל מידם א ת השבי ואח המלקוח‬
‫אשר לקחו סחצור ומסדטז ‪ :‬וילחמו כל יתר אנשי תפוח עם בני יעקב‬
‫כמקום ההוא ד מ ם כני יעקב וי כ תו ם וינוסו לפניהם וירדפום עד‬
‫ע ר א ד ב ל דפלו כ ל ם לפני בני יעקב ‪ :‬וישוכו כני יעקב וי ב או‬
‫רתפוח ‪ :‬ויהי ככואב! תפוח וישמעו כי יצאו להם אנ שי א ר ב ^‬
‫לקראתם להציל א ת שבי אחיהם ‪ :‬ויעזבו בני יעקב עשרה אנשים‬
‫מאנשיהם בתפוח לבוז א ת העיר ויצאו הם לקראת אנשי ארבל ‪:‬‬
‫ואנשי ארבל יצאו הם וגט נשיהם להלחם א ת בני יעקב כי נשיהם‬
‫היו מאמרות ^לחס ‪ n‬ויצאו כארבע סאות איש ואשה ‪ :‬ויצעקו‬
‫עליהם כל בני יעקב בקול גדול ר ח צו כל ם לקראת יושבי ארבל‬
‫כקול גדול ועצום ‪ :‬וישמעו יושבי א דנ ל א ח קול צעקות כני יעקב‬
‫ונהמותם כקול אריזת ובנהמת ים וגלע ‪ :‬דפול מזד דראה בלבם‬
‫מבני יעקב וייראו מ א ד מפניהם דשזבו אחוריהם וינוסו לפניהם‬
‫אל העיר ‪ :‬וירדפו כצי יעקב אחריהם עד שער העיר ויבאו עליהם‬
‫ב ע ר ‪ :‬דלחמו כני יעקב אתם כ תוך העיר וכל נ שי ה ם קול עי ם‬
‫בקלע אל כני יעקב ‪ :‬ותהי המלדזשדז ביניהם חזקה ביום ה ה ו א‬
‫עד הערב כי לא יכלו עליהם בני יעקב וכמעט אשר לא מתו כני‬
‫יעקב במלחמה ההיא ‪ :‬דצעקו בני יעקב אל יי ויתחזקו מאד לעת‬
‫הערב ויכו בני יעקב א ת כל עשבי ארבל לפי חרב אנשים ונשים‬
‫וטף ! ו ג ט ארת יתד האנשים אשר נסו מסרטן ה כו ם בני יעקב‬
‫בארבל־ ‪ :‬ויעשו בני יעקב לארבל ולתפוח כאשר עשו ד־חצור‬
‫ולסרטן ויהי בראותם כי מתו כל “ אנ שיה ם ויעלו כלם על גגורת‬
‫העיר ויכו את בני יעקב באבנים כמטר ‪ :‬וימהרו בני יעקב ויבאו‬
‫העיר ויתפשו א ה כל הנשים ויכום לפי חרב ! וישבו בני יעקב את‬
‫כל השביה ואת כל ה של ‪ S‬צאן ובקר ומקנה ‪ :‬ויע!‪ 1‬ו כני יעקב‬
‫למוזנימה באשד עשולתפודוזלחצור ולשילה ויפנו ד צ או ט ש ם א ל‬
‫דרבם‬
‫‪123‬‬
‫סב‬ ‫פדבתו״עלח‬
‫דרכם ‪ :‬דהי כיום חחמי׳טי וישמש כ ד יעקב כ♦ התקבלו ע לי ה ם‬
‫אנשי געש למלחמה על אשר הרגו א ת מלכם ואת לשריהם ‪ :‬פי‬
‫ארבעה עשר שרים היו בעיר געש ויהרגום כלם בני יעקב כמלחמה‬
‫הראשונה ‪ :‬ויחגרו בני יעקכ איש כלי מלחמתו ביום ההוא וילכו‬
‫למלחמה לקראת יושבי געש ‪ :‬ובגעש עם רב ועצום מעם האמורי‬
‫וגעש היתה עיר חזקה ובצורה מאד מכל ערי האמורי ולה שלש‬
‫חומורז ‪ :‬ויבאו בני יעקב געשתה וימצ^ןו שערי והעיר סגורי ם‬
‫וכחמש מאות איש נצבים מעל לחומה דהחיצונה ‪ :‬ועם רב כחול‬
‫אשר על שפת הים ארבו לבני יעקב מחוץ לעיר מאחריה ; ויגשו‬
‫בגי יעקב לפתוח ארת שער העיר ויהי בג ש ת ם והגה המארבים‬
‫אשר אחרי ו‪/‬עיר באו ממקומם ויסובבו א ת בני יעקב ‪ :‬ויהיו בני‬
‫יעקב לאנשי געש בתוך ותהי להם המלחמה פנים ואחור וגם כל‬
‫האנשים <השר על החומה משליכים עליהם חצים ו אבני ם מעל‬
‫החומה ‪ :‬וירא יהודה כי כ כ ת עליהם כל אנשי געש ויצעק צעקה‬
‫גדולה ומרה ‪ :‬ויבהיתו כל אנשי געש מקוית צעקת יהודה ויפלו‬
‫אנשים מן החומה מעוצם הצעקה ‪ :‬וגם כל אשר מחוץ לעיר ואשר‬
‫בעיר יראו מאד לנפשם ‪ :‬ויגשו בני יעקב עוד לשבור דלתי העיר‬
‫וישליכו עליהם אנשי געש מעל החומה ^יזבנים וחצים ויבריחום‬
‫מעל השער ‪ :‬וישובו בני יעקב על כל אנשי געש אשר אתם מחוץ‬
‫לעיר ויכו בהם מכה רבה מאד כהכות בקשואים ולא יכלו כ ל ם‬
‫לעמוד נכח בני ♦עקב כי נפלה עליהם אימתה ופחד מפני צעקת‬
‫יהודה ‪ :‬ויהרגו בני יעקב ארת כל האנשים ד־והם מחוץ ?־‘ עיר •‬
‫ויגשו עור בני יעקב לפתוח העיר ולהלחם ת ח ת חומת העיר ולא‬
‫יבולו ; כי כל יושבי געש אשר נשארו בעיר סבכו כלם א ת חומת‬
‫געש מפה ומפה ולא יכלו בני יעקב לגשרת אל־י העיר להלדזם ‪:‬‬
‫והיה כאשר יקרבו בני יעקב אל ^החת מהפאות ל ה ל ח ם ת ח ת‬
‫זזחומה וישליכו עליהם יושבי געש הצים ואבנים כמטר ויבריחום‬
‫מ תחת החומה ‪ :‬ויראו אנשי געש אשר על החומה כי לא יכד־־״ו‬
‫ע^יהם בני יעקב מ תחת החומה ויחרפו א ת בני יעקב ב דב רי ם‬
‫דזאלה לאמר ; מה לכם ולמלחמה אשר לא תוכלו עליה והאף‬
‫לגעש‬
 ‫פרשת וישלח‬ ‫‪124‬‬

‫לגעש העיר החזקה וליושביה תוכלו באשר עשיתם לערי האמות‬

‫אשר הם בלת י חזקים ‪ :‬הלא לחל שים אשר בנו ע שי ת ם הדבר‬
‫הזה וההרג ו ס פתח העיר כי אין ע מ ה ם גבורה כי יראו מקוד־‘‬
‫צעקתכם ‪ :‬ועתה הבמקוכם הזה תוכלו להלחם הלא בזה אהכש‬
‫החרבתם אותם ‪:‬‬ ‫מתים כלכם וננקמה מכם נקמת כל הערים‬
‫ויחרפו מאד יו׳^‪ 6‬בי גע״ע את בני יעקב ויקללום כאלהיהם וי׳טליכו‬
‫עליהם חצים ואבנים עוד מעל החומה ‪ :‬ויישמע יהודה ואחיו את‬
‫דברי יושבי גע׳ש ויחר אפם מאד ; ויקנן^ יהודה לאלהיו בדבד‬
‫הזה ויקרא ויא מר יי הושיעה הושיעה יי לנו ולאחינו ‪ :‬וירץ מרחוק‬
‫בכל כחו וחרבו שלופה בידו וידלג ויעל בשמים וירכב על החומה‬
‫בחמת כחו ותפול החרב מידו ‪ :‬ויצעק יהורה על החומה ויתכהלו‬
‫כל האנשים אשר על ההומה ויפלו מהם לתוך העיר מעל החומה‬
‫וימותו ‪ :‬ואשד עודם על החומה כאשר ראו א ת גבורת יהורדה‬
‫יראו מאד וינוסו מהם לנפשם אל תוך העיר להמלט ‪ :‬ומקצרזם‬
‫התחזקו להלחם עם יהודה על החומה ויגשו להמיתו בראותם כי‬
‫אין חרב ביד יהודה ויאמרו להפילו מעל החומה אל אחיו ‪ :‬ויעלו‬
‫אליהם כעשרים אנשים מהעיר לעוזרם ויסובבו את יהודה ויצעקו‬
‫כלם עליו ויגשו אליו בחרבות שלופות ויבהילו א ת יהודה ויצעק‬
‫יהודה מעל החומה אל אחיו ‪ :‬ויעקב ובניו משכו בק שת מ ת ח ת‬
‫החומה ויכו באנשים אשר על החומה שלשה אנשים ‪ :‬ויוסף יהודה‬
‫ויצעק ויקרא יי עזרנו יי חלצנו ויצעק בקול נ ת ל על החומה ותשמע‬
‫הצעקה למרחוק ‪ :‬ויהי בצעקו ויוסף עוד שנית לצעוק ויבהלו כל‬
‫האנשים אשר סביבות יהורה על החומה וישליכו איש חרבו מירו‬
‫מקול צעקת יהודה ומפחדו וינוסו להם ‪ :‬ויקח יהורה את החרבות‬
‫אשר נפלו מיךם וילחם בם יהודה ויהרוג מהם עשרים איש ע־־־־‘‬
‫החומה ‪ :‬ויעלו עוד מן העיר אד־• החומה כשמונים איש ואשרה‬
‫ויסוכבו כלם את יהודה ויתן יי פחד יהודה בלבם ולא יכלו לגשת‬
‫אליו ‪ :‬ויעקב וכל אשר אתו משכו בקשת מתחת החומה ויהרגו‬
‫עשרה אגשים על החומה ויפלו תחרה החומה לפגי יעקב ובניו ‪:‬‬
‫ויראו <זנשי החומה כי נפלו מהם שלשים אי׳ש וירוצו עוד אד־•‬
‫יהודה‬
‫‪125‬‬ ‫סג‬ ‫_ פרשת וישלח‬
‫ייהודה כ חרבות שלופות אך לא יכלו לגשרת לפניו כי יראו מ אד‬
‫מגבורת יהודה ‪ :‬ויגש גבור אחד מהם ושמו ערוד ויכה א ת יהודה‬
‫בחרבו על ראשו וימהר יהודה וישם מגנו על־* ראשו ותך החרב‬
‫במגן ויחלק לשנים ‪ :‬והגכור ההוא בהכותו את יהודה רץ לנפשו‬
‫מפחד יהודה וימעדו רגליו על החומה ויפול בתוך בני יעקב ה ח ת‬
‫ה חו מ ה ויכוהו בני יעקב וימיתוהו ‪ :‬והכאב ראש יהודה ממכות‬
‫הג מר וכמעט אשר ה א מת יהודה ב מ כ ה ההיא ויצעק י הו ד ה‬
‫מכאב המכהיההיא מעל החומה ‪ :‬וישמע דן א ת קול צעקת יהודה‬
‫ותבער בו חמתו ויקם גם הוא וילך מרחוק וירץ וידלג מהארץ ויעל‬
‫על החומה בחמת כחו ‪ :‬ויהי בעלות דן על החומה אצל י הו ד ה‬
‫ויברחו מ ש ט כל אנשי החומה אשר עמדו נגד י הו ד ה ויעלו על‬
‫החומה השנית וישליכו עוד חצים ואבנים מן החומה השנית אל‬
‫דן ויהודה ויבקשו להבריחם מן החומה ויבאו החצים והאבנים בדן‬
‫וביהודה וכמעט אשר לא מתו ע ה החומה ‪ :‬והיה ל מ קו ם אשר‬
‫ינוסו דן ויהודה על החומה ויבאו עליהם חצים ואבנים מן החומה‬
‫השנית ‪ :‬ויעקב ובניו עודם פתח שער העיר ת ח ת החומה הראשונה‬
‫ולא היה להם מ קו ם למשוך בקשת אל יושבי העיר כי ל א היו‬
‫נראים להם כי היו על החומה השניות ‪ :‬ודן ויהודה כאשר‬
‫יכלו לסבול או ת האבנים ואת החצים אשר ירדו ל ה ם מהוזומה‬
‫השנית וידלגו שניהם אל החומה השנית אצל אנשי העיר ‪ :‬ויראו‬
‫אנשי העיר אשר על החומה השנית כי באו דן ויהודה ל פני ה ם‬
‫לחומה השנית ויצעקו כ ל ם וירדו בין ה חו מו תים ‪ :‬וישמע יעקב‬
‫ובניו את קול צעקת אנשי העיר והם עודם פתח שער העיר וייראו‬
‫מאד על־‘ דן ויהודה כי לא היו נראים ל ה ם כי הם על החומות‬
‫השנית ‪ :‬ויעל נפתלי בחמת כחו וידלג על החומה הראשונה לראות‬
‫מה קול הצעקה אשר שמעו בעיר ‪ :‬ויששכר וזבולון נגשו לשבור‬
‫דלתי העיר ויפתחו את שערי העיר ויבאו כ ל ם העירה ; ונפתלי‬
‫קפץ מהחומה הראשונה אל השנית ויבא אצל אחיו לעזרם ‪ :‬ויראו‬
‫יושבי געש אשר על החומה כי עלות נפתלי שלישי לעזור לאחיו‬
‫וינוסו ויברחו כלם וירדו אל תוך העיר ‪ :‬ויעקב ובניו וכל נעריהם‬
‫באו‬
 ‫פרשת וישלח‬ ‫‪126‬‬

‫באו העירה אליהם דהודה ו ק ונפתלי י ר ח מן החומה אל הוך‬

‫העיר ויד רפו אחרי יושבי העיר ‪ :‬ושמעון ולוי היו סיס לעיר ולא‬
‫ידעי כי נ פ ת ח שער העיר ויעלו מ ש ם לחומה וירדו אל א חי ה ם‬
‫תוך העיר ; ויושבי העיר ירדו כלס תוך העיר ויבאו עליהם כ ^‬
‫בני יעקב מפ ה ומפה ותהי להם המלחמה פנים ואחור ‪ :‬ויכו בהם‬
‫בני יעק^‪ :‬מכד• רבד־•״ עד מאד ויהרגו מהם כעשרים אל־־יף איש‬
‫זאשה ולא עמד איש מחם בפני בני יעקב ‪ :‬וירב הדם בעיר ויהי‬
‫כנ חל מים ויצא הדם כנחל עד חוץ לעיר ויגיע עד מורד בית חורון ‪:‬‬
‫ויראו אנישי בית חורון מרחוק אח הדם יוצ^ן מעיר געש וירוצו‬
‫מהם כשבעים איש לראות א ת הדם ההוא ‪ :‬ויבאו עד מקום הדם‬
‫וילכו במסלות הדם ויבאו עד חומת בית געש ויראו הדם יוצא מן‬
‫העיר ‪ :‬וישמעו א ת קול צעקת יושכי געש עלתה השמימה והדם‬
‫הולך ורב מאד לצאדת בנחל מים ‪ :‬וכד־* בני יעקב עודם מ כי ם‬
‫ביושבי געש ויהרגו ב ה ם עד הערב כעשרים אלף איש ואשה ‪:‬‬
‫ויאמרו האנשים ההם ההורוניסאך זד‪ .‬מעשה העברים הוא כי עודם‬
‫נלחמים בערי כל האמורי ‪ :‬וימהרו האנשים ההם וירוצו בית חורון‬
‫ויקחראיש כלי מלחמתו ויזעיקו לכל יושבי בית חורון ויחגרו גם‬
‫הם כלי מלחמתם ללכת לד״לחם בבני יעקב ‪ :‬ובני יעקב בכלותם‬
‫להכון‪ /‬ביושבי געש ויתהלכו בתוך העיר לפשט את כל החללים ‪:‬‬
‫ויבאו לפנים מהעיר והלאה וימצאו שלשה אנשים גבורים מ^^ד‬
‫וחרב אין בידם ‪ :‬ויב‪> 2‬ו בני יעקב עד מ קו מ ם וירוצו הגבורי ם‬
‫אליהם ויקח אחד מהם א ת זבולון כי ראהו גער קטן וקצר קומה‬
‫ויפילד״ו ארצה בכחו ‪ :‬וירץ יעקב אליו בחרבו ויכהו יעקב מ תחת‬
‫למתנץ ב ח ר ב ויחלקו לשנים ותפול הגויה על זבולון ‪ :‬ויגש השני‬
‫פ ת או ם ויחזק ביעקב להפילו ד־יארץ ויפן אליו יעקב ויצעק עליו‬
‫וירוצו שמעון ולוי ויכוהו בחרבם ^ השוקים ויפילוהולארץ ‪ :‬ויקם‬
‫הגבור בחמת כחו מן הארץ ‪ :‬וירץ אליו יהודה טרם עמדו ויכהו‬
‫בחרב על ראשו ותבקע ראשו וימת ‪ :‬והגבור השלישי בראותו כי‬
‫מתו רעיו רץ לפני בני יעקב וירדפו אחריו בני יעקב כ ל ם בתוך‬
‫העיר ‪ :‬ויהי ןכנלס הגכור וימצא תרב אח ת מיושבי העיר וישאנה‬
‫ויפן‬
‫‪127‬‬
‫סד‬ ‫פרשת רשלח‬
‫דפן א ל מ י יזןקב וילחם אהם בחרב ההיא ‪ p ’l :‬הגכור ‪ it‬יהודה‬
‫ל ה מ חו סז ד ב על ראשו ומגן אין ביד יהודה ‪ :‬ויהי ב ה מ תו וינ<‪:‬ר‬
‫נפתלי ממנו דתן סגנו על דאש יהודה והך חרב הגנו ד במגן גפתלי‬
‫רועל יהודה מן ה חרב ‪ :‬דדועו שמעון ולוי עד־* הג מ ר בחרבוהם‬
‫ויכוהו בחרבותם על ראשו בכחויח־ו שני החרבות כגוייח הגכור‬
‫דחלקו אותו לשנים כאוק־ ‪ :‬ויהרגו בני יעקב א ת שלשת הגבורים‬
‫הי ע ב עת ההיא עם כל יושבי געש והיום נטה לערוג ; י ת הל כו‬
‫בני יעקב בגעש ו ק חו ‪ n K‬כ ל שלל העיר אך הטף והנשים ל א‬
‫המיתו ‪ :‬י ע שו כני יעקב לגעש כאשד עשו לסרטן ולשילה ; ינ הגו‬
‫בני יעקב א ת כל שלל געש י צ או מ ה ע‪ T‬לילה ‪ :‬המה יצאו וילכו‬
‫ער מעלת בית חורק המה עלו המעלה ולשבי בית חורון עולים‬
‫המעלה לקראתם ג י ל ח מו כני יעקב א ת יושבי בית חותן כמעלת‬
‫בית הזדון ב ל ל ה ההוא ז וכל יושבי בית חודון גבורים כלם א ח ד‬
‫מהם דאינום ספני אלף אנשים ‪ :‬י ל ח מו בלילה ההוא על המעלה‬
‫בחשך ויצעקו בל אנשי בית ח ו ^ על המעלה ותשמע'צעקתכם‬
‫בלילה ההוא למרחוק ותדעש בדי' הארץ מ צ ע ק ת ס ‪ :‬ייראו כל‬
‫בני ת ק ב מהאנשים ההם כי לא נסו להלחם בחשך וינהלו מאד ‪:‬‬
‫רצעקו כני יעקב ‪ it‬יי לאמר הושיעה יי לנו והצילנו ולא נמות ביד‬
‫הערלים האלה ‪ :‬י שמעיי בקול כני יעקב יבי א יי על אנשי בית חורון‬
‫חרדה נ ח ל ה ובהלה וילחמו ביניהם אלה כ אל ה במחשך הלילה‬
‫ויכו אלה באלה רבים ‪ :‬וכני יעקב ידעו כי הביא יי בקרב האנשים‬
‫ההם דוה עועים וילחמו איש ברעהו ‪ :‬ויצאו בני יעקב טאגודרת‬
‫אנשי כית חורון וילכו עך מורד מעלת ני ת חודון והלאה וילינו‬
‫שם עם נעריהם כלילה ההוא לבטח ‪ :‬וכל אנשי כית חותן נלחמים‬
‫כל הלילה איש כאחיו ואיש ברעהו ויצעקו מפה ומפה על המעלה‬
‫ותשמע צעקתם למרחוק ותרגש כל הארץ מקולס כי היו נבוהים‬
‫מאד על כל הארץ ‪ :‬וישמעו בל יושבי עיר הכנעני תחתי והאמורי‬
‫והחוי וכל מלכי כנען וגס ן>‪ 1‬שר נ ע כ ר הירדן א ת קול הצעקה‬
‫כלילההההא ז ויאמרו אך הבה מלחמז׳ת העברים אשר ה ם נ^זמיס‬
‫בע»רעח הערים הנגשיט אל״הם זמי יוכל ד־עמור ל » י ה עג רי ס‬
‫ההם‬
 ‫פרשת וישלח‬ ‫‪128‬‬

‫הרזם ‪ :‬וייראו כל יושבי ערי הכנעני וכל אשר בעבר הירדן מאד‬
‫מפני בני יעקב כי אמרו הנה כאשר עשו לערים האלה יעשו לגו‬
‫גם אנחנו כי מי יוכל לעמוד בפגי ג בו ר ת ם החזקה ‪ :‬והחורוניכם‬
‫גדולה צעקתם בלילה ההוא ויהיו הולכים וצועקים ויכו איש א ת רעהו‬
‫עד אור הבקר דמותו מהם רבים ‪ :‬ויאר הבקר בערות השחר ויקומו‬
‫כל בני יעקב ויעלו המעלה ויכו הנותרים מהחורונים מכה רבדה‬
‫דמותו כלם במעלה ההיא ‪ :‬ויאר היום ביום הששי ויראו כל יושבי‬
‫כנען מרחוק את כל אנשי בירת חורון מ תי ם ומושלכים במעלת‬
‫בית חותן ככבשים וכע תודי ם מתים ‪ :‬ובני יעקב נהגו ארת כל־•‬
‫השביה אשר שבו מגעש וילכו בית חותן ‪ :‬ויבאו כית חורון וימצאו‬
‫העיר מלאה אנשים כחול וילחמו כהם ויכו כם בני יעקב עד עת‬
‫הצהרים ‪ :‬ויעשו בני יעקב אל בית חורון כאשר עשו לגעש ולתפוח‬
‫וכאשר עשו לחצור ולסרטן ולשילה ‪ :‬רקחו בג♦ יעקב א ת שבי בית‬
‫חורון וכל שלל הערים עמם וילכו שכמה אל מקומם ביום ההוא ‪:‬‬
‫ויבאו בני יעקב ביום הששי עיר שכם אל ביתם וישבו מחוץ לעיר‬
‫דנוחו שם מהמלחמה בעת ההיא וילינו שם ‪ :‬וגם כל עבדיהם וכל‬
‫השדל אשר לקחו מהערים הניחו מחוץ לעיר ולא באו אל רתוך‬
‫דהעיר כי אמרו פן תהיה מלחמה עוד עלינו ויבאו ?־־‘צור עלינו‬
‫בשכם ‪ :‬וישבו יעקב ובניו ועבדיהם ביום ההוא ומחרתו בחלקת‬
‫השדה אשר קנה יעקב מאת חמור בחמ שת שקלים וכל שביהם‬
‫אתם ‪ :‬ותהי כל השביה וכל השלל אשר בזזו בגי יעקב בחלקת‬
‫השדה כחול אשר על שפת הים אשר אין מספר ‪ :‬ויושבי הארץ‬
‫רואים מרחוק ‪ :‬וייראו מאד כל יושבי הארץ מפני בני יעקב אשר‬
‫עשו א ת הדבר הזה כי אין כל מלך מימי קדם עושה כדבר הזה ‪:‬‬
‫רועדו כל שכעת מלכי הכנעני לה שלים עם בגי יעקב כי יר<?ו‬
‫לגפשותם מאד מפני בגי יעקב ; ויהי ביום ההוא יום השביעי וישלח‬
‫יפיעסלך חברון בסתר אל מלך העי ואל מלך גבעון ואל מלך שלם‬
‫ואל מלך עדולם ואל מלך לכישה ו א ^ מלך חצור ואל כל מלכי‬
‫הכנעני אשר ת ח ת ידם לאמר ‪ :‬עלו אתי ובאו אלי ונלכה אל בני‬
‫יעקב ונשלים אתם כשלום ובברית ; פן תחרב כל ארצכם בחרבות‬
‫בני‬
‫‪129‬‬
‫סד‪.‬‬ ‫פרשת ו״שלח‬
‫כני יעקכ כאשר עשו לשכם ולערים אשר סניבותידג כיזשר‬
‫^טם;;תם וראיתם ‪ :‬והיה בבואכם אלי אל תנ או באנ׳טים רבים ‪:‬‬
‫רק כל מלך יביא אתו עןלשת ‪5r‬ריו הגדולים וכל שר יבא עם ׳‪ 55‬לשה‬
‫אנ^טים סיטרתיו ‪ :‬ובאתם כלבם אלי חברת ה ונבוא בלגו יחד אל‬
‫כני יעקב ונתחנן ?‪ ‘-‬פניהם ויכרתו לנו ברירת שלום ‪ :‬ויעטו כד־*‬
‫המלכים האלה כאשר שלח אליהם מלך חברון כי היו כלם ת ח ת‬
‫עצתו ומאמרו ויתקבצו כל מלכי כנען ללכת אל בני יעקב לעשות‬
‫עסהם שלום ‪ :‬ובני יעקב שבו ויצאו אל חלק ת השדה אשר בשכם‬
‫כי לא האמינו במלכי דתארץ ‪ :‬וישובו וישבו בני יעקב בחלקרת‬
‫השדה עיטרה ימים ואין בא אליהם למלחמה ‪ :‬ויראו בני יעקב כי‬
‫אין מלחמה ויאספו כלם ויבאו עיר שכם וישבו בני יעקב בשכם ‪:‬‬
‫ויתקבצו כל מדכי האמורי מכל מקומותם מקץ ארבעים יום ויבאו‬
‫כלם חברונה אל יפיע מלך חברון ‪ :‬ויהי מספר המלכים אשר באו‬
‫חברונה ?‪-‬ידדטלים א ת בני יעקב עיטריכם ואחד מלכים ‪ :‬ומספר‬
‫השרים אשר בן^ו א ת ם ששים ושלשות שרים ואנשיהם מארת‬
‫ושמונים ותשעה איש ‪ :‬ויחנו כל המלכים האלה ואנשיהם הר חברון‬
‫ויצא אליהם מלך חברון עם שלשה שריו ותשעה אנשיהם עסהם ‪:‬‬
‫ויתיעצו המלכים האלה יחד ללכת אל בני יעקב לשלום ‪ :‬ויאמרו‬
‫אל מלך חברון לך אתה לפנינו עם אנשיך ורברת אל בני יעקב‬
‫בעדינו ואחר נבוא אחריך ומלאנו את דבריך ויעש מלך חברון כן ‪:‬‬
‫ובני יעקב שמעו כי התקבצו כל מלכי כנען ויחנו בחברון ‪ :‬וישלחו‬
‫בני יעקב מרגלים ארבעה עבדים מעבדיהם לאמר ‪ :‬לכו ורגלו א ת‬
‫המלכים האלה ודרשו וחקרו א ת אנשיהם ואם הם מעט או הרב ה ‪:‬‬
‫והיה אם תראום במתי מספר וספרתם א ת כלם ו ב א ת ם ‪ :‬וילכו‬
‫עבדי יעקב בסתר ‪ k‬המלכים האלה ויעשו כאשר צוום בני יעקב ‪:‬‬
‫ויבאו אל בני יעקב ביום ההוא ויאמרו אליהם באנו אל המלכים‬
‫האלה והנה הם מתי מספר ונספר את כלם והנה שמונים ושמונה‬
‫־מאתים איש מלכים ואנשיהם‪ :‬ויאמרו בני יעקב מתי מספר הם ולא‬
‫נצא אליהם כלנו ‪ :‬ויהי בבקר ויקומו כני יעקב ויבחרו מאנשיהם‬
‫ששים ושתים איש ויצאו עמהם עשרה בני יעקב ויחגרו איש‪.‬כלי‬
‫מלחמתו‬ ‫‪17‬‬ ‫יז‬
 ‫‪130‬‬
‫פרעת‬
‫מלחמתו כי אמרו למלחמה באים עלינו כי ‪ vh‬ידעו כי לשלום הם‬
‫באים אליהם ‪ :‬ויצאו בני יעקב עם עבדיהם אל שער שכם לקר את‬
‫המלכים האלח ויעקב אביהם אתם ‪ :‬ויהי בצאתם והנה מלך חברון‬
‫ושלשת שריו ותשעה אנ שי ם עמו ב אי ם בדרך מול בני יעקב ‪:‬‬
‫וישאו כני יעקב א ת עיניה ם ויר‪^ t‬ו מרחוק ויכירו א ת יפיע מלך‬
‫חברון ושריו באים ל ק ר א ת ם ויתיצבו בני יעקב ב מ קו מ ם בשער‬
‫ש כ ם ולא הלכו ‪ :‬ומלך חברון הולך הלוך וקרב דהוא ושריו עד‬
‫הגעתו אל בני יעקב וישתחו להם ארצה עם שריו ‪ :‬וישב מלך חברון‬
‫עם שריו לפני יעקב ובניו ויאמרו לו בני יעקב מה לך מלך חברון‬
‫למה ב את אלינו היום מה תבקש מאתנו ; ויאמר מלך חברון אל‬
‫יעקב כי אדוני כי מלכי הכנעני באים כלם אליכם היום לעשורת‬
‫עמהם שלום ‪ :‬וישמעו בני יעקב ארת רברי מלך חברון ולא אבו‬
‫לדבריו כי לא דהאמינו ^ ו בני יעקב כי חשבו כי במרמד־־‪ .‬דבר‬
‫אליהם מלך חברון ‪ :‬וידע מ ^ ך חברון מדברי בני יעקב בי ל א‬
‫האמינו אל כל דבריו ‪ :‬ויגש עור מ ^ ך חברון לפני יעקב ויאמר‬
‫אליו בי ארוני כי בל המלכים האלה לשלום באים אליכם כי לא‬
‫באו עם כל אנשיהם ‪ :‬וגם כל כלי מלחמתו לא הביאו עדיהם כי‬
‫על שלום מ א ת אדוני ובניו באו לבקש ‪ :‬ויענו בני יעקב את מלך‬
‫חברון לאמר שלח נא א ת ה ויבאו כל המלכים האלה לבדם לפנינו‬
‫אם ב א מ ת תדבר אלינו והיה אם יבאו אלינו בלא כלי מלחמתם‬
‫ונדעה כי שלום יבקשו ממנו ‪ :‬וישלח יפיע מלך חברון אחד מאנשיו‬
‫אל המלכים ויבאו כלם לפני בני יעקב וישתחו להם אפים ארצה ‪:‬‬
‫וישבו המלכים האלה לפני יעקב ולפני בניו וידברו אליהם לאמר ;‬
‫שמענו א ת כד־• אשר עשיתם למלכי האמורי ב ח ר ב כ ם הקשות‬
‫ובזרועכם הגדולה מאד כי לא עמד איש מהם בפניכם ‪ :‬ונירא מאד‬
‫לנפשותינו מכם פן יקראנו ב מקרי ה ם ונבוא א לי כ ם לכרות לנו‬
‫כרית שלום *• ועתה כרתו לנו ברית ושלום אמת כאשר לא תגעו‬
‫בנו ולא נגע בכם ‪ :‬וידעו בני יעקב כי באמת באו לבקש השלום‬
‫מ אתם וישמעו להם כל בני יעקב ויכרתו להם ברית שלום ‪ :‬וישבעו‬
‫אליהם כל בני יעקב אשר ד־יא יגעו בהם וגם כד‪ -‬מלכי ה מ עני‬
‫נשבעו‬
‫סו י‪3‬י‬ ‫‪3‬רשת וישלח‬
‫גשבעו להם ‪ :‬וי^עימום בני יעקב למס סהיום ההוא והלאח ; ואחרי כן‬
‫באו כל שרי המלכים האלה עם כל אניםיהם לפני בני יעקב ומנחות‬
‫בידיהם אל יעקב ו א ^ כניו וישתחו להם א פי ט ארצה ‪ :‬ויפצרו‬
‫המלכים האלה בבני יעקב ויתחננו אליהם להשיב את כל ה שניה‬
‫אשר שבו משבעת ערי האמורי ‪ :‬ויעשו כן בני יעקב וישיבו א ת‬
‫כר השביה א ת הנשים ואת הטף ואת כל הבהמה וכל השלל אשר‬
‫לקחו וישלחו אותם וילכו איש לעירו ‪ :‬וישתחוו כל המלכים האלה‬
‫עור אל בני יעקב וישלחו ויביאו אליהם מנחות רבות בימים ההם ‪:‬‬
‫וישלחו בני יעקב א ת המלכים האלה ואת אנשיהם וילכו מאתם‬
‫לשלום אל עריהם ו ג ם בני יעקב שבו אל מקומם שכסדה ‪ :‬ויהי‬
‫שלום מהיום ההוא והלאה בין בני יעקב ובין מלכי הכנעני עד בא‬
‫בני ישראל ארץ כנען לנחלה ‪:‬‬

‫פרשת וישב‬
‫ד ה י לתקופת השנה ויסעו בני יעקב משכם וישובו ויבאו חכרונה‬
‫אל יצחק אביהם וישבו שם ‪ :‬אך צאנם ו ב ק ר ם וכל אשר‬
‫להם רועים בשכם יום יום כי מרעה טוב ושמן היה בשכם בימים‬
‫ההם ‪ :‬וישב יעקב ובניו וכל ביתם בעמק חברון ‪ :‬ויהי בימים ההם‬
‫בשנה ההיא שנת מאה ושש שני ם לחיי יעקב בשנה העשיריות‬
‫לבא יעקב מפדן ארם ‪ :‬והמת לאה אשת יעקב כשנה ההיא ב ת‬
‫אח ת וחמ שים שנה במותה בחברון ‪ :‬ויקברו אותה יעקב ובניה‬
‫במערת שדה המכפלה אשר כחברון אשר קנה אברהם מ את בני‬
‫ח ת לאחוזת קבר ‪ :‬ובני יעקב ישבו עם אביהם בעמק חברון וירעו‬
‫כל יושבי הארץ את ג מ ר ת ם ויהי ש מ ע ם בכל הארץ ‪ :‬ויוסף בן‬
‫יעקב ובנימין אחיו בגי רחל א שת יעקב עודם קטנים בימים ההם‬
‫ולא יצאו עם אחיהם ב מל ח מו ת ם בכל ערי האמורי ‪ :‬וירא יוסף‬
‫א ת גבורת אחיו וגדולתם וישבח אותם ויהללם אך גדל א ת נפשו‬
‫עליהם ויתנשא בנפשו אליהם ; וגם יעקב אביו אהב אותו מכל‬
‫בניו כי כן זקונים הוא לו ויעש לו כ תנ ת פ סי ם כ אהבתו אותו ‪:‬‬
‫וירא יוסף כי אותו אהב אביו מכל אחיו ויוסף עור ויתנשא יוסף‬
‫על‬
 ‫‪132‬‬
‫פרשת דשב‬
‫א ת כל‬ ‫על אחיו ויבא לאחיו דבה רעה עליהם ‪ :‬ויראו בני‬
‫מע^טה יוסף אחיהם אתם וכי אהב אורתו אביהם מכלם וישג‪>4‬ו‬
‫אותו ולא יכלו דברו ליטלום כל הימים ‪ :‬ויהי ירסף בן שבע עערה‬
‫׳טנה והוא עודנו ג דל את נפ׳עו על אחיו ויאמר להתנ׳טא עליהם ‪:‬‬
‫ב ע ת ההי א חלם חלום ויבא אל אחיו ויגד להם א ת חלומו ‪ :‬ויאמר‬
‫אליהם ח לו ם חלמתי והנה כלנו מאלמים אלוכוו ‪ r‬ב״טדה והקם‬
‫אלומתי ותהיצב בארץ דיכבבוה אלומותיכם וי^טהחו לה ‪ :‬ויענו‬
‫אותו אחיו ויאמרו לו מה החלום הזה איטר חלמת ההאמר כלבבך‬
‫למלוך או למיטול עלינו ‪ :‬ויבא עוד ויגד הדבר ליעקב אביו וינ׳טק‬
‫יעקב את יוסף כיצימעו א ת הדברים מפיו ויברך יעקב א ת יוסף ‪ :‬ויראו‬
‫בני יעקב כי ברך אביהם א ת יוסף וינ׳טק אותו ויאהבהו מאד ויקנאו‬
‫בו מאד וי׳טנאו אותו עוד ‪ :‬ויהי אחרי כן ויהלום עוד יוסף חי״ום‬
‫אחר ויספר א ה החלום לאביו לעיני אחיו ‪ :‬ויאמר יוסף ^ אביו ואל‬
‫אהיו הנה חלמתי הלום עוד והגה השמש והירח ואחד עשר כוכבים‬
‫מיטתחוים לי ‪ :‬ויוטמע אביו א ת דברי יוסף וארז חלומו וי ר א כי‬
‫אחיו ^טונאים א ת יוסף בדבר הזה ‪ :‬ויגער יעקב כיוסף לפני אחיו‬
‫על הדבר הזה לאמר מה ה ח לו ם הזה איטר חד־ימת ותגדל א ת‬
‫נפיטך ע ‪ 4‬אהיך הגדולים ממך ‪ :‬דהתחיטוב בלבבך איטר ב ו א‬
‫נבוא אני ואמך ואחד ע״טר אחיך ל־י׳היטתחוות אליך כי דזדבר‬
‫כדברים האלה ‪ :‬ויקנאו בו אחיו על כל דבריו וחלומותיו ויוסיפו‬
‫עוד יטנון>? אותו ויעקב שמר א ת ה ח לו מו ת בלבו ‪ :‬ויהי היו ם‬
‫וילכו בני יעקב ל ר עו ת צ אן ן^כיהם ביטכם כי עו ד ם רו עים‬
‫ב^טכם בימים ההם ‪ :‬ויהי בהיות בני יעקב רועים ביטכמה ביו ם‬
‫ההוא ויתמהמהו ויעבור עת האסף כל המקנה ולא באו‪ :‬וי ר א‬
‫יעקב כי ת ת מ ה מ ת ו בניו ב׳ טכ ם וי א מ ר יעקב ב ת ב ו פן יקומו‬
‫עליהם אניטי יטכם להלחם בם על כן התאחר בואם היום הזה ‪:‬‬
‫ויקרא יעקב אל יוסף בנו ויצוהו לאמר ה״ה כזה סובן על מה ועלתה רצה‬
‫הלא אח־ך רועים כשכם הייס יייניי לא ‪ ,i t Aw‬מש־ ־■‪ np‬״ ‪p V 7‬‬
‫באו עד עתה לך נא וראה איפה הבס חברון לשכס ומה נתחדש עתה‬

‫י אי' ׳“ ל ״‬
‫הצאן‬
‫‪133‬‬ ‫סז‬ ‫פרשת וישב‬
‫חצאן ‪ :‬וישלח יעקב א ת יוסף בנו מעסק חברון ויבא יוהף אל אחיו‬
‫שכסה ולא מצאם ‪ :‬וילך יוסף בשרה אשר אצל שכם לראות אנה‬
‫פנו אחיו וילך ויתעה בדרך במדבר ולא ידע אנה ילך ‪ :‬וימצאהו‬
‫מלאך יי תועה בדרך בשדה ויאמר אליו יוסף יוסף אנה תלך ומה‬
‫תבקש ‪ :‬ויאמר יוסף ^?ל מלאך יי א ת <?חי אנכי מבקש ה^ד^א‬
‫שמעת איפה הם רועים ‪ :‬ויאמר מלאך יי אל יוסף ראיתי את אחיך‬
‫רועים פה ושמעתי אומרים ללכת להם לרעות בדותן ‪ :‬וישמע יוסף‬
‫בקול מלאך יי וילך דותינה אל אחיו וימצאם בדותן רועים הצאן ‪:‬‬
‫ויבא יוסף אל אחיו ו ב ט ר ם יקרב ל פני ה ם ויראוהו אחיו מרחוק‬
‫ויתיעצו עליו להמיתו ‪ :‬ויאמר שמעון אל אחיו הנה בעל החלומות‬
‫בא אלינו היום הזה ‪ :‬ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות‬
‫אשר במדבר הזה והיה בבקשו אותו אבינו ממנו ואמרנו חיה רעה‬
‫אכלתהו ‪ :‬וישמע ראובן א ת דברי אחיו על יוסף ויאמר אליהם אל‬
‫תעשו הדבר הזה ואיך נשא פנינו לפני יעקב אבינו ‪ :‬אך השליכו‬
‫אותו אל הבור הזה למות ש ם ויד א ^ תשלחו בו לשפוך דמו‬
‫וראובן אמר כן למען הצילהו מידם להשיבו אל אביו ‪ :‬ויהי כאשר‬
‫בא יוסף אד־* אחיו וישב ל פני ה ם ויקומו עליו ויחזיקו בו ויכוהו‬
‫לארץ ויפשיטוהו מכתנרת ה פ סי ם אשר עליו ‪ :‬ויקחוהו וי שליכו‬
‫אותו הבורה והבור רק אין בו מים כי אם נחשים ועקרבים ‪ :‬ויירא‬
‫יוסן^ מפני הנחשים והעקרבים אשר בבור ויצעק יוסף בקול גדול‬
‫ויסתר יי את הנ ח שים ואת העקרבים בקירות הבור ו ל א הרעו‬
‫ליוסף ‪ :‬ויקרא יוסף מתוך הבור אל אחיו ויאמר אליהם מה עשיתי‬
‫ל כ ם ומה חטאתי למדה לא רתיראו מפני יי בערי ‪ :‬הד־־א אנכי‬
‫עצמכם ובשרכם ויעקב א בי כ ם אבי הוא ולמה תעשו ל־־יי הדבר‬
‫הזה היום ואיך תשאו פניכם לפני יעקב אבי ‪ :‬רהי צועק ו קו ר א‬
‫אל אחיו מתוך הבור ויאמר יהודה ראובן שמעון ולוי אחי שאוני‬
‫ממחשכים אשר שמתם אותי בו וראו היום את פני יי ואת פני יעקב‬
‫אבי ‪ :‬ואם אני חטאתי לכם הלא כני אברהם יצחק ויעקב א ת ם‬
‫אשר אם ראו יתום עליו ירחמו ואם ר עב יאכילוהו לחם ואם צמא‬
‫ישקוהו מים ואם ערום יכסוהו ‪ :‬ואיך את ם לא תרחמו על אחיכס‬
‫כי‬
 ‫‪134‬‬
‫פרשת דשב‬
‫בי עצמכם ובשרכם אני ואם חטאתי אליכם הלא ת ^ ו מגבור‬
‫אבי ‪ :‬ויוסף מרבר א ת כל הדכרים האלה מתוך הבור ולא שמעו‬
‫אחיו אליו ולא הטו א ת אזניהם לכל דברי יוסף ויהי צועק ובוכה‬
‫בתוך הבור ‪ :‬ויאמר יוסף מי יתן וידע אבי היום א ת המעשה אשר‬
‫עשו לי אהי ואת הדברים אשר דברו אלי היום ‪ :‬וישמעו כל אחיו‬
‫א ת צעקתו ואת בכייתו כתוך הכור וילכו אחיו ויתרחקו מן הבור‬
‫למען לא ♦שמעו את צעקת יוסף ואת בכייתו בבור ‪ :‬וילכו וישבו‬
‫מנגד הרחק כמטחוי קשת וישבו ש ם לאכול ל ח ם ‪ :‬ויהי ה מ ה‬
‫אוכלים ויתיעצו יחד מה לעשות לו אם להמיתו ואם להשיבו אל‬
‫אביו ‪ :‬הסה מתיעציםוישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים‬
‫באה מרחוק מדרך גלעד הולכים לרדת מצרימה ‪ :‬ויאמר אליהם‬
‫יהודה מה בצע כי נהרוג ^^נחנו ארת אחינו פן ידרשהו אלהים‬
‫ממנו ; זאת היא העצה היעוצה עליו אשר תעשו לו והנה ארהת‬
‫הישמעאלים הזאת הכא ה עלינו הולכת דרך מצרים ‪ :‬עתה לכו‬
‫ונמכרהו אליהם וידינו אל תהי בו והם יוליכוהו אל דרכם ואבד‬
‫בין אנשי כל הארץ והמת לא נמיתהו אנחנו כידינו ‪ :‬וייטב הדבר‬
‫בעיני ן>?חיו ויעשו כדבר יהודה ‪ :‬ויהי הם מ דב רי ם בדבר הזרז‬
‫ובטרם באה נגדם ארחרת הישמעאלים ויעברו מאצלם שבעה‬
‫אנשים מדינים סוחרים ‪ :‬ויהי בעברם ויצמאו למים וישאו עיניהם‬
‫ויראו א ת הכור אשר יוסף שם ויראו והנה עליו כל עוף למינהו ‪:‬‬
‫וירוצו האנשים המדינים ההם אל הבור ל שתות מים כי חשבו כי‬
‫מים בו ‪ :‬ויבאו לפני הכור וישמעו א ת קול יוסף צועק ובוכה בבור‬
‫וישקיפו אל הבור ויראו והגה נער יפה ת א ר ויפה מדאה מאד ‪:‬‬
‫ויקראו לו ויאמרו ?־‘ו מי את ה ומי הביאך הלום ומי שמך בבור‬
‫הזה במדבר ‪ :‬ויתנו כלם א ת ידם וישאו את א״ה אחר קריאתך כל ענין ואת‬
‫יוסף ו‪-‬משבו)יז;לוהו מן ה ני י יקחיר־י י’ ל ״ א ”'‪.‬ה‬
‫להם לדרכם‪ :‬ויעברו מאצל אחיו ויראו אחיו כלכוליס סיש למס׳ ז״ל מי הס‬
‫מדיניס ומי הס מדנים ועיין‬
‫בהרא״ס ן״ל על רש״י ז״ל ותרא'‬ ‫א ת וסף ב ד המד נ ם ‪ .‬ו אמרו‬
‫כתה נדחקו רש״י ז״ל והראב״ע‬ ‫תעשו א ת הדבר הזרה ל ק ח ת ארת עבדנו‬
‫‪W‬‬ ‫י*׳“ י‬ ‫סאומו ותלכו לכם= יילא‬
‫ולאס‬ ‫את‬
‫‪135‬‬
‫סח‬ ‫פרשת דשב‬
‫א ת הנ ער דמה בבור כי מח* בני ו תנ אי‪1‬להם נ מני »‪ 0‬יאשימוד«‬
‫אתם ותעלו אותו והוליכו אותי י׳ג תי‘‬
‫לנו א ת עבדנו ; ויענו הסדינים ויאסרו א ל העלוהו • אבל אחיו ראשונה ראו‬
‫ישמעאלים ולהם חשבו למוכרי‬
‫בני יעקב הזה הוא עבדכ ם או ה ה י ^ י ^ ונתגלגל הדבר כי מכרוהו‬
‫אתכם אולי אתם כלבם עבדים לו כי הוא למדיניס ־ והמדיניס מכרוהו‬
‫יפה תואר ויפה מראה וטוב רואי הוא מכלכם‬
‫ולמר• תדברו כלבם אלינו כזבים*‪ .‬ועתה לא אחר כך והמדנים מכרוהו‬
‫נשמע לרכריכם ולא נאזין אליכם כי אנח^י ™״ק‬
‫מצאנו א ת הנער בבור במדבר ונקחהו ונלך ‪ :‬ואפשר כי זש״ה על שלשה סשעי‬
‫ויגשו אליהם כל בני יעקב ויקימו עלידיס ’ש״^ני’ 'יסל ‪™f o f ob‬‬
‫וימרו א לי ה ם תנו לנו ארה עכדינו ולמדה ישראל כי הס הסבה הא׳• ואולם‬
‫‪ W‬ילי ‪7‬־לה־פ‪%‬הל‬ ‫תמורתו ב ל כ ם לפי חרב ! ויצעקו ע לי ה ם‬
‫המדיניס וישליפו כלם את חרבותיהם ויגדעו שנמכר לתצריס היה קשה מכלם‬
‫כי עכד הנמכר סס קשה להשיבו‬
‫אל מקומו כי מערכת מצרים‬ ‫לרו ‪ /‬חם ככנ יעקב ‪ .‬וד»נדן ע‪5‬מעון‬
‫עליהם וידלג כארץ וייעלוף א ת חרבו ויגיש תחייב לבלתי צאת משם אכל‬
‫אני לא אשיבנו בתתיה ושיעור‬
‫הכתוב כך על ג׳ פשעי ישראל‬ ‫אל המד נ ‪ • D‬ו צעק צעקה גדולה‬
‫רהארץ ועל ‪ 7‬׳ ר״ל שהג׳ וכשהם נס‬ ‫ותיעמע צעקרהו ל מ ר חו ק ותרע׳ט‬
‫מצעקת שטעון ‪ :‬וייראו המדינים מפני שמ^י! א!לס ה?‪°‬ל״ד‪ °‬ס ”נס‬
‫ומקול צעקתו ויפלו על פניהם ויבהלו מאד ‪ :‬כ״כ יהד׳ יותר קשה מכלם• וכי‬
‫ויאמר אליהם שמעון הלא אנכי שמעין בזו^ ‪ ” 4‬תס^מ’ש^ל’סנ"ים‬
‫בכסף צדיק וכו׳ ‪:‬‬ ‫יעקב העברי אשר החרבתי א ח כל עיר י^כס‬
‫לבדי ואת ערי האמורי עם אחי ; כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף‬
‫כי אם באו אתכם כל אנשי מדין אחיכם וגם מלכי כנען א ת כ ם‬
‫לא יוכלו להלחם בי ‪ :‬ועתה תנו את הנער אשר לקחתם פן אתן‬
‫א ת בשרכם לעוף השמים ולבהמת הארץ ‪ :‬וייראו עוד המדינים‬
‫מפני שמעון ויגשו אל בני יעקב בפחד ואימה ובדברי רכה לאמר ‪:‬‬
‫הלא כי אמרתם עבדכם הוא הנער הזה וימרוד בכם על כן שמתם‬
‫אותו בבור ומה תעשו לכם ב ע ב ד אשר ימרוד באדוניו ‪ :‬עתרה‬
‫מכרו אותו לנו ונתנה לכם כל אשר רתחפצו בו ויי חפץ לעשות‬
‫הדבר הזה לבלתי המית בני יעקב א ת אחיהם ‪ :‬ויראו המדינים‬
‫את‬
 ‫פרשת רשב‬ ‫‪136‬‬

‫א ת יוסף יפה תאר ויפה מראה ויחמדו אותו כלבם ויתחזקו לקנות‬
‫אותו מאת אחיו ‪ :‬וישמעו בני ^ ק ב אל המרינים וימכרו אליהם‬
‫א ת יוסף אחיהם בעשרים כסף וראובן אחיהם אין אתם ‪ :‬ויקהו‬
‫הסדינים את יוסף וילכו להם לדרכם גלעדה ‪ :‬הסד‪ ,‬הולכים בדרך‬
‫קנו את הנער ‪ :‬ויאסרו איש‬ ‫וינחסו הסדינים על אשר עשו‬
‫אל רעהו מה הדבר הזה אשר עשינו אשר לקחנו מאת העברים‬
‫הנער הזה אשר הוא יפה תאר ויפה מראה ‪ :‬אולי כי גנוב גונב‬
‫זה מארץ העברים ולמה עשינו את הדבר הזה והיה אם יבוקש‬
‫ונמצא בידינו ומתנו כו ‪ :‬והלא אנשים קשים וחזקים כאשר ראיתם‬
‫היום את גבוררת אחד מהכש מכרו אותו אלינו ‪ :‬אולי כי ב כ ח ם‬
‫ובזרועם הקשה גנכוהו מארצו על כן מכרו אורזו במחיר מעט‬
‫א ש ר נתתם להם ‪ :‬ויהי בדברם הדבר הזה ויראו והנה ארחרת‬
‫הישמעאלים הבאה בתחלה אשר ראו בני יעקב הולכרת ובאה‬
‫לקראת הסדינים ‪ :‬ויאמרו המדיגים איש אל רעהו לכו ונמכור את‬
‫הנער הזה לארחת הישמעאלים הבאים לקראתנו ונקה בו אף א ת‬
‫המחיר המעט אשר נתנו בו ונוצל מ ר ע סו ויעשו כן ‪ :‬ויגיעו עד‬
‫הי־ממעאלים ההם וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים בעשרים‬
‫כסף אשר נתנו בו לאחיו ‪ :‬וילכו הסדינים לדרכם נלעדה ‪ :‬ויקחו‬
‫הישמעאלים את יוסף וירכיבוהו על הגמלים ויוליכוהו מצרימה ‪:‬‬
‫וישמע יוסף כי הולכים הישמעאלים מצרימה ויצעק יוסף ויבכה על‬
‫הדבר הזה כי התרחק מארץ כנען מאביו ‪ :‬ויבך יוסף מאד ע ^‬
‫הגמל אשר רכב עליו וירא אותו איש אחד מ ה ם ויורידהו מעל‬
‫הגמל וילך ברגליו ‪ :‬וככל זאת היה יוסף צועק ובוכה ויאמר אבי‬
‫אבי ‪ :‬ויקם עליו איש אחד מהישמעאלים ההם ויכה את יוסן^ על‬
‫הלחי ויוסף עוד יוסף לבכות ‪ :‬וילאה יוסף בדרך ולא יכול ללכת‬
‫ממר נפשו ויכוהו כלם ויענוהו בדרך ויפחירו אורזו למען יחריש‬
‫מהבכי ‪ :‬וירא יי א ת עוני יוסף ואת עמלו ויורד יי על ה אנ שי ם‬
‫ההם חשך ובהלה ותיבש יר כל מכהו ‪ :‬ויאסרו איש אל רעהו מה‬
‫הדבר הזה אשר עשה אלהים לנו בדרך הזאת ‪ :‬והם לא ידעו כי‬
‫בעבור יוסף קרה להם הדבר הזה ‪ :‬וילכו האנשים בדרך ויעברו‬
‫מדרך‬
‫‪137‬‬ ‫סט‬ ‫פרשת וישב‬
‫מדרך אפרת אשר עם קבורת רחמי ‪ :‬ויגיע יוסף עד קבר ‪1DM‬‬
‫וימהר וי ‪ p‬יוסף אל קבר אסו ייפול על הקבר ויבכר• ‪ :‬ויצעק יוסף‬
‫על קבר אמו ויאמר אמי אמי יולדתני עורי וקומי וראה את בנך‬
‫איך נמכר לעבד ואין מרחם ‪ :‬קומי וראה בנך והביט אליו וראה‬
‫א ת דמעות עיני הנהלות על לחיי ‪ :‬אמי אמי עורה והקיצה קומי‬
‫וראה את בנך ובכי עסו על צרתו וראה א ת מיב אחי האכזרי ;‬
‫עורי אמי עורי והקיצה משנתיך עמדי וערכי מלחמותיך נגד אחי‬
‫איכה הפשיטו אותי מכתנתי ‪ :‬וימכרו אותי לעבד זה פעמים ויפרידו‬
‫ג^ותי מאבי ואין מ ר ח ם ‪ :‬עורי וערכי ^ ת טענותיך נג ד ם לפני‬
‫האלהים וראי את מי יצדיק האלהים במשפט ואת מי ירשיע ‪ :‬קומי‬
‫אמי קומי והקיצד• משנתיך וראי את אבי איכה נפשו ולבו עלי ביום‬
‫הזה עמדי ונחמהו ודברי על לבו ‪ :‬ויוסף עוד לדבר כדברים האלה‬
‫ויצעק ויבך יוסף בכי גדול על קכר ^?מו ויכל לדבר וידום כאבן‬
‫על הקבר ממר ימבו ‪ :‬וישמע יוסף את קול מדבר אליו מתחרת‬
‫הארץ ויענהו בלב מר ובקול בכי ותחנה כדברים האלה ‪ :‬בני בני‬
‫יוסף בני שמעתי א ת קול בכייחך ואת קול צעקותיך ראיתי א ת‬
‫דמעותיך ‪ :‬ידעתי את צרתך בני ויצר לי עליך ותוסף לי יגון רב‬
‫על יגוני ‪ :‬ועתד‪ .‬בני יוסף בני חכה א ת יי והתחולל לו ואל תירא‬
‫כי יי עמך הוא יציל אותך מכל צרה ‪ :‬קום בני ולך לך מצרימה‬
‫עם אדוניך ואל תירא כי האלהים עמך בני ותוסף לדבר אל יוסף‬
‫כדברים האלה ותדום ‪ :‬וישמע יוסף את הדבר הזה ויתמה מאד‬
‫מזה ויוסן? עוד לבכות ‪ :‬וירא אותו אחרי כן אחד מהישמעאלים‬
‫ההם צועק ובוכר‪ .‬על הקבר ויחר אפו עליו ויגרשהו משם ויכהו‬
‫ויקללהו ‪ :‬וי א מ ר יוסף א ^ האנשים אמצא חן בעיניכם אשר‬
‫תשיבוני בית אבי ו הו א יעשיר אתכם עושר רב ‪ :‬ויענוהו לאמר‬
‫הלא עבד אתה איפרה אביך ואם יש לך אביך לא תמכר לעבד‬
‫במעט מחיר זה פעמים ‪ :‬ויחר א פ ם עליו עור ויוסיפו ד־'הכותו‬
‫ולייסרו עוד ויבך יוסף בכי גדול ‪ :‬וירא יי ארה עוני יוסף ויוסף יי‬
‫ויך את האנשים וייסרם ‪ :‬וישלח יי עליהם רוח חזק מאד ותחשך‬
‫עליהם הארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים ותרעש הארץ מקול‬
‫הרעם‬ ‫יח ‪18‬‬
 ‫פרשתרשב‬ ‫‪138‬‬

‫זזרעם והרוח החזק ויבהלו האניעים ולא ידעו אנה ילכו ‪ :‬וי^;מדו‬
‫הבהמות וכל הגמלים וינהגום ולא יכלו ללכת רכו אותם וירבצו‬
‫לארץ ‪ :‬ויאמרו איש אל רעהו מה זאת עשה אלהים לנו מה פיעעינו‬
‫ומה חטאתינו כי קרה לנו הדבר הזה היו ם ‪ :‬ויען האחד ויאמר‬
‫אליהם אולי מעון העבד העני הזה קרה לנו א ת הדבר הזה היום ‪:‬‬
‫ועתה הלו נא את פניו ופצרו בו וימחול לגו ואז נ ד ע באשר למי‬
‫הרעה הזאת לנו ‪ :‬והיה אם רחם ירחמנו האלהים וידענו כי מעון‬
‫העבד הזה היה לנו כל זה ‪ :‬ויעשו האנשים כן ויתחננו אל יוסף‬
‫ויפצרו בו למחול להם ויאמרו חטאנו ליי ולך ‪ :‬עתה הואל ובקש גא‬
‫מאלהיך ויסר מעלינו המות הזה כי חטאנו לו ‪ :‬ויעש יוסף כדבריהם‬
‫וישמע יי אל יוסף ויסר יי מעל האנשים ההם את המכה אשר הכה‬
‫אותם בעכור יוסף ‪ :‬ויקומו הכהמות מהארץ וינהגום וילכו ויעמוד‬
‫הרוח מזעפו ותנה הארץ וילכו האנשים לדרכם לרדת מצרימה ‪:‬‬
‫וידעו האנשים ההם כי בעבור יוסף היה להם המקרה ההוא ‪ :‬ויאמרו‬
‫איש אל רעהו הנה ידענו כי מאת ה ע בד הזה היתה לנו הרעה‬
‫הזאת ‪ :‬ועתה מה לנו להביא על נפשותינו א ת המות הזה עוצו‬
‫לנו עצה מה לעשות לעבד הזה ‪ :‬ויען האחד ויאמר הלא כי אמר‬
‫לנו להשיבו אל אכיו‪ :‬עתה לכו ונשובה אתו ונבואה אל המקום‬
‫אשר יאמר ולקחנו מביתו את המחיר אשר נתנו בו ונלכה לנו ‪:‬‬
‫ויען האחד ויאמר הנה כי העצה הזאת טובה מאד אך לא נוכל‬
‫לעשות כן כי רחק ממנו הדרך מאד ולא נוכד־* לשוב מדרכינו ‪:‬‬
‫ויען האחד ויאמר אלי ה ם זארת העצה היעוצה בזה וממנה ל א‬
‫נסור ‪ :‬הנה אנחנו באים היום מצרימה והיה בבואנו מצרים ומכרנו‬
‫אותו ש ם במחיר רב ונוצי־־• מרעתו ‪ :‬וייטב ד־זדבר הזרה בעיני‬
‫האנשים ויעשו כן וילכו לדרכם מצרימה עם יוסף ‪ :‬ובני יעקב כאשר‬
‫מכרו א ת יוסף אחיהם אל המדינים ויך את לבם עליו וינחמו על‬
‫מעשיהם ויבקשו ללכת להביאו ולא מצאוהו ‪ :‬וראובן שב אל הבור‬
‫אשר היה יוסף בו לשאת אותו להשיבו אל אביו ‪ :‬ויעמוד ראובן‬
‫על הבור ולא שמע דבר וי ק ר א יוסף יוסף ואין עונד־ז ואין דובר‬
‫דבר ‪ :‬ויאמר ראובן אך כי מת יוסף מיראה או כי נחש המיתו ‪:‬‬
‫וירד‬
‫‪139‬‬
‫ע‬ ‫פדעת וי^‪1‬ב‬
‫וירד ראובן עד תוך הבור ויבקע* א ת יוסף ו‪V‬א מצא אותו בבור‬
‫ויעל ‪ :‬ויקרע ראובן א ת בגדיו ויאמר הילד איננו ומה אשיב א ת‬
‫אבי עליו אם מת ‪ :‬וילך אל אחיו וימצא אותם עצבים עד דבר יוסף‬
‫ומתיעצים יחד אי כ ה ישיבו א ת אביהם עליו ‪ :‬ויאמר ראובן אל‬
‫אחיו באתי אל הבור והנה אין יוסף שם ומה נאמר לאבינו כי אין‬
‫אבי מבקש את הילד כי אם ממני ‪ :‬ויענוהו אחיו לאמר כזה וכזה‬
‫עשינו ויך לבנו על המעשה הזה אחר כן ונשב לבקש עלילה מה‬
‫נשיב א ת יעקב אבינו על ככה ‪ :‬ויאמר אליהם ראובן מה המעשה‬
‫הזה אשר עשיתם ל־יהוריד שיברת אבינו ביגון שאולה ^ א טוב‬
‫הדבר אשר עשיתם ‪ :‬וישב ראובן אתם ויקומו כלם וישבעו איש‬
‫את אחיו לבלתי הגיד א ת הדבר הזה ליעקכ ‪ :‬ויאמרו כלם כל־־‘‬
‫איש אשר יגיד את הדבר הזה לאבינו ולביתו או אשר ישמיע א ת‬
‫ד־זדבר הזה לכל כני הארץ ועמדנו כלנו עליו ונהרגדהו כחרב ‪:‬‬
‫וייראו בני יעקכ איש מאת אחיו כקטון כגדול על הדכר חזה ואין‬
‫דובר דבר ויסתירו את הדבר בלבם ‪ :‬וישבו אחרי כן בארץ יחד‬
‫להתיעץ ולבקש עלילה מה יאמרו אל יעקב אכיהם ער כל הדברים‬
‫האלה ‪ :‬ויאמר אליהם יששכר הנה לכם עצה אם טוב בעיניכם‬
‫לעשות כדבר הזה ‪ :‬קחו לכם ארת הכתנר־ז אשר ^יו ס ף וקרעו‬
‫אותה ושחטו שעיר עזים וטבלתם אותה בדמו ; ושלחתם אותה‬
‫לאבינו והיה כראות אותה ואמר חיה רעה אכלתהו על כן קרעה‬
‫א תכ תנ תו והנה דמו בכתנתו ; והיה בעשותכם הדבר הזה ונקינו‬
‫אנחנו מתלונת אבינו ‪ :‬ותישר כעיניהם עצת יששכר וישמעו אליו‬
‫ויעשו כדבר יששכר אשר יעץ או ת ם ‪ :‬וימהרו ויקחו את כ תנת‬
‫יוסף ויקרעוה וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם השעיר‬
‫וירמסוה בעפר ‪ :‬וישלחו את הכתנת ביד נפתלי אל יעקב אביהם‬
‫ויצווהו לאמר כדברים האלה ‪ :‬אנחנו אספנו א ת המקנה ונ בו א‬
‫עד דרך שכם והלאה ‪ :‬ונמצא א רז דהכתנרת הזאת במדבר על‬
‫הדרך טבולה בדם ובעפר ועתה הכר נא הכתנת כנך היא אם‬
‫לא ‪ :‬וילך נפתלי ויבא אל אביו ויתן לו את הכתנות וידבר אליו‬
‫את כל דברי אחיו אשר צוו אותו ; וירא יעקב את כתנרת יוסף‬
‫ויכירה‬
 ‫פרשת דשב‬ ‫י( ‪1 4‬‬

‫בקו^‬ ‫זיפירהזיפזלעלפנץ ארצה רדום כאבן ‪ :‬דקמ^^חרי כן‬

‫גדול ובבכי ויאמר כתגר‪ 2‬יוסף בני הוא ‪ :‬וימהר יעקב וי׳טלחאל‬
‫כניו עבד מעבדיו וילך אליהם וימצאם באים בדרך עם הצאן ‪ :‬ויבאו‬
‫כני יעקב אל אביהם• כערב והנם קרועים בגדים ואדמה על ראיעם‬
‫וימצאו א ת אביהם צועק ובוכה בקול גדול ‪ :‬ויאמר יעקב אל בניו‬
‫הלא תגי ת לי מה הרעה הבאה עלי פתאום ביום הזה ‪ :‬ויענו את‬
‫יעקב אביהם לאמר אנחנו באים היום כאשר נאספו הצאן ונבא עד‬
‫עיר שכם כמדבר על הדרך ‪ :‬ונמצא א ת הכהנת הזאת מלאה דם‬
‫בארץ ונכיר אותה ונשלח אותה אליך התוכל להכירדה ‪ :‬וישמע‬
‫יעקב א ת דברי כניו ויצעק בקול גדול ויאמר כתנת כני חיה רעה‬
‫אכלתהו טרוף טורף יוסף ‪ :‬כי אנכי שלחתיהו אליכם היום לראות‬
‫א ת שלומכם ואת שלום הצאן להשיבני דבר מאתכם ‪ :‬וילך כאשר‬
‫־צויתיחו ותקראן אותו כאלה היום הזה ואני אמרתי כי אהכם היה‬
‫בגי ; דענו ויאמרו בני יעקב לא בא אלינו ולא ראינו אותו מעת‬
‫צאתנו מאתך עד פה‪ :‬ויהי כשמועיעקב את דבריהם ויצעק עוד‬
‫צעקה גדולריז ויק ם ויקרע שמלותיו וישם שק כמתניו ויבך בכי‬
‫גדול ‪ :‬ויספור וישא את קולו בנכי ויקרא ויאמר כדברים האלה‪:‬‬
‫יוסף כני כני יוםף שלוח שלחתיך היום אל שלום אחיך והנה נטרפת‬
‫מידי היתד• זאת לך בני ‪ :‬צר לי עליך יוסף בני צר לי עליך מה מתקת‬
‫־לי בחיים ועתה מה מרה עלי מותך מאד ‪ :‬מי יתן מותי תחתיך היום‬
‫כני יוסף כי צר לי עליך מאד בני ‪ :‬בני בני יוסף בני אנד• אתדה‬
‫ואיפה נפשך עורה עורה ובא ממקומך וראה א ת צרתי עליך בני‬
‫יוסף ‪ :‬בא נא וספור דמעות עיני הנוזלות על פני והעליתם לפני‬
‫יי וישוב אפו ממני ‪ :‬איך נפלת יוסף בני ביד אשר לא נפל אדם‬
‫למיום היות עולם עד היום הזה ‪ :‬כי מכת אויב הוכית מוסר אכזרי‬
‫אך ידעתי כי על רוב עונותי היה לך הדבר הזה בני ‪ :‬עורא נא‬
‫וראה מה מרה עלי צרתך בגי ואף לא גדלתיך ולא טפחתיך וגס‬
‫רוח ונפש לא גתתי בך ; כי אם האלד‪,‬ים אשר יצר או ת ך והוא‬
‫בנה את עצמותיך ויתן עליהם בשר מלמעלד• ויפה באפך נשמת‬
‫חיים ויתן אותך אלי ‪ :‬ואולם האלהים אשר נתנך אלי הוא אשר‬
‫לקח‬
‫‪141‬‬
‫עא‬ ‫פרשת)^שב‬
‫לקת אותך ממני ו ח ק ר אן אותך כ א ח ה היום ה ז ח וכל ס ^ ט דז‬
‫•האלהים טוב ‪ :‬ויוסף יעקב לדבר על יוסף כדברים האלה ויבך‬
‫בכי גדול ויפול לארץ וידום ‪ :‬ויראו כל בני יעקב את צרת אביהם‬
‫וינחמו על אשר עשו ויבכו גם הם בכי גדור ; ויקם יהודה ויקח‬
‫את ראש אביו מעל הארץ וישם אותה בין ברכיו ויסר את דמעות‬
‫אבע מלחייו ; ויבך יהודה בכי גדול מאד וראש ן>הביו על ברכיו‬
‫ורומם כאבן ‪ :‬ויראו כני יעקב את צרת אביהם וישאו א ת קולם‬
‫ויוסיפו עוד לבכות ויעקב עודנו נופל בארץ כאבן דומם ‪ :‬ויקומו כל‬
‫בניו וכל עבדיו וכל בנות עבדיו ויסובבוהו לנחמו וימאן להתנחם ‪:‬‬
‫ויקומו כל בית יעקב ויספדו מספד גדול על יוסף ועל צרת אביהם ‪:‬‬
‫ויגע הדבר ליצחק בן אברהם אבי יעקב ויבך בכי גדול על יוסף‬
‫הוא וכל ביתו ‪ :‬ויבא מהמקום אשר גר שם בחברון ואנשיו עמו‬
‫וינחם את יעקב בנו וימאן ל ה תנ ח ם ; ויהי אחרי כן ויקם יעקב‬
‫מהארץ ודמעותיו נוזלורת על פניו ‪ :‬ויאמר אל־־* בניו קומו וקחו‬
‫חרבותיכם וגם קשתותיכם וצאו השדה ובקשו אולי תמצאו גויית‬
‫בני והבאתם אותה אלי וקברתיה ‪ :‬ואתם בקשו נא בעד החיות‬
‫וצודו אותם ואשר תמצאו לקראתכם בראשונה ותפשתס אותה‬
‫והבאתם אותה אדי ‪ :‬אולי יראה יי בעניי היום הזה והכין ל כ ם‬
‫את אשר טרף את בגי והבאתם א ח י ואנקום נקמת בני ; ויעשו‬
‫בניו כאשר צוה אביה ם וישכימו בבקר ויקהו איש חרבו וקשתו‬
‫בידו ויצאו השדה לצוד החיות ‪ :‬ויעקב עודנו צועק ובוכה הולך‬
‫ובא בכית ומכה כף אל כף ויאמר יוסף בני יוסף בני ; ובני יעקב‬
‫הלכו חסדברה א ח ה חיו ח לתפ ש ם והנה לקרא תם זאב אחד‬
‫ויתפשוהו ויביאוהו אל אביהם ‪ :‬ויאמרו אליו זאת מצאנו בראשונה‬
‫ונביא אותו אליך כאשר צויתנו ואת גויית בנך לא מצאנו ‪ :‬ויקה‬
‫יעקב א ח ה חי ח מיד בניו ויצעק עוד בקול ג דו ח ובבכי ובידו‬
‫החיה ‪ :‬ויאמר במר לב ונפש אל החיה מדוע אכלת את יוסף בגי‬
‫ואיך לא יראת טאלהי הארץ ומצרתי על יוסף בני ‪ :‬ותאכל א ת‬
‫כני חנם על לא חמס ותשימגי עליו ולכן האלהים יבקש את נרדף ‪:‬‬
‫ויפתח יי א ח פי החיה בעבור נ ח ם את יעקב כדכ רי ח ‪ :‬ותען‬
‫את‬
 ‫פרשתד^צ{ב‬ ‫‪142‬‬

‫בראנד‬ ‫א ת יעקב ותדבר אליו כדברים האלה ‪ :‬חיהאלדזים‬

‫בארץ וחי נפשך אדוני ל־״א ראיתי את בנך ולא טרפתיהו ; ^ןך‬
‫מארץ רחוקה באתי לבקש את בני גם אני כי כאשר קרה לך עם‬
‫בנך קרה לי עם בני גם אני ‪ :‬כי זה עשרה ימים אשר באתי בא ‪p‬‬
‫הזאת מבקש א ת בני אשר הלך מאתי היום שנים עשר יום ולא‬
‫ידעתי אנה הוא ואם מת ואם חי הוא ‪ :‬ואבא היום בשדה לבקש‬
‫את בני וימצאו אותי בניך ותיפשוני ויוסיפו לי יגון על יגוני ויביאו‬
‫אותי אליך היום ואדבר אליך את כל דברי ‪ :‬ועתה בן אדם הנני‬
‫בידך ועשית לי כטוב בעיניך היום ‪ *.‬אך חי האלהים אשר בראנו‬
‫בארץ לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו ולא בא אל פי בשר אדם‬
‫כל ימי חיי ‪ :‬ויהי כשמוע יעקב את דברי החיה ויתמה מאד וישלח‬
‫מידו את ההיה ותלך לדרכה ‪ :‬ויעקב עודנו צועק ובוכה על יוסף‬
‫יום יום ויתאבל יעקב על יוסף ימים רבים ‪ :‬ובני ישמעאל־‘ אשר‬
‫קנו את יוסף מאת המדינים מארת אחיו הלכו מצרימה עם יוסף‬
‫ויבואו עד גבול מצרים ‪ :‬ויהי כאשר הקריבו לבא מצרימה ויפגעו‬
‫ארבעה אנשים מבני מדן כן אברהם יצאו מארץ מצרים לדרכם ‪:‬‬
‫ויאמרו אליהם הישמעאלים התחפצו בעבד הזה לקנות אותו ממנו‬
‫ויאמרו תנוהו לנו ‪ :‬ויתנו את יוסף אליהם ויראו אותו והנה נער יפה‬
‫מראה מאר ויקנוהו מהם בחמשת שקלים ‪ :‬ויבאו הישמעאלים‬
‫מצרימה לדרכם וגם המדגים שבו מצרימה ביום ההוא ‪ :‬ויאמרו‬
‫ה מדני ם אי ש לרעותו הנה שמענו כי פוטיפר סריס פרעדת שר‬
‫הטבחים מבקש עבד טוב אשר יעמוד לפניו לשרתו ולהפקיד אותו‬
‫על ביתו ועל כל אשר לו ‪ :‬עתה לכו ונמכרנו אליו כאשר נחפוץ‬
‫אם יוכל לתת לנו את כל אשר חפצנו בו ‪ :‬וילכו המדנים ה ה ם‬
‫ויבאו בית פוטיפר ויאמרו אליו שמענו אשר אתה מבקש עבד טוב‬
‫לשרתך ‪ :‬הנה אתנו עבד אשר כרצונך אם תוכל לתת לנו ארת‬
‫אשר חפצנו בו ונמכרנו לך ‪ :‬ויאמר פוטיפר הביאוהו לפני ואראנו‬
‫והיה אם ייטב כעיני ונתתי לכם את אשר תחפצו בו ‪ :‬וילכו המדנים‬
‫ויביאו את יוסף ויעמידוהו לפני פוטיפר ויראהו ויישר בעיניו מאד ‪:‬‬
‫ויאמר אליהם פוטיפר הגירו נא לי אשר תחפצו כנער הזה ויאמרו‬
‫ארבע‬
‫‪143‬‬
‫עב‬ ‫פדפת רשב‬
‫ארבע מאות כסף חפצנו בו ‪ :‬ויאמר פוטיפד אני אתן לכם אב‪£‬‬
‫תביאו אלי סוכת אליכם ותגידו לי את דברו אולי גנוב הוא ‪ :‬כי‬
‫הנער הזה לא עבד ולא בן ע בד הוא כי דם טוב ויפה אני רואה‬
‫כו ‪ :‬וילכו המדנים ויביאו לו הישמעאלים איפר מכרוהו אליהם ויודו‬
‫אליו ויאמרו עבד הוא ואנחנו מכרנו אותו אליהם ‪ :‬וישמע פוטיפר‬
‫את דברי הישמעאלים וישר!ול פוטיפר אל המדנים את הכסף אשר‬
‫דברו לו ארבע מאורז כסף ויתנהו כיד הייכמעאלים לתתו א ^‬
‫המדנים ‪ :‬ויקחו המדנים א ת הכסף מיד הישמעאלים וילכו לדרכם‬
‫וגם הישמעאלים שבו אל מקומם ‪ :‬ויקה פוטיפר את יוסף ויביאהו‬
‫אל ביתו וישרת או תו ‪ :‬וי מ צ א יוסך^ חן בעיני פוטיפר ויאמן בו‬
‫ויפקדהו על ביתו וכל אשר לו נתן בידו ‪ :‬ויהי יי את יוסן? וידזי‬
‫איש מצליח ויברך יי את בית פוטיפר כגלל יוסף ‪ :‬ויעזוב פוטיפר‬
‫את כל אשר לו ביד יוסף ויהי יוסף הוא המוציא והוא המביא ועל‬
‫פיו יהיה כל דבר בבירה פוטיפר ‪ :‬ויוסף בן שמונה עשרה שנדה‬
‫בחור יפה עינים וטוב רואי וכמוהו לא היה בכל ארץ מצרים ‪ :‬בעת‬
‫ההיא בהיות יוסף בבית אדוניו יוצא ובה כבית ומשרת את יי ‪:‬‬
‫ותשא זליכה אשת אדוניו את עיניה אל יוסף א״ה אפשר כי זש״א והשא‬
‫יוס^ף רל ^^אלשאה‬ ‫ותראהו והנה נער יפה תאר ויפה‬
‫ותחמוד יופיו בלבה ‪ :‬ותדבק נפשה ביוסן? מאד מיניה אליו אבל יוסף לא‬
‫ותסיתהו יום יום להיות אתה ותלבישהו בגרי^ נשה הת עיניו הליה ‪:‬‬
‫יום יום‪ :‬ותפתה זליכה את יוסף בכל דבר יום יום ולא נשא יוסף‬
‫את עיניו לראות באשת אדוניו ‪ :‬ותאמר אליו זליכה מה טוב מראך‬
‫ותארך מאד הלא ראיתי בכל עבד ולא ראיתי עבד יפה כמותך ‪:‬‬
‫ויאמר אליה יוסף הלא אשר בראני בבטן אמי הוא אשר ב ר א‬
‫את כל האדם ‪ :‬ותאמר אליו מה נאוו עיניך כי הרהבת בהם את‬
‫כל יושבי מצרים איש ואשה ; ויאמר אליה מה טובם בעודני חי‬
‫ואם ראיתם בקבר הלא תנוד מהם ‪ :‬ותאמר א ליו מה יפו ומה‬
‫נעמו כל דבריך קח נא לך את הכנור אשר בבית ונגן בידך ואשמע‬
‫את דבריך ‪ :‬ויאמר אליה מה יפו ומה נעמו דברי בדברי את שבח‬
‫אלהי ואת תהלתו ‪ :‬ותאמר אליו מה יפה מאד שער ראשך הנה‬
‫מסרק‬
 ‫פרשת וישב‬ ‫‪144‬‬

‫מסרק הזהב אשר בבית קח נא לך והסרק את שער ראעזך ‪ :‬ויאמר‬

‫אליה עד מתי תדברי אלי כדברים האלה עזוב לך את כל הדברים‬
‫האלה מעלי וקום ועשה לך א רז כל דברי ביתך ‪ :‬ותאמר ן>ליו‬
‫אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דבריך ומאמריך ‪ :‬ובכל זאת לא‬
‫הביט יוסף אליה ולא נשא א ^ עיניו כה ויתן א רז עיניו בארץ‬
‫למטה ‪ :‬ותאהב זליכה ארז יוסף בלבה לשכב ע מ ה והיה בערז‬
‫אשר ישב בבירז לעשורת מלאכתו ותבא זליכה ותשב ד־יפניו י‪.‬‬
‫ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה ולא אבה‬
‫יוסף לשמוע אליה ‪ :‬ותאמר אליו אם לא תעשה את דברי אייסרך‬
‫במשפט מות ואתנה עליך ע ו ^ ב רז ^ ‪ :‬ויאמר אליה יוסף הלא‬
‫האלהים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים והוא אשר יציל‬
‫אותי ממאסריך וממשפטיך ‪ :‬ויהי כאשר לא יכלה עליו לפתורזו‬
‫ונפשה דבקה בו ותפול זליכה בחולי כבד מתאותו ‪ :‬ויבאו כל נשי‬
‫מצרים לבקרה ויאמרו אליה מדוע את ככה דלה ורזה ואת ^ א‬
‫חסרת דבר ‪ :‬הלא אשת שר נכבד וגדול בעיני המלך את החסרת‬
‫דבר מכל אשר האוה נפשך ‪ :‬ותען זליכה אתהן לאמר היום יוודע‬
‫לכן על מה היה לי הדבר הזה אשר ראי תם אותי בו ‪ :‬ותצו את‬
‫נערותיה וישימו לחם לכל הנשים ; ויעשו כן ותעש להן משתדח‬
‫ויאכלו כל הנשים בבית זליכה ‪ :‬ותתן בידם אתרוגים ותתן להן‬
‫סכינים לקלף האתרוגים לאכלס ‪ :‬ותצו וילבישו את יוסף בגדים‬
‫יקרים ולהביאו לפניהם ‪ :‬ויבא יוסף לפניהם ויביטו כל הנשיכם‬
‫ביוסף ויראו את יוסף ולא הפנו את עיניהם ממנו ‪ :‬ויחתכו כלם‬
‫את ידיהם בסכינין אשר בידיהן וימלאו כל האתרוגים אשר בידיהן‬
‫בדמם ‪ :‬ולא ידעו את אשר עשו אך הביטו לראות ביופי יוסף ולא‬
‫הפנו ממנו ארז עפעפיהן ‪ :‬ותרא זליכה ארז אשר עשו ותאמר‬
‫אליהן מה המעשה הזה אשר עשיתן הלא אתרוגים נתתי לפניכם‬
‫לאכול ותחתכו אתם כלכם את ידכן ‪ :‬ויראו כל הנשים את ידיהן‬
‫והנה מלאים דם וירד דמן על כ ^ בגדיהן ו ויאמרו אליה כי זה‬
‫העבר אשר לך בביתך הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו ממנו‬
‫מיופיו ‪ :‬ותאמר אליהם הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכם‬
‫הדבר‬
‫‪145‬‬
‫עג‬ ‫פרשת רשב‬
‫דהדבר הזה ולא יכולתם להתאפק עליו ‪ :‬ואף אנכי א״׳ער הו‪?>8‬‬
‫כביתי רתמיר ואראה אותו יו ם יום הולך ו ב א בביתי ואיך ל א‬
‫א ד ל ולא אמות מזות ‪ :‬ויאמרו אליה אמרת תדברי כי מי יוכד־‘‬
‫לראות את התואר הזרת בביתו ויתאפק ממנו והלא עבדך זתוא‬
‫ומשרת את ביתך ולמה לא תדבר אליו את אשר עם לבבך ותעזוב‬
‫את נפשך למות בדבר הזה ‪ :‬ותאמר אליהם מתחזקת אנכי בכל‬
‫יום להסיתו ולא אבה אל דברי ואכטיחהו בכל טובה ולא מצאתי‬
‫בו דבר על ‪ p‬דלותי כאשר ראיתם אותי ‪ :‬וזליכה הל־יתה מ אד‬
‫מתאות יוסף ויכבד עליה חוליה מאהבתו ‪ :‬וכל אנשי בית זליכת‬
‫ואישה לא ירעו את הדבר הזה וכי חלתה זליכה מאהבת יוסף ‪:‬‬
‫וישאלוה כל אנשי כיתה לאמר מדוע את ככה דלה וחולה ואת‬
‫לא חסרת דבר ‪ :‬ותאמר אליהם לא ידעתי אה הדבר הזה אשר‬
‫בא יום יום אלי ‪ :‬וכל הנשים וכל מאהבותיה באות יום יום לראותה‬
‫ולדבר עמה ותאמר אליהן אין זה כי אם מאהבת יוסף ‪ :‬ותאמרן‬
‫אריה פתי אותו והחזיקי בו בסתר אולי ישמע אליך ויסיר מעליך‬
‫רק את המות הזה ‪ :‬ותוסף זליכה לחלורת מאהבת יוסף ו ת ^ ך‬
‫הלוך ודלה עד כי לא היה בה כח לעמוד ‪ :‬ויהי היום ויוסף עושה‬
‫מלאכת אדוניו בבית ותבא זליכה בסתר ותפול עליו פתאום ויקם‬
‫יוסף עלידז ויתחזק ממנה ויושיבה ^ א ר ץ ‪ :‬ותבכה עליו זליכדז‬
‫מהתאוה אשר בלבבה אליו ותתחנן לפניו בבכיה ודמעותיה יורדות‬
‫על פניה ‪ :‬ותדבר אליו בקול תחנה ובמר נפש לאמר ‪ :‬הראית או‬
‫השמעת או הידעת אשה יפה כמוני או טובה ממני אשר אדבר‬
‫אליך יום יום ואדל מאהבתך ואעש לך את כל הכבוד הזה ולא‬
‫שמעת בקולי ‪ :‬ו א ם על אשר ירארז מאדוניך פן ייסר אותך חי‬
‫המלך א ם יקרך עון בדבר הזדה מאדוניך ‪ :‬ועתה שמע נא אלי‬
‫ועשה נא למען הכבוד אשר כבדתיך והסר מעלי א ת המות הזה‬
‫ולמה אמות בעבוריך ‪ :‬ותכל לדבר ויען יוסף אותה לאמר חדל‬
‫לך מעלי ועזוב את הדבר הזה חלילה חלילה לי מעשות את הדבר‬
‫הזה לאדוני ‪ :‬הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש ^ ו‬
‫נתן כירי ‪ :‬ואיך אעשה א ת הדברים האלה בבית אדוני ‪ :‬כי ג ם‬
‫הוא‬ ‫יט ‪la‬‬
 ‫פרשת רשב‬ ‫‪146‬‬

‫הוא כבדני מאד בביתו וגם הפקיד אותי על ביתו וינשאני ‪ :‬אין‬
‫איש גדול בבית הזה ממני ולא חשך אדוני ממני מאומה כי א ם‬
‫אותך באשר את אשתו ואיך תדבר אלי כדברים האלה ואיך אעשה‬
‫הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ולאישך ‪ :‬ועתה חדל לך‬
‫עוד מעלי ואל הדבר אלי עוד כדברים האלה כי אינני שומע אל‬
‫דבריך ‪ :‬וזליכה לא שמעה א ^ יוסף בדברו אליה את הדברים‬
‫האלה ‪ :‬ןי>ך מסיתה אותו יום יו ם לשמוע אליה ‪ :‬ויהי אחרי כן‬
‫ויתמלא נחל מצרים על כל גדותיו ויצאו כל יושבי מצרים וילכו‬
‫לראות את הנחל בכל כלי שיר כמשפטם בארץ מצרים ‪ :‬וגם המלך‬
‫והשרים יצאו ל־^ראות בתופים ובמחולות כי שמחה גדולה ה י א‬
‫למצרים ויום טוב בעת אשר יתמלא ים שיחור והלכו שם לשמוח‬
‫על המים ‪ :‬ויהי בצאת המצריים אל היאור לשמוח כמשפטם ויצאו‬
‫גם כל אנשי בית פוטיפר אתם ‪ :‬אך זליכה לא יצאה לה כי אמרה‬
‫חולה אנכי ותשב בבית לבדה בעבור המצא לה יוסף ביום ההוא ‪:‬‬
‫ויהי בצאתם ותשאר זליכה בבית לבדה ואין אחר בבית אהה ‪ :‬ותקם‬
‫ותעל אל הבית אל היכלה ותלבש בגדים כבגדי מלכות ; ותשם‬
‫על ראשה אבנים יקרות מאבני שוהם משובצים זהב וכסף ותיפה‬
‫את פניה ואת בשרה בכל תמרוקי הנשים ‪ :‬ותקטיר את ההיכל‬
‫ואת הבית בקרה ולבונה ותפזר בכל ההיכל מור ואהלות ‪ :‬ותשב‬
‫אחרי כן בפתח היכלה על דרך הבית במקום אשר יעבור מ ש ם‬
‫יוסף לעשות מ ה א כ תו ‪ :‬ו הנ ה יוסף ב<ן מהשדה ויבא הביתה‬
‫לעשות מלאכת אדוניו ‪ :‬ויבא עד המקום אשר יעבור משם וירא‬
‫א ת כל מעשה זליכה וישב אחורנית ‪ :‬ותרא זליכה את יוסף שב‬
‫אחורנית מפניה ותקרא לו לאמר מה לך יוסף ב א אל מלאכתך‬
‫והנני פניתי את הדרך עד עברך אל מושביך ‪ :‬וישב יוסף וי ב א‬
‫הבית ויעבור משם אל מקום מושבו וישב לעשות מלאכת אדוניו‬
‫כמשפט ‪ :‬והנה זליכה באה א היו ותעמוד לפניו בבגדי מלכורת‬
‫וריח שלמותיה יצא למרחוק ‪ :‬ותמהר ותחזק ביוסף ובבגדיו ותאמר‬
‫אליו חי המלך‪ .‬אם אינך עושה דברי כי היום תומת ‪ :‬ותמהר ותשלח‬
‫את ידה האחרת ותשלוף את החרב מתחת בגדיה וחתן על צואר‬
‫יוסף‬
 ‫עד‬ ‫פרשת דשב‬
‫יוסף ותאמר קום וע׳עה את דברי ואם אין אתה מת היום ‪ :‬ויירא‬
‫יוסף מלפניה בעשותה את הדבר הזה ויקם לברוח מלפניה והיא‬
‫חפשה א ת בגדו ממול פניו ‪ :‬ויהי בברחו בבהלה ותקרע הבגד‬
‫אשר החזיקה בו זליבה ויעזוב יוסף הבגד ביד זליכה וינס ויצ^ן‬
‫החוצה כי ירא ‪ :‬ותרא זליכה כי נקרעו בגדי יוסף ויעזבם בירר־ז‬
‫וינס ותפחד לנפשה מאד פן ישמע עליה ה ד ב ר ‪ :‬ו ת ק ם ותעש‬
‫בערמה ותסר את הבגדיח אשר לבשה אותם ותלבש את בגדיה ‪:‬‬
‫ותקח את בגדי יוסף ותנה אצלה ותלך ותשב במקום מושב חוליה‬
‫אשר ישבה שם טרם צאת אנשי ביתה אל היאור ; ותקרא א רז‬
‫נער אחד קטן אשר היה בבית ותצוהו לקרוא א ה אנשי בי ת ה‬
‫ויבאו אנשי הבית אליה ‪ :‬ויהי כראותה אותם ותאמר אליהם בקול‬
‫גדול ובצעקה ראו אשר הביא אלי אדוניכם איש עברי אל הבית‬
‫כי בא היום לשכב עמי ; ויהי בצאתכם ויבא הכיתה וירא כי אין‬
‫אחד בבית ויבא אלי ויחזק בי לשכב עמי ‪ :‬ואחזיק בבגדיו ואקרעם‬
‫ואקרא עליו בקול ג ת ה ויהי כהרימי קולי וייר‪ ?>:‬לנפשו ויעזוב‬
‫בגדו לפני ויצא וינס החוצה ‪ :‬ולא דברו אנשי כיתה מאומה אך‬
‫חרה אפם מאד ביוסף וילכו ^ אדוניו וידברו לו את דברי אשתו ‪:‬‬
‫ויבא פוטיפר אל ביתו בחרון אף ותצעק עליו אשתו לאמר ‪ :‬מה‬
‫הדבר אשר עשית לי להביא אל ביתי עבד עברי כי בא אלי היום‬
‫לצחק בי וכזאת וכזאת עשה לי היום ‪ :‬וישמע פוטיפר את דברי‬
‫אשתו ויצו להכות א ת יוסף במכות נמרצות ויעשו לו כן ; וידתי‬
‫בהכותם אותו ויצעק יוסף כקול גדול ‪ :‬וישא עיניו א ה השמים‬
‫ויאמר יי אלהים אתה ידעת כי אני נקי מכל הדברים האלה ולמה‬
‫אמות היום על שקר ביד הערלים הרשעים האלה אשר לא ידעתי‬
‫אותם ‪ :‬ויהי מדי הכות אנשי פוטיפר א ת יוסף ויצעק ויבכה עוד ‪:‬‬
‫ויהי שם עכד אחד מעכדי פוטיפר כן עשתי עשר חדש*• ויפתח יי‬
‫את פה הילד וידבר לפני אנשי פוטיפר המכים את יוסף כדברים‬
‫האלה לאמר ‪ :‬מה לכם כאיש הזה ועל מה תעשו לו את הרעה‬
‫הזאת שקר אמי דוברת וכזב תאמר כזה וכזה היה הדבר ‪ :‬ויגד‬
‫אליהם הילד א ת כל הדברים על נכון ואת כל דברי זליכה א ל‬
‫יוסף‬
 ‫פרשת רשב‬ ‫‪148‬‬

‫^וסף יום יום הגיד אליהם ‪ :‬וישמעו כל האנ^עים א רז דברי הילד‬

‫ויתמהו מאד סכל דברי הילד ויכל לדבר הילד וידו ם ‪ :‬ופוטיפר‬
‫נכלם סאד מדברי בנו ויצו את אנשיו לבלתי ה מ ת את יוסף עוד‬
‫ויחדלו האנשים מהכות את יוסף ‪ :‬ויקה פוטיפר א ת יוסף ויאמר‬
‫להביאו במשפט לפני הכהנים השופטים אשר למלך לשפטו על‬
‫הדבר הזה ‪ :‬ויבא פוטיפר ויוסף לפני הכהנים שופטי המלך ויאמר‬
‫אליהם שפטו נ א מה משפט יש לעבד הזה כי כזה וכזה עשה ‪:‬‬
‫ויאמר הכהנים ^ יוסף למה העשה את הדבר הזה לאדוניך ; ויען‬
‫או ת ם יוסף לאמר ה א אדוני כי כ ז ה וכזה היה הדבר ‪ :‬ויאמר‬
‫פוטיפר אל יוסף הלא כל אשר לי שמתי בידך ודא חשבתי ממך‬
‫דבר כי אם אשתי ואיך העשה לי את ה ר ע ה הזאת ‪ :‬ויען יוסף‬
‫ויאמד ^ א אדוני חי יי וחי נפשך אדוני א ם אמת הדבר א ש ר‬
‫שמעת מאש הך כי כזה וכזה היה הדבר היום ‪ :‬זה לי שנה תמימה‬
‫היום בביתך הראית בי עולה או דבר אשר יחייב את ראשי אליך ‪:‬‬
‫ויאמרו הכהנים ^ פוטיפר שלח נא ויביאו בגד יוסף הקרוע לפנינו‬
‫ונראה בו את הקרע ‪ :‬והיה אם מלפני הבגד יהיה הקרע ממול פניו‬
‫היא החזיקתהו לבא אריה ובערמה עשתה א ת כל אשר תדבר‬
‫אשתך ‪ :‬ויביאו את בגד יוסף לפני הכהגים השופטים ויראו והנה‬
‫הקרעממול פני יוסף וידעו כל הכהנים השופטים אשר היא הציקההו‬
‫ויאמרו אין ^ ע כ ד הזה משפט מות כי ^ א עשה מאומה ‪ :‬ן ^ך‬
‫משפטו אשר יותן בכית הסוהר בעבור השמועה א״ה בוה מובן טזב טעם‬

‫<?ת דב ריה ם ויקה את יוסף ויתנהו אל כירת‬

‫כל בוגד ואדרבא שמהו‬
‫הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים ו״־׳’ כ״?י‪-‬‬
‫ודוק‪:‬‬ ‫יוסף בבית הסוהר שתים עשרה שנד־ן ‪ :‬ו ב כ ^‬
‫זאת לא שכה אשת אדוניו מעליו ולא חדלה מדבר אל יוסף יום‬
‫יום לשמוע אליה ‪ :‬ויהי מקץ שלשה חדשים ותוסף זליכה והלך‬
‫אל יוסף אל בית הסוהר יום יום ותסיתהו לשמוע אליה ותאמר‬
‫זליכה אל יוסף עד מתי תעמוד בבירז הזה אך שמע נ א בקולי‬
‫ואוציאך מן הכית הזה ‪ :‬ויען יוסף אותה לאמר טוב שבתי כבית‬
‫הזה‬
‫’“ י‬ ‫עה‬ ‫פדעתוישב‬ ‫^‬
‫הזה מ ^ מו ע אל דבריך לפשוע באלהים א״ה א‪9‬ער צ•‪1‬ה טעם אימיי‬
‫ותאגזר אליו אם לא תעשה א ת ינ רי א נ קי ל׳ מאד ־ ״‪?0‬ם״ ״ה‬
‫א ת עיניך ואוסיף נ חו תי ם ב תלך ואמסרך לפתותו והיה רוצה לצאת מפס‬
‫‪S‬‬ ‫‪|!0‬טס ‪7‬על‬ ‫ביד אשר לא יי ע ת תמול שלשום= יי ^‘‬
‫‪> 4‬ותח ויאטר הנה אלתי כל הארץ יו ב ^ מנר אסי ‪ 0D‬ה׳ מנטיוו‪1‬לז‬
‫‪ °T‬כי כהפך הוה‬ ‫פוקח יוסף ״‬
‫סנרחה‬ ‫הוא ‪1‬‬‫להצילני סכל אשר העשה לי כי ‪.‬‬
‫*‬

‫עורים ומתיר אסורים ושומר א ת כל הגרים ובמ״ש ניחא דוק ותשכח * ועס‬
‫ל« ני־’ ת ״” א ^ ״ ח ^ ל‪ /‬״ מי‬ ‫ל« ייעי ־ י ״’‬ ‫אשר הם‬
‫יכלה זליכה לפתות את יוסף לשמוע אייה כן אבל לבבו לא כן יחשוב ‪:‬‬
‫ותחדל ללכת אליו להסיתו ויוסך^ עורנו אסור בבית הסוהר ; ויעקב‬
‫אבי יוסף וכל אחיו אשר בארץ כנען עודם מתאבלים ובוכים על‬
‫יוסף בימים ההם כי סאן יעקב להתנחם על יוסף בנו ; ויהי יעקב‬
‫צועק ובוכה ומתאבל ע‪-‬י יוסף כל הימים ‪ :‬ויהי בעת ההיא בשנה‬
‫ההיא שנת רדת יוסך‪ v‬מצרימדח כאשר מכרו אורחו אחיו ‪ :‬וילך‬
‫ראובן כן יעקב תמנתה ויקח את אליורם בת עזי הכנעני לו לאשה‬
‫ויבא אליה ‪ :‬ותהר ותלד אליורם אשת ראובן לו את חנוך ו א ה‬
‫פלוא ואת חצרון ואת כרמי בנים ארבעה ‪ :‬ושמעון אחיו לקח את‬
‫דינה אחותו לאשר• ותלד לו ימואל וימין ואהד ויכין וצוחר בנים‬
‫חמשה ‪ :‬ואחרי כן בא שמעין אל בונה הכנענית היא בונה אשר‬
‫שכה שמעון מעיר שכם ‪ :‬ותהי כונה לפני דינה ו ת ש ר ה א ו ת ה‬
‫ויבא א לי ה שמעון ותלד לו א ה ש או ה ‪ :‬וי הו ד ה ה ל ך ב ע ה‬
‫ההיא אל עדולם ויט עד איש עדולמי ושמו א״ה זה הוא הפך דברי ר״ל‬
‫’^^הכנעט ס ^ ן‬ ‫חירה ‪ :‬וירא שם יהודה כת איש‬
‫י '‬ ‫ע לי ה ב ה שוע ויקחה ויבא אליה • ותלד י‬
‫עלית ליהודה ער ואונן ושלה בניכם שלשה ‪ :‬וילכו ל־יוי ויששכר‬
‫א ר ץ ה ק ד ם ויקחו להם משם את ב נו ה יובב בן יקטן בן עבר‬
‫לנשים ‪ :‬וליובב בן יקטן שתי בנות שם הגדולה עדינה ושם הקטנה‬
‫ארידה ‪ :‬ויקה לוי א ה עדינה ויששכר לקח את ארידה ויביאום‬
‫ארצה כנען בית א בי ה ם ‪ :‬ותלד עדינה ללוי גרשון ק ה ה ומררי‬
‫בנים שלשה ‪ :‬ואדירה ילדה לו ליששכר תולע ופוה ויוב ושמרון‬
‫נני ס‬
 ‫‪150‬‬
‫פרשת דשב‬
‫במם ארבעה ‪ :‬ודן הלך א ‪ p‬מואב ויקח את אפללת בת חמורן‬
‫המואבי לאשה דביאה ארצה כנען ‪ :‬ותהי אפללת עקרה י מי ם‬
‫דכים אין לה ולד ‪ :‬ויזכור אלהים א ת אפללת אישת דן אחרי כן‬
‫ותהר ותלד בן ותקרא את שמו חושים ‪ :‬וילכו גד ונפתלי הרנה‬
‫ויקחו משם את בנות אמורם בן עוץ בן נחור לנשים ; ואלה שמות‬
‫בנות א מו ר ם שם הגדולה מרימית ושם הקטנדח עוצירת ‪ :‬ויקח‬
‫נפתלי את מרימית וגד לקח את עוצית ויביאום ארצה כנען בית‬
‫אביהם ‪ :‬ותלד מרימית לנ פ ת לי י ח צ א ^ וגוני ויצר ושלם בני ם‬
‫ארבעה ‪ :‬ועוצית ילדה לגד צפיון וחגי שוני ו א צכון ערי וארודי‬
‫ואראלי בנים שבעה ‪ :‬וילך אשר ויקה את עדון בת אפלל בן הדר‬
‫בן ישמעאל לאשה ויביאה ארצה כנען ‪ :‬ותמת ע תן אשת אשר‬
‫בימים ההם אין לה ולד ‪ :‬ויהי אחרי מות עדון וילך אשר אל עבר‬
‫הנהר ויקה את הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם לו לאשה ‪:‬‬
‫והנערה טובת מראה ובעלת שכל ותהי למלכיאל בן עילם בן שם‬
‫לאשה ‪ :‬ותלד הדורה למלכיאל בת ויקרא את ^שמה סרח ‪ :‬וימת‬
‫מלכיאלאחרי כן ותלך הרורה ותשב בית אביה‪ :‬ויהי אחרי מות‬
‫אשת אשר וילך ויקח את הדורה לאשרה ויביאדה ארצה כנען ‪:‬‬
‫ויבא גם סרח בתה עמה והיא בת שלש שנים א״ה מכאן תראה איך צדק‬
‫ותגדל־" הנערה בבירת יעקב ‪ :‬והנערה טו ב ח ’ '”איתת ?‪xi‬‬
‫מ ר א ה ותלך בדרכי בני יעקב בקדו שה ל א‬
‫חסרה דבר ויתן לה יי חכמה ושכל ; ותהר ה דו ר ה אשת א ש ר‬
‫ותלר לו את ימנה וישוה וישוי ובר יעה בנים ארבעה ‪ :‬וזבולון הלך‬
‫לו מדינה ויקה את מח שה בת מולד בן אבידע בן מדין ל א ש ה‬
‫ויביאה ארצה כנען ‪ :‬ותלד מרושה לזבולון סרד ואילון וי ח ל א ה‬
‫בנים שלשה ‪ :‬וישלח יעקב אל ארם בן צובא בן תרח ויקה א ה‬
‫מחליא בת ארם א ה בנימין בנו והבא א ר צ ה כנען בית יעקב ‪:‬‬
‫ובנימין בן עשר שנים בקחתו את מחליא בת ארם לאשה ‪ :‬ותהר‬
‫מחליא ותלד לבנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן בנים חמשה ‪:‬‬
‫ואחרי כן הלך בנימין ויקח א ה ע ר ב ה בת זמרן כן אברהם על‬
‫אשתו לאשה והוא בן שמונה עישרה שנה ; ותלד ערבת לבנימין‬
‫אחי‬
‫ו‪ 5‬ו‬ ‫עו‬ ‫פרשת וישב‬
‫אחי וראש מו פי ם וחופים וארד בנים חמשה ! ויהי כימים ד‪.‬ד‪.‬ם‬
‫וילך יהודה בית שם ויקח את תמר ג ת עילם בן שם לער נכורו‬
‫לאשה ‪ :‬ויבא ער אל תמר אשתו ותהי לו א׳ה נזה רמא למה דן איחה‬
‫' י ^ י ס^היא ‪ 1‬ק ״ל־?‪.‬ין^• היא‬ ‫לאשה ‪ :‬ויהי בבואו אליה וי ש ח״‬
‫חוצה וירע בעיני יי את מעשהו וימת אותו מלט צדק כמי סנז׳יל נמיזימו‬
‫""?‬
‫חפרף’’דוק ■‬
‫ער ככור יהודה ויאטר כזנות וכו בתש !!!״‬ ‫יי ‪, :‬ויהי אחרי מות ^‬
‫יהודה אל אונן בא אל א’ טת אחיך וי ב ם א״ה כששבחת• טעם זה לבעל‬
‫אותה והקם זרע לאחיך‬
‫לאשה ויב<^ אליד־ג*י רעש אונן גם הו‪>2‬ן‬
‫כמעשה אחיו וירע יי את מע^הו וימת גם אותו ‪ :‬ויהי כא*צ‪ 1‬ר מת‬
‫אונן ויאמר ידלודה <?ל תמר שבי בית אביך עד יגדל ש ל ה בני‬
‫ויהודה לא חפץ עוד בתמר ליתנה לשלה כי אמר יהודה פן ימות‬
‫גם הוא כאחיו ‪ :‬ותקם תמר ומלך ותשב בית אביה ותהי תמר בבית‬
‫אביה ימים ‪ :‬ויהי לתקופת השנה ותמת עלית אשת יהודה וינחם‬
‫יהודה על א ש תו*‪ .‬ויהי אחרי מות עד־יית וילך יהודה ויעל עם‬
‫דעהו חירה תמגת לגוז את צאנם ; ות שמע המר כי עלה יהודה‬
‫תמנתה לגוז הצאן ושלה גדל ויהודה לא חפץ בה ‪ :‬ותקם תמר‬
‫ותסר את בגדי אלמנותה ותלבש עליה צעיף ותתעלף ותלך ותשב‬
‫בפתח עינים אשר על דרך תמנרת ‪ :‬וירד יהודה וי רא ה ויקחה‬
‫ויבא אליה ותהר ד־־יו ‪ :‬ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה ‪:‬‬
‫ויקראו את שם הראשון פרץ ושם השני זרח בימים ההם ‪ :‬ויוסף‬
‫בן יעקב עורנו אסור בבית הסוהר בארץ מצרים*‪ .‬בעת ה הי א‬
‫ושרי פרעה עומדים לפניו שר המשקים ושר האופים אשר למלך‬
‫מצרים ‪ :‬ויקח שר המשקים א ת היין וישם לפני המלך לשתות וגם‬
‫שר האופים שם את הלחם לפני המלך לאכול ‪ :‬וישת ה מ ל ך מן‬
‫היין ויאכל מן הלחם הוא וכל עבדיו ושריו אוכלי ש״יחן המלך ‪:‬‬
‫ויהי הם אוכלים ו שותים ושר ה מ ש קי ם ושר האופי ם יושבים‬
‫עמהם ‪ :‬וי מצ או שרי פרעה זבובים רבים ביין אשר ה בי א שר‬
‫המשקים וגם אבני נתר נמצאו בלחם שר האופים ‪ :‬וירא פרעה‬
‫את המעשה אשר עשו לו שריו ויצו לייסרם ולתתם כבית הסוהר‬
‫כמשמר‬
 ‫פרשח דיטב‬ ‫‪152‬‬

‫כמשמר ויעשו להם כן ; בשנה הע״עירית לסאסר יוסף באו עמו‬

‫שר האופים ושר המשקים במשמר ‪ :‬ויפקוד שר הטבחים את יוסף‬
‫לשרת את שרי פרעה ויהיו שם שרי פרעה במשמר שנה תמימה ;‬
‫ויהי מקץ השנה ויחלמו שניהם חלומות בלילה אחד במשמר אשר‬
‫היו שם ‪ :‬ויהי בבקר ויבא אליהם יוסף לשרת אותם כמשפט וירא‬
‫אותם והנה שניהם פניהם זועפים ורעים ‪ :‬וישאל אותם יוסף לאמר‬
‫מדוע פניכם רעים וזועפים היום ‪ :‬ויאמרו אליו חלום חלמנו ופותר‬
‫אין אוהו ‪ :‬ויאמר אליהם יוסף ספרו נא לי את חלומותיכם והאלהים‬
‫יענה את שלומכם כאשר תחפצו ‪ :‬ויספר שר המשקים את חלומו‬
‫ליוסף ויאמר בחלומי ואראה והגה גפן גדולה לפני ‪ :‬ובגפן ההיא‬
‫ראיתי שלשה שריגים ותמהר ותפרח ותעל נץ ויכשילו אשכלותיה‬
‫ויהיו ענבים ‪ :‬ו ^‪ 6‬קח את הענבים ו א שח ט ם בכוס ואתן ע ^ כף‬
‫פרעה וישת ‪ :‬ויאמר יוסף אליו שלשת השריגים אשר בגפן שלשת‬
‫ימים הם ‪ :‬בעוד שלשת ימים יצוה המלך והוציאך מזדה והשיבך‬
‫על כנך והשקית את המרך יין כאשר היית משקהו בראשונה אך‬
‫אמצא חן בעיניך אשר תזכרני אל המלך כאשר ייטב לך ועשית‬
‫עמדי חסד והוצאתני מן הסוהר הזה ; כי גנוב גונבתי מארץ כנען‬
‫ואמכר לעבד במקום הזה וג ם אשר הוגד לכם על א שת ן^דוני‬
‫שקר כי שמו אותי בכור הזה חנם ‪ :‬ויען שר המשקים ארה יוסף‬
‫לאמר אם היטב ייטיב לי המלך כבתחילה כאשר פתרת לי כד־‘‬
‫אשר תחפוץ אעשה לך ואוציאך מן הבור הזה ‪ :‬וירא שר האופים‬
‫כי פתר יוסף את חלום שר המשקים על נכון ויגש גם הוא ויספר‬
‫א ת כל חלומו ליוסף ‪ :‬ויאמר אליו בחלומי ואראה והנה שלשה‬
‫סלי חורי על ראשי ‪ :‬ואראה והנה בסר העליון מכר מאכל פרעה‬
‫מעשה אופה והנה העוף אוכל אותם מעל ראשי ‪ :‬ויאמר אד־^יו‬
‫יוסף שלשת הסלים אשר ראית שלשת ימים הם ‪ :‬בעוד שלשות‬
‫ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף‬
‫את בשרך מעליך כאשר ראית בחלומך ‪ :‬כימים ההם והמלכות‬
‫הרה ללדזת ויהי ביו ם ההוא ותלד בן ‪ t‬למצרים יאמרו יולד בן‬
‫ככור למלך וישמחו כל מצרים וכל שרי פרעה ועבדיו מאד ‪ :‬ויהי‬
‫ביום‬
‫‪153‬‬
‫עז‬ ‫פרשת וישב‬
‫ב ‪r‬ם השלישי ללרתו ויעש פרעה סישתו? לבל ׳שריו ועבדיו ‪n‬׳ ‪S‬‬
‫א ‪ p‬צו ק וא ‪ p‬םצרים ‪ :‬ויבאו בל מצרי‪ 8‬וכל עבדי פרעה לאכול‬
‫ולשתות עם המלך כסשתה בנו ולשמוח בשמחת המלך ‪ :‬וכל שרי‬
‫המלך ועבדיו שמחים בערת ההיא כ ד‘ שמונת היסיכמ כמשתה‬
‫וישמחו ב כדי כלי שיר ובתופים ובטחולורת בבית המלך שמונה‬
‫ימים ‪ :‬ושר המשקים אשר פתר לו יוסף את חלומו שכח את יוסף‬
‫ולא זכר אותו אל המלך כאשר דבר לו ‪ :‬כי מאת יי היה הדבר‬
‫בעבור ענות א ת יוסף כי בטח בארם ‪ :‬וישב ת׳ה מס היות נ‪ -‬מוה קסה למה‬
‫״ה‬ ‫״■י ™ת ה״‬ ‫יוסף אחרי כן בכית הסוהר שנתים‬
‫‪ :‬ויצחק בן טעה שהיה לו לבטוח בהסס •‬ ‫מלאת לו *טתים עשרה‬
‫אברהם עודנו חי כימים ההם ‪ p «2‬כנען ^‬
‫זקן מאד בן שמונים ומאת שנה ‪ :‬וע^צ‪1‬ו בנו כי בקשתו לצאת מאותו בית‬
‫אחי יעקב היה בא ‪ p‬אדום ויאחז בה היא‬
‫ובניו בתוך כני שעיר ‪ :‬וישמע עשו כי קרבו שאץ בנך נליס זאמילי הני‬
‫וסניניי נשערה מאד ‪:‬‬ ‫ימי יצחק אביו למות ויב‪^,‬‬
‫ארצרת כנען זר{ל יצחק אביו ‪ :‬ויעקב ובניו יצאו ט ה ט קו ם אשר‬
‫גרו שם בחברון ויבאו כלם אהל יצחק אביהם וימצאו א ת עשו‬
‫ואת בניו באהל ‪ :‬וישבו יעקב ובניו לפני יצחק אביהם ויעקב עודנו‬
‫מתאבל על יוסף בנו ‪ :‬ויאמר יצחק אל יעקב הגישה אלי א ת בניך‬
‫ואברכם ועש יעקב את אחר עשר ילדיו לפני יצחק אביו ‪ :‬וישם‬
‫יצחק את ידיו על כל בני יעקב ויאחז בהם ויחבקם וינשקם אחד‬
‫אחד ‪ :‬ויברכם יצחק כיום ההוא ויאמר אליהם יי אלתי אבותיכם‬
‫יברך אתכם וירבה זרעכם בכוכבי השטים לרוב ‪ :‬וגם את בני עשו‬
‫ברך יצחק לאמר ישימכם האלהים למורא ולפחד על כל רואיכם‬
‫ובל אויביכם ‪ :‬ויקרא יצחק אל יעקב ואל בניו ויבאו בלם וישבו‬
‫לפני יצחק ‪ :‬ויאמר יצחק אל יעקב יי אלתי כל הארץ דבר אד^י‬
‫לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה ‪ :‬אם ישמרו בנ ץ א ת‬
‫חקותי וארת דרכי והקימותי להם א רז השבועה נייזשר נשבעתי‬
‫לאברהם אביך ‪ :‬ועתה בני למד א ת בניך ואח כני בניך ליראה‬
‫•אח יי וללכת בדרך הטובה אשר ״ ס ב כעיני יי אלהיך ‪ :‬כי א ס‬
‫שמור‬ ‫'פ ‪20‬‬
 ‫‪154‬‬
‫פרשת רשב‬
‫שמור תשסרון א ת דרכי יי וארת חקותיו גם יי ישמור לכם ארת‬
‫בריתו א ת אברהם והיטיב לכם ולזרעכם כל הימים ‪ :‬ויכל יצחק‬
‫לצוות את יעקב וארז בניו רגוע וימרת ויאסף אל עמיו ‪ :‬ויפול‪'-‬‬
‫יעקב ועשו על פני יצחק א בי ה ם ויבכו ויצחק בן מאה ושסוניכש‬
‫שנדה כמותו בארץ כנען בחברון ‪:‬וי ש ^ ^ו אותו בניו אל מערת‬
‫המכפלה אשר קנה אברהם מאת בני חת לאחוזת קבר ‪ :‬וכל מלכי‬
‫ארץ כנען הלכו עם יעקב ועשו לקבור א ת יצחק ויעשו כל מלכי‬
‫כנען ל־ייצחק כבוד גדו^י במותו ‪ :‬ובני יעקב ובני עשו הולכים‬
‫♦חפי רגל סביב המטה הלוך וקונן עד הגעתם אל קרית הארבע ‪:‬‬
‫ויקברו יעקב ועשו א ת יצחק א בי ה ם במערות המכפלה ^^שר‬
‫בקרית הארבע בחברון ‪ :‬ויקברוהו בכבוד גדול מאד כקבור א ת‬
‫המלכים ‪ :‬ויספדו לו יעקב ובניו ועשו ובניו וכל מלכי כנען מספד‬
‫גדול וכבד מאד ויברוהו ויתאבלו עליו ימים רבים ‪ :‬ויהי אחרי מות‬
‫יצחק ויעזוב את כל מקנהו ואת קנינו ואת כל־‘ אשר לו לבניו ‪:‬‬
‫ויאמר עשו אל יעקב הבה נא אשר הניח אבינו אלינו ונחלקהו‬
‫לשנים ואני אבחר ויאמר יעקב כן געשה ‪ :‬ו ק ח יעקב א ת כל אשר‬
‫הניח להם יצחק בארץ כנען א ת הבהמה ואת העושר ואת כד־*‬
‫הרכוש ויחץ אותו יעקב לשנים לפני עשו ובניו ‪ :‬ויאמר אל עשו‬
‫הנה כל אלה לפניך עתה בחר לך מהם את החצי אשר תקח לך ‪:‬‬
‫ויאמר יעקב אל עשו שמע נא אחי לאשר אדבר אליך לאמר ‪:‬‬
‫יי אלהי השמים והארץ דבר אד־* אבותינו אברהם ויצחק לאמר‬
‫לזרעך אתן א ת הארץ הזאת לרשתה עד עולם ‪ :‬עתה הנה כל‬
‫אשר עזב אבינו לפניך והנה כל הארץ לפניך בחר לך מהם את‬
‫אשר תחפוץ ‪ :‬א ם את כל הארץ תחפוץ קחנדה לך ולבניך עד‬
‫עולם ואני אקח א ת העושר הזה ‪ :‬ואם את העושר תחפוץ קחנו‬
‫לך ואני אקח א ת הארץ הזאת לי ולבני לרשתה ער עולם ‪ :‬ושם‬
‫זהיר‪ .‬גביות בן ישםעא‪ •-:‬ע ם בניו כארץ וילך עשו ביום ההוא‬
‫ויתיעץ עסו ל־יאמר ‪ :‬כזה וכזה דבר אל־יי יעקב וכזארת וכזארת‬
‫השיבני עתה עוצה עצתך ונשמענה ‪ :‬ויאמר אליו נביות מה הדבר‬
‫הזה אשר ידבר יעקב אליך הגה כל בני כנען יו שבים ב א ר צ ם‬
‫לנט ת‬
‫‪155‬‬
‫עח‬ ‫פרשת וישב‬
‫^בטח ויעקב יאמר יירשנה עם זרעו כרי הימים ‪ :‬עתה ד^ו ?יך‬
‫ולקחת כל עושר אביך ועזבת א ת יעקב א ח ץ בא ‪ p‬כאשר דבר ‪:‬‬
‫ויק ם עשו וישב אל יעקב ויעש כד* **■}שר יעץ עליו נכיורה בן‬
‫ישמעאל ‪ :‬ויקם עשו את כל העושר אשר עזב יצחק ארת הנפש‬
‫ואת הבהמה ואת המקנה ואת הרכוש ואת כל העושר ולא נתן‬
‫ליעקב אחיו ממנה מאומה ‪ :‬ויעקב לקח א ח כל ארץ כנען מנחל‬
‫מצרים ועד נהר פרח ויקחנה לאחוזת עולם ולבניו ולזרעו אחריו‬
‫עד עולם ‪ :‬וגם מערת המכפלה אשר כחברון אשר קנה אברהם‬
‫מאת עפרון לקח יעקב לאחוזת קבר לו ולזרעו עד עול ם מארת‬
‫עשו אחיו ‪ :‬ויכתוב יעקב את כל הדברים האלה בספר המקנדת‬
‫ויחתום ויעד עדים נאמנים על כל אלדת ‪ :‬ואלה הדב רי ם אשר‬
‫כתב יעקב בספר לאמר ‪ :‬ארץ כנען וכל עריה החתי והחוי והיבוסי‬
‫והאמורי והפריזי כד* שבעת גויי הכנעני מנהר מצרי ם וער נהר‬
‫פרת ‪ :‬וכל עיר חברון קרית הארבע והמערה אשר בה ‪ :‬את הכל‬
‫קנה יעקב מאת עשו אחיו במחיר לאחוזה לו ולבניו ולנחלח לזרעו‬
‫אחריו עד עולם ‪ :‬ויקח יעקב את ספר המקנה ואח החתום המצות‬
‫והחוקים ואת ספר הגלוי ויתנם ככלי חרש למען יעמדו ימים רבים‬
‫ויתנם כיד כניו ‪ :‬ועשו לקח את כל אשר הניח אביו אחרי מותו‬
‫מיד יעקב אחיו ‪ :‬ויקח את כל הרמ ש מאדם ה״ה פ״ן מה שכתבת■ נ סנר‬
‫ועד שוז‬
‫‪ .‬ע^ פסוק ויקח עשו הת נשיו‬ ‫^‬
‫וער בהמה מגמל וער חמור משור‬
‫*‬ ‫*‬
‫מכסף וער זהב א בני ם טו מ ת וכדולח וכל ונ‪1‬י נירנוש‪ 0‬יבונו'נ>לש■‬
‫וה ה•! לו שום עדן כעולם ‪:‬‬ ‫‪ ,,‬ב ף ך □ ‪.‬‬

‫דבר אשר לא לקח לו עשו מכל אשר הניח יצחק אחרי מותו ‪ :‬ויקה‬
‫עשו א ת כל אלה וילך אל ארץ שעיר ההורי הוא ובניו אל מקומם‬
‫מפני יעקב אחיו ובניו ‪ :‬ויאחז עשו כתוך בני שעיר ולא שב עשו‬
‫ארצה כנען מהיום ההוא והלאה ‪ :‬ותהי כל ה״ה דוקלש■ זה תש׳ה וישב עשו‬
‫עילם י^ה״י^יז^נעןס«י “א‬ ‫ארץ כנ ק לבני ישראל* לנחליז‬
‫סל יעקב ‪:‬‬ ‫ועשו וכד־‘ בניו ירשו א רז ד־זר שעיר ‪:‬‬

‫כימים‬
 ‫‪3‬ד׳עת מקץ‬ ‫‪1S6‬‬

‫כ ^ מי ם ההם אחרי׳־ מות יצחק ויצו יי ויקרא רעב על בל הארץ ‪:‬‬

‫בעת ההיא ופרעה מלך מצרי ם יושב על כסאו בארץ‬
‫מצרים וישכב במשכב הלילה ויחלום חלומות וירא פרעה בחלומו‬
‫והנה הוא עומד על שפת יאור מצרים הוא שיחור ‪ :‬ויהי בעמדו‬
‫וירא והנה שבע פרות ב רי אוח בשר וטובות עולות מן היאור ‪:‬‬
‫והעלינד־*״ אחריהן שבע פרורח אחרורת דקור* בשר ורעורת מאר‬
‫ותבלענה שבע הרעות את שבע הטובורח ועורינד־ז מראיהן רע‬
‫כבתחלה ‪ :‬וייקץ ויישן ויחלום שנית וירא והנה שבע שבלים עולות‬
‫כקנה אחד מלאות וטובות ‪ :‬ותצמחנה אחריהן שבע שבלים דקות‬
‫ושדופות ברוח הקדים ותבלענה השכלים הדקות את המלאורת‬
‫וייקץ פרעדת מחלומו ‪ :‬ויהי בבקר ויזכור דזמלך א רז חלומותיו‬
‫ותפעם רוחו מאד מחלומותיו ‪ :‬וימהר המלך וישלח ויקרא אל כל‬
‫חרטומי מצרים והחכמים ויבאו ויעמדו לפגי המלך ‪ :‬ויאמר אליהם‬
‫המלך חלומות חלמתי ופותר אין להם ‪ :‬ויאמרו אל המלך ספר נא‬
‫לעבדיך את חלומותיך ונשמע אותם ‪ :‬ויספר להם המלך חלומותיו‬
‫ויענו ויאמרו כלס פה אחד אל המלך יחי המלך לעולם וזה פתרון‬
‫חלומותיך ‪ :‬שבע פרות הטובות אשר ראיה שבע בנות יולדו לך‬
‫באחרית הימים ‪ :‬ושכע פרות הרעות ה עו לו ח אחריהן ותבלען‬
‫אותן ואתה רואה לאות כי הבנות אשר יולדו לך ימותו כלם בחיי‬
‫המלך ‪ :‬ואשר ראית בחלום השנים שבע שבלים מלאות וטובות‬
‫עולורז בקנה אחד זה פתרונם שבע ערים תבנה לך ככל ארץ‬
‫מצרים באחרית הימים*• ואשר ראית שבע שבלים שדופות צומחות‬
‫אחריהן והכלען אותן ועיניך רואות לאות כי הערים אשר תבנה‬
‫יחרבו כלנה באחרית הימים בחיי המלך ‪ :‬ויהי בדברם הדברים‬
‫האלה והמלך לא הטה את אזניו אל דבריהם ולא שש לבו אליהם‬
‫כי ידע המלך בחכמתו כי לא פתרו את החלומות על נכון ‪ :‬ויהי‬
‫בכלותם לדבר לפני המלך ויען המלך אותם לאמר ‪ :‬מה הדבר‬
‫הזה אשר דברתם אלי הלא כזב ושקר הוצאתם מפיכם אך ספרו‬
‫גא את פתרון ח־'ומותי על נכונה ולא תמותו ‪ :‬ויצו המלך אחרי כן‬
‫וישלחו‬
‫ד‪ 5‬ו‬ ‫עט‬ ‫פחעתמקץ‬
‫ו מ‪1‬לחו ויקראו עוד אל חכמים אחרים ויבאו ויעמדו לפני המלך‪J‬‬
‫ויספר להם המלך חלומותיו וישיבהו כלם כפתרון הראשון ‪ :‬ויחד‬
‫אף המלך ויקצוף מ אד מזה ויאמר המלך אליהם הלא כזב תדברו‬
‫ושקר תאמרו בדבריכם ‪ :‬רצו המלך ויעבירו קול בכל ארץ מצרים‬
‫לאמר ‪ :‬מטעם המלך וגדוליו כל איש חכם אשר יודע ומבין לפתור‬
‫חלומות אשר לא יבא היום לפני המלך יומת ‪ :‬והיה האיש אשר יגיד‬
‫למלך את פתרון חלומותיו על נכונה ינתן לו כל אשר ישאל מ א ת‬
‫המלך ; ויבאו כל חכמי ארץ מצרים לפני המי^ך וכל החרטומיכש‬
‫וכל המכשפים אשר במצרים ובגושן וברעמסס ובתחפנחס ובצוען‬
‫ובכל גבול מצרים ‪ :‬ויעמדו כלם לפני המלך וגם כל הפרתמים וכל‬
‫השרים והמשרתים אשר למלך באו יחד מכל ערי מצרים וישנו‬
‫כלם לפני המלך ; ויספר המלך את חלומותיו לפני החכמים וכד־‘‬
‫השרים ויתמהו כל היושביכם לפני המלך מן המראה ; ויתחלקו‬
‫כל החכמים אשר לפני המלך בפתרון חלומותיו לחלקים רבים ‪:‬‬
‫מהם פתרו אל המלך לאמר שבע פרור־ו הטובות שבעה מלכים‬
‫הם אשר יעמדו על מצרי ם מזרע המלך ; ושבע הפרות הרעות‬
‫שבע שרים יעמדו עליה ם כאחרירת הימי ם והשחיתום ; ושבע‬
‫השכלים הטובות הם שבעה שרי ם הגדולים אשר למצרים אשר‬
‫יפלו ביר שבעה שרים אויביהם בלתי חזקי ם במלחמות אדוגי‬
‫ד־זמלך ‪ :‬ומהם אשר פתרו אל המלך כדבר הזה י‪ -‬א מ ר ‪ :‬שבע‬
‫פרות הטובות הם שבע ערי כל מצרים ה חז קי ם ‪ :‬ושבע הפרות‬
‫הרעות הם שבעה גויי ארץ כנען אשר יבאו על שבעת ערי מצרים‬
‫באחרית הימים והשחיתו אתהן ; ואשר ראית את שבעת השבלים‬
‫הטובות והרעות בחלום השני לאות כי תשוב עוד ממשלת מצרים‬
‫להיות לזרעך כבתחלה ‪ :‬והיה במושלם ושבו כל אנשי ערי מצרימה‬
‫על כל השבעה ערי כנען החזקים מהם והשחיתו אותם ושברה‬
‫כל מלכות מצרים לזרעך ‪ :‬ומחם אשר אמר אל המלך זה פתרון‬
‫חלומותיך ‪ :‬שב ע פרות הטובורת שבע מלכות הנה אשר רתקה‬
‫לנשים באחרית הימי ם ‪ :‬ושבע הפרות הרעות לאות כי ימותו‬
‫הנשים התמה כלנה בחיי המלך ; ושבע השבלים הטובות והרעות‬
‫אשר‬
 ‫פרשתדשב‬ ‫‪^8‬י‬
‫אשר ראית בחלום השני הם ארבעה עשר מי ה ם ‪ :‬והיה באחרית‬
‫הימים ועמדו ונלחמו ביניהם ונגפו השבעה מהם ארח השבעדז‬
‫החזקים מ ה ם ‪ :‬ומהם יאמרו אל המלך כדברים האלה לאמר ‪:‬‬
‫שבע הפרות הטובות שבעה בנים יולדו לך ויהרגום שבערח בני‬
‫שריך באחרית הימים‪ :‬ושבע השבלים הטובות אשר ראית בחלום‬
‫השני הם השרים ההם אשר ילחמו בם שבעה שרים אחרים בלתי‬
‫חזקים במותם וישחיתו אותם באחרית הימים וינקמו מהם נקמת‬
‫בניך ושבה המלוכה עוד ?־‘זרעך ; וישמע המלך א ת כל דברי‬
‫חכמי מצרים וכל פתרון חלומותיו ולא ישרו כ ל ט בעיני המלך ‪:‬‬
‫וידע המלך בחכמתו כי לא דברו אליו נכונה בכל דבריהם יחד ‪:‬‬
‫כי מאת יי היתה זאת לסכל את דברי חכמי מצרים למען צארת‬
‫יוסף מן בית האסורים ולמען גדלו כמצרים ‪ :‬וירא המלך כי אין‬
‫דובר אליו נכונה בכל החכמים והחרטומים אשר למצרים ויחר אף‬
‫המלך מאד וחמתו בערה בו ‪ :‬ויצו המלך ויוציאו כל החכמים וכל‬
‫החרטומים מלפניו ויצאו כלם בכשת וכלימה מלפני המלך ‪ :‬ויצו‬
‫המלך ויעבירו קול במצרים אשר ימותו כל חחכמים וכל החרטומים‬
‫אשר במצרים לא יחיה מ ה ם איש ‪ :‬ויקומו שרי הטבחים א ש ר‬
‫למלך וישלפו כ ל ם אי ש חרבו ויחלו להכורה כחרטומי מצרים‬
‫וחכמיה ‪ :‬ויהי אחרי כן ויבא מירוד שר המשקים אשר למלך וישתחו‬
‫ל־״מלך וישב לפניו ‪ :‬ויאמר שר ה מ שקי ם א ^ המלך יחי המלך‬
‫לעולם ותגדל מלכותו בארץ ‪ :‬אתה קצפת על עבדך כימים ההם‬
‫זה שנתים ימים ותתן אותי במשמר אותי ואת שר האופים ‪ :‬ושם‬
‫היה אתנו כבור ע בד עברי אשר לשר הטבחים יוסף שמו כי קצף‬
‫עליו אדוניו ויתנהו ש ם בבירת הסוהר וישרת אותנו ש ם ; ויהי‬
‫מימים בהיותנו כמשמר ונחלמה חלומורת בלילה א ח ד אני ושר‬
‫האופים איש כפתרון חלומו חלמנו ; ונבא ונגד לעבד ההוא בבקר‬
‫ויפתר לנו את חלומותינו איש כהלומו פתר לנו על נכונה ‪ :‬ויהי‬
‫כאשר פתר לנו כן היה הדבר לא נפל מכל דבריו ארצה‪ :‬ועתה‬
‫אדוני המלך אל תהרוג את אנשי מצרים חנם כי הנה הע בד ההוא‬
‫עודנו אסור כבית שר הטבחים אדוניו כבית הסוהר ; אם על המלך‬
‫טוב‬
‫‪159‬‬
‫פ‬ ‫פרשת מקץ‬
‫טוב יעלח אליו רבא לפניך והוא יודיעך את פתרון הח‪S‬רם‬
‫חלמת על נכונה ‪ :‬וישמע המלך דברי שר המ׳עלןים ויצו המלך‬
‫לבלתי המית את חכמי מצרים ‪ :‬ויצו ד ‪a‬לך את עבדיו להביא את‬
‫יוסף לפניו ויאמר המלך אליהם לכו אליו ואל תכהלוהו פן יבהל‬
‫יוסף ויריצוהו מן‬ ‫ולא ‪ T‬ע לדבר נבונדה ‪ :‬וילכו ע ב ת המלך‬
‫הבור ויגלהו לו עבדי המלך ויחלף ארת בגדי כלאו ויבא ד־*פגי‬
‫המלך‪ :‬והמלך יושב על כסא מלכותו בלבוש מלכות אפוד באפוד‬
‫זהב ; והפז אשר עליו נוצץ והכרקת והאודם והגופך מתלפדים ‪:‬‬
‫וכל אבני התפארת אשר כראש המלך מתלהטים ויפלא יוסף מן‬
‫המלך מאד ‪ :‬והכסא אשר יושב עליו המלך מצופה זהב וכסף עם‬
‫אבני השוהם ולו שבעים מעלות ‪ :‬ויהי משפטם בכר ארץ מצרים‬
‫כל איש אשר י ב א לדבר אל המלך ‪ :‬והיה אם איש שר וחשוב‬
‫בעיני המלך הוא ועלה אל המלך על הכסא עד המעלה האחרת‬
‫ושלשים וירד המלך על מעדת הששה ושלשים ודבר עמו ‪ :‬ואם‬
‫מיתר העם הוא ועלה עד שלש המעלות וירד דהמלך ברביעירת‬
‫ודבר עמו ‪ :‬ויהי משפטכם עור כל־־־‘ איש אשר יבין לדבר כ ב ^‬
‫שבעים הלשונות ועלה שבעים מעלות ועלה עולה ודבר עד הגעתו‬
‫לפני המלך ‪ :‬וכל איש אשר לא ישלים השבעים יעלה אל המעלות‬
‫כמספר אשר ידע ויבין לדבר ‪ :‬ומשפט מצרים היה בימי ם ההם‬
‫אשר לא ימלוך עליהם איש כי אם איש אשר ידע לדבר בשבעים‬
‫לשון ‪ :‬ויהי כבוא יוסף לפני המלך וישתחו למלך ארצה ויעל עד‬
‫שלש המעלות וישב במעלה השלישית ‪ :‬וירר דהמלך אליו וישב‬
‫במעלה הרביעית וידבר עם יוסף ‪ :‬ויאמר המלך אל יוסף חלום‬
‫חלמתי ופותר אין לפתור אותו על נכון ‪ :‬ואצוה היום ויבאו לפגי‬
‫כל חרטומי מצרים וכל חכמיה ואספר אליהם א ת חלומותי ואין‬
‫פותר אותם לי על נכונה ‪ :‬ואחרי כן שמעתי עליך היום הזה כי‬
‫חכם אתה אשר תשמע כל חלום לפתור אותו על נכון ‪ :‬ויען יוסף‬
‫את פרעה לאמר יספח פרעה א ת חלומו אשר חלם הלא לאלהים‬
‫פתרונים ; ויספר פרעה ליוסף א ת חלומותיו חלום הפרות וחלום‬
‫השכלים ויכל המלך לדבר ; ורוח אלהים לבשה את יוסף בערת‬
‫ההיא‬
 ‫פרשת מק״ן‬ ‫‪160‬‬

‫ההיא לפגי המלך וידע כל הדברים אשר יבאו עלי המ^ך סהי‪1‬ם‬
‫ההוא והלאה ‪ :‬דדע את פתרון חלום המלך על נכונה וידבר לפני‬
‫המלך ‪ :‬וימצא יוסף חן בעיני המלך ויטה המלך את אזניו ואת לבו‬
‫וי שסעאת כל דברי יוסף ‪ :‬ויאמר יוסף אל פרעה אל יחשוב המלך‬
‫כי שתי חלומות הן אך חלום אחד הוא ו כי א ת אשר חפץ׳אלהי‬
‫השמים לעשות בכל הארץ הראה את המלך בחלומו וזה פתרון‬
‫חלומך ע ^ נכונה ‪ :‬שבע הפרות ושבע השבלים הטובור־ז שבע‬
‫שנים הגה ושבע הפרות ושבע השבלים הרעות שכע שנים הגה‬
‫חלום אחד הוא ‪ :‬הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל הארץ ‪:‬‬
‫ואחרי כן יבאו שבע שני רעב < ‪ p n n t‬רעב כבד מ<סד ונשכח‬
‫כי־" השבע ההוא מן הארץ וכלה הרעב ^^ת יושבי כ ^ הארץ‬
‫ח לו ם אחד ח ל ם המלך ; ו ע ^ השנות ה ח לו ם ^«הל המלך כי‬
‫נכון הדבר מאר וממהר ה אל הי ם ב ע שו תו ‪ :‬ועתה איעצך נ א‬
‫עצוח ומלט אוח נפשך וארת נפש יושבי הארץ מרער־ז הרעב ‪:‬‬
‫אשר תבקש בכל מלכותיך איש נבון וחכם מאד אשר ידע בכל‬
‫דברי דחמלוכה ותשיתהו לצארז ולבא ע ^ כל א ר ץ מצרים ‪:‬‬
‫דפקר האיש ההוא אשר תשית על מצרים פקידים תחת ידו ויקבצו‬
‫א ת כל אוכל השנים הטובות הבאות ויצברו בר וישימוהו באוצרות‬
‫פקידיך ‪ :‬ושמרו את האוכל ההוא לשבע שני הרעב וימצא‬
‫ולאנשיך ולכל ארצך ולא תכרת אתה וכל ארצך ברעב ; וגם כל‬
‫יושבי ארצך יצוה ויקבצו איש איש מתבואת שדהו מ כ ^ אוכל‬
‫שבע השנים הטובות ונתנו באוצרותיהם וימצא להם כימי הרעב‬
‫וחיו בו ; זה פתרון חלומך על נכונה וזאת העצה היעוצה למלט‬
‫את נפשך ואת נפש כל עבדיך ‪ :‬ויען המלך ויאמר ליוסף מי יאמר‬
‫רמי יודע כי דבריך נכונה ‪ :‬ויאמר יוסף אל המלך זה לך אות על‬
‫כל דברי כי נכונים הם וכי עצתי טובה לך ‪ :‬הנה אשתך יושבת‬
‫על המשבר ביום הזה וילדה לך כן ושמחת בו ‪ :‬והיה כצאת הילד‬
‫ממעי אמו ומת בנך בכורך אשר נולד לך זה שנתים ימים ונחמת‬
‫בילד שיולד לך היום ; ויכל יוסף לדבר את כל הדב רי ם האלה‬
‫אל המלך וישתחו למלך ויצא ‪ :‬ויהי כצאת יוסף מאת פני המלך‬
‫ותבאן‬
‫‪161‬‬ ‫פא‬ ‫פד ‪8‬ת מקץ‬
‫^ הסלך ביום ההוא ; ותלד‬ ‫והבאן האותות האלה אער דבר‬
‫המלכדה כן ביזם ההוא דתמטר המלך בכבו ריעסח ; ויהי בעאת‬
‫המבשר מ א ה פני המלך רסעאו עבדי המלך את בן המלך הבכור‬
‫נופל ארצה מת ; זתהי צעקה ומהומה בבית הסקי* רשיד! המלך‬
‫ויאמר מה המהומה והצע^ח אשד שמעתי בבמה ‪ :‬ויג ‪T‬ו למלך‬
‫בי מת בנו בכוח אז ירע המלך כי כל דברי יוסף אשר דבר אליו‬
‫נכונה ‪ :‬ועחם המלך אל בנו בילד היולד לו ביום ד‪,‬הוןי> כאשר‬
‫דבר אליו יוסף ‪ :‬אחר הדברים האלה שלח המלך ויקבק את כל‬
‫שריו ועבדיו וכל הפחות והפרתמים אשר למלך ויבאו כלם לפגי‬
‫המלך ‪ :‬ויאמר אליהם המלך הנה ראיתם ושמעהם את כל דברי‬
‫האיש העברי וכל האותות אשר אמר כי באו ולא נפל מכל דבריו‬
‫אשר דבר ארעה ‪ :‬ידעתי כי גם פתרון החלום אשר פתר נכונה‬
‫דהוא ובא יבא ועתה עוצו נא עצה ודעו מה ותעשו ואיך תמלט‬
‫הארץ מהרעב ‪ :‬בקשו נא וראו הנמצא כזה אשר חכמה ודערת‬
‫בלבו ואפקידהו בארץ ; כי א ת ם שמעתם את העצה אשר יעץ‬
‫האיש העברי על זאת למלט בה את הא ‪ p‬ח״ה ה״כ לפ» זה מש״ה הנמצא‬
‫מהרעב ־ ואני ׳ ‪ ’n jn‬כי לא ‪ n‬מלט‬
‫מהרעב כי אם בעצת האיש עברי אשר יעץ לעבדיו סיבקשו אס ימצאו‬
‫אותי‪ :‬ויענו בלט את ה טי ו‬
‫העצה אשר יעץ העברי על זד‪ : .‬ועתה אתני אותו מל איז מצרים רק פי‬
‫המלך הנה כל ארצך בידך את א׳טר ייטב ״';א״‬
‫בעיניך עשה; את אשר ת ח פ ק ואשר תד ע שוטטו בכל האיז ובקשו אס‬
‫כחכסתך אשר הוא חכם למלט את האיץ'״ל״‬
‫בחכמתו ה ו א אשר יפקיד המלך תחת י ת תמצאוהו והראיה כי אין פותר‬
‫״ ז ‪ ,‬״ ״’‬ ‫על הארץ‪ :‬ויאמר המלך אל כל השרים אני‬
‫אמרתי אחרי אשר־ הודי עאלהים את האיש לומר אותך דוקא אתכל זאת‬
‫ה ע ב רי את כל«>‪.‬שר דבר אין נבון ו חכ ם אס״־לילא״‬
‫כמוהו בכל הארץ ‪ :‬אם טוב בעיניכם אשיתהו מון וסכם כסוו ואסר סכו‬
‫על הארץ בי הוא אשר ימלט את הארץ ככל ״י׳’ ' 'לז ״סא״י תהיה על‬
‫ח כ ט חו ‪ :‬ויענו בל ה שחם א ח המלך ויאסרו והלא כתוב בדחי‬
‫מצרים‬ ‫כא ‪21‬‬
 ‫פרשת מקץ‬ ‫‪162‬‬

‫מצרים ולא יעבור אשר לא ימלוך איש במצרים ולא משנה למ^ך‬
‫בי אם היודע בכל לשון בני הארם ‪ :‬ועתה ארוני המלך הנה האיש‬
‫העברי הזה לא ידבר כי אם לשון עברית ואיך יהיה עלינו למשנה‬
‫איש אשר לא ידע גם את לשוננו ‪ :‬אך שלח נא אליו ויבא לפניך‬
‫ונס נא אותו בכל דבר וכאשר תראה עשה ‪ :‬ויאמר המלך להעשות‬
‫כן למחר וטוב הדבר אשר דברתם ויצאו כל השרים מלפני המלך‬
‫ביום ההוז^ ‪ :‬ויהי בלילה ההון^ וישלח יי מלאך אחד ממלאכיו‬
‫המשרתים לפניו ויבא ארץ מצרים אל יוסף ‪ :‬ויעמוד מלאך יי על‬
‫יוסף והנה יוסף שוכב במשכב הלילה בבית אדוניו בבור כי השיבהו‬
‫אדוניו אל הבור ספני אשתו ‪ :‬ויעירהו המלאך משנתו רקם יוסף‬
‫ויעמוד על רגליו והנה מלאך יי עומד לנגדו ‪ :‬וידבר מלאך יי א ת‬
‫יוסף וילמדהו כל לשון האדם בלילה ההוא ויקרא א ת שמו יהוסף ‪:‬‬
‫וילך מלאך יי מאתו ויוסף שב וישכב במשכבו ויתמה יוסף על‬
‫דהמראה אשר ראה ‪ :‬ויהי בבקר וישלח המלך אל שריו ועבדיו‬
‫ויבאו כלם וישבו לפני המלך ‪ :‬ויצו המלך להביא אה יוסף וילכו‬
‫עבדי המלך ויביאו א ת יוסף לפני פרעה ויצו המלך ויעל יוסף על‬
‫מעלות הכסא וירבר יוסף אל המלך בכל הלשונות ‪ :‬ויעל יוסף עלה‬
‫ודבר אל המלך עד הגעתו לפגי המלך במעלדת השבעים וישב‬
‫לפגי המלך ‪ :‬וישמח המלך על יוסף מאד וכל השרים אשר למלך‬
‫שמחו מאד עם המלך בשמעם את כל דברי יוסף ‪ :‬וייטב הדבר‬
‫בעיני המלך והשרים להפקיד את יוסף למשנה למלך על כל ארץ‬
‫מצרים ‪ :‬וידבר המלך אל יוסף לאמר אתה יעצת לי עצה להפקיד‬
‫בכל ארץ מצרים איש חכם למלט בחכמתו את הארץ מהרעב ‪:‬‬
‫ועתה אחרי הודיע אותך אליהם את כד־‘ א״ה גס אפשר סאומרו ואת כל‬
‫זאת ואח כל הרב רים אשר דברת א‪ 1-‬חכם כ^הל^מת ’?׳־ א^־יא״יי‬
‫ונבון כמוך בכל הארץ ‪ :‬ולא יקרא שמך עור הודיע אלהיס אותך את כל זאת‬
‫ר״לכל הענייני׳ ההסהן הפתרון‬ ‫י‬
‫יוסף כי אם צפנת פענח יהיה שמך א ™ הן העצה הן האות הן העצ׳ לשון‬
‫רזהיה לי למשנה ו ע ^ פיך יהיו כל דברי כי הל״ה שלח מלאכו להודיעם‬
‫נ’ מלכ\־‪ 1‬א”'פ״»תי”‪5‬‬ ‫י‬ ‫מלכותי ועל דבריך ’צאי וינאי עטי‬
‫מתחת ידך יקחו עבדי ושרי את חוקם אשר תלופית־ו וא•! עצה וא־ן ס‪1‬פת‬
‫׳■®‬ ‫ינתן‬
‫‪163‬‬
‫פב‬ ‫פרשת מקץ‬
‫נם ‪e9‬־ לאיז כלם לא ‪ W‬נכל‬ ‫•עתן להם מדי חדש בחדשו ולך ישתחוו‬
‫«־“ י ל’ א^יי‘ “®‪ rp'4 =1‬עצ״ד?אידל‬ ‫אנשי האדץ י ק‬
‫דסרהמלךאתטבעתומעלידודחןאותהעל סאין כמוך בכל הארז ‪:‬‬
‫יד יוסף ‪ :‬וילבש המלך את יוסף לבוש מלכות ויתן עטרת זהב על‬
‫ראשו וישם רביד הזהב על צוארו ‪ :‬ויצו המלך את עבדיו וירכיבו‬
‫את יוסף במרכבת השנית א ש ר למלך ההולכת מוד־‘ מרככת‬
‫המל־־יך ‪ :‬וירפבוהו על סוס עצום וגדוד־‘ מ א ד מסוסי ה מל ך‬
‫ויוליכוהו ברחוב כל ארץ מצרים ‪ :‬ויצו המלך ויצאו עם יוסף כל‬
‫המשחקים במצלצלים ובכנורות וכל כלי זמר ‪ :‬ואלף תופים ואלף‬
‫מחולות ואלף נס הלכו אחריו ‪ :‬וחמשת אלפי איש בחרבותיהם‬
‫שץוכוה כי^הם מתלהטים וילכו הלוך ושחק לפני יוסף ‪ :‬ועשרים‬
‫אלף איש מגדולי המלך אזורים כאזור עור מצופה זהכ הולכים‬
‫לימין יוסף ועשרים אלף לשמאלו ; וכל הנשים והנערות עלו על‬
‫הגגות ותצבנה ברחובות משחקות ושמחות ביוסף ותראינה בתאר‬
‫יוסף וביופיו ‪ :‬וכל אנשי המלך הולכים לפניו ולאחריו ומקטרים‬
‫בכל הדרך בלבונה ובקרה ובכל הריח הטוב ומפזרים בכל הדרך‬
‫מר ואהלות לפני יוסף ; ועשרים איש קוראים לפניו בכל הארץ‬
‫בקול גדול הלוך וקרוא כדברים האלה ‪ :‬הראיתם את האיש הזה‬
‫א שר בחר בו המלך למשנה וכל דברי המלוכה עי־־־‘ פיו יהיו ‪:‬‬
‫ואשר ימרה את פיו ואשר לא ישתחוה לו ארצה יו מה כי מרד‬
‫במלך ובמשנהו‪ :‬וככלות הקוראים לדכר והשתחוו כל מצרים ליוסף‬
‫ארצה ויאמרו יחי המלך גם יחי המשנה ‪ :‬וכל יושבי מצרים ישתחוו‬
‫כלם על הדרך הלוך וקרוא הקוראים וישתחוות ושמחים בכיה‬
‫תוף ומחול ונבל לפני יוסף ‪ :‬וישא יוסף את עיניו אל השמים מעל‬
‫הסוס ויקרא ויאמר ברוך מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון ‪ :‬יי‬
‫צבאות אשרי אדם בטח בך ‪ :‬ויעבור יוסף עם עכדי פרעה וכל שריו‬
‫בכל ארץ מצרים ויראוהו את כל ארץ מצרים ואת כל אוצרות המלך‬
‫וישב יוסף ויבא לפני פרעה ביום ההוא ‪ :‬ויתן המלך ליוסף אחוזה‬
‫בארץ מצרים אחוזה שדות וכרמים ‪ :‬ויתן המלך ליוסף שלשה‬
‫אלפים ככרי כסף ואלף ככרי זהב ואבני שוהם וברולח ו מ תנו ה‬
‫רבות‬
 ‫‪3‬דעת בקץ‬ ‫‪164‬‬

‫רבות ‪ :‬ויהי ממחרה‪:‬ויצא המלך לכל מצדים להביא אל יוסף מנהות‬

‫ומהנזת וכל א^ג‪ T‬ימרה א ת פי המלך יומה ‪ :‬זיעשו במה גדולה‬
‫ברחוב העיר ויפרשו שם בגדים והיה כל המביא א ^ יוסף דבר‬
‫יהן אל הבסה ההיא ‪ :‬וישליכו כל מצדים ׳על הבסה ההיא א״ע נזם‬
‫זהב אחד ואיש קשיטה אחרת וטבעות ועגולים וכל כלי מעשה‬
‫וזהב וכסף ואבד שוהם זבדולח גתכו על הבמה ההיא איש אשר‬
‫נמצא ב ‪T‬ו גתך ‪ :‬זיקה יוסף א ת כל אלה וישם באוצרותיו ‪ :‬וכל‬
‫‪ .‬השרים והפרתמים אשר למלך מגדלים א ת יוסף דחנו לו גם הם‬
‫מ תנות רבות בראותם כי בחר בו המלך למשנה ‪ :‬וישלח המלך‬
‫אל פוטיפרע בן אחירם כהן אזן ויקה אה אסנת בתו הקטנה דתן‬
‫אותה אל יוסף לאשה ‪ :‬והנערה טובת מראה מאד כתולה ואיש‬
‫לא ידעה ויקה יוסף אותה לו לאשה ‪ :‬ויאמר המלך אל יוסף אני‬
‫פרעה ובלעדיך לא ידים איש את י ת ואת רגלו לצאת ולבוא על‬
‫עמי בכל ארץ מצרים ‪ :‬ויוסף בן שלשים שנה ב עמ ת לפני פרעה‬
‫ויצא יוסף מלפני המלך דהי למשנה המלך בםצ^ם ; ויתן המלך‬
‫ליוסף מאה ע ב די ם לשרתו בביתו וג ם יוסף שלח וקנה עבדים‬
‫רבים ויהיו בבית יוסף ‪ :‬אז בנה לו יוסף בירת ג ד ו ^ מאד כבתי‬
‫המלכיס לפני חצר בית המלך ז ויעש בבית דהיכל גחל־• נחמד‬
‫למראה מאד וטוב למושכו שלש שנים עע ה יוסף א ת כל ביתו ‪:‬‬
‫ויעש לו יוסף כסא נחמד מאד מזהב וכסף לחב וירצפהו באבני‬
‫שהם ובחלח ‪ :‬ויעש בו תבנית ב ^ < ‪ p 5‬מצרי ם ותבנית יאור‬
‫מצרים ומשקה את כל א ‪ p‬מצחם ; וישב יוסף לבטח כביתו על‬
‫כסאו אשר עשה לו ויוסף יי לעסף חכמה על חכמתו ; וכל יושבי‬
‫מצרים ועבדי פרעה ושריו אהבו את יוסף מאד כי מא ת יי היה‬
‫הדבר הזה ליוסף ‪ :‬ויהי יי את יוסף ויגדל מאד הולך וגדל וי הי‬
‫שומעו כ ב ^ הארץ ‪ :‬ויהי ליוסף חיל עושה מלחמה יוצאי צ ב א‬
‫לגדוד מספר ארבעת אלפים ושש מאות איש עושי מלחמה בכח‬
‫חיל לעזור למלך וליוסף עיח האויב ; לבד משרי ה מ ל ך ועבדיו‬
‫ויושבי מצרים אין מספר ל ה ם ‪ :‬ויתן יוסף לגבורה ולכל־־‘ צכאיו‬
‫מגנים ורמחים וכובעים ושריוטת ואבני קלעים ‪ :‬בעת ההיא באו‬
‫בני‬
‫‪165‬‬ ‫פג‬ ‫פרשת מקץ‬
‫‪1%‬ר דלחסו בס״וישוסו מ י תרשיש א ת‬ ‫מ י הלשיש ^‪ *7‬כל בגי ישמזך‬
‫ישמעאל ימים רבים ‪ :‬ובבי ישמעאל היו מתי מספר ביסים ה ה ט‬
‫ול<‪ 5‬יכלו על כל בני תרשיש ויצר להם מאד ‪ :‬וישלחו כ ‪ h‬זקני‬
‫ישמעאל כפר אל מלך מצרים ל־־'אםר ‪ :‬שלח נא לעבדיך שרים‬
‫וצבא לעזור אותנו ונלחמה ככני תרשיש כי כלונו מאד זה ימים‬
‫רבים ‪^ :‬י ש ‪ ^h‬פרעה את יוסף ואח הגכוחם ואת הצבא אשר אתו‬
‫וגבורים מבית המלך ‪ :‬דלכו ארץ החוילה אל בני ישמעאל לעזור‬
‫אותם להלחם בבני תרשיש ‪ :‬וילחמו בני ישמעאל את בני תרשיש‬
‫ויך יוסף א ת התרשישים ולכוד ארח כל ארצם וישנו בד־ז מכני‬
‫ישמעאל עד היום הזה ‪ :‬ויהי כאשר נלכדה ארץ תרשיש ויברחו‬
‫כר התרשישים ויבואו בגבול בני יון אחיהם ‪ :‬ויוסף וכל הנכורים‬
‫וכל הצבא <זשר לו שבו מצרימה ^ א נפקד מ ה ם איש ‪ :‬ויהי‬
‫לתקופת השגה בשנה השנית למלוך יוסף על מצרים ויתן יי שובע‬
‫גדול בכל הא ‪ p‬שבע שנים כאשר דבר יוסף ‪ :‬כי כרך יי את כל‬
‫תבואות הארץ בימים ההם שבע שנים ויאכלו וישבעו מאד ‪ :‬ויפקד‬
‫יוסף פקי^ם כעת ההיא תחת ידו ויקבצו את כל אוכל ה שנים‬
‫הטובות ויצברו בר שנה שנה וישימוהו כאוצרות יוסף ‪ :‬והיה ככל‬
‫עת אשר יקבצו את האוכל וצוד• יוסף זהביאו את הבר בשבלים‬
‫והביא עסו עפר שדהו לבלתי יפסיד ‪ :‬ויעש יוסף כדבר הזה שנה ;‬
‫ויצבור בר כחול הים הרבה מאד כי אין מספר לאוצרותיו כי לא‬
‫יכלו לספור מרוב ‪ :‬וגם יושבי מצרים אספו אוכל באוצרותיהם‬
‫הרבה מאד מכל אוכל שבע השנים הטובות אך לא עשו לו כאשר‬
‫עשה יוסף ‪ :‬ויהי כל האוכל אשר אספו יוסף וכל מצרים בשבע‬
‫שני השבע לפקמן לארץ באוצרות לשבע שני הרעב למחית כל‬
‫הארץ ‪ :‬וימלאו כמי יושבי מצרים ‪>5‬ןיש אוצרו ואיש מטמונו בר‬
‫למחייתם ברעב ‪ :‬ויתן יוסף את כל האוכל אשר אסף בכל ערי‬
‫מצרים ‪ :‬ויסתום את כל האוצרות וישם שומרים עלידום ‪ :‬ואסנת‬
‫בת פוטיפרע אשת יוסף ילרה לו שני בנים את מנשה ואת אפרים ‪:‬‬
‫ויוסף בן שלשים וארבע שנים בלדת אותם ‪ :‬ויגדלו הנערים וילכו‬
‫בדרכי ייי ׳ובמוסרו ^ א סרו סן הדרך א ש ר למדם א בי ה ם ימין‬
‫ושמאל‬
 ‫פרשת מקץ‬
‫מ‪ 1‬מאל ‪ :‬ויהי יי א ת הנערים ויגדלו ויבינו ו״צכילו ל כ ^ חכמח‬
‫ובכל דברי המלוכה‪ :‬וכל שרי המלך וגדולי יושבי מצרים מנשאים‬
‫א ת הנערים ויגדלו בקרב כני המלך ‪ :‬ותכלינה שבע שני השבע‬
‫אשר היו בכל הארץ ‪ :‬והבאן אחריהם שבע שני הרעב כ א ש ר‬
‫אמר יוסף ויהי רעב ככל הארץ ‪ :‬ויראו כל מצרים כי החל הרעב‬
‫להיות בארץ מצרים ‪ :‬ויפתחו כל מצרים א ת כל אוצרות הבר‬
‫אשר להם כי חזק עליהם הרעב ‪ :‬וימצאו את כל האוכל אשר‬
‫באוצרותיהם מלא סס ועש ולא יצליח לאכול ‪ :‬ויחזק הרעב בכל‬
‫הארץ ויבאו כל יושבי מצרים ויצעקו לפני פרעה כי כבד עליהם‬
‫הרעב ‪ :‬ויאמרו אל פרעה תנה לעבדיך אוכל ולמה נמות לעיניך‬
‫ברעב גם אנחנו גם טפנו ‪ :‬ויען אותם פרעה לאמר ולמה תצעקו‬
‫אלי והלא כל שבע שני השבע צוה יוסף לצבור כר לשני הרעב‬
‫ולמה לא שמעתם בקולו ‪ :‬ויענו המצרים א ת המלך חי נפשך אדוני‬
‫כי כל אשר דבר יוסף כן עשו עבדיך ‪ :‬כי גם עבדיך אספו כ ^‬
‫אוכל שדותיהם בשני השבע ונתנוהו באוצרות עד היום הזרה ‪:‬‬
‫ויחזק הרעב על עבדיך ונפתחה את אוצרותינו והנה כל אוכלינו‬
‫מלא עש וסס ולא יצלח לאכול ‪ :‬ויהי כשמוע המלך את כל אשר‬
‫קרה ליושבי מצרים ויירא מאד המלך מפני הרעב ויבהל־־י מאד‬
‫ויען המלך את אנשי מצרים לאמר אחרי אשר קרה לכם את כל‬
‫אלה לכו אל יוסף אשר יאמר אליכם תעשו לא תמרו את פיו ‪:‬‬
‫וילכו כל מצרים ויבאו אל יוסף ויאמרו אליו תנה לנו אוכל ולמה‬
‫נמות ברעב נגדך ‪ :‬כי אנחנו אספנו את תבואותינו בשבע השנים‬
‫כאשר ראית ונשם אותם כאוצר וכזה וכזה קרה לנו ‪ :‬ויהי כשמוע‬
‫יוסף את כל דברי מצרים ואת אשר קרה להם ויפתח יוסף ^>ןת‬
‫כל אוצרות האוכל אשר לו וישבור למצרים ; והרעב היה על פני‬
‫כל הארץ ויהי רעב בכל הארצות ובארץ מצרים היה אוכל לשבור ‪:‬‬
‫וכל יושבי מצרים באו אל יוסף לשכור אוכל כי חזק עליהם הרעב‬
‫וכל אוכלם הופסר וישבור יוסף לכל מצרים יום יום ‪ :‬וישמעו כל‬
‫יושבי ארץ כנען ופל שתים ועבר הירדן ובני קדם וכל ערי כ ^‬
‫‪-‬הארץ הקרובים והרחוקים כי יש שבר במצרים ויבאו כלם מצרימה‬
‫לשבור‬
‫‪167‬‬
‫פד‬ ‫פרשת מקץ‬
‫לשבור בר כי חזק עליהם הרעב ‪ :‬ויפתח יוסף את אוצרות האוכל‬
‫וישם עליהם פקידים ויעמדו וישברו לכר הבאים יו ם יום ‪ :‬וידע‬
‫יוסף כי נם אחיו יבאו מצרימה לשבור אוכל כי חזק הרעב ע ^‬
‫כל הארץ ‪ :‬ויצו יוסף ארת כל <«י?נשיו ויעבירו קול ככל מצרי ם‬
‫לאמר ‪ :‬מ ט ע ם המלך והמשנה וגדוליהם איש איש אשר יחפוץ‬
‫לשבור בר במצרים א ^ ישלח עבדיו אל מצרים לשבור כי א ם‬
‫בניו ‪ :‬וגם כל איש מצרי או כנעני אשר יבא מכל הארצות לשבור‬
‫בר במצרים והלך ומכרו בכל הארץ יומת כי לא ישבור כל איש‬
‫כי אם מחיירז ביתו ‪ :‬וגם כ ^ איש אשר ינהג שתים או ש ^ ש‬
‫בהמות יומת כי לא ינהג אדם כי אם בהמתו ‪ :‬וישם יוסן‪ :‬שומרים‬
‫בשערי מצרים ויצום לאמר ‪ :‬כל איש אשר יבא לשבור אוכל אל‬
‫התנודזו לבא עד כותבו שמו ושם אבי ו ש ם אבי אביו ‪ :‬ואשר‬
‫תכתבו בכל יו ם ושלחתם ארח ש מו ת ם אלי בערב וידעתי א ת‬
‫שמותם ‪ :‬ויפקד יוסף פקידים בכל מצרים ויצום לעשות ארת כל‬
‫הדברים האלה ; ויוסף עשה את כל הדברים האלה וכל החוקים‬
‫למען אשר ידע בבוא אחיו מצרימה לשכור אוכל ‪ :‬ובכל יום ויום‬
‫יעבירו ^־סנשי יוסף קול במצרים בכל הדברי ם האלה והחוקים‬
‫אשר צוה יוסף ‪ :‬וישמעו כל יושבי ארץ מזרח ומערב וכל הארץ‬
‫את כל החוקים וכל הדברים אשר שם יוסף במצרים ‪ :‬ויבאו כל‬
‫יושבי קצות הארץ וישברו בר במצרים יום יום וילכו לררכם ‪ :‬וכל‬
‫שוערי מצרים עושים את כל אשר צוה יוסף ויהי כל הבא מצרימה‬
‫לשבור או כ ^ וכתבו השוערים א ת שמותם ואת שמות א בו ת ם‬
‫והביאו דיפני יוסף בערב יום יום ‪ :‬וישמע יעקב אחרי כן כי יש‬
‫שבר במצרים ויקרא אל בניו ללכת מצרימה לשבור בר כי חזק‬
‫גם עליהם הרעב ‪ :‬ויקרא יעקב <^ל בניו לאמר ‪ :‬הנה שמערתי‬
‫כי יש שכר במצרים וכל הארץ הולכים שמה לשבור ‪ :‬ועתה למה‬
‫הראו את נפשכם שכעיס‪ .‬לפגי כל הארץ רדו גם אתם מצרימה‬
‫ושברו לנו מעט אוכל בתוך הבאים ונחיה ולא נמות ‪ :‬וישמעו בגי‬
‫יעקב ב קו ^ אביהם ויקומו לרדרת מצרימה לשבור אוכל בתוך‬
‫לוכאים ‪ :‬ויצו אותם יעקב אביהם לאמר כבואכם העירה אל תבאו‬
‫יחד‬
 ‫פדשתמקץ‬ ‫‪^8‬י‬
‫יהד בשער אחד מפני יושבי הארץ ‪ :‬ויצאו בני יעקב וילכו מצחמח‬
‫ויעשו בגי יעקב ככל אשר צו ם אביהם ‪ :‬ואת בנימץ לא ש ^ ח‬
‫יעקב כי ^ןסר פן יקראהו <הסק כדרך ‪^o‬חיו דלכו סבני יעקב‬
‫עשרה ‪ :‬ויהי בלכת עישרת בני יעקב כדרך וינחמו על יוסף בכל‬
‫אשר עשו לו ‪ :‬ויאמרו איש אל אחיו לאמר ‪ T‬ענו בי יוסף אחינו‬
‫ירר ?־‘מצרים ועתה נכקשהו כשנלך ש ם ‪ :‬ויהיה אם מצאגוו־זו‬
‫ולקחנוהו מאדוניו בפדיון ואם אין כחזקה ומתנו עליו ‪ :‬וישמעו בני‬
‫יעקב לדבר הזה ויתחזקו בלבם על יוסף להצילו מיד אדוניו וילכו‬
‫בני יעקב מצרימה ‪ :‬ויהי בקרבם מצריסח ויתפרדו איש מעל אחיו‬
‫ויבאו בעשרשערי מצרימה‪ :‬והשוערים כתבו את שמותם ביום ההוא‬
‫ויביאו אל יוסף בערב ‪ :‬ויקרא יוסף את השמות מיד שוערי העיר‬
‫וימצא את אחיו באו מעשר שערי העיר ‪ :‬ויצו יוסף בעת ההיא ויעבירו‬
‫קול בכר מצרים לאמר ; לכם בל שומרי האוצרות סגרו בל אוצרות‬
‫הבר ולא תשאירו פתוח כי אם אחד לשבור ממנו בל ה ב אי ם ‪:‬‬
‫ויעשו כל פקידי יוסף כן כעת ה הי א ויסתמו כל האוצרות ו ל א‬
‫הותירו כי א ם אחד פתוח ‪ :‬ויתן יוסף את שמות אחיו כ תו בי ם‬
‫לאשר על האוצר הפתוח ויאמר אליו כל אשר יבא אליך לשבור‬
‫בר תשאל את שמו והיה בבוא אליך השמות האלה ו תפ ש ת ם‬
‫ו שלחתם אלי ויעש כן ‪ :‬ובני יעקב כאשר באו אל רהוך דחעיר‬
‫ויתקבצו יחד בתוך העיר לבקש א ת יוסף טרם ישברו להם אוכל ‪:‬‬
‫ולכו להם אל חומות הזונורז ויבקשו את יוסף בחומות הזונורת‬
‫שלשת ימים ; כי אמרו כי יוסף בחומות הזונות יבא כי יוסף יפה‬
‫תאר ויפה מראה מאד ‪ :‬דבקשו בגי יעקב בחומות ההם של^שת ימים‬
‫ולא מצאו ‪ :‬והאיש אשר על האוצר הפתוח בקש את השמות החם‬
‫אשר נתן לו יוסף ולא מצא ‪ :‬וישלח אל יוסף לאטד זה שלשת ימים‬
‫לא באו אלי האנשים ההם אשר נתת לי שמו תם ‪ :‬וישלח יוסף‬
‫עבדים לבקש את האנשים ככל מצרים להביאם לפני עסף ‪ :‬וילכו‬
‫עברי יוסף ויבקשו במצרים ולא מצאו וילכו גושנה ואין וילכו עיר‬
‫רעמסס ולא מצאו ז דכאו אל יוסף ויאמרו בקשנו בכל הארץ עד‬
‫עיר רעמסס ולא מצאנו ‪ :‬ועסף‪.‬עוד יוסף רשלחששה עשר עבדים‬
‫לבקש‬
‫‪169‬‬
‫פה‬ ‫פח‪8‬תמקץ‬
‫לבקש א ת ארזיו וילכו ויתפזרו כארבע פגות העיר ‪ :‬וילכו ארבעת‬
‫עבדים בית הזונות וימצאו א ת עשרת האנשים שמה מבקשים א ת‬
‫אחיהם ; ויקחום ארבעת האנשים ההם ויביאום לפני יוסף ויבואו‬
‫כני יעקב ביתה יוסף וישתחוו לו אפים ארצה ‪ :‬ויוסף יושב בהיכלו‬
‫על כסאו מלובש בבגדי בוץ וארגמן ובראשו עטרת זהב גדולה‬
‫וכל הגבורים יושבים סביביו ‪ :‬ויראו בגי יעקב אר־ז יוסף ויפל*אן‬
‫בעיניהם מאד תוארו וטוב יופיו והדר פניו וישתחוו לו עוד אפים‬
‫ארצה ‪ :‬וירא יוסף א ת אחיו ויכירם והם לא הכירוהו כי נדל יוסף‬
‫מאד בעיניהם על כן לא הכירו אותו ‪ :‬וידבר יוסף אליהם לאמר‬
‫מאין באתם ויענו כלם ויאמרו מארץ כנען בז^ו עבדיך ^ ש בו ר‬
‫^ו כ ל כי חזק הרעב בכד־־' דקארץ ‪ :‬וישמעו עכריך כי יש שבר‬
‫במצרים ויבאו עבדיך בתוך ה ב אי ם לשבור בר למחייתנו ‪ :‬ויען‬
‫יוסף אותם לאמר ואם באתם לשבור אוכל כאשר אסרתם למה‬
‫תבואו בעשר שערי העיר אין זה כי א ם לחפור א רז כל הארץ‬
‫באתם ‪ :‬ויענו כלם יחד את יוסף ויאמרו לא אדוני כנים אנחנו לא‬
‫היו עבדיך מרגלים כי לשכור ^‪5‬וכל באנו ‪ :‬כי כל עבדיך אחים‬
‫בני איש אחד בארץ כנען ‪ :‬ויצוה עלינו ‪^ 4‬בינו ^ א מ ר ב ב א כ ם‬
‫העירה אל תבואו יחד בשעד אחד מפני יושבי הארץ ‪ :‬ויען אותם‬
‫יוסף עוד ויאמר הוא הדבר אשד דברתי אליכם לחפור ארת כל‬
‫הארץ באתם ‪ :‬על כן באתם כ ל כ ם בעשר שערי העיר לראור־ז‬
‫‪ h m‬ערות דהארץ ‪ :‬דזלא כל ב«>ן לשבור ישבור והולך לדרכו‬
‫ואתם שלשת ימים היום לכם בארץ ומה תעשו בחומות הזונורז‬
‫^^זשר הייתם שם זה שלשת ימים הלא כי מרגלים יעשו כאלה ‪:‬‬
‫ויאמרו אל יוסף חלילה לאדוני מדבר הדבר הזה כי אנחנו שנים‬
‫עשר א חי ם כני יעקב א בינו ב^>רץ כנען כן יצחק בן א ב ר ה ם‬
‫העברי ‪ :‬והנה הקטן את אבינו היום בארץ כנען והאחד איננו כי‬
‫נאבד מאתנו ; ונאמר אולי בארץ הזאת הוא ונבקש ככל מצרים‬
‫ונבוא גם בבתי והזונות לבקש אותו ש ם ‪ :‬ויאמר א לי ה ם יוסף‬
‫והלא בקשתם אותו בכל הארץ עד לא נשאר לכם כי אם מצרים‬
‫לבקש אותו כה ‪ :‬וגם מה אשר יעשה אחיכם בבתי הזוגות אף‬
‫אם‬ ‫כב ‪22‬‬
 ‫‪170‬‬
‫פרשת מקץ‬
‫אם הוא כמצרים וה^א אמרתם כי מבני יצחק בן אברהם אתם‬
‫ומה יע׳טו בני יעקב בבתי הזונות ‪ :‬ויאמרו אליו כי ^עמעגו א^טר‬
‫גנבוהו היע‪ 5‬מ ע אלי ם מאתנו ויוגד לנו כי מכרו אותו מצרימד־*‪; ,‬‬
‫ועבדך אחינו יפה תאר ומראד־ז מאד ונאמר איננו כי אם בבתי‬
‫הזונות על כן הלכו שם עבדיך לבקשו ולפדותו ‪ :‬ויען אותם יוסף‬
‫עוד לאמר הלא שקר תאמרו וכזב תדברו בנפשככם לאמר בני‬
‫אברהם אתם חי פרעה כי מרגלים «>תם עד־י כן כ א ת ט בבתי‬
‫הזונות לבלתי דעת איש בכם ‪ :‬ויאמרו לו עוד לא אדוני כי הלוך‬
‫הלכו כל עבדיך שם לבקש את אחינו ולפדותו כאשר דברנו אל‬
‫אדוני ‪ :‬ויאמד א לי ה ם יוסף והנה אם מצאתם אותו ובקש מכם‬
‫אדוניו מחיר רב התתנוהו בו ויאמרו נתן ‪ :‬ויאמרו אליהם ואם לא‬
‫יחפוץ אדוניו לתתו במחיר רב מה תעשו להם עליו ‪ :‬ויענוהו לאמר‬
‫ואם ל‪^-‬א יתנוהו והרגנו אותו ולקחנו את אחינו והלכנו ‪ :‬ויאמר‬
‫אליהם יוסף הוא דזדבר אשר דברתי אליכ ם מרגלים א ת ם כי‬
‫להרוג ארת יושבי הארץ באתם ‪ :‬כי שמענו אשר שנים מאחיכם‬
‫הכו את כ ^ יושבי שכם בארץ כנען בעכור אחותיכ ם ותבואו‬
‫לעשורת גם במצרים על אחיכם כדבר הזה ‪ :‬אך בזאת אד ע כי‬
‫כנים אתם אם תשלחו מכם אחד לקחת את אחיכם הקטן מאת‬
‫אביכם ולהביאו אלי הנה ‪ :‬והיה בעשותכם הדבר הזה ואדעה כי‬
‫כנים אתם ‪ :‬ויקרא יוסף אל שכעים גבורים מגבוריו ויאמר אליהם‬
‫קחו אר־ז ה אנ שי ם האלה ו הב א ת ם או ת ט אד־י משמר ‪ :‬ויקחו‬
‫הגבורים א ת ע ש ר ה האנ שי ם ויחזיקו בם ויתנום במשמר ויהיו‬
‫במשמר שלשת ימים ‪ :‬ויהי ביום השלישי ויוציאם יוסף מהמשמר‬
‫ויאמר אליהם זאת עשו לכם אם כנים אתם וחייתם ‪ :‬אחיכם אחד‬
‫יאסר במשמר ו א ת ם ה כ ו ה בי או שבר ב תיכ ם ן^רצה כנען ‪:‬‬
‫ולקחתם ארת א חיכ ם הקטן והבאתם אלי הנה וארעה כי כני ם‬
‫אתם כאשר תעשו הדבר הזה ‪ :‬ויצא יוסף מעליהם ויבא החדרה‬
‫ויבך בכי גדול כי נכמרו רחמיו אליהם ‪ :‬וירחץ פניו ויצא אליהם‬
‫ויקה מאתם את שמעון ויאמר לאסרו ‪ :‬ולא אבה שמעון לעשות‬
‫כן כי היה גכור חיל מאד ולא יכול יוסף לאסרו ‪ :‬ויקרא יוסף אל‬
‫גכוריו‬
‫‪171‬‬
‫פו‬ ‫פרעת מקץ‬
‫גבוריו ויבאו לפניו שבעים איש גבורי חיל וחרבותם ען^ופות ניד ם‬
‫ויכהלו כל בגי יעקב מהם ‪ :‬ויאמר אליהם יוסף תפשו את האיש‬
‫הזה ואסרתם אותו בבית הסוהר עד בא אחיו אליו ; וימהרו גבורי‬
‫יוסף ויחזיקו כלם בשמעון ?־*אסור אורתו ‪ :‬ויצעק עליהם שמעון‬
‫צעקה גדולה מאד ומרה ות שמע הצעקה ד־־ימרחוק ‪ :‬ויבהלו כל‬
‫גבורי יוסף מקול הצעקה ויפלו על פניהם וייראו מאד וינוסו להם ‪:‬‬
‫וגם כל האנשים אשר היו א ת יוסף נסו כי יראו מאד לנפשותם‬
‫וישאר אך יוסף ומנשה בגו שם ‪ :‬וירא מנשה בן יוסף את גבורת‬
‫שמעון ויחר אפו מאד ‪ :‬ויקם מנשה בן יוסף ויגש אל שמעון ויכה‬
‫מנשה את שמעון באגרופו מכה רבה נערפו ויגח שמעון מחמתו ‪:‬‬
‫ויאחז מנשה בשמעון ויחזק בו ויאסור א ו ה ו וי ד ח הו א ^ בירה‬
‫ה כ ל א ויתמהו כל בגי יעקב ממעשה הנער ‪ :‬ויאמר שמעון אל‬
‫אחיו איש מכם אל יאמר כי מכת מצרי זאת אין זאת כי אם מכת‬
‫בית אבי ‪ :‬ויצו יוסף אחרי כן ויקרא ^ א ש ר על האוצר למלאת‬
‫את כליהם בר כאשר יוכלו; שאת ולתת איש כספו בשקו ולתת‬
‫להם צדה לדרך ויעש להם כן ‪ :‬ויצו אותם יוסף לאמר ה ש מ רו‬
‫לכם פן המרו א ת פי ולא תביאו את אחיכם כאשר דברתי לכם ‪:‬‬
‫והיה כאשר תביאו את א חיכ ם אד־יי הנה וידעתי כי כנים אתם‬
‫ואת הארץ תסחרו ‪ :‬והשיבותי לכם את אחיכם ושבתם ל שלום‬
‫אד־־• א ביכ ם ‪ :‬ויענו כ ל ם ויאמרו כאשר דבר ן>?דוני כן נ ע ש ה‬
‫וישתחוו לו א ר צ ה ‪ :‬וישאו איש שברו על חמורו ויצאו ל ל כ ה‬
‫ארצה כנען א ה אביהם ; ויבאו א ^ המלון ויפתח לוי א ת שקו‬
‫לתת מספוא לחמורו וירא והנה כספו במשקלו עודנו באמתחתו ;‬
‫ויירא האיש מאד ויאמר אל אחיו הושב כספי והנה הוא באמתחתי‬
‫וייראו האנשים מאד ויאמרו מה זאת עשה אלדדם לנו ‪ :‬ויאמרו‬
‫כ ה ם ואיה חסדי יי א ת אבותינו את אברהם יצחק ויעקב אבינו‬
‫כי גחננו יי היום ביר מלך מצרים להתעולל עלינו ‪ :‬ויאמר אליהם‬
‫יהודה הלא אשמים אנחנו וחטאים לפני יי אלהינו כמוכרנו א ה‬
‫אחינו בשרנו ולמה ה א מ רו איה חסדי יי את ^?בותינו ‪ :‬ויאמר‬
‫אליהם ראובן הלא אמור אמרתי אליכם אל תחטאו כילד ו ^ א‬
‫שמעתם‬
 ‫פרשת מקץ‬ ‫‪172‬‬

‫ש מ ע ת ם ^ י ‪ :‬כי דמו דרש ג>ןלהים ממנו ו^היך רתאמרו אירח‬

‫חסדי יי את א בו תינו ואתכם חטאתם לו ‪ :‬וילינו במקום ד־זהוא‬
‫וישכימו בבקר וישאו את שכרם על חמוריהם וינהגו אותם וילכו‬
‫ויבו או ארצדת כנען בית א בי ה ם ‪ :‬ויצא יעקב ובירתו ל־יקראת‬
‫בניו וי ר א יעקב והנה אין שמעון אחיהם א״ה בוה אתי ספיר מש״ה ויבואו‬
‫ל” ״ ־ ל ‪’,‬מ ‪-‬‬ ‫אתם ‪ :‬ויאמר יעקב אל בניו אי™ ע־שעיז‬
‫אחיכם אשר לא ראיתיו אתכם ויגידו לו לאמר דקשה שאיך לה נזהרו שלא‬
‫בניו את כל הקורות אותם במצרים ו וינאי ס״עי‪ ,‬־ ‪p 3 oSVrc 3‬‬
‫בתיהם ויפתחו איש את שקו ויראו והגה עד שישאל הזקן כי עדיין יהיה‬
‫איש צרור כספו בשקו יייראו מ אי מ ז ^‬
‫המה ו א בי ה ם ‪ :‬ויאמר אליהם יעקב מה וראה כי שמעון איננו ושאל‬
‫־ ‪3‬דמ י?מ״‬ ‫זאת עשיתם לי שלוח שלחתי אליכם‬
‫‪ v‬אחיכם לדרוש את שיומכס ותאמרו ר׳׳ל אס ראית סהגילו לו את כל‬ ‫יוסך‬
‫לי חיה רעה אכלתהו ‪ :‬וילך שמעון אחכם אמי ’ ל ^ ‪’3‬א^ ‪”’;1‬־ ‪3‬‬
‫לשבור אוכל ותאמרו מלך מצרים אסר אותו‬
‫בכלא ‪ :‬ואת בנימין תאמרו לקחת להמית גם אותו והורדתם א ת‬
‫שיבתי ביגון שאולדה על בנימין ויוסף אחיו ‪ :‬עתה ד־״א ירד בני‬
‫א ת כ ם כי אחיו מת והוא ^ ב דו נשאר וקרהו אסון בדרך אשר‬
‫הלכו בה כאשר קררה לאחיו ‪ :‬ויאמר ראובן אל אביו ארת שגי‬
‫בני ה מי ת אם לא אביא לפניך את בנך והצגתיו לפניך ‪ :‬ויאמר‬
‫יעקב אל בניו שבו לכם ואל תרדו מצרימה כי לא ירד בגי אתכם‬
‫מצרימה ולא ימות כאחיו ‪ :‬ויאמר אליהם יהודה חדלו נא ל כ ם‬
‫ממנו עד כלות לו א ת השבר והוא יאמר הורידו אר־ן אחיכם כי‬
‫ימצא א ח נפשו ברעב ואת נפש ביתו ; והרעב היה ככד בכל‬
‫הארץ בימים ההם וכל אנשי הארץ הולכים ובאים מצרים לשבור‬
‫אוכל כי חזק עליה ם הרעב מאד ‪ :‬וישבו בני יעקב בארץ כנען‬
‫ימים ושני חד שי ם עד כלות להם את השבר ‪ :‬ויהי כאשר כד־־'ו‬
‫לאכול את השבר ותרעב נפשם מאד כל בית יעקב ‪ :‬ויבאו ילדי‬
‫בני יעקב יחד ויגשו אל יעקב ויסובב ואותו כלם ויאמרו לו תנה‬
‫לנו לחם ורמה נמות כלנו ברעב נגדך ‪ :‬וישמע יעקב א ת דברי‬
‫ילדי‬
‫‪ 3‬ל‪1‬‬
‫פו‬ ‫פרשת מקץ‬
‫ילדי בניו ויבך בכי גדול ויכמרו רחמיו אלי ה ם ; ויקרא יעקב אל‬
‫בניו ויבאו כלם וישבו לפניו ; ראמר אליהם יעקב הלא ראיתם נ י‬
‫בניכם כוכים עלי היום תנה לנו לחם ואין ‪ :‬עתה שובו שברו לנו‬
‫מעט אוכל ‪ :‬ויען יהודה ויאמר אל אביו אם ישך משלח את אחינו‬
‫ן^תנו נרדה ונשברה לך אוכל ‪ :‬ואם אינך משלחו ל^> נרד י ק‬
‫כי מד־״ך מצרים העד ד־״עיד עלינו לא רחראו פני בלתי א חיכ ם‬
‫אתכם ‪ :‬כי מלך מצרים מלך אדיר וחזק הוא והיה אם הלכנו אליו‬
‫בלתי אחינו ומתנו כלנו ‪ :‬ד־־״לא ידעת אם לא שמעת כי ה מ ^ ך‬
‫ההוא גכור וחכם מאד ואין כמוהו בכל הארץ ‪ :‬הנה ראינו א ח‬
‫כל מי־יכי הארץ ולא ראינו כמלך ה הו א מלך מצרים ‪ :‬הלא א י ן‬
‫גדול כאבימלך מלך פלשתים מכל מלכי הארץ ומלך מצרים גדול‬
‫ועצום מטנו ולא י הי ה לו אבימלך כאחד שריו ‪ :‬לו ד אי ח אכי‬
‫את היכלו ואת כסאו ואת כל עבדיו העומדי ם לפניו ; לו ראית‬
‫ה מ ל ך ההוא בשבתו ע ה‘ כסאו ביופיו וב תו ארו מלובש בבגדי‬
‫מלכות ועטרת זהב גדולה על ראשו ‪ :‬לו ראית ההוד וההדר אשר‬
‫נתן לו אלהים כי אין כמוהו בכל הארץ ‪ :‬לו ראית אבי החכמה‬
‫והתבונה והדעת אשר נתן אלהים בלבו ‪ :‬הראית את קולו הנעים‬
‫בדברו אלינו ‪ :‬ל א ידענו אבי מי הודיעו א ת שמותינו ואת כל‬
‫אשר קרה לנו וישאל גם עליך לאמר העוד אביכם חי השלום לו ;‬
‫לו דאית את כל דברי מלכות מצרים על פיו יצא ועל פיו י ב ו א‬
‫ואין שואל בפרעה אדוניו ‪ :‬לו ראית את פחדו ואת אימתו על כל‬
‫מצרים ‪ :‬ו ג ם אנחנו בצאתנו מלפניו ונ א מ ר ה ע שו ת למצרים‬
‫כיתר ערי האמורי ויחד אפנו מאד על כל דבריו אשר דבר לתתנו‬
‫מרגלים ‪ :‬והיה בבואנו עוד לפניו ונפלה אימתו עלינו יחד ואין איש‬
‫יוכל לדבר אליו דבר קטון א ו גדול ‪ :‬ועתה אבינו שלח נא א ת‬
‫הנער אתנו ונרדה ונשברה לך אוכל למחייתנו ולא נמות ברעב ‪:‬‬
‫ויאמר יעקב למה הרעותם לי להגיד למלך כי יש לכם אח מ ח‬
‫הדבר אשר עשיתם ‪ :‬ויאמר יהודה אל יעקב אביו תנה הנער בידי‬
‫ונקומה ונרדה מצרימה ונשברה אוכל ונבוא ‪ :‬והיה בבואנו ואין‬
‫הנער אתנו וחטאתי לך כל הימים ; הראית א ת כל ילדינו הקטנים‬
‫בוכים‬ ‫י‬
 ‫פחעת מקץ‬ ‫‪174‬‬

‫ע ת ה יכפרו נ ‪ ^t‬רחמ ‪^;^ 7‬יהם‬ ‫ברעב ואין לאל‬ ‫פוכים‬

‫ו^עלחה א ת אחינו אתנו והלכנו ‪ :‬ואיה חסד יי א ת אבותינו אתך‬
‫א״שר תאמד כי מלך מצדים ק ח א ת בנך ‪ :‬הי יי לו אמות עליו עד‬
‫הביאותיו והצגתיו לפניך ‪ :‬אך התפלל נא בעדנו אל יי אלהינו‬
‫ויעשה אתנו חסד לתתנו לחן ולחסד לפני מלך מצרים ואנשיו ‪:‬‬
‫כי לולי התמהמהנו בי ע ת ה שבנו זה פ ע מי ס אליך עם בניך ;‬
‫ויאמר יעקב אל בניו ביי אלהי אבטח אשר יציל אתכם ונתן אתכם‬
‫לחן בעיני מלך מצרים ובעיני כל אנשיו ‪ :‬ועתה קומו ולכו אל האיש‬
‫וקחו לו בירכם מנחה מן הנמצא בארץ הזאת והביאו לפניו ‪ :‬ואל‬
‫שדי יתן ל כ ם רחמי ם לפניו ושלח לכם א ה בנימין ואת שמעון‬
‫אחיכם ‪ :‬ויקומו כל האנשים וקחו את בנימין אחיהם ומנחה גדולה‬
‫מזמרת ארץ כנען לקהו בידם וגם משנה כסף לקחו ‪ :‬ויצו יעקב‬
‫א ת בניו מאד על בנימין השמרו בו בדרך אשר תלכו בה ו א ה‬
‫תתפרדו מעמו גם בדרך גם במצרים ‪ :‬ויקם יעקב מאת בניו ויפרוש‬
‫כפיו ויתפלל אל יי בעד בניו לאמר ‪ :‬יי אלהי השמים ואלהי הארץ‬
‫זכור לאברהם אבינו את בריתך אותו וזכור ליצחק אבי ו ע ש ה‬
‫חסד עם בני ואל תתנם ביר מיך מצרים ‪ :‬עשה נא אלתי למען‬
‫רחמיך ופדה א ת כל בני והצילם מיד מצרים וישלחו להם את שני‬
‫אחיהם ‪ :‬וגם כל נשי בני יעקב וילדיהם נשאו כלם את עיני ה ם‬
‫ה ש מי מ ה ויבכו כלם אל יי ויצעקו להציל א ת אכותם מכף מלך‬
‫מצרים ; ויכתוב יעקב ספר אל מלך מצרים ויתנה ביד יהודה וביד‬
‫בניו א ה מלך מצרי ם ה א מ ר ; מ א ה עבדך יעקב בן יצחק בן‬
‫אברהם דועכרי נשיא אלהים אל הפלך האדיר והחכם צפונת פענח‬
‫מלך מצרים שלום ‪ :‬ידוע יהיה לאדוני מלך מצרים כי חזק עלינו‬
‫הרעב בארץ כנען ושלחתי אליך בני לשבור לנו מעט אוכל מאתך‬
‫למחייתנו ‪ :‬כי אני סבבוני בשבעים נפש בני ואני זקן מאד אינני‬
‫רואה כעיגי כי כבדו מזוקן מג>ןד ‪ :‬ו ג ם בו כ ה בכל יו ם תמיד‬
‫על כני יוסף אשר נאבד מלפני ואצווה את בני <זשר לא ״בואו‬
‫יחד בשערי העיר בבואם מ צ רי מ ה מפני יושבי הןאןדץ ‪ :‬וגם כי‬
‫צויתיס להתהלך במצרים ^ולכקש א ת כני יוסף אולי ימצאוהו שמה‬
‫ויעשו‬
‫‪175‬‬
‫פח‬ ‫פחטת מקץ‬
‫ויעשו ק ‪ :‬ותתנם א תה כמרגלים את הארץ ‪:‬־הלא שמענו־ עליך‬
‫כי א תה חכם ונכק מאד הלא תראה את פניהם איך יהיו מרגלים ;‬
‫עם כי שמענו אשר פתרת אתה א ת חלום פרעה ותודיעהו ברעכ‬
‫הזה טרם יבוא ותדבר אליו נכונה ואיך לא תד ע כחכמתך אר־ז‬
‫בגי המרגלים הם אם לא ‪ :‬ועתה אדוני המלך הנה שלחתי לפניך‬
‫את בנימין כני כאשר דברות אל בני אחלה נא את פניך אשר‬
‫תשים עינך עליו עד השיבותיו אלי בשלום עם אחיו ‪ :‬והלא ידעת‬
‫אם לא שמעת א ת אשר עשה אלהינו לפרעה בקחתו את שרה אמי‬
‫ואשר עשה לאבימלך מלך פלשתים עליה ‪ :‬וגם את אשר ע שדז‬
‫ןיהברהם אבינו לתשעה מלכי עילם אשר המית ארת כלם במתי‬
‫מספר אנשים אשר היו אתו ‪ :‬וגם את אשר עשו שמעון ולוי שגי‬
‫בני לשמנה ערי האמורי אשר החריבו אתהן בעבור דינה אחותם ‪:‬‬
‫ואף בעכור בנימין אחיהם אשר התנחמו בו ע ‪ S‬יוסף אחיו מה‬
‫יעשו עליו בראותם כי תגבר יד אחד העם עליהם בעבורו ‪ :‬הלא‬
‫ידעת מלך מצרים כי גבורת אלהינו ג^תנו וג ם שומע אלדדנו‬
‫את תפילתנו תמיד כי לא יעזבנו כ ^ הי מי ם ‪ :‬חי יי כי בהגיד‬
‫בני אלי א ת מעשיך אתם לו קראתי אל יי עליך כי אז נא בדרז‬
‫עס אנשיך טרם בא בנימין בגי ?־*פניך ‪ :‬ג>ך אמרתי כי שמעון‬
‫בני בביתך אולי טובה תעשה אתו על כן לא עשיתי לך והדבר‬
‫דהזה ‪ :‬ועתרה הנה בני בנימין ב<ן אליך ע ם בני השמר לך בר‬
‫ושים עיניך עליו וישים אלהינו את עיניו ע ^י ך בכד־י מלכותך ‪:‬‬
‫ועתדה דהנדה הגדתי לך א ת אשר ע ם לבבי והנדה בני ב אי ם‬
‫אליך עס אחיהם ראה נא בעדם ארה פני כ ^ הארץ ו שלח ת ם‬
‫עס א חי ה ם לשלום ; ויתן יעקב ארה הספר אל בניו ביד יהודה‬
‫לתתה למלך מצרים ‪ :‬ויקומו בני יעקב ויקחו את בנימין ואת כל‬
‫המנחה וילכו דבאו מצרימה ויעמדו לפני יוסף ‪ :‬וירא יוסף אתם‬
‫את בנימין ן>?חיו ויתן יוסף אליהם שלו ם ויבואו האנשים ה ה ם‬
‫כירהה יוסף ‪ :‬ויצו יוסף ארה אשר על ביתו ל־־טבוח ל ה ם טבח‬
‫לאכול ויעש ל ה ם כן ‪ :‬ויהי בצ הרי ם וישלח יוסף ןי‪ 5‬ל האנשים‬
‫לבוא לפניו עם בנימין ‪ :‬ויגידו האנשים אל האיש אשר על בירה‬
‫יוסף‬
 ‫פרשת מקץ‬ ‫‪176‬‬

‫יזכף את דבר ה כ ס ף המו׳טב באטתחותיהם ויאמר להם ^צןלום‬

‫לכם אל תיראו ויוצא אליהם את ישסעון אחיהם ‪ :‬ויאמר לשמעון אל‬
‫אחיו טובה רבה ע״שה אתי אדוני מצרים ‪1‬ם לא אסרני כ<זשר‬
‫ר אי ת ם בעינכם ‪ :‬בי ב צ א ת כ ם מהעיר דחוציא אותי ויע^ן ^סתי‬
‫טובה בכיר־זו ‪ :‬ויקח יהודה א ת בנימין בידו ויבואו ^ פ ני יוסף‬
‫וישתחוו ^ ו אפים ארצה ‪ :‬ויתנו האנשים את המנחה א ל יוסף‬
‫וישבו כלם לפניו ‪ :‬ויאמר אריהם יוסף השלום לכם השלום לבניכם‬
‫השלום לאביכם הזקן ויאמרו שלום ; ויקח יהורה את הספר אשר‬
‫שלח יעקב ויתנד־זו ביר יוסף ‪ :‬ויקרא יוסף את הספר ויכר א ת‬
‫מכתב אביו ויבקש לבכות ולא יוכל להתאפק וילך החדרה ויבך‬
‫בכי גרול וי צ א ‪ :‬וישא עיניו וירא ארח בנימין אחיו ויאמר הזד־ן‬
‫אחיכם אשר אמרתם אלי ויבש בנימין לפני יוסף ויתן יוסף ירו על‬
‫ראשו ויאמר לו אלהים יחנך בני ־‪ .‬ויהי כראות יוסף א ת אחיו בן‬
‫אמו ויבקש לבכות שנית ויבא החררה ויבך שמה וירחץ פניו ויצא‬
‫ויתאפק ויאמר שימו ל־^חם ‪ :‬ויהי ביר יוסף גביע אשר ישתה בו‬
‫והוא מכסף רצוף באבני שהם ובדולח טוב מאר ‪ :‬ויך יוסף בגביע‬
‫ההוא לעיני אחיו בשבתם לאכול אתו ‪ :‬ויאמר יוסף אל האנשים‬
‫ידעתי בגביע הזה כי ראובן הבכור ‪ :‬ושמעון ולוי ויהורה ויששכר‬
‫וזבולון בגי אם אחת שבו לכם לאכול כאשר יולדתם ‪ :‬ויושב גם‬
‫א ת האחרים כתולדותם ‪ :‬ויאמר ידעתי כ♦ אחיכם הקטן הזה אין‬
‫לו אח ואני כמוהו אין לי אח ישב נן^ן אתי לאכול ‪ :‬ויעל בנימין‬
‫לפני יוסף וישב על הכסא ויראו האנשים את מעשה יוסף ויתמהו‬
‫על ככה ‪ :‬ויאכלו וישתו האנשים ע ם יוסף בעת ההיא ויתן להם‬
‫מתגורח ומנות בעת דחהיא ‪ :‬ויוסף ויתן יוסף לבנימין מנה אחת‬
‫ויראו מנשה ואפרים את מעשה א בי ה ם ויתנו לו ג ם הם ^<הת‬
‫מנותיה ם וגם אסנת נתנה לו מנה אחת ותהיין ביד בנימין חמש‬
‫מנות ; ויוצא להם יוסף יין לשתות ולא אבו לשתות ויאמרו מיום‬
‫א׳טר נאבד יוסף אחינו מאתנו ל א שתינו יין ולא אכלנו אוכל“•‬
‫טוב ‪ :‬וישבע רהם יוסף ויפצר בם מאד וישתו וישכרו עמו ביו ם‬
‫ההוא ‪ :‬ויהי אחרי כן ויפן יוסף אל בנימין אחיו לדבר אתו ובנימין‬
‫עודנו‬
‫‪177‬‬
‫פט‬ ‫פרשת פקץ‬
‫עודנו יושב על הכסא לפני יוסף ; ויאמר אליו יוסף הילדת ה״ט‬
‫רך בנים ‪ :‬דאמר בנימין יש לעבדך עשרה כנים ‪ :‬ואלה שסותם‬
‫בלע ובכר ואשכל ג ר א ונעמן אחי וראש ס פי ם וחפים ו^ישרד ‪:‬‬
‫ואקרא א ח ש סו ת ם על כד־‘ אשר קרה ליוסף א ח י אשר ל א‬
‫ראיתיו ; ויצו יוסף ויביאו לפניו א ת משטר הכככים אשר לו אשר‬
‫בו יורע יוסף את כל העתים ‪ :‬ויאמר יוסף אל בנימין שמעתי כי‬
‫העברים יודעים בכל ח כ מ ח התוכל ל ד ע ח מאומה בזה ויאמר‬
‫בנימין גם עבדך ידע בכר חכמה כאשר הורני אבי ‪ :‬ויאמר יוסף‬
‫אל בנימין הבט נא בזה הכלי והבן איפה הוא אחיך יוסף במצרים‬
‫אשר אמרתם למצרים ירד ‪ :‬ויקה בנימין את הכלי ההוא א ח‬
‫משטר כוכבי השמים ויתחכם ויבט בו לרעת איפה אחיו ‪ :‬ויחלק‬
‫בנימין א ת כל ארץ מצרים לארבעה חלקים וימצא א ת יוסף אחיו‬
‫כי הוא היושב לפניו על הכסא ויתמה בנימין מאד ‪ :‬וירא יוסף את‬
‫בנימין כי תמה מאד ויאמר אל בנימין מה ראית ועל מה ת תמה ‪:‬‬
‫ויאמר בנימין אל יוסף רואה אני בזה כי יוסף אחי יושב אתי פה‬
‫על הכסא ‪ :‬ויאמר אליו יוסף אני הוא יוסף אחיך אך אל תגלה‬
‫א ת הדבר הזה אל אחיך ; הנני שולח אותך עמם וילכו וצויחי‬
‫להשיב אתכם העירה ולקחתיך מאתם ‪ :‬והיה אם יתנו את נפשם‬
‫והלחמו עליך אז ידעתי כי נחמו על אשר עשו לי ונורעתי אליהם ‪:‬‬
‫ואם עזבוך ולקחתי אותך וישבת אתי ושלחתי אותם וילכו להם‬
‫ולא אודע אליהם ‪ :‬בעת ההיא צוה יוסף את פקידו למלאת א ת‬
‫כליהם אוכל ולשים את כסף איש בשקו ולתת את הגביע בשק‬
‫בנימין ו ל ת ח ל ה ם צ ד ח לדרך ויעש ל ה ם כן ‪ :‬ויהי מ מ ח ר ח‬
‫וישכימו האנשים בבקר וישאו את שברם על חמוריהם ויצאו להם‬
‫ע ם בנימין ללכת א ר צ ה כנען ע ם שמעון אחיהם ‪ :‬ח ם יצן^ו‬
‫ממצרים לא הרחיקו ויוסף צור‪ .‬לאשר על ביתו לאמר קום רדוף‬
‫אחרי האנשים טרם ירחיקו ממצרים ואמרת אליהם למה גנבתם‬
‫את גביע אדוני ; ויקם פקיד יוסף וירדפם וישיגם וידבר אליהם‬
‫א ת כל דברי יוסף ‪ :‬ויהי בשמעם א ת הדבר הזה ויחר אפם מאד‬
‫)יאמרו כל הנמצא אתו את גביע אדוניך יו מ ח וגם אנחנו נהיה‬
‫לעבדים‬ ‫כג ‪23‬‬
 ‫פרשת מקץ‬ ‫‪178‬‬
‫ל ענ די ם ‪ :‬וימד־זרו ויורידו איש ארז שקו מעל־־ חמורו ויחפיעו‬
‫באמתחותיהם וימצא הגביע באמתחת בנימין ‪ :‬ויקרעו כלם את‬
‫שמלותיהם וישוכו העירה ויכו את בנימין בדרך הלוך והכות אותו‬
‫עד בואם העירה ויעמדו לפני יוסף ‪ :‬ויחר אף יהודה ויאמר חי יי‬
‫כי לא השיבנו האיש דתזה כי א ם להחריב ארת מצרים היו ם ‪:‬‬
‫ויבאו ה אנ שי ם ביתה יוסף וימצאו את יוסף יושב על כסאו וכל‬
‫גבוריו עומדים עליו מימינו ומשמאל־ייו ‪ :‬ויאמר אליהם יוסף מד־ז‬
‫המעשה הזה אשר ע שי ת ם כי לקחתם א ת גביע הכסף אשר לי‬
‫ותלכו לכם ‪ :‬אך ידעתי כי בעבור דעת בו איפה א חיכ ם בכל‪‘-‬‬
‫ד־־״ארץ לקחתם ארת הגביע אשר ^ י ‪ :‬ויאמר יהודה מה נאמר‬
‫לאדוני מד־ז נדבר ומד־ז נצטדק ה אל הי ם מצא א דז עון עבדיך‬
‫היום על כן עשה לנו הדבר הזה היום ; ויקם יוסף ויחזק בבנימין‬
‫ויקחו מאח אחיו בחזקה ויבא הביתה וינעל אה הדלת בפניהם ‪:‬‬
‫ויצו יוסף לאשר על ביתו ויצא ויאמר אליהם כה אמר המלך לכו‬
‫לשלום ^ אביכם הנה לקחתי את האיש אשר נמצא גביעי בידו ‪:‬‬
‫ויהי בראות יהודה את מעשה יוסף אתם ‪:‬‬
‫פרשת דגש‬
‫אליו יהודה וישבוד את הדלת ויבא א״ה בזה מוכן הכתוב פל‬
‫‪m‬‬ ‫עם אחיו לפני יוסף ‪ :‬ויאמר ״ויי־■ ה״' ™־י‬
‫אל יוסף אל יחר בעיני אדוני ידבר נא עבדך אליו דקאמרעודכילמה יחרה‬
‫רבר לפניך ויאמר לו יוסף דכר ־ וי ר כי' היי ה ־ ™’™שי” ” כ״סת■‬
‫ל־־־‘ פני יוסף ו א חיו עומדי ם ל־יפניהם ש ם ‪ :‬ג׳ סירושיסנכוניסאולסלפי‬
‫ויאמר יהורה אל יוסף הל‪ ?«1‬כהחלה כאשר‬
‫באנו א ל אדוני לשבור אוכל ותשם או תנו בנימין סלקחו בחוקה לכן‬
‫כמרגלים א ת הארץ ונביא לפניך את בנ’ “’!‬
‫א חינו ועודך מ ת עו ^ ^ עלינו היו ם ‪ :‬ועתרה כישכר הדלת לב״א ואל •חר‬
‫עשה?™ ”‬ ‫ישמי; נני‪ 1‬ח מ ל ך א ח רברי ושלח נ־>ז אי־*‬
‫אחינו וילך לו אתנו אל אביו פן תאבד את נפשך ואת נפש כל‬
‫יושבי מצרים היום הזה ‪ :‬הלא ידערת ארת אשר עשו שני א ח י‬
‫שמעון ולוי אל עיר שכם ו א ^ שכערת ערי האמורי בעבור דינה‬
‫אחותנו‪-‬‬
‫‪179‬‬
‫צ‬ ‫פרשת רגש‬
‫־אחותינו ואף מה יעשו ב^;בור בנימין אחיהם‪\:‬אני בכחי חזק ונדול‬
‫משניהם היום הזה עליך ועל כל ארצך אם לא ת אב ה לשלוח א ת‬
‫אחינו ‪ :‬הלא שמעת אשר עשה אלהינו אשר בחר בנו ^ פ ר ע ה‬
‫כ עבור שרה אמנו אשר לקחה מעם אבינו ; אשר הכה אותו ואת‬
‫ביתו בנגעים גדולים אשר עור כל מצרים מספרים א ת הפליאה‬
‫הזאת איש אל רעהו עד היום הזה ‪ :‬כן יעשה לך אלהינו על בנימין‬
‫א ש ר לקחת מאביו היום ועל הרעות אשר את ה מתגולל עלינו‬
‫בארצך היו ם ‪ :‬כי יזכור א ל הינו א ח בריתו עם אברהם אבינו‬
‫והביא עליך רעה בעבור אשר דאגת א ת נפש אבינו היום ‪ :‬ועתה‬
‫שמע נא א ת דברי אשר דברתי אליך היום ושלח א ת אחינו וילך‬
‫לו פן תומת את ה וארצך כחרב כי לו תוכלו כלכם עלי ‪ :‬ויען יוסף‬
‫א ת יהורה ד־^אמר למה הרחבת א ת פיך בכל ה ד ב רי ם האלה‬
‫ותתפאר עלינו לאמר יש אתך גכורה ‪ :‬חי פרעה לו צויתי עליכם‬
‫א ת כל ג מרי להלחם אתכם הלא ת טבעכ רוק ם אתה ואחיך אלה ‪:‬‬
‫ויאמר יהורה אל יוסף הלא לךולאנשיך לירוא מפני חי יי כי אם‬
‫שלפתי א ת חרבי לא השיכותיה ריקם ; עד אם הרגתי היום הזה‬
‫א ת כל מצרים ואחל ממך ואכלה בפרעה אדוניך‪ :‬ויען יוסף ויאמר‬
‫אליו הלא לא לבדך היא הגבורה גם אנכי גבור וחזק ממך ‪ :‬הלא‬
‫אם הוצאת א ת חרבך אשיב אותה ןא‪ 5‬ל צוארך וצואר כל אחיך‬
‫אלה ‪ :‬ויאמר אליו יהודה הלא אם פתוח אפתח א ת פי היום עליך‬
‫כי עתה בלעתיך ותכחד מן הארץ ותאבד היום ממלבותך ; ויען‬
‫יוסף הלא אם ת פ ת ך א ת פי ך יש אתי כה וגבורה לסתום י‪.‬ר‪ .‬פיך‬
‫באבן גדולה עד כי לא תוכל לדבר דבר ‪ :‬ראה כמה אבנים יש‬
‫לפנינו הלא אוכל לקחת אבן ושמתיו בפיך ואשבר מתלעותיך ;‬
‫ויאמר יהודה עד האלהים בינינו כי ?־‘ א בקשנו מלחמותיך מאז‬
‫ועד עת ה אך תנה לנו א ת אחינו והלכנו מאתך ‪ :‬ויען יוסף ויאמר‬
‫חי פרעה כי אם יבאו כל מלכי כנען עמכם יחד רא לקחתם אותו‬
‫מידי ‪ :‬עתה לכו לכם לדרככם אל אביכם ואח^נם יהיה לי ע נ ד‬
‫כי גנב א ת בית ה מ ל ך ‪ :‬ויאמר יהודה מה לך ולשם מלך הל<*‪1‬‬
‫המלך יוציא מביתו את כל הארץ כסף וזהב הרבה מאר אם במתן‬
‫אם‬
 ‫‪18 0‬‬
‫ע ד ש ת רנ ש‬
‫באבירות ‪ :‬ואתה עודך מדבר על גביעך אשר נ ת ת א ת דז‬
‫בא מ תח ת אחינו ותאמר כי גנב אורהו מארהך ; חלילדה חלילה‬
‫לבנימין אחינו ולזרע אברהם מעשות הדבר הזה לגנוב מ אתך או‬
‫מזולתך אם ממרך או שר או מכל האדם ‪ :‬ועתה דום לך מהדבר‬
‫הזה פן ישמעו דבריך כל הארץ לאמר על כסף מעט נלחם מלך‬
‫מצרים עם אנשים ויתגולל עליהם ויקה א ת אחיהם לעבד ‪ :‬ויען‬
‫יוסף ויאמר קחו לכם א ת הגביע הזה ולכו מעלי ועזבו א ת אחיכם‬
‫לעבד כי משפט הגגב להיותו עבד ‪ :‬ויאמר יהודה למה לא תבוש‬
‫כדברך לעזוב א ת אחינו ולקחת א ת גביעך ‪ :‬והלא אם ה חן לנו‬
‫כגביעך אלף פ ע מי ם לא נעזוב ארה אחינו על כסף הנמצא ביד‬
‫כל האדם ולו נמורה ע ^יו ; ויען יוסף ויאמר ולמה עזבתם ארה‬
‫אחיכם ותמכרו אותו בעשרים כסף עד היום הזה ולמה לא תעשו‬
‫כן גם לאחיכם זה ‪ :‬ויאמר יהודה יי עד ביני וביניך כי לא חפצנו‬
‫במלחמהך עתה תנה את אחינו והלכנו מאתך בלא מלחמה ‪ :‬ויען‬
‫יוסף ויאמר האסף רהאספו ^•ת כל מלכי הארץ לא יוכלו ל ה ם‬
‫ל קח ת א ת אחיכם מידי ‪ :‬ויאמר יהודה מה נאמר לאבינו בראותו‬
‫כי אין אחינו בא אתנו ודאג עליו ‪ :‬ויען יוסף ויאמר זה הדבר אשר‬
‫תדברו אל אביכם לאמר הלך החבל אחר הדלי ‪ :‬ויאמר יהודה‬
‫הלא מלך אתה‪ .‬ולמה תדבר כדברים האלה לשפוט משפט שקר‬
‫אוי למלך ‪>4‬שר יהיה כמוך ‪ :‬ויען יוסף ויאמר ‪^e‬ין משפט שקר‬
‫בדבר אשר דברתם בעבור אחיכם יוסף ‪ :‬כי מכרתם אותו כלכם‬
‫למדיגים בעשרים כסף ותכחשו כלבם אל אביכם ותאמרו לו חיה‬
‫רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף ‪ :‬ויאמר יהודה דקנה ן>ןש שכם‬
‫גבערה בלבי עתה אשרוף אתכם וארז כל ארצכם כאש ‪ :‬ויען‬
‫יוסף ויאמר הלא אש תמר כל תך אשר הרגר־־‪ .‬א רז בניך מכבה‬
‫א ת אש שכם ‪ :‬ויאמר יהודה חי יי כי אם הסירותי מבשרי שער‬
‫א ח ד עד מלארתי בדמרה א רז כ ^ מ צרים ; ויען יוסף וי א מ ר‬
‫כן משפטיכם לעשורת כאשר ע שי ת ם ל א חי כ ם אשר מכרתם ‪:‬‬
‫ותטבלו א ת כתונתו כ ד ם ותביאו א ו ת ה אד־• א בי כ ם בעבור‬
‫יאמר חיה רעה אכלתהו והנה דמו בכתנתו ; וישמע יהודה אח‬
‫הדבר‬
‫‪181‬‬
‫צא‬ ‫פרשת רגש‬
‫הדבר הזה ויחד אפו ס אד וחמתו בערה בו ‪ :‬ותהי לפניו במקום‬
‫ההוא אבן א ח ת משקלה כארבע מאות ש‪ hp‬ויחר אף יהודה וירךן‬
‫את האבן בידו האחרת‪:‬ויזרקה השמימדה ויקבלה בידו השנירת‬
‫השמאלית‪ T‬ויתן אותה אחרי כן ת חת רגליו וידק אותה בהמת‬
‫כהו ותהי האבן לעפר מכח יהודה ‪ :‬וירא יוסף את מעשה יהודה‬
‫ויירא מאד אך צוה אל מנשה בגו ויעש גם הוא באבן אחרת כמעשה‬
‫יהודה ; ויאמר יהודה אל אחיו אל יאמר מכם כי האיש הזה מצרי‬
‫הוא כי אם ממשפחת אבינו הוא בעשותו הדבר הזה ‪ :‬ויאמר יוסף‬
‫הלא לכם לבדכ ם נ הנ ה הגבורה כי גם אנחנו גבורים ולמה תתפארו‬
‫עלינו כלכם ‪ :‬ויאמר יהודה אל יוסף שלח נא את אחינו ואל תחריב‬
‫א ת ארצך היום הזה ‪ :‬ויען יוסף ויאמר אליהם לכו אמרו אל אביכם‬
‫חיה רעה אכלתהו כאשר אמדתם על יוסף אחיכם ‪ :‬ויפן יהודה אל‬
‫נפתלי אחיו ויאמר אליו מהר לך נא וספור את שווקי כל מצרים‬
‫ובוא והנד ^ י ‪ :‬ויאמר אליו שמעון אל נא יהיה לך הדבר הזה‬
‫ל־^טורח עתה אלך אני ההרה ונשאתי אבן אחר־! גדולה מההר‬
‫ושמתיה על כל מצרים כלה והמתי את כל אשר בה ‪ :‬ויוסף שמע‬
‫^^ת כל הדברים אשר דברו אחיו לפניו והכם לא ידעו כי שומע‬
‫^וסף כי אמרו כי לא ידע לדבר עבריה ‪ :‬ויירא יוסף מאד מדברי‬
‫אחיו פן יחריבו את מצרים ויצו את מנשה כנו לאמר ‪ :‬לך נא מהר‬
‫והזעק לי א ת כל יושבי מצרים וכל הגבורים יחד ויבואו אלי עתה‬
‫בסוסים וברגלי ובכל כלי זמר ו ל ך מנשה ויעש כן ‪ :‬ונפתלי הלך‬
‫כאשר צוהו יהודה כי נפתל♦ ק ^ ברגליו מאד כאחת הצבאיכם‬
‫הקלים והלך על שבלי הזרע ולא ישכרו תחתיו ‪ :‬וילך ויספור א ת‬
‫כל שווקי מצריכם וימצא בהם שנים עשר ויבא מהרה ויגד א ^‬
‫יהודה ‪ :‬ויאמר יהודה אל אחיו מהרו לכם ושימו איש חרבו על‬
‫יריכו ונכואה על מצרים ונכה א ת כלם ולא תשאירו מהם שריד‪:‬‬
‫ויאמר יהודה הנני אחריב את שלשה שווקים בכחי ואתם כ^כם‬
‫יחריב‪.‬כל איש מכם שוק אחד ‪ :‬ויהי בדבר יהודה את הדבר הזה‬
‫והנה יושבי מצרים כ ד‪ -‬הגבורים באו כלם נ ג ד ם בכ^ כלי זמר‬
‫ובזעקות רבות ‪ :‬ויהי כל מספרם חמש מאות איש רוכבי סו סי ם‬
‫ועשרת‬
 ‫פרשת דגש‬ ‫‪182‬‬

‫ועשרת אלפים רגלי וארבע מאות גבורים אשר יוכלו ‪ unhrh‬ב^א‬

‫הרב ובלא חנית כי א ם בידיהם ובגבודתם ‪ :‬ויבואו כל הגדודים‬
‫האלה ברעש גדול ובצעקות ויסובבו כלם א ת בגי יעקב ויבהלום‬
‫ותבקע האדמה מקול צעקתם ‪ :‬ויהי כראות בני יעקב א ת הגדודים‬
‫הארה וייראו מאד לנפשם ויוסך‪ v‬עשה כן למען הפחיד א ת בני יעקב‬
‫להחרישם מעליו ‪ :‬וירא יהודה א ת מקצת אחיו נבהלים ויאמר אליהם‬
‫רמה תתראו וחסד אלהינו אתנו ‪ :‬וירא יהודה א ת כל אנשי מצרים‬
‫סובבים אותם כצוור־ז יוסף רהפחירם אך יוסף צוה רהם ^ א מ ר‬
‫אל תגעו באחד מ ה ם ‪ :‬וימהר יהודה וישלוף חרבו ויצעק צעקה‬
‫גדולד־ז ומרה עד מאד ויך בחרבו וידלג על־" דהארץ ויוסף עוד‬
‫לזעוק על־־‘ כל האנשים ‪ :‬ויהי בעשותו הדבר הזה ויפל יי פחד‬
‫יהודה ואחיו על כל הגכורים וכל האנשים אשר סביבותם ; וינוסו‬
‫כ ל ם מ קו ^ הצעקה והפחד ויפלו ן^יש על־‘ רעהו וימותו מהם‬
‫הרבה בנפלם ויברחו כלם מפני יהודה ואחיו ומפני יוסף ‪ :‬וידהי‬
‫בנוסם וירדפם יהודה ואחיו עד בירת פרעה וימלטו להם כ ל ם ‪:‬‬
‫וישב יהודה עוד לפני יוסף וינהום עליו כאריה ויצעק עליו צעקה‬
‫גדולה ומרה מאד ‪ :‬ותשמע הצעקה ההיא עד למרחוק וישמעוה‬
‫יושבי סוכות ותרעש כי^ מ צרי ם מ קו ^ הצעקה ‪ :‬וגם כל‬
‫הומות מצרים וארץ גושן נפלו כלם מרעש הארץ ויפול גם פרעה‬
‫מעד״י כסאו על פניו ארצה ‪ :‬וגם כל־״ נשי מצרי ם וגושן ההרות‬
‫גפלו ילדיהן ממעיהן בשמעם את כל הרעש כי יראו מאד מאד ‪:‬‬
‫וישלח פרעה יהאמר מ ה הדבר ה ז ה אשר גהידת היו ם בארץ‬
‫מצרים ויבואו ויגידו לו א ת כל הדברים מראש ועד סוף ‪ :‬ויבהל‬
‫פרעה ויתמה ויחרד מאד ותוסף לו יראה על יראה בשמעו א ה‬
‫כל הדברים ‪ :‬וישלח אל יוסף לאמר הלהחריב א ה כד־‘ מצרים‬
‫ה ב א ה לי את העברים מה לך ב ע ב ד הגנב ההוא שלחהו וילך‬
‫עם אחיו ולא נאבד כרעתם גם אנחנו גם אתה גם כל מצרים ‪:‬‬
‫ואם לא תחפוץ לעשות הדבר הזה עזוב מעליך כל חמורותי ולך‬
‫לך עמהם אל ארצם א ם חפצת ב ם ‪ :‬כי החריבו היו ם א ת כל‬
‫^>הרצי ויהרגו א ה כ ה אנשי ו כ ה נשי מצרים ה פי לו ילדיהן‬
‫בצעקתם‬
‫‪-183‬‬
‫צב‬ ‫פדעת‬
‫בצעקתם ראה א ת אשר ע׳‪8‬ו בצעקתם ובדבריהם ז א ף א ם ילחמו‬
‫בחרב והחריבו א ת יתר הארץ ‪ :‬עתה כהר לך א ת אשר תחפוץ‬
‫אם אני אם העברים ו א ם מ צ רי ם ו א ם ארץ ה ע ב רי ם ‪ :‬ויבואר‬
‫ויגידו ליוסף א רז כל דברי פרעה א ש ר שלח א ליו ויירא יוסף‬
‫ס ד ב ח פרעה מאד ‪ :‬ויהודה ואחיו עודם נצבים לפני יוסף כחמה‬
‫ובחרון אף וינהסו כל בני יעקכ על יוסף כנחמת ים וגליו ‪ :‬ויירא‬
‫יוסף מאד מפני אחיו ומפני פרעה ויבקש יוסך^ עלילה להודע אל‬
‫אחיו פן יחריבו את כל מצרים ‪ :‬ויצו יוסף ארה מנשה בנו ויד־״ך‬
‫מנשד‪%‬ויגש לפני יהודה וי שם ארז ידו ע ^ כתפו וחמת יהודה‬
‫שככה ‪ :‬ויאמר יהודדה אל אחיו אל יאמר איש מ כ ם כי מעשה‬
‫נער מצרייזה כי א ם מעשה בירז אבי זה ‪ :‬ויירא יוסף וידע כי‬
‫חמת יהודה שככה ויגש ד־ידבר אד־‘ יהודה לשון רכה ‪ :‬וי א מ ר‬
‫יוסף א ל יהודה ה ל א אמרז רזדברו ונכונדה ב פי כ ם ע ^ כל־‘‬
‫גבורתכם היום ואלהיכם א*סר חפץ בכם יוסף עליכם טובה ‪ :‬אך‬
‫דהלא תגיד נא לי למה ת ל ח ם עמי א ה ה עד־־‘ הנער מכל אחיך‬
‫אשר ד־יא דבר אלי אחד מ ה ם בעבורו דבר ‪ :‬ויען יהודדה א ת‬
‫יוסף ל־יאמר הלא ידערת כי אנכי ערברזי ארת דזנ ער מעם אבי‬
‫ל־יאמר א ם ל־יא אביאנו אליו וחטארזי לו כ ^ הי מים ‪ :‬על כן‬
‫נגשרזי לפניך היו ם מכל א ח י כי ראירתי כי לא אכי רז ל ת רזי‬
‫ולשלחו מאתך ‪ :‬ע ת ה אמצא חן כעיניך ושלחתו ללכת עם אחיו‬
‫והנני אנכי יושב רזחתיו לשרתך בכי־־־ אשר רזחפוץ ‪ :‬כי ל כ ^‬
‫אשר תשלחני אלך ל שרתך בגבורתי הגדולה ‪ :‬שלח נא אותי אל‬
‫מלך קשה אשר מרד בך וידעת א ת אשר אעשה לו ולארצו ; אף‬
‫אם לו רכב ורגלי ועם עצום מ א ד והרגתי ארת כ ל ם ואביא א ת‬
‫ראש מלכם לפניך ‪ :‬הלא ידעת אם לא שמעת כי אברהם אכינר‬
‫עם עבדו אליעזר הכו שניהם א ת כל מלכי עילם עם צבאותיהם‬
‫בלילה א ח רז לא השאירו מ ה ם שריד ‪ :‬ומהיום ההוא והלאדה‬
‫נתנדה לנו גבוררת אבינו לר שתדז לנו ולזרענו עד עו ל ם ‪ :‬ויען‬
‫יוסף ויאמר א מת תדברו וכזב אין בפיכם כי גם הוגד לנו כי יש‬
‫ל ע כ רי ם גבורה ויי א ל הי ה ם חפץ ב ם מאד ומי יו כ ^ ‪ 4‬עמוד‬
‫כפניהם‬
 ‫פרשת רגש‬ ‫‪184‬‬
‫בפניהם ‪ :‬אך בזאת א^עלח לכם א ת אחיכם אם תביאו לפני א ת‬
‫א חיו בן א מ ו <זשר ^?מרתם כי ירד מ צ רי ם מ א ת כ ס ‪ :‬והיה‬
‫בהכיאכם אלי א ת אחיו ולקחתיו תחתיו יען כי ל א עי ב אורחו‬
‫אחד מכם אל אביכם והירח כבואו אלי ויעלחתי ל כ ם א ת אחיו‬
‫אשר ערבתם ; ויחר אף יהודה אל יוסף בדברו א ת הדבר הזדח‬
‫ויזלגו עיניו ד ם מכעסו ויאמר א ^ אחיו זה מבקש להמירח א ת‬
‫נפשו ואת כל מצרים היו ם ‪ :‬ויען שמעון א ת יוסף לאמר הי א‬
‫אמור אמרנו לך בהחלה כי לא ידענו מקום לכתו ואם מת ואם‬
‫חי הוא ולמה ידבר אדוני ארה ה ד ב רי ם האלה ; וירא יוסף פני‬
‫יהודה וידע כי ההל אפו לחרו ת עליו בדברו אליו לאמר הביאו‬
‫אחיכם אחר ת ח ת אחיו ‪ :‬ויאמר יוסף אל אחיו והלא אמרתם כי‬
‫אחיכם מת ונאבד והנה אם קראתיו היום ובא לפניכם התתנוהו‬
‫לי ת ח ת אחיו ‪ :‬ויחל יוסף לרבר ולקרוא יוסף יוסף בא היום לפני‬
‫והראה אל אחיך ושב נא לפניהם ; ויהי כדבר יוסף לפניהם א ת‬
‫דהדבר הזה ויביטו ן^‪5‬יש כה ואיש כדה לראורה מאין יב<ה יוסף‬
‫א חי ה ם ‪ :‬וירא יוסף ארה כל מעשיהם ויאמר אליהם למה הראו‬
‫כה וכה אני יוסף א חי כ ם אשר מ כ ר ת ם אותי מצרימד־*‪ : .‬ועתה‬
‫אד־• נא יחר בעיניכם כי מכרתם אותי כי למחיה מרעב שלחני‬
‫א ל הי ם ל פני כ ם ‪ :‬ויכה‪:‬־*ו אחיו ממנו ב ש מ ע ם ארה דברי יוסף‬
‫ויבהל יהודה ממנו מגאןד מ<?ר ‪ :‬ובנימין בשמעו את דברי יוסף‬
‫והוא דהיה ל פני ה ם בבירה פנימד־־־‪ ,‬וירץ בנימין אל־־‘ יוסף א חיו‬
‫דחבקהו ויפול על צואריו ויבבו ‪ :‬ויראו אחי יוסף א ת בנימין נופל‬
‫ע ^ אחיו ויכך עמו ויפלו ג ם ה ם על יוסף ויחבקוהו ויבכו בכי‬
‫גדול עם יוסף ‪ :‬והקול נשמע בית פרעה כי אחי יוסף הם וייטב‬
‫בעיני פרעה מאד כי נתיירא מהם פן יחריבו א ת מצרים ‪ :‬וישלח‬
‫פרעה א ת עבדיו אל יוסף לשמחו באחיו אשר באו אליו ‪ :‬ויבואו‬
‫כל •ערי החיילים והגבורים אשר במצרים לשמוח עם יוסף וישמחו‬
‫כל מצרים באחי יוסף מאד ‪ :‬וישלח פרעה אל יוסף לאמר אמור‬
‫לאחיך להביא א ת כל אשר להם ויבואו אלי ו הו ש ב ת ם במיטב‬
‫ארץ מצרים ויעשו כן ‪ :‬ויצו יוסף א ת אשר על ביתו להוציא אל‬
‫אחיו‬
‫‪185‬‬ ‫צג‬ ‫פרשח דג^פ‬
‫אחיו מנות ומהנות ובגדים ‪ :‬ת צ א ^הם בגדים רבים בנדי מלכות‬
‫ומנות ומתנות דבורת ויחלקם יוסף דכל ?^מחיו ‪ :‬ויתן לכל גיהחד‬
‫מאחיו חליפות כגדים כבגדי המלוכה ומארת כסף ע מ ה ם ‪ :‬ויתן‬
‫לבנימין אחיו חמש חליפות בגדיכם בגדי זהב וכסף ושלש מאות‬
‫כסף ; ויצו יוסף אליהם וילבשו כלם א ת הבגדים האלה ויביאם‬
‫לפני פרעה ‪ :‬וירא פרעה א ת כל אחי יוסף כי כלם גבורים ויפה‬
‫דתואר וישמח מאד ; ויצאו אחרי כן מלפני פרעה ללכרת ארצה‬
‫כנען אל א בי ה ם ובנימין א חי ה ם א ת ם ‪ :‬ויקם יוסף ויתן ל ה ם‬
‫עשתי עשרדת מרככות מארת פרעדת ‪ :‬ויתן ל ה ם יוסף מרכבתו‬
‫אשר רכב עליה ביום מלכו על מצרי ם להביא ארת אביו עלידת‬
‫אל מצרים ‪ :‬וישלח יוסף לכל ילדי אחיו בגדים כמספרם ומאדה‬
‫כסף לכל אחד מהם ‪ :‬וגם ל‪5‬שי אחיו שלח בגדים כמס פרן מבגדי‬
‫נשי המלך וקטרת ותמרוקין שלח אליהן *‪ .‬ויתן לכל אחד מאחיו‬
‫עשרה אנשים ללכת עמו ארצה כנען לשרתו ולשאת את בניהם‬
‫ואת כל אשר להם לבוא מצרימה ‪ :‬וישלח יוסף ביד בנימין אחיו‬
‫עשרה בגדים לעשרת כניו שכם אחד על ילדי בני יעקב ‪ :‬וישלח‬
‫?־‘ כל אחד חמשים כסף ועשר מרככורה מארת פרעות ; וישלח‬
‫לאביו עשרה ח מו רי ם נו שאים מכל טוב מ צרי ם ועשר אתונות‬
‫נושאוות בר ו ל ח ם ומזון ^ א כיו ולכל אשר אתו לצדה לדרך ‪:‬‬
‫וישלח לדינה אחותו בגדי זהב וכסף וקסרת ומר ואהלים ותמרוקי‬
‫נשים הרבה מאד וגם לנשי בנימין שלח כזאת מ את נשי פרעה ‪:‬‬
‫ויהן ל כ ר ם לאחיו ג ם לנ שיהם מכל אבני ש ה ם ובדולח ברקת‬
‫ופטדה ומכל סגולורת גדולי מצרים ל א נותר דבר אשר לא נתן‬
‫יוסף לכל כיתאביו מכל דבר חמדה ‪ :‬וישלח א ת אחיו וילכו ואת‬
‫בנימין א ת ו שלח עמהם ללכות ארצדה כנען ‪ :‬ויצא יוסף עמהם‬
‫לשלחם בדרך עד גבול מ צ רי ם ויצום על אביו ועל ביתו לבוא‬
‫מצרימה ‪ :‬ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך בי מ א ת יי היה הדבר‬
‫הזה למען חיורת ע ם רב מרעב כי עוד חמש שנים רעב כארץ ‪:‬‬
‫ויצו אותם לאמר בבואכם ארץ כנען אל תבואו פתאום לפני אבי‬
‫בדבר הזה כי עשו תעשו כחכמתכם ‪ :‬ויכל יוסף לצוות אותם ויפן‬
‫וישב‬ ‫כד־ ‪24‬‬
 ‫פרשת דגש‬ ‫‪186‬‬
‫וישב מצרימה ובני יעקב הלכו ארצה כנען ב^גמחה ובטובה אל‬
‫יעקב אביהם ‪ :‬ויבואו עד גבול הארץ ויאמרו איש אל רעהו מה‬
‫נעשה בדבר הזה לפני אבינו ‪ :‬כי אם נבוא אליו פתאום ונגד לו‬
‫הדבד ויבהל מאד מדבדינו ולא יאכה לשמוע אלינו ‪ :‬וילכו להם‬
‫עד ק ר ב ם אל בתיהם וימצאו א ת שרה ב ת אשר אשד יוצאר־ז‬
‫ד־יקראתם והנערה טובה עד מאד וחכמה ויודעדת לנגן בכנור ‪:‬‬
‫ויקראו אליה והבא א לי ה ם ותשק ד־^הם דקחוה ויתנו לה כנור‬
‫אחד לאמר ‪ :‬בואי נא לפני אבינו וישבת לפניו והך בכנור ודברת‬
‫ואמרת כדברים האלה לפניו ‪ :‬ויצוו אותה ללכת אל ביתם והקח‬
‫הכנור ותמהר ותלך לפניהם ותבוא ותשב א צ ^ יעקב ‪ :‬ותיטיב‬
‫הכנור ותנגן ותאמר בנועם דבריה יוסף דודי חי הוא וכי הוא מושל‬
‫בכל ארץ מצרים ולא מ ת ‪ :‬והוסף ותנגן והדבר כדברים האלה‬
‫וישמע יעקב א ת דבריה ויערב לו ‪ :‬וישמע עוד בדברה פעמים ושלש‬
‫ותבא השמחה בלב יעקב מנועם דבריה ותהי עליו רוח אלהים וידע‬
‫כי כל דבריה נכונה ‪ :‬ויברך יעקב את שרח בדברה הדברים האלה‬
‫לפניו ויאמר אליה בתי אל ימשול מות בך עד עולם כי החיית את‬
‫רוחי ‪^ :‬אןך דבר נ‪ > 4‬עוד ^ פני כאשר דברת כי שמחתני בכל‬
‫דבריך ‪ :‬ורזוסף ורהנגן כ ד ב רי ם ד־זאלה ויעקב שומע ויערב לו‬
‫וישמח ותהי עליו רוח אלהים ‪ :‬עודנו מדבר עמה והנה בניו באו‬
‫אליו בסוסים ומרכבות ובגדי מלכות ועבדים רצים לפניהם ‪ :‬ויקם‬
‫יעקב לקראתם וירא את בניו מלובשים בלבוש מלכות וירא את‬
‫כל הטובה אשר שלח יוסף אליהם ‪ :‬ויאמרו אליו התב שר כי יוסף‬
‫אחינו חי והוא דהמושל בכל ארץ מצרים והוא אשר דבר אלינו‬
‫ככל אשר דברנו אליך ‪ :‬וישמע יעקב א ת כל דברי בניו ויפג לבו‬
‫אל דבריהם כי לא האמין להם עד ראותו א ת כל אשר נתן להם‬
‫יוסף ואשר שלח לו ואת כל האותות אשר דבר יוסף אליהם‪ :‬ויפתחו‬
‫לפניו את שקיהם ויראוהו א ת כל אשר שלח יוסף ויחנו לכל אחד‬
‫מהם א ת אשר שלח לו יוסף וידע יעקב כי נכונדה דברו וישמח‬
‫עור יוסף בני חי עתה‬ ‫מאד על בנו ‪ :‬ויאמר יעקב רב לי‬
‫^^לכה ואראנו בטרם אמות ‪ :‬ויגידו לו כניו ארת כ ^ הקורורז‬
‫אותם‬
‫‪187‬‬
‫צד‬ ‫פרשת דגש‬
‫א ו ת ם ‪ :‬ויאמר יעקב ארדה ‪7‬־יי מערימה לראורת א ת בני ו א רז‬
‫ילדיו ‪ :‬ויקם יעקב וילבש א רז הבגדים אשר שלח לו יוסף וישם‬
‫א רז המצנפרת על‪-‬י ראשו אשר שלח לו יוסף אחרי ^ ש ר רחץ‬
‫וגלח את כ ^ שערו ‪ :‬וילבשו כל ז<י‪5‬נשי בירז יעקב ונשיהם א ת‬
‫כל אשר שלח א לי ה ם יוסף וישמחו מאד כיוסף כי עודנו חי וכי‬
‫הוא המושד־י ב מ צרי ם ‪ :‬וישמעו כל יושבי כנען א ת הדבר הזה‬
‫ויבואו וישמחו א ת יעקב ביוסף מ א ד כי עודנו חי ‪ :‬ויעש ל ה ם‬
‫יעקב מ שתרז שלשת ימים ויאכלו וישתו וישמחו בבית יעקב כל‬
‫מלכי כנען וכל־י גדולי הארץ ‪ :‬ויהי אחרי כן א״ה אפשר ז״ט אומרו אלכה‬
‫ואראה א ת בני ב מ צרי ט ’‪^1‬־'לי"ד‪,‬ק^ז ‪=^5‬ל;‬ ‫ויאמר יעקב‬
‫ואשובה ארץ כנען אשר דבר אלהים לאברהם ית׳ אל תיראמרדה מצרימה‬
‫בי לא אובל לעזוב א ת ארץ מולדתי ‪ :‬והני־׳ טצ” ו' ”‪-‬ת־שנ סס״״לא‬
‫דבר יי אליו קום רד מצרימדה עם כי ר ביתך יירא לרדתמצרימה הוא וכל‬
‫^’*^שחשב^וא^לעשות‬ ‫ושב ש ם א ^ תירא מרדה מצרימה‬
‫גדול אשימך שם ‪ :‬ויאמר יעקב אל לבו אלכה לי ואראדז את בני‬
‫העוד יראת אלהיו בלבו בין כ ^ יושבי מ צרי ם ‪ :‬ויאמר יי א ^‬
‫יעקב אד־* תירא מיוסף כי עודנו מחזיק בתומתו לעבדני כזאןשר‬
‫ייטב בעיניך וישמח יעקב מאד מאד על בנו ‪ :‬בער־ז דההיא צוה‬
‫יעקב אל בניו ו א ^ ביתו ללכרה מצרימד־ז בדבר יי אליו ‪ :‬ויקם‬
‫יעקב ובניו וכל ביתו ויצאו מארץ כנען מבאר שבע כשמחה וטוב‬
‫לבב וילכו א ר צ ה מ צרי ם ; ויהי בקרבם ל בו א מצרימדה וישלח‬
‫יעקב א ת יהודה לפניו אל יוסף להורור־ז לפניו מושב ב מצרים ;‬
‫ויעש יהודה כדבר אביו וימד״זר וירץ וילך א ^ יוסף וישימו להם‬
‫מקום בארץ גושן אל יעקב ו א ל כל ביתו וישב יהודד־ז וילך אל‬
‫א כיו בדרך ‪ :‬ויוסף א ס ר א ת המרככוח ויזעק ארח כל גבוריו‬
‫ועבדיו וכל שרי מ צ רי ם ללכת לקרארח יעקב אביו ‪ :‬ויעבר יוסף‬
‫קול ב מצרים לאמר כל א ש ר איננו יוצא לקראו־; יעקב יומת ‪:‬‬
‫ויהי ממחרת ויצא יוסף עם כל מצרים חיל גדול ועצום מלובשים‬
‫כ ל ם בבגדי בוץ וארגמן וכלי זהב וכסף וכלי מ ל ח מ ת ם עמם ‪:‬‬
‫ויצאו כ ל ם למראר־ז יעקב ככל כלי זמר ותופי ם ומחולורח ומר‬
‫ואהלים‬
 ‫‪ 88‬ו‬
‫פרשת תיע‬
‫ו א ה לי ם מפזרים בכל דו ד ר ך וילכו כ ל ם כפשפוט ה ז ה ווחרע׳ן!‬
‫ה א ר ץ סקולם ‪ :‬ונם כ הי נ׳ן!י מ צ רי ם עלו על ג גו ה מצרים ועל‬
‫החומות לקראת יעקכ ו׳פוחקוה גם הנ ה בחופים ובמחולות ! ויוסף‬
‫וכל העם אשר אתו הלכו לקראת יעקב ובראש יוסף כתר המלכות‬
‫!^כשר לפרעה כי שלחו אליו פ ר ע ה ללכשו בעת לכתו ל ק ר א ה‬
‫אביו ‪ :‬ויהי כאשד קרב יוטף אל אביו בחמשיט אמה וירד מ ע ה‬
‫המרכבה וילך ברגליו ל ק ר א ה אביו ‪ :‬וכל שרי מצרים וגרוהיה‬
‫בראותם כי ירד יוסף ברגליו אל אביו וירדו גם הם רלכו ברגליהם‬
‫ל ק ר א ם יעקב ‪ :‬וי הי כאשר הקריב יעקב ובניו *ינל מחנה יוסף‬
‫ויבט יעקב אה* המחנה ההולכת ל ק ר א הו עם יוסף בנו ותישר‬
‫בעיניו ויפלא יעקב ממצה ! ויאמר יעקב אל יהורה מי האיש אשר‬
‫אנכי רואה במהנה חסצדיים הדור כלבושו בבגדי המלוכה‪ 1‬ועליו‬
‫בגד אדונש מאד וכתר מלכות בראשו וירד לארץ מעל מרכבתו‬
‫וילך לקראתנו ‪ :‬ויען יהודה א ת אביו לאטד הוא בנך יוסף המלך‬
‫וישמח יעקב כראותו א ת כבוד בנו ! ויקרב יוסף לפני אביו וישתחו‬
‫לאביו וי שהחוו עמו ב ה אנשי המחנה אל יעקב ארצה ‪ :‬והנה‬
‫יעקב ‪ p‬וימהר אל יוסף כנו ויפול על צוארו וישקהו ויבך עמו ‪:‬‬
‫ויהבק ג ם יוסף א ה אביו וישקהו וינכו ויבכו ע מ ה ם כל אנשי‬
‫מצרים ‪ :‬ויאמר יעקב אל עסף הנה אטותה הפעם כטובה אחרי‬
‫אשר ראיתי פניך כי עורך חי ובכבוד ‪ :‬וכד־י בני יעקב ע שי ה ם‬
‫ו בני ה ם ו ע כ ד ?ז ם וכד־* בית יעקב בנו ע ם יוסף מ אד וישקוהו‬
‫ויחכקוהו ויבכו עמו ה רנ ה מאד ‪ :‬ואחרי כן שבו ל ה ם יוסף וכל‬
‫עמו מצרימה אל מ קו מ ם ‪ :‬ויעקב ובניו וכל ביתו באו ע ם יוסף‬
‫מצרימה ויושיבם יוסף במיטב מצרים בארץ נושן ויאמר יוסף אל‬
‫אביו ואל אחיו אעלה ואג ‪ T‬ה אר־‘ פרעה לאמר אחי ובית א ב י‬
‫וכל אשר ל ה ם באו אלי וד־זנם בארץ גושן ‪ :‬ויעש כן יוסף ויקח‬
‫מאחיו א ת ראובן ואת יששכר וזבולון ובנימין אחץ ויעמידם לפגי‬
‫פרעה ‪ :‬וירכר יוסף אד־* פרעה לאמר אחי ובית אבי ו כ ה אשר‬
‫להם גם צאנם גם בקרם כאו אלי מארץ כנען ה ג ו ר מצדימה כי‬
‫חזק ע לי ה ם הרעב ‪ :‬וי א מ ר ׳פרעת אל יוסף כמיטב ב ה ‪p s n‬‬
‫הושב‬
‫‪189‬‬ ‫צה‬ ‫פרשת‬
‫חושב ‪ HN8‬אביך ואח א ח ף אל דחטנע סהם בל טוב רהאכלתם‬
‫כל חלב הארץ ‪ :‬רען יוסף לאמר הנה הו שכ תי ם בארץ גושן כי‬
‫רועי צאן הם על כן ישבו להם בגושן לרעות צאנם מפני המצרים ‪:‬‬
‫ויאמר פרעה אל יוסף כל ^‪ 5‬שר יאמרו אליך אחיך עשה אתכם‬
‫וישתחוו בני יעקב אל פרעדח ויצאו מארחו בשלום ‪ :‬ון^חרי כן‬
‫הביא יוסף א ת אביו לפני פרעה ויבא יעקב וישתחו אל פרעדח‬
‫ויברך יעקב ארח פרעה ויצא ‪ :‬בעת ד־זהיא ישבו יעקב וכל בניו‬
‫ו כ ^ ביתו בארץ גושן ‪ :‬בשנה השנית היא שנת של שים ומאת‬
‫שנה לחיי יעקב ‪ :‬ויכלכל יוסף א ת אביו ואת אחיו ואת כל בית‬
‫אביו ל ח ם לפי הטף כ ^ ימי הרעב לא חסרו דבר ‪ :‬ויתן להכם‬
‫יוסף א ת מיטב כל הארץ ויאכלו בני יעקב א ת טוב מצרים כל־*‬
‫ימי יוסף גם בגד ושמלה יתן להם יוסף לכל בית אביו שנה שנה‬
‫וישבו כני יעקב כמצרים לבטח כל ימי יוסף אחיהם ‪ :‬ויעקב יאכל‬
‫תמיד ע ם יוסף בשלחנו לא סרו יעקב ובניו משלחן יוסף לילד־ז‬
‫ויום מלבד אשר יאכלו בני יעקב בבתיהם ‪ :‬וכל מצרים אוכלי ם‬
‫ושותים ל ח ם כל ימי הרעב מבית יוסף כי מכרו כל מצרים ארח‬
‫כל אשר להם מפני הרעב ‪ :‬ויקן יוסף את מצרים ואת א ד מ ת ם‬
‫ואת שדו תי ה ם בלחם אל פרעה ‪ :‬ויכלכד־‘ יוסף ארח כל מצרים‬
‫ב ל ח ם כל ימי דחרעב ‪ :‬וילקט יוסף ארח כל הכסף ואת דחזהב‬
‫כשכר א ש ר דחם שוברים כד־" הארץ וי מצא זהב וכסף הרבדח‬
‫מאד ‪ :‬מלבד אבני שוהם ובדולח ובגדים יקרים אשר הביאו אל‬
‫יוסף כל הארץ ככלות ל ה ם הכסף לאין מספר ‪ :‬ויקה יוסף מכל‬
‫הכסף והזהב הבא בידו בשבר כשתים ושבעים ככרי זהב וכסך‪v‬‬
‫וגם מאבני שוהם וכדולח הרבה מאד ‪ :‬וילך יוסף ויטמון א ו ת ם‬
‫אל ארבעה ח ל קי ם ויטמון אחד במדבר אצל ים סוף ואחד ע^י‬
‫נהר פרת ‪ :‬והשלישי והרביעי טמן אותם במדבר נגד מדבר פרס‬
‫וסדי ‪ :‬ויקח מן הנשאר זהב וכסף ויתן אל כל אחיו ואת כל בית‬
‫אביו ולכל נשי בית אביו ואת היותר הביא כיתה פרעה כעשרים‬
‫ככרי זהב וכסף ‪ :‬ויתן יוסף ן^ת הזהב וארח הכסף הנותר אד־י‬
‫פרעה וישימהו פרעה כ«יןוצרותיו ‪ :‬ותכלינה כל ימי הר עב מכל‬
‫הארץ‬
 ‫פרשת דגש‬
‫הארץ א ח רי כן ויזר^;ו ויקצרו כד־‘ הארץ וימצאו ל*הם כסש^ט‬
‫שנה שנה לא חסרו דבר ‪ :‬ויוסף ישב ב מצרי ם לבטח ותהי כל־י‬
‫הארץ ת ח ת עצתו ואביו וכל אחיו ישבו להם בארץ גושן ויאחזו‬
‫בה ‪ :‬ויעקב זקן מ א ד בא בי מים ושני בני יוסף אפרים ומנשדח‬
‫יושבים תמיד בבית יעקב עם ילרי בני יעקב אחיהם ללמוד ארת‬
‫דרכי יי ואת תורותיו ‪ :‬וישבו יעקב ובניו בארץ מצרים בארץ גושן‬
‫ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד ‪:‬‬

‫פרשת דחי‬
‫ד ח י יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שגה ויהי ימי יעקב שני‬
‫חייו שבע שנים ו ארבעים ומאת שנה ‪ :‬בעת ההיא חלה‬
‫יעקב א ת חליו אשר ימות בו וישלח ויקרא אל יוסף בנו ממצרים‬
‫ויבוא יוסף אל אביו ‪ :‬ויאמר יעקב אל יוסף ואל בניו הנה אנכי מת‬
‫ואלהי אבותיכם פקוד יפקוד אתכם והשיב אתכם אל הארץ אשר‬
‫נשבע יי ל ת ת לכם ולבניכם אחריכם ; ועתה במותי קברו אוחזי‬
‫במערת שדה המכפלה בחברון בארץ כנען אד־* אבותי ; וישבע‬
‫יעקב את בניו לקבור אוהו במכפלה בחברון וישבעו לו בניו על‬
‫הדבר הזה ‪ :‬ויצו אותם לאמר עבדו א ת יי אלהיכם כי הוא יציל‬
‫אתכם מכל צרה כאשר הציל את אבותיכם ; ויאמר יעקב קראו‬
‫לי לכל בניכם ויבואו כל ילדי בגי יעקב וישבו לפניו ‪ :‬ויברך אותם‬
‫יעקב ויאמר אליהם יי אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וככם אלף‬
‫פעמים ויברך אתכם ויתן לכם א ת ברכת אברהם אביכם ‪ :‬ויצאו‬
‫כל ילדי בני יעקב מאת פני יעקב כיום ההוא כאשר ברך אותם ‪:‬‬
‫ויהי ממחרת ויקר^>‪ 1‬יעקב עוד אל כניו ויקבצו כלם ויבאו ן^ליו‬
‫וישבו לפניו ‪ :‬ויברך יעקב את בניו ביום ה הו א לפגי מורתו איש‬
‫איש כברכתו ברך אותם הנה כתובה בספר תורת יי לישראל ‪:‬‬
‫ויאמר יעקב אל יהודחז ידעתי בני כי גביר ל א חי ך אתה ומד־יך‬
‫עליהם ובניך ימלכו על בניהם עד עולם ‪ :‬אך למר נא את בניך קשת‬
‫וכל כלי מלחמה למען ילחמו את מלחמות אחיהם המלך בכל־*‬
‫אויביו ‪ :‬ויצו יעקב את בניו עוד כיום ההוא לאמר אני הגגי נאסף‬
‫היום‬
‫צו ‪191‬‬ ‫פחטת דחי‬
‫היום הזה אל עמי יעאוני ממצרים וקברו אותי במערת ה מכפלה‬
‫כאיטר צויתי אתכם ‪ :‬אך ה^טמרו נא בי אל ייטא אותי אחד מבניכם‬
‫כי אם אתם ‪ :‬וזה הדבר א^טר תע^טו לי ביטאתכם א ת גוייתי ללכת‬
‫בד־‪ .‬ארצה כנען לקבור אותי ‪ :‬יהודה יששכר וזבולון ישאו ארת‬
‫מטתי מקדמה מזרחה ‪ :‬ראובן יטמעון גד ישאו מתימנה ‪ :‬אפרים‬
‫מנ׳טה ובנימין ימה ‪ :‬דן איטר ונפתלי צפונה ‪ :‬לוי א ^ תעזבוהו‬
‫ל׳ ט א ח עמכם כי הוא ובניו ייטאו ארת ארון ברית יי עם י׳טראל‬
‫במחנד‪ : .‬ו ג ם יוסף בני לא ייטא כי כמלך כן כבודו אך אפריכם‬
‫ומניטה בניו יהיו ת ח תי ה ם ‪ :‬ככה תעיטו לי ביטאתכם אותי ל־־'א‬
‫תגרעו דבר מכל איטר צויתי אתכם ‪ :‬והיה כאיטר תעיטו לי הדבר‬
‫הזד‪ .‬יפקד יי אתכם לטובה ובניכם אחריכם עד עולם ‪ :‬ואתם בגי‬
‫כבדו אייט א ת אחיו ואייט אחז קרובו וצוו ארת בניכם ואת בגי‬
‫בניכם אחריכם לעבוד ארת יי אלהי אבותיכם כל הימים ‪ :‬למען‬
‫האריכו ימים בארץ אתם ובניכם ובני בניכם עד עולם כי תע׳טו‬
‫הטוב והייטר בעיני יי אלהיכם ללכת בכל דרכיו ‪ :‬ואהה יוסף בגי‬
‫יטא נא לפיטע אחיך ולכל ח ט א ת ם ברעה איטר גמלוך כי הגדה‬
‫האלהים חיטבה לטובה לך ולבניך ‪ :‬ו א ^ תעזוב בני את ^^חיך‬
‫מפני יושבי מצרים ואל רהעצב את פניהם כי ד־׳נם ביד אלהיהם‬
‫נתתים ובידך לשמרם כל ימיך מפני דהמצריים ‪ :‬ויענו בני יעקב‬
‫א ת אביהם כ ^ אשר צויתנו כן נעשה אבי אך יהי נא א ל הי ם‬
‫עמנו ‪ :‬ויאמר יעקב אל בניו כן יהיה אלהים אתכם בשמרכם א ת‬
‫כל דרכיו לא תסורו מכל דרכיו ימין ושמאל בעשותכם את הטוב‬
‫ואת הישר בעיניו ‪ :‬כי אנכי ידעתי כי צרות רבות ורעות ימצאו‬
‫אתכם באחרית הימים בארץ הזאת לבניכם ולבני בניכם אך עבדו‬
‫ארת יי ויושיע אתכם מ כ ל צרה ‪ :‬והיה כי תלכו אחרי א ל הי כ ם‬
‫לעבדו ולמדתם את בניכם ואת בני בניכם אחריכם לדעת א ת יי ‪:‬‬
‫והקים יי לכם ולבניכם מושיע מבניכם והציל יי אתכם על ידו מכל‬
‫צרה והוציא אתכם ממצרים והשיב א ת כ ם א ^ ארץ א בו תי כ ם‬
‫לרשתה לבטח ‪ :‬ויכל יעקב לצוורת ארת בניו ויאסוף רגליו א ^‬
‫^ מ ט ה וימת ויאסף אל עמיו ; ויפול יוסף אל ן>ןכיו ויצעק ויבך‬
‫עליו‬
 ‫פרשת ‪nr1‬‬ ‫‪192‬‬

‫עליו וי׳שקהו ויקרא בר‪,‬ול סר ויאמר אבי אבי ‪ :‬ויבאו נם ‪ w‬בדו‬

‫וכל ביתו ויפלו על יעקב ויבכו עליו דצעקו בקול גדול מאד על‬
‫יעקב ‪ :‬ויקומו כל בני יעקב יחד ויקרעו שמלותיהם וישימו כ ל ם‬
‫יחד שקים ב מ תגי ה ם ויפל־־ו על פניהם דזרקו עפר על דאשיהם‬
‫השמימה ; ויוגד הדבר לאסנת א שת יוסף ותקם ותלבש שק ותבא‬
‫היא וכל נשי מצרים עמה ויספדו כלם ויבכו א ת יעקב ‪ :‬וגם כל‬
‫אנשי מצרים אשר ירעו א ת יעקב באו כלם ביום ההוא בשמעם‬
‫א ת הרבר הזה ויבכו כל מצרים את יעקב ימים רבים ‪ :‬וגם מארץ‬
‫כנען באו אנשיכם אל מצרים בשמעם כי מרה יעקב ויבכו <ןותו‬
‫ב מצרים שבעים יו ם ‪ :‬ויהי ‪> 4‬חרי ‪ p‬ויצו יוסף א ת עבדיו ארה‬
‫הרופאים לחנוט את אביו במר ולבנה וכל קטרת ובו ש ם ויחנטו‬
‫הרופאים א ת יעקב כאשר צורה אותם יוסף ‪ :‬ו ב ^ מצרים וזקניה‬
‫וכל יושבי ארץ גושן כוכים וסופדים את יעקב וכל בניו ובני ביתו‬
‫מקוננים ומתאוננים על יעקב אביהם כל הימים ‪ :‬ויהי כאשר עברו‬
‫ימי בכיתו מקץ שבעים יום ויאמר יוסף אל פרעה אעלה ואקברה‬
‫ארה אבי ארצרה כנען כאשר השביעני ואשובה ‪ :‬וישלח פרעדה‬
‫אד־‘ יוסף ד־יאמר עלרה וקבור ארה אביך כ א ש ר דבר וכן>השר‬
‫השביעך ‪ :‬וי ק ם יוסף וכל־• אחיו ^ ל כ ת ארצה כנען לקבור א ת‬
‫יעקב אביהם כא׳םר צום ‪ :‬רצו פרעה ויעבירו קול במצרים לאמר‬
‫כל אשר איננו עולה עם יוסף ואחיו ארצה כנען לקבור א ת יעקב‬
‫יומת ‪ :‬וישמעו כל מצרים את קול פרעה ויקומו כ ל ם יחד ויעלו‬
‫עם יוסף כל עבדי פרעה וזקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים ‪ :‬ויעלו‬
‫כל השרים והפרתמים אשר לפרעה ועבדי יוסף וילכו לקבור את‬
‫יעקב בארץ כנען ‪ :‬וישאו בגי יעקב א ת מטרה יעקב א ש ר שכב‬
‫על יד ככל א ש ר צום אביהם כן עשו בניו ^ ו ‪ :‬והמטה היתוה‬
‫מזהב טהור ואבני שהם ובדולח עליה במסגרתה מסביב ‪ :‬ומכסה‬
‫המטה מעשה אורג וקשור בפתילים ועליהם קרסים מאבני שהם‬
‫וברולח ‪ :‬וישם יוסף על ראש יעקב אביו עטרת זהב גדולה וישם‬
‫שרביט זהב כידו ויסכהו על המטרה כמשפט ה מ ל כי ם בחייהם ‪:‬‬
‫ובל גדודי מצרים לפניו כמערכת הזה וילכו כראשונה כל נבור‪1‬‬
‫פרעה‬
‫‪193‬‬
‫צו‬ ‫פריעת ויחי‬
‫פרעח וגבורי יוסף מליהם יתר יושבי מצרים ‪ :‬ובלם חגורי חרב היו‬
‫ומלובשי שריונות ועדיי המלחמה עליהם ‪ :‬וכל הבוכים והמקוננים‬
‫הולכים רחוק ננד המטה הלוך ובכה וקונן ויתר העם הולכים אחרי‬
‫המטה ‪ :‬ויוסף וביתו הולכים יחד קרוב אל המטה יחפים ובוכים‬
‫ויתר עכדי יוסף וגבוריו הולכים סביביו איש עדיו עליו וכרם חגורים‬
‫בלי מלחמתם ‪ :‬וחמשים מעבדי יעקב הולכים אל פני המטה ויפזרו‬
‫בכל הדרך מור ואהלות וכל בושם ‪ :‬וכל כני יעקב נושאי המטה‬
‫הולכים על ה כו ש ם ועכרי יעקב ילכו ל פני ה ם הלוך והשלך כל‬
‫הבושם על הדרך;ויעל יוסף כמחנה כבד ויעשו כמשפט הזה בבל‬
‫יום עד הגעתם ארץ כנען ‪ :‬ויבאו עד גורן האטד אשר כעכר הירדן‬
‫ויספדו שם מספד גדול ובבד מאד במקום ההוא ‪ :‬וישמעו כל מלכי‬
‫כנען א ת הדבר הזה ויצאו כלם איש ממקומו שלשים‪,‬ואחד מלכי‬
‫כנען ויבאו כלם עם כל אנשיהם לספוד ולבכות א ת יעקב ‪ :‬ויראו‬
‫כל המלכים האלה א ת מטת יעקב והנה עליה כתר יוסף ויקחו גם‬
‫המה וישימו א ת כתריהם על המטה ויסובבוה בכתריהם ‪ :‬ויעשו כל‬
‫ה מ ל כי ם האלה ב מ קו ם ההוא מספד ג דו ד‘ וכבד עם כני יעקב‬
‫ומצרים על יעקב כי ידעו כל מלכי כנען א ת גבורת יעקב ובניו ‪:‬‬
‫והשמועה כאה עד עשו לאמר כי מ ת יעקב במצרים ויביאו אותו‬
‫כניו וכל מצרים ארצה כנען לקבור אותו ‪ :‬וישמע עשו א ת הדבר‬
‫והזה והוא יושב בהר שעיר ויקם הוא ובניו ובני בניו וכל אנשיו‬
‫וכל ביתו ע ם רב מאד ויבואו לספוד ולבכורת א רז יעקב ‪ :‬ויהי‬
‫בבוא עשו ויספוד א ת יעקב אחיו ויקומו עוד כל מצרים ובל כנען‬
‫ויספדו מספד ג ח ל עם עשו אל יעקב במקום ההוא ‪ :‬וישאו יוסף‬
‫ואחיו א רז יעקב אביהם מן המקום ההוא וילכו חברונדז לקבור‬
‫א ת יעקב במערה עם אביו ‪ :‬ויבואו קרית ארבע אל המערה ויהי‬
‫בבואם ויעמוד עשו וכל בניו ואנשיו אל יוסף ואחיו לשטן במערה‬
‫לאמר לא יקבר יעקב בה כי לנו ולאבינו הוא ‪ :‬וישמע יוסף ואחיו‬
‫א ת דברי בני עשו ויחר אפם מאד ויגש יוסף אל עשו לאמר‪ :‬מה‬
‫הדבר הזה אשר תדברו ה ל א קנה קנה א ו ת ה יעקב אבי ממך‬
‫בעושר רב אחרי מוח יצחק זה היום עשרים וחמש שנה ‪ :‬וגם כל‬
‫ארץ‬ ‫כד‪2S ,‬‬
 ‫עח‪8‬ת רדד‬ ‫‪194‬‬
‫א ‪ p‬מ ען קנה מ אתך ומארה בניך ולזרעך א ח ר ך ‪ :‬ויקנה אותה‬
‫י^קב לבניי ולזרעו אחריו עד עולם לאחוזה ־‪ .‬ולמה תדבר כדברים‬
‫האלות היי© הזוה ^ ויען ע^י א ת דסף לאמר שקר תאמר וכזב‬
‫הדבר־ כי לא מכרתי א ת אשר א בכל חארץ הזאת אשר תדבר‬
‫וגם יעקב אתי לא ק;ה מכל אשר לי בארץ הזאת מאומה ; ועשו‬
‫דכרהדכדים־^חאלה למען הכחיש א ה יוסף בדבריו ז כי ‪ T‬עע שו‬
‫כי לא היה יוסף כימים ההם במכור עשו את כל אשר לו בארץ‬
‫מ ע ן ליעקב ‪ :‬ויאמר יוסף א ^ עשו הלג>ן כי סכר המקנה כתב‬
‫אבי בדברים האלה עמך ויעד עדים בספר והנה במצרים אתנו ‪:‬‬
‫רען עשי לאמר לכו הביאו א ת הספר ואת כל אשר אמצא כספר‬
‫ההוא אעשה‪ :‬ויקרא יוסף אל נפתלי זא‪ 5‬חיו ויאמר מהרה חושה‬
‫אל תעמוד ורוץ נז^ מצרימה והבא או ת כד־־* הספרים את ספר‬
‫המקנה לאת החתום ואת הגלוי וגם כל הספרים הראשונים אשר‬
‫כתוב בהן <^ה כל דברי הבכורה קח ‪ :‬והבאת ל־־נו פה ונרעה‬
‫מ ה ם א ת כל דברי עשו ובניו א ש ר ידברו כיו ם ה ז ה ‪ :‬וישמע‬
‫נפתלי בקול יוסף וימהר וירץ לרדת מצרימה ‪ :‬ונפתלי קל ברגליו‬
‫מאד מכל הצבאים אשר על פגי המדבר כי הלוך ילך על שבלת‬
‫הזרע ולא תשבר ‪ :‬וירא עשו כי הלך נפתלי להביא את הספרים‬
‫ויוסף להשמין על המערה הוא ובניו ויקימו כלם עשו ואנשיו על יוסף‬
‫ואחיו למלחמה ‪ :‬וילחמו כל בני יעקב ומצרים עם עשו ואנשיו ויגגפו‬
‫בני עשו ואנשיו לפגי בני יעקב ויהרגו בני יעקב מאנשי עשו ארבעים‬
‫איש ‪ :‬וחושים בן דן בן יעקב היה בעת ההיא א ת בני יעקב אך‬
‫היה רחוק ממקום המלחמה כמאה אמה כי ישב עם ילדי בני יעקב‬
‫על מטת יעקב לשמרה ‪ :‬וחושים היה א ל ם מדבר וחרש משמוע‬
‫אך הבין את קול האדם הומה ‪ :‬וישאל לאמר מדוע לא קברתם‬
‫המת ומה היא ההמייה הגדולה הזאת ‪ :‬ויענוהו ויגידו לו א ת דברי‬
‫עשו ובניו <זשר מגעם מלקבור א ת יעקב במערה ‪ :‬ויהי בהבינו‬
‫הדברים א ש ר עשה עשו ובניו ויחר א פ ו מאד ע לי ה ם ; וימהר‬
‫ויקה חרב וירץ אד־* עשו אד־*‪,‬תוך המלחמה ויך א ת עשו בחרב‬
‫ויכרות א ת ראשו מטנד גתלך ו מ ר ח ו ק ד פו ^ עשו בתוך אנשי‬
‫המלחמה‬
‫‪195‬‬
‫צח‬ ‫עדשת דחי‬
‫המלחמה ‪ :‬דוד ב ע עו ח חו^נדם ‪ m‬הרבד ה ז ח ז י ג ב ת מ י ^זןקב‬
‫זל‘ ובני ^׳שו זיקברו בני ^נקב א ה ^ ק כ אביהם בחזקה ‪rn rsar‬‬
‫ובד זנשו דואים ‪ r‬זיקבד ת ק ב כ ח ב תן ב מזז ך ח חמכ &לה א‪«7‬ד‬
‫קנה א ב ד ה ט מארת בגי ח ת ?־‘ אחוזת קכד ויקבר בבגדים ■יקדים‬
‫מאר ‪ v h i :‬נעשה למלך בכל הכבוד הזה אשר עשה יוסף ^ בי ו‬
‫במותו כי ד^נד אותו ככבזד נ ח ל מאד בקבור א ת המלכים ‪ :‬רעשו‬
‫יוסף ואחיו ליעקב אביהם אבל שבעת ימים ‪ :‬ויהי אחרי כן ויערכו‬
‫בני עשל מלחמה א ת בני יעקב וילחמו בני עשו בבני יעקב ב ה ב חן‬
‫ועשו עודנו מ ת ול<פ נקבר ‪ :‬ותד־״י מ ל ח מ ח חזקה מאד ביניהם‬
‫ועגפו בני עשו לפני בני יעקב וי ה תו בני יעקב סכני עשו שמתים‬
‫איש ומאנשי בגי יעקב ל א מ ת א ח ר ‪ :‬ותגבר יד עסף על כל אנשי‬
‫בני עשו ר ל מ ד « ה ת בפו בן אליפז בן עשו ו א ת המשים מאנשיו‬
‫ויאסור א ת כלם בכבלי ב ח ל ויתנם כיד ע כ ד ל להביאם מצרימה ‪:‬‬
‫דהי כאשר לכדו בני יעקב א ת צפו ואת אנשל וייראו כל הנשארים‬
‫מבית עשו מאד לנפשם פן ילכדו גם הם ויברחו כלם עם אד פז בן‬
‫עשו ואנשל דשאו א ת גרית עשו וילכו הר שעיר לדרכם ‪ :‬ויבאו‬
‫הר שעיר ויקברו את עשו בשעיר אך ראשו לא הביאו אותה שעירה‬
‫כי נקברה כמקום ההוא במקום המלחמה בחברון ‪ :‬ויהי כאשר ברחו‬
‫בני עשז מפני בני יעקב וירדפו בני יעקב אחריהם עד נבול שעיר‬
‫אך לא המיתו מהם איש ברדפם אותם כי חמלו על נויירח עשו‬
‫אשר נשאו ע ס ה ם דנזסו ז וישובו בגי יעקב מ ע לי ה ם ויבואו עד‬
‫המקום אשד שם אחיהם בחברון וישבו שם ביום ההוא ומחרתו‬
‫עד נחו מ ה מל ח מה ‪ :‬ויהי כיום השלישי ויאספו א ת כל בני שעיר‬
‫החורי ויאספו א ת כל בני ק ד ם עם כחול הי ם הרכה מאד וילכו‬
‫וירדו מצרימה להלחם עם יוסף ואחיו להציל את אחיהם ‪ :‬וישמעו‬
‫יוסף וכל בני יעקב כי התקבצו בני עשו וכני קדם ויבואו עליהם‬
‫למלחמה להציל א ת אחיהם ‪ :‬ויצאו לקראתם יוסף ואחיו וגבורי‬
‫מ צ ח ם וילחמו ב ם כא ‪ p‬רעססס ‪ :‬ויכו יוסן‪ :‬ואחיו את בני עשו‬
‫ואת כני שעיר ואת בני קדם מכה רבה מאד ‪ :‬ויהרגו מהם כשש‬
‫■מאות אלף איש ויהרגו בהם את כל גבודי כני שעיר החורי ל א‬
‫נותר‬
 ‫פרשת דחי‬ ‫‪196‬‬

‫נוהר מה ם כי אם מהי מספר אנשים ‪ :‬וגם מבני קדם ובני ע׳עו הרגו‬
‫מהם הרבה מאד וינוסו כלם אליפז בן עשו ובני קדם לפני יוסף ולפני‬
‫אחיו ‪ :‬וירדפו יוסף ואחיו אחריהם עד בואכה סוכוה ויהרגו מהם‬
‫עוד בסוכוו־ז של שים איש והנשארים נמלטו וינוסו איש לעירו ‪:‬‬
‫וישובו מעליהם יוסף ואחיו וגבורי מצרים בשמחה ובטוב לבכ כי‬
‫נגפו ארת כל‪ -‬אויביהם ‪ :‬וצפו בן אליפז ואנשיו עודם במצרים‬
‫ע ב די ם לבני יעקב ויוסף ל ה ם □כאוב על מכאובם ‪ :‬ויהי בשוב‬
‫בני עשו ובני שעיר אל ארצם ויראו בני שעיר כי נפלו כלם כיד‬
‫בני יעקב ומצרים בעבור מלחמרח בני עשו ‪ :‬ויאמרו בני שעיר‬
‫אל בני עשו אהם ראיהם וידעהם כי בגללכם היהה המכה בנו‬
‫לא נוהר איש גבור ויודע מלחמה ‪ :‬ועתה צאו לכם מארצנו ולכו‬
‫מאתנו א ר צ ה כנען אל ארץ מגורי אבותיכם למה יירשו בניכם‬
‫א ת בנינו בארצנו באחרית הימים ‪ :‬ו ל א אבו בני עשו ד־ישמוע‬
‫אל בני שעיר ויאמרו בני שעיר ד־יהלחם ב ם ‪ :‬וישלחו בני עשו‬
‫בסתר א ל אנגיאס‪ .‬מלך אפריקה היא דנהבה לאמר ‪ :‬שלח לנו‬
‫אנ שי ם מאנשיך ויבואו א לינו ונלחמה יחד עם בני שעיר החורי‬
‫כי נועצו להלחם אתנו להוריש או ת נו מן הארץ ‪ :‬ויעש אנגיאס‬
‫מלך דנהבה כן כי אוהב ד־־״יה אנגיאס ל‪-‬בני עשו בימים ההם ‪:‬‬
‫וישלח אנגיאס אל בגי עשו חמש מאות איש רגלי גבורי החיד־*‬
‫ושמנה מאות רוכבי סוסים ‪ :‬ובני שעיר שלחו אל בני ק ר ם ואל‬
‫מדין לאמר אתם ראיתם את אשר עשו לנו בני עשו אשר בעבורם‬
‫תמנו כלנו במלחמותם את בני יעקב ‪ :‬ועתה בואו אלינו ועזרונו‬
‫ונלחמדה יחד א ת ם והורשנו או ת ם מן הארץ וננקמה מהם את‬
‫נקמרת אחיכם ואחינו אשר מרזו בעבו ר ם ב מל ח מ ת ם את בני‬
‫יעקב אחיהם ‪ :‬וישמעו כל בני קרם אל בני שעיר ויבואו אליהם‬
‫כשמונה מאות איש שולף חרב ‪ :‬וילחמו בני עשו את בני שעיר‬
‫בעת ר־זהיא במדבר פארן ויתחזקו בני שעיר מבני עשו ב פ ע ם‬
‫ההוא ‪ :‬ויהרגו בני שעיר מבני עשו כמלחמה ההיא כמאהים איש‬
‫מאנשי אנגיאס מלך דנהבה כיום ההוא ; ויהי ביום השני‪ .‬ויוסיפו‬
‫עוד כני עשו ויבאו להלחם את בני שעיר שנית ‪ :‬ותכבד המלחמה‬
‫עוד‬
‫‪197‬‬
‫צט‬ ‫פרשת דחי‬
‫עור על בני עשו ׳טנית ויצר ד־יהם מאד מפני ^זעיר ‪ :‬וירואןו ב מ‬
‫עשו כי חזקו מהם בני שעיר ויסוכו וישובו מבני עשו אנשים איש‬
‫אל רעהו ויעזרו את בני שעיר אויביהם ‪ :‬ויפד־־^ו עוד מאנשי בגי‬
‫עשו במלחמה השנית המשים ושמנד־־! איש מאנשי אנגיאס מלך‬
‫דנהבד־ז ; ויהי ביום ה ש לי שי וישמעו בני עשו כי שבו עליהכם‬
‫מאחיהם להלחם בם במלחמה השנית ויתאבלו בני עשו בשמעם‬
‫את הדבר הזה ‪ :‬ויאמרו מה נעי׳טה לאחינו אשר שבו עלינו לעזור‬
‫את בני שעיר אויבינו ‪ :‬ויוסיפו בני עשו וישלחו אל אנגיאס מלך‬
‫דנ הנ ה לאמר ‪ :‬שלח לנו עור אנ שי ם אחרים ונלחמה בהם א חז‬
‫בני שעיר כי כבדו ממנו זה פעמים ג ויוסף עוד ^נגי א ס וישלח‬
‫ןא{ל בני עשו כשש מאות איש גבורי חיל־־• ויבאו לעזור ארת בני‬
‫עשו ‪ :‬ויהי לעשרת הימים ויוסיפו כני עשו ויערכו מלחמה אות‬
‫בני שעיר במדבר פארן ‪ :‬ותכבד ה מ ל ח מ ה ההיא על בני שעיר‬
‫ויתחזקו בני עשו גיהל בני שעיר בפעם הזאו־ז ‪ :‬ויגגפו בני שעיר‬
‫לפני כני עשו ויהרגו מ ה ם בני עשו כאלפי ם איש ‪ :‬וימותו כד־•‬
‫גכורי בני שעיר ב מ ל ח מ ה הזאת ו ל א נשאר בהם איש כי א ם‬
‫בניהם הקטנים אשר נשארו בעירם ‪ :‬וכל מדין ובני קדם נסו להם‬
‫מהמלחמה ויעזבו ארת בגי שעיר וינוסו בראותם כי כבדה מ ה ם‬
‫והמלחמה ‪ :‬וירדפו בני עשו אחרי כל בני ק ד ם עד הגעתם אל‬
‫ארצם ויהרגו בני עשו מהם בדרך עוד כמאתים וחמשים אי ש ‪:‬‬
‫ומאנשי בני עשו נפלו במלחמר־״ ההיא כשלשים איש אך מארת‬
‫אחיהם היתה הרעה אלי ה ם לשוב אליהם לעזור ארת בגי שעיר‬
‫החורי ‪ :‬וישמעו בני עשו עוד את רעת אחיהם ויתאבלו עוד על‬
‫הדבר הזה ‪ :‬ויהי אחרי המלחמה וישובו בני עשו ויבואו שעירה‬
‫אל מקומותם ‪ :‬ויהרגו בני עשו את הנשארים כארץ מבני שעיר‬
‫גם נ שיה ם וטפם הרגו ^ א החיו מהם נשמה ‪ :‬א ך החיו מ ה ם‬
‫כחמשים נערים ונערות קטנים ולא המיתום בני עשו ויהיו ל ה ם‬
‫הנערי ם לעבדים וארז הנערורת לקחו ^ג שי ם ‪ :‬וישבו בגי עשר‬
‫בשעיר ת ח ת בני שעיר וירשו את ארצם ויאחזו ברז ; ויקחו בגי‬
‫עשו א ת כל אשר לבני שעיר בארץ ; גם צאנם גם בקרם ורכושם‬
‫וכל‬
 ‫פ ^ ש ת ד חי‬ ‫‪198‬‬
‫אשר לבד שעזר לקחו ב ד עשו דיעבו בגי עשו בשע ‪ f‬חחת‬
‫בני שעיר עך היו ם דזזה ‪ t‬רחל^קו מ י עשו א ת זזארץ לבחלקזת‬
‫היחמ שת בני עשו לסש)‪£‬חותימ[ ז דחי בימ׳ים חחס ויתיעצו בני‬
‫עשו להטליך עליהם מ^ך ‪ p « o‬יאשר ירשו זמותד‪ ,‬ז דאמרז איש‬
‫אל רעהו לא כי מלך י ט א ך עלינו כ אח מז לדזיזחנו ת ח ת עצתי‬
‫וללחום א ת מלחמותיגז כאויבינז דעשז ‪ : p‬רשכען כל כני עשו‬
‫לאמר אשר לא ימלוך עליהם סלך מאחיהם עד עולם כי אט איש‬
‫נכרי אשר לא מאחיהם ‪ :‬כי מרה נפש כל בני עשד איש על בנז‬
‫ואיש על אחיו ואיש ע ל ד עזו מפני הרעה אשד עשו להם אחיהם‬
‫בני שעיר ‪ :‬על כן נשבעו כ ד עשז לא׳מד מ ת ץ ם‬ ‫ב הל ח מ ם‬
‫ההוא והלאה לא ימליכו ע הי ה ם מ א חי ה ם כי אס איש נכדי עד‬
‫היום הזה ‪ :‬ויהי שם איש אחד מאנשי אגגיאס מלך דנהבה כלע‬
‫כן כעיר שמו ‪ :‬והאיש גבוד חיל סארויפה תואר וטוב ח אי וחכם‬
‫בכל חכמה ובעל ש כ ה ועצה ואין איש מאנשי אנגיאס כמוהו ‪:‬‬
‫ויקחוהז כל בני עשו וימשחו אותו דמאכוהו עליהם למלך וישתחוו‬
‫לו ויאמרו יחי המלך יחי המלך ‪ :‬ויפרשו השמלה ויתנו ה ו איש‬
‫נזם זהב וכסף ואיש טבעת ואיש צמיד ואיש קשיטה ויעשירוהו‬
‫מאד בכסף ובזהב ו ש ה ם ובדולח ‪ :‬ויעשו רו כסא מלכות וישימו‬
‫לו כתר מ ל כו ת בראשו ויבנו לו היכל וישב בו ויהי על בני עשד‬
‫ה מ ל ך ‪ :‬ואנשי אנניאס לקחו את שכר מלחמתם מ א ת בני עשו‬
‫וילכו וישובו אל אדוניהם דנהבה כעת ההיא ‪ :‬וימלוך בלע ע ה‬
‫בני עשו ש^ שי ם שנ ת וישבו בני עשו בן>גדץ ת ח ת בני ״שעיר‬
‫וישמידום וישבו תחתם לבטח עד היום הזה ‪ :‬ויהי ב שנ ת שתים‬
‫ושלשים שנה לרדת י ש ר א ^ מצרימה ה י א ש נ ת שבעים ואחת‬
‫שנה ה חיי יוסף ‪ :‬וימת פרעה סלך מצרים בשנה ההיא וימלוך‬
‫מגרון בנו תחתיו ‪ :‬ופרעה צוה את יוסף לפני מותו להיות למגרון‬
‫בנו לאב ולהיות מגרון תחת יד יוסף ותחת עצתו ; וישמעו כל‬
‫מצרים לדבר הזה ל היו ת יוסף עליהם כי אהבו כל מצרים א ת‬
‫יוסף כתמול שלשום ‪ :‬אך מגרון בן פרעה ישב על כסא אביו ויהי‬
‫ד־ימלך ת ח ת אביו כימים ה ה ם ‪ :‬בן ארבעים ואחת שנה מגתן‬
‫במלכו‬
‫‪199‬‬
‫‪p‬‬ ‫פחטת ויתיי‬
‫במלכי וארבתם שנה סלך בסצדים ז ויקראו כל מערים א ח שמר‬
‫פר^די כשם אביו כמשפסם לע״^«ת במערים ‪Jf‬ל מלך אשר י מ אך‬
‫עלייהכם ‪ :‬דהי כמלוך פרעה הח ת אביו דהן את משפטי דזארץ‬
‫ובל דברי המלוכה ביד יוסף כאשר עוהו אביו ‪ :‬ויהי יוסך למלך‬
‫על מצרים כי הוא המביא והמוציא בכל מצרים ויהיו כל מצרים‬
‫תחת ידו ותחת עצחו ‪ :‬כי נטו כל מצרים אתרי יוסף אחרי מות‬
‫פ ^ ה ויאהבוהו מאד למלוך עליהם ‪ :‬אך לא חפצו מהם אנשים‬
‫לאמר לא ימלוך על״נו איש נכרי ‪ :‬ואולם על פי יוסף היחה כל‬
‫מלכות מצרים בימים ההם אחרי מות פרעה הוא המוציא ו ה ו א‬
‫המבי‪ ^4‬לעשות כחטוו בכל הארץ ואין דובר אליו דבר ‪ :‬ותהי‬
‫כל מצרים תחת יד יוסף וילחם יוסף עם כל אויביו מסביב ויכניעם‬
‫תחת ידו ‪ :‬וגם כל הארץ וכל פלשתים עד גבול כנען הכניע יוסף‬
‫ויתיר כלם תחת ידו דתנו ל־ייוסף מס מדי ש כ ה ב שנ ה ‪ :‬ופרעה‬
‫מלך מצרים ישב על כסאו תחת ^?ביו ן^ך הי ה תחת יד יוסף‬
‫ועצתו כאשר היה בתחלה תחת יד אביו ‪ :‬וגס לא היה מושל כי‬
‫אם בארץ מערים לכד תחת עצת יוסף ‪ :‬ויוסף מלך על כל הארץ‬
‫בעת ההיא ממצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת ‪ j‬דהי יוסף בכל‬
‫דרכיו מ שכל ויי אלהיו עסו ‪ :‬דוסף יי ?־‘יוסף חכמה והוד והדר‬
‫ואהבה בלב מצרים וכל הארץ וימלוך יוסף על כל הארץ ארבעים‬
‫שנה ‪ :‬וכל ארץ פלשתים וכנען ועידון ועבר הירדן מביאים ליוסף‬
‫מנחות כל ימיו ומס יביאו לו מדי שנה בשנה כמשפט*‪ .‬וילהם יוסף‬
‫עם כל ן^ויביו מסביב ויכניעם ותהי כל הארץ ביר יוסף ; וישב‬
‫יוסף עלכסאו במצרים לבטח ‪ :‬וגם כל אחיו בני יעקב ישבו לבטח‬
‫בארץ גושן כל ימי יוסף ויפרו וידם מאד מאד בארץ דעבדו את‬
‫יי כל ימיהם כאשר צוהאותם יעקב אביהם ‪ :‬ויהי מקץ ימים רבים‬
‫ושנים בשבת בני עשו בארצם לבטח עם בלע מלכם ובני עשו פרו‬
‫ורבו כארץ נ ויתיעצו ללכת להלח ם ע ם בני יעקב וכל מצרי ם‬
‫ולהציל א ת צפו בן אליפז א חי ה ם ואת אנשיו כי עו ד ם במצרים‬
‫בימים ההם עבדים לי׳וסף ‪ .‬וישלחו בגי עשו אל כל בני קדם דעשו‬
‫אתם שלום וימאו אליהם כל בני קדם ללכת א ה בני עשו מצרימה‬
‫למלחמה‬
 ‫פר^טת ויחי‬ ‫‪200‬‬

‫למלחמה ‪ :‬וגם מאנישי אנגיאס מלך דנהבה באו אליהם וגם אל‬
‫בגי ישמעאל ^‪6‬לחו ויבואו אליהם ‪ :‬ויתקבצו כל העם הזה ויבואו‬
‫^‪1‬עירה לעזור את בני עשו במלחמתם ‪ :‬ותהי המחנה הזאת מהגה‬
‫גדול וכבר עם אשר כחול הים הרבה מאד בשמונה מאות אלף‬
‫איש בין רגלי ורוכבי סוסים*‪ .‬וירדו כל הגדודים האלה מצרימה‬
‫^ ה ל ח ם א ת בני יעקב ויחנו על רעמסס ‪ :‬ויצאו לק רא ת ם יוסף‬
‫ואחיו ו ב ^ גבורי מצרים כשש מאות אי ש וילחמו א ת ם בארץ‬
‫רעמסס ; וילהמו בני יעקב את כני עשו בעת ה הי א עור בשנת‬
‫החמשים שנה לרדת בני יעקב מצרימה היא שגת ה של שים שנה‬
‫למלוך בלע על בני עשו בשעיר ‪ :‬ויתן יי את כל גבורי עשו ובני‬
‫קדם ביד יוסף ואחיו וינגפו אנ שי בני עשו ובני ק ד ם לפני יוסף‬
‫ויפלו מאנשי עשו ובני קדם חללים רבים לפגי בני יעקב כמאתים‬
‫אלף איש ויפול גם בלע בן בעור מלכם עמם במלחמה ‪ :‬ויראו בני‬
‫ע‪:‬סו כי נפל מלכם עמם במלחמה וימת וירפו ידיהם מהמלחמה ‪:‬‬
‫ויוסף ואחיו וכל מצרים עורם מכים באנשי בית עשו וייראו מאד‬
‫כל אנשי עשו מפני בני יעקב וינוסו לפניהם ‪ :‬וירדפו אותם יוסף‬
‫ואחיו ו ב ^ מצרי ם מהלך יום ויכו מ ה ם עוד כשלש מאות איש‬
‫הלוך והכות אותם בררך וישובו אחרי כן מעליהם ‪ :‬וישובו יוסף‬
‫וכל אחיו מצרימה לא נפקד מהם איש אך טהמצריים נפלו שנים‬
‫עשר אנשים ‪ :‬ויהי בשוב יוסף מצרימה ויצו לאסור עוד א ת צפו‬
‫ואת אנשיו ויאסרו אותם בגחשתים ויוסיפו ל ה ם יגון על יגונם ‪:‬‬
‫וכל אנשי בני עשו ובני קרם שנו איש א ^ עירו בבושה כי נפלו‬
‫בל הגבוריכם א ש ר היו בהם במלחמדח ‪ :‬ויראו בני עשו כי מת‬
‫מלכם במלחמה וימהרו ויקחו איש מאנשי בני קדם יובב כן זרח‬
‫שמו מארץ בצרה וימליכוהו עליהם תחת בלע מלכם ‪ :‬וישב יובב‬
‫על כסא בלע תחתיו למלך וימלוך יובב באדום על כל בני עשו‬
‫עשר שנים ‪ :‬ולא יספו בני עשו עוד ללכת להלחם עם כני יעקב‬
‫מהיום ההוא והלאה כי ירעו בני עשו את גבורת בני יעקב וייראו‬
‫מחם מאד ‪ :‬אך מהיום ההוא והלאה שנאו בני עשו א ת כני יעקב‬
‫הימים עד היום הזה ‪:‬‬ ‫ותהי השנאה והאיבה חזקה ביניהם‬
‫ויהי‬
‫ק« ‪201‬‬ ‫פרשת רדד‬
‫דהי אחרי ‪ p‬מקץ ^ןשר שנים רמת יוכב בן זרח מלך אדום ‪ :‬דקחו‬
‫בני עשו איש א חד ושמו חושם מא ‪ p‬תימן וימליכוהו עליהם ת ח ת‬
‫יובב ‪ :‬וימלוך חושם ב א ח ם על בני עשר עשרים שנח ; ויוסף מלך‬
‫מצרים ואחיו וכל בני ישראל ישבו ד־יבטח במצרים בימים ההם‬
‫ימי יוסף ואחיו אק ש ‪ \0‬ואין פגע רע ותשבות ארץ מצרים‬
‫מהמלחמה בעת החיא בימי יוסף ואחיו ‪I‬‬
‫פרשת שמות‬
‫ן א ^ ךן שמות בני ישראל אשר ישבו במצרים הבאים את יעקב‬
‫איש וביתו באו כל בני יעקב מצרימה ‪ :‬בני לאה ראובן‬
‫ושטיין ולוי ויהודה ויששכר וזבולון ודינה אחותם ‪ :‬ובני רחל יוסף‬
‫ובנימין ‪ :‬ובני זלפה שפחת ד־^אה גד ואשר ‪ :‬ובני בלהה שפחת‬
‫רחד דן ונפתלי ‪ :‬ואלה תולדותם אשר ילדו להם בארץ כנען טרם‬
‫בואם מ צ רי מ ה עם יעקב אביחם ‪ :‬בני ראובן חנוך ופלוא חצרון‬
‫וכרמי ‪ :‬ובני שמעון י מו א ה וימין ו או ה ד ויכין וצוחר ושאול בן‬
‫הכנענית ‪ :‬ובני לוי גרשון קהת ומררי ויוכבד אחותם אשר יולדה‬
‫להם ברדתם מצרימה ‪ :‬ובני יהודה ער ואונן ו ש ה ה ופרץ וזרח‬
‫וימת עד ואונן בארץ כנען ויהיו בני פרץ חצרון וחמול ‪ :‬ובני יששכר‬
‫תולע ופוה ויוב ושמרון ‪ :‬ובני זבולון סרד ואלון ויחלאל ‪ :‬ובני דן‬
‫חושים ‪ :‬ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם ‪ :‬ובני גד צפיון וחגי‬
‫שוני ואצבון ערי וארודי ו אר אלי ‪ :‬ובני אשר ימנה וי שו ה וישוי‬
‫ובריעה ושרח א חו ח ם ובני בריעה חבר ו מלכי אל ‪ :‬ובני בנימין‬
‫בלע ובכר ו א ש ב ה גרא וגעמן אחי וראש טופים וחופים וארד ‪:‬‬
‫ובני יוסף אשר יולדו לו במצרים מנשה ואפרים ‪ :‬ויהי כל נפש‬
‫יוצאי ירך יעקב שבעים נפש אלה הבאים את יעקב אביהם מצרימה‬
‫לגור שם ‪ :‬וישבו יוסף וכל אחיו כמצרים לבטח ויאכלו את טוב‬
‫ארץ מצרים כל ימי חיי יוסף ‪ :‬ויחי יוסף בארץ מצרים שלש ותשעים‬
‫שנה וימלוך יוסף על כל מצרים שמונים ש נ ה ‪ :‬ויקרבו ימי יוסף‬
‫למות וישלח ויקרא אל אחיו ואל כל בית אביו ויבואו כ ל ם יחד‬
‫וישבו לפניו ‪ :‬ויאמר יוסף אל אחיו ואל כל בית אביו הנה אנכי‬
‫מת‬ ‫כו ‪26‬‬
 ‫פרשת שמות‬ ‫‪202‬‬

‫מ ת ואלהים פקוד יפקוד אתכם והע‪ S‬ה א ת כ ם סן הארץ הזאת‬

‫אל הארץ א^ער נעב?; לאבותיכם לתת לכם ‪ :‬והיה בפקוד אלהים‬
‫אתכם להגלותכם מזה אל ארץ אבותיכם וה^;ליתם א ת עצמותי‬
‫מזה אתכם ‪ :‬וי׳עבעיוסף את בני ייעראל ואת זרעם אחריהם לאמר‬
‫פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם א רז עצמותי מזה אהבם ‪:‬‬
‫ויהי אחרי כן וימת יוסף כשנה ההיא היא שנח לצבעים ואחת ש‪:‬ה‬
‫לרדת ישראל מצרימה ‪ :‬ויוסף בן מאת שנה ועשר שנים במותו‬
‫כארץ מצרים ‪ :‬ויקומו כל אחיו וכל עבדיו ויחנטו א ת יוסף כמשפט‬
‫ויבכו אותו אחיו וכל מצרים שבעים יום ‪ :‬וישימו את יוסף כארון‬
‫אשר מלא בשמים וכל מעשה רוקה ויקברוה על שפח היאור הוא‬
‫שיחור ‪ :‬ויעשו לו בניו וכל אחיו וכל בית אביו אכל שבעת ימים ‪ :‬ויהי‬
‫אחרי מות יוסף ויחלו כל מצרים למשול בבני ישראל בימים ההם ‪:‬‬
‫ופרעה מלך מצרים המולך תחת אביו לקח א ת כל משפטי מצרים‬
‫וינהג את כל מלכות מצרים תחת עצתו וימלוך לבטח על עמו ‪:‬‬
‫ויהי לתקופרת השנה בשנת שהים ושבעים שנה לרדרת ישראל‬
‫מצרימה אחרי מות יוסף ויברח צפו בן אליפז בן עשו ממצרים הוא‬
‫ואנשיו וילכו ‪ :‬ויבאו אפריקה היא דנהבה אל אנגיאס מלך אפריקה‬
‫ויקבלם אנגיאס בכבוד גדול וישם את צפו לשר צבאו ; וימצא צפו‬
‫חן בעיני אנגיאס ובעיני עמו ויהי צפו שר צבא לאנגיאס מלך אפריקה‬
‫ימים רבים ; ויסת צפו א ת אנגי א ס מלך אפריקה לקבץ א ת כל‬
‫חילו ללכת להלחם עם המצרים ועם בני יעקב ולנקום מהם נקמת‬
‫אחיו ; ולא אבה אנגיאס לשמוע אל צפו לעשות הדבר הזה כי‬
‫ירע אנגיאס את גבורת בני יעקב ואשר עשו לחילו במלחמת ם‬
‫את בני עשו ‪ :‬וצפו גדול מאד כימים ההם בעיני אנגיאס ובעיני‬
‫כל עמו ויסיתם תמיד להלחם במצרים ולא אבו ‪ :‬ויהי בימים ההם‬
‫ויחי בארץ כתים איש בעיר פוצימנא ושמו עוצי ויהי לבני כתים‬
‫לאלוה תעתועים ‪ :‬וימת האיש וכין אין לו כי אם בת אחת ושמה‬
‫יאניה ‪ :‬והנערה יפה עד מאד טובת מראה וחכמה לא נראה כיופיה‬
‫ובחכמתה בכל הארץ ‪ :‬ויראו אותה אנשי אנגיאס מלך אפריקה‬
‫ויבאו ויהללו אותה אליו ‪ :‬וישלח <הנגיאס אל כני כתים וישאל‬
‫אותה‬
‫‪203‬‬ ‫קב‬ ‫פרשת שמות‬
‫אותה לקחתה לו לאשה דאבו לו אנשי כתים ל ת ת ה לו ל א ע ה ‪:‬‬
‫ויהי בצאת מלאכי אנגיאס מארץ כתים ללכת לדרכם והנה מלאכי‬
‫תורגוס מלך ביבינטו באו כתימה כי תורגוס מלך ביבינטו גם הוא‬
‫שלח את מלאכיו לשאול לו א ת יאניה לקחתה לו לאיצה כי הללו‬
‫אותה אליו גם הוא כל אנשיו על כן שלח אליה כל עבדיו ‪ :‬ויבואו‬
‫עבדי תורגוס כתימה וישאלו א ת יאניה לקחתה אל תורגוס מלכם‬
‫לאשה ‪ :‬ויאמרו להם אנשי כתים •לא נוכל לתתה כי אנגיאס מלך‬
‫אפריקה בקש אותה לקחתה לו לאשה טרם בואכם ונתננו אותה‬
‫אליו ‪ :‬ועתה לא נוכל לעשות הדבר הזה להסיר א ת הגערה מיד‬
‫אגגיאס לתתה לתורגוס ; כי אנחנו יריאים מאד מאנגיאס פן יבוא‬
‫עלינו למלחמה והשמירנו ותורגוס אדוניכם לא יוכל להציל אותנו‬
‫מידו ‪ :‬ויהי כשמעם מלאכי תורגוס א ת כל דברי בני כתים ויפנו‬
‫וישובו אל אדוניהם ויגידו לו א ת כל דברי בני כתים ‪ :‬וכני כתים‬
‫שלחו ספר אל אנגיאס לאמר הנה תורגוס שלח בעד יאניה לקחתה‬
‫לו לאשת וכזה השיבנו אותו ‪ :‬ונשמע כי קבץ את כל חילו לבוא‬
‫עליך למלחמה וישם פניו לעבור דרך סרדוניא להלחם עם לוקוש‬
‫אחיך ואחר יבוא להלחם אתך ‪ :‬וישמע אנגיאס את דברי בגי כתים‬
‫אשר שלחו לו בספר ויחר אפו ‪ :‬רקם ויאסוף את כל חילו ויבא‬
‫באיי הים דרך סרדוניא אל לוקוש אחיו מלך סרדוגי‪4‬אן ‪ :‬וישמע‬
‫ניבלוש בן לוקוש כי בא אנגיאס דורו וי צ א לקראתו בחיל כבד‬
‫וישקהו ויחבקהו ‪ :‬ויאמר ניבלוש אל אנגיאס בשאלך שלום מעם‬
‫אבי בצאתו אתך להלחם עם תורגוס ושאלת ממנו להשימני שר‬
‫צבאו ‪ :‬ויעש אנגיאס כן ויבא אלאחירויצא אחיו לקראתו וישאלהו‬
‫לשלום ‪ :‬וישאל אנגיאס מעם לוקוש אחיו לשום את ניבלוש בגו‬
‫די׳^שר צבאו ויעש לוקוש כן ‪ :‬ויקומו אנגיאס ולוקוש אחיו וילכו‬
‫לקראת תורגוס למלחמה וחיל רב ועם כבד עמהם ‪ :‬ויבואו באניות‬
‫ויבואו במחוז אשתורש ‪ :‬והנה תורגוס בא לקראתם בי יצא אל‬
‫סרדוניא ויאמר להחרימה ואחר יעבור משם אל אנגיאס להלחם‬
‫עמו ‪ :‬ויפגשו אנגיאס ולוקוש אחיו ארח תורגוס בבקעת כג פי א‬
‫ותהי מלחמה חזקה ועצומה מאד ביניהם במקום ההוא ; ותכבד‬
‫המלחמה‬
 ‫‪204‬‬
‫פרשת ♦&מות‬
‫המלחמה על לוקוש מלך סרדוניא ייפול כל חילו רפול נס ניבלר‪2‬‬
‫בנו במלחמה חהיא ‪ :‬ויצו אנגיאס דודו א ת עבדיו ויעשו תיבלוש‬
‫נולם זהב ויתנוהו בתוכו ‪ :‬ויערוך עוד אנניאס מלחמה לקראות‬
‫תורנוס ויחזק ממנו אנניאס ויהרגהו ויפי את כל עמו לפי חרב ‪:‬‬
‫וינקום אנניאס את נקמת מכלוש כן אחיו ואת נקמת חיל לוקוש‬
‫אחיו ‪ :‬ויהי כמות תורגוס וירפו ידי הנשארים מחילו במלחמה וינוסו‬
‫לפני אנגיאס ולפני לוקוש אחיו ‪ :‬וירדפו אחריהם אנניאס ולוקוש‬
‫אחיו עד א ט הדרך אשר בין אלבנו ובין רומח ויהרגו כד־‘ חיל‬
‫תורגוס לפי חרב ‪ :‬ולוקוש מלך סרדוניא צוד־ז את עבדיו ויעשו‬
‫ארון נחשת וישימו בתוכו את גויית ניבלוש בנו ויקברוהו במקום‬
‫ההוא ‪ :‬ויבנו עליו מגדל גבוה שם על אם הדרך ויקראו את שמו‬
‫ניבלוש על שמו עד היום הזרת ‪ :‬וגם תורגוס מלך ביבינטו קברו‬
‫אותו שם עם גיבלוש במקום ההוא ‪ :‬והנה על אם הדרך בין אלבנו‬
‫ובין רומה קבר ניבלוש מזה וקבר הורגוס מזה ורצפה ביניהם עד‬
‫היום הזה ‪ :‬ויהי בקבור ניבלוש וישב לוקוש אביו עם חילו‬
‫ארצו סרדוניא ‪ :‬ואנגיאס אחיו מלך אפריקה עם חילו הלכו עד עיר‬
‫ביביגטו היא עיר תורגוס ‪ :‬וישמעו יושבי ביבינטו את שומעו וייראו‬
‫מאד ממנו ויצאו לקראתו בבכי ובתחנונים ‪ :‬ויתחננו יושבי ביבינטו‬
‫אל אנגיאס לבלתי המיתם ולבלתי השחית א ת עירם ויעש כן ‪:‬‬
‫כי מערי בגי בתים תחשב ביבינטו בימים ההם על כן לא השחית‬
‫א ת העיר ‪ :‬אך מהיום ההוא והלאח ילכו גדולי סלך אפריקד־ז‬
‫בתימה לשלול שלל ולבוז בז ויהי מדי לכתם והלך צפו שר צבא‬
‫אנגיאס עמהם ‪ :‬ויהי אחרי כן ויפן אנגיאס עם חילו ויבו או אד־‘‬
‫עיר פוצימנא ויקח שם אנגיאס את יאניה בת עוצה לאשה ויביאה‬
‫אפריקה אל עירו ‪ 1‬ויהי בעת ההיא ויצו פרעה מלך מצרים לכל‬
‫עמו לעשורת לו היכל חזק במצרים ; ויצו גם על כד־‘ בני יעקב‬
‫לעזור את מצרים בבנין ‪ :‬ויעשו המצרים אל פרעה היכל יפד־־ו‬
‫ונאה לבית מלכותו וישב בו ויחדש את מלכורזו וימלוך לבטח ‪:‬‬
‫וזבולון בן יעקב מת בשנת ההיא היא שנת שבעים וארבע שנח‬
‫לרדת ישראל מצרימה ; וימת זבולון כן מאה ו ^־ ב ע עשרה שנה‬
‫ויושם‬
‫‪205‬‬
‫קג‬ ‫^רשח ש&ות‬
‫דושם באר^ ויותן ב ‪ T‬בניו ‪ :‬וכש‪ 1‬ת ‪7‬ןכעים וחמש ^טנה מת ׳טמעץ‬
‫אחיו בן מאה ת ש ח ם שנה במותו ויושם גם הוא בארון ויוהן ביד‬
‫בניו ‪ :‬וצפו בן אליפז בן עשי שר צבא אנניאסמלך דנהבה עודנו‬
‫מסית א ת אנגיאס יום יום ‪V‬ערוך מ^המה רהלחם את בני יעקב‬
‫במצרים ‪ :‬ולא אבה אנניאס לעשות הדבר הזה כי ספרו לו עבדיו‬
‫את כל גבורת בני יעקב אשר עשו להם במלחמתם את בני עשו ‪:‬‬
‫ויהי צפו מסית את אנגיאס יום יום להלחם את בני יעקב בימים‬
‫ההם ‪ :‬ויהי מימים וישמע אנגיאס אל דברי צפו ויאכה לו להלחם‬
‫במצרים א ת בני יעקב ‪ :‬ויערוך אנגיאס אל כל עמו עם רב בהול‬
‫אשר על שפת הים וישם פניו ללכת מצרימה למלחמה ‪ :‬ושם היה‬
‫נער אחד מעבדי אנגיאס בן חמש עשרר־ז שנה ב ל ע ם בן בעור‬
‫שמו והגעד חכם מאד ומכין בחכמת הקסם ‪ :‬ויאמר אנגיאם אל‬
‫בלעם קסום נא לנו כקסם ונדעה מי יגבר במלחמה הזאת אשר‬
‫אנחנו הולכים עליה ‪ :‬ויצו בלעם ויביאו לו דונג ויעש ממנו תמונת‬
‫רכב ופרשים תבנית חיל אנגי א ס ו חי ^ מצרים ‪ :‬וישימם ב מי ם‬
‫המחוכמים אשר אתו על ככה ויאחוז בידו כפות תמרים ויתחכם‬
‫ויקסום בהם על ה מי ם ‪ :‬ויראו אליו כמים תמונת צלמי חיילורת‬
‫אנגיאס נופלים לפני תמונת צלמי מצרים וכני יעקב ‪ :‬ויגד בלעם‬
‫א ת הדבר הז ה אל אנגיאס ויתיאש אנגיאס ולא התאזר לרדרז‬
‫מצרימה ל מל ח מ ה וישב בעירו ‪ :‬ויהי כראורת צפו בן ^יןליפז כי‬
‫נחיאש אנגיאס לצאת למלחמה את מצרים ויברח צפו מאתאנגיאס‬
‫מאפריקה וילך ויבוא ב תי מ ה ‪ :‬ויקבלוהו כל אנשי בתים בכבוד‬
‫ג ח ל וישכרו אותו להלחם מלחמו ת ם כל הי מי ם ‪ :‬ויתעשר צפו‬
‫מאד בימים ההם וגדודי מלך אפריקה עודם פושטים בארץ בתים‬
‫בימים ההם ‪ :‬ויאספו בני בתים וילכו אי ה הר קופטיציאה מפגי‬
‫גדודי אנגיאס מלך אפריקה הבאים עליהם ‪ :‬ויהי היום ויאבד לצפו‬
‫פר בן בקר וילך לבקש את הפר וישמע א ת געייתו סביבות ההר‬
‫ההוא ‪ :‬וילך צפו וירא והנה בתחתית ההר ההוא מערה ג דו ל ה‬
‫ואבן גדולת שומה בפתח המערה ‪ :‬ויפוצץ צפו את האבן ויבא אל‬
‫המערה וירא והגה חיה גדולה אוכלת השוד מחציה ומעלה דמות‬
‫איש‬
 ‫פרשת שמות‬ ‫‪206‬‬

‫החיה ההיא ויהרוג‬ ‫איש ומחציה ומטה דמות חיה ‪ :‬דקם צפו‬
‫אותה בחרבו ‪ :‬וישמעו יושבי כהים הדבד הזה וישמחו מאד ויאמרו‬
‫מה נעשה לאיש הזה אשר דהרג אר־ז החיה הזאת אשר כלתה‬
‫בהמתנו ‪ :‬ויועדו כלם לעשות לו יום אחד כשנה יום מועד ויקראו‬
‫את שכש היום ההוא צפו על שמו‪ :‬וינסכו ד־יו נסכים מדי שנדה‬
‫בשנה כיום ההוא ויביאו לו מנחות ‪ :‬בעת ההיא חלתה יאניה בת‬
‫עוצי א שת המלך אנגיאס ויקשה חוליה על אנגיאס המלך וע־־•‬
‫שריו ‪ :‬ויאמר אנגיאס אל חכמיו מה אעשה ליאניה ובמה ארפא‬
‫את חוליה ‪ :‬ויאמרו לו חכמיו כי לא אויר ארצנו כאויר ארץ כתים‬
‫ו ל א מימינו כמימיהט ע^ כן חלהדה המלכה י אני ה מזדה ‪ :‬כי‬
‫בהשתנות עליה האויר והמים חלתה וגם כי בארצה איננה שותה‬
‫כי אם המים הבאים מן פורמה אשר העלו אותם אבותיה בגשרים ‪:‬‬
‫רצו אגגיאס את עבדיו ויביאו לו ממימי פורמה אשר לכתים בכלים ‪:‬‬
‫וישקלו המים ההם ע ם כל מימי ארץ אפריקה וימצאו א ת מימי‬
‫פורמה קלים ממימי אפריקה ‪ :‬וירא אנגיאס את הדבר הזה ויצו‬
‫את כל שריו לאסוף חוצבי אבנים לאלפים ולרבבות ויחצבו אבנים‬
‫לאין מספר ‪ :‬ויבואו הבונים ויבנו גשר עצום מאד ויביאו מעין מים‬
‫מארץ כתים עד אפריקה ‪ :‬ויהיו המים ההמה ליאניה המלכה ולכל‬
‫אודותיה לשתות ולאפות בהם ולכבס ולרחוץ בהם ‪ :‬וגם להשקות‬
‫בהם כל זרע האוכלת ממגו וכל פרי האדמה ‪ :‬וגם מעפר ג>ןרץ‬
‫כתים צוה המלך ויביאו ממנו כאניורת רבות וגם אבנים לבנורת‬
‫מהם הביאו ויבנו הבונים היכלות ליאניה המלכה ותתרפא המלכה‬
‫מחוליה ‪ :‬ויהי לתקופת השנה ויוסיפו עוד גדודי אפריקה ויבואו‬
‫ארץ כתים לשלול שלל כפעם בפעם ‪ :‬וישמע צפו בן אליפז את‬
‫שמעם ויצו אליהם וילחם בם וינוסו לפניו ויצד־י את ארץ כ תי ם‬
‫מהם ‪ :‬ויראו בני בתים את גבורת צפו ויתיעצו בני כתים וימליכו‬
‫עליהם את צפו ויהי למלך עליהם ‪ :‬ויהי כמולכו וילכו לכבוש את‬
‫כני תובל ואת כל איי הי ם אשר סביבותיהם ‪ :‬ויצו צפו מ ל כ ם‬
‫בראשם וילחמו את בני תובל ואת האיים ויכבשום ‪ :‬ויהי בשובם‬
‫מהמלחמה ויחדשו לו א ת מלכותו ויבנו לו היכל גדול מאד לבית‬
‫מלכותו‬
‫‪207‬‬
‫קר‬ ‫פרשת שמות‬
‫מלכותו ולמושבו ‪ :‬ויעיסו לו כסא גדול וימלוך צפו עד־י כל ארץ‬
‫כתים ועל כל ארץ איטלייא המשים שגה ‪ :‬בשנה ההיא היא שנת‬
‫שבעים ותשע שנה לרדת ישראל־• מצרימה סח ראובן בן יעקב‬
‫בארץ מצרים ‪ :‬בן מאת שנה ועשרים וחמש שנה ראובן במותו‬
‫וישימוהו בארון ויודתן כיד בניו ‪ :‬ובשנת השמונים מרה דן אח*ו‬
‫בן מאת שגה ועשרים וארבע שנים במותו ויושם גם הוא בארון‬
‫ויורתן ביד בניו ‪ :‬ובשנו־ז ההיא מרת חושם מלך א דו ם וי מ ^ו ך‬
‫אחריו הדד בן בדד חמש ושלשים שגה ‪ :‬ובשנת שמונים ואחרת‬
‫שנה מת יששכר בן יעקב במצרים ‪ :‬ויששכר בן מאת שגה ושתים‬
‫ועשרים שנה במותו ויושם בארון ויותן ביד בניו ‪ :‬ובשנת שמונים‬
‫ושתים שנה מת אשר אחיו בן מאת שנה ושלש ועיטרים שנה במותו‬
‫ויושם בארון ויותן ביד בניו ; ובשנת שמונים ושלש שנים מת גד‬
‫בן מאה ועשרים וחמש שנים היה ויושם בארון במצרים ויותן ביד‬
‫בניו ‪ :‬ויהי בשנת שמונים וארבע שני ם היא השנדת החמשירת‬
‫למלכות הדד בן בדד מלך אדום ‪ :‬ויקבוץ הדד את כל בני עשו‬
‫ויערוך את כל חילו כארבע מאות אלף איש וישם פניו ארץ מואב‬
‫וילך להלחם את מואב ולתת אותם תחת ידו למס עובד ‪ :‬וישמעו‬
‫בגי מואב א ת הדבר הזה וייראו מאד וישלחו אל כני מדין לעזור‬
‫אותם להלחם את הדר בן בדר מלך אדום ‪ :‬והדר בא ארץ מואב‬
‫ויצאו בני מואב ובני מדין ל ק ר א תו ויערכו אתו מלחמה כשדה‬
‫מואב ‪ :‬וילחם הדד את מואב ויפלו מבד מואב ובני מדין חללים‬
‫רבים כאלפים איש ; ותכבד המלחמה על מואב וייראו בני מואב‬
‫כי חזקה עליהם המלחמה וירפו ידיהם ויתנו עורף ויעזבו את בגי‬
‫מדין להלחם ‪ :‬ובני מדין לא ידעו את מחשבת מואב אך התחזקו‬
‫במלחמדה וילחמו את הדד וארז כל חילו ויפלו בל מדין לפניו ‪:‬‬
‫ויכה הדד את כל מדין מכה רבה ויהרגם לפי חרב ל א השאיר‬
‫מהם שריד את כל הבאים לעזור את מואב ‪ :‬ויהי כאשר תמו כל‬
‫בגי מדין במלחמה ובני מואב נמלטו ‪ :‬וי שם הדר את כל מואב‬
‫בעת ההיא למס עובר ויהיו תחת ידו ; ויתנו לו מס כמשפט שנה‬
‫שנה ויפן הדד וישב אל ארצו ‪ :‬ויהי לתקופת היצנה כשמוע יתר‬
‫מדין‬
 ‫פרשתעמות‬ ‫^‬
‫מדין א^טר בארץ כי נפלו כל אחיהם במלחמת הדד בעבודסדאב‬
‫וכי נתנו בני מואב עורף במליחמדז ויעזבו ארח מדין ל ה ^ ח ם ‪:‬‬
‫ויתיעצו חמשת נשיאי מדין עם יתר אחיהם אשר נ״עארו בארצם‬
‫להלחם את מואב לנקום מהם מלחמת אחיהם ‪ :‬וישלחו בני מדין‬
‫אל כל אחיהם בני קדם ויבאו כל אחיהם כל כני קטורה ^ עזו ר‬
‫א ת מדין להלחם את מואב ; וישמעו בני מואב את הדבר ‪n n‬‬
‫ויראו מאד כי נאספו עליהם כל בגי קדם למלחמה ‪ :‬רשלחו גם‬
‫הם בני מואב ספר אל ארץ א דו ם אל הדד בן בדד מלך א דו ם‬
‫לאמר ‪ :‬בא נא אלינו ועזרנו ונכה א ת מדין כי נאספו כ ל ם יחד‬
‫ויבאו עלינו עס כל אחיהם בני קדם למלחמה להנקם ממנו נקמת‬
‫מדין הנופלי ם במלחמה ‪ :‬ויצא הדד בן בדד מלך א דו ם מארץ‬
‫אדום עם כל חילו וילך ארץ מואב לעזור ארת בני מואב להלחם‬
‫א ת מדין ‪ :‬וי ל ח מו מדין ובני קדם עם מואב בשדה מואב ותהי‬
‫ביניהם מלחמה חזקה מאד ‪ :‬ויך ה ד ד את כל בני מדין ובני קדם‬
‫ד־־פי חרב וי צ ^ הדד א ת מואב מיד מדין בערת ההיא ‪ :‬וינוסו‬
‫הנשארים ממרין ובני קדם לפני הדד וחילו וירדוף הדד אחריהם‬
‫עד ארצם ויכם מכד־ז רבה מאד ויפלו חללים בדרך ‪ :‬ויצל־־‘ הדר‬
‫א ת מואב מכף מדין כי נפלו כל בני סדין לפי חרב ויפן הדד וישב‬
‫אל ארצו ‪ :‬ומהיום ההוא והלאה שנאו בני מדין את בני מואב על‬
‫אשר נפלו בעבורם במלחמה ותהי שנאה גדולה ועצומה ביניהם‬
‫כל הימים ‪ :‬והיה כל הנמצא ממדין בדרך ארץ מואב ימות בחרב‬
‫מואב ו כ ^ הנמצא ממואב בדרך ארץ מדין ימות בחרב סדין ‪:‬‬
‫ככה יעשו מדין למואב ומואב למדין כל הימים ימים רבים ‪ :‬ויהי בעת‬
‫ד־זהיא וימת יהודה בן יעקב במצרים כשנרת א׳׳ה חסנות חיי כל השכסיס‬
‫שמונים ו׳פ׳פ ׳פנים לרדת יעקב ובניו מצרימה= יק עסףשח־ה? *‪0‬‬
‫ויתורה בן מאת שנ ר! ועשרים וחיפעשניםאפשרשמכאןמצאורו״ללימר‬
‫במותו ויחנטו«^ותו וישימוותו ב איי ! רנר׳ז ש״יהס״הייהדל״ת‬
‫ביר בניו ‪ :‬ובשנת שמונים ושבע שני ם ט ^ לכסות כסי הסיוות סנקס‬
‫בנימין אחיו בן מא ת שנה ושבע עשרה שנה ‪o‬סס^ ‪S‬הח™^ה״ ”‪V‬־‬
‫כמותו ‪ :‬וישימו אותו בארון ויותר ני ד כניו ! ובשנת שמונים ותשע‬
‫שנים‬
‫‪2*09‬‬
‫קה‬ ‫‪rtis& w‬‬
‫״זימזןיגדגינניו׳׳‪<w1'^'rt3trwt«a*;^iJfrt w u ' w .-‬׳‘^«‪RiB‬‬
‫^^^‪.3‬ה‪ 5‬א ש‪ 3‬ה ‪!85^ ( ^ ,‬מ*‪ ’:‬ענמלפלן^ף ‪ ® St‬צץאל(‪#‬ן!׳^ ע‪0‬ו‬
‫י ?ר־כנייב^טיגאוקכגי' אפ‪1‬דיקי! ' ‪ » t j s %‬ל‪15‬יל?«ל‪1‬ל"של?י‪ 3&-.‬ט‬
‫‪ nwi^T»=e8»s:K3^«a‬אליהט זמעלש^ן^מ־משנה׳ז מנא־ואל מע‬
‫>שנזדד«יא ־ויצ<‪ 1‬צ פו'גן א לי‪3‬ז־‪»#‬י!!יוז‪1‬ן’ ע צ ‪ « » ^ £‬ע ד ^נ »ו ד‪ :‬ף ך‬
‫בהם־פכהידבה ועצומה > וינוסו >דורי׳<>פריקד‪ » 5‬פני צפו זזמיו‬
‫‪-‬חללים לפניו־ נדר ך וית־עצמ ^ ו ■ו‪11‬צ ‪ 1#‬הלוך והבודת׳נמהס ע ד‬
‫>‪ a n ,‬לאפריקה‪ ■:‬ףשמע^אמיאס סלך אפליקה ‪o t1 ^ n s‬־ ‪nw «f‬‬
‫עוסה־־צפרויהר׳לוסאד^יירא׳אנגיאס ספני צפו־כליחיסים־וזוססנת‬
‫■השעים מ‪1‬ל׳‪ 8‬׳»‪3‬יס מתילוי׳בןייעקפ בםצרים^ ‪ u‬ל‪-1‬י'ינן‪:‬מאו‪r tit T‬‬
‫י ושלשים ׳ו שנע ■מניםי‪-‬מןותרוי׳פימו ■אותו בארון ףוהךןניד‪:‬גמי ‪:‬‬
‫ויחי אחרי־מות לויבאשריראד‪-‬כל סצדיסיבייסתו־בדינסליעקכ‬
‫!אח׳־יוסףיו״ויהלו פדיי־מצח*‪ £3‬לענות או ח בני־ייעקמולמדמואת‬
‫‪-‬חייהם מהיוסי‪-‬חהוא וחלאח עדי‪-‬יוט צאמס־ מטצייס« ויסירו־מיהם‬
‫א ת פל הכרמים וה שתתיא שר נח ךל ה טייו ס ף וארת־»! הפמים‬
‫■חטובות׳אשר‪-‬היו‪-‬כניי־ישראליכהם ‪•-:‬ואת פל מ י ג מצ רי ט א רז‬
‫הפליל־רןחו־מצריט מאח■‪3‬ני ■יעקבי ב י מי ם ה ה ם־•‪ ■.‬ותלך ‪nj-.T‬־‬
‫‪-‬מצרים■ הלוך וקשרת יעל פני ישראלי ביטיטההבמ‪-‬וירעו מצריט‬
‫לישראל עך א שרקצו‪-‬ימי״י שראל בהייהט־טפניין^נריםויויהי‬
‫לימים־רבים כשנת טאח ושתיס‪-‬יפנהילרדת• ישראל ®נדוטהזיפזז‬
‫פויערלמלך מצדים ׳ויסלוך סלול •בנו ■תהתיויונ‪-‬ם! פליגבופי מצרים‬
‫‪ v‬כלהדוו״ה ‪n‬וא•אשר •ידעויאת יוסף ו א ת אחיו םתניפי»יםהה ‪: 0‬‬
‫‪-‬ויקם מ ר א ה ר תח ת ס א שד לא^ידו^י את בגי יעד‪,‬כ ואת כל הטובה‬
‫א שר עשו״להם ו א ת־פל׳גפו ר ת טיפ מצוזי ט ! עלז׳י‪-‬י פן החלו כד־‘‬
‫־מצחטימהיום!ההוא והלארה*לסדהאויז׳ חיי־בני יערוב■־ולענותם‬
‫בנל‪-‬עפודה קשה■ על־ביילא ידעו־ אתיאפותק אשוליהצילו אוהם‬
‫ביט• הרעם ‪■ 1‬וגם מ א ת ״ היתה‪-‬זאת־לכניי־ישראלילהטיב־׳להפם‬
‫באחרית ‪<0‬לטק׳י»נוןו פל פני *שחאל‪:‬א» ׳״י׳אלהיהם® ולמעךדעה‬
‫את האותות ^מו^פתים־הוידאיםיאשון^יעשזרו־־מ כ»»ו»ם מ ע מ ר‬
‫עטו‬ ‫‪27‬‬ ‫מ‬
 ‫ספד שמות‬ ‫^‬ ‫‪210‬‬
‫עמו ישראל ל מ ק ייראו כד ישראל את יי א^הי אבותם ^ ע כו ד‬
‫אותו ולרכת בכל דרכיו הם חרעם אחריהם א״ה הלא וה עצמו הדרוש‬
‫כל ימיהנש ־ כן ‪ » ncy‬ושש ש נ ע מלוי־■‬
‫כמלכו ותשקם וארבע שנים סלך ‪ J‬דקראו עליהסאתעולהתורהוהמצו׳‪:‬‬
‫כל מצרים את שמו פרעת כשם אבע כמשפט לעשות בכל מלך‬
‫המולך עליהם כמצרים ‪ :‬בעת ההיא יצאו כל גדודי אנגיאס מלך‬
‫אפריקה לפשוט בארץ כתים כ פ ע ם בפעם לשלול את שללם ‪:‬‬
‫וישסע צפו בן אליפז כן עשו מלך כתים את שומעם ויצא לקראתם‬
‫בחילו וילחם ב ם בררך ‪ :‬ויך צפו ארה גדורי מ ^ ך אפריקה לפי‬
‫אדוניו אפריקד־!‬ ‫חרב לא השאיר מהם שריד ולא שב מהם‬
‫עד אחד ‪ :‬וישמע ^^נגיאס ארז הדבר הזה ^>שר קכדת צפו בן‬
‫אליפז לכל חילו אשר השמיד אותם ‪ :‬וישמע אנגיאס את כל חילו‬
‫כל אנשי ארץ אפריקה עם רב מאד כחול אשר על שפת הי ם ‪:‬‬
‫וישלח אנגיאס ^זל לוקוש אחיו לאמר בא אל־יי עס כ ^ אנשיך‬
‫ועזרני ונכה את צפו ואת כל בני כתים אשר השמידו ארז אנשי‬
‫ויבא לוקוש עם כל חילו חיל גדול מאד לעזור את אנגיאס אחיו‬
‫להלחם א ת צפו ואת בני כתים ‪ :‬וישמע צפו ובני כתים את הדבר‬
‫הזה וייראו מאד ויפול פחד גדול כלבבם ‪ :‬וי ש ^ ח צפו גס ה ו א‬
‫ספר לארץ אדום אל הדר בן בדד מלך אדום ואל כ ^ בני עשו‬
‫לאמר ‪ :‬שמעתי כי אנגיאס מל־^ך אפריקה בא א ^י נו ע ם אחיו‬
‫ל הל ח ם כנו וני ר א מאר ממנו כי חי ^ו רב מאד ואף אשר בא‬
‫אלינו עם אחיו וחילו ועתה עלו אתי ג ם אתם ועזרוני ונלחמרז‬
‫יחד כאנגיאס ובלוקוש אחיו והושעתם אותנו מידם ואם לא דעו‬
‫כי נמות־ כלנו ‪ :‬וישלחו בני עשו ספר אל בני כתים ואל צפו מלכם‬
‫לאמר ‪ 5‬לא נוכל להלחם אח אנגיאס ואת עמו כי ברית ושלום‬
‫כינינו אתו זה יכדם רבים מימי ברע בן בעור המלך הראשון ומימי‬
‫יוסף בן יעקב מלך מצרים אשר נלחמנו אתו בעבר הירדן נקברו‬
‫את אביו ‪ :‬ויהי כשמוע צפו את דברי אחיו כני עשו ויחדל מעליהם‬
‫ויירא צפו מפני אנגיאס מאד‪ :‬ואנגיאס ולוקוש אחיו ערכו את כל‬
‫חילם כשמונה מאורז אלף איש וילכו בתימה להלחם א רו צפו ;‬
‫וצפו‬
‫‪21‬‬
‫קו י‬ ‫ספר^משת‬
‫זצפו בן אליפז ^צא לקראתם בפחד וכדעדה^פל‪7‬ןת אלפים אנ^ים‬
‫בל בני בתים ; ד א ס ח כל בני בתים אל צפו התחנן נא בעדינו‬
‫אל אלהי א בו ת ^ אולי יצילנו מכף אנגיאס וחילו כיאלהים גדול‬
‫הוא והוא מציל א ת כל הבוטחים עליו ‪ :‬וישמע צפו אל דבריהם‬
‫ויבקש צפו את יי ויאמר ‪ t‬יי אלהי א ב ר ה ם ויצחק אכותי היו ם‬
‫יודע כי אתה אלהים אמת וכל אלהי כל הגזים הבל המה ותוהו ‪:‬‬
‫זכור נא היום אלי את בריתך את אברהם אבינו אשר ספרו לנו‬
‫אבותינו ; ועשה חסד עמי היום כעבור אברהם ויצחק אבינו והושעת‬
‫אותי ואת בני כתים מיד מלך אפריקה ה ב אי ם עלינו למלחמה ‪:‬‬
‫וישמע יי בקול צפו וידרוש אליו בעבור אברהם ויצחק ויציל יי א ת‬
‫צפו ואת בני בתים סיד אנגיאס ועמו ‪ :‬וילחם צפו ארת אנגיאס‬
‫מלך אפריקה ואת כל עמו ביום ההוא ויתן יי את כל אנשי אנניאס‬
‫ביד בני כתים ‪ :‬ותכבד המלחמה על אנגיאס ויך צפו את כל אנשי‬
‫אנגיאס ולוקוש אחיו לפי חרב ‪ :‬ויפל מהם עד ערב היום ההוא‬
‫כארבע מאות אלף איש ‪ :‬וירא אנגיאס כי מתו כל אנשיו וישלח‬
‫ספר אל כל יושבי אפריקה לבוא אליו לעזרו במלחמה ‪ :‬ויכתוב‬
‫בספר לאמר כל הנמצא באפריקה יבא אלי מבן עשר שנים ומעלה‬
‫כלם יבואו אלי ‪ :‬והנה כאשר לא יבוא ומת ואת כל אשר לו ואת‬
‫כל ביתו יקח המלך ‪ :‬וייראו כל יתר יושבי אפריקה מדברי אנגיאס‬
‫ויצאו מהעיר כשלש מאות אלף איש ונער מבן עשר שנים ומעלה‬
‫ויבואו אל אנגיאס ‪ :‬ויהי מקץ עשרה ימים ויעחך־עוד אנגי‪^:‬ס‬
‫מלחמה עם צפו ועם בני כתים ותהי מלחמה גדולה וחזקה מאד‬
‫ביניהם וישלח צפו מהיל אנגיאס ולוקוש אחיו חללים רבים בארץ‬
‫כאלפים איש ויפול גם סוסיפטר שר צבא אנגיאס במלחמה ההיא ‪:‬‬
‫ויהי כאשר מרת סוסיפטר ויפנו גדודי אפריקד־ז ויתנו עורף לנוס‬
‫וינוסו ואנגיאס ולוקוש אחיו עמהם ‪ :‬וירדפו צפו ובני כתים אחריהם‬
‫ויכו בהם עוד מכה רבה בדרך כמאתים איש ; וירדפו את אזדרובל‬
‫כן אנגיאס כי נס עם אביו ויכו מאנשיו כדרך עשרים איש וימלט‬
‫אזדרובל מיד בני כ תי ם ולא הטיתודתו ‪ :‬ואנגיאס ולוקוש א חיו‬
‫ברחו עס יתר אנשיהם וימלטו ויבואו אפריקה בפחד וברעדה ג‬
‫ויירא‬
 ‫ספר עמות‬ ‫‪212‬‬

‫ויירא אגגיאס מפני צפו בן אליפז כל היסים פן ילחם עוד א ח ו ‪:‬‬

‫ובלעם בן כעור היה בעת ההיא עם אנניאס כמלחמה ויהי כראותו‬
‫כי גבר צפו על אנגיאס ויברח סשס ויבא כתימה ‪ :‬ויקבלהו צפו‬
‫ובני כ תי ם בכבוד גדול כי ידע צפו א ח חכמת בלעם ויתן צפו‬
‫לבלעם מתנות רבות וי^טב אתו ‪ :‬ויהי ביטוב צפו מהמלחמה ויצו‬
‫ויפקוד א ת כל בני כ תי ם א׳טר הלכו במלח מ ח והנה לא נפקד‬
‫מהם איש ‪ :‬וייטמח צפו על הדבר הזה ויוסף עוד ויחד׳ט את מלכותו‬
‫ויעש משתה לכל עבדיו ‪ :‬אך לא זכר צפו את יי ולא ידע כי יי עזר‬
‫אותו במלחמתו ‪ :‬וכי הוא הציל אותו ועמו מיד מלך אפריקה ‪ :‬אך‬
‫עודנו ילך בדרכי בני כתים ובני עשו הרעים לעבוד אלהים אחרים‬
‫כאשר למדוהו אחיו כני עשו על כן יאמרו מרשעים יצא רשע ‪:‬‬
‫וימלוך צפו על כל בני כתים לבסח ואת יי אשר הציל אותו ואת‬
‫כל עמו מלך אפריקה לא ידע ; ולא יספו עוד גדודי אפריקה לבוא‬
‫כתימה לשלול שלל כפעם בפעם כי ידעו את כל גבורת צפו אשר‬
‫הכה את כלם לפי חרב ‪ :‬ויירא אנגיאס מפני צפו בן אליפז ומפני‬
‫כני כתים כל הימים ; בעת ההיא בשוב צפו מהמלחמה וכראות‬
‫עפו כי גבר על כל אנשי אפריקה וימיתם לפי חרב ב מ ל ח מ ה ‪:‬‬
‫ויתיעץ צפו עם כל בני כתים ללכת מצרימה להלחם א ת בני יעקב‬
‫ואת פרעה מלך מצרים ‪ :‬כי שמע צפו כי מתו כל גבורי מצרים‬
‫וכי מ ח ו יוסף ואחיו בני יעקב וישארו כ ^ בני ה ם בני י ש ר א ^‬
‫כמצרים ‪ :‬ויאמר צפו ללכת להלחם אתם ועם כל מצרים לנ קו ם‬
‫מהם את נקמת אחיו בני עשו אשר הכה יוסף ואחיו וכל מצרים‬
‫בארץ כנען בעלו ת ם ‪4‬קבור א ח יעקב בחברון ‪ :‬ר ש ה ח צפו‬
‫מלאכים אל הדד בן בדד מלך אדום ואל כל אחיו כני עשו לאמר ‪:‬‬
‫הלא אמרתם כי לא תלחמו את מלך אפריקה כי בעל בריתכם‬
‫הוא הנה אנכי נלחמתי בו והכתיו ואת כל עמו ‪ :‬ו ע ת ה ן>ןמור‬
‫אמרתי להלחם את מצרים ואת בני יעקב אשר שם ונקמתי מהם‬
‫א ת אשר עשה יוסף ואחיו אבו תיה ם לנו בארץ כנען ב עלו ת ם‬
‫לקבור א ת אביהם בחברון ‪ :‬ועתה אם יש את נפשכם לבוא אלי‬
‫לעזרני ללכת להלחם אתם ואת מצרים ונקמנו מהם נקמת אחינו ‪:‬‬
‫וישמען‬
‫‪213‬‬
‫קז‬ ‫ספר שמות‬
‫ו״עמעו בני ע׳מו אל דברי צפו ויתקבצו יחד בל בני ‪ w‬עם רב‬
‫מאד וילכו לעזר א ת צפו ואת בני בתים בסלחמה ‪ :‬ריעלח צפו‬
‫אל בל בני קרם ואל כל בני י^טמעאל כדברים האלה ‪ :‬ויתקבצו‬
‫וילכו כלם לעזרת צפו ובני ב תי ם למלחמה ע־־י מצרים ‪ :‬ויצאו‬
‫ויבואו כל המלכים האלה מלך אדום ובני קדם וכל בגי י׳עמעאל‬
‫וצפו מלך כתים ויערכו ארז כל צבאותיהם בחברון ‪ :‬ותהי ב ^‬
‫המחנה כבד מאד כמהלך שלשת ימים עם רב כחול אשר על שפת‬
‫הים אשר אין להם מספר ‪ :‬וירדו כל המלכים האלה וכל צבאותיהם‬
‫ויבאו על כל מצרים למלחמה ויחנו כי־ים יהד בבקעות פתרוס ‪:‬‬
‫וכל מצרים שמעו ארז ש מ ע ם ויתקבצו גם ה ם כל אנשי ^^רץ‬
‫מצרים וכל הערים אשר כמצרים כשיש מאות אלף איש ‪ :‬וגם‬
‫מבני ישראל אשר היו בארץ גשן כימים ההם שלחו אנשי מצרים‬
‫אליהם לבוא אתם ללכת להלחם יחד עם כל המלכים ‪ :‬ויתקבצו‬
‫כל איש ישראל בערז ה הי א ויהיו כמארז וחמשים אי ש וילכו‬
‫למלחמה לעזרת מצרים‪ :‬ויצאו איש ישראל ומצרים כשלש מאות‬
‫אלף ומאה וחמשים איש וילכו לקראת המלכים ה ה ם למלחמה‬
‫ויתיצבו בלם מחוץ לארץ גושן נגד פתרוס ‪ :‬ומצרים לא האמינו‬
‫בישראל ללכת עמהם במחניהם יחד למלחמה כי אמרו כל מצרים‬
‫פן יסגרונו כני ישראל כיד בני עשו ובני ישמעאל כי אחיהם הם ‪:‬‬
‫ויאמרו כל מצרים אל בני ישראל התיצבו פה אתם יחד כמעמדכם‬
‫והלכנו כלנו אנחנו ונלחמנו בבני עשו וישמעאל ‪ :‬והיה אם יחזקו‬
‫ממנו המלכי ם האלה ו ב א ת ם אתם כ לכ ם יחד עליהם ועזרתם‬
‫אותנו ויעשו בני ישראל כן ‪ :‬וצפו בן אליפז בן עשו מלך כ תי ם‬
‫והדד כן בדד מלך אדום וכל מחניהם וכל בני קדם ובני ישמעאל‬
‫עס רב כחול חונים יחד בבקעת פתרוס נגד תחפנחס ‪ :‬ושם היה‬
‫במחנה צפו בלעם בן כעור הארמי כי בא עם כני כתים למלחמה‬
‫ובלעם היה איש נכבד מאד בעיני צפו ואנשיו ‪ :‬ויאמר צפו אד־־*‬
‫בלעם קסום נא לנו בקסם ונדעה מי יגבר במלחמה הזאת האנחנו‬
‫או מצרים ‪ :‬ויקם בלעם וישב כחכמת הקסם ויתחכם לדעת ולא‬
‫נתכן אליו חקסם ותשחת המלאכה בידו ; ויוסף ל‪-‬יעשותה עוד‬
‫ולא‬
 ‫‪214‬‬
‫ספר שפות‬
‫ולא נתכנה דתיאש ססנה בלעם רעזכה ) ‪ n t t y vh‬או ת ת ‪ :‬כי‬
‫מיי רדתה זאת למען הפיל יי את צפו ואת זן ‪0‬ו ב ‪ y‬בני מ‪ 8‬דאל‬
‫א^שר בטחו כיי אלהי אבזתם במלחמתם ; ויערכו צפו והרד את‬
‫מערכתם למלחמה וילכו כל מצדים לבדם יחד לקראתם כשלש‬
‫מאות אלף איש ואין אחד מבני ישראל אתם ‪ :‬וילחמו כל מצרים‬
‫עם המלכים האלה נגד פתרוס ותחפנחס ותכבד רתמלחמה‬
‫מצרים ‪ :‬ויחזקו המלכים מהמצרים במלחמה ההיא ויפלו ממצרים‬
‫ביום ההוא כמאה ושמונים איש ומאנשי המלכים נפלו כשלשים‬
‫אי ש ‪ :‬וינוסו כ ת אנשי מצרים ת פני המלכים וירדפו בני עשו‬
‫וישמעאל א ה מצרים ה לו ך והכות או ת ם עד המקום אשר שם‬
‫מחנה בני ישראל ‪ :‬ויצעקו כל מצרים אל בני ישראל לאמר מהרו‬
‫אלינו ועזרונו והו שעתם אותנו סיד עשו וישמעאל ובני כ תי ם ‪:‬‬
‫וירוצו בני ישראל ממקום מעמדם כמאה וחמשים איש אל מחנות‬
‫המלכים האלה ויצעקו בני ישראל אל יי אלהיהם להציל אותם ‪:‬‬
‫וישמע יי איל ישראל ויתן יי את כל אנשי המלכים בידם ; וילחמו‬
‫בני ישראל את המלכים האלה ויכו בני ישראל מאנשי המלכי ם‬
‫מכה רבה כארבעת אלפים איש ‪ :‬ויתן יי מהומה גדולה במחנות‬
‫המלכים ויפול פחד בני ישראל עליהם ‪ :‬וינוסו כל צבאות המלכים‬
‫ה^^לה לפני בני ישראל וירדפו אחריהם בני ישראל הרוך והכות‬
‫ער גכור ארץ כוש ‪ :‬ויהרגו מהם בני ישראל בדרך עור כאלפים‬
‫איש ומבני ישראל לא נפל אחר ‪ :‬וכראות מצרים כי נלהמו בני‬
‫ישראל עם המלכים במעט אנשים וכי היתה המלחמה חזקה מאד‬
‫ביניהם ‪ :‬וייראו כל מצרים מאד לנפ שותם מהמלחמה ה חז ק ת‬
‫ויברחו כל מצרים בהחבא איש איש ממערכת המלחמה ויתחבאו‬
‫כדרך ויעזבו ארז ישראל ל הל ח ם ‪ :‬ובני ישראל הכו את ^?נשי‬
‫המלכים ההם מכה רבה מאד וישבו מעליהם אחרי אשר הכריחו‬
‫אותם ער גבול ארץ כוש ‪ :‬וידעו כל־• ישראל את המעשה אשר‬
‫עשו להם אנשי סצרים אשר ברחו מעליהם מהמלחמה ויעזבום‬
‫להלחם ‪ :‬ויעשו נם הם כני ישראל כערמה והיה באשר שנו בני‬
‫ישראל מהמלחמה ומצאו מהמצרים כדרך ויהרגו אותם בדרך ;‬
‫ויהי‬
‫‪215‬‬
‫קח‬ ‫ספר שמות‬
‫דהי בהרגם אותם ויאמרו אליהם בדכח ס האלה ‪ :‬מדוע ג א ח ט‬
‫מעלינו וחעזבונו במתי מעט אנישים להלחם במלכים האלה איער‬
‫הם כעם רב להכות ארחנו ותמלטו א ת ם א ת נסשותיכם ‪ :‬ויש‬
‫אשר ימצאו אותם בני ישראל בדרך וידברו אליהם בני ישראל־*‬
‫איש אל רעהו כדברים האלו־ז ‪ :‬הבו הכו בי ישמעאל♦ הוא ^י{ו‬
‫אדומי או מבני כהים הוא ועס ת עליו והרגוהו והם ירעו כי מצרי‬
‫הוא ; ויעשו בני ישראל את הדברים האלה כערמה על מצרים‬
‫על אשר עזבו ם במלחמה ויברחו מעליהם ‪ :‬ויהרגו כני ישראל‬
‫מאנשי מצרים כדרך כמעשה הזה כמאתים איש ‪ :‬ויראו כל אנשי‬
‫מצרים א ה ה ר ע ה <זשר עשו ל ה ם בני י ש ר א ^ וייראו כ ^‬
‫מצרים מבני ישראל מאד כי ראו את גבורתם הגדולה וכי לא נפל‬
‫מהם איש ; וישובו כל בני ישראל בשמחה אל דרכם נושנה ויתר‬
‫מצרים שבו איש למקומו • ויהי אחרי כן ויתקבצו בל יועצי פרעה‬
‫מלך מצרים וכל זקני מצרים ויבואו כלם לפגי המלך וישתחוו לו‬
‫אפים ארצה וישבו לפניו ‪ :‬וידברו היועצים וכל זקני מצרים לפני‬
‫המלך לאמר ‪ :‬הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו ואהה ידעת‬
‫את כל הרעה אשר עשו לנו בדרך בשובנו מהמלחמה ‪ :‬וגם הנך‬
‫ראית את נכורתם החזקה כי גבורה להם מאבוחם ‪ :‬בי מתי מעט‬
‫אנשים עמרו לנגד עס רב כחול ויכום לפי חרב ומהם לא נ פ ^‬
‫אחר ואף אם יהיו רבים כי אז ישמידו אותם כלם ‪ :‬עתה הברה‬
‫מעט כלם‬ ‫לנו עצה מה לעשות להם עד אשר נאכדם ונשמידם‬
‫מעלינו פן ירבו עלינו בארץ‪ :‬כי אם ירבו בני ישראל בארץ והיו‬
‫לנו לשטן והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא עלינו בגבורתו‬
‫החזקה עם שונאינו וילחמו בנו והשמידונו מן הארץ ועלו ממנה ‪:‬‬
‫ויען המלך את זקני מצרים ויאמר אליהם זאת העצה היעוצה על‬
‫ישראל וממנה לא נסור ‪ :‬הנה ארץ פיתום ורעמסס ערים בלתי‬
‫חוזק מהמלחמה לנו ונלכה לבנות אותם ולחזקם ‪ :‬ועתה לכונס‬
‫אתם ושטו בערמה עליהם והעבירו קול כמצרים ובגשן כמצות‬
‫המלך לאמר ‪ :‬לכם כל אנשי מצרים וגושן ופתרום וכל יושביהם‬
‫דזמלך צורה עד־יינו לכנורת אר־ז פירתוס וארת רעמסס ולחזק ם‬
‫מהמלחמה‬
 ‫ספר שכות‬ ‫‪21 6‬‬

‫מהמלחמה ‪ :‬מי בכם מכל מצרים ומכני ישראל ומכל יושבי הינדים‬
‫לכנות עמנו ולתת שכרו יום יום כמצורה דהמלך ו ה ל כ ת ט אתם‬
‫ראשונה ועשיתם כערמה וה תק בצ ת ם ו ב א ת ם פי תו ם ורעססס‬
‫לבנות ‪ :‬והיה כאשר רתבנו רזעכירו ארה הקול כדבר הזה בכל‬
‫מצרים יו ם יו ם כמצות המלך ‪ :‬והיה כאשר יבואו אתכם מבני‬
‫ישראל לבנות עמכם ונתתם להם שכרם יום יום ימים אחדים ; והיה‬
‫כאשר יבנו כלם עמכם יום יום בשכרם והברחתם את עצמכם‬
‫מעליהם יום יום אחד אחר בהחבא וקמתט והייתם עליהם לנוגשים‬
‫ולשוטרים ‪ :‬ועזבתם אותם אחרי כן לבנות כלתי שכר והיה א ם‬
‫ימאנו והתחזקתם עליהם כלכם לבנות בחזקה ‪ :‬והיה א ם עשו‬
‫תעשו הדבר הזה והיה טוב י^נו ד־יחזק ן ^ ת ארצנו ורע ל־*בני‬
‫ישראל ‪ :‬כי מיגיעת הבנין והמלאכה ימעטו בני ישראל כי תשביתו‬
‫או ת ם מעל נ שיה ם יום יו ם ‪ :‬וישמעו כל זקני ישראל את עצת‬
‫המלך ותיטב העצה בעיניהם ובעיני עבדי פרעה ובעיני כל מצרים‬
‫ויעשו כדבר המלך ‪ :‬ויצאו כל עבדי פרעה מלפני המרך ויעבירו‬
‫קול בכל מצרים ובתחפנחס ובגשן ובכל הערים אשר סביבות מצרים‬
‫לאמר ‪ :‬אתם ראיתם את א שר עשו לנו בני עשו וישמעאל אשר‬
‫באו עלינו למלחמה ויאמרו להשמיד אותנו ‪ :‬ועתרה הנה צורה‬
‫המלך עלינו לחזק את הארץ לבנות את ערי פיתום ואת רעמסס‬
‫ולחזקם מהמלחמה בבו א ם עלינו ; מי ב כ ם מכד־‘ מצרים ובני‬
‫ישראל אשר יבוא לבנות אתנו ויותי לו שכרו יום יום מאת המלך‬
‫במצותו ‪ :‬ויהי כשמוע מצרים וכל בני ישראל את כל אשר דברו‬
‫עבדי פרעה ‪ :‬ויבואו מהמצריים וכל בני ישראל לבנות עם עבדי‬
‫פרעה את פיתום ואת רעמסס אך כל כני לוי לא באו עם ישראל‬
‫אחיהם לבנור־ז • וכל עבדי פרעה ושריו באו במרמה בראשונה‬
‫לבנות עם כל ישראל כשכירי יום ויתנו לישראל שכרם יום ויו ם‬
‫בראשונה ‪ :‬ויבנו עבדי פרעה עם כל ישראל ויעשו במלאכה ההיא‬
‫עם ישראל חדש ימים ‪ :‬ויהי מקץ חדש ימים ויחלו כל עבדי פרעה‬
‫לברוח מעם ישראל כהחבא אחד אחד יום יו ם ‪ :‬וישראל עו ד ם‬
‫עושים כמלאכה בעת ההיא אך עודם לוקחים את שכרם יום יום‬
‫כעת‬
‫‪217‬‬
‫קט‬ ‫ספר שפות‬
‫נ מ‪ S‬אכו‪ f‬נ עו‪ /‬ד?דןיא‬ ‫בעת החיא כי עור אג׳עים מהמצריים‬
‫עס ישראל על כן נותנים המצרינם לישראל שני ם נימים החנם‬
‫בעבור יקחו גם הם המצרים אחיהם א ת שכר עבודתם ‪ :‬ויהי מקץ‬
‫ימים וארבעה חדשים ברחו כל מצרים מ ע‪ S‬בני ישראל וישארו כני‬
‫ישראל לבדם עושים כמלאכה ‪ :‬ויהי כאשר ברחו כל מצרים מעל‬
‫בני ישראל וישובו והיו עליה ם לנוג שים ולשוטרים ‪ :‬ומהם אשר‬
‫עמדו על בני ישראל לשרי טסים לקחת מהם את כל אשר נתנו‬
‫להם בשכר עבודתם ‪ :‬ויעשו המצרים לבני ישראל כמעשה הזה‬
‫יום יום למען ענות את ישראל בכל עבודתם ‪ j‬ויהיו כל בני ישר^‬
‫לבדם עושים בעבודה וימנעו כל מצרים מ תת שכר לבני ישראל‬
‫מהיום ההוא והלאה ‪ :‬ויהי כאשר ימאן כל איש ישראל לעשות‬
‫במלאכה על אשר לא ניתן לו שכרו ‪ :‬ונגשו א ליו כל הנוגשים‬
‫עליהם וכל עבדי פרעה והכו אותו במכות נמרצות והשיבו אותו‬
‫בחזקה לעבוד עם אחיו ככה יעשו כל מצרים ^ ב ני י ש ר א ^ כל‬
‫הימים ‪ :‬וייראו כל כני ישראל מהמצרים מאד בדבר הזה וישובו‬
‫ויעבדו כל בני ישראל לבדם ב ל א שכר ‪ :‬ויבנו בני ישראל ארת‬
‫פיתו ם ואת רעמסס ויעשו א ה ה מ ל א כ ה כל בני ישראל‪ -‬מהם‬
‫לובנים לבנים ומהם בונים ‪ :‬ויבנו בני ישראל ויחזקו את כל ארץ‬
‫מצרים וכל חומותיה ויעשו בני ישראל כמלאכה ההיא שנים וימים‬
‫רבים עד יום זכור יי אותם ויוציאם ממצרים ‪ :‬אך כל בני לוי לא‬
‫היו עם ישראל אחיהם בעבודה ההיא מבראשונה עד יום צאתם‬
‫ממצרים ‪ :‬כי ידעו כל בני לוי כי במרמה דברו כל מצרים אל ישראל‬
‫את כל הדברים האלה על כן חדלו כל בני לוי מגשת אל העבודה‬
‫עם א חי ה ם ‪ :‬וגם כל מצרים ל א שסו פניהם אל בני לוי לעבוד‬
‫אחרי כן אחרי אשר לא היו עם אחיהם מבראשונה על כן עזיו‬
‫אותם כל מצרים ‪ :‬ותלך יר אנשי מצרים הלוך וקשה על בני ישראל‬
‫בעבודה ה הי א ויעבירו מצרים א ת בני ישראל בפרך ‪ :‬וימררו‬
‫המצרים א ת חיי בני ישראל בעבורה קשה בחומר ובלבנים ו ג ם‬
‫בכל עבודה אשר תהיה למצרים כשדה ‪ :‬ויקראו בני ישראל א ת‬
‫מלול מלך מצרים מרור מלך מצרים כי בימיו מררו המצרים את‬
‫חייהם‬ ‫כח ‪28‬‬
 ‫ספר שמות‬ ‫‪218‬‬

‫חייהם בכל עבודה ‪ :‬ובבד־* עבודה אשר יעבירו מצרים את בני‬

‫ישראל יעברו מהם בפרך למען ענות א ת בגי ישראל‪ :‬אך כאשר‬
‫יענו אותם כן ירבו בני ישראל וכן יפרוצו ויקוצו מצרים מפני בני‬
‫ישראל ; בעת ההיא מת הדר כן בדד מלך אדום וימלוך תחתיו‬
‫שמלה מסשרקה מארץ בני קדם ‪ :‬בשנת שלש עשרה שנה לפרעה‬
‫מלך מצרים היא שנת מאה שנה וחמש עשרה שנה לרדת ישראל‬
‫מצרימה מלך שמלה על אדום שמנה עשרה ש נ ה ‪ :‬ויהי במלכו‬
‫ויוצא צבא ללכת להלחם את צפו בן אליפז ו א ה כני כתים על‬
‫אשר נלחמו עם אנגיאס מלך אפריקה וישמידו את כל חילו ‪ :‬אך‬
‫לא נלחם אתו כי מנעו אותו כני עשו י^אמר כי א חי ה ם הוא ‪:‬‬
‫וישמע שמלה בקול בני עשו ויפן וישכ ע ם כל חילו ארץ א דו ם‬
‫ולא הלך להלחם את צפו בן אליפז ‪ :‬ופרעה מלך מצרים שמע‬
‫הדבר הזה לאמר יעץ שמלה מלך א דו ם להלחם את בני כ תי ם‬
‫ואחר יבוא להלחם את מצרים ‪ :‬ויהי כשמוע מצרים א ת הדבר‬
‫הזה ויכבידו את העבודה על כני ישראל פן יעשו ל ה ם ישראיה‬
‫כאשר עשו להם ב מלח מ ת ם א ת בני עשו בימי ה ר ד ‪ :‬ויאמרו‬
‫מצרים אל בגי ישראל מהרו ועבדו את עבודתכם וכלו את מעשיכם‬
‫וחזקתם את הארץ פן יבואו בני עשו אחיכם עלינו למלחמה כי‬
‫בעבורכם הם באים אלינו ‪ :‬ויעשו כני ישראל את עבודת כל אנשי‬
‫מצרים יום יום ויענו מצרים את בני ישראל למען המעיט או ת ם‬
‫בארץ ‪ :‬אך כאשר ירבו כל מצרים בעבודה על בני ישראל כן ירבו‬
‫בני ישראל וכן יפרוצו ותמלא כל מצרים מבני ישראל ‪ :‬ויהי כשנת‬
‫מאה וחמש ועשרים שנה לררת ישראל מצרימה בראות כל מצרים‬
‫כי לא נהיתה עצתם בישראל אך ה ם ירבו ויפרוצו ותמלא ארץ‬
‫מצרים וארץ גושן מבני ישראל ‪ :‬וילכו כ ^ זקני מצרי ם וחכמיה‬
‫ויבואו לפני ה מ ^ ך וישתחוו לו וישבו ד־*פניו ‪ :‬ויאמרו כל זקני‬
‫מצרים וכל חכמיה אל המלך יחי המלך לעולם ‪ :‬יעוץ יעצת אותנו‬
‫א ת העצה אשר יעצת על בני ישראל ונעש להם כדבר ה מ ל ך ‪:‬‬
‫והיה מדי הכביד עליהם את העבודה כן ירבו וכן יפרו בארץ והנה‬
‫כל הארץ מלאה מהם ; ועתה אדוני המלך עיני כל מצרים עליך‬
‫לתת‬
‫‪219‬‬
‫קי‬ ‫ספד ‪r\)w‬‬
‫לתת להם עצה בחכמתך באיטר יוכלו על י׳םראל לאבדם ולהמעיטם‬
‫מן הארץ ; ויען המלך אותם לאמר הבו א ת ם עצה בדבר הזד־ז‬
‫ונדעה מה לעיטות להם ‪ :‬ויען סריס אהד מיועצי המלך ו‪-‬שסו איוב‬
‫מארם נחרים מארץ עוץ את המלך לאמר ‪ :‬אם עי המי־^ך טוב‬
‫ישמע נא את עצת עבדו ויאמר לו המלך דבר ‪ :‬וידבר איוב לפני‬
‫המלך והשרים ולפני כל זקני מצרים לאמר ‪ :‬הנה עצרה המד־^ך‬
‫אשר יעץ בימים ההם בעבודת בני ישראל טובה היא מאד ולא‬
‫תשביתו מעליהם המלאכה ההיא ער עולם ‪ :‬ואולם זאת העצז‪-‬ז‬
‫היעוצה עליה ם אשר הובלו ^ה מעי ט ם בה א ם על המלך טוב‬
‫לעשותה ‪ :‬הנה אנחנו יריאים מהמלחמה זה ימים רבים ונ<ןמר‬
‫בפרות ישראל כארץ יגרשו ^^ותנו מן הן<הרץ כאשר הקר^^נה‬
‫מלחמה ‪ :‬אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי‬
‫מצרים ולא יעבור אשר כל זכר הילוד לעברים ישפך דמו ארצה ‪:‬‬
‫והיה כעשותכם הדבר הזה כאשר ימותו כל זכר בבני ישראל וחדלה‬
‫מעלינו רעת מלחמותיהם ‪ :‬יעשה פרעה ויקרא י ב ^ הטילדורת‬
‫העבריות ויצוה אליהן על הדבר הזה לעשותו ; וייטב הדבר בעיני‬
‫המלך וה שרים ויעש המלך כדבר ן^יוב ; וישלח פרעד־ן וילןר<^‬
‫למילרות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה ‪:‬‬
‫ותבאן המילדות לפני המלך ותעמודנה לפניו ‪ :‬ויאמר המלך אליהן‬
‫בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו‬
‫ואם בת היא וחיה ‪ :‬והיה אם לא תעשו הדבר הזה ושרפתי אתכן‬
‫ואת כל בתיכם באש ‪ :‬ותיראן המילדות את האלהים ולא שמעו‬
‫אל מלך מצרים ואל כל דבריו ‪ :‬והיה בלדת האשה העברית על‬
‫המילדת בן או בת ועשתה המילדת אר־ז כל צרכי הילד והחיה‬
‫אותו ככה יעשו המילדות כל הימים ‪ :‬ויוגד למלך את הדבר הזה‬
‫וישלח ויקרןי? לסילדות ויאמר ג>ןליהן מדוע עשירתן הדבר הזה‬
‫ותחיין את הילדים ‪ :‬ותעננה המילרורת ותדברנדה שתיד־ןן לפני‬
‫המלך לאמר ‪ :‬אל יאמר המלך כי כנשים המצריות העבריות כי‬
‫כל כנות ישראל חיות הנה בטרם הבא אליהן המילדר־ז וילדו ‪:‬‬
‫ואנחנו שפחותיך זה ימים רבים לא ילדה אשה עברית עלינו כי כל‬
‫נשי‬
 ‫ספר שמות‬ ‫‪220‬‬

‫נשי־ ישראל מילדות הן לנפשם כי חיות הנה ‪ :‬וישמע פרעה את‬

‫דבריהן ויאמן להם עי הדבר הזה ‪ :‬והמילדות יצאו מלפני פרעה‬
‫וייטב האלהים להן וירב העם ויעצמו מאד ; איש היה בארץ מצרים‬
‫מזרע לוי ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל ; וילך האיש ההוא‬
‫ויקה אשה א ת יוכבד בת לוי אחורה אביו והיא ברת מאה ושש‬
‫ועשרים שנים ויבא אליה ‪ :‬ותהר האשה ותלד בת ותקרא שמה‬
‫מרים כי בימים ההם מררו מצרים את חיי בני ישראל ‪ :‬ותהר עוד‬
‫ותלד בן ותקרא שמו אהרן כי בימי הרותה החל פרעה לשפוך דמי‬
‫זכורי בני ישראל ‪ :‬בימים ההם מת צפו בן אליפז בן עשו מלך בתים‬
‫וימלוך יאניוש תחתיו ‪ :‬והימים אשר מלך צפו על כל בני בתיכם‬
‫המשים שנה וימת ויקבר בעיר נבנא בארץ בתים ‪ :‬וימלוך אחריו‬
‫על כל בני בתים יאניוש מגבורי בני כתים וימלוך המשים שנה ‪ :‬ויהי‬
‫אחרי מות צפו מלך בתים ויברח בלעם בן כעור מארץ כתים וילך‬
‫ויבוא מצרימה אל פרעה מלך מצרים ‪ :‬ויקבלהו פרעה בכבוד גדול‬
‫כי שמע את חכמתו ויתן לו מת נורת וישימהו לו ליועץ ויגדלהו ;‬
‫וישב בלעם במצרים בכבוד עם כל שרי המלך וינשאו השרים את‬
‫בלעם כי התאוו כלם ללמוד את חכמתו ‪ :‬ויהי בשנת מאה ושלשום‬
‫שנה לרדות ישראל מצרימה ופרעה חולכם והוא יושב על כ ס א‬
‫מלכותו וישא עיניו וירא והנה אי ש זקן עומד לנגדו וביר ד־זזקן‬
‫מאזנים ממאזני הסוחרים ; ויקח האיש הזקן את המאזנים ויתלם‬
‫לפני פרעה ‪ :‬ויקח הזקן את כל זקני מצרים וכל שריה וכל גדוליה‬
‫ויאסרם יחד ויתנם בכף המאזנים האחת ‪ :‬ויקח טלה חלב א ח ר‬
‫ויתנהו בכף המאזנים השנית ויכרע הטלה את כלם ‪ :‬ויתמה פרעה‬
‫על החזון הנורא ההוא מדוע יכרע הטלה את כ ל ם וייקץ פרעה‬
‫והנה חלום ‪ :‬וישכם פרעה בבקר ויקרא לכל עבדיו ויספר פרעה‬
‫להם את החלום וייראו האנשים יראה גדולה ‪ :‬ויאמר המלך אל כל‬
‫חכמיו פתרו נא אלי החלום הזה אשר חלמתי ואדענו ‪ :‬ויען כלעם‬
‫בן בעור את המלך ויאמר אליו אין זה כי אם רעה גדולה אשר‬
‫תצמח על מצרים באחרית הימים ‪ :‬כי הנה כן יולד לישראל אשר‬
‫יחריב את‪ ,‬כל מערים והשחית אח כי יושביה והוציא א ח ישראל‬
‫ביד‬
‫קיא י‪22‬‬ ‫ספר שמות‬
‫ביד חזקה ממצרים ‪ :‬ועתה אדוננו המלך הבו לכם עצה על הדבר‬
‫הזה ואבדתם את תקות בני י׳ן‪6‬ראל ואת תוחלתם ט ר ם תצמח‬
‫הרעה הזאת על כל מצרים ‪ :‬וי ^ מ ר המלך א ^ בלעם ומה לנו‬
‫לעשות לישראל הלא כזה וכזה יעצנו עליהם בתחלה ולא יכולנו‬
‫עליהם ‪ :‬ועתה הבה לנו עצה גם אתה עליהם במה נוכל אליהם ‪:‬‬
‫ויען בלעם את המלךלאמר שלח נא וקרא אל שני יועציך ונראה‬
‫מה עצתם על הדבר הזה ואחר ידבר עבדך ‪ :‬וישלח המלך ויקרא‬
‫את שני יועציו א ת רעואל המדיני ואת איוב העוצי ויבואו וישבו‬
‫לפני המלך ‪ :‬ויאמר אליהם המלך הנה כלבם שמעתם את החלום‬
‫אשר חלמתי ופתרונו ‪ :‬ועתה עוצו נא עצה ודעו וראו מה לעשות‬
‫לבני ישראל ובמה נוכל עליהם טרם אשר תצמח רעתם עלינו ‪ :‬ויען‬
‫רעואל המדיני את המלך ויאמר יחי המלך יחי המלך לעולם ‪ :‬אם‬
‫על המלך טוב יחדל לו מעל העברים ויעזוב אותם ואל ישלח ידו‬
‫בהם ‪ :‬כי אלהיהם בחר בם מימי קדם ויקחם לחבל נחלתו מכל‬
‫גויי הארץ ומכל מלכי האדמה ‪ :‬ומי אשר שלח ידו בהם ונקה ולא‬
‫עשה בו אל הי ה ט נקם ‪ :‬הל<> ידעת כי ברדרת אברהם אביהם‬
‫מצרימה וירא פרעה מלך מצרים הקדמוני את שרה אשתו ויקחה‬
‫לו לאשה ‪ :‬כי אמר אברהם אחותי היא כי ירא פן יהרגוהו אנשי‬
‫מצרים על ן>?שתו ‪ :‬ויהי בקתת מלך מצרי ם ן>?ת שרה וינגעהו‬
‫אלהיהם נגעים גדולים ואת ביתו עד <זשר השיב לאברהם א ת‬
‫שרה אשתו אז נרפאו ‪ :‬וגם לאכימלך הגררי מלך פלשתים הוכיח‬
‫אלהימו בעבור שרה אשת אברהם בעצור להם כל רחם למאדם‬
‫ועד בהמה ‪ :‬ויבן>‪ 6‬אלהימו אל אבימלך בחלום הלילה ויפחידהו‬
‫למען ישיב לאברהם את שרה אשר לקח ‪ :‬ואחרי כן התוכחו כל‬
‫אנשי גררה בעבור שרה ויתפלל אברהם עליהם אל אלהיו ויעתר‬
‫לו וירפאם ‪ :‬וירא ן^בימלך את כל הרעה דחבאה עליו ועל עמו‬
‫וישב לאברהם את שרה אשתו ויתן לו עמה מנות ומתנות רבות ;‬
‫וגם אל יצחק כה עשה בגר שם ^?ותו מגרר ויפליא אלהיו עמו‬
‫פליאות ויתיבשו כל מוצאי מימי גררה ועצי א״ה בזה מובן מש״הואבימלר‬
‫נ ^ ה ״ז ע ל ‪W‬‬ ‫הי « ^ ליי‬ ‫ת ט כ ת ס ל א צמחו עד‬
‫לעשות‬ ‫אכימלך‬
 ‫ספר שמות‬ ‫‪222‬‬

‫ופיטל ׳‪8‬ר לפשות נןונןא‪1‬סרור‪6‬ה^‪-‬נ‪1‬‬ ‫אכימ^ף מגרר ואחוזת‬

‫צ ב או וקרו וי׳פחחוו לו ארצרה ‪ J‬דבק׳״י נייז״\‪ “ ,‬י נ״פ‪0‬״'‪%‬ה‪,‬א‬
‫ממנו תחנה להתפלל עליהם ויתפלל עליהם ברוך ה־ וחא• פתה דקאחר אלא‬
‫אל יי ויעתר לו יי ריפא אותם • ינם יעקב‬
‫איש תם הוצל בתומו מיד עשו אחיו ומיד מאתה לכן חזרו אליו להיות‬
‫לבן הארסי אחי אמו הסבקשיםאת נפ׳פו= ״זלייפ^;״א^‪■M‬־י^ל‪!-‬‬
‫וגם מיד כל מלכי כנען אשר באו כלם יחד ה׳ פמך ר״ל פכשו באנו לדסת‬
‫עליו ו׳;ל בנץ להשמירם ויצל אותם יי מיים א‪ ’.‬נ ע ת ^ ״ ם”פפו?פל״ן‬
‫וישובו עליהם וימיתום כי מי אשר שלח ידו הית׳ אז הברכה בארצנו משא״ב‬
‫פאתה ’ ״‪ « X r o '°‬״ ‪r‬‬ ‫בהם ונקה ‪ :‬הלא פרעה ה קי מוג’ אני‬
‫גדל את יוסף בן יעקב על כל־־־" שרי ארץ לנו אבל לא אנחני כי אין אנחנו‬
‫מצרים בראורתו את חכמתו כי בחכ^ןרקן ברוכי השם ולכן תהי נת אלה‬
‫מלט את כל יושבי הארץ מן הרעב ‪ :‬ואחרי‬
‫כן צוה להוריד את יעקב ובניו מצרימה למען תמלט ארץ מצרים‬
‫וארץ גושן בחסדם מן הרעב ‪ :‬ועיתה אם טוב בעיניך חדל ?־‘ ך‬
‫מהשחית את בני ישראל ואם אין בלבך להושיבם מצרימה שלח‬
‫אותם מזה וילכו ארצה כנען ארץ מגורי אבותיהם ‪ :‬ויהי כשמוע‬
‫פרעה את דברי יתרו ויחר אפו מאד עליו ויקם מאת פני המלך‬
‫בבושת ויצא ממצרים ביום ההוא וי ^ ך אל ארצו מדינה ומטה‬
‫יוסף לקח בידו ‪ :‬ויאמר המלך לאיוב העוצי מה תאמר אתה איוב‬
‫ומה תהיה עצתך בעברים ‪ :‬ויאמר איוב אל המלך הלא כל יושבי‬
‫הארץ בידך כטוב בעיני המלך יעשה ; ויאמר המלך אל בל ע ם‬
‫מה תאמר אתה בלעם דבר את דבריך ונשמענו ‪ :‬ויאמר בל״עם‬
‫למלך כל אשר יעץ המלך על■ העברים ’ סלטי אתיפצפ‪-‬יל־ן־ילסלק״יאת‬
‫ממנה ולא יוכל המלך עליהם ככל עצה ‪ :‬כי שלם מב׳׳ת יתרו שרצה למלט‬
‫אם בלהבת אש תאסר להמעיטם לא היכל נפלפ”’מר^^פ״ת’ נ “ «‬
‫עליהם כה כי הלא אלהיהם מלט את אברהם להתגייר ונמלט מכל צרה ומיל‬
‫אביהם מאור כ שרים ־ אם בחרב ר׳ א מי פאחנ^ו‪01‬פל^ל ‪ 1‬ץ‪/‬י‪0‬‬
‫להשמידם הלא יצחק אביהם נמלט ממנוח כי הנו בידך גס בן נאמר‬
‫יקיש’ ‪5‬לפ‪11‬מ זלא ‪\ W‬נן ‪W‬‬ ‫וינחן איל תחתיו ‪ :‬ואם כעבודת‬
‫יגעק‬ ‫חאסר‬
‫‪223‬‬
‫קיב‬ ‫ספר שמות‬
‫תאסר להמעיט אותם לא תוכל על זה ה^א וצעק כמה צעקות יוסמניות‬
‫ל^מ‪-‬דסי״ ’ ה ^ ־‪0‬״ה‬ ‫יעקכ אכיהם עבד א ת ל ק ככל ענוד ה‬
‫והצליח ‪ :‬ועתה אתני המלך שסע נ<ר‪ 5‬אר־; ונכרת שמו מןהעולם כיאת‬
‫בלעם בן בעו הרגו בחרב ‪:‬‬ ‫דברי האת העצה היעוצה‬
‫עליהם בה וממנה לא תסור ‪ d x :‬על הסלך טוב יצור‪ .‬להשליך‬
‫ילדיהן אשר יולירו מהיום ההוא והלאה אל המיטה כי בזה תובל‬
‫למחות א ת שסם כי לא נוצל אחד מהם ו מ אנו ת ס בדבר הזה ;‬
‫וישמע הטלך א ת דברי בלעם וייטב הדבר בעיני המלך והשרים‬
‫ויעש המלך ברבר בלעם ‪ :‬ויצו המלך ויעבירו קול ותנתן דת בכל‬
‫ארץ מצרים ל<^?טר כד־• זכר היולד ל־־יעברים מהיום הזה והלאה‬
‫ישלך א ל המימה ‪ :‬וי ק ר א פרעד‪ .‬ן^ל כל עבדיו לאמר צאו נא‬
‫ובקשו בכל ארץ גושן אשר שם בני ישראל וראו כל הבן הילוד‬
‫לעברים היאורה תשיתיכוהו וכל הברת תחיון ‪ :‬ויד‪.‬י כשמוע כני‬
‫ישראל את הדבר אשר צוד‪ .‬פרעה להשליך את זכוריהם היאורה‬
‫ויפרדו מקצת העם מנשיהם ומקצתם דבקו בהנה ‪ :‬ויהי מ היו ם‬
‫ה הו א והלאה בעת יתרת נשי ישראל אשר עו ד ם דבקו בהנה‬
‫ותצאן השדה ללכת שמה ותלדן כשדה ותעזוכנה ילדיד‪.‬ן על פני‬
‫השדה וישובו אל בתיהם ‪ :‬ויי אשר נשבע לאבותם להרכוחם שלח‬
‫להם מלאך ממשרתיו אשר בשמים לרחצו במים ולסוכו ולמושחו‬
‫ולר‪,‬חתלו ולשום בידו שתי חלוקי אבנים מן האחת יונק חלב ומן‬
‫השנית יונק דבש ‪ :‬וגם את שערות ראשו מגדל עד ארכובותיו‬
‫למען יתכסה ב ה ם ת ענגו ולדבקו בחמלו ע תיו ‪ :‬ויד‪.‬י ב ח מו ת‬
‫האלהים עליד‪.‬ם ובבקשו להרבותם עד־‘ פני האדמה ויצו לתבל‬
‫ארצו ותקכלם להשמר בתוכם עד עת גדולם ; ואחרי כן פתחה‬
‫הארץ פיה ותקיא או ת ם ויציצו מעיר כעשב הארץ וכתמסי יער‬
‫וישובו איש אל משפחתו ואיש א ל אבותיו וידבקו בהם ‪ :‬ויהיו‬
‫ילדי בני ישראל בתכל הארץ כעשב השדה בחמלת יי עליה ם ;‬
‫ויראו כל מצרים את הדבר הזה ויצאו כל מצרים איש אל שדהו‬
‫איש כצמד בקרו ובמחרשתו ויחרישו על גביו כמשרד הבל כעת‬
‫הזרע‪ :‬ויהי כחרשם ולא יכלו להזיק את ילדי כני יעקב וירב העם‬
‫ויעצמו‬
 ‫‪224‬‬
‫ספר שטות‬
‫ויעצמו מאד ‪ :‬ופרעה מצות א ת סריסיו יום יום ללכת גושנה לבקש‬
‫א ת ילדי בני ישראל ‪ :‬והיה בבקשם והיה במצאם א ת הילד ולקחו‬
‫אותו מחיק אמו בחזקה והשליכוהו היאורה ואת הבת יעזבוה‬
‫אמה ‪ :‬ככה יעשו המצרים אל ישראי^ כל הי מי ם ‪ :‬ויהי בערת‬
‫ההיא ותהי רוח אלהים על מרים כת ע מ ר ם אחורה אהרן ותלך‬
‫ותנבא בתוך הבית לאמר הנה כן נולד דנו מאבי ומאמי בפעם הזאת‬
‫והוא יושיע את י״שראל מיד מצרים ‪ :‬ויהי כשמוע עמרם את דברי‬
‫ביתו וילך ויקח את אשתו וישיביה אל ביתו אחרי אשר נירש אותה‬
‫בעת אשר צו ה פרעה להשליך כל זכר לבית יעקב המימה ‪ :‬ויקח‬
‫עמרם את יוכבד אשתו בשנת שלש לגרשה ויבא אליה ותהר לו ‪:‬‬
‫ויהי מקצה שבעה חדשים לעת הרותה ותלד כן וימלא כל הכית‬
‫אור גדול כאור השמש והירח בעת זרחם ‪ :‬ותרא האשה את הילד‬
‫כי טוב ונחמד הוא למראה ותצפנהו שלשה ירחים בחדר הפנימי ‪:‬‬
‫בימים ההם הערימו סוד כל־־ המצרים לאבד שם כל העברי ם ‪:‬‬
‫ותלכנה נשי מצרים גושנה אשר שם בני ישראל ותשאנה גוריהן‬
‫ער כתפיהן ילדיהן אשר לא ידברו‪ :‬וכל^נשי בני ישראל בלרתן‬
‫בי מי ם ההם ותצפון האשד• את בנה מפני מצרים לבלתי דערת‬
‫מצרים את לדתנה לבלתי השחיתם מעל האדמה ‪ :‬ותבאנה נשי‬
‫מצרים גושנד• וילדיהן ער כתפיהן טרם ידברו ויהי בבוא המצרית‬
‫בית העברית וילדה מגמגם בלשונו ‪ :‬ויהי כמתגמגמו ויענהו הילד‬
‫הצפון מתוך החדר ותלכנדה המצריורת ותאמרנה בית פרעדה ‪:‬‬
‫ופרעדה שולח ארה שוטריו לקחת ארת הילדים להמיתם ‪ :‬ככה‬
‫יעשו כל מצרים לעבריורת כל הימי ם ‪ :‬ויהי בעת ההיא כמשלש‬
‫חדשים לעת צפון יוכבד את בנה ויודע הדבר בית פרעה ‪ :‬ותמהר‬
‫האשה טרם בוא השוטרים לקחת את כנה א״ה הצעיר וה הוא טעס אחר‬
‫ותקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזט^‬
‫ותשם כה את הילר ותשם בסוף על שפת היאור ‪ :‬ותתצב מרים‬
‫^‪ 5‬חותו מרחוק לדעד־ז מד־ז יעשה לו ומה יהיה דבריה ‪ :‬וישלח‬
‫האלהים בע ת ההיא שרב וחום בארץ מצרים ויבער בכשר האדם‬
‫כאשר יבער השמש בתקופתו ויצר למצרים מ אד‪ :‬וירדו כל מצרים‬
‫לרחוץ‬
‫‪225‬‬ ‫קיג‬ ‫םפד^מות‬
‫ל רחק על היאור מ פ ד חום השרב אער בעור ב^‪8‬רם ‪ :‬ותרד גם‬
‫בתיד־*• נ ח פרעת לרחוץ על היאור מפני חום השרב וגערותידת‬
‫הולכות על ‪ t‬היאור וגם כל נשי מצרים כהנה ‪ :‬ותשא בתיה בת‬
‫פרעה את עיניה אל היאור וחרא א ת התכה על פני‪ .‬המים ותשלח‬
‫א ת א מ תה ותקחה ; ותפתה ותראהו א ת הילד והנה נער בוכה‬
‫ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה; ותאמרץ כל נשי מצרים‬
‫ההולכות על שפת היאור להניקהו ולא אבה ^ינ ק כי מארה יי‬
‫דהיה הדבר הזה אל הילד בעבור השיגו ^הל שדי אמו ; ומרי ם‬
‫אחותו היתה בעת ההיא עם נשי מצרים על היאור ותרא את הדבר‬
‫הזה ‪ :‬ותאמר אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן‬
‫העבריות ותניק לך ארה הילד ‪ :‬ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך‬
‫העלמה ותקרא א ת אם הילר ‪ :‬ותאמר בת פרעה אל יוכבד היליכי‬
‫אה הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך שתי כסף ליום ותקח‬
‫האשה את הילד ותניקהו ‪ :‬ויהי מקץ שנ תי ם ימים ויגדל־־‘ הילד‬
‫ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן‬
‫המיםסשיתהו ועמרם אביו קרא שמו חבר כי אמר בעבורו חובר‬
‫עם אשתו אשר גירש ‪ :‬ויוכבד אמו קראה שמו יקותיאל כי אמרה‬
‫כי קזיהיהו מאל שדי וישיבהו האלהים אלי ‪ :‬ומרים אחותו קראה לו‬
‫ירד לאמר כי היא ירדה אחריו אל היאור לרעת מה תהיה אחריתו ‪:‬‬
‫ואהרן אחיו קרא שמו אבי זנוח לאמר זנח אבי את אמי וישיבה‬
‫א ליו בעבורו וקהת אבי ע מ ר ם קרא שמו אבי גדור כי בעבורו‬
‫גדר האלהי ם א ת פרץ בית יעקב ולא יספו ?־‘ השליך זכוריהם‬
‫המימה ; ומניקתו קראה לו אבי סובו לאמר בסוכו הוצפן שלשה‬
‫ירחים מפני בני חם*‪ .‬וכל ישראל קראו את שמו אחרי כן שמעיה‬
‫בן נתנאל כי אמרו כי בימיו שמע האלהים את נאקתם ויצילם מיר‬
‫דוחקיהם ‪ :‬ויהי משה בבית פרעה ויהי לבתיה בת פרעה לבן ויגדל‬
‫משה בקרב כני המלך ‪ :‬ומלך אדום מת בימים ההם בשנת שמונה‬
‫עשרה שנה למלכו ויקבר בהיכלו אשר בנה לו למלכותו בארץ‬
‫אדום ‪ :‬וישלחו בני עשו פתורה אשר על הנהר ויקחו משם בחור‬
‫אחד יפה עינים וטוב רואי ושטו שאול וימליכוהו עליהם תחרת‬
‫שמלה‬ ‫כט‬
 ‫ספרעמות‬ ‫‪226‬‬

‫^צ‪ 1‬מלה ‪ :‬וימלוך ע‪ 1‬אול ע ל בי בני ע^‪15‬ו בארץ אדום ארבעים שנהז‬
‫זפרעה מלך מצרים בראותו כי לא נחיתה עצתו א^ער יעץ בלעם‬
‫אל בני ישראל בימים הר־זם אך עור ה ם בני ישראל יפרו וירבו‬
‫וישרצו בכל ארץ מצרים ‪ :‬ויצו פרעה בימים ההם ויעבירו קול בכל‬
‫מצרים אל בגי ישראל לאמר איש א ^ יגרע מעבודתו דבר יו ם‬
‫ביומו ‪ :‬והיה האיש אשר יגרע מעכורתו אשר יעבור יום יום אם‬
‫בחומר ואם בלבנים ונתן את בנו הקטן תחתיהם ‪ :‬ותחזק עכורת‬
‫מצרים על בני ישראל בימים ההם והיה כל איש אשר תחסר לבנה‬
‫אחת מעכורתו כיום ביום ולקחו המצרים את נערו הקטן מ ע ם‬
‫אשתו בחזקה ושמו אותו בבנין תחת הלבנה אשר חסרה לאביו ‪:‬‬
‫ויעשו כל אנשי מצרים לכל בני ישראל כמעשה הזה יום יום כל‬
‫הימים ימים רב^ם ‪ :‬אך כל שבט לוי לא היו עושים במלאכה כעת‬
‫ההיא עם ישראל אחיהם מבראשונה כי ירעו בני לוי את ערמת‬
‫מצרים אשר הערימו בישראל כראשונה ‪ :‬ויהי בשנה השלישיות‬
‫ללרתמ שה ופרעה יושב לאכול ואלפרענית המלכה יושבת מימינו‬
‫ובתיה יושבת אל שמאלו והנער משה יושב בחיקה ובלעם בן בעור‬
‫ושני בניו וכל שרי המלוכה יושבים על השלחן לפני המלך ‪ :‬ויושט‬
‫הנער את ירו על ראש המלך ויקח את העטרה מעל ראש המלך‬
‫וישם אותה בראשו ויראו המלך והשרים את המעשה אשר עשה‬
‫הנער ויבהל המלך והשרים על הרבר הזה ויתמהו האנשים איש‬
‫אל רעהו ‪ :‬ויאמר המלך אל השרים אשר היו לפניו על השולחן מה‬
‫תרברו ומה תאמרו אתם השרים ברבר הזה ומה יהיה משפט הנער‬
‫העברי הזה על המעשה הזה ‪ :‬ויען בלעם בן בעור זתקוסם לפני‬
‫המלך והשרים ויאמר זכור נא ארוני המלך את החלום אשר חלמת‬
‫זה ימים רבים ואת אשר פתר לך עכדך ‪ :‬ועתה הלא זה העלם‬
‫מילרי העברים אשר רוח אלהים בקרבם ‪ :‬ואל יחשוב ארוני המלך‬
‫כי קטון הוא גם בלא רעת עשה את הרבר הזה ‪ :‬כי נער עברי הוא‬
‫וחכמה ותכונה אתו אף כעורו נער ומחכמה עשה זאת ויבחר לו‬
‫א ת מלכות מצרים ‪ :‬כי כן משפט כל העברים לרמות את המלכים‬
‫ואת גרוליהס לעשות את כל הרברים האלה כערמת למען הכשיל‬
‫את‬
‫‪227‬‬
‫קיד‬ ‫ספר שפות‬
‫את מלכי הארץ ואת אנ^מיהם ‪ :‬הלא ירעח מ כה עשת אברהם‬
‫אביהם א^זר תכחיש א ת חיל נמרוד סלך בכל ואת אבימלך מלך‬
‫נרר ויר^! את א ‪ p‬בני חת ואת כל ממלכות כנען ‪ :‬וירד מצרימה‬
‫ויאמר על שרה אשתו אחותי היא בעבור הכ^עיל את מצרים ואת‬
‫מלכה ‪ :‬וגם יצחק בנו עשה כן בלכתו גררה ויגר שמה ויעצם כהו‬
‫מכל חיל אבימלך מלך פלשתים ‪ :‬וגם את מלכות פלשתים אמר‬
‫להכשיל באמרו על רבקה אשתו אחותי היא ‪ :‬וגם יעקב הלך בעקבה‬
‫עם אחיו ויקה מידו א ת בכורתו ואת ברכתו ‪ :‬וילך פדנה ארם ^‬
‫בית לבן אחי אמו ויקה בערמה מידו את בנותיו ואת כל מקנהו‬
‫ואת כל אשר לו ויברח וישב לו ארצה כנען אל אביו ‪ :‬וימכרו בניו‬
‫את יוסף אחיהם וירד מצרימה ויהי לעבד וינתן כביה הכלא שתים‬
‫עשרה שנה ‪ :‬עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומות ויוציא אותו‬
‫מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים על שפתר לו חלומותיו ‪:‬‬
‫ויהי בהרעיב האלהים א רז כל הארץ וישלח ויבא אל אביו ואת‬
‫כל אחיו ואת כל בית אביו ויכלכלם בלא מחיר והון ויקנה א ת‬
‫מצרים ואת כל אנשיה לעבדים ‪ :‬ועתה א דוני המלך הנה ג ם‬
‫הנער הזה קם תחתיהם במצרים לעשות כמעשיהם ולהתל על כל‬
‫מלך ושד ושופט ‪ :‬אם על המלך טוב נשפכה נא את דמו ארצה‬
‫פן יגדל ויקה המלוכה מידך ותאבד תקורה מצרים אחרי מלכו ‪:‬‬
‫ויאמר המלך אל בלעם עוד נקרא לכל שופטי מצרים וכל חכמיה‬
‫ונדעה היש משפט מורת לנער הזרה כאשר דברת ואז נהרגהו ‪:‬‬
‫וישלח פרעה ויקרא לכל חכמי מצרים ויבואו ^ פגי המלך וי ב א‬
‫מלאך יי בתוכם וידמה לאחד מחכמי מצרים ‪ :‬ויאמר המלך אל‬
‫החכמים הלא שמעתם את אשר עשה הנער העברי אשר בבירת‬
‫וכזה וכזה שפט בלעם על הדבר ‪ :‬ועתה שפטו נא גם אתם ורעו‬
‫מה משפט הנער על המעשה אשר עשה ; ויען המלאך אשר נדמה‬
‫לאחד מחכמי פרעה ויאמר לפני כד־‘ חכמי מצרים ולפני המלך‬
‫והשרים לאמר ‪ :‬אם על המלך טוב ישלח המלך ויביאו לפניו אבן‬
‫שוהם וגחלי אש וישימו אותם לפני הילד ‪ :‬והיה אם ישלח הילד‬
‫א ת ידו ולקח א ת השוהם וידענו כי מחכמה עשה הנער א ת כל‬
‫אשר‬
 ‫ספד שפות‬ ‫‪228‬‬

‫אשר עשה ונהרגהו ‪ :‬ראם על הגחלת ישלח את י ח וידענו כי ‪vh‬‬

‫בדעת עשה הדבר הזה ויחי ‪ :‬וייטב הדבר בעיני הסלך והשרים‬
‫‪1‬יעש המרך כדבר מלאך יי ‪ :‬ויצו המלך ויביאו לפניו אבן השוהם‬
‫ואת הגחלת וישימו אותם לפני משה ‪ :‬רושיכו את הנער לפניהם‬
‫ויבקש הילד לשלוח ידו ^ השוהם ויקח מלאך יי את ידו ויהן אותה‬
‫על הגחלת ותכבה הגחלת בידו ‪ :‬וישאה ויתנה בפיו רשרף קצת‬
‫שפתיו וקצת לשונו ויהי כבד פה וכבד לשון ‪ :‬ויראו המלך והשרים‬
‫א ת הדבר הזה וידעו כי לא מחכמה עשה משה ב שאת העטרה‬
‫מעל ראש המלך ‪ :‬ויחדלו המלך והשרים להמית את הילד ויהי‬
‫משה בבית פרעה הולך וגדל ויי עמו ‪ :‬ויהי בהיות הנער בבירת‬
‫המלך בגדי ארגמן לבושו ויגדל בקרב בני המלך ‪ :‬דהי כאשר גדל‬
‫□שה בבית המלך ותחשבהו בתיה כ ת פרעה לבן ויכבדוהו כל‬
‫בית פרעה וייראו מפניו כל אנשי מצרים ; ויצא ויבא יום יום ארצה‬
‫גושן אשר שם אחיו כל בני ישראל וירא אותם משה בקוצר רוח‬
‫ובעבודה קשה יום יום ‪ :‬וישאל אותם משה לאמר על מה העכורה‬
‫הזאת לכם דבר יום ביומו ‪ :‬ויגידו לו א ח כל הקורות אותם ואת‬
‫כל החוקים אשר שם עליהם פרעת לפני לדתו ‪ :‬ויגידו לו את כל‬
‫העצות אשר יעץ עליהם בלעם בן בעור ואשר יעץ עליו גם הוא‬
‫להמי ‪ n‬ו ב שאתו עטררת המלך מ ע ^ ראשו ‪ :‬וישמע משה אר־ז‬
‫הדברים האלה ויחר אף משה בבלעם ויבקש להמיתו ויארב ל־יו‬
‫יום יו ם ; ויהי מי מיס ויוגד לבלעם לאמר הנה בן בחיה מבקש‬
‫להרגך והגה הוא אורב לך יום יום ‪ :‬ויירא בלעם מפני משה ויקם‬
‫הוא ושני בניו אתו ויצאו ממצרים ויברחו וימלטו א ת נפשם וילכו‬
‫להם אל ארץ כוש אל קיקנוס מלך כוש ‪ :‬ויהי בהיות משה בבית‬
‫המלך יוצא ובא בכית ויתנהו יי לחן כעיני פרעה וכעיני כל עבריו‬
‫ובעיני כל אנשי מצרים ויאהבו את משה מאד ‪ :‬ויהי היום וילך‬
‫משה גשנה לראורת ן^ת אחיו וירא את כני ישראל ב ס כ לו ת ם‬
‫ובעבוהם הקשה וייצר למשה מאד עליהם ‪ :‬וישב משה מצרימה‬
‫ויבא בית פרעה ויבא לפני המלך וישתחו משה לפני המלך ‪ :‬ויאמר‬
‫משה אל פרעה כי אדוני שאלה אח ת קטנה באתי לבקש מלפניך‬
‫אל‬
‫‪229‬‬
‫קטו‬ ‫'ספר ‪m w‬‬
‫אל נא תעיב א ת פגי ר ק ם ויאמר לו פרעו? דבר ‪ :‬ויאמר מ• ™‬
‫אל פרעה עתן נא לעבדץ־ כני יעראל אע ר בגעץ •ום ■אחד לנוח‬
‫בו מעכודתם ; ויען המלך א ת מעה דאמר הנד‪ .‬נעאתי פניך לדבר‬
‫הזה לעעות את דבריך ‪ :‬רצו פרעה דעבירו קול כסצרים ובגע;‬
‫לאסר ‪ :‬אליכם כל בני יעראל כה <«םר המלך עעו מ ל אנ ת כ ס‬
‫ועכורתכם ששח יפדם רום העכיעי תנוחו ולא ת עכוח מאומה ג‬
‫ככה תעעו לכם כל הימים כאער צוה המק• ומעה בן בתיה ‪:‬‬
‫ויעמח מ ע ה על הדבר ה?ה אער נתן ל־*ו המר הצעיר ן׳׳ם ישמת משה‬
‫”״ת ” ״ש״ן’ לו זמלז״א״י‬ ‫״®י<י ”*׳®י‬ ‫ה מ ל ך ‪ i r ^ '1‬כ ל‬
‫משה ‪ :‬כי מאת יי היה הרבר הזה אל בני שהל ממ‪:‬ו כן ישמח ויגיל בה׳‬
‫כי עבד נהמן נקרה להלהיו‬
‫ועיין כאבודרהם זיל ותרהה‬ ‫* *‪-‬י‪ -‬״י׳‬
‫לזכור‬
‫׳׳י׳‪-‬יי‬
‫החל יי‬ ‫יימראל ‪ :‬כי‬
‫׳‪ -‬״י •‪/‬‬
‫להועיעס למען אבותיהם ‪ :‬ויהי יי את מ ע ה כמה בין פירושו לפירושי ‪:‬‬
‫ויהי עמעו בכל מצרים ‪ :‬ויהי מ ע ה גדול בעיני כל מצרים ובעיני‬
‫בני יעראל ודורע טוב אל עמו יעראל ודובר עליהם דברי עלום‬
‫לפני המלך ‪ :‬רר‪.‬י בהיות מ ע ה בן עמרנה עערה שנד‪ .‬ויתאו א ת‬
‫אביו ואת אמו לראות או ת ם וילך אליהם נרענד־ז ‪ :‬ויהי כא׳צר‬
‫הקריב מ ע ה אל גען רבא אל המקום אער עם בני יעראל עושים‬
‫בעבודה וירא בסכלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ‪:‬‬
‫ויד‪.‬י כראות האיש המוכה את משה וינס ‪i‬י^ליו לעזרה כי האיש‬
‫משה נכבד מאד וגדול בבית פרעה ‪ :‬ויאמר אליו בי אדוני המצרי‬
‫הזה כא אל ביתי לירד‪ .‬ויאסרני ואל אשתי בא לפגי ועתר‪ .‬מכקש‬
‫את נפשי לקחתה ‪ :‬ויהי כשמוע משה את הדבר הרע הזה ויחר‬
‫אפו מאד על־‘ המצרי ויפן כד־ז וכדת וי ר א כי אין איש ויך ארח‬
‫המצרי ויטמנהו בחול ויצל את העברי מיד מכהו ; וילך העברי אל‬
‫ביתו ומשה עב אל דרכו וילך וישב בית המלך ‪ :‬ויהי כשוב האיש‬
‫הביתד‪ .‬ויאמר לגרש את אשתו כי לא נכון לבית יעקב לבוא איש‬
‫אל א ע תו אחרי הוטמאה ‪ :‬ותלך האשד‪ .‬ותגר לאחיה ויבקע אחי‬
‫האשה להורגו וינוס אל ביתו וימלט‪ :1‬ויהי כיום השני ויצא משה‬
‫אל אחיו וירא והנה עני אנשים נ צי ם ויאמר ?־־‘ רשע למה תכה‬
‫מי ע מך ד־ איע ער ועופם עד־יגר‬ ‫רעך* ויען או^ר וי א מ ר‬
‫הל ה תני‬
 ‫ספד שמות‬ ‫‪230‬‬

‫חלהרגני אתה אומר כאשר הרגת א ת המצרי ויירא משה ףאמר‬

‫אכן גורע הרכר ; וישמע פרעה את הרבר הזה ויצו להרוג ארת‬
‫משה וישלח ה א ר הי ם את מל^זכו וידמדה לפרעה כדמור־ז שר‬
‫הטבחים ‪ :‬ויקה מלאך יי א ת החרב סיר שר הטבחים ויפר בה א ת‬
‫ראשו כי נהפך דמו ת שר הטבחים לדמות משה ‪ :‬ויחזק מלאך יי‬
‫בימין משה ויוציאהו ממצרים ויניחהו מחוץ לגבול מצרים מהלך‬
‫ארבעים יום ‪ :‬וישאר אך אהרן אחיו בארץ מצרים זיתנבא אל בגי‬
‫ישר^ לאמר ; כה אמר יי אלהי אבותיכם איש שקוצי עיניו השליכו‬
‫ובג לולי מצרים אל תטמאו ‪ :‬וימרו בית ישראל ולא אכו לשמוע‬
‫אל אהרן בעת ההיא ‪ :‬ויאמר יי להשמידם לולי כי זכר יי את בריתו‬
‫אשר כרת את אברהם את יצחק ואת יעקב ‪ :‬ותלך יד פרעה מלך‬
‫מצרים בימים ההם הלוך וקשה עי בני ישר^ וילחצם וידחקם עד‬
‫עת שלח יי את דברו ויפקדם ‪ :‬ויהי בימים ההם ותהי מלחמה גדולה‬
‫בין כני כוש ובין בני קדם וארם ויפשעו במלך כוש אשר היו תחת‬
‫ידו‪ :‬ויצא קיקנוס מלך כוש עם כל כני כוש עם רב כחול הרבה‬
‫מאד וילך להלחם בארם ובני קדם להשיבם תחת ידו ‪ :‬ויהי כצאת‬
‫קיקנוס ויעזוב כל עם הקוסם הוא ושני בניו בעיר לשמור את העיר‬
‫ואת דלת הארץ ‪ :‬ויצא קיקנוס וילך אל ארם ובני קדם וילחם אתם‬
‫ויך אותם ויפלו חללים כלם לפגי קיקנוס ועמו ‪ :‬וישב מ ה ם שבי‬
‫גדול ויכניעם תחת ידו כבראשונה ויחן על ארצם לקחת את המס‬
‫מהם כמשפטו ‪ :‬ובלעם בן בעור כאשר עזבו מלך כוש לשמור את‬
‫העיר ואת דלת העיר ויקם ויתיעץ את עם הארץ למרוד במלך‬
‫קיקנוס לבלתי כוא העירה כאשר יבא ‪ :‬וישמעו אליו כל עם הארץ‬
‫וישבעו לו וימליכו אותו עליהם ואת שני בני לשרי צבאות ‪ :‬ויקומו‬
‫ויגבהו את חומות העיר משני הפאות ויבנו בנין עצום וחזק מאד ‪:‬‬
‫ולכתף השלישי חפרו בארות רכות אין מספר בין העיר ובין הנהר‬
‫הסובב את כל ארץ כוש ויבקעו שם את מי הנהר ‪ :‬ולכתף הרביעי‬
‫קכצו נחשים רבים בלחשיהם ובכשפיהם ויבצרו א ת העיר וישבו‬
‫בה ואין יוצא ואין בא לפניהם ‪ :‬וקיקנוס נלחם בארם ובני ק ד ם‬
‫ויכניעם תחת ירו כבראשונה ויתנו לו מס כמשפטם וילך וישב אל‬
‫ארצו‬
‫‪231‬‬ ‫קטז‬ ‫פפר^פמות‬
‫ארצו ; ויהי בקרוב קיקנוס מלך כוש אל עירו וב^ שרי החיילים‬
‫א תו ‪ :‬וישאו עיניהם ויראו והנה חומות העיר נבנו ויגבהו מןיהד‬
‫ויתמהו האנשים מזה ‪ :‬ויזגןרו איש אל רעהו כי ראו אשר בוששנו‬
‫במלחמה ויראו מאד אלינו ‪ :‬על כן עשו א ת הדבר הזה ויגביהו‬
‫את חומות העיר ויחזקום לבלתי בוא אליהם מלכי כנען למלחמה ‪:‬‬
‫ויגשו המלך והחיילים אל פתח העיר ויראו והנה כל שערי העיר‬
‫סגורות ויקראו השוערים לאמר פתחו לנו ונבוא העירה ‪ :‬וימאנו‬
‫השוערים לפתוח אליהם במצות בלעם הקוסם מלבם ולא נתגום‬
‫לבוא העירה ‪ :‬ויערכו אתם מל חמה נכח העיר השערה ויפלו מחיל‬
‫קיקנוס ביום ההוא שלשים ומאה איש ‪ :‬ויהי ב;ום השני ויוסיפו עוד‬
‫להלחם וילחמו מעבר הנהר ויבקשו לעכור ולא יבולו ויטבעו מהם‬
‫בתוך הבורות וימותו ‪ :‬ויצו המלך לחטוב עצים ולעעות רפסודות‬
‫לעכור כהן אליהם ויעשו כן י‪ .‬ויהי כבואם אל מקום הבורות ויהיו‬
‫המים מתגלגלים בריחים ויטבעו ביום ההוא מאתים איש על עשר‬
‫רפסודות ‪ :‬ויהי ביום השלישי ויבואו להלחם מפאת הנחשים ולא‬
‫יכלו לגשת שמה ‪ :‬ויהרגו מהם הנחשים שנעים ומאה איש ויחדלו‬
‫מהלחם על כוש ‪ :‬ויצורו על כוש ת שע שנים ואין יוצא ואין בא ;‬
‫בעת ההיא בהיות המלחמה והמצור על כוש ברח משה ממצרים‬
‫מלפני פרעה אשר בקש להמיתו על אשר הרג את המצרי ; ומשה‬
‫בן שמונה עשרה שנה בברחו ממצרים מפני פרעה וינס וימלט אל‬
‫מחנה קיקנוס הצרים בעת ההיא על כוש ‪ :‬ויהי משה במחנה קיקנוס‬
‫מלך כוש תשע שנים כל ימי היו ת ם צרים עי־־‘ כוש ויהי משוה‬
‫הולך ובא עמהם ‪ :‬ויאהבו המלך והשרים וכל־י אנשי המרחמדז‬
‫את משה כי רב ויקר הוא וקומתו כאריה אדיר ופניו כשמש וכה‬
‫גבורתו כאריה חזק ויהי יועץ למלך ; ויהי מקץ ת שע שנים ויחלה‬
‫קיקנוסאת חליו אשר ימות בו ויחזק חוליו עליו וימת כיום השביעי ‪:‬‬
‫ויחנטו אותו עבדיו וישאוהו ויקברוהו נכח שער העיר הפונה ארץ‬
‫מצרים ‪ :‬ויבנו עליו בנין נאה ועצום וגבוה מאד וישימו עליו מלמעלה‬
‫אכגים גדולות ‪ :‬ויפתחו סופרי קיקנוס על האבנים ה ה ם את כל‬
‫גבורת קיקנוס מלכם ואת כל מלחמותיו אשר נלחם והנם כתובים‬
‫שם‬
 ‫‪232‬‬
‫ספד^‪8‬מות‬
‫שם קך היום ‪ mn‬ז־דהי ‪ nrm‬סות קיקנוס מלך בוש וייצר לאמדו‬
‫וחייליו מאד מפני הסלחמה ‪ :‬ויאסדואישאל ר ע הו ה ם א ו עצה סה‬
‫לעשות לנו כעת הזה ־אשר ישכנו בסדבר ‪ p n‬מבתעזדדום ח שע‬
‫שנ״ם ‪ :‬אם אמדנו נלחמה על זז ע ד ונפא ססנזהלריס וסתנז ואס‬
‫ישבנו ‪ rm‬במצור ומתנו כי עתה ישמעו בל ס ל ד אדם וכני קדם‬
‫כי מת מלכנו ובאו עלינו פתאום למלחמה דלחמו בנו ולא י׳עאירו‬
‫ממנו שריד ‪ :‬ועתה לכו ונסליבה עאגו מלך משב במצוד עד אשר‬
‫תנתן העיר ב ‪T‬ינו^ ויבחרו בכל חיל קיקנוס ביום ההוא איש למלך‬
‫ולא מצאו לבחור למיך עייהס כמישה ‪ :‬וימהח דפיישיטו איש בנדיו‬
‫וישליכו אותם ארצה ויעשו במה גדולה ויושיבו עליה את משה ‪:‬‬
‫ויקומו ויתקעו בשופרות ויקראו לפניו ויאמרו יחי המלך יחי המלך ‪:‬‬
‫וישבעו לו בי העם וכל השרים לתת לו את ™ניד• המלכה הכושית‬
‫אשת קיקנוס לאשה וימליכו את משה עריהם ביום ההוא ‪ :‬ויעבירו‬
‫כל אנשי כוש קול ביום ההוא לאסר איש איש לתת למשה מכל‬
‫אשר ימצא בידו ‪ :‬ויפרשו השמלד• על הבמה וישליכו עליה איש‬
‫איש נזם זהב אחד ואיש קשיטה אחת מכל הנמצא בידם ‪ :‬וג ם‬
‫מאבני השוהם והכתלח ואבני דר וסחרת השליכו כל בני כוש אל‬
‫משה על הבמה גם כסף גם זהב הרבה מאד ‪ :‬זיקת מ^שד• א ת כל‬
‫הכסף ואת הזהב זאת כל הכלים ואת הבדולח ואת השוהם אשר‬
‫נתנו לו כל בני כוש וישם אותם באוצרותיו ‪ :‬וימלוך משה על כל‬
‫בני כוש כיום ההוא תחת קיקנוס מלך כוש ‪ :‬בשנת המשים וחמש‬
‫שנים לפרעה מלך מצרים היא שנת מאה ותמשים ושבע שנים לרדת‬
‫ישראל מצרימה מלך משה על כוש ‪ :‬בן עשרים ושבע שנים משה‬
‫במלכו על כוש וארבעים שנה סלך ‪ :‬ויתן יי את משה לחן ולחסד‬
‫בעיני בל כני כוש ויאהבו בני כוש אותו מאד ויהי מיטה טוב עם‬
‫יי ועם אנשים ‪ :‬וידוי כיום השביעי למלכו ויתקבצו יתר כל בגי כוש‬
‫ויועדו כלם ויבואו לפגי משה וישתחוו לו ארצה ‪ :‬ו ‪T‬ברו כל בני‬
‫כר‪ 1:‬כלם יחד לפני המלך לאמר הבה לנו עצה ונראה מה לעשות‬
‫לעיר הזאת ‪ :‬כי היום ת שע שנים ישבנו במצור בעד העיר ולא ראינו‬
‫את בנינו ואת נשינו ‪ :‬רען המלך אותם לאמר אם‪.‬תשמעו בקולי‬
‫יכל‬
‫‪233‬‬
‫קין‬ ‫ספר עמות‬
‫לכל א׳‪ 8‬ר אצוה אתכם ‪ :‬ונתן יי א ח העזר בידינו ולכתר אותה ‪:‬‬
‫כי אם נלחמה א תם כמלחמה הרא׳צונה א׳מר נלחמנו טרם מוח‬
‫קיר‪,‬נוס ונפלו ממנו חללים רכים כראשונה ‪ :‬ועתה הנה לכם עצה‬
‫בדבר הזה א ם תשמעו כקולי ונתנו־! ד־‪.‬עיר כ ‪T‬ינו ‪ :‬ויענו כל‬
‫החיילים א ת המלך לאמו־ כל אשר יצוה אדוני כן יעשו עכדיך ‪:‬‬
‫דאמר אליהם משה עכרו וקראו קוד־ ככל המחנה אל כל העם‬
‫לאמר ‪ :‬כה אמר המלך לכו היערה והבאתם מבני החסירה איש‬
‫אפרוחו בידו ‪ :‬וכל איש אשר יע בור את דבר המלך ולא יביא אפרוחו‬
‫ומת וכל אשר לו יקח המלך ‪ :‬והיה בהביאכם אותם והיו אתכם‬
‫למשמרת ונדלתם אותם עד גדלם ולמדתם אותם לטוש כדרך כני‬
‫הנץ ‪ :‬וישמעו כל כני כוש א ת דברי משה ויקומו ויעכירו קול כמחנה‬
‫לאמו־ ‪ :‬אליכם כל בני כוש במצות המלך לכו לכם יחד היערות‬
‫וחפשתם לכם מבני החסידה איש אפרוחו בידו והבאתם לכם ‪ :‬וכל‬
‫איש אשר ימרה א ח דבר המלך ומת ולקח המלך את כל אשר לו !‬
‫ויעשו כל העם כדבר הזה וילכו להם היערה ויעלו על הברושים‬
‫ויתפשו להם איש אפרווזו בידו כל בני החסידה ויביאו אותם כערב ‪:‬‬
‫וינדלום במצות המלך וילמרום לטוש כבני הנץ ככד־י אשר צוה‬
‫המלך כן עשו כל בני כוש־‪ .‬ויהי כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך‬
‫להרעיכם שלשת ימים ויעשו כל העם כן ‪ :‬ויהי ביום השלישי ויאמר‬
‫להם המלך התחזקו והייתם לבני חיד־ ולבשו איש כלי מלחמתו‬
‫וחנרו אי׳נז חרכו עליו ורככו איש סוסו ולקחתם לכם איש אפרוחו‬
‫בידו ‪ :‬ונקומה ונלחמה על העיר מן ה מ קו ם אשר שם הנ ח שי ם‬
‫ויעשו כל העם כדבר המלך ‪ :‬ויקחו איש אפרוחו כידו וילכו ויהי‬
‫בהגיעם אל מר‪,‬ום הגחשים ויאמר אליהם המלך שלחו איש אפרוחו‬
‫על הנחשים ‪ :‬וישאחו איש אפרוחו כדבר המלן־ וידוצו כני החסידה‬
‫על הנחשים ויאכלום כלם וישביתו אותם מן המקום ההוא ‪ :‬ויראו‬
‫המלך והעם כי נשכתו כל הנחשים מן המקום ההוא ויריעו כל העם‬
‫הרועה גדולה ‪ :‬ויגשו וילחמו על העיר ויתפשוה וילכדוה ויבאו‬
‫העירה ‪ :‬וימותו ביום ההוא מעם העיר אלף ומאה איש כל יושבי‬
‫העיד ומעם המצוד לא מ ת אחד ‪ :‬ויבואו כל כני כוש איש איש‬
‫ביתו‬ ‫ל ‪50‬‬
 ‫‪234‬‬
‫ספד עמות‬
‫ביתו ואל אשתו ואל בניו ואל כל אשר לו ‪ :‬ובלעם הקוסם בראותו‬
‫כי נלכרה העיר ויפתח השער וינוסו הוא ושני כניו ושמונה אחיו‬
‫פרעה מלך מערי ם ‪ :‬הם המה החרטומיס‬ ‫וישובו מצרימה‬
‫והמכשפים הכתובים כספר ד^ורה העומדים נגד משה בהביא יי‬
‫כל המכורח ‪ :‬וילכוד משה ארח העיר בחכמרתו‬ ‫על מערים‬
‫ויושיבוהו בני כוש עי־־י כסגיה המלוכה תחר־ז קיקנוס מלך כוש ‪:‬‬
‫וישימו את כתר המלכות בראשו ויתנו ?־־‘ ו אה אדוניה המלכה‬
‫הכושית אשת קיקנוס לאשה ‪ :‬ויירא משה א״ה בזה מובן מש״ה על אודות‬
‫א ת ייאלהי אבותיו ולא בא אליה ילא פנה אשה‪/‬י ”ת'ק״‬
‫‪ 5>1‬ליה ארח עיניו ‪ :‬כי זכר משה ארח אשר היתה משונה צסורה ביופיה‬
‫השביע אברהם את אליעזל ע ניי ל א מי י א ”־״'דנר•'״‬
‫תקח לבני ליצחק אשה מבנות כנען ‪ :‬וגם צריכין לכל זה כי השה כושית‬
‫א ת זה עשה יצחק כברוח יעקב מפני אחיו‬
‫אשר צוהו לאמר לא חקח אשה מבנות כנ ק השני סירושיסאמתועל כן כפל‬
‫ולא תתחתן בכל בני חם ‪ :‬כי יי אלהיני נהן‬
‫א ת חם בן נח ואת בניו ואת כל זרעו לעבדים‬
‫לבני שם ולבני יפת ולזרעם אחריהם עד עולם ‪ :‬על כן לא הפנה‬
‫משה את לכו ואת עיניו אל אשת קיקנוס כל ימי מלכו על כוש ‪:‬‬
‫’ויירא משה מפני יי אלהיו כל ימיו ויתהלך משה לפגי יי באמת ככל‬
‫לבבו ובכל נפשו לא סר משה מן הדרך הטובה כל ימי חייו ל א‬
‫נטה מן הדרך אשר הלכו בה אברהם יצחק ויעקב ימין ושמאל ‪:‬‬
‫ויתחזק משח במלכות בני כוש וינהג את בני כוש כמשפט בחכמתו‬
‫ויצליח משה במלכותו ‪ :‬וישמעו ארם ובני קדם כעת ההיא כי מת‬
‫קיקנוס מלך כוש ויפשעו ארם ובני קדם מתחרח יד כוש כי מי ם‬
‫ההם ‪ :‬ויקבוץ משה את כל בני כוש עם כבד מאד כשלשים אלף‬
‫איש ויצא להלחם א ת ארם ואת בני קדם ; וילכו בראשונה אל בני‬
‫קדם וישמעו כל בני קדם את שמעם ויצאו לקראתם ויערכו אתם‬
‫מלחמה ‪ :‬ותחזק המלחמה על בגי קדם ויתן יי את כל בני ק ד ם‬
‫ביד משה ויפלו מהם חללים כשלש מאות אי ש ‪ :‬דתנו כד״ בני‬
‫קדם עורף וינוסו וירדפו אחריהם משה וכני כוש ויכנעו אותם תחת‬
‫‪235‬‬
‫קיח‬ ‫ספר שמות‬
‫ירם ויתנו להם מס כמשפטם ג דעכיר מ^עה וכל העם א^ ר אתי‬
‫משם אל ארץ ארם למלחמה ‪ :‬ויצאו אנשי ארם גם הם לקראתם‬
‫וילחמו‪ ,‬בם ויתנם יי ביד משה ויפלו חללים רבים מאנשי א ר ם ‪:‬‬
‫ויכגעו ארם נם הס לפני משה ולפני כוש ויתנו‪.‬סס גם הם כמשפטם ‪:‬‬
‫ויכנע משה את ארם וארח בני ק ד ם תחת יד בני כוש ויפן וישב‬
‫משה וכל העם אשר אתו ארץ כוש ‪ :‬ויתחזק משה במלכות בני‬
‫כוש ‪ :‬ויהי יי אתו וייראו מפניו כל בני כוש ‪ :‬ויהי מקץ שנים וימת‬
‫שאול מלך אדום וימלוך תחתיו בעל חנן בן עכבור ; בשנת שש‬
‫עשרה שנה למלכות משה על כוש מלך בעל חנן בן עכבור בארץ‬
‫אדום על בל בני אדום שישים ושמונה שנה ‪ :‬בימיו פשע מואב‬
‫מתחת יד אדום אשר היו תחת אדום מימי הדד בן בדר המכה‬
‫אותם ואת מדין ויכניע את מואב תחת יד אדום ‪ :‬ויהי כמלוך בעל‬
‫חנן בן עבבור על בני אדום פשעו כל בני מואב מתחת יד אדום ‪:‬‬
‫ואנגיאס מלך אפריקה מת בימים ההם וימלוך אזדרובל בנו תחתיו ;‬
‫ובימים ההם מת יאניוש מלך בני כתים ויקברוהו בהיכלו אשר בנה‬
‫לו בבקעת כנפיא למושב וימלוך תחתיו לטיאנוס ; בשנת עשרים‬
‫ושתים שנה למלכות משה על בני בוש מלך לטיאנוס על בל בגי‬
‫כתים ארבעים וחמש שנים ‪ :‬ויבן לו גם הוא מ ג ד ^ גדול ו ע צו ם‬
‫מאד ויכן כתוכו היכל נאה למושבו להתנהג במלכותו כמשפט ‪:‬‬
‫בשנת שלש למלכו העביר קול לכל חכמיו ויעשו לו אניות הרבה ‪:‬‬
‫ויקכוץ לטיאנוס א רז כ ^י חילו ויבאו באגיורת וילכו להלחם עם‬
‫אזדרובל בן אנגיאס מלך אפריקה ‪ :‬ויבואו אפריקה ויערכו מלחמה‬
‫עם אזדרובל ועם חיד־יו ‪ :‬ויחזק ד־״טיאנוס עד־* אזדרובל וילכוד‬
‫לטיאנוס מאת אזדרובל את תעלת המיס אשר הביא אנגיאס אביו‬
‫מאת בני כתים בקחתו א ת יאגיה בת עוצי לאשה ויהרוס לטיאנוס‬
‫א ת גשר התעלה ההיא ויכה א רז כ ^ ח י ^ אזרלובל מכה רבה‬
‫מאד ‪ :‬ויתחזקו יתר גבורי אזדרובל וי מ ל א ל ב ם קנאה ויחפצו‬
‫במורח ויערכו עור מלחסדז ע ם ד־^טיאנוס מלך כ תי ם ‪ :‬ותחזק‬
‫המלחמה על כל אנשי אפריקה ויפלו כלןם חללים לפגי לטיאנוס‬
‫זעמו ויפול גם אזדרובל המלך כמלחמה ההיא‪ 1‬ולאזדרונל המלך‬
‫כת‬
 ‫‪236‬‬
‫ספר שמות‬
‫נ ת יפה מאד מאד ושמה אושפיזיונה‪ :‬וירקסובל אנשי אפריקה‬
‫א ת צלמה ‪ Sy‬בגדי ה ם מרוב יופידז וטוב מראיה ‪ :‬ויראו«>ןנשי‬
‫לטיאנוס את אושפיזיונה בת אזדרובל ויהללו אותה אל לטיאנום‬
‫מלכם ; ויצו לטיאנום ויביאוה אליו ויקח לטיאנום א ת אושפיזיונה‬
‫לאשה ויפן וישב אל דרכו בתימה ‪ :‬ויהי אחרי מות אזדרובל בן‬
‫יושבי‬ ‫אנגיאס בשוב לטיאנוס מהמלחמה אל ארצו ‪ :‬ויקומו‬
‫אפריקה ויקחו א רז אניבל כן אנגיאס אחי אזדרובל הקטן ממנו‬
‫וימליכו אוחו תחת אחיו י‪1‬ל כל ארץ אפריקה ‪ :‬ויהי במלכו ויתיי;ץ‬
‫ללכת כתימה להלחם א ת בני כ תי ם לנקום א ת נקמת אזדרובל‬
‫אחיו וארז נ ק ™ יושבי אפ ר ק ה ויעש כן ‪ :‬וי׳;ש אניות הרבדה‬
‫דכא בהם עם כל חילו וילך כתימה ‪ :‬וילחם אניבל א ה כני כתים‬
‫ויפלו כני בתים חללים לפני אניכל וחילו וינקום אניבל א ה נקמת‬
‫אחיו ‪ :‬רלחם אניבל עם כני בתים שמנה עשרה מ ל ח מו ח וישב‬
‫אניבל בארץ כהים ויחן עליה ימים רבים ‪ :‬ויכה אניבלמבני כתים‬
‫מכה רבה מאד ויהרוג א ת גדוליהם ואת שריהם ומיתר העם הבה‬
‫כשמונים אלף איש ‪ :‬ויהי מקץ ימים רבים ושנים ויפן וישב אניבל‬
‫«>ןל ארצו אפריקה וימלוך לבטח ב א פ רי ק ה תחת אחיו ‪ :‬בערת‬
‫ההיא בשנת מאה ושמונים שנה לרדת ישראל מצ רי מ ה וי צ או‬
‫אנשים נבורי חיל ממצרים שלשים אלף רגלי מכני י ש ר א ה ויהיו‬
‫בלם משבט יוסף מכני אפרים בן יוסף ‪ :‬כי א מ רו כי ת ם ה ק ץ‬
‫אשר חק יי על בני ישראל מימי קדם אשר דבר א די א כ ר ה ם ‪:‬‬
‫ויתאזרו ה אנ שי ם האלה וישימו איש חרבו על ירכו ו אי ש כ ה י‬
‫מלחמתו עליו ויבטחו בגבורתם ויצאו יחד ממצרים ביד חזקה ‪ :‬ולא‬
‫הוציאו א ת ם צדה לדרך רק כסף וזהב ו נ ם לחם ל א כו ^ ביום‬
‫ההוא לא הוציאו בידם ‪ :‬כי אמרו לקחת את מחייתם מפלשתים‬
‫כמחיר ואם לא ולקחו מאתם כחזקה ‪ :‬והאנשים ההם גכורי חיל‬
‫מאד מאד אחד יררוף אלף ושנים יניסו רבבה ויבטחו בגבורת ם‬
‫וילכו יחד כאשר המה ‪ :‬וישימו פניהם ארץ גת וירדו וימצאו רועי‬
‫ג ת רועים את מקנה ב^י גת ; ויאמרו אל הרועים תנו לנו מהצאן‬
‫במחיר לאכול כי רעכים אנחנו כי לא אכלגו לחם היום ‪ :‬ויאסרו‬
‫הרועים‬
 ‫קיט‬ ‫ספר ^טמות‬
‫הרועים הצאננו הם אם מקננו כי נתן לכם אף במחיר ויג׳טו בגי‬
‫אפרים לקחתם בחזקה ‪ :‬ויצעקו רועי גת עליהם ותשמע צעקתם‬
‫למרחוק ויצאו כל בגי גת אליהם ‪ :‬ויראו בני גת את רעת בני אפרים‬
‫וישובו ויזעיקו את כל אנשי גת ויחגרו איש כלי מלחמתו ויצ^^ו‬
‫אל בני אפרים למלחמה ‪ :‬ויערכו אתם מלחמה בבקעת גת ותהי‬
‫המלחמה חזקה ויכו אלה מאלה רבים ביום ההוא ‪ :‬ויהי ביום השני‬
‫וישלחו בני גת אל בל ערי פלשתים לבא אליהם לעזרה לאמר ‪ :‬עלו‬
‫אלינו ועזרונו ונכה את בני אפרים אשר יצאו ממצרים לקחת א ת‬
‫מקננו ולהלחם אתנו חגם ‪ :‬ובני אפרים עיפה נפשם נרעב ובצמא‬
‫כי לא אכלו לחם שלשה ימים ‪ :‬ויצאו מכל ערי פלשתים לעזרת‬
‫אנשי גת כאר בעי ם אלף איש ; ויערכו האנשים האלה ארה בני‬
‫אפרים מלחמה ויתן יי את בני אפרים ביד פלשתים ‪ :‬ויכו את כל‬
‫כני אפרים כל אשר יצאו ממצרים לא השאירו שריד כי אם עשרה‬
‫אנשים אשר ברחו ממערכת המלחמה ‪ :‬כי מאת יי היתה הרעה‬
‫הזאת אל בני אפרים כי מרו את פי יי לצאת ממצרים טרם ב א‬
‫הקץ אשר חק יי על ישראל מימי קדם ; וג ם מפד־ישתים נפד־״ו‬
‫הרבה כעשרים אלף איש וישאום אחיהם ויקברו אותם בעריהם ‪:‬‬
‫וישארו חללים בני אפרים נטושים בבקעת גת ימים רבים ושנים‬
‫ולא נתנו לקכורה ותהי כ ^ הבקעה מ ^ א ה עצמורת אנ שים ‪:‬‬
‫והאנשים אשר נמלטו מהמלחמדה באו מצרימרה ויגידו אד־י בני‬
‫ישראל את כד־״ הקורות אותם ‪ :‬ויתאבל אפרים אביהם עלי ה ם‬
‫ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו ‪ :‬ויבא אל אשתו ותלד בן ויקרא את‬
‫שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו ‪ :‬ומשה בן עמרם עודנו סלך בארץ‬
‫כוש בימים ההם ויצליח במלכותו וינהג את כל מלכות בני כוש‬
‫במשפט כצדק ובתמים ‪ :‬ויאהבו כל בני כוש את משה כ ^ ימי‬
‫מלכו עלי ה ם וייראו כל יושבי ארץ כוש מלפניו יראוה גדולות ‪:‬‬
‫ויהי בשנת הארבעים למלוך משה על כוש ומשה יושב על כסא‬
‫המלוכה וארגיה המלכה לפניו וכיה' השרים יושבים סביבורהיו ‪:‬‬
‫ותאמר אדניה המלכה לפגי המלך והשרים מה הדבר הזה אשר‬
‫עשיתם כל בני כוש זה ימים רכים ; הלא ידעתם כי ארבעים שנת‬
‫א׳ער‬
 ‫ספר שמות‬ ‫‪238‬‬

‫אשר מלך זה על בוש אלי לא קרב ואת אלהי בני כוש לא ע ב ד ‪i‬‬
‫ועתה שמעו נא בני כוש ו ל א ימלוך עליכ ם עוד זה אשר איננו‬
‫מבשרכם ; הנה מנכרוס בגי גדל והוא ימלוך עליכם ס טוב לכם‬
‫ל־־ עכור א ת בן אדוניכם מ ע מ ד אי ש נכרי עבד מלך מצרים ‪:‬‬
‫וישמעו כל העם וכל השרים בני מ ש א ת כל הדברים אשר דברה‬
‫אדוניה המלכד־; באזניהם ‪ :‬ויהי כל העם נכון עד הערב וישכימו‬
‫בבקר וימליכו עליה ם א ת סנכרוס בן קיקנוס מלך כוש ‪ :‬וייראו‬
‫כל כני כוש משלוח ידם במשה כי יי עם משה וכי זכרו בני כוש‬
‫א ת השבועה אשר נשבעו למשה על כן לא הרעו לו אך נרזנו‬
‫כל בני כוש מתנות רכות אל משה וישלחוהו מאתם בכבוד גדול ‪:‬‬
‫ויצא משה מארץ כוש וילך לדרכו ויחדל ממלוך על כוש ‪ :‬ומשה‬
‫בן שבע שנים וששים שגה בצאתו מארץ כוש ‪ :‬כי מיי היה הדבר‬
‫כי בא הקץ א שד מימי קדם להוציא את ישראל מעוני בני חם ‪:‬‬
‫וילך משה מדינה כי ירא לשוב מצרימדז מפני פרעה וילך וישב‬
‫על באר המים כמדין ; ותצאן שבע כנות רעואל המדיני לרעות‬
‫צאן אביהן ; ותבאן אל הבאר ותדלנה מים להשקות צאן אביהן ‪:‬‬
‫ויבואו רועי מדין ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק ארה דהצאן ‪:‬‬
‫ותבאן אל רעואל אביהן ותגדן ‪7‬־״ו את אשר עשה להן משדה ‪:‬‬
‫ותאמרן איש מצרי ה ציל ט מיד הדועים וגם דלה דלה לנו וישק‬
‫א ת הצאן ‪ :‬ויאמר רעואל אל בנותיו ואיו ל־ימה זה עזבתן או ת‬
‫דהאיש ‪ :‬וישלח רעואל־־' ויקחהו ויביאהו עמו הביתה ויאכל עמו‬
‫לחם ‪ :‬ויספר משה לרעואל ארה אשר ברח ממצרי ם וארה אשר‬
‫מלך ע ^ כו ש אר בעי ם שנדה ; ואחרי כן ^ ק חו הממלכה מידו‬
‫וישלחוהו לשלום ככבוד וכמתנות ‪ :‬ויהי כשמוע רעואל א ת דברי‬
‫משה ויאמר רעואל בלבו אתנה את זה אל בידה הכלא ואדצרה‬
‫בו א ת בגי כוש כי נוס נס הוא מפניהם ; ויקחהו ויתנהו אל בית‬
‫הסוהר ויהי משה בבית הסוהר עשר שנים ‪ :‬ויהי בהיות משה בבית‬
‫הסוהר ותחמול עליו צפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים כל‬
‫הימים ; וכל בני ישדאל עודם בארץ מצרי ם עוב^ם א ת מצרים‬
‫ככל עבודה קשת‪ ,‬ויד מצדים הולך וקשה על בגי ישראל בימי ם‬
‫ההם‬
‫‪239‬‬
‫קכ‬ ‫ספר ‪mw‬‬
‫דוהם ‪ :‬בע ת ההיא הכה יי א ת פרעה מלך מצרי ם רנגע יי אותר‬
‫בנגע הצרעת סבף רגלו ועד קרקרו מפני עבודת פרך בני ישראל‬
‫היה הנג ע הזה לפרעה מלך מצרים מאת יי בעת ההיא ‪ :‬כי שמע‬
‫יי אל תפלת עמו בגי ישראל ותבא אליו צעקתם מפגי עבודתם‬
‫הקשה ‪ :‬ובכל זאת לא שב אפו מהם ועוד יד פרעה נטויה על בני‬
‫ישראל ויקשה פרעה א ת ערפו ד־יפני יי ויכביד עולו על כל בני‬
‫ישראל וימדד א ת חייה ם בכל ע בוד ה קשה ‪ :‬ויהי כאשר ננ ע יי‬
‫א ת פרעה מלך מצרים וישאל את חכמיו ואת חרטומיו לרפאותו ‪:‬‬
‫ויאמרו לו חכמיו וחרטומיו כי אם יותן מדם ילדים קטנים אל הנג ע‬
‫ההוא ונרפא לו ‪ :‬וישמע אליהם פרעה וישלח סריסיו גושנה אל‬
‫בני ישראל לקחת ילדיהם הקטנים ‪ :‬וילכו סריסי פרעה ויקהו ילדי‬
‫בני ישראל מחיק אמותם בחזקה ויביאום אל פרעה יום יום ‪ :‬ילד‬
‫ליום ילד ליום וישחטום הרופאים ויתנו אל הנגע ככה יעשו כל‬
‫הימים ‪ :‬ויהי מספר הילדים אשר שחט פרעה שלש מאות ושבעים‬
‫־וחמשה ילדי ם ‪ :‬ולא שמע יי אל רופאי מלך מצרי ם ויהי הנגע‬
‫הולך וחוק ורב מאד ‪ :‬ויהי פרעה בחולי הנגע ההוא עשר שנים‬
‫ולב פרעה הולך וקשה על בגי י ש ר א ^ ‪ :‬ויהי מקץ עשר שני ם‬
‫ויוסף יי לפרעה מלך מצרים שבר על שבר ומכה על מכה ‪ :‬ויכהו‬
‫יי בשחין רע וחול־־'י הבטן ויהפך דהנגע ההוא לשחין רע ‪ :‬בעת‬
‫ההיא באו שני סריסי פרעה מארץ גושן אשר שם בני ישראל־' ‪:‬‬
‫ויבאו בירה פרעד‪ .-‬ויאמרו ל־'ו ראו ראינו ארה בני ישראל־* רפו‬
‫מעבודתם ויתעצלו במלאכה ‪ :‬ויהי כשמועפרעה את דברי סריסיו‬
‫ויחר אן^ פרעה על בני ישראל מאד כי נעצב מאד מכאב בשרו‬
‫ויען ויאמר אך עתה הנה כאשר ידעו בני ישראל כי חולה אנכי‬
‫וישובו וילעגו עלינו ‪ :‬ועתה מהרו ואסרו לי המרכבה ואלכה לי‬
‫גושנה ואראה את לעג בני ישראל אשר הם מלעיבים ומלעינים‬
‫עלי ; ויאסרו לו עבדיו המרכבה ויקחוהו וירכיבו אותו על הסוס‬
‫כי לא יכול לרכוב ‪ :‬ויקח עמו עשרים פרשים ועשרה רגלי וילך‬
‫אל כני ישראל גושנה ‪ :‬ויהי בלכתם עד קצה מצרים ויעבור סוס‬
‫המלך כ מ קו ם צר וגבוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזדה‬
‫ועומק‬
 ‫ספר שמת‬ ‫‪240‬‬
‫ועומק הארץ והשפלה מזה ‪ :‬וימהרו וירוצו הסוסים במקום ההוא‬
‫וירחיקו זה ארת זה וירהיקו הסוסים א ת סוס המלך ‪ :‬ויפול סוס‬
‫המלך אל העומק והשפלה והמיך‪ a‬רוכב עליו ‪ :‬ויהי בנפלו וההפך‬
‫המרכבה עד‪-‬י פני המלך וישב הסוס עד‪ -‬המלך ויצעק המלך כי‬
‫נכאב בשרו מ<?ד • ויקרע בשר דזמלך עליו ותשברנה עצמותיו‬
‫ולא יכול לרכוב ‪ :‬כי מאת יי היה הדבר הזה אליו כי שמע יי א ת‬
‫צעקת עמו בני ישראל ואת ענים ‪ :‬וישאוהו עבדיו על שכמם מעט‬
‫זה ומעט זה וישיבו אותו מצרימה וישובו גם הפרשים אשר עמו‬
‫סצרימה ‪ :‬וישכיבו את המלך במטתו וידע המלך כי בא קצו למות‬
‫ותב‪ >«5‬אפרענירת המלכד־? אשתו והכך לפני המלך ויבך המלך‬
‫עמה בכי ג ד ו ^ ‪ :‬ויבאו כל־־‘ שריו ועבדיו ביום ההוא ויראו את‬
‫המלך ברעה ההיא ויבכו עמו בכי גדול ‪ :‬ויועצו שרי המלך וכל‬
‫יועציו את המלך להמליך תחתיו בארץ א הז אשר יבחר מבניו ‪:‬‬
‫ולמלך שלשה בנים ושתי בנות אשר ילדה לו אפרענית המלכה‬
‫אשתו מלבד בני הפילגשים אשר למלך ; ואלה ש מו ת ם הבכור‬
‫עתרי ומשנהו אדיקם והשלישי מוריון ‪ :‬ואחיותיהם שם הגדולד־ז‬
‫בתיה והק טנה עכוזית ‪ :‬ויהי עתרי בכור המלך איש שוטה ומבוהל‬
‫ונמהר בכל דבריו ‪ :‬ואדיקם היה איש ערום וחכם מאד ויודע כל‬
‫הכמת מצרים ‪ :‬ואולם רע בתואר מאד ועב בשר וקצר קומה מאד‬
‫ויהי ארכו אמה וזרת ‪ :‬ויהי כראות המלך את א די ק ם בנו ערום‬
‫וחכם בכל דבר וישם המלך בלבו להמליכו תחתיו אחרי מותו ‪:‬‬
‫ויקה לו אשה את גרידה בת אבילט והוא בן עשר שני ם ותלד‬
‫לו ארבעה בנים ‪ :‬וילך הוא אחרי כןויקח שלש גשים והוליד שמונד‬
‫בנים ושלש בנות ; ויחזק ד־זחולי ע ‪ 4‬המלך מ^^^ד ויבאש בשח‬
‫כבשר החלל המושלך על פני השדה בעת הקיץ לחום השמש ‪:‬‬
‫וירא המלך כי חזק עליו חליו מאד ויצו ויקחו לו את אדיקם בנו‬
‫וימליכהו תחתיו בארץ ‪ :‬ויהי מקץ שלשת ימים וימת המלך כבשת‬
‫וכלימה ובחרפה ‪ :‬וישאוהו עבדיו ויקברוהו בקברי מלכי מצרים‬
‫בצוען מצרים ‪ :‬ו ל א חנטוהו כמשפט המלכים כי הבאיש בשרו‬
‫מאד ו ל א יכלו ל ג ש ^ אליו ^ חנו ט אותו מפני הריח ויקברוהו‬
‫בבהלה‬
‫‪241‬‬
‫קכא‬ ‫ספר שמות‬
‫בבהלה ; כי מאת יי היתה הרעה הזאת אליו כי שילם לו יי רעה‬
‫כרעתו אשר עשה לישראל בימיו ‪ :‬וימת בבהלה ובחרפה וימלוך‬
‫אדיקס בנו תחתיו ‪ :‬בן עשרים שגה אדיקם במלכו על־‘ מצ רי ם‬
‫ארבע שנים מלך ‪ :‬בשנת מאתים ושש שנים לרדת ישראל מצרים‬
‫מלך אדיקם על מצרים ‪ :‬ולא האריך ימים על ממ לכתו על מצרים‬
‫כאשר האריכו אבותיו במלכותם ‪ :‬כי מלול אביו ארבע ותשעים‬
‫שנה מלך במצרים אך חלה עשר שנים וימת כי הרשיע מאד לפני‬
‫יי ‪ :‬ויקראו כל מצרים את שם אדיקם פרעה כשם אבותיו כמשפטם‬
‫לעשות במצרים ‪ :‬וכל חכמי פרעה קראו את שם אדיקם אכוז כי‬
‫היה קצר מאד כי אכוז יקראו לקצר בלשון מצרים ‪ :‬ואדיקם היה‬
‫רע בתאר מאד ויהי בו אמה וזרת ותהי לו זקן גדולה ותגיע עד‬
‫קרסולי רגליו ‪ :‬וישב פרעה על כסא אביו למלך על מצרים וינהג‬
‫א ת מלכות מ צ רי ם בחכמתו ; ויהי במלכו וירשיע מאביו ו מ כ ^‬
‫המלכים אשר היו לפניו ויכביד את עולו מאד על כני י ש ר א ^ ‪:‬‬
‫וילך עם עבדיו גושנה אל בני ישראל‪ •-‬ויחזק עליהם העבודות ‪:‬‬
‫ויאמר אליהם כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואל‪-‬י תרפינה ידי כ ם‬
‫מעבודתנו מהיום ו ה ^ א ה כאשר עשיתם בימי אבי ‪ :‬וישם ע ^‬
‫ישראל שוטרים מבני ישראל ועל השוטרים שם נוגשים מעכדיו ‪:‬‬
‫וישם‪.‬עליהם מתכונת הלבנים ליום לעשות כמספר ההוא יום יום‬
‫ויפן וישב מצרימה ‪ :‬כעת ההיא צוו נוגשי פרעה את שוטרי בני‬
‫ישראל על פי פרעה לאמר ‪ :‬כה אמר פרעה עבדו את עכודתכם‬
‫דבר יום ביומו וכלו מעשיכם ואת מתכונת הלבנים ליום תשמורו‬
‫לא תגרעו דבר ‪ :‬והיה אשר תגרעו מ־יבניכם יום יום ושמתי א ת‬
‫ילדיכם ה ק טני ם תחתיחם ‪ :‬ויעשו כן נוגשי פרעה בי מי ם ה ה ם‬
‫כאשר צוה אליהם פרעה ‪ :‬והיה בכל־י עת אשר יחסר אל‪ -‬בני‬
‫ישראל ממתכונת הלבנים יום יום והלכו נוגשי פרעה אל נשי כני‬
‫ישראל‪ :‬ולקחו מספר הנגרע מהלבנים מילדי בני ישראל הקטנים‬
‫ולקחו אותם בחזקה מבין ברכי אמותם וישימו אותם תחת הלבנים‬
‫בבנין ‪ :‬ואבותם ואמותם צועקים עליהם ובוכים בשמעם את קול‬
‫בכית ילדיהם בקיר הבנין*‪ .‬ויתחזקו הנוגשים על־‘ י ש ר א ^ לתת‬
‫ישראל‬ ‫לא ‪51‬‬
 ‫ספר ‪n)W‬‬ ‫‪^42‬‬
‫ישראל את בניהם בבנין וי׳עם האיע‪ 5‬את בנו בקיר ויתן עלץ חומר‬
‫ועיניו בוכות עליו ודמעותיו יורדות על בגו ‪ :‬ויעשו כן נוגשי פרעה‬
‫א ^ ילדי ישראל־י ימים רבים ואין חומל ואין מרחם אל ילדי בגי‬
‫ישראל־‘ ‪ :‬ויהי מספד כל הילדים המומתים בבגין מאתים ושבעים‬
‫ילדים ‪ :‬מהם אשר בנו עליהם תחת הלבנים אשר חסרו לאבותם‬
‫ומהם אשר משכו אותם מתים מהבנין ‪ :‬ותחזק ותכבד העבודה‬
‫על בגי ישראל בימי אדיקם מעבודה אשר עבדו בימי אביו ‪ :‬ויאנחו‬
‫בני ישראל־י יום יום מהעבודה הקשה אשר עליהם כי אמרו הנה‬
‫במות פרעה וקם בנו והקל־־* מ עיי נו העבודה ‪ :‬אך הם מחזקים‬
‫עליהם את העבודה האחרונה מן הראשונה ויאנחו בני ישראל מזה‬
‫ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה ‪ :‬וישמע אלהים את קול בני‬
‫ישר^ ואת נאקתם בימים ההם ויזכור אלהים להם את בריתו אשר‬
‫ברת את אברהם את יצחק ואת יעקכ ; וירא אלהים את סכלות בגי‬
‫ישראל ואת עבודתם הקשה עליהם כימים ההם ויאמר להצילם ‪:‬‬
‫ומשה בן עמרם עודנו כלוא כבור בימים ההם כבית רעו^ המדיני‬
‫וצפורה בת רעואל מכלכלהו לחם בסתר יום יום ‪ :‬ויהי משח כלוא‬
‫בבית רעואל בכור עשר שנים ‪ :‬ויהי מקץ עשר שנים היא השנה‬
‫הראשונה למלוך פרעה על מצרים תחת אביו ‪ :‬ותאמר צפורה אל‬
‫רעואל אביה האיש העברי אשר אסרת זה עשר שנים בבית הסוהר‬
‫ואין דורש ואין מבקש אותו ‪ :‬ועתה אם טוב בעיניך אבי נשלחה‬
‫גא ונראה אם חי ואם מת הוא ואביה לא ידע כי היא כלכלהו ‪:‬‬
‫ויען רעואל אביה ויאמר אליה הנהיה כדבר הזה להעצר הגבר‬
‫בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל ויחיה ‪ :‬ותען צפורה את אביה‬
‫לאמר הלא שמעת אדוני כי אלהי העברים גדול ונורא הוא ומפליא‬
‫להם בכל עת ‪ :‬הוא אשר הציל את אברהם מאור כשדים ואת יצחק‬
‫מחרב אביו ואת יעקב ממלאך יי בהאבקו עמו במעבר יבוק ‪ :‬וגם‬
‫עם האיש הזה רבות עשה ויצל אותו מיאור מצרים ומחרב פרעה‬
‫ובני כוש וגס מן הרעב יכול להצילו ולהחיותו ‪ :‬וייטב הדבר בעיני‬
‫רעו^ויעש כדבר בתו וישלח אל הבור לראות מה נעשה במשה ‪:‬‬
‫וירא והנה האיש משה חי בבור עומד על רגליו משבח ומתחנן ^‬
‫אלהי‬
 ‫קכב‬ ‫ספר שמוח‬
‫^^להי אבותיו ‪ :‬ויצו רעואר ויוציאו את משה סן הכור ויגלהו לר‬
‫וישנה את כגדי כלאו ויאכל לחם ; ויהי אחרי כץ וירד משה אד־־י‬
‫גנת רעואל אשר אחרי הכית ויתפלל שם אל יי אלהיו אשר עשה‬
‫אתו נפלאות רבות ‪ :‬ויהי בהתפללו ויבט נגדו והגה מטד־־ו ספיר‬
‫מוצב ארצה והוא נטוע כתוך הגנה ‪ :‬ויקרב אל המטה וירא והגה‬
‫חקוק בו שם יהוה אלהי ם צבאורת כתוב ומפורש עי‪-‬י המטה ‪:‬‬
‫ויקראהו וישלח את ידו ויתלש כהתלש עץ יער מסבכו ויהי למטה‬
‫בכפו ‪ :‬והמטה הזה הוא המטה הנברא בה כ^י מפעלות אלהינר‬
‫אחרי בראו שמים וארץ וכל צבאם ימים ונהרות וכל דגתם ‪ :‬ויהי‬
‫בהגרש אלהים את האדם מגן עדן ויקח ן‪^.‬ת המטה בידו ויצן>&‬
‫ויעבוד את האדמה אשר ^ו ק ח משם ‪ :‬ויגע המטה עד נח וינתן‬
‫א ^ שם ואד־* תולדותיו עד געתו אד־‘ יד אברהם העברי ‪ :‬ויהי‬
‫בתת אברהם א ת כל אשר לו ליצחק בנו נתן אליו גם א ת המטה‬
‫הזה ‪ :‬ויהי בברוח יעקב פדנה ארם ויקח אותה בידו ויהי בשובו‬
‫אל אביו נטוש ל־*א נטשו ‪ :‬וגם ברדתו מצרימה ויקח אותו בידו‬
‫ויתנהו אדי‘ יוסף שכם אחד על אחיו כי בחזקה לקח אותו יעקב‬
‫מיד עשו אחיו ‪ :‬ויהי אחרי מות יוסף ויבאו שרי מצרימדה ב י ת‬
‫יוסף ‪ :‬ויגע המטה אל יד רעואל המדיני ויהי בצאתו ממצרים ויקה‬
‫אותו כידו ויטעהו בתוך גנתו ‪ :‬ויבחנו כד־‘ גבורי קינים ?־־‘ תלוש‬
‫אותו בבקשם ד־יקחת את צפורה בתו ולא יבולו ‪ :‬וישאר המטה‬
‫ההוא נטועה בתוך גנת רעואל עד בוא אשר לו המשפט ויקההו ‪:‬‬
‫ויהי כראות רעואל את ה מ ט ה ביד משה ויתמה על כבה ויתן א ת‬
‫צפורה בתו למשה לאשה ‪ :‬בעת ההיא מת בע^י חנן בן עכבור‬
‫מלך אדום ויקבר בביתו בארץ א דו ם ‪ :‬ויהי אחרי מותו וישלחו‬
‫בני עשו ארץ ארם ויקחו משם איש מעיר אשר בארם ושמו הדר‬
‫וימליכו אותו על יהם החת בעל חנן מלכם ‪ :‬וימלוך הרר על בני‬
‫אדום ארבעים ושמ ונה שנח ‪ :‬ויהי במלכו ויועץ להלחם את בני‬
‫מואב להשיבם תחת יד בני עשו כבראשונה ולא יכול ‪ :‬כי שמעו‬
‫בני מואב את הדבר הזה ויקומו וימהרו וי מלי כו ע^יה ש מ־־יך‬
‫מאחיהם ‪ :‬ויתקבצו אחרי כן כעם רב וישלחו אל כני מעון אחיהם‬
‫לעזרם‬
 ‫‪244‬‬
‫ספר שמות‬
‫לעוזרם להלחם את הדר מלך אדום ‪ :‬וי׳עמע הדר א ת הדבר‬
‫עשו בני מואב ויירא מאד מפניהם וי ח ד ^ להלחם אתם ‪ :‬בימים‬
‫ההם לקח משה בן עמרם במדין את צפורה בת דעואל־״ המדיני‬
‫לאשה ‪ :‬ותלך צפורה בדרכי נשי בני יעקב י א חסרה דבר מצדקת‬
‫שרה רבקה ‪?m‬־* ולאה ‪ :‬ותהר צפורה ותלד בן ויקדא א ה שמו‬
‫גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ‪ :‬רק לא מי אה כשר ערלתו‬
‫בגזרת רעואל חותנו ‪ :‬ותהר עוד ותלד בן וימל א ח כשר ערלתו‬
‫ויקרא את שמו אליעזר ‪ :‬כי אמר משה כי אלהי אבי בעזרי ויצילני‬
‫מחרב פרעה ‪ :‬ופרעה מלך מצרים החזיק העבודה מאד על בני‬
‫ישר^ בימים ההם ויוסף להכביד עולו על בני ישר^ ‪ :‬ויצו ויעבירו‬
‫קול במצרים לאמר לא הוסיפון לתה תבן לעם ללבון הלבנים והם‬
‫ילכו וקוששו להם תבן מאשר ימצאו ‪ :‬וגם א ת מתכונת הלבנים‬
‫א שד יעשו ליום יתנו לא יגדעו מהם דבד כי נדפים הם בעבודתם ‪:‬‬
‫וישמעו בני ישראל את הדבד הזה ויתאבלו ויאנחו ויצעקו אל יי‬
‫ממר נפשם ‪ :‬וישמע יי את צעקת כני ישראל־־‘ וירא אר־ז הלחץ‬
‫אשר מצרים לוחצים אותם ‪ :‬ויקנא יי על עמו ועל נחלתו ד שמע‬
‫א ת קולם ויאמר ל הו צי א ם מעוני מצרים ^ ת ת להם ארץ כנען‬
‫?־‘ אחוזה ‪ :‬ובימים ההם ומשה היה דועה את צאן דעואל המדיני‬
‫חותנו אחרי מדבד סין והמטה אשד לקח מאת חותנו בידו ‪ :‬ויהי‬
‫היום ויברח ד־־ימשה גדי עזים מן הצאן וירדוף משה אח חו ויבא‬
‫עד הר ה א ל הי ם חורבה ‪ :‬ויהי בבואו חורבה וירא אליו יי ש ם‬
‫בסנה וירא את הסנה בוער באש רק האש ^ א שד־״טה ב כ ג ה‬
‫לשורפו ‪ :‬ויהמה משה מן המראה הזה מדוע לא יבער הסנה ויגש‬
‫לראות את הדבר הנורא הזה ‪ :‬ויקרא יי א ^י משה מתוך האש‬
‫ויצוהו לרדת מצרימה אל פרעה מלך מצרים לשלח את כני ישראל‬
‫מעבודתו ; ויאמר יי אל משה לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים‬
‫המבקשים א ת נפשך ודברת אל פרעה לשלח את ישראל מארצו ‪:‬‬
‫ויורהו יי לעשות אותות ומופטים במצרים לעיני פרעה ולעיני עבדיו‬
‫למען יאמינו כי שלח אותו יי ‪ :‬וישמע משה ‪:‬־‘ כל אשר צוהו יי‬
‫וישב אל חותנו ויגד לו הדבר ויאמר ‪ i n‬יתתלך לשלום ‪ :‬ויקם‬
‫משה‬
‫‪245‬‬
‫קכג‬ ‫ספר^טמות‬
‫בדטה ^לכת מצחמה ויקח עסו א ת א׳עתו ואת בניו ‪ :‬ויהי בדרך‬
‫במלון וירד מלאך האלהים ויבקש ממנו תואנה ‪ :‬ויאמר להמיתו‬
‫על דבר בנו בכורו אשר לא מ ^ אותו ויעבור על הברירה אשר‬
‫כרת יי את אברהם ‪ :‬כי שמע משה אד־ דברי חותנו אשר דבר‬
‫אליו לבלתי מול א ת בנו בכורו על כן לא מל אותו ‪ :‬והרא צפורה‬
‫את מלאך יי מבקש תואנה ממשה ותדע כי בעבור אשר לא מל‬
‫את גרשום בנה היה הרבר הזה ר*ילר ; ותמהר צפורדה ותקה‬
‫מחדודי הצורים אשר שמה ותמל את בנה ותמלט את אישה ואת‬
‫בנה מ ה מ ל א ך האלהים ‪ :‬ואהרן בן עמרם אחי משה היה במצרים‬
‫הולך על־‘ שפת היאור ביום ההוא ‪ :‬וירא אליו יי במקום ה ה ו א‬
‫ויאמר אליו ^ ך נא ^ ק ר א ת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר‬
‫האלהים וישק לו ‪ :‬וישא אהרן את עיניו וירא את צפורה אשרה‬
‫משה וילדיה ויאמר אל משה מי אלה לך ‪ :‬ויאמר לו משה אשתי‬
‫ובני הם אשר נתן לי אלהים במדין וירע לאהרן הדבר על אודות‬
‫האשה וילדיה ; ויאמר אהרן אל־‘ משדה לשלח את האשה ואת‬
‫ילדיה ללכת בית אביה וישמע משה א ל דברי אהרן ויעש כן ‪:‬‬
‫ותשב צפורה וכניה וילכו בית רעואל וישבו שם עד עת פקד יי‬
‫א ת עמו ויוציאם ממצרים מיד פרעה ; ומשה ואהרן באו מצרימה‬
‫אל עדת בני ישראל וידברו אליהם את כל דברי יי וישמח העם‬
‫שמחה גדולה מאד ; וישכימו משה ואהרן ממחרת וילכו עד בית‬
‫פרעה ומטה האלהים לקחו בירם ‪ :‬ויהי בבואם אל שער המלך‬
‫ושני כפירי אריות סגורים שם בכבלי ברזל ואין איש יוצא ו ב א‬
‫מפניהם לבד מאשר יצוה המלך לבוא ויבואו א ת ם המלחשיכם‬
‫ויסירו הכפירים בלחשיהם ויביאוהו למלך ‪ :‬וימהר משה וינף א ת‬
‫המטה על הכפירים ויתירם ויבואו משה ואהרן בית השלך ; וגם‬
‫הכפירים באו אתם בשמחה וירדפו אחריהם וישמחו כאשר ישמח‬
‫הכלב אל אדוניו כבואו מן השדה ‪ :‬ויהי כראות פרעה את הדבר‬
‫הזה וי ת מ ה על ככה ויבהל מאד מפני השמועה כי היה ת א ר ם‬
‫כתואר בני האלהים ‪ :‬ויאמר פרעה אל משה ואל אהרן מה תחפצו‬
‫ויענוהו לאמר יי אלהי העברים שלחנו אליך לאמר שלח את עמי‬
‫ויעבדוני‬
 ‫ספר שטות‬ ‫‪246‬‬
‫ויעבדוני ‪ :‬ויהי כשמוע פרעה את דבריה ם ויירא מאד מ&ניהם‬
‫ויאמר אליהם לכו היום ובאתם אלי ^ מ ח ר ויעשו כדבר המלך ‪:‬‬
‫ויהי בלכתם וישלח פרעה ויקרא ^ בלעם הקוסם ואל יוגוס וימברוס‬
‫בניו ואל כל המכשפים והחרטומים והיועצים אשר למלך ויבואו‬
‫כלם וישבו לפני המלך ‪ :‬ויספר להם המלך א ת כל הדברים אשר‬
‫דברו אליו מ ש ה ואהרן אחיו ‪ :‬ויאמרו החרטומים אל המלך ואיך‬
‫באו אליך האג שים מפני הכפירים האסורים בשער ‪ :‬ויאמר המלך‬
‫כי הניפו מטיהם ע?־‘ הכפירים ויתירום ויבואו אלי וגם הכפירים‬
‫שמחו לקראת ם כשמוח הכלב לקראת אדוניו ‪ :‬ויען בלעם בן כעור‬
‫הקוסם את המלך לאמר אין אלה כי אם מכשפים כמונו ‪ :‬ועתה‬
‫שלח נא בעדם ויבואו ונבחנה אותם ויעש המלך כן ‪ :‬ויהי בבקר‬
‫וישלח פרעה אל משה ואל־* אהרן לבוא לפגי המלך ‪ :‬ויקהו א ת‬
‫מטה האלהים ויבואו אל המלך וידברו לו לאמר ‪ :‬כה אמר יי אלהי‬
‫העבדים שלח את עמי ויעבדוני ‪ :‬ויאמר אליהם המלך ומי יאמין‬
‫לכם כי שלוחי אלהים אתם ועל פיו באתם אלי ; עתה תנו לכם‬
‫מופת ואות בדבר הזה ואז יאמנו דבריכם אשר תדברו ‪ :‬וימהר‬
‫אהדן וישלך את המטה מידו לפני פרעה ולפני עבדיו ותשב המטה‬
‫לתנין ‪ :‬ויראו החרטומים את הדבר הזה ויעשו גם הם החרטומים‬
‫כן וישליכו איש מטהו ארצה ויהיו לתנינים ‪ :‬וישא תנין מטה אהרן‬
‫את ראשו ויפתח א ת פיו ד־יבלוע אות תניני מטות המכשפים ‪:‬‬
‫ויען בלעם הקוסם ויאמד מימי קדם היה הדבר הזה אשר י ב ^ ע‬
‫הנין ארז רעהו ואשר יבד־־יעו דני הים איש א ת רעדהו ‪ :‬ועתה‬
‫השיבהו נא רימטה כבראשונה ונשיכה גם אנחנו א ת מטותינו‬
‫כבראשונה ; והיה א ם כ ^ ע מטך ארז מטותינו וידענו כי רוח‬
‫אלהים בך ואם אין הנה חרש אתה כמונו ‪ :‬וימהר אהרן וישלח‬
‫ידו ויחזק בזנב התנין ויהי למטה בכפו ‪ :‬ויעשו גם הם החרטומים‬
‫כן במטותס ויחזיקו איש כזנב תנינו ויהיו ^ מ טו ת ככראשונד־־ו ‪:‬‬
‫ויהי בשובם למטות ויבלע מטה אהרן א ת מטותם ‪ :‬ויהי כראות‬
‫המד־יך את הדבר הזה ויצו ד״הביא ארז ספר הזכרונורת א ש ר‬
‫ד״מלכי מצרים ויביאו ספר הזכרונות דברי הימים אשר ?‪*-‬מלכי‬
‫מצרים‬
‫‪247‬‬
‫ק כד‬ ‫ספר שמות‬
‫מצרים אשר כל אלילי מצרים כתובים בו ויקראו לפני הטלך ‪ :‬ויהי‬
‫כהקרא ספר אלילי מצרים לפני פרעה כי אמר למצוא בו שם יי‬
‫מה הוא ולא מצא ‪ :‬ויאמר פרעה אל משה ואל אהרן הנה ל א‬
‫מצאתי את שם אלהיכם כתוב בספר הזה ואת שמו לא ידעתי ‪:‬‬
‫ויענו יועצי פרעה וחכמיו את ה מ ^ ך ד־^אמר ‪ :‬שמענו כי א ^ הי‬
‫העברים בן חכמים הוא בן מלכי קדם ‪ :‬ויפן פרעה אל משה ואל‬
‫אהרן ויאמר אליהם לא ידעתי את יי אשר אמרתם וגם את עמו‬
‫לא אשלח ‪ :‬ויענו ויאמרו אל המלך יי אלהי האלהים שמו ויקרא‬
‫עלינו שמו מימי אבותינו וישלחנו לאמר לכו אל פרעה ואמרתם‬
‫אליו שלח עמי ויעבדוני ‪ :‬ועתה שלח נא ן>?ותנו ונלכה נא דרך‬
‫שלשת ימים במדבר ונזבחה לו כי מימי רדת יעקב מצרימה לא‬
‫לקח מידינו עולה ומנחה וזבח ‪ :‬ואם אינך משלח אותנו יחרה אפו‬
‫עליך והכה א ת מצרים בדבר או בחרב ‪ :‬ויאמר פרעה אליהם ספרו‬
‫נא לי א ת כהו ואת גבורתו ויאמרו לו הוא ברא את השמים ואת‬
‫הארץ ימים וכל דגתם ‪ :‬יוצר אור ובורא חשך ממטיר ארץ ומרוה‬
‫אותה ויציץ בה צמח ודשא ‪ :‬בורא אדם ובהמה וחיתו יער ועוף‬
‫השמים ודגי הים ועל פיו יחיו וימותו ; הלא הוא ברא אותך ברחם‬
‫אמך ויתן בך רוח חיים ויגדלך ויושיבך על כסא מלכות מצרים ‪ :‬והוא‬
‫יקה את דוחך ואת נפשך ממך וישיב אותך אד־־י האדמה אשר‬
‫לוקחת משם ‪ :‬ויחר אף המלך כדבריהם ויאמר אליהם ומי בכל‬
‫אלהי העמים אשר יוכל לעשות כן לי יאורי ואני עשיתני ‪ :‬ויגרש‬
‫אותם מלפניו ויצו להכביד עבודת מצרים עד־* ישראד־‘ מתמול‬
‫שלשום ‪ :‬ומשה ואהרן יצאו מאת פני פרעה ויראו את בני ישר^‬
‫ברעה כי הכבידו על־*יהם נוגשי פרעה את העבודה מאד ‪ :‬וישב‬
‫משה אל יי ויאמר למה הרעות לעמך כי מאז באתי לדבר אד־*‬
‫פרעה את אשר שלחתני הרע לבני ישראל מאד ‪ :‬ויאמר יי אד־‘‬
‫משה הנך רואה כי כיד חזקה ובמכות נמרצות ישלח פרעה א ת‬
‫בני ישראל מארצו ‪ :‬וישבו משה ואהרן בקרב אחיהם בני ישראל‬
‫כמצרים ובני ישראד• מררו המצרים את חייהם בעבודה קשה‬
‫אשר הכבידו עליהם עוד ;‬
‫ויהי‬
 ‫‪248‬‬
‫פרשת כא‬
‫ף ה י מקץ שנתים ימים ויוסף יי שלח את מ^עה אל פרעה להוציא‬
‫את בני ישראל לשלחם מארץ מצרים ‪ :‬וילך משה ויבא בית‬
‫פרעה וידבר אליו את דברי יי אשר שלחו ולא אבה פרעה לשמוע‬
‫בקול יי ויעורר האלהים את גבורתו במצרים על פרעה ועל עבדיו‬
‫דיך אלהים את פרעה ואת עמו במכות רעות וגדולות עד מאד ‪:‬‬
‫דשלח יי ביד אהרן ויהפוך ארת כל מימי מצרים לדם ואת כל־־י‬
‫יאוריהם ואת נהרותם ; והיה בבוא המצרי לשתות ולשאוב מי ם‬
‫והביט אל כדו והנה כל המים נהפכו לדם ‪ :‬ובבואו לשתות בכוסו‬
‫והיה המים אשר בכוס לדם ‪ :‬וגם בלוש האשה א ת קמחה ובבשלה‬
‫את תבשילה ויהיו מראיהם למראה הדם ‪ :‬וישלח יי עוד וישרוץ‬
‫כל מימיהם צפרדעים ויבואו כל הצפרדעים בית מצרים ‪ :‬ויהי‬
‫בשתות כל המצרים מים ותמלאנה ב טנ ם צפרדעים ותקרקרנד־ז‬
‫במעיה ם כ^זשר רתקרקרנה ב הי ו ת ם בי ^ו ר ‪ :‬ו ג ם כ ^ מי‬
‫משהיהם ומי תבשילם שבו לצפרדעים וגם בשכבם על מ ט ה ם‬
‫דזיעו כל זי ע ה ם צפרדעים ‪ :‬בכל זאת לא שב אף יי מהם ועוד‬
‫ירו נטויה על כל מצרים להכותם ב כ ה מכה ג דו ל ה ‪ :‬וישלח יי‬
‫ויך א ה עפרם לכנים ו ה הי הכנם במצרים ב רו ם ש הי אמו ה‬
‫הארץ ; וגם על בשר האדם והבהמה היו הכנים הרבה מאד בכל‬
‫יושבי מצרים ‪ :‬וג ם על המלך והמלכה שלח יי א ה הכנים ויצר‬
‫למצרים מאד מפני הכנים ‪ :‬בכר זאת לא שב אף יי ועוד ידו נטויה‬
‫על מצרים ‪ :‬וישלח יי במצרים את כר חית השדה ויבואו וישחיתו‬
‫א ת כל מצרים ואת הג^דם והבהמה והעץ ו כ ה אשר למצרים ‪:‬‬
‫וישלח יי נחש שרף ועקרב גם עכבר וחולד וצב עם זוחלי עפר ‪:‬‬
‫זבוב וצרעה פרעוש ופשפש וי הו ש כל ערוב למינהו ‪ :‬וכל שרץ‬
‫ו ב ע ה כנף למינהו ב או מצרימה וירעו למצרים מ א ד ‪ :‬ויבו או‬
‫הפרעושים והזבובים בעיני כ ה מצרים ובאזניהם ‪ :‬ו ג ם הצרעה‬
‫באה עליהם ותגרשם ויבואו מפניה חדר בחדר ותרדוף אחריהם ‪:‬‬
‫ויהי בהחבא מצרים מפני הערוב וינעלו דלתותיהם אחריהם ויצו‬
‫האלהים את הסילונית אשר בים ותעל ותבוא מצרימה ‪ :‬ולה אמות‬
‫ארוכות‬
‫‪249‬‬ ‫קכה‬ ‫פפר שמות‬
‫ארוכות עשר אמות באורך באמת איש ‪ :‬ותעל רעגות ותגל איו‬
‫התקרה ואת המעזיבה ותחתכם ‪ :‬ותשלח אמתה הביתה ותסר א ת‬
‫המגעולי ואת הבריח ותפתח את בתי מצרים ‪ :‬ואחרי בן י בו או‬
‫הערוב בית מצרים וישחית הערוב את מצרים וייצר להם מאד ‪:‬‬
‫בכל זאת לא שב אף יי ממצרים ועוד ירו‪:‬נטויה עליהם ‪ :‬וישלח‬
‫אלהים את הדבר ויבא דבר במצרים בסוסים בחמורים ובגמלים‬
‫בבקר ובצאן ובכל האדם ‪ :‬ויהי בהשכים כל מצרים בבקר להוציא‬
‫מקניהם לרעות וימצאו את כל מקניהם כי מתו ‪ :‬ולא נותר ממקנה‬
‫בל מצרים זולתי אחד מעיסר וממקנה בני ישראל אשר כגשן לא‬
‫מ ת אחד ‪ :‬וישלח אלהים דלקת א ש ככשר מצרים ויבקע א ת‬
‫בשרם ויהי ל־*שחין רע בבל מצרים מכף רגל ם ועד ק ד ק ד ם ‪:‬‬
‫ותהיין בכל בשרם אבעבועות רבות ויזב בשרם מעליה ם עד כי‬
‫נמקו ויבאשו ‪ :‬בכל זאת לא שב אף יי ועור ידו נטויה על מצרים‬
‫בלה ‪ :‬וישלח יי כרד כבד מאר ויך את גפנם וישבר א ת עץ פרים‬
‫ויבש אותם ויבלו עיייהם ‪ :‬וג ם כל ירק עשב יבש ואבד כי א ש‬
‫מתלקחת ירדה כתוך הברד על כן כלה הברד והאש את הכל ‪:‬‬
‫וגם האדם והבהמה הנמצאים חוצה מרתו מלהבי אש וברד וכל‬
‫הכפרים נתשו ‪ :‬וישלה יי ויבא ארבה ככד מצרימה ח סל וסלעם‬
‫וחרגול וחגב וכל הארבה למינהו ויאכל א ת אשר השאיר הברד ‪:‬‬
‫אז שמחו כל מצרים בארבה ואף בי אכל כל תנובת השדה ויצורו‬
‫מצרים מהארכת לרוב מאד וימלחום למאכל ‪ :‬ויהפוך יי רוח ים‬
‫חזק מאד וישא את כל הארבה ו ג ם את מלוחים ויתקעהו ימרח‬
‫סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים ; וישלח אלהים חשך‬
‫במצרים ותחשך כל ארץ מצרים ופתרוס שלשת ימים עד א ש ר‬
‫לא יראה אדם את ידו בשומה אל פיו ‪ :‬בעת ההיא מתו רבים מעם‬
‫ישראל על אשר מרדו ביי ו ל א שמעו אל משה ואל אהרן ו ל א‬
‫האמינו בהם כי אלהים שלחם ‪ :‬ויאמרו לא נצא ממצרים פן נמות‬
‫ברעב במרבד שמם ולא אבו לשמוע בקול משח ‪ :‬ויגוף יי אותם‬
‫בשלשת ימי החשך ויקברום ישראל בימים ההם לבלתי דעת בהם‬
‫עשבי מצרים וישמחו עליהם ‪ :‬והחשך חזק מאד במצרים שלשת‬
‫ימים‬ ‫לב ‪32‬‬
 ‫ספר שמות‬ ‫‪250‬‬

‫מים ויהי כל העומד בבוא החושך עודנו עומר במקומו ‪ :‬והיושב‬

‫עורנו יושכ והשוכב עודנו שוכב כאשר הוא וההולך ישב לו בארץ‬
‫במקומו ויהי הדבר הזה לכל מצרים עד עבור החשך ‪ :‬ויעבור ימי‬
‫החשך וישלח יי את משה ואת אהרן אל בני ישראל לאמר חנו‬
‫א ת חניכם ועשיתם את פסחיכם כי הנני בא בחצי הלילה בתוך‬
‫כל מצרים והרנתי את כד בכוריהם מבכור אדם ועד ככור בהמה‬
‫וראיתי את פסחיכם ופסחתי עליכם ‪ :‬ויעשו בגי ישראל ככל אשר‬
‫צוה י♦ את משה ואות אהרן כן עשו כלילה ההוג>‪ : 6‬ויהי בחצי‬
‫הלילה ויצא יי כתוך מצרים ויך את כל בכורי מצרים מבכור אדם‬
‫ועד בכור בהמה ‪ :‬ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצריס‬
‫ותהי צעקה גדולה בכל מצרים בלילה ההוא כי אין בית אשר אין‬
‫שם מת ‪ :‬גם דמות בכורי מצרים החקוקים בקירות בתיהם נמחו‬
‫ויפלו ארצה ‪ :‬וגם כל עצמות בכוריהם אשר מתו טרם זה ויקברום‬
‫בבתיהם ויגררו אותם כלבי מצרים בלילה ההוא ויסחבום ^ פני‬
‫כל מצרים וישליכו או ת ם לפניהם ‪ :‬ויראו כל מצרים את הרעה‬
‫הזאת אשר באה עליהם פתאום ויצעקו כל מצרים בקול רם ‪ :‬ויבכו‬
‫כל משפחות מצרים כלילה ההוא איש עד־־‘ בנו ואיש ע ^ בהו‬
‫בכוריהם ותשמע מהומת מצרים בלילה ההוא למרחוק ‪ :‬ותצא‬
‫בתיה בת פרעה ע ם המלך בלילה ההוא לבקש את משה וארה‬
‫אהרן בבתיהם וימצאו אותם בבתיהם אוכלים ושותים ושמחים עם‬
‫כל ישראל ‪ :‬ותאמר בתיה ן^ל משה הלא זה יהיה גמולי הטוב‬
‫אשר עשיתי אליך <?שר גדלתיך ואשר טפחתיך ותכיא עלי ועז*‬
‫בית אבי הרעה הזאת ‪ :‬ויאמר אליה משה הלא עשר מכות איטר‬
‫הביא יי על כל מצרים ההגיעאליך רע מכלם אם באה אליך אחת‬
‫מהן ותאמר לא ‪ :‬ויאמר אליה משה גם כי את בכורה לאמך הנך‬
‫לא תמותי ולא יבא לך רע כתוך מצרים ‪ :‬ותאמר ומה יתרון לי‬
‫אחרי אשר אני רואה את המלך אחי וכל ביתו ועבדיו כרעה הזאת‬
‫אשר מתו כל בכוריהם עם כל בכורי מצרים ‪ :‬ויאמר אליה משה‬
‫הלא אחיך וביתו ועבדיו משפחות מצרים לא שמעו אל דברי יי‬
‫על בן באה עליהם הרעה הזאת ‪ :‬ופרעה מלך מצרים נגש לפני‬
‫סשה‬
‫‪251‬‬
‫קנו‬ ‫ספר שמות‬
‫משד• ואדהרן ומקצרז בני ישראל אשר היו א ^ ם בסקוס ה ה ו א‬
‫ויתחנן אליהם ‪ S‬אסר ‪ :‬קומו וקחו א ת אחיכם כל בני ישראל אשר‬
‫בארץ וצאנם ובקרם וכל אשר לד!ם לא ישאירו דבר אך העתירו‬
‫אל יי אלהיכם בערי ‪ :‬ויאמר משה אל פרעה הגה גם אתה ככור‬
‫לאמך אך א ^ תירא כי לא רתמות כי צוה יי לדזחיותך בעבור‬
‫הראותך כחו הגדול וזרועו הנטויד• והחזקה ‪ :‬ויצו פרעה לשלח א ת‬
‫בני ישראל ויתחזקו כ ^ מצרים ל שלח ם כי אמרו כלגו מ תי ם ‪:‬‬
‫וישלחו כל מצרים את ישראל בעושר רב מאד וצאן ובקר ומגדנות‬
‫כשבועות יי בינו ובין אברדתם אבינו ‪ :‬ויתמהמהו מבני ישראל־*‬
‫לצארת בלילה ויהי בבוא אליהם המצריים א״ה עיין בספר כתונת יוסף‬
‫להוציאם ויאמרו א לי ה ם הגנבים אנחנו כי‬
‫נצא בלילות ; וישאלו בני ישראל ממצרים ויקח העס את בצקו וכו׳ ובני‬
‫מיי פ־'ת‪,‬ל’ ־א|‬ ‫בלי בסף וכלי זהב ו׳שמלות וינצלו בני ’ שיאל א״ו‬
‫את מצרים ‪ :‬וימהר משה ויקם וילך אל נחל שמח לבי ויגל כבודי כ• ס״ל‬
‫כונתי למה שכתוב בספר הזה ‪:‬‬

‫עמו ‪ :‬וגם בל בני ישראל העלו איש איש ארת ארון אבותיו עמו‬
‫ואיש ארון שבטו עמו ‪ :‬ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה כשש‬
‫מאות אלף רגלי הגברים לכר מטפס ונשיהם ‪ :‬וגם ערב רב עלה‬
‫אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד ‪ :‬ומושב בני ישראל אשר ישבו‬
‫בארץ מצרים בעבודה קיצה עשר שנים ומאתים שנה ‪ :‬ויהי מקץ‬
‫עשר שנים ו מ א תי ם שנה ויוציא יי את בגי ישראל ממצרים ביר‬
‫חוקזת ‪ :‬ייסעו בני י ש ר אל ממצרים ומגשן ומארץ רעמסס ויחנו‬
‫בסוכות בחמשה עשר יום לחדש הראשון ‪ :‬ומצרים מקברים את‬
‫כל ככוריהם אשר הכד• יי ויקברו כל מצרים כר חלליהם שלשת‬
‫ימים ‪ :‬ייסעו בגי ישראל מסוכות ויחנו באיהם בקצה המדבר ‪ :‬וידוי‬
‫ביום השלישי אחרי קבור מצרים את בכוריהם ויקומו אנשים רבים‬
‫ממצרים וילכו אחרי ישראל להשיבם למצרים ; כי נחמו על אשר‬
‫שלחו א ת ישראל מעכודר‪.‬ם ‪ :‬ויאמרו איש אל רעהו הלא משה‬
‫ואהרן דברו אל פרעה לאמר דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו‬
‫ליי אלר‪.‬ינו ; ועתה נשכימה אליהם בבקר לר‪.‬שיבם והיה אם שוב‬
‫ישובו‬
 ‫‪252‬‬
‫ספר שמות‬
‫י׳םופו אתנו מצדים אל אדוננו וידענו בי אסונה אתם ‪ :‬ואם ל א‬
‫ישובו ונלחמה אתם והשבנו אותם ככח גדול וביד חזקה ‪ :‬וי׳‪8‬ביםו‬
‫בבקר כל שרי פרעה ועמם כשבע מאוח אלף איש ויצאו ממצרים‬
‫ויבאו ביו ם ההוא עד־ ה מ קו ם אשר ש ם בני ישראל ! וידאו כל‬
‫מצרים וחנה משה ואהרן וכל בני ישראל יושבים לפני פי החירות‬
‫אוכלים ושותים ותגגים או־ן חג יי ‪ :‬ויאמרו כר* מצרים אל בני‬
‫ישראל הלא אמרתם דרך שלשת ימים נלך במרכר וזבחנו לאלהינו‬
‫ושבנו ‪ :‬ועתה הלא זה חמשה ימים העם שהלכתם מדוע אין אתם‬
‫שבים אל אדוניכם ‪ :‬ויען משה ו א ה ק ויאמרו אליוע כי העד העיד‬
‫יי אלהעו בנו לאמר לא תוסיפו לשוב עוד מצרימה ‪ :‬כי אם אל‬
‫ארץ ובת חלב ודבש נלכה לנו כאשר נשבע יי אלהעו לאבותינו‬
‫לתת לנו ‪ :‬רראו כל שרי מצרים כי לא שטעו אליהם כל ישראל‬
‫לשוב מצרימה ויחאזרו להלחם עם ישראל ‪ :‬ויחזק יי את לב כני‬
‫ישראל על מצרים וילחמו ישראל עם שרי מצרים ‪ :‬ותגבר יד כני‬
‫ישראל על מצרים ויכו אותם מכה גדולה ‪ :‬ותכבד המלחמה על‬
‫מצדים וינוסו בל מצרים לפני בני ישראל כי מתו מהם רכים ביד‬
‫בני ישראל ‪ :‬וילכו שרי פרעה מצרימה ויגידו>‪f‬״ ‪ t‬ניה מוג! מ״שה ד‪1‬נד‬
‫י‪-‬פר עה לאסר ברחו “* ’׳®יאל י ד־ ט יל*''‬
‫יוסיפו ד־־ע‪ 1‬וב מצרימדז וכזאר־ז ובזאחז דברו ברח אלא שהיא כלברי ז־‬
‫הספר • דוק ‪:‬‬

‫הזה דחפך לבבו ולבב כל עבדיו על ישראל וינחמו כי שלחו את‬

‫ישראל ‪ :‬דאמרו כל מצרים אל פרעה לרדוף אחרי בני ישראל־־*‬
‫להשיבם לסכלותם ; ויאמרו איש אל אחיו מה זאת עשינו בי שלחנו‬
‫א ח יי‪«:‬־־אל מ ע כ תו ‪ :‬ויחזק יי ארז לב כל מצרים לרדוף אחרי‬
‫ישראל כי חפץ יי להפיל ארח בל מצרים בתוך ים סוף ‪ :‬ויקכש‬
‫פרעה ויאסור מרכבתו ויצו ויקבצו את כל מצרים לא נותר איש בי‬
‫אם הטף והנשים ‪ :‬ויצאו כל מצרים עם פרעה לרדוף אחרי כני ישר^‬
‫ותהי מחנה מצרים מחנה גדול מאד וכבר כעשר מאות אלף איש ‪:‬‬
‫ותלך בל המחנה הזאת וירדפו אחרי בני ישראל להשיבם מצרימה‬
‫דשיגי א ת ישראל חונים על ים סוף ג וישאו בני ישראל א ת עיניהם‬
‫ויראו‬
‫‪253‬‬
‫קכז‬ ‫ספדעפות‬
‫י ד או והנזז כ ל ם^־יים מ ד מי ם א ח דיז ע ם ריראו בני י שדאר מ א ד‬
‫ממניהם ויגעקו כני י שראל א ל יי ‪ :‬ויתחלקד כל בני ישראל ממני‬
‫מצרים ל א ר ב ב ראשים וי ח חלקו א ל דברי ה ם כי ‪ i h t‬א ת מצרים‬
‫ומ שה י דב ר אלי הם א ל כדי* אחר־ז ואחד־ז ‪ :‬הר א ש האחרת בגי‬
‫ראובן ו ש מעק ר ש שכד ויאסרו ל ה פיל א ת נפ שם בים כי ירא‪ 1‬מ א ד‬
‫מפני כל מצרים ״‪ .‬ר א מ ר אליד ט מ שה א ל תיר או ה הי צנו ו ר א ו‬
‫א ת ישוערת יי א שר י?)שה לכ ם היום הז ה ‪ :‬והרא ש ה שני ד! בגי‬
‫זבולון ובנימץ ונפ תלי ד א מדו ל שוב מצרימה עם מצרים ‪ :‬ויאמר‬
‫אליה ם מ שה א ל תיראו כי א ש ר ר אי ת ם א ר ז מצרים היום ל א‬
‫הוסיפו ל ר או ת ם עוד ע ד עולם ; הר א ש ה שלי שית בני יהודה ודן‬
‫יו ס ף ויאמרו ל ל כ ת ל ק ר א ת מצרים ל הל ח ם א ה ם ‪ :‬ויאמר אליהם‬
‫מ שה ע מדו כ ס ע ס ד כ ם כי יי ילחם לכ ם ו א ת ם החרישו; ‪ :‬והרא ש‬
‫הרביעית בגי לוי וגד וא שר ויאמרו ל בו א ב תו ך מצדים ל הו מ ם ;‬
‫וי אמר אלי הם מ ש ה עמדו ב תו ך מ ע ס דכ ם ואל היראו אך ק ר א ו‬
‫א ל יי ל הו שיע א ת כ ם ‪ ; d t o‬ויהי אחרי כן ויקם מ שה מ תוך ה ע ם‬
‫וי ת פלל א ל יי ד א מ ד ‪ :‬אנ א יי אלהי כ ל הארץ הו שיעה גא ל ע מ ך‬
‫הז ה א שר הו צ א ת ממצרים ו אל יאמרו כל מערים כי יד וגכוררת‬
‫ל ה ם ‪ :‬ויאמר יי אל משדה מ ה תצ עק אלי א׳׳ה בזה מובן ח&״ה מה תצסק‬
‫‪t‬‬ ‫»נת'נ"ק^‬ ‫ד כ ר א י בני ישראל ויסזןג ‪ :‬ו את ה נט ^‬
‫'‬ ‫מ טך על ה י ס ובקע הו ויעכרו בגי י שראל‬
‫ב תו כו ‪ :‬ויעש כן מ שה וירם ב מ ט הו על הים ויבקעהו ‪ :‬ויקרעו מי‬
‫ים סוף ל ש ת י ם ע שרו ת ק ר עי ם ויעברו בגי ^שראל כרתוך ה י ט‬
‫ברגלי ה ם בנעלי ם כא שר יעבור ה א ר ם ב או ר ח סלולה ^ והראה יי‬
‫אל בני ישר^ א ת נפלאותיו כמצרים ו ב תו ך הים ביד מ שה ואהרן ;‬
‫ויהי כבו א בגי יי ס ר אל הי מ ה ויבאו מצרים אחריהם וישובו מי הים‬
‫עליהם ויטבעו כל ם במי ם ולא נו ת ר מ ה ם איש ‪ :‬זולתי פ ר ע ה ס ל ך‬
‫מצרים א שר נ תן תו ד ה ליי ויאמן בו עית* כן ל א ה מי תו יי ב ע ת‬
‫ה היא עם מצרים ; ויצו יי מ ל א ך ויוציאהו מכין המצרים וישליכוהו‬
‫ארצה נינוה וימלוך עלי ה ימים רבי ם ‪ :‬רו שע יי ביום ה ה ו א א ת‬
‫ישראל מי ד מצרים ויראו כ ל כני י שראל כי מ ת ו כ ל מצדים ויראו‬
‫את‬
 ‫ספר שמות‬ ‫‪254‬‬

‫את יד יי הגדולה אשר עשה במצרים וכים ‪ :‬אז ישיר מ^צןה ובני‬
‫ישראל את השירה הזאת ליי ביום הפיל יי את מצרים רבניהם ‪:‬‬
‫ויאמרו כל ישראל בשירה לאשר אשירה ליי כי גאה גאה פוס ורכבו‬
‫רמה כים הנה כתובה על פפר הורת אלהים ; ויהי אחרי כן ויפעו‬
‫בני ישראל ויחנו במרה ‪ :‬ויתן יי אל כני ישראל חוקים ומשפטים‬
‫כ מ קו ם ההוא במרה ויצו יי ארת בני ישראל ללכרת בכל דרכיו‬
‫ולעבור אותו ‪ :‬ויסעו ממרה ויבואו אלימה ובאלים שתים עשרה‬
‫עינות מים ושבעים המרים ויחנו שם בני ישראל על המים ‪ :‬ויפעו‬
‫מאילים ויבואו אל מדבר סין בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם‬
‫ממצרים ‪ :‬כעת ההיא נתן יי את המן אל בני ישראל לאכול וימטר‬
‫יי אל בני ישראל לחם מן השמים יום יום ‪ :‬ויאכלו בגי ישראל א ת‬
‫הטן אדכעים שנה כל ימי היותם במדבד עד בואם ארצה כנען‬
‫^ ר ש ת ה ‪ :‬ויפעו ממדבר סין ויחנו באלוש ‪ :‬ויסעו מאלוש ויחנו‬
‫כרפידים ‪ :‬ויהי בהיות בני ישראל ברפידים ויבא עליהם עמלק בן‬
‫^פליפז בן עשו אחי צפו למלחמה ע ם ישראל ‪ :‬ויביא אתו אלף‬
‫ושמונים רבוא איש קוסמים ובעלי אוב ויערוך מלחמה עם ישראל‬
‫ברפידים ‪ :‬וילחמו בישראל מלחמה רכה וחזקה ויתן יי את עמלק‬
‫ואת עמו ביר משה ובני ישראל וביד יהושע בן נון האפרתי משרת‬
‫משה ‪ :‬ויכו בני ישראל את עמלק ואת עמו לפי חרב אך מלחמה‬
‫חזקה היתה המלחמה ההיא על כני ישראל ‪ :‬ויאמר יי אל משה‬
‫כתוב לך את הדבר הזרת זכרו ן בספר ושמרת ביד יהושע כן נון‬
‫משרתך ‪ :‬וצוית את כני ישראל לאמר כבואכם ארצה כנען מהה‬
‫תמחה את זכר עמלק מתחת השמים ; ויעש כן משה ויקח הספר‬
‫ויכתוב עליו את הדברים האלה לאמר ‪ :‬זכור את אשר עשה לך‬
‫עמלק בדרך בצאתכם ממצרי ם ‪ :‬אשר קרך בדרך ויזנב בך כל‬
‫הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אל הי ם ‪ :‬והיה בהגיח‬
‫יי אלהיך לך מכל ג^ויכיך מסביב כארץ אשר יי אלהיך נותן לך‬
‫נחרה לרשתה ת מחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח ‪:‬‬
‫והיה המלך אשר יחמול על עמלק וער זכרו ועל זרעו אנכי אדרוש‬
‫מינמו והכרתי אותו מקרב עמיו ; ויכתוב משה א ת כל הדברים‬
‫האלה‬
‫‪255‬‬ ‫קכח‬ ‫ספר שמות‬
‫האלה כספר ויצוה את בני יגזראל על כל הדברים האלה ‪ :‬ויסעו‬
‫בני ־ישראל מרפידים ויחנו במדבר סיני בחדש השלישי לצ א ת ם‬
‫ממצרים ; בעת ההיא בא רעואל המדיני חותן משה עם צפורד־ז‬
‫בתו ושני בניה כי שמע את נפלאות יי אשר עשה לישראל אשר‬
‫הציל אותם מיד מצרים ‪ :‬ויבא יתרו אל משה אל המדבר אשר‬
‫הוא חונה שם הר האלהים ‪ :‬ויצג^ משה לקראר־ז חותנו בכבוד‬
‫גדול וכל ישראל עמו ; וישב יתרו ובניו בקרב ישראי‘ ימים רבים‬
‫וידע יתרו את יי מהיום ההוא והלאה ‪ :‬ויהי בחדש השלישי לצאת‬
‫בני ישראל ממצרים בששת ימים בו ויתן יי אל ישראל את עשרת‬
‫הדברים בהר סיני ‪ :‬וישמעו כל ישראל ארח כל הדברים האלה‬
‫וישמחו כל ישראל מאד ביי ביום ההוא ‪ :‬וישכון כבוד יי ער הר‬
‫סיני ויקרא אל משה ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ‪ :‬ויהי‬
‫משה כהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ו מי ם ל א‬
‫שתה וילמדהו יי חוקים ומשפטים להורות את בני י־צראל ‪ :‬ויכתוב‬
‫יי את עשרת הדברים אשר צוה את בני ישראל על שני לוחורת‬
‫אבנים לתתם אל משה לצוות אה בני ישראל ‪ :‬ויהי מקץ ארבעים‬
‫יום וארבעים לילה ככלות יי לדבר א ל משה בהר סיני ויהן אל‬
‫משה את לוחות האבן כתובים באצבע אלהים ‪ :‬ובני ישראל ראו‬
‫כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהלו על אהרן לאמר האיש משה‬
‫ךי א ידענו מה היה לו ‪ :‬עתה קו ם עשה לנו אל הי ם אשר ילכו‬
‫לפנינו ולא תמורת ‪ :‬ויירא אהרן מ ה ע ם מאד ויצו ויביאו לו זהב‬
‫ויעשהו ענל מסכה אל העם ‪ :‬ויאמר יי אל משה טרם ררתו מן ההר‬
‫לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים ‪ :‬כי עשו להם עגל‬
‫מסכה וישתחוו לו ועתה הניחה לי ואכלם מן הארץ כי עם קשה‬
‫עורף הוא ‪ :‬ויחל משה ארת פני יי ויתפלל־־‘ אל יי בעד העם על‬
‫אודות העגל אשר עשו ‪ :‬וירד אחרי כן משה מן ההר ובידו שני‬
‫לוחות האבן אשר נתן לו אלהים לצוות את ישראל ; ויהי כאשר‬
‫קרב משה אל המחנה וירא את העגל אשר עשו העם ויחר אף‬
‫משה וישכר את הלוחות תחת ההר ‪ :‬ויבא משה אל המחנה ויקה‬
‫את הענל וישרפהו באש ויטחן עד אשר דק ויזר על המים וישק‬
‫אה‬
 ‫‪256‬‬
‫ספר שטות‬
‫א ת ישראל* ‪ :‬וימותו מן העס איש בחרב רעןזו כשלשת אלפי איש‬
‫אשר עשו את ה עני ‪ :‬ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם‪ .‬א;;לה‬
‫א ל יי או א אכפרה כעד חטאתכם אשר חטאתם ליי ‪ :‬ויעל משה‬
‫עור אל יי וישב עם יי ארב^דם יום וארבעים ל ל ה ‪ :‬ויהי משדיז‬
‫סכקש ארה יי בעד בני ישראל ארה ארבעים היום וישמע יי אל‬
‫הפלת משה ויעתר לו יי בער ישראל ‪ :‬אז דבר יי אל משה לפסול‬
‫שני אחורה אבנים להעלותם ז«^ל יי לכתוב עליהם את עשררה‬
‫הדברים ‪ :‬ויעש כן משה וירד ויפסול שני לוחות ויעל אל הר סיני‬
‫אל יי ויכתוב יי על הלוחות את עשרת הדברים ; וישב עוד משה‬
‫עם יי ארבעים יום וארבעים לילה וילמדהו יי עוד חוקים ומשפטים‬
‫אל ישראר ; ויצוהו יי אל כני ישראל לעשות ליי משכן לשכן שמו‬
‫בתוכם ויראהו יי את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו ‪ :‬ויהי‬
‫סקץ הארבעים יום וירד משה סן ההר ושני לוחות בידו ‪ :‬ויבוא‬
‫משה אל כני ישראל וידבר אליהם את כל דברי יי ; וילמד להם‬
‫תורות חוקים ומשפטים אשר צוהו יי ‪ :‬ויגד משה אל בני ישראל‬
‫א ת דבר יי לעשות רו משכן לשכון בתוך בני ישראל ‪ :‬וישמח העם‬
‫שמחה גדולה עד מאד על כר הטובה ^^שר דבר יי אליהם כיד‬
‫משה ויאמרו כל אשר דבר יי אליך כן נעשה ‪ :‬ויקומו כל ה ע ם‬
‫כאיש אחר ויתנדבו אל משכן יי ויביאו כל איש ואיש את תרומת‬
‫יי למלאכת המשכן ו ל כ ^ עבודתו ‪ :‬ויביאו כל בני ישראל איש‬
‫איש סכל הנמצא בידו למלאכת משכן יי זהב וכסף ונחשת וכל‬
‫דבר אשר יעשה במשכן ‪ :‬ויבואו כל החכמים העושים במלאכרה‬
‫ויעשו את משכן יי ככל־״ אשר צוה יי איש איש ממלאכתו אשר‬
‫המה עושים ‪ :‬ויעשו כל חנם לב את המשכן ואת כל כליו ו כ ^‬
‫בלי עבודת מלאכת הקדש כאשר צוה יי א ת משדה ‪ :‬ותכל כל‬
‫עבודת משכן אהל מועד מקץ חמשה חדשים ויעשו בני ישראל‬
‫בכל אשר צוה יי את משה ‪ :‬ויביאו את המשכן אל משה וארה‬
‫כל כליו כמראה אשר הראה יי ארה משה כן עשו בני ישראל ‪:‬‬
‫וירא משה ארה המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה יי ‪N‬ותו‬
‫ויברך אותם משם ‪:‬‬
‫ויהי‬
 ‫קכט‬
‫*‬ ‫ספר וקרא‬
‫וי הי בחדש השנים עשר ב׳עשרים ושלשד־ז בחדש ו ק ח משרת‬
‫ארח אתרן ואת בניו וילבישם את הבגדים וימשח או ת ם‬
‫ויעש להם כאשר צוה יי אותו ; ויקרב משה ארח כל הקרבנורת‬
‫כאשר צוה יי אותו ביום ההוא ‪ :‬ואחרי כן לקח משה את א ה ק‬
‫ואת בניו ויאמר אליהם פתח אהל סוער תשבו שבעת ימים ולא‬
‫תצאו כי כן צויתי ‪ :‬ויעש אהרן ובניו את כל אשר צוה יי ביד משה‬
‫וישבו פתח אהל מועד שבערח ימים ‪ :‬ויהי ביום השמיני ב^^חד‬
‫לחדש הראשון בשנה ד־זשנית לצארח בני ישראל ממצרים ויקם‬
‫משה את המשכן ‪ :‬וקם משה את כל כלי אדחל מועד וכל כלי‬
‫המשכן ויעש ככל אשר צוה יי אוהו ‪ :‬וקרא משה אל אהרן ואל‬
‫בניו ויקריבו את העולה ואת החטאת ל ה ם ולבני ישראל כאשר‬
‫צוה יי את משה ‪ :‬כיום ההוא לקחו שגי בני אהרן נדב ואביהוא‬
‫אש זרה ויקריבו לפני יי אשר לא צוה אותם ותצא אש מלפני יי‬
‫ותאכל אותם וימותו לפני יי ביום דההוא ‪ :‬אז ד־זחלו נשיאי בני‬
‫ישראל כיום ההוא ביום כלות משה להקים את המשכן להקריב‬
‫את קרבנותיהם לפני יי לחנוכת המזבח ‪ :‬ויקריבו את קרכנותיהם‬
‫נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום שנים עשר יום ‪ :‬ויהי כל הקרבגות‬
‫^ ש ר הקריבו איש איש ביומו קערת כסף אחרח מאה ו שלשים‬
‫משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים‬
‫סולת בלולה בשמן למנחה ‪ :‬כף אחת עשרה זהב משקלה מלאה‬
‫קטרת ‪ :‬פר אחר בן בקר איל אחר כבש אחד בן שנתו לעולה ‪:‬‬
‫ושעיר עזים אחד לחטאת ‪ :‬ולזבח השי־ימים בקר שנים אילים חמשה‬
‫עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה ‪ :‬ככה יעשו יום יום שנים‬
‫עשר נשיאי ישראל איש איש יומו ‪ :‬ויוחי אחרי כן כיום שלשרה‬
‫עשר לחדש רצו משה א ת בני ישראל לעשות הפסח ‪ :‬ויעשו בני‬
‫ישראל א ת הפסח במועדו ‪ :‬בארבעה עשר יום לחדש כאשר צוה‬
‫יי את משה כן עשו בני ישראל ‪ :‬ובחדש השני באחד לחרש דבר‬
‫יי אל משה לאמר ‪ :‬שאו את ראש כל זכר לבני ישראל מבן עשרים‬
‫שגה ומעלה א תה ואהרן אחיך ושנים עשר נשיאי ישראל ‪ :‬ויעש‬
‫כן‬ ‫לג ‪53‬‬
 ‫ספד במדבר‬ ‫‪258‬‬

‫כן משה ויבא אהרן ו שני ם עשר נשיאי ישראל ויפקדו או־ז בני‬
‫ישראל במדבר סיני ‪ :‬ויהיו כי פקידי בני ישראל לבית א כו ת ם‬
‫מבן עשרים שנה ומ;ןלה שש מאות אלף ושלשרז אלפים וחמש‬
‫מאות וחמשים ‪ :‬ובני לוי לא התפקדו כתוך בני ישר^ אחיהם ‪ :‬ומספר‬
‫כל זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף ושלשה‬
‫ושבעים ומאתים‪ :‬ופקודי בני לוי מבן חדש ומעלה שנים ועשרים‬
‫אלף ‪ :‬ויתן משה ארח הנהנים ואת הלוים איש איש על עבודתו‬
‫ועל משאו ‪ :‬לעבוד את משכן אהל מועד כאשר צוה יי את משה ‪:‬‬
‫ובעשרים יום לחדש נעלה הענן מעל משכן העדות ‪ :‬בעת ההיא‬
‫נסעו בגי ישראל למסעיהם ממדבר סיני וילכו דרך שלשת י מי ם‬
‫וישכון הענן במדבר פ א ק שמה חרה אף יי בישראל כי הכעיסו‬
‫א ת יי בשאלם ממנו בשר לאכול ‪ :‬וישמע יי בקולם ויתן להם בשר‬
‫ויאכלוהו חדש ימים ‪ :‬ואחרי כן הרה אף יי ב ה ם ויך בהם מכה‬
‫רבה ויקברו שמה במקום ההוא ‪ :‬ויקראו בני ישראל אל המקום‬
‫ההוא קברות התאוה כי שם קברו אה העם המתאוים בשר ‪ :‬ויסעו‬
‫מקברות התאוה ויהנו בהצרות אשר במדבר פארן ‪ :‬ויהי בהיות‬
‫בני ישראל ב חצ ח ת ויחר אף יי במרים על אודות משה ותהי מרים‬
‫מצורערת כשלג ‪ :‬ותסגר מחוץ למחנה שבעת ימים עד האספה‬
‫מצרעתה ואחר נסעו בני ישר<ז מחצרות ויהנו בקצה מדבר פארן ‪:‬‬
‫בערת ה הי א דבר יי אל משה לשלח שני ם עשר אנ שי ם מכני‬
‫ישראל איש אחד לשבט ללכת לתור את ארץ כנען ‪ :‬וי שלח אותם‬
‫משה שני ם עשר איש וילכו ארצה כנען לרגלה ולחקרה ויתורו‬
‫א ת כל הארץ ממדבר סין עד רחוב לבוא חמת ויבואו אל משה‬
‫ואל אהרן מקץ ארבעים יום וישיבו אותו דבר כאשר היה עם לבבם ‪:‬‬
‫ויוציאו עשרת האנשים דבה על הארץ אשר תרו אותה אל בגי‬
‫ישראל לאמר טוב לנו שוב מצרימה מלכת אל הארץ הזאת כי‬
‫אוכלת יושביה היא ‪ :‬ויהושע בן נון וכלב בן יפונה היו מן‬
‫התרים את הארץ אמרו סובה הארץ מאד מאד ‪ :‬אם חפץ בנו יי‬
‫והביא אותנו אל הארץ ההיא ונתנה לנו כי ארץ זבת חלב ודבש‬
‫היא ‪ :‬ולא שמעו אלי ה ם בני ישראל וישמעו א ל דברי עשרות‬
‫האניצים‬
‫‪259‬‬
‫קל•‬ ‫‪ nso‬במדבר‬
‫האנ^מים א׳ער הוציאו דבה ‪Jf‬ל הארץ״‪ .‬ו מ‪ 1‬מ ע יי א ה תלונות ב ד‬
‫״עראל ויקצוף וייעכעלאפר ‪ :‬אס יראה א״ט מן ה ת ר הר^^הזה‬
‫א ת הארץ מ בן עוצרים יטגה ומעלה כי אם כלב‪ ,‬בן יפונה דהויט^‬
‫בן נון ‪ :‬אם לא במרבר הזה יתמו הרור הרע הזה ובניהם הם יבאו‬
‫אל הארץ וה□ ייריטוה ‪ :‬זיהר אף יי בייטראל ויניעם כמדבר ארבעים‬
‫יטנה עד תום כל הרור הרע איטר לא מלאו אחרי יי ‪ :‬וייטב העם‬
‫במדבר פארן ימי□ רבים ואחר נסעו המדכרה דרך ים סוף ‪ :‬בעה‬
‫ההיא לקח קרח בן יצהר כן קהת בן לוי אניטים רבים מכני ייטראל‬
‫ויקומו והיצועל מיטה ועל אהרן ועל כל העדה‪ :‬ויחר אף יי בהם‬
‫ו תפ ת ח הארץ א ת פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל א״טר‬
‫להם ואת כל האדם איטר לקרח ; ויהי אחרי כן ויסע אלהים את‬
‫העם דרך הר יטעיר ימים רבים ‪ :‬כעת ההיא אמר יי אל מיטה אל‬
‫רהתגר מלחמה ב כני עיטו כי לא אתן לכם מאתם עד מדרך כף‬
‫רגל כי ירושה לעשו נתתי את הר יטעיר ‪ :‬על כן נלחמו בני עיטו‬
‫בבני שעיר בימיט דהראשוניט ויתן יי א דז בני שעיר ביד בני‬
‫עשו וישמידום מפניהם וישבו החתם עד היום הזה ‪ :‬על כן אמר יי‬
‫^ בני ישראל ‪ k‬תלחמו עם בני עשו אחיכם כי אין לכם מארצם‬
‫מאומה ‪ :‬אך אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם ונם מים תכרו‬
‫מאתם ככסף ושתיתם ויעשו בני ישראל כדבר יי ‪ :‬וילכו בני ישראל‬
‫במדבר הסב את דרך הר שעיר ימים רבים ולא נגעו את בני עשו‬
‫וילכו בדרך ההוא רתשע עשרדה שנד־ז ‪ :‬ויהי בעת ההיא וימת‬
‫לטיאנוס מלך בני כתים בשנת ארבעים וחמש למלכו היא שגרת‬
‫ארבע עשרה שנה לצאת בני י ש ר א ^ ממצרי ם ; ויקברו א ו ת ו‬
‫בהיכלו אשר בנה לו בארץ כתים וימלוך תחתיו אביאנוס יטלשים‬
‫ושמונה שנה ; ובני ישראל עברו את גבול בני עשו בימים ההם‬
‫מקץ ת שע עשרה שנה ויבאו ויעברו מדרך מדבר מואב ‪ :‬ויאמר‬
‫יי אל משה אל תצר את מואב ואל תלחם בם כי לא אתן ל כ ם‬
‫מארצם ויעברו בגי ישראל את דרך מדבר מואב ת שע עשרה שגה‬
‫ולחום לא הלחמו בם ‪ :‬ויהי כשנת שלשים ושש שנה לצאת בני‬
‫ישראל ממצרים ויך יי את לב סיחון מלך האמורי ; ויערוך מלחמה‬
‫ויצא‬
 ‫ספד ככדבר‬ ‫‪260‬‬

‫ב;;ור בן‬ ‫ויצא ל הל ח ם א ת בני מו א ב ‪ :‬וי שלח סיחון מל אכי ם א ל‬

‫יונוס בן בלע ם ^ועץ מלך מצרים ו אל בלעם בנו לקלל א ת מו אב‬
‫ל־ימען תג תן בי ד סיחון ‪ :‬וילכו מלאכי סיחון ויביאו ארת בעור בן‬
‫יונוס ו א ת בלע ם בנו מ פ תו ר ארם נחרים ‪ :‬רבאו בעור ובלעם בנו‬
‫עיר סיחון ויקללו א ת מו אב ו א ת מלכ ם בעיני סיחון מלך האמורי ‪:‬‬
‫וסיחון יצא ע ם כל חילו וילך א ל מו אב וילחם ב ם ויכניעם ויתנם‬
‫יי כידו ‪ :‬ויהרוג סיחון ן>הת מלך מו אב ויקח סיחון ^ ת כ ^ ערי‬
‫□ואב ב מל ח מ ה וגם א ת חשבון ל ק ח מהם כי חשבון מערי מו אב‬
‫הי א ‪ :‬וישם סיחון א ת שריו ו א ת גדוליו בח שבון ותהי חשבון לסיחון‬
‫בימים הה ם ‪ :‬ע ל כן יאמרו עליה המושלים בעור ובלע ם בנו כדברים‬
‫ה א ל ה ל א מ ר; בו או חשבון ת בנ ה ו ת כונן עיר סיחון אוי לך מו אב‬
‫א ב ד ת עם כמוש הנ ה כ תו ב ה על ס פר תו ר ת האלהים ‪ :‬ויהי כא שר‬
‫נ צ ח סיחון א ת מו אב וישם שומרים בערים א שר ל ק ח מ א ת מואב ‪:‬‬
‫ובני מו אב נפלו ה ד ב ה ב מל ח מ ה ביד סיחון וישב מ ה ם שבי גדול‬
‫בנים ו בנו ת ויהרונ מלכם ויפן סיחון וישב לו אל ארצו ‪ :‬ויתן סיחון‬
‫מ תנו ת ר בו ת ו מנו ת כסף וז ה ב אל ב עו ר ו אל בל ע ם בנו וישלחם‬
‫וילכו אר ם נהרים א ל מקומם ו אל ארצ ם ‪ :‬ב ע ת ההיא עכרו כל‬
‫בני י שראל מ דד ך מ ד ב ד מו א ב וישובו רסובו א ת מ דב ר א ד ו ם ‪:‬‬
‫ויבאו כ ל ה ע ד ה מ ד ב ר צין בהד ש הרא שון ב שנ ת ה ארב עי ם ל צ א ת ם‬
‫ממצרים ‪ :‬וישבו שם בני י שראל בק ד ש מ ד ב ר סין ו ה מ ת שם מדים‬
‫ו ת ק ב ר שם ‪ :‬ב ע ת ההיא שלח מ שה מלאבים אל ה ד ד מלך אדו ם‬
‫ל א מר ‪ :‬כ ה א מר אחיך י ש ר א ^ א ע ב ר ד ה נ א ב א ר צ ך ל א נ עבו ר‬
‫ב ש ד ה ובכרם ולא נ ש ת ה מי ב א ר ד ר ך ה מל ך נל ך ‪ :‬ויאמר אליו‬
‫א דו ם לא ת ע בו ר בי ויצא א דו ם ל ק ר א ת בני י שראל בע ם כ ב ד ;‬
‫וימאנו בני עשו נתון א ת בני ישראל ל ע כו ר ב ארצ ם ויט ישראל‬
‫מעליו ו ל א‪,‬נ ל ח מו בבני עשו ‪ :‬כי לפני זה צוד‪ .‬יי א ת בני י שראל‬
‫ל א מ ר ל א תל ח מו א ת בני עשו על כן נ ט ה י שראל מעליו ו ל א‬
‫נל ח מו א ת ם ‪ :‬ויסעו בני י שראל מעל בני עשו מקד ש ויבואו כל‬
‫העדר‪ .‬הר ה ה ר ; כ ע ת ו ה הי א ד ב ר יי אל מ שה א מור אל אהרן‬
‫א חיך יאסף שם כי ל א יבוא א ל ה אד ץ א שד נ ת תי ל בני י שדאל ;‬
‫ויעל‬
‫‪261‬‬ ‫מלא‬ ‫ספר במדכר‬
‫אהרן כ ד ב ר יי א ל ה ר ה ה ר ר מ ת שם ב שנ ת ה ארב עי ם ב ה ד ש‬
‫החמישי ב א ח ד ל ח ד ש ‪ :‬ואהרן בן ס א ת שנ ה ועשרים ושלש שנים‬
‫ב מו תו ב ה ר ה ה ר ‪ :‬וישמע ה כ נ ע נ י מלך ע רד יושב הנג ב כי ב א‬
‫י שראל ד ר ך ה א ת רי ם ויערוך א ת חילו ל ה ל ח ם בי שראל ‪ :‬וייראו‬
‫בני י שראל מ א ד מפניו כי חיל ג דול ו כ ב ד מ א ד לו ‪ :‬ויתנו ל ב בגי‬
‫י שראל ל שוב מצרימה ‪ :‬וישובו בני ישראל אחוריהם כ מ הל ך של שת‬
‫ימים ע ד מו סרו ת בגי יעקן כי יראו ל ה ם מ א ד מפני מלך ע רד ‪ :‬ולא‬
‫יכלו בני י שראל ל ל כ ת לשוב א ל מקומם וישבו בבני יעקץ שלשים‬
‫יום ‪ :‬ויהי כ ר או ת בני לוי כי ל א אבו בני ישראל לשוב ויקנאו א ל‬
‫יי ויקומו וילחמו א ת ישראל אחיהם ‪ :‬ויהרגו מ ה ם עם רב ויושיבום‬
‫ב חז ק ה אל מקומם ה ר ה ה ר ‪ :‬ויהי ב שובם ומלך ע ר ד עודנו עורך‬
‫צבאו ל מל ח מ ה ל ק ר א ת ישראל ‪ :‬וידר ישראל נדר ל א מ ר א ם נ תון‬
‫ה תן א ת ה ע ם הז ה בידי ו ה חר מ תי א ה עריהם ‪ :‬וישמע יי ב קול‬
‫ישראל ויתן א ו ת הכנ עני בידם ויחרם א ת ה ם ו א ת עריהם ויקרא‬
‫שם ה מ קו ם חר מ ה ‪ :‬דיסעו בגי י שראל מ ה ר ה ה ר ויחנו ב או בו ת ‪:‬‬
‫דסעו מ אובו ת ויחנו בעיי העברי ם בג בו ל מו אב ‪ :‬וישלח בני י שראל‬
‫א ^ מו אב לא מר נ ע ב ר ה נ א ב א ר צ ך ע ד מקומי ‪ :‬ול־״א אבו בני‬
‫מו אב נתון א ת י שראל עבור ב א ר צ ם כי יראו בני מואב מ א ד ‪ :‬פן‬
‫יעשו ל ה ם כני י שראל כא שר ע שה ל ה ם סיחון מלך האמורי א שר‬
‫ל ק ח א ת ארצ ם ויהרוג מ ה ם רבים ‪ :‬ע ^ כן ^ א נתן מואב א ת‬
‫י שראל עבור בארצו ויי צוה א ת בני י שראל ל א מ ר לבלתי ה ל ח ם‬
‫ב מו אב ויט י שראל מעל מו אב ; ויסעו כני ישראל־‘ מגבול מו אב‬
‫ויבאו כ ע ב ר ארנון ב ג כ ו ^ מו אב בין מו א ב ובין דהאמורי ; ויחנו‬
‫בגכו^* סיחון מלך האמורי ב מ ד ב ר קדמור ת ‪ :‬וישלחו בני י שראל‬
‫מ ל א כי ם אל סיחון מלך האמורי ל א מר ‪ :‬נ ע כ ר ה גא ב א ר צ ך ל א‬
‫ג טה ב ש ד ה ובכרם לא נ ש ת ה מי ב א ר דרך ה מל ך נלך ע ד עב רנו‬
‫א ת ג בו ל ך ‪ :‬ולא נ תן סיחון א ת ישר^ עבור בגבולו ויקכוץ סיחון א ת‬
‫כ ל ע ם האמורי ויצא ה מ ד כ ר ה ל ק ר א ת כני ישראל וילחם בי שר אל‬
‫יהצה ‪ :‬ויתן יי א ת סיחון מל ך האמורי כיד י שר אל ויך י שראל א ת‬
‫כל עס סיחון לפי ח ר ב וינקום א ת נקמת מו א ב ; ויירשו בגי י שראל‬
‫את‬
 ‫ספר במדבר‬ ‫‪262‬‬

‫א ת ארץ סיחון מארגון עד יבוק ער כני עמון רקחו א ת כ‪ h‬ש‪hh‬‬

‫הערים ‪ :‬ויקה י^טראל א ת כל הערים האלה ו״שב יעראל בכל ערי‬
‫האמורי ‪ :‬ויאסרו כל בני י^ראל להלחם א ת בני עמק לק חת א ת כל‬
‫ארצם גם המה ‪ :‬ויאמר יי אל בני ♦יטראל אל תער א ת בני עמון ואל‬
‫תתגר בם מלח מה כי לא אתן לכם מארצם מאומה ‪ :‬וישמעו כני‬
‫ישראל א ה דבר יי ולא נלחמו א ת בני עמון ‪ :‬ויפנו בגי ישרא^•‬
‫ויעלו ררך הבשן א ר ץ עוג מלך חבשן ; ויצן^ן עוג מלך דזבשן‬
‫לקראת ישראל למלחמה ועמו אגשים הרבה גבורי חיל ויר חזקה‬
‫מאר מעם האמורי ‪ :‬ועוג מלך הבשן איש גבור חיל מאד ונעריץ‬
‫כנו גבור מאד יותר גבור ממנו ‪ :‬ויאמר עוג בלבו הגה כל מחנה‬
‫ישראל מהלך שלש פרסאות עתה אמיתם כאחת בלא חרב וכלא‬
‫חנית ‪ :‬ויעל עוג הרה יהצה רקח משם אבן אהת גרולה ארכד־ג‬
‫שלש פרסאות וישם אותה על ראשו ויאמר להשליכה על מחנה בני‬
‫ישראל להמית א ת כל ישראל באבן ההיא ; ויבא מלאך יי וינקוב‬
‫את האבן ההיא מעל ראש עוג והרד האבן בצואר עוג ויפול עוג‬
‫לארץ מכובד ירידת האבן ב צו א ת ‪ :‬בעת ההיא אמר יי אל בני‬
‫ישראל אל תיראו ממנו כי בידכם נתתי אותו ואת כל עמו ואת‬
‫כל ארצו ועשיתם ^ו כאשר עשיתם לסיחון ‪ :‬וירד אליו משה עם‬
‫מתי מספר מבני ישראל ויך משה א ת עוג במטהו אל קרסולי רגליו‬
‫וימיתהו ‪ :‬ואחרי כן רדפו בני ישראל א ה בני עוג וארת כל עמו‬
‫ויכום ויכתום עד בלתי השאיר להם שריד ; ואחרי כן שלח משה‬
‫מכני ישראל לרגל א ת יעזר כי יעזר היתה קריה עליזה מאד ‪ :‬וילכו‬
‫המרגלים יעזר וירגלו אותה ויבטחו המרגלים ביי וילחמו הם באנשי‬
‫יעזר ‪ :‬וילכדו האנשים ההם את יעזר ואת בנותיה ויתנה יי בידם‬
‫ויורישו את האמורי אשר שם ‪ :‬ויקחו כני ישראד־" א ת ארץ שני‬
‫מלכי האמורי ששים עיר אשר ב עבר הירדן מנחל ארגון עד הר‬
‫חרמון ‪ :‬ויסעו בני ישראל ויבואו בערבות מואב אשר מעבר לירדן‬
‫יריחו ‪ :‬וישמעו בני מואב את כל הרעה אשר עשו כני ישראל אל‬
‫שני מלכי האמורי אל סיחון ואל עוג וייראו כל אגשי מואב מפגי‬
‫בני ישראל מאד ; ויאמרו זקני מואב‪.‬הנה שני מלכי האמורי סיחון‬
‫ועוג‬
‫‪263‬‬ ‫קלב‬ ‫ספד במדבר‬
‫ועוג החזקים מכל מלכי הא ‪ p‬לא עמדו בפני בני י ש ר אל ואיך‬
‫נעמוד בפניהם אנחנו ‪ :‬הלא שלוח שלדזו אלינו טרם זה לעבור‬
‫מארצנו לדרכם ולא עזבנו אותם עהה ישובו עיייגו בחרבם ‪pn‬ש\‪r‬‬
‫והשמידו אותנו את אשר השאיר ממנו בדחון ‪ :‬ויקץ מואב מפני בני‬
‫ישראל וייראו מאד מהם רתיעצו מה לעשות אל בני ישראל‪ :‬ויאדרו‬
‫זקני מואב ויקחואיש מאנשיהם א ת בלק בץ צפור המואבי וימי־ייבוהו‬
‫עליהם בעת ההיא ובלק איש חכם מאד ‪ :‬ויקומו זקני מואב וישלחו‬
‫אי כני מדין לעשות אתם שלום ‪ :‬כי מלחמה גדולה ושנאה היתה‬
‫בין מואב ובין מדין בימים ההם מימי הדד בן בדד מ ^ ך א דו ם‬
‫המכה א ת מדין בשדה מואב עד הימים ההם ‪ :‬וישלחו בני מואב‬
‫אל בגי מדין ויעשו אתם שלום ויבואו זקני מרין ארץ מואב לש^ום‬
‫בני מדין ‪ :‬ויתיעצו זקני מואב וזקני מדין מה לעשות להם להציל‬
‫את נפשם מישראל ‪ :‬ויאמרו כל בני מואב א ^ זקני מדין עתדה‬
‫ילחכו בני ישראל את כל סביבותינו כלהוך השור אה ירק השדה‬
‫כי כזאת וכזאת עשו לשני מלכי האמורי החזקים ממנו ‪ :‬ויאמרו‬
‫זקני מדין אל מואב שמענו כי בעת אשר נלחם אתכם סיחון מ^ך‬
‫האמורי ויגבר ידו עליכם ויקה א ת ארצכם ‪ :‬כי שלח אדל בעור‬
‫בן יונוס ואל בלעם כנו מארם נהרים ויבואו ויקבלו אתכם על כן‬
‫גברה יד סיחון בכם וילכוד את ארצכם ‪ :‬ועתה שלחו נא גם אתם‬
‫אל בלעם בנו כי הנה עודנו בארצו ונתתם לו שכרו ויבוא ויקלל‬
‫א ת כל העם אשר יראתם מפניהם ‪ :‬וישמעו זקני מואב את הדבר‬
‫הזה וייטב בעיניהם לשלוח אל בלעם בן בעור וישלח בלק בן צפור‬
‫מלך מואב מלאכים אל בלעם לאמר ‪ :‬הנח עם יצא ממצרים הנה‬
‫כסה את כל הארץ והוזמן יושב ממולי ‪ :‬ועתה לכה נא ן‪,%‬רה י*י‬
‫אותו כי עצום הוא ממני אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו כי שמעתי‬
‫את אשר תברך מבורך ואשר האור יואר ‪ :‬וילכו מלאכי בלק אל‬
‫בלעם ויביאו את בלעם לקלל את העם להלחם את מואב ‪ :‬ויבא‬
‫בלעם אל בלק לקלל את ישראל ‪ :‬ויאמר יי אל בלעם לא האור‬
‫א ת העם כי ברוך הוא ‪ :‬ויסת בלק את בלעם לקלל אה ^עראל‬
‫יום יו ם ולא שמע בלעם אל בי־־^ק מפני דבר יי א*סר דבר אי־־־'‬
‫בלעם‬
 ‫‪264‬‬
‫ספד כמדבר‬
‫־ ב ל ע ם ‪ :‬וירא בלרן כי ל א ׳עמע ב ל ע ם א ל ד ס רו ו ק ם וירך‬
‫מקומו וגם בלע ם שב א ל ארצו וילך מ שה מרינדה ‪ :‬ובני ישראל‬
‫נסעו מ ער בו ת מו אב ויחנו ער היררן מבירת הישימורת ע ר <&כל‬
‫ה שטים בקצה ע ר בו ת מו א ב ; ויהי ב ש ב ת בני ישראל בנ ח ל השטים‬
‫ויחלו לזנו ת אל בנורת מו א ב ‪ :‬ויגשו בני ישראל לפני מו אב ובני‬
‫מו א ב ת ק עו א הלי ה ם נגר מ ח נ ה בני ישראל ‪ :‬וייר?^{ו בני מו אב‬
‫ס פני י שראל ויקחו בני מואב א ת כל בנותיה ם וכל נשיהם היפו ת‬
‫ת א ר וטובות ה מ ר א ה וילבשו א ו ת ם כסף וזהב ובגרים יקרים ‪:‬‬
‫ויושיבו בני מו אב א ת הנשים ה הנ ה פ ת ח א הליה ם ^ מ ע ץ ר או ת‬
‫או ת ם בני ישראל ויפנו אליהן ולא ילחמו א ה מו אב ‪ :‬ויעשו כל‬
‫בני מו אב א ת ה ד ב ר הזה א ל בני ישראל ויושיבו איש א ת כ ה ו‬
‫ואיש א ת א שתו פ ת ח אהלו ‪ :‬וכל בני ישראל ראו א ת מע שה בני‬
‫מו א ב ויפנו בני י שראל אל בנו ת מו אב ויתאוו להן וילכו אליהן ‪:‬‬
‫ויהי כבו א ה עברי א ל פ ת ח א ה ל מו אב ו י ר א ה א ת ב ה מ ו א ב‬
‫ויחמור או ת ה בלבו וירבר ע ס ה פ ת ח ה א ה ל א ת א שר יחפוץ ‪ :‬ויהי‬
‫ב ר ב ר ם ויבאו אליהם כל אנשי ה א ה ל וירברו אל ה ע ב רי ברברים‬
‫ה א ל ה ‪ :‬הל א א ת ם ירעת ם כי אחים אנ חנו כ לנו יחר בני לוט וכני‬
‫א ב ר ה ם אחיו ול מ ה ל א ת שבו א תנו ול מ ה ל א ת א כ לו א ת ל ח מנו‬
‫ו א ה זבחינו ‪ :‬ו י ה י כי ירבו עליו בני מ ו א ב ב ר ב ר י ה ם ו ה ס י ה ו‬
‫א ו ת ו ב ח ל ק ת ר ב ר י ה ם והושיבוהו ה א ח ל ה וטבחו לו וזבחו לו‬
‫ו א כ ל מזבחם ו מלחמ ם ‪ :‬ויתנו לו יין וי שתה וי שנרותו ויושיבו לפניו‬
‫נ ע ר ה יפה ועשה ב ה כרצונו כי ל א ירע כי שת ה יין ה ר ב ה ‪ :‬כ כ ה‬
‫יעשו בני מו אב לי שראל ב מקו ם ה הו א כנ ח ל ה ש טי ם ‪ :‬וי הר א ף‬
‫יי בי שראל על ה דב ר ה ז ה וישלח ב ה ם מגפ ה וימו ה ו מי שראל‬
‫א ר ב ע ה ועשרים אלף איש ‪ :‬והנ ה איש א ח ד מבני שמעון זמרי בן‬
‫סלוא שמו ויקרב א ת ה מ דיני ת א ת כזבי ב ת צור מלך מדין לעיני‬
‫ב ל בני י שראל ‪ :‬וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן א ת ה ד ב ר‬
‫ה ר ע הזה א שר ע שה זמרי ‪ :‬ויקח רו מ ח ויקם וילך א ח רי ה ם וידקור‬
‫א ת שניהם ויהרגם ו ת ע צר ה מג פ ה מ על בני י שראל ‪ :‬ב ע ת ההיא‬
‫א ח ר י ה מ ג פ ה וי א מ ר יי א ל מ ש ה ו אל אלעזר בן א ה רן הכהן‬
‫לאמר‬
 ‫קלג‬ ‫ספר במדבר‬
‫ל א מ ר ‪ :‬שאו א ת רא ש כ ל ע ר ת בגי ישראל‪ ‘-‬מבן ע ש רי ם שנ ה‬
‫ומעלה כ ל י ו צ א צ ב א ויפקדו משדה ואלעזר ארת בני ישראד־י*‬
‫י שראל ש ב ע מאורה א ל ף ו שב ע‬ ‫ל מ ש פ חו תי ה ם ויהיו פקודי‬
‫מ או ת ושלשים ‪ :‬ופקודי בני לוי מבן חד ש ו מעלה שלשה ועשרים‬
‫א ל ף ‪ :‬וב אל ה ל א היה איש מפקודי משר־ז ואלעזר א שר פקדו‬
‫ב מ דב ר סיני ‪ :‬כי א מ ר יי לה ם מו ת ימותו כ מ ד ב ר וימותו כל ם ו ל א‬
‫נותר מה ם איש כי א ם כ ל ב בן יפונה ויהושע בן נון ‪ :‬ויהי אחרי כן‬
‫ויאמר יי א ל מ שה א מור אל בני י שר אל ל נ ק ו ם מ א ת מדין א ר ז‬
‫נ ק מ ת אחיהם כני י שראל ‪ :‬ויעש כן מ שה ויתבהרו בני ישראל־*‬
‫מ ה ם שנים עשר א ל ף א ל ף ל־*מטה וילכו מרינדה ‪ :‬ויצבאו בני‬
‫י שראל על מרין ויהרגו כל זכר וגם ארה ח מ ש ת נסיכי מרין ו א ת‬
‫בלעם בן בעור הרגו ב ח ר ב ‪ :‬וישבו בני י שראל א ת נשי מדין ו א ת‬
‫טפס ו א ת כל כ ה ס ת ם ו א ת כל א שר לה ם ‪ :‬ויקחו א ת כל ה שלל‬
‫ו א ת כ ל ה מ ל קו ח ויביאו או תו א ל מ שה ואל אלעזר א ל ערבורה‬
‫מו אב ‪ :‬ויצאו מ שה ואלעזר וכל נשיאי ה עד ה ל ק ר א ת ם ב ש מ ח ה ‪:‬‬
‫ויחצו א ת כ ל שלל מדין אל ישראל ‪ :‬ויקחו כל בני י שראל מ שלל‬
‫מדין וינקמו בני י שראל ממדין א ת נ ק מ ת אחי הם כני י שר אד‪: -‬‬

‫ספר אלה הדברים‬

‫ההיא א מ ר יי א ל מ שה הן קרבו ימיך ל מו ת ק ח לך א ת‬
‫ירהושע בן נון מ שררהך והרהיצבו באהל־* מו עד ואצונו‬
‫ויעש מ שה כן ‪ :‬וירא יי ב א ה ל ב ע מוד ענן ויעמוד עמוד הענן ע ל‬
‫פ ת ח ה א ה ל ‪ :‬ויצו יי א ת יהושע בן נון ויאמר לו חזק ואמץ כי א ת ה‬
‫הבי א א ת כני י שראל אל הארץ א שר נ שבעתי לה ם ואנכי א הי ה‬
‫עמך ‪ :‬ויאמר מ שה אל יהושע חזק ואמץ כי א ת ה תנ חיל א ת הארץ‬
‫אל בני ישראל ויי יהיה עמך ל א ירפך ולא יעזבך אל תירא ו אל‬
‫ת ח ת ‪ :‬ויקרא משה א ל כ ל ישראל ויאמר להם א ת ם ראיתם א ת‬
‫כל ה טוב ה א שר ע שה לכם יי אלהיכם ב מ ד ב ר ‪ :‬ו ע ת ה שמרו ל כ ם‬
‫א ת כל דברי ה תו ר ה הז א ת ולכו ב ד ר ך יי אלהיכ ם אל תסורו מכל‬
‫ה ר ר ך א שר צוה יי א ת כ ם ימין ו שמאל ; וילמד מ שה א ת בני ישר^‬
‫הקים‬ ‫‪34‬‬ ‫לד‬
 ‫ספד דבדים‬ ‫‪266‬‬

‫חלןים ומשפטים ותורות לעשורה באדץ כאשד צוהר יי ‪ :‬וילמדם‬

‫א ת דרך יי ואת תורותיו הלא הם כתובים על ספד תודת האלהים‬
‫אשר נתן אל בני ישראלי ‪ T3‬משה ‪ :‬ויכל משה לצוות את כני‬
‫ישראל ויאמר יי אליו לאמר ‪ :‬עלה א ^ הר העבדים ומות שכם‬
‫והאסף אל עסך כאשר נאסף אהרן אחיך ‪ :‬דעל משה כאשר צוהו‬
‫פי יי בשנת הארבעים ד*צאת כני‬ ‫יי וימת שם כא ‪ p‬מואב‬
‫ישראל מארץ מצרים ‪ :‬ויבבו בני ישראל את משה בערכות מואב‬
‫שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה ‪:‬‬
‫ספר יהושע‬
‫\י חי אחרי מות משה ויאמר יי אל יהושע בן נון ל־*אמר ‪ :‬קום‬
‫עבור את הירדן אל הארץ אשר נתתי לבני ישר^ והנחלת‬
‫לבני ישראל את הארץ כל מקום אשר הדרוך כף רגליכם בו לכם‬
‫יהיה מהמדבר והלבנון הזה עד הנהר הג דו ^ גהר פררת יהיר־•‬
‫גבולכם ‪ :‬לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך כאשר הייתי עם משה‬
‫אהיה עמך ‪ :‬רק חזק ואמץ לשמור את כל התורה אשר צוך משה‬
‫אד־‘ תסור מן הדרך ימין ושמאל למען השכיל ככל אשר תלך ‪:‬‬
‫ויצו יהושע את שוטרי ישראל לאמר עברו במחנה וצוו את העם‬
‫לאמר ‪ :‬הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ‘מים אתם עוברים ארת‬
‫הירדן לרשת את הארץ ‪ :‬ויעשו כן שוטרי בני ישראל ויצוו ארת‬
‫העם ויעשו ככל אשר צוה יהושע ‪ :‬וישלח יהושע שנים אנשיכם‬
‫^ ר ג ל את ארץ יריחו וילכו וירגלו האנ שים את יריחו ‪ :‬ויבואו‬
‫מקץ שבעת ימים אל יהושע המחנה ויאמרו ל־*ו כי נתן יי בידנו‬
‫א ת כל הארץ וכי נמוגו כר יושביה מפנינו ‪ :‬ויהי אחרי כן וישכם‬
‫יהושע בבקר ובל ישראל עמו ויסעו מהשטים ‪ :‬ויעבור יהושע את‬
‫הירדן וכל ישראר עמו ויהושע בן שמונים ושתים שנה בעברו עם‬
‫ישראל בירדן ‪ :‬ויעד־* העם מהירדן בעשור לחרש הראשון ויחנו‬
‫בגלגל בקצה מזרח יריחו ‪ :‬ויעשו בני ישראל את הפסח בגלג ^‬
‫בערבות יריחו בארבעה עשר לחדש ככתוב בתורת משה ‪ :‬וישבות‬
‫המן בעת ה הי א ממחרת הפסח ו ל א היה עוד לבני ישראל מן‬
‫ויאכלו‬
‫‪267‬‬ ‫‪y‬‬
‫קל*ר‬ ‫ספר יחין‪ 1‬ע‬
‫ויאכלו מ ת בו א ת ^ר״ן מ ע ן ‪ :‬ויריחו סוגררח ו מ פוגר הז מפני כני‬
‫ישראל אין י ^ א ואין ב א *‪ .‬ויחי כ י ו ם החר ש הי׳מי ב א ח ד ל ח ^ ‪c‬‬
‫ויאמר יי א ל יהו שע קיס הג ה נ ת תי בידך ארח יריחו ו א ת מלכדה‬
‫ו א ת כ ל ע מ ה ‪ :‬וסבותם א ת העיר כל אנשי ה מל ח מ ה יום יום פעם‬
‫א ח ת כ ה ת ע ש ה ש שת ימים ו ה כ הני ם יתקעו כ שופרורת ; והיד־ז‬
‫כ שמעם א ת קול ה שופר יריעו כ ל העם ת רו ע ה גדולה ונפלה חו מ ת‬
‫העיר ת ח תי ה ועלו כ ל העם איש נגדו ‪ :‬ויעש יהושע כן כ כ ל א שר‬
‫צוהו יי ‪ :‬ויהי ביום השביעי ויסוכו א ת העיר שב ע פעמים והכהנים‬
‫ת ק עו ב שופרות ויהי ב שביעית ויאמר יהו שע א ל ה ע ם הריעו כי‬
‫נ תן יי בידינו א ת כ ל העיר ‪ :‬א ך חר ם ליי ת הי ה העיר הי <ן וכל‬
‫א שר כ ה ו א ת ם ה שמרו מן ה ח ר ם פ; ת שימו א ת מ חנ ה ישראל־־י‬
‫לחרם ו עכר ת ם ‪ :‬או תו וכל כ ס ף וזהב ונ ח שת וברזל קד ש ליי הוא‬
‫אוצר יי יבוא ‪ :‬ויתקעו העם ב שופרות ויריעו תרועה גדולה ויפלו‬
‫חו מות יריחו ויעל כל הע ם איש נגדו וילכדו ארת העיר ; ויחרימו‬
‫א ת כל א שר ב ה מאיש עד אשר‪ .‬מנער ועד זקן שור ושה וחמור‬
‫לפי ח רב ‪ :‬וכל העיר שרפו כא ש ר ק כל כלי ה כ ס ף והזהב ו הנ ח ש ת‬
‫והברזל נ תנו א ו צ ר יי ‪ :‬וי שבע יהו שע בערת ההיא ל אמר א ר ו ר‬
‫האיש א שר יבנה א ת יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דל תי ה ;‬
‫ועכן בן כרמי כן זבדי בן זרח בן יהודה מעל ב חר ם ויקה מן ה חר ם‬
‫ויחביא ב א הלו ויחר אף יי בי שראל ‪ :‬ויהי אחרי כן ב שוב כני י שראל‬
‫מ שרוף א ת יריחו וישלח יהושע אנשים לרגל גם א ת העי ל הל ח ם בה ‪:‬‬
‫ויעלו האנ שים וירגלו א ת והעי וישובו ויאמרו אל יד‪.‬ושע אל יעל‬
‫עמך ב ל הע ם א ל העי רק כ של ש ת אלפי איש יעלו ויכו א ת העי‬
‫כי מע ט אנ שי ם ה מ ה ‪ :‬ויעש כן יהושע ויעלו עמו מכני ישראי־*‬
‫של ש ת אלפי איש וילחמו עם אנשי והעי ‪ :‬ו ה כ ב ד ה מל ח מד ה על‬
‫י שראל ויכו אנשי העי מי שראל ש ^ שי ם ו ש שוה איש וינוסו בני‬
‫י ש ר א ^ לפני אנשי והעי ‪ :‬וירא יהו שע או ה ו ה ד ב ר הזה ויקרע‬
‫שמלותיו ויפול על פניו ארצ ה לפגי יי הוא וזקני י שראל ויעלו עפר‬
‫על רא שם ‪ :‬ויאמר יהו שע א ה ה יי ל מ ה ה ע ב רז ה א ת העם הזז ה‬
‫א ת הירדן מ ה או ס ר אחרי א שר ה פ ך ישראל עורף לפני אויביו ‪:‬‬
‫עתה‬
 ‫ספר יהושע‬ ‫‪268‬‬

‫ע ת ה י׳עמעו בל הכנעני יו׳עבי הארץ א ה ה ד ב ר הזה ונסבו עיינו‬

‫ו ה כ רי תו א ר ז שמנו ‪ :‬ויאמר יי אל יהושע למדה א ת ה נופל ע ^‬
‫פניך קום לך כי חט א י שראל ויקחו מן ה חר ם ל א אוסיף להיורת‬
‫ע מ ה ם א ם ל א ישמידו ארת ה חר ם מקרב ם ; ויקם יהו שע ויאסוף‬
‫א ת העם ויקרב א ת האורים כ ד ב ד יי וילכד שבט יהודה וילכד עכן‬
‫בן כרמי ‪ :‬ויאמר יהושע אל עכן הגד נא לי בני מ ה עשית ויאמר‬
‫עכן ראיתי ב שלל א ד ר ת שנער טובה ומאתים שקלים כסף ולשון‬
‫זהב המשים שקלים מ שקלו ‪ :‬ואחמד ם ואקחם ו הנה ב תו ך ה א הל‬
‫טמונים בארץ ‪ :‬וישלח יהושע אנשים וילכו וי ק חו ם מ א ה ^ עכן‬
‫ויביאו או ת ם אל יהושע ‪ :‬ויקח יהושע א ת עכן ו א ת הכלים ה אל ה‬
‫ו א ת בניו ו א ת בנותיו וא ת כ ^ א שר לו ויעל או ת ם עמק עכור ‪:‬‬
‫וישרוף או ת ם יהו שע שם בא ש וירגמו כל ישראל א ת עכן באבנים‬
‫ויקימו עליו ג ל אבנים על בן קרא למקום ההוא ע מק עכור וישב‬
‫יי מחרון אפו ‪ :‬ואחרי כן קרב יהושע אל העי וילחם ב ה ‪ :‬ויאמר‬
‫יי אל יהושע א ל תי ר א ו אל ה ח ת הנ ה נ ת תי בירך א ת העי ו א ת‬
‫מ ל כ ה ו א ת עמו ‪ :‬ועשית ל ה ם כא שר עשית ליריהו ול מלכה רק‬
‫שלל ה ו ב ה מ ת ה תבוזו לכ ם שים לך אורב לעיר מ א ח רי ה ‪ :‬ויעש‬
‫יהו שע כ ד ב ר יי ויבחר מכל עם ה מ ל ח מ ה שלשים אל ף גבורי חיל‬
‫וישלחם ויארבו לעיר ‪ :‬ויצו א ו ת ם ל אמר כ ר א ו ה כ ם או תנו ננוס‬
‫לפני אנשי העי ב ע ר מ ה וירדפו אחרינו תקו מו מ ה מ א ר ב ולכדתם‬
‫א ת והעיר ויעשו כן ‪ :‬וי ל ח ם יהו שע ויצאו אנשי העיר ל־'קראת‬
‫ישראל והם ל א ידעו כי אורבים ל הם מאחרי העיר ‪ :‬וינגעו יהושע‬
‫וכל ישראל לפניהם וינוסו דרך ה מ ד ב ר בער מ ה ; ויזעקו אנשי העי‬
‫ל כל העם א שר בעיר לרדוף אחרי ישראל ויצאו וינתקו מן העיר‬
‫ל א נ ש אר א ח ד ויעזבו א ת העיר פ תו ח ה וירדפו אחרי י ש ר א ^ ‪:‬‬
‫וכל ה אורבי ם קמו מ מקו מ ם וימהרו ויבואו לעיר וילכדוה ויצירתו‬
‫אוהדת ב א ש ; ויפנו אנשי העי א חרי ה ם והנדת עלה עשן דת עיר‬
‫ה שמימה ולא היה ב ה ם ידים לנוס הנ ה והנה ‪ :‬ויהי כ ל אנשי העי‬
‫לי שראל ב תו ך אל ה מזה ואלה מז ה ויכו או ת ם עד בל תי השאיר‬
‫ל ה ם שריר ; ויתפשו בני ישראל א ת מלוש מ ^ ך העי חי ויביאו‬
‫אותו‬
‫‪269‬‬ ‫‪nSp‬‬ ‫ספר יהושע‬
‫אותו אל יהושע ויתלהו יהושע על העץ וימת ‪ :‬וישובו בני ישרא^‬
‫אל העיר אחרי שורפס אותה ויכו את בל אשר בה לפי חרב ‪ :‬ויהי‬
‫מספר כל הנופלים מאנשי העי מאיש ועד אשה שנים עשר אלף ‪:‬‬
‫רק הבהמה ושלל הערים בזזו להם כדבר יי אל יהושע‪ :‬וישמעו‬
‫כל המלכים אשר בעבר הירדן כל מלכי הכנעני את כל הרער״־ו‬
‫ן^שר עשו בני י שרא ^ ליריחו ולעי ויהקכצו יחד ל־^הלחם ‪n x‬‬
‫ישראל ‪ :‬אך יושבי גבעון יראו ל ה ם מאר מפני ישראל להלחכם‬
‫אתם פן ימותו ‪ :‬ויעשו כערמה ויבואו אל יהושע ואל כל ישראל‬
‫ויאמרו אליהם מארץ רחוקה באנו עתה כרתו לנו ברית ‪ :‬ויערימו‬
‫יושבי גבעון על בני ישראל ויכרתו להם בני ישראל ברית ויעשי‬
‫להם שלום וישבעו להם נשיאי העדה ‪ :‬ויהי ג>ןחרי כן וירעו כ ^‬
‫ישראל כי קרובים הם אליו ובקרבו הם יושבים ‪ :‬אך לא המיתום‬
‫בני ישראל כי נשבעו להם כיי ויהיו חוטבי עצים ושואבי מי ם ‪:‬‬
‫ויאמר אליהם יהושע למה רמיתונו לעשות לנו הרבר הזה ; ויענוהו‬
‫לאמר כי הוגד לעבדיך את כל אשר עשיתם לכל מלכי האמורי‬
‫ונירא מאד לנפשותינו ונעש הדבר הזה ‪ :‬ויתנם יהושע ביום ההוא‬
‫לכר ישראל לחטוב להם עצים ולשאוב להם מים ויחלק ם ל ב ^‬
‫שבטי ישראל לעברים ‪ :‬ויהי כשמוע ארוני צדק מ^ך ירושלם א ת‬
‫כל אשר עשו בני ישראל ליריחו ולעי ; וישלח אל הוהם מלך חברון‬
‫ואל פראם מלך ירמות ואל יפיע מלך לכיש ואל דביר מלך עגלון‬
‫לאמר ‪ :‬עלו אתי ועזרוני ונכה א ת כני ישראל ואת יושבי גבעון‬
‫ן>שר דתשלימו א רז בני ישראל־* ‪ :‬ויאספו ויעי‪*-‬ו המשרת מלכי‬
‫האמורי עם כל מחניהם עם רב מאד כחול אשר על שפת הים ‪:‬‬
‫ויבאו ויחנו כ ל המלכים האלדת עי־־ גבעון ויחלו להלחם ביושבי‬
‫גבעון ‪ :‬וישלחו כל אנשי גבעון אל יהושע ^ א מ ר ‪ :‬עלרת אלינו־‬
‫מהרה והושיענו כי נקבצו עלינו כל מלכי האמורי ל ה ל ח ם בנו ‪:‬‬
‫ויעל יהושע וכל ע ם המלחמה מן ד־זגלגל ויב<ן א לי ה ם יהושע‬
‫פתאום ויכה אה חמשת המלכים ההם מכה רבה ‪ :‬ויהומם יי לפגי‬
‫בני ישראל ויכום מכה גדולה בגבעון וירדפום דרך מעלה כיר־ו‬
‫חורון עד מקדה וינוסו מפני ישראל ‪ :‬ויהי בנוסם וישלך יי עליהם‬
‫אבני‬
 ‫‪270‬‬
‫ספריהד^ע‬
‫א בני ב ד ר מן ה ש מים וימותו מ ה ם רבים מא שר ה ת ו בני ישראל ‪:‬‬
‫זבני ישראל רדפו א חרי הם ויכום עוד ב ד ר ך הלו ך ו ה מ ת או ת ם ‪:‬‬
‫ויהי ב ה כו ת א ו ת ם והיזם נ ט ה לערוב ‪ :‬ויאמר יהושע לעיני כד־*‬
‫העם ששש בג ב עון ח ם וירח ב ע מ ק אילון ע ד יקוכם גוי אוי ביו ‪:‬‬
‫וישמע יי בקול י הו שע וידום ה שמ ש בחצי השמים ויעסוד שלשים‬
‫וששר־ז ע ת י ם וגם ירח ע מד ו ל א אץ ל ב ו א כיום תמי ם ; ו ל א‬
‫הי ה כיום ה ה ו א לפניו ולאחריו ל ש מוע יי בקול איש כי יי נל ח ם‬
‫ל ה ם לי שראל ‪:‬‬
‫א ן ידבר יהושע א ת ה שירה הז א ת ביום ת ת יי א ת האמורי לפני‬
‫יהושע ולפני בני י שראל ‪ :‬ויאמר לעיני כל י שראל ר בו ת עשית‬
‫א ת ה יי פ ע ל ת גדולו ת מי כמוך שפתי יזמרו ל שמך ‪ :‬חסדי ומצודתי‬
‫מ שג בי שיר חד ש א שירה ל ך ב תו ד ה לך אז מר ה א ת ה עוז ישועתי ‪:‬‬
‫בל מלכי אר ץ יודוך סל ה רוזני ת ב י ח ל ך יזמרו בני ישראל ירננו‬
‫בי שוערתך ישירו ויזמרו גבוררחך ‪ :‬עליך ב טחנו יי א מ ר נ ו א תר ה‬
‫אל הינו כי היית לנו ל מ ח ס ה ל מגדל עוז מפני אויבינו ; אליך זעקנו‬
‫ו ח א בו שנו ב ך ב ט חנו ונמלטנו ב שועתנו אליך ש מ ע י ז ק ו ^ נ ו‬
‫ה צ ל ת מ ח ר ב נפ שנו ; הר אי ת לנו חסדיך נ ת ת לנו ישועתך ש מ ח ת‬
‫לבנו כג בו ר ת ך ‪ :‬יצארת לי שע לנו ג א ל ת בזרוע א ת ע מך ענירזנו‬
‫משמי קד שך מרבבור ת עם הו ש ע תנ ו ‪ :‬שמש וירח בזבוד־* עמדו‬
‫ו ת ע מו ד ב א פ ך אל צוררנו ותצו אלימו משפטיך ‪ :‬כ הי רוזני ארץ‬
‫עמדו מלכי גוים נקבצו יחד מפניך לא נעו א ל מלחמותיך חפצו ‪:‬‬
‫ק מ ת אלימו ב א פ ך ו תו רד עלימו זעמך א ב ד ת ם ב ח רונך ותצמיתם‬
‫ב ח כ מ ת ך ; המו גוים מ פ חד ך מטו מ מל כו ת מרוגזך מ ח צ ת מלכים‬
‫ביום א פ ך ‪ :‬שנ > ת עלימו זעמך חרון א פ ך השיגמו ה שב ת עלימו‬
‫אונם ואצמיתם כר ע ת ם ‪ :‬ש ח ת פרשו ב ה נפלו בר שת טמנו נ ל כ ד ה‬
‫רגלם ‪ :‬מ צ א רז ידך ל כל אויבך א שר א מרו ב ח ר ב ם ירשו א ר ץ‬
‫בזרועם שכנו עיר ‪ :‬מ ל א ת פניהם קלון ה ג ע ה ל־יארץ ק רנות ם ‪:‬‬
‫ו ת ב ה ל מ ו ב ח כ מ ת ך ו ת א כ ד מו מפניך ‪ :‬רגזה א ר ץ ותרע ש מקול‬
‫ר ע מ ך עליהם לא ח ש כ ת מ מו ת נ פ ש ם ו חיי ת ם ל ש אוי ח הג ע ת ;‬
‫הררפתטו נסעדתך כליתמו כסופתך נתת גשמיהם כרד נפחל‬
‫במהמורות‬
‫‪271‬‬ ‫קלו‬ ‫ספר יהושע‬
‫בסהטורות בל יקו־מו ‪ :‬גבלתם כסוחה היחה בקרב חוצות הושלכה ‪:‬‬
‫כן בך ישיש לבנו‬ ‫^ספו ־תמו מפניך ‪r‬ז^ש ‪ np‬עמך בגבורחך ‪:‬‬
‫תגיל נפשנז בישועתך ‪ :‬ל־'שוננו תספר גבורתך נ״פירה וגומרז־ז‬
‫בגפלאזתיך ‪ :‬כי הושעתנו מצריבז מלטתנו מקמיגו אבדתם מפנינו‬
‫ותחדפם ת ח ת רגלינו ; בן יאבדו כל אויבך יי ורשעים כמוץ ידוף‬
‫דוח ואוהמך כעץ עלי מים שתולים ‪ :‬וישב יהושע וכד־‘ ישראר*‬
‫עמו אל המחנה הגלגלה אחרי הכות את כל המלכים עד כלתי‬
‫השאיר להם שריד ‪ :‬וחמשת המלכים נסו לבדם כרגלם מהמלחמה‬
‫ויתחבאו במערה ויבק שם יהושע בתוך המלחמה ולא מ צ א ם ‪:‬‬
‫זיוגד ליהושע אחרי כן ד־יאמר נמצ‪>4‬ו ה מלכי ם ו הנ ם נחבאים‬
‫במערה ‪ :‬ויאמר יהושע הפקידו אנשים על פי המערה לשמרם פן‬
‫־יצאו להם ויעשו כן בני ישראל ‪ :‬ויכל יהושע להכות את האמורי‬
‫ויצו ויוציאו את חמשת המלכים מהמערה ; ויקרא יהושע אל כי‬
‫ישראל ויאמר אל קציני המלחמה שימו ארת רגליכם על צוארי‬
‫המלכי ם האלה ואד־" תיראו ו א ^ העריצו ‪ :‬ויעשו כן כל קציני‬
‫המלחמה וישימו איש רגלו על צוארי המלכים האלה ויאמר יהושע‬
‫ככה יעשה יי לכל אויביכם ‪ :‬ויצו יהושע אחרי כן ויהרגו את המלכים‬
‫וישליכו אותם אל המערה וישימו אבנים גדולות אל פי המערה ‪:‬‬
‫וילך יהושע אחרי כן וכל העם אשר אתו אל מקדה ביום ה ה ו א‬
‫דכה אותה רפי חרב ‪ :‬ויחרם את הנפש ואת כל אשר כה ויעש לה‬
‫למלכה ולעמה כאשר עשה ליריחו ‪ :‬ויעבור משם אל לבנה וילחם‬
‫בה ויתנה יי בידו ‪ :‬ויכה יהושע לפי חרב את כל הנפש אשר בה‬
‫ויעשלה ולמלכה כאשר עשה לעיר יריחו ‪ :‬ומ ש ם עכר לכישדר‬
‫^ ה ל ח ם בה ויעל הורם מלך גזר לעזור ארת אנשי לכיש ויכדלו‬
‫יהושע ואת עמו עד בלתי השאיר לו שריד ‪ :‬וילכוד יהושע ארת‬
‫לכיש ואת כל עמה ויעש לה ככל א ש ר עשה ד״לבנה ‪ :‬ויעבור‬
‫יהושע משם עגלונה וילכדה גם הוא ויך אותה ואת כל עמה לפי‬
‫חרב ‪ :‬ומשם עבר חברוג ה וילחם בה וילכדה ויחרם אותה ; וישב‬
‫משם הוא וכל ישראל עמו דבירה וילחם בה ויכה אותה לפי חרב ‪:‬‬
‫ויחרם א ת כל הנפש אשר כה לא השאיר שריד ויעש לה ולמלכה‬
‫כאשר‬
 ‫‪272‬‬
‫ספר יהושע‬
‫מלכי האמורי ^^שד‬ ‫באשר עשה ליריחו ; ויכה יהועע את‬
‫סקדש כרגע ועד עזה וילכוד את א ר צ ם פעס אחת כי יי נ ל ח ם‬
‫לישראל ‪ :‬וישב יהושע וכל ישראל־‘ עמו א‪ 7‬־י המחנה הגלגלה ‪:‬‬
‫בעת ההיא בשמוע יבין מלך הצור את כל אשר עשה יהושע לכל‬
‫מלכי האמורי ‪ :‬וישלח יבין אל יובב מלך מדון ואי־־• לבן מל־^ך‬
‫שמרון ואל יפעיל מלך אכשף ואל כל מלכי האמורי לאמר ‪ :‬בואו‬
‫מהרה אלינו ועזרונו ונכה את בני ישראל טרם יבואו עלינו ויעשו‬
‫לנו כאשר עשו ליתר מלכי האמורי ‪ :‬וישמעו כל המלכים האלה‬
‫אל־־‘ דברי יובב מלך הצור ויצאו הם וכל מחניהם שבע עשרדה‬
‫מלכים ועמם עם רב כחול אשר על שפת הים וסוס ורכב רב מאד‬
‫אשר אין להם מספר ‪ :‬ויבואו ויחנו יחד על מי מרום ויועדו להלחם‬
‫עם ישראל ‪ :‬ויאמר יי אל יהושע אד־ תירא מהם כי כערח מחר‬
‫אתן את כלם חללים לפניכם א ת סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם‬
‫השרוף באש ‪ :‬ויבואו יהושע וכל אנשי המלחמה עליהם פתאום‬
‫ויכו בהם ויפלו בידם ויתנם יי ביד בני ישראל ‪ :‬וירדפו בני ישראל‬
‫את כל המלכים האלה ואת מחניהם ויכום ויכתום עד בלתי השאיר‬
‫להם שריר ויעש להם יהושע כאשר דבר אליו יי ‪ :‬וישב ידהושע‬
‫בעת ההיא אל חצור ויכה כחרב ‪ :‬ואת הנפש אשר כה החרים‬
‫וישרפה באש ‪ :‬ויעבור יהושע מחצור אל שמרון ויכה ויחרם אותה‪:‬‬
‫ומשם עבר אל אכשף ויעש ‪ n n‬כאשר עשה לשומרון ‪ :‬ויעבור‬
‫משם אל עדולם ויך את כל העם אשר בה ויעש לעדולם כ א ש ר‬
‫עשה לאכשף ולשמרון ‪ :‬ויעבור משם אל כל ערי המלכים אשר‬
‫הכה ויכה את כל העם אשר נשאר בהן ויחרם אתהן ; אך שללם‬
‫ובהמתם בזזו להם בני ישראל וכל האדם הכו לא החיו כל נשמה ‪:‬‬
‫כאשר צוה יי את משה כן עשה יהושע וכל־־• ישראל לא הפילו‬
‫דבר ‪ :‬ויכו יהושע ובני ישראל את כל ארץ הכנעני כאשר צורה‬
‫יי ל־־יהם ויהרגו את כ ^ מלכיהם שלשים ואחד מלכים ויקחו בני‬
‫ישראל את כל ארצם ‪ :‬מלבד ממלכורה סיחון ועיג א ש ר כעבר‬
‫הירדן אשר הכה משה גם הם ערים רבים ויתנם משה לראובני‬
‫ולגדי ולחצי שבט המנשי ‪ :‬ויהושע הכה את כל המלכים אשר‬
‫מעבר‬
‫‪273‬‬ ‫ק^ז‬ ‫ספר יהושע‬
‫ה מ ט ו ^ וחצי ה מ ט ה ‪:‬‬ ‫מ ע ב ר הירדן ימה ד תנ ם לנ חל ה‬
‫‪ ^ cn‬יענים עשה יהדשע א ת כ ל המלכים ה אל ה מלחמה ויתן א ת‬
‫עדיד־־ ‪ a‬א ש ר א ל וה אר ץ ^עקטד־ז מ ה מ ל ח מ דז בכל ערי הג^מורי‬
‫והכנעני ם ‪ :‬ב ע ת ההיא ב שנ ת חמש שנים ל ע כו ר בני ייטראר א ת‬
‫דתירדן אחרי א שר שקטו בני י ש ר א ^ מ מ ל ח מ ת ם א ת הכנעני ‪:‬‬
‫ויקומו ב ע ת ההיא מל ח מו ת גדולו ת חזקות ועצומות בין אדום ובין‬
‫בני כתים וילחמו בני כתים א ת אדום ‪ :‬ויצא אבי אנוס מלך כ תי מ ה‬
‫ב״ענה ה הי א היא שנת שי שים ו א ח ת למלכו ויד חזקה עמו מגבורי‬
‫בני ב תי ם וילך שעירה לר־־זלחם א ת בני עשו ‪ :‬וי שמע ה ד ד מלך‬
‫אדום א ת שו מעו ויצא ל ק ר א תו בע ם כ בד וביר חזקה ויערוך א תו‬
‫מל ח מה ב שד ה א ד ו ם ‪ :‬ו תג ב ר יד ב ת י ם על בני עשו ויהרגו בני‬
‫בתים מבני עשו שנים ועשרים אלף וינוסו כל בני עשו לפניהם ‪:‬‬
‫וירדפו א חריה ם בני בתים וידביקו א ת ה ד ד מלך אדום רץ לפניה ם‬
‫ויתפ שוהו חי ויביאו אותו אל אביאנוס מל ך בתים ‪ :‬ויצו אכי אנוס‬
‫ויהרגודהו וימת ד־זדד מלך אדום ב שנרת ארבעים ו שמונות שנה‬
‫^ מ ל כ ו ‪ :‬וירדפו עוד בני כהים א ת אדו ם ויכו ב ה ם מכ ה ר ב ה‬
‫וי כנ ע א דו ם לפני בני כהי ם ‪ :‬וימשלו בני בתים על אדום ויהי א דו ם‬
‫ת ח ת יד בני בתים ויהיו ל מ מלכ ה א ח ת מהיום ה הו א ו הל א ה ‪ :‬ולא‬
‫יספו עוד ל ש א ת רא שם מימים הה ם ותהי מ מ ל כ ת ם א ח ת עם בני‬
‫כ תים ; וישם אביאנוס נציבים ב אדו ם ויהיו כ ל בני אדום עב די ם‬
‫למס עובד ל אבי אנו ס ויפן אביאנוס וישב אל ארצו ב תי מ ה ; ויהי‬
‫בשובו ויחדש א ת מלכותו ויבן לו היכל גדול ועצום למושב ה מלוכ ה‬
‫וימלוך ל ב ט ח על בני כתים ועל אדום ‪ :‬בימים ה ה ם כ א שר הורישו‬
‫כני י שראל א ת כ ל הכנעני והאמורי ויהו שע זקן בא בימים ‪ :‬ויאמר‬
‫יי אל יהו שע א ת ה ז קנ ת ב א ת בימים והארץ נ ש אר ה ה ר ב ה מ א ד‬
‫ל ר ש ת ה ‪ :‬ו ע ת ה חל ק א ת כל הארץ בנ חל ה לת שערת ה ש ב טי ם‬
‫וחצי שבט המנ שי ; ויקם יהו שע ויעש כא שר ד ב ר אליו יי ויחלק‬
‫א ת כ ל הארץ לשבטי ישראל ירושה ב מ חל קו ת ם ‪ :‬רק ל שבט הלוי‬
‫ל א נתן נ ח ל ה אשי יי הוא נ חל תו כא שר ד ב ר יי ביד מ שה לו ‪ :‬ויתן‬
‫יהו שע א ת הר חברון לכלב בן יפונה שכם א ח ד על אחיו כא שר‬
‫דבר‬ ‫‪55‬‬ ‫לה‬
 ‫ספר יהושע‬ ‫‪^74‬‬
‫דב ר יי ביד מ ש ה ; על כן ה י ת ה חברון לכלב בן י פ ו נ ה ולבדו‬
‫לנ חל ה עד היום הזה ‪ :‬ויחלק יהושע א ת בל הארץ בגורל ל ב ^‬
‫ישראל לנ ח ל ה כא שר צוה יי ^^ותו ‪ :‬ויחנו בני ישראל מנ ח ל ת ם‬
‫ללוים ערים ל שבח ומגרשיהם למקניהם ולקניינם ; כא שר צוה יי‬
‫א ה מ שה כן עשו בגי י ש ר א ^ ויחלקו א ת הארץ בגורל בין רב‬
‫למע ט ‪ :‬וילכו לגחול א ת הארץ לגבולותיה ויתנו בני ישראל נ חל ה‬
‫ליהו שע בן גון ב תוכ ם ‪ :‬על פי יי נ תנו לו א ה העיר א שר ש א ^‬
‫א ת ת מנ ת סרח כ ה ר א פ רי ס ויבנה א ה העיר וישב ב ה ‪ :‬א ל ה‬
‫הנ ח לו ת א שר נחלו אלעזר הכ הן ויהושע בן נון וראשי א בו ת ה מ טו ת‬
‫לבני ישראל בגורל ב שילה לפני יי פ ת ח א הל מועד ויכלו מ חל ק‬
‫א ת הארץ ‪ :‬ויתן יי לי שראל ן ^ ת כ ^ הארץ וירשו או ת ה כא שר‬
‫ד ב ר יי ל ח ם וכ א ש ר נ שב ע יי לאבותיהכם ‪ :‬וינה יי לבני ישר<ןל‬
‫מסביב מ ב ל אויביהם ולא ע מד בפניהם איש ויתן א ת כל אויביהם‬
‫כידם ; ולא נפל דבר א ח ד מכל ה טוב א שר דבר יי אל בני ישריל‬
‫ה כל ה ק י ם יי ‪ :‬ויקרא יהו שע אל כל בני ישראל וי ב ר כ ם וי צו ם‬
‫ל עבו ד א ת יי וי ש ל ח ם אחרי כן וילכו איש לעירו ואיש לנ חל תו ‪:‬‬
‫ויעבדו בני ישראל א ת יי כ ל ימי יהושע ויי הניח להם מסביב וישבו‬
‫בעריהם לב ט ח ‪ :‬ויהי בימים ה ה ם וימת אביאנוס מל ך בתים ב שנ ת‬
‫שלשים ו שמונה שנה למלכו היא ה שנה ה שביעית ל מלכו על אדום ‪:‬‬
‫ויקברו אותו בהיכלו א שר בנ ה לו וימלוך ה ה תיו לטינוס חמשים‬
‫שנה ‪ :‬ויהי ב מלכו ויוצא צבא וילך וילחם עם יושבי ברנטיא ובמגיא‬
‫בני אלי שה בן יון ויגבר עליהם וי שי מ ם ל מס עובד ‪ :‬אז ש מ ע כי‬
‫פ ש ע אדום מ ת ח ת יד בני כ תי ם וילך אליהם לטינוס ויך ב ה ם ויכניעם‬
‫וישיבם ת ח ת יד בני כתי ם ויהי אדום ל מ מלכ ה א ח ת א ת בני כ תי ם‬
‫כל הימים ‪ :‬ימים רבים אין מלך באדום ותהי כ ל מ מל כ ת ם א ת בני‬
‫כתים ו א ה מלכיהם ‪ :‬ו י ה י ב שנ ת עשרים ושש שנה לעכור בני‬
‫ישראל א ת הירדן היא שנ ת ששים ושש שנים ל צ א ת כני ישראל‬
‫ממצרים ‪ :‬ויהו שע בן נון זקן ב א בימים בן מ א ה ושמונה שנה היה‬
‫בימים ה ה ם‪ :‬ויקרא יהושע לכל ישראל לזקניו ולשופטיו ולשוטריו‬
‫אחרי א שר הניח יי אל כ ל י שראל מאויביהם מסביב ‪ :‬ויאמר יהושע‬
‫אל‬
‫‪275‬‬ ‫‪rhs‬‬ ‫ספר יהושע‬
‫אל זקני ־ישראל ואל שופטיו הנה אנכי זקנתי באתי כימים ואתם‬
‫ראיתם א ת אשר עשה יי ל ב ^ הגוים אשר הוריש מ פניכ ם כי‬
‫יי הוא הנלחם לכם ‪ :‬ועתה חזקו מאד לשמור ולעשורת א ת‬
‫דברי תורת משה רבלתי סור ממנה ימין ושמאל ‪ :‬ולבלתי ב ו א‬
‫בגוים האלה אשר נשארו כארץ ו ב ש ם אלהיהם לא תזכירו ‪ :‬כי‬
‫אם ביי אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה ‪ :‬ויצו יהויטע‬
‫א ת בני ישראל מאד לעבוד א ת יי כל ימיהם ‪ :‬ויאמרו כל ישראל‬
‫א ת יי אלהינו נעבוד כל ימינו אנחנו ובנינו ובני בננו וזרענו עד‬
‫עולם ‪ :‬ויכרות יהושע ברית את העם ביום ההוא וישלח את בני‬
‫ישראל וילכו איש לנחלתו ולעירו ‪ :‬ויהי בימים ההם כשכרת בני‬
‫ישראל בעריהם לבטח ויקברו א ת ארונות מטות אבותיהם אשר‬
‫העלו ממצרים איש כנחלת בניו ‪ :‬את שנים עשר בני יעקב קברו‬
‫בני ישראל איש באחוזת בניו ‪ :‬ואלה שמורת הערים אשר קברו‬
‫בהם א ת שנים עשר בני יעקב אשר העלו בני ישראל ממצרים ‪:‬‬
‫ויקברו א ת ראובן ואת גד בעבר דתירדן ברומיא אשר נתן להם‬
‫משה לבניהם ‪ :‬ואת שמעון ולוי קברו בעיר מנדא אשר נתנה לבני‬
‫שמעון ויהי מגרש העיר לבני לוי ׳‪ .‬ואת יהודה קברו בעיר בביא‬
‫נגד בית ל ח ם ‪ :‬ואת עצמות יששכר וזבולון קברו אותם בצידון‬
‫בחלק אשר נפל לבניהם ‪ :‬ודן נקבר בעיר בניו באשתאול ; ואת‬
‫נפתלי ואשר קברו אותם בקרש נפתלי איש איש במקומו א ש ר‬
‫ניתן לבניו ‪ :‬ואת עצמות יוסף קברו בשכם בחלקת השדה אשר‬
‫קנה יעקב מאת חמור ויהיו לבני יוסף לנחלה ‪ :‬ואת בניסן קברו‬
‫בירושלים נגד היבוסי אשר נתן לבני בנימן ‪ :‬איש בעיר בניו קברו‬
‫בני ישראל א ת אבוהם ‪ :‬ויהי מקץ שנהים ימים וימת יהושע בן‬
‫נון בן מאה ועשר שנים ‪ :‬והימים אשר שפט יהושע את ישראל‬
‫עשרים ושמונרה שנה ויעבוד ישראל א ת יי כל ימי חייו ‪ :‬ויתר‬
‫דברי יהושע ומלחמותיו בכנעני ובל תוכחותיו אשר הוכיח ארת‬
‫ישראל ואשר צו ם ושמות הערים אשר ירשו בני ישראל בימיו‬
‫ה נ ם כ תו בי ם על ספר דברי ידהושע א ל בני ישראל ועד־* כפר‬
‫מלחמודז יי אשר כתב מ ש ה ויחו שע ובני ישראל ‪ :‬ויקברו בני‬
‫ישראל‬
 ‫ס‪3‬ד ?זף‪2‬ע‬
‫»שדאל את יהדמע בגבול נחלתו ב ה מנ ת סרח אי‪ 2‬ר ניתן לו בד‪.‬ר‬
‫א פ ח ם זאלעזר בן א ה ק מת בימים ה ה ם דקכרו אוחו בגכ^גרת‬
‫פינחס בגו ^ער ניתן לו כהר אפרים ‪:‬‬

‫ספר שופטים‬
‫‪ ^ ^ 3‬ההיא אחרי מות יהרצע ועוד בני חכנעני בארץ ויאמרו‬
‫כל ישראל ל הו ^ ש ם ‪ :‬רשאלו בני י״׳עראל ביי לאפר מי‬
‫יעךה;לנו אל הכנעני בהחלה להלחם בו ויאמר י׳י יהודה יעלה ‪:‬‬
‫דאמרו בני יהודה אל בני שמעון עלו אתנו בגורלנו ונלחמה כ מ עני‬
‫והלכנו נם אנחנו עמכם בגורלכם וילכו כני שמעון את בני יהודה ‪:‬‬
‫ויעלו בני יהודה וילחמו בכנעני ויהן יי א ח הכנעני ביד כני יהודה‬
‫ויכום בבזק עשרת אלפים איש ‪ :‬וילחמו אה אדוני בזק בבזק וינס‬
‫לפניהם וירדפו אחריו ויתפשוהו ויקחוהו ויקצצו א ת בהונות ידיו‬
‫ורגליו ‪ :‬ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים מקוצצים בהונות ידיהם‬
‫ורגליהם מלקטים תחת שולחני כאשר עשיתי כן שילם לי אלהים‬
‫ויביאוהו ירושלם וימת שם ‪ :‬וילכו בני שמעון את בני יהודה ויכו‬
‫א ת הכנעני לפי חרב ‪ :‬ויהי יי את בני יהודה ויורישו את יושבי ההר ‪:‬‬
‫ויעלו בני יוסף גם הם בית אל היא לוז ויי עמם ‪ :‬וירגלו בני יוסף א ת‬
‫בית אל ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ‪ :‬ויתפשוהו ויאמרו לו‬
‫הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד ו ויראם האיש ההוא‬
‫א ת מבוא העיר ויבואו בני יוסף ויכו א ת העיר ^ פי חרב ‪ :‬ואת‬
‫האיש ואת משפחתו שלחו וילך אל החתים ויבן עיר ויקרא שמה‬
‫לח ‪ :‬וישבו כל ישראל בעריהם ויעבדו בני ישראל א ת יי כל ימי‬
‫יהושע ו ב ^ ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי ידלושע אשר‬
‫דאו א ת מעשה יי הגדול אשר עשה לישראל‪-‬״ ; וישפטו הזקנים‬
‫א ת ישראל אחרי מור‪ :‬יהושע שבע עשרדה שנה ‪ :‬וילחמו כל־־"‬
‫הזקנים גם הם את מלחמות ישראל ככנעני ויורש יי א ת הכנעני‬
‫מפני בגי ישראל וישב ישראל בארצם ‪ :‬ויקם את כל הדבר אשר‬
‫דבר לאברהם ליצחק וליעקב ואת כל השבועה אשר נ שבע ל ת ת‬
‫להם ולבניהם את ארץ הכנעני ; ויתן יי לבני ישראל א ת כל ארץ‬
‫כנ ק‬
‫‪277‬‬
‫קלט‬ ‫ספר>‪2‬ופטים‬
‫כנען כאשר נשבעלאבותינו וינה יי להם מסביב וישבו בני ישראל‬
‫בכל עריהם לבטח ‪:‬‬
‫כרוך י׳ לעולם אמן ואמן ! חזקו ויאמץ לבבכם בל הסיחלים ליי ‪:‬‬

‫ב״ע‬ ‫ש ד‬ ‫ת״ו‬
 ‫‪278‬‬

‫עןבועת‬ ‫בחסיד אחד שלא נשבע מימיו לשקר ואפילו‬

‫אמת לא נשבע והיה עשיר גדול ובשעת פטירתו קרא‬
‫לבנו ואמר לו בני הזהר שלא ת שבע בלל שכל העושר הזה שאני‬
‫מניח י״ך לא קניתיו אלא ששמרתי פי מהשבועה ואפילו על שבועת‬
‫א מת לא נשבעתי על כן הצליחני הקב״ה בכל סחורותי ובכל מעשה‬
‫ידי וענדה לו בנו ואמר לו א נ י אקיים מצוותיך ולא א ש ב ע כי ל‬
‫וכשנפטר אותו חסיד באו רמאים על אותו יתום ובקשו ממנו ממון‬
‫הרבה באמרם שהיה חייב להם אביו או יעשה שבועה ויפטר אמר‬
‫היתום בלבו אם אשבע להם אחלל שם שמים ואפר א ת מצות אבי‬
‫מוטב לי שאפרע להם כי א ש ר ישאלו ממנו ולא א ש ב ע דהלך‬
‫ופרע לרמאי כל העושר שהניח לו אביו עד שנותר עני בלא כלום‬
‫ועם כל זה היה רודף אחר המצות ומקיים את מצות אביו ומכבד‬
‫תלמידי חכמים * ולבסוף בא רמאי אחד ואמר לו נותר לי עליך‬
‫עוד דינר אמר לו בבקשה ממך הנח לי שיא נותר לי מחיית רגע‬
‫וגלוי ל אי שאם הירה לי כלום היירתי פורע אותך א ס ר לו ב א‬
‫והשבע לי שאין לך כלום לפרוע לי והוליכו אצל הדיין ואסר יו‬
‫פרע לו את דינרו או השבע שאין לך כלום אמר להם לא אשבע‬
‫אמרו הי־יינים אל הרמאי או יפרע אותך או חבשהו בבית האסורים‬
‫באותה שעה בכה היתום ואסר רבוגו של עולם גלוי וידוע לפגיך‬
‫שלא יש בידי כלום שאם היה בידי כלום הייתי פורע ישתבח שמך‬
‫לעד שמכסף וזהב שהיה לי לרוב מאד מן ה כ ל נשאררתי נעור‬
‫ורק ועכשיו אני בצמא ובחוסר כל ואלמלא היו תובעין ממני לא‬
‫הייתי כל כך מצטער כי ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה‬
‫יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם • מה עשתה אשתו הצדקת‬
‫היתה מתביישת לשאול מן הצדקה כלום נטלה בגדי פשתן לכבס‬
‫לפדות בעלה סן הרמאין ולזון ולכלכל אותו ואת בניו יום <פחד‬
‫היא‬
‫‪279‬‬
‫הי^ין ובדה היו עומדים על ^‪ 6‬פ ת הי ם וראו ןי>ניה אחרת באד־ז‬
‫המתינו ‪ rh‬עד עןהגיע אליהם בשראה אותה בעל הספינה ׳טהיתה‬
‫יפת תאר חמדה בלבו ואמר ממ״עפחת מ ל כי ם היא ׳טאל אותה‬
‫מה‬ ‫ואמר לה ספני מה את מכבסרת בג די ם היא סיפרה לו‬
‫עןאירע לה ולבעלה אמר לה אני אתן דינר זהב וכבסי את בגדי‬
‫והיא נטלה ה בג די ם ל ב ב ס ם ונטל הדינר זהב מידו ונתנה אותו‬
‫לבגה הגדול לפדות כ על ה מיד הרמאין בין כך וכין כך עשה סחורות‬
‫בעל הספינה ותיקן א ת התורן וכשכאתה אותה הצדקת להשיב‬
‫לו הבגדים תחפה בעל הספינה וברח עמה והיו רואין אותה בניה‬
‫ומיללין ובוכין ואומרים אוי לנו אמנו מה נעשה והם חזרו אצל‬
‫אביהם ונתנו לו הדינר וסיפרו לו איך נשבית אמם וקרע את בגדיו‬
‫ויתאבל על אשתו ופרעהדינר ויצא מבית הסוהר ואמר בלבו מה‬
‫אעשה אם אשוב לביתי אמות ברעב ועוד יבואו לי רמאים ויע״צו‬
‫לי כסו שעשו לי ה א ח רי ם מוטב שארך אל מקום אחר ויבך בכי‬
‫גדול ואמר ראה יי והביטה איך נשארתי ן>זני ובני כיתומים בלי‬
‫שום מחיה בעולם ובכו כלם יחד עד שתשש כחם מהבכיה גדולה‬
‫ומרה עד מאד אשר עשו והלכו משם למקום אחר והיו מחזרים‬
‫על הפתחים עד שהגיעו לנהר גדול־‘ וקרוב ן>ןל הי ם ולא הירה‬
‫מעבר לים לעבור מה עשה פשט את בגדיו ונטל את בנו הקטון‬
‫ונהנו על כתפו ושם עצמו בנהר כיון שהגיעו עד חצי הנהר שטפו‬
‫המים והניח א ת בנו וזימן הקדוש כרוך הוא לנער סף אחד ויצא‬
‫ונכנס עליו ליבשה ואביו היה הולך לפניו ערום עד שבא במדינה‬
‫אחרת והיו התינוקות בוכים זה עם זה והנהר בנתיים עד שבאה‬
‫<הניה ושבאום ואותו חסיד בה כמדינה אחרת וכיון שראוהו בני‬
‫המדינה ערום שאלו אותו אי מזה מקום הוא אמר להם איש עני‬
‫יהודי אני אמרו ד־יו מרח אומנותך אמר ל ה ם יודע אני ל־ילמוד‬
‫ולכתוב אמר לו אין אנו רוצים בכך אם רצונך לרעות את בהמתנו‬
‫אז תוכל אתה לשבת אתנו וניתן לך שכר טוב אמר להם כן אעשה‬
‫ונתנו לו א ת מקניהם והיה רועה אותם באמת ובאמונה אמרו לו‬
‫השטר לך פן תקרב אל הנהר הזה שהוא עמוק ביותר שאם יפלו‬
‫שמה‬ ‫‪,‬‬
 ‫‪280‬‬

‫‪ :‬יו ם‬ ‫^‪ 3‬ס ה מן הצאן לא תצא מכאז לז^‪ nh‬אמר להם ‪p‬‬
‫‪>5‬ןחד היה יו^טב בשפרת ד־־ינהר ובזכר ארת כל־י הז‪).‬ושר והססון‬
‫^טהניח לו <‪6‬ביו ובכה בסר נפ״ט ואסר בלבו למה לי חיים הואיל‬
‫וגיטכית א״טתי וגלו בני ונותרתי אני לבדי טוב מותי מהיי וההליך‬
‫עצמו לנהר והיו •טם נחבטים ועקרבים מיד נחפז ויסוב ללבו ת‬
‫וכיטהפך עצמו ללכת שסע קול הקורא אותו בשמו ואסר לו חזור‬
‫לכאן והוא חזר לאחוריו וראה כדמות מלאך ואסר לו בא הנדה‬
‫שכמה ימים ושנים שסור לך זה המטסון טול לך מטמון זה ששמרתי‬
‫לך שהגיע קצך לעלות לגדולה על א׳טר יטמרת מצות אביך ולא‬
‫נשבעת מעולם מיד הראה לו הסטסון ואסר לו המלאך לך קנה‬
‫א ת הנהר הזה מאת אדון המדינה ואחר כך כנה בכאן עיר גדולה‬
‫וכן עשה וילך האיש אל אדון המדינה ואמר לו אדוני רצונך למכור‬
‫לי את הנהר הזה שהוא ממקום פלוני עד מקום פלוני אמר ^ ו‬
‫האדון שוטה מה תעשה ממנו אמר אף על פי כן מכור אותו לי מיד‬
‫מכר לו הנהר בדמים יקרים ונתנו לו מיד וכתב לו והעיר לו עדים‬
‫במכירה עולמית וחלוטה מיד שכר פועלים ובנה על שפת הנהר‬
‫עיר גדולה ופלטרין גדולים עד שנעשה מלך והלך שומעו למרחוק‬
‫ומכל המקומות היו באים שסה לסחורה והיה עושה בכור לכד־‘‬
‫עובר ושב ויהי שמעו בכל הארץ ונאספו שם לסחורה עד ש ב א‬
‫הספינה ששבה א ת כניו סטראה אותו החסיד אות בניו הכניסם‬
‫לפלטרו ולא גילה עצמו להם אך הטיב להם יותר מעבדיו והזמין בגי‬
‫הספינה לסעודה פעם אחרת באה הספינה שמטבית כה אשתו וזימן‬
‫כ ל אנשי הספינה לאכול עמו אמר לו כעל הספינה אדוני המלך‬
‫איני יכול להניח הספינה שאשתי שם אמר רו המלך הריני שולח שני‬
‫נערים נאמנים שישמרוה הלכו הנערים והלך בעד־־‘ הספינה א ^‬
‫הסעודה והנערים אומרים זה לזה אוי לנו כי הספינה הזאת דומה‬
‫לספינה שנשבית בה אמנו והיו בוכים כל הלילה ואמר להם אמם‬
‫מפני מה אתם כו כי ם אמרו לה זכרנו כי כספינה כזאת נשביות‬
‫אמנו מיד הכירה אותם ובכתה כל הלילה ולא הגידה להם דבר‬
‫למהר בא בעל הספיגה וראה אותה עצובה רוח אמר לה מ ה ל ך‬
‫אסרה‬
 ‫קמא‬ ‫מעיסה בחסיד אחד‬
‫אמרה לו לא היה לך אלא ׳עתניח פריצים אלו להתעולל בי מיד‬
‫הלך בעל הספינה אצל המלך ואמר לו אדוני המלך לא היה לך‬
‫אלא אלו הפריצים ששלחת לספינתי ‪ p w b‬בא׳סתי כל הלילה‬
‫מיד קרא ל ה ם המלך* ואמר ל ה ם כלום אמת הדבר ששמעתי‬
‫שעשיתם עם אשתו של זה כל הלילה אמרו לו חלילה לנו מעשות‬
‫כדבר הזה תבא אשתו של זה ותעיד בנו ואם א מת אומרת כן‬
‫הרוג אותנו מיד הביאו האשה לפני המלך ואמר לה המלך בתי‬
‫אל תכ ח ד אל תראי להגיר לי כל הדבר מיד הפילה עצמה על‬
‫פניה ארצה ואמרה לו אדוני המלך תן לי רשות ואדברה לפניך‬
‫דבר אחד ויאמר לה המלך דברי אמרה לו בבקשה ממך אדוני‬
‫המלך שאל אותם מאין ה ם מיד סיפרו לו כל המאורעות מיד‬
‫עמדה האשה וחבקם ונשקם ואמרה חי נפשך אדוני המלך בני‬
‫הם וצועקת ובוכה וסיפרה לו כל המעשה כששמע המלך א ת‬
‫דבריה מיד הכיר ש ה ם בניו והיא א ש תו ואמר המלך לבעל‬
‫הספינה הגד לי ה א מת איך באה האשה הזאת לידך ו א ם לא‬
‫תאמר לי ה א מת אחתוך א ת ראשך אמר לו אדוני המלך אני‬
‫שבתיה על שפת הים שהיתה מכבסת בגדים וחי נפשך אדוני‬
‫המלך לא ננעתי בה ולא נזקקתי עסה לעולם ועתה עשה ממני‬
‫כל מה שתרצה מיד אמר לו המלך לך לשלום אל ארצך ‪ :‬ויאמר‬
‫המל־יך כרוך מ ש ל ם שכר סוב ליראיו וברוך המחזיר א בי ר ה‬
‫לבעליה ‪ 5‬ועמד המלך ע ם אשתו ובניו בעושר גדול ; ואמרו‬
‫רבותינו דל ומה זה שלא שמר כי אם מצוד‪ ,‬אחת שצוה לו‬
‫אביו שילם לו הקדוש ברוך הוא כך כל שכן השומר מצות הרבה‬
‫שהקדוש ברוך הוא משלם‪ .‬שכר סוב לאלפים שנאמר ועושה‬
‫חסד לאלפים ובו׳ לכך נאמר לא תשא א ת שם יי אלהיך לשוא •י‬
 ‫ר י■‬ ‫•‪■ '.‬‬ ‫‪'> ,‬־' ׳‬ ‫‪ * ..‬־ ■ '‬ ‫'‪■'■'^.--v^-‬‬ ‫‪' ■ y fr‬‬

‫'‬ ‫־^‪"*’.‬ל*■•;■י•־ •י ‘‪sf ':‬‬ ‫•‪*'■.‬״ד•‪:‬־‬

‫‪\v‬‬ ‫‪\.‬‬ ‫;‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫‪- V V‬‬ ‫־ ‘ ‪■ , , ,...-‬‬

‫;‪ :-:■r‬ל‬
‫״'’■‘ידז׳■~ ' —^‪■o■' ' -•. •'■/‬‬
‫;‪;:‬ך‬ ‫■ ‪!.‬׳‪"-•SI‬‬

‫יע״א‬ ‫פה‬
‫גדפוס המשוכח‬

‫הי״י‬ ‫שלמה כילפורטי וחברו‬ ‫של‬

‫מדפיסים ומוכרי ספרים‬